פסקי דין על יצחק גלנטי |

6692-06/18 בפמ     01/07/2018




בפמ 6692-06/18 יצחק גלנטי נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו

בפ"מ 6692-06-18 גלנטי נ' מדינת ישראל






לפני כבוד השופטת ענת יהב

ה
מבקש:
יצחק גלנטי
ע"י ב"כ עו"ד גולדמן לאה


נגד

ה
משיבה:
מדינת ישראל





החלטה


בפני
בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום
2.6.18
ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום (שיחל מיום 3.6.18), וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק תאונת דרכים שעניינו פגיעה בהולכת רגל אשר תוצאתה קשה.

לטענת ב"כ המבקש התאונה הייתה בילתי נמנעת, שכן הולכת הרגל הלכה על גבי הכביש בשעת החשכה כשהיא לבושה בבגדים כהים, כמו כן היפנתה לוותק נהיגתו הרב של המבקש ולעובדה שמעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים.

בדיון, הוסיפה וציינה, כי החלטת הקצין לא פירטה את אותו "היסוד הסביר להניח", כי יוגש כתב אישום וכן הוסיפה עובדה אשר עמדה בסתירה לרשום בבקשה והוא שהולכת הרגל לא חצתה או הלכה על הכביש (כפי שצויין בבקשה בכתב), אלא שעמדה על הכביש.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת בא כוחה , החלטת הקצין בדין יסודה, כאשר הציג בפני
בית המשפט סרטון אשר צילם את אירוע התאונה בזמן אמת.

דיון והכרעה
שני שיקולים מנחים את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה מעין זו, ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, אם כי, בשלב הנוכחי בו תיק החקירה עדיין מתנהל יש צורך
בעוצמת ראיות פחותה מזו שלאחר הגשת כתב האישום ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:
תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 2.6.18 בשעה 04:29 דווח למשטרה על ידי המבקש, כי היה מעורב בתאונת דרכים, שבה פגע ב"בחורה" ואשר נמצאת במצב קשה.

למקום התאונה, בשד' הר ציון 85 בתל אביב- יפו, הגיעו גורמי ההצלה והמשטרה והבחינו באישה השוכבת על גבי מעבר החצייה ובהמשך, פונתה לבית החולים במצב קשה.

המבקש מסר גרסה במקום התאונה לעניין כיוון עמידת הולכת הרגל ומהירות נהיגתו.

בתאריך זה ובשעה 04:20 הודיע
הקצין על פסילתו המנהלית של המבקש למשך 60 ימים- פסילה אשר תחל מיום 3.6.18 בשעה 10:00, זאת לאחר שציין שהעבירה בה מואשם המבקש היא "אי מתן ז"ק להולך רגל בעליה למדרכה" ועוד צויין כי הוא שוכנע שיש יסוד להאשימו בעבירה זו (להלן: "השימוע").

הקצין אף התייחס בטופס השימוע לבקשת המבקש שלא לעשות כן, שכן פרנסתו נעוצה בנהיגתו והדגיש כי למבקש 61 הרשעות קודמות, 4 מהן בשנה האחרונה, עוד הדגיש את המסוכנות הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירה.

ביום 3.6.18 בשעה 09:16 נחקר המבקש בשנית ומסר גרסה נוספת, שונה במעט ואף הוספו עובדות נוספות.

בתיק קיימות ראיות נוספות בדמות, בדיקת שדה ראייה, סרטון אשר תיעד את אירוע התאונה, סקיצות מהמקום ודוחות פעולה ואף דברים שאמר המבקש בדבר אשמתו (בעדות נוספת).

צפיתי בסרטו המצורף, ואף כי מדובר בשעת חשכה, הרי שהמקום מואר בתאורת רחוב והנפגעת שהתה זמן רב על גבי הכביש כשהיא הולכת הלוך ושוב ובאלכסון, כך שגם אם סוגיית הרשלנות התורמת תיבחן בהמשך, הרי שאין כעת, כדי להוציא את הנהג ידי חובת זהירות ואף זהירות מוגברת, לאור תנאי הדרך והאופן שהיה עליו לנהוג.
לא מצאתי כי יש ממש בטענת ההגנה בדבר העדר יסוד סביר להניח כי יוגש כתב אישום בתאריך בו הודע למבקש במהלך השימוע, ובוואי לא בעת כניסת החלטת הקצין לתוקפה.

