פסקי דין על יצחק כהן | פסקי דין על אבי חי יחיאל | פסקי דין על תחנת שרות רמת-גן | פסקי דין על ל' תדלוק ושרותים |

8836-09/12 תצ     28/06/2018




תצ 8836-09/12 יצחק כהן, אבי חי יחיאל נ' תחנת שרות רמת-גן בע"מ, ל' תדלוק ושרותים בע"מ








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ת"צ 8836-09-12 כהן ואח' נ' תחנת שרות רמת-גן בעמ ואח'

ת"צ 6648-09-12 יחיאל ואח' נ' שפר את אלי לוי בע"מ ואח'







לפני:
כבוד השופטת
מיכל נד"ב


התובעים:

1.יצחק כהן

2.אבי חי יחיאל


נגד


הנתבעות:

1.תחנת שרות רמת-גן בע"מ

2.ל' תדלוק ושרותים בע"מ




פסק דין


לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 לאישור הסדר פשרה בין תובע 1 לבין נתבעת 1.
השתלשלות ההליך
1.
ביום 4.9.12 הגישו התובעים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעות בגין הפרת הוראות צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק), התשס"ב-2002 (להלן: "בקשת האישור" ו"צו הפיקוח", בהתאמה). לענייננו רלוונטי עניינם של תובע 1 ונתבעת 1 (להלן: "התובע" ו"הנתבעת", בהתאמה).
יצוין כי בעניין שבין מבקש 2 למשיבה 2, אושר הסדר פשרה ב

פסק דין
שניתן ביום 25.9.16.
2.
ביום 21.6.16 קיבלתי את בקשת האישור בעניינם של התובע והנתבעת.
3.
תמצית בקשת האישור
א)
הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור כנגד המשיבה - "כל מי שרכש בנזין אוקטן 95 ו-96 מהמשיבות ושילם לידיהן סכומים העולים על המחירים המרביים לבנזין אוקטן 95 ו-96 וזאת בניגוד לסעיף 3(ג) לצו" (סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).
ב)



העילות בגינן הוגשה בקשת האישור – הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") – הפרת
סעיף 3(ג)
בצו הפיקוח, הפרת
סעיפים 11(א)(1) ו-39 בחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996
(להלן: "חוק הפיקוח"). צו הפיקוח נחקק מכוח
סעיף 12
בחוק הפיקוח. המחירים המרביים שבצו הפיקוח עונים להגדרה "המחיר הקובע"
שבסעיף 1
בחוק הפיקוח.
סעיף 11(א)(1)
בחוק הפיקוח אוסר על מכירת מצרך במחיר העולה על "המחיר הקובע"; הפרת
סעיפים 3(ב) ו-31 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981
(להלן: "חוק הגנת הצרכן"); רשלנות לפי
פקודת הנזיקין;
הפרת
סעיפים 12 ו-39 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973
(להלן: "חוק החוזים") והפרת חוזה;
סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979
(להלן: "חוק עשיית עושר").
ג)



הסעדים שנתבעו בבקשת האישור – צו עשה המורה למשיבה לשנות את מצבת המשאבות בתחנת התדלוק כך שזו תעמוד בהוראות הדין והשבת הסכומים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה.
ד)



סעיף 2 בצו הפיקוח קובע מחירים מרביים לבנזין 95 אוקטן ולבנזין 96 אוקטן (להלן: "המחיר המרבי", "בנזין 95", "בנזין 96" ושניהם ביחד "בנזין", בהתאמה). סעיף קטן
2(ב)
בצו הפיקוח קובע, כי ניתן לגבות תוספת תשלום על המחיר המרבי בגין בנזין הנמכר בשירות מלא (להלן: "התוספת"), וזאת בעד השרות המלא ובעד מכירת בנזין בין השעות 20:00 עד ל-6:00 למחרת ובימי מנוחה. בבקשה צוין כי המחירים המרביים והתוספת משתנים מעת לעת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בצו הפיקוח, וכן כי החל מיום 4.2.09 הוסר הפיקוח על בנזין 96 (ר' צו פיקוח על מצרכים ושירותים (הסרת הפיקוח מבנזין 96 אוקטן), התשס"ט-2008).
סעיף 3 בצו הפיקוח קובע כדלקמן:
"(א)...
(ג) על אף האמור בסעיף 2(ב) ובסעיף קטן (ב)(2), החל ביום ד' בניסן התשס"ו (2 באפריל 2006), תחנת תדלוק, ששיעור המשאבות בתדלוק עצמי בה פחות משליש או שמספרן פחות מ-2, הגבוה מביניהם, ובתחנה שבה 4 משאבות או פחות – מספרן פחות מ-1, לא תגבה כל תשלום כאמור בסעיף 2(ב), בעד בנזין הנמכר בה, אף אם הוא בשירות מלא.

(ד)
תחנת תדלוק יראו כאילו אין בה משאבה לתדלוק עצמי, כל זמן שמתקיים בה אחד מאלה:
(1)
המשאבה לתדלוק עצמי אינה פועלת, או שמסיבה כלשהי לא ניתן לתדלק באמצעותה;
(2)
המשאבה אינה מסומנת באופן שהורה עליו המנהל;
(3)
אין בה שלט המכוון את הנכנסים אליה באופן ברור שהורה עליו המנהל מן הכניסה אל משאבת התדלוק העצמי;
(4)
אין בה שלט הנראה לעין מן הכניסה לתחנה שצוין בו המחיר בשירות עצמי;
...

