פסקי דין על יאנה אנג'ל | פסקי דין על זיו אנג'ל | פסקי דין על מ.א.ג.פרויקטים ויזמות | פסקי דין על גנור טיולי אופניים -רן גנור |

59204-09/17 תק     01/07/2018




תק 59204-09/17 יאנה אנג'ל, זיו אנג'ל נ' מ.א.ג.פרויקטים ויזמות בע"מ, גנור טיולי אופניים -רן גנור








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 59204-09-17 אנג'ל נ' מ.א.ג. פרויקטים ויזמות בע"מ
ואח'
ת"ק 51302-03-17 אנג'ל נ' מ.א.ג. פרויקטים ויזמות בע"מ
ואח'





לפני
כבוד השופטת שלומית בן יצחק


ה
תובעת בת"ק 59204-09-17
:
התובע בת"ק
51302-03-17
יאנה אנג'ל
זיו אנג'ל



נגד

ה
נתבעים
:
1.מ.א.ג. פרויקטים ויזמות בע"מ

2.גנור טיולי אופניים -רן גנור


פסק דין


לפניי שתי תביעות הנוגעות להפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 (להלן – "החוק"). לטענת התובעים, בני זוג, עורכי דין במקצועם, שלחו אליהם הנתבעים דברי פרסומת וזאת מבלי שנתקבלה הסכמתם למשלוח כאמור ותוך הפרת פרטיותם. הדיון בשני התיקים אוחד לפני, לבקשת הנתבעת ועל פי החלטת סגנית הנשיא.

טענות הצדדים ומהלך הדיון
כתב התביעה מטעם התובע
1.
בכתב התביעה שהוגש מטעם התובע, נטען כי הנתבעים דיוורו לתיבת הדוא"ל המשמשת
אותו למעלה מ-30 דברי פרסומת וזאת בין חודש אוגוסט 2014 לבין 12.12.2016. לדבריו, מעולם לא