בנוסף, גם אם היה כשל מסויים, ואיני אומרת שכך היה, הרי שלאחר שבחנתי את הראיות ובכלל כך לאחר שצפיתי בסרטון, קיימות ראיות לכאורה, בוודאי לשלב הזה ולעת הזו שבה תיק החקירה עדיין נחקר, אם כי נעשו פעולות רבות בתיק.

בנוסף, ניתן לראות כי המבקש ציין מהירות שבה נסע, כאשר אין נתון זה תואם את תוצאת החבלה הקשה, או מקום נפילתה של המעורבת, ובכל מקרה לאור נתונים שיש בתיק ניתן לעניות דעתי לקבוע ממצא בנושא זה.

ברור, כי בשלב הזה שבו התיק עדיין נחקר ולא ניתן לומר אלו עוד פעולות צריכות להעשות והאם ייחקר המבקש שוב, לא ניתן לפרט את מהות הראיות, כובדן, הסתירות ועוד.

בבש"פ 2177/98 ארנביב נ. מ"י
, נקבע בהקשר זה כי בשלב מקדמי זה, בו טרם גובשה החלטת התביעה אם להגיש כתב אישום, יש צורך בראיות לכאורה ברמה נמוכה יותר מהראיות הנדרשות לצורך הגשת כתב אישום.

לפיכך ולאחר שבחנתי את תיק החקירה, נחה דעתי כי לשלב המקדמי הזה, קיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת ואף למעלה מכך.

מסוכנות:

מסוכנותו של המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומהתנהגותו בדרכים בדרך כלל עליה ניתן ללמוד מעברו התעבורתי.

איני יכולה לקבוע באיזו מהירות נסע המבקש, אולם בבירור, זו אינה תואמת את תנאי הדרך, כך שהולכת הרגל, על אף שלא חצתה במעבר החצייה ובאלכסון- לא הייתה צריכה "להפתיע" את המבקש- על פי גרסתו.

כפי שהערתי במשוכת הראיות, הולכת הרגל שהתה זמן לא מבוטל על גבי הכביש, כך שלו נהג המבקש, כפי שנהג סביר היה צריך לנהוג- היה מבחין בה, לפי אותו שדה הראייה אשר נקבע על ידי הבוחן.


תוצאת התנהגותו גרמה לתוצאה קשה מאוד- הנפגעת הועפה ונחבלה באופן קשה ועד לרגע זה, מורדמת ומונשמת.

באשר ליתר הנסיבות הרלוונטיות,
המבקש נוהג משנת 1975 ולחובתו 61 הרשעות קודמות, האחרונה משנת 2018 בגין אי ציות לרמזור אדום, וקודם לכן 3 הרשעות בגין נהיגה במהירות מופרזת (בשנת 2017), עוד כנגדו הרשעות בגין אי ציות לתמרורים (בינהן הרשעות נוספות של נהיגה באור אדום), שימוש בטלפון שלא באמצעות הדיבורית, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, מהירויות ועוד עבירות בטיחותיות, כך שגם מבחינה זו ניתן לומר, שאף על פישהמבקש לא היה מעורב בתאונת דרכים הרי שכל התנהלותו על הכביש מסכנת את משתמשי הדרך.

העובדה שפסילת רישיונו של המבקש תפגע בפרנסתו, מובנת, אולם המחוקק ואינטרס הציבור מחייבים הרחקת נהג שכזה, בוודאי בשלב ראשוני זה.

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני
, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור ועל כן לא אבטל את הפסילה המנהלית ולא אקצר את משכה.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית
.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ח, 01 יולי 2018, במעמד המשיבה.











בפמ בית משפט לתעבורה 6692-06/18 יצחק גלנטי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 01/07/2018)