(ה)
בסעיף זה, 'משאבה בתדלוק עצמי' – בין שהתשלום בה באמצעות כסף מזומן, ובין שהוא באמצעות כרטיס אשראי, לפי בחירת בעל תחנת תדלוק".
(ההדגשות שלי – מ' נ').
לפי סעיף 3(ג) אם כן ניתן לגבות את התוספת, בתחנות תדלוק בהן שיעור המשאבות בתדלוק עצמי הוא לפחות שליש, או לפחות שתיים, הגבוה מביניהם. כמו כן ניתן לגבות את התוספת בתחנות תדלוק בהן יש ארבע משאבות או פחות, אם לפחות משאבה אחת היא בתדלוק עצמי (להלן: "הקריטריון הקובע").
ה)
המשיבה מנהלת תחנת תדלוק בדרך אבא הלל ברמת גן (להלן: "תחנת התדלוק"). בתחנת התדלוק יש שמונה משאבות, מתוכן שש בתדלוק מלא ושתיים בתדלוק עצמי. על כן שיעור המשאבות בשירות עצמי בתחנה הוא 25%, הנמוך משליש ואינו עומד בקריטריון הקובע.
ו)



ביום 6.7.12 תדלק המבקש בתחנת התדלוק בתדלוק מלא ושילם 7.43 ש"ח לליטר בנזין 95 (תדלק 8.075 ליטרים) (נספח 8 - העתק חשבונית התדלוק). המחיר המרבי לליטר בנזין היה באותו מועד 7.27 ש"ח לליטר והתוספת הייתה 0.16 ש"ח לליטר. מהמבקש נגבה ביתר סכום של 1.292 ש"ח (מכפלת התוספת בגין שירות מלא 0.16 ש"ח בכמות הליטרים 8.075).
4.
כאמור, ביום 21.6.16 קיבלתי את בקשת האישור בעניינם של התובע והנתבעת, שאלו עיקריה (להלן: "ההחלטה המאשרת"):
א)
הצדדים אינם חלוקים בשאלת המצב העובדתי הקיים בתחנת התדלוק. שני הצדדים מסכימים כי בתחנת התדלוק קיימים ארבעה מתקני תדלוק דו-צידיים. כמו כן מסכימים הצדדים כי ב-3 מתקנים דו-צידיים נעשה שימוש לתדלוק בשירות מלא ובמתקן דו צידי אחד נעשה שימוש לתדלוק בשירות עצמי.
ב)
יש אפשרות סבירה ששאלת תוקפו של צו הפיקוח תוכרע לטובת הקבוצה.
ג)
אשר לפרשנות המונח "משאבה" הוא לכאורה כל צד של מתקן דו צידי, או צד של מתקן חד צידי. על כן קבעתי כי יש אפשרות סבירה ששאלה זו תוכרע לטובת הקבוצה, ובהתאמה תוכרע גם השאלה אם המשיבה הפרה את צו הפיקוח אם לאו.
ד)
לא מצאתי לקבוע, בשלב האמור של הדיון, כי טופס הבדיקה (דוח מפקח אגף הפיקוח של משרד התשתיות הלאומיות) מהווה אישור פוזיטיבי לכך שמצבת המשאבות בתחנת התדלוק הייתה כזו שאפשרה גביית התוספת על פי צו הפיקוח. בהתאמה לא מצאתי לקבוע כי יש לדחות בשלב זה את בקשת האישור מן הטעם הנטען, שמפקח מטעם הרגולטור אישר למשיבה כי עמדה בתנאי צו הפיקוח. סברתי כי לא נפרשה כל התשתית הראייתית בעניין זה וכי לא ניתן היה באותו שלב לקבוע ממצא.
ה)
הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא "כל מי שרכש בנזין אוקטן 95 ו-96 מהמשיבה ושילם לידיה סכומים העולים על המחירים המרביים לבנזין אוקטן 95 ו-96 וזאת בניגוד לסעיף 3(ג) לצו".
ו)
עילות התובענה שאושרו הן -
הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 בפקודת הנזיקין – הפרת סעיף 3(ג) בצו הפיקוח, הפרת סעיפים 11(א)(1) ו-39 בחוק הפיקוח; עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 בחוק עשיית עושר.
ז)
השאלות המשותפות לחברי הקבוצה הן:
האם ההוראות הרלבנטיות בצו הפיקוח הותקנו ללא סמכות ועל כן בטלות;
ככל שצו הפיקוח תקף - מהי "משאבה" לצורך צו הפיקוח והאם עומדת המשיבה בהוראות סעיף 3(ג) בצו הפיקוח באופן המאפשר לה לגבות את התוספת בגין שירות מלא.
אפילו תתקבל פרשנות המבקש, האם יש לדחות את התובענה נוכח הסתמכות המשיבה על טופס הבדיקה.
ח)
הסעד שנתבע -
צו עשה המורה למשיבה לשנות את מצבת המשאבות בתחנת התדלוק כך שזו תעמוד בהוראות הדין והשבת הסכומים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה.
5.
בדיון שהתקיים לפניי ביום 13.11.16 הודיעה ב"כ הנתבעת כי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וכי הם פתוחים לנהל משא ומתן. הצדדים הודיעו לפרוטוקול כדלקמן: "שמענו את המלצת בית המשפט שהמשיבה תשקול להעביר נתונים של גביית היתר הנטענת, מבלי לפגוע בכל טענה, שתחושב על ידי רואה חשבון של המשיבה וזאת על מנת שהצדדים ינסו להגיע לפשרה נוכח הסיכוי והסיכון בשאלת משקלה של עמדת הרגולטור בדו"ח הבדיקה. הנתונים שיועברו, ככל שיועברו, יהיו בשלב זה חסויים ויהיו רק לעיני ב"כ המבקש. הם לא יהוו ראייה בדיון עצמו אלא אם כן יגיעו הצדדים להסכמה אחרת וגם לא יהוו מניעה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, ככל שבית המשפט יחליט למנות כזה".
6.
ביום 29.1.17 דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור שהוגשה (רע"א 6849/19).
7.
ביום 6.2.17 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה המקורי").
8.
ביום 13.2.17 ניתנה החלטתי בהתייחס להסדר הפשרה המקורי שזו לשונה:
"מעיון בבקשה לאישור הסדר פשרה (בסעיף 24) עולה כי סכום ההטבה (כ-1.3 מיליון ש"ח) כולל "הטבה" שכבר ניתנה לצרכני הנתבעת לאחר הגשת התובענה, לאחר חודש ספטמבר 2012, בסכום של כ-700,000 ₪. סכום זה ינוכה מההטבה הכוללת של ההסדר.
מעיון בתצהיר שצורף לבקשה עולה עוד כי אותה "הטבה" ניתנה עד למועד החתימה על הסדר הפשרה בסכום המתקרב לכ-800,000 ש"ח.
לא ברור מכוח מה ניתנה אותה "הטבה" ומכוח מה נכללה זו כחלק מהטבה עתידית שאמורה להינתן במסגרת הסדר פשרה שהוגש רק זה עתה, ולאחר שאושרה התובענה.
הצדדים יגישו הבהרה קצרה עד 1.3.17".
9.
לאחר שהצדדים הגישו ביום 1.3.17 את הבהרתם בהתייחס להסדר הפשרה, התקיים דיון ביום 2.4.17 במהלכו הודיע ב"כ המשיבה "אני שמעתי את הערות בית המשפט. אנו ננסה לגבש הסדר אחר".
10.
ביום 15.5.17 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה לו צורף הסדר פשרה מתוקן (להלן: "הבקשה לאישור הסדר פשרה" ו"הסדר הפשרה המתוקן", בהתאמה). נוכח אי התאמה בין הגדרת הקבוצה שבבקשה לאישור הסדר פשרה לבין הגדרתה בהסדר הפשרה המתוקן, הוריתי לצדדים ביום 19.6.18 לתקן את הגדרת הקבוצה שבהסדר הפשרה המתוקן כך שתתאים להגדרה שבבקשה לאישור הסדר פשרה ובהחלטה המאשרת. ביום 20.6.18 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן נוסף שהתיקון היחיד בו הוא התאמת הגדרת הקבוצה שבו לזו שבבקשה לאישור הסדר פשרה ושבהחלטה המאשרת (להלן: "הסדר הפשרה"). להלן אתייחס להסדר הפשרה מיום 20.6.18 כנספח לבקשה לאישור הסדר פשרה שהוגשה ביום 15.5.17.
11.
ביום 18.6.17 הוריתי על פרסום הודעה ראשונה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). כן הוריתי על משלוח העתק מהבקשה לאישור הסדר הפשרה והעתק מבקשת האישור למנהל בתי המשפט, ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה על הגנת הצרכן (להלן: "ב"כ היועמ"ש"). ההודעה פורסמה ביום 22.6.17 בעיתונים "מעריב הבוקר" ו"גלובס" (ר' הודעת הצדדים מיום 29.6.17).
12.
ביום 8.8.17 הגיש מר מנחם בורקיס התנגדות להסדר הפשרה (להלן: "ההתנגדות" ו"בורקיס", בהתאמה). הצדדים המציאו לב"כ היועמ"ש את ההתנגדות.
13.
ביום 23.4.18 הודיעה ב"כ היועמ"ש כי "לא נמצא לנכון להתנגד לבקשה לאישור הסדר הפשרה, וזאת מבלי להביע עמדה לגופה של הבקשה".
14.
ביום 20.6.18 ובהתאם להחלטתי מיום 19.6.18 הגישו הצדדים אישור מאת רואה חשבון גוזלן לוריא הנושא תאריך 1.12.16. וזה נוסח האישור:
"לכבוד תחנת שירות רמת גן בע"מ...
לבקשתכם וכרואי החשבון החיצוני שלכם, הרינו לדווח כי על פי החישוב שנדגם על ידנו, סך הגבייה מתדלוק בשירות מלא מעבר לתדלוק בשירות עצמי בתקופה שבין אפריל 2006 ועד לספטמבר 2012 הינו בסך של 1,932,270 ₪ (הסכום כולל מע"מ).
בנוסף, שרות הלילה שגבתה החברה בתקופה האמורה הסתכם לסך של 453,518 ₪ (הסכום כולל מע"מ)".

עיקרי הסדר הפשרה
15.
הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא "כל מי שרכש בנזין אוקטן 95 או אוקטן 96 מהנתבעת ושילם לידיה סכומים העולים על המחירים המרביים לבנזין אוקטן 95 או אוקטן 96 וזאת בניגוד לסעיף 3(ג) לצו".
16.
הנתבעת מתחייבת לתת ללקוחותיה הטבה בשווי כספי כולל של 1,372,350 ₪ (בערך ריאלי נכון ליום 31.1.17) באופן שיפורט להלן.
(בבקשה לאישור הסדר פשרה צוין כי לאחר החלטת האישור ולצורך ניהול משא ומתן ובהמלצת בית המשפט, ערך רואה חשבון חיצוני מטעם הנתבעת כימות של הגבייה העולה על המחיר המרבי בתקופה הרלוונטית, והעריך את הגביה ביתר בכ-2,385,755 ₪ בערכים נומינליים (שיערוך סכום זה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, נכון ליום 31.1.17 מביא לסכום של כ-2,885,821 ₪)).
17.
ההטבה תינתן החל ממועד אישור הסדר הפשרה בדרך של אספקת תדלוק בשירות מלא במחיר שירות עצמי לציבור המתדלקים בעמדת תדלוק אחת בתחנה המופעלת על ידי הנתבעת. עמדת תדלוק בהקשר זה פירושה צד אחד של מתקן תדלוק דו-צדי.
18.
מתן ההטבה יסתיים כאשר שווי ההטבה יגיע לסכום ההטבה המוסכם.
19.
עם סיום מתן ההטבה, תגיש הנתבעת לב"כ התובע, תצהיר מאומת שנלווה לו דו"ח של רו"ח חיצוני, המסכם את סך ההטבה שחולקה. סכום ההטבה יחושב לפי מכפלה של כמות הליטרים שיתודלקו במסגרת ההטבה (כלומר בתדלוק בשירות מלא שניתן במחיר תדלוק בשירות עצמי) בהפרש שבין מחיר שירות מלא (לרבות התוספת בגין שרות לילה ו/או שירות בימי מנוחה וחג) למחיר שירות עצמי. סכומי ההטבה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, שיחושבו על בסיס חודשי עד לביצוע מלוא ההשבה בהתאם להוראות הסכם ההטבה.
20.
על פי הבקשה לאישור הסדר פשרה, הסעד הראשון שנתבע בבקשת האישור, למתן צו עשה המורה לנתבעת לשנות את מצבת המשאבות בתחנת הדלק על מנת שתעמוד בהוראות הדין, התממש למעשה מיד לאחר שהוגשה בקשת האישור – הנתבעת הציבה בתחנת התדלוק מספר עמדות תדלוק בשירות עצמי התואם את פרשנותו של התובע לדרישות הצו.
21.
פרסום ההסדר
–
במהלך התקופה בה תחולק ההטבה, הנתבעת תציב בתחנתה מודעה בנוסח שבנספח 4 לבקשה לאישור הסדר פשרה. גודל המודעה יהיה בולט ולא יפחת מ- 1.00*0.80 מ'.
בנספח 4 מצוין בין היתר כך: "עקב פשרה אליו הגיעה תחנת התדלוק במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה כנגדה, מתכבדת התחנה להעניק הטבה לציבור לקוחותיהן כדלקמן:...".
22.
בהסתמך על הצהרת הנתבעת כי המצגים כולם נכונים ומדויקים, הרי שעם אישור הסדר הפשרה ומתן תוקף של

פסק דין
, ובכפוף למילוי התחייבויות הנתבעת על פי הסדר הפשרה, יתגבש מעשה בית דין בעניינים נושא ההליך כלפי כל חברי הקבוצה, כך שלחברי הקבוצה לא תעמוד עוד כל טענה או זכות כלפי הנתבעת.
ההסכם לא יחול על כל חבר קבוצה שיודיע כי הוא אינו מעוניין שההסכם יחול עליו.
23.
גמול ושכר טרחה
–
הצדדים הגיעו להסכמה בדבר המלצה לתשלום גמול לתובע הייצוגי בשיעור של 2.5% מסכום ההטבה לקבוצה, היינו 34,038 ₪ בערך ריאלי נכון ליום 31.1.17 ותשלום שכר טרחה לב"כ התובע הייצוגי בשיעור של 15% מסכום ההטבה, היינו 205,853 ₪ בערך ריאלי נכון ליום 31.1.17 ובצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו ב-10 תשלומים חודשיים, שהראשון שבהם ישולם לא יאוחר מ-7 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה. בנוסף הצדדים ממליצים לפסוק לתובע הייצוגי החזר הוצאות בסכום של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן, ככל שהתובע הייצוגי יחויב בתשלום מע"מ, הנתבעת תישא ברכיב המע"מ, כנגד חשבונית. הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובע הייצוגי אשר יעביר לתובע הייצוגי את גמולו.

תמצית התנגדות בורקיס להסדר הפשרה
24.
בורקיס תדלק בתחנת התדלוק ולכן נמנה על חברי הקבוצה. בנוסף, חוק תובענות ייצוגיות מתיר לכל אחד הרואה את טובת הקבוצה זכות להתנגד.
25.
הסדר הפשרה אינו משיג את מטרת החוק ואינו מביא תועלת לחברי הקבוצה, אלא להיפך. ההסדר מתמרץ נתבעים להפר את הדין.
ההסדר אינו מביא ל"אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו"
26.
לאחר 5 שנות התדיינות, לאחר אישור התובענה כייצוגית, ולאחר שנדחתה בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון באופן שהעלה את סיכויי ההצלחה בתובענה באופן משמעותי, הגיעו הצדדים לפשרה בפיצוי מוקטן.
27.
עלות ההטבה למשיבה נמוכה משמעותית מהסכום של כ-1,372,350 ₪.
28.
כפי שעולה מהסדרי הפשרה, הנוכחי והישן, מדובר במשאבה שבכל מקרה נגבה בה מחיר כמו מחיר בשירות עצמי עוד מחודש ספטמבר 2012 (מסתבר כי מחמת סיבות תפעוליות של הזזת המשאבה למתחם של שירות עצמי), כך שההסדר אינו מוסיף לנתבעת עלות נוספת, ולכן מדובר ב"פיצוי מדומה" (ר' גם התנגדות ב"כ היועמ"ש והמועצה הישראלית לצרכנות בת"צ 1813/09).
ההסדר אינו מביא ל"מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין"
29.
הפיצוי על פי הסדר הפשרה ניתן לקבוצה שונה מהקבוצה שאושרה בהחלטה המאשרת. הפיצוי ניתן ללקוחות המעוניינים לתדלק בשירות מלא וניתנת להם הנחה של 19 אגורות. בנסיבות העניין אפשרי לתת לקבוצה קרובה יותר לענייננו - לתת הנחה ל"מתדלקים במשאבת שירות העצמי". יש ליתן את הפיצוי במשאבת השירות העצמי ולא במשאבת השירות המלא.
גובה הפיצוי המוסכם
30.
הפיצוי בשיעור 50% מגובה הנזק אינו משקף כלל את הסיכון המשפטי בהמשך ניהול התיק לטובת חברי הקבוצה. בפרט, נוכח העובדה שניתנו פסקי דין (חלקם בדרך של אישור הסדר פשרה וחלקם בדרך של הכרעת בית המשפט לעניין שיעור הפיצוי), אשר הפיצוי שנקבע בהם גבוה יותר – 55%, 62% ו-70%.
31.
יש להתחשב בכך שהתובענה אושרה כייצוגית ובר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה. כך פחת הסיכון לחברי הקבוצה באופן משמעותי, שכן הנתבעת אינה יכולה לערער עוד על עצם אישור התובענה כייצוגית.
32.
לקבוצה נגרם נזק מניהול התובענה משך 5 שנים.
ההמלצה לתשלום גמול ושכר טרחה
33.
הנתבעת החלה להתנהל בהתאם להוראות החל מחודש ספטמבר 2012 ובכך חדלה מלנהוג בניגוד לדין. יש לשקול תועלת זו בעת פסיקת גמול ושכר טרחה.
תמצית תגובת התובע המייצג להתנגדות בורקיס
34.
בורקיס לא הבהיר כנדרש את מעמדו להגיש התנגדות – לא פירט מתי תדלק בתחנה, איזה אוקטן אם בשירות מלא או עצמי ולא צירף חשבונית בתמיכה לכך. בניגוד לנטען, סעיף 18(ד) אינו קובע כי כל אדם בא בגדר מי שפועל לטובת הקבוצה.
35.
ההתרשמות היא כי ההתנגדות נוסחה על ידי משפטן ועל פי דין היה צריך לציין זאת במפורש בהתנגדות.
36.
מדובר בהסדר פשרה הבא לאזן בין הסיכונים הטמונים בהמשך ניהול התובענה אל מול הסיכויים בניהולה. קשה לקבוע מראש ודאות מוחלטת בהצלחתו של הליך משפטי. ובענייננו ביתר שאת נוכח קביעתו של בית המשפט בהחלטה המאשרת כי פתוחה הדרך לנתבעת לנסות להוכיח כי קיבלה את אישורו של הגורם המאסדר לפעול כפי שפעלה בפועל.
37.
בעניינה של משיבה אחרת שם הותירו הצדדים את קביעת שיעור ההשבה לשיקול דעת בית המשפט ושם הייתה טענת הגנת "ייחודית" לאותה משיבה השונה מהטענות "הרוחביות" שהעלו כל הנתבעות, קבע בית המשפט שיעורי השבה שאינם רחוקים משיעור ההשבה בענייננו (ר' ההחלטה בעניין משיבה 4, יונה אברך).
38.
בניגוד לטענת בורקיס, חברי הקבוצה אינם מי שביקשו לתדלק בתדלוק עצמי. הקבוצה המיוצגת היא מי שתדלקו בשירות מלא ושילמו מחיר מעבר למחיר המרבי המותר לליטר בתדלוק עצמי. שכן, עניינה של התובענה היא איסור לגבות דמי שירות מעבר למחיר המרבי לתדלוק בשירות עצמי בהינתן מצבת המשאבות בתחנת התדלוק במועדים הרלוונטיים. כך שההטבה ניתנה לחברי הקבוצה, היינו המתדלקים בשירות מלא.
39.
בורקיס מתעלם מהערך הלא מבוטל הטמון בהבאת סעד מהיר לחברי הקבוצה מעצם הסדר הפשרה, חלף ניהול התובענה. ניתן להעריך כי המשך ניהול התובענה ימשך לכל הפחות פרק זמן הקרוב לזה שנמשך עד היום. המתנה ארוכה לסעד תאיין את אפקט ההרתעה שהרי חיוב הנתבעת בתשלום כספים בעוד מספר שנים מהיום יקהה את עוקצה של ההתרעה. יש להתחשב בעובדה שהנתבעת היא חברה פרטית משפחתית, שאין בטחון כי בחלוף השנים תהא בעלת כושר פירעון לפרוע את הסעד כאמור.
תמצית תגובת הנתבעת להתנגדות בורקיס
40.
אין להידרש להתנגדות מכיוון שבורקיס לא הוכיח את היותו חבר קבוצה, גם לא בתצהיר.
41.
אין מדובר במעוול "זדוני" שיש להרתיעו מהפרה נוספת. ענייננו בתחנת תדלוק משפחתית שפעלה כמיטב הבנתה ופרשנותה את החוק, ובהתאם להוראות הרשות המפקחת והמוסמכת (משרד התשתיות), שלהבנת הנתבעת אישרה לה במסמך רשמי כי מצב המשאבות בתחנה תקין ועומד בדרישות החוק. על כן, ובהתחשב בסכום הפשרה הנכבד ובהיותה של הנתבעת תחנה בבעלות משפחתית שרווחיה אינם גבוהים, אין יסוד לטענה כי הפשרה אינה מממשת תכלית הרתעתית.
42.
בענייננו קיימות נסיבות מיוחדות שאינן מתקיימות בהליכים המקבילים באופן המשפיע על ניהול הסיכונים של הצדדים. בעניינה של משיבה 4 שם נקבע פיצוי בשיעור של 55% מגביית היתר, היו נסיבות מקלות ואולם לא התעוררה שם הסוגיה המשמעותית של הסתמכות לכאורה על אישור של הרשויות, עניין המעיד על תום לבה של הנתבעת (סוגיה שלא הוכרעה ונותרה לבירור בשלב בירור התביעה הייצוגית).
43.
המתנגד, בורקיס, כלל לא טרח ללמוד את פרטי התיק ואין ביכולתו לסייע לבית המשפט ולתרום להליך. לא ניתן ליישב בין קבוצת הניזוקים שבורקיס מבקש לפצות (המתדלקים בשירות עצמי) לבין הקבוצה שהוגדרה בהחלטה המאשרת (המתדלקים בשירות מלא).
44.
ההתנגדות לוקה בחוסר קוהרנטיות שכן בסעיף 8 נטען כי הפיצוי הוא "פיצוי מדומה" מכיוון שהנתבעת החלה לתתו כבר בחודש ספטמבר 2012 ואילו בסעיף 17 בהתנגדות מבוקש לכלול בסך התועלות לעניין שכר הטרחה גם את ההטבה שניתנה בעבר.
45.
אין בהתנגדות שהוגשה כדי לחדש דבר לבית המשפט. הצדדים התנהלו בשקיפות מלאה.

מינוי בודק
46.
הצדדים מבקשים להימנע ממינוי בודק בענייננו, ואלו טעמיהם: מכיוון שמדובר בתחנת תדלוק אחת, אין קושי מעשי להתחקות אחר הגבייה שביצעה הנתבעת בשנים הרלוונטיות על מנת לשום את גביית היתר (הנטענת) באמצעות רואה חשבון חיצוני של המשיבה שיבצע בדיקה בספריה. בדומה, נוכח מנגנון ההשבה הפשוט, אין כל קושי לבצע מעקב ופיקוח אחר מתן ההטבה באמצעות ביקורת של רואה חשבון חיצוני שיגיש דו"ח לב"כ התובע המייצג. השאלה היחידה הדורשת מומחיות מקצועית (בירור הסכומים שנגבו מעל המחיר המרבי בתחנת התדלוק בתקופה הרלוונטית) יכולה לקבל מענה באמצעות הגשת דו"ח מטעם רואה חשבון חיצוני. על כן הערכת סבירות ההסדר כרוכה בהערכת הסיכויים והסיכונים של התביעה ומסורה לשיקול דעת בית המשפט ועל כן אין צורך במינוי בודק.

47.
סעיף 19(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר".
בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק תובענות ייצוגיות:
"מטרת סעיף זה
[הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה".
48.
מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, ולהבטיח כי יישמרו האינטרסים של הקבוצה בשים לב למכלול הנסיבות. דהיינו - לוודא שההסדר הוא סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, בהתחשב במטרות החוק.
49.
ולענייננו. בנסיבות העניין שלפניי לא מצאתי למנות בודק. רואה חשבון חיצוני של המשיבה העריך כי גביית היתר בענייננו מסכמת בכ-2.4 מיליון ₪ (המשוערכים ליום 31.1.17 בכ-2.9 מיליון ₪). הסדר הפשרה כולל הטבה בסכום של כ-1.4 מיליון ₪ כערכם ביום 31.1.17. סבירות שיעור הפשרה מתוך היקף גביית היתר היא עניין לבית המשפט לענות בו והוא אינו זקוק לשם כך לחוות דעת בודק. סכום גביית היתר הוערך על ידי רואה החשבון החיצוני של הנתבעת. לאור האמור עד כאן, הרי שהשיקולים לאישור הסדר הפשרה הם משפטיים ובעניינם אין בית המשפט נדרש לחוות דעת בודק.








אישור הסדר הפשרה - דיון
50.
הוראות החוק הרלוונטיות לאישור הסדר הפשרה:
סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות:
"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין"
(ההדגשה שלי – מ' נ').
סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות:
"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:
(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;
(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;
(ג) עיקרי הסדר הפשרה.
(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:
(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;
(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;
(ג) השלב שבו נמצא ההליך;
(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);
(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;
(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר"
(ההדגשה שלי – מ' נ').
51.
הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא כאמור "כל מי שרכש בנזין אוקטן 95 או אוקטן 96 מהנתבעת ושילם לידיה סכומים העולים על המחירים המרביים לבנזין אוקטן 95 או אוקטן 96 וזאת בניגוד לסעיף 3(ג) לצו".
קבוצה זו תואמת את הגדרת הקבוצה שבהחלטה המאשרת.
52.
עילות התובענה שאושרו הן -
הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 בפקודת הנזיקין – הפרת סעיף 3(ג) בצו הפיקוח, הפרת סעיפים 11(א)(1) ו-39 בחוק הפיקוח; עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 בחוק עשיית עושר.
53.
השאלות המשותפות לחברי הקבוצה הן:
האם ההוראות הרלבנטיות בצו הפיקוח הותקנו ללא סמכות ועל כן בטלות;
ככל שצו הפיקוח תקף - מהי "משאבה" לצורך צו הפיקוח והאם עומדת המשיבה בהוראות סעיף 3(ג) בצו הפיקוח באופן המאפשר לה לגבות את התוספת בגין שירות מלא.
אפילו תתקבל פרשנות המבקש, האם יש לדחות את התובענה נוכח הסתמכות המשיבה על טופס הבדיקה של משרד התשתיות הלאומיות, אגף הפיקוח.
54.
הסעד שנתבע -
צו עשה המורה למשיבה לשנות את מצבת המשאבות בתחנת התדלוק כך שזו תעמוד בהוראות הדין והשבת הסכומים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה.
55.
בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה...וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות).
56.
מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 כדלקמן:
"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".
57.
בעניין שלפניי נראה כי הסדר הפשרה יש בו כדי לענות על מטרות החוק, בהתחשב בעילת התביעה ובסיכוייה, וכי בנסיבות העניין ההסדר הוא סביר והוגן, ואלה טעמיי:
בסמוך לאחר הגשת בקשת האישור, הציבה הנתבעת בתחנת התדלוק מספר עמדות תדלוק בשירות עצמי התואם את פרשנותו של התובע לדרישות הצו. על כן הליקוי הנטען שהביא לגביית היתר, תוקן.
הסדר הפשרה הביא למתן הטבה בסכום של
1,372,350 ₪ (בערך ריאלי נכון ליום 31.1.17) המהווים כ-50% מגביית היתר הנטענת, כפי שזו אושרה על ידי רואה החשבון החיצוני של הנתבעת. נראה לי כי "מקדם פשרה" של 50%, הוא סביר בהתחשב בסיכויי התביעה ובסיכון שהנתבעת תבסס את הגנתה במסגרת ניהול התובענה לגופה. אכן התובענה אושרה כייצוגית, אך זאת ברמה הלכאורית בלבד מבלי שהוכרעו לגופן טענות הנתבעת, ובעיקר טענתה בנוגע לטופס הבדיקה (וראו האמור בסעיף 46 בהחלטה המאשרת והאמור בסעיף 8 סיפא בהחלטת בית המשפט הדוחה את הבר"ע). בהחלט אפשר שבסופו של ההליך ייקבע כי אין לחייב את הנתבעת בהשבת גביית היתר וכפי שכתבתי בהחלטה המאשרת "לא מן הנמנע שהמשיבה תוכל להוכיח בשלב התובענה כי מדובר באישור של הרשות המוסמכת, ואת ההשלכות של אישור זה על אישור על התובענה. ככל שיוכח האמור, עשוי הדבר להשליך על העילה הנזיקית כמו גם העילה של עשיית עושר" (שם בסעיף 46).
הסדר הפשרה יביא למימוש קרוב וודאי של
ההטבה על ידי הקבוצה.
לאור האמור לעיל, הסדר הפשרה יש בו גם מימוש מטרות התובענה הייצוגית – אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו ומתן סעד הולם לנפגעים מההפרה.
58.
אני ערה לכך שההטבה הקבועה בהסדר לא תינתן בהכרח לחברי הקבוצה אשר תדלקו בעבר בתחנת התדלוק. לא מצאתי שיש בכך לאיין או לפגום בתועלת של הסדר הפשרה מהטעמים הבאים: איתור כל חברי הקבוצה אינו אפשרי (למשל המתדלקים במזומן) ובעיקר העובדה שעלויות איתורם (ככל שהדבר אפשרי) גבוהות מאד לעומת התועלת מאיתורם וביתר שאת נוכח חלוף הזמן; מדובר בהטבה הניתנת לציבור הקרוב לחברי הקבוצה (היינו המתדלקים בתחנת התדלוק); מנגנון הטבת התדלוק הוצע למעשה על ידי השופט ענבר בת"א 2057/07
(מח'-ת"א) שרון נ' דלק קמעונאות בע"מ, הוא אומץ כבר בחלק מן ההסדרים בתיק זה (בעניין משיבות4-1, וכן בת"צ 8836-09-12 הקשורה לתיק זה, בעניין משיבה 2 שם), ואני סבורה שיש לאמץ מנגנון זה גם בענייננו.
59.
לא מצאתי שיש לקבל את טענת המתנגד בורקיס כי הסדר הפשרה אינו מוסיף למשיבה עלות נוספת נוכח העובדה שקיימת בתחנה עמדה נוספת לתדלוק במחירי שירות עצמי עוד מחודש ספטמבר 2012.


בהודעתה מיום 1.3.17, הבהירה המשיבה את הדברים הבאים:
מצבת המשאבות בתחנת התדלוק שונתה מייד לאחר שהוגשה בקשת האישור, עוד בחודש ספטמבר 2012, כך שזו תעמוד בתנאי צו הפיקוח לפי פרשנות התובע. בתחנת התדלוק קיימות 8 עמדות תדלוק (ב-4 מתקני תדלוק דו צידיים). עד להגשת בקשת האישור, היו קיימות 2 עמדות תדלוק בשירות עצמי (מתקן תדלוק אחד דו צידי). לשם עמידה בהוראות צו הפיקוח לפי פרשנות התובע יש להעמיד 3 עמדות בתדלוק עצמי. באותה עת, בסמך למועד הגשת בקשת האישור, היה קושי טכני להסב צד אחד של מתקן דו צידי לתדלוק בשירות עצמי בעוד הצד האחר הוא בתדלוק בשירות מלא. על כן העמידה הנתבעת עוד מחודש ספטמבר 2012 עמדת תדלוק נוספת בשירות עצמי, היינו 4 עמדות תדלוק בשירות עצמי מתוך 8 עמדות תדלוק בתחנה. באחת מעמדות השירות העצמי כאמור, ניתן שירות מלא במחיר שירות עצמי כבר משנת 2012 (לטענת המישבה נוכח התורים בעמדות השירות המלא).
בהחלטתי מיום 13.2.17 וגם בדיון מיום 2.4.17 הובהר לנתבעת כי "הטבה" שניתנה עובר להסדר הפשרה אינה יכולה להיכלל בו, וההסכם תוקן כאמור בהתאמה. בנסיבות העניין, לא מצאתי שמתן ה"הטבה" גם עובר להסדר הפשרה וללא קשר אליו, מאיינת את ההטבה הניתנת במסגרת הסדר הפשרה. אלמלא הסדר הפשרה (ואישורו), הנתבעת לא הייתה מחויבת במתן אותה "הטבה" בעתיד.
60.
טענותיהם של הצדדים בתשובה להתנגדות של בורקיס מקובלות עליי, למעט לעניין מעמדו כחבר קבוצה וכמתנגד, אשר לא מצאתי מקום לדון בהן, ועל כן לא מצאתי לקבל את התנגדותו.

גמול ושכר טרחה - דיון
61.
סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".
סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וסעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג.
62.
בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, בפסקה 2 (23.5.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 הנ"ל והמנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, וקובע כך:
"... אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר. נקודה זו היא ייחודית לתובענה הייצוגית. זאת, נוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינה מחייבת תשלום אגרת בית משפט בהתאם לסכום הנתבע. היינו, בעת פתיחת ההליך לא קיים חסם על התובע מתביעת סעדים כספיים בסכומים משמעותיים. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת להתחשב בפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בעת פסיקת שכר הטרחה. בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הינו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה"
(ההדגשות שלי – מ' נ').
בהתייחס
לקביעת שכר טרחה לבא כוח מייצג נקבע עוד בעניין רייכרט כך:
"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן"
(שם, בפסקה 11) (ההדגשות שלי – מ' נ').
בעניין
עע"מ 9237/12
עירית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (18.5.14) נפסק:
"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי
חוק תובענות ייצוגיות
יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו,
ע״א 2046/10
עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה.
כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו"
(ההדגשות שלי – מ' נ').
ואילו
בעע"מ 2978/13
מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (23.7.15) שניתן לאחרונה נקבע בין היתר כך:
"...אין בית המשפט חייב לפסוק על פי שיטה מסוימת כגון שיטת האחוזים, ומשמעותה של הלכת רייכרט היא שיש לבכר את שיטת האחוזים ככל שמבקש בית המשפט לנקוט בשיטת חישוב זו או אחרת, מעבר לשיקולים שבסעיפים 23-22"
(ההדגשות שלי – מ' נ').
ולענייננו.
63.
שיקולי תפוקה -
התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. הסדר הפשרה קובע הטבה לציבור המתדלקים בתחנת התדלוק בשווי של כ- 1,372,350 ₪. כמו כן, כאמור לעיל, מצבת המשאבות הותאמה לדרישות צו הפיקוח בהתאם לפרשנות התובע.
64.
שיקולי תשומה -
השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע ובא כוחו. אני סבורה כי הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן בהגשת בקשת האישור, ובניהול ההליך עד לאישורה של התובענה כייצוגית ולאחר מכן בגיבוש ההסדר ותנאיו. אשר לסיכון, אני סבורה כי התובע נשא בסיכון שפרשנותו לצו הפיקוח לא תתקבל.
65.
שיקולי הכוונה ציבורית -
חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית בענייננו הביאה אכן להגשמת מטרות חוק תובענות ייצוגיות, נוכח התועלת שהביאה לקבוצה בהיקף סכום ההשבה, ונוכח טיבה של ההפרה.
66.
לאור האמור לעיל, ובהתחשב בסכומים שפסקתי במסגרת הסדרי הפשרה בת"צ 6648-09-12, (שכאמור אוחד עם תובענה זו) ובעניינה של נתבעת 2 בתובענה זו, אני מאשרת את הסכומים עליהם הסכימו הצדדים.
67.
לא מצאתי לאשר תשלום החזר הוצאות לתובע הייצוגי בסכום של 40,000 ₪ משאלו לא פורטו כלל ומשלא הומצאו אסמכתאות להוצאות כאמור.


סוף דבר
68.
לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של

פסק דין
.
69.
הנתבעת תשלם לתובע הייצוגי גמול בשיעור של 2.5% מסכום ההטבה לקבוצה, היינו 34,038 ₪ בערך ריאלי נכון ליום 31.1.17 (ככל שהתובע הייצוגי יחויב בתשלום מע"מ, הנתבעת תישא ברכיב המע"מ, כנגד חשבונית) ושכר טרחה לב"כ התובע הייצוגי בשיעור של 15% מסכום ההטבה, היינו 205,853 ₪ (בצירוף מע"מ) בערך ריאלי נכון ליום 31.1.17.
הגמול ישולם בתוך 30 יום מיום פסק הדין. שכר הטרחה ישולם כדלקמן: מחצית בחמישה תשלומים חודשים בחל מיום
5.7.18 ומחציתם לאחר השלמת ביצוע הסדר הפשרה, וכפוף לאישור בית המשפט שינתן לאחר שיוגש דו"ח של רו"ח חיצוני המסכם את סך ההטבה שחולקה ולאחר שב"כ התובע יודיע לבית המשפט על ביצוע ההסדר, לרבות פרסום ההודעה בתחנה במהלך מתן ההטבה.
70.
אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה. בהודעה יפורטו הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר פשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. הנתבעת תישא בעלויות הפרסום.
נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום מהיום, כאמור
בסעיף 25(ד)
ב
חוק תובענות ייצוגיות
. לאחר אישורו, תשלח הנתבעת עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם
לסעיף 25(ז)
ב
חוק תובענות ייצוגיות
.
71.
הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם
לתקנה 16 בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.
72.
משימה למתן החלטה ליום 18.7.18 לקבלת נוסח ההודעה השנייה לפרסום.

ניתן היום,
ט"ו תמוז תשע"ח, 28 יוני 2018, בהעדר הצדדים.








תצ בית משפט מחוזי 8836-09/12 יצחק כהן, אבי חי יחיאל נ' תחנת שרות רמת-גן בע"מ, ל' תדלוק ושרותים בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/06/2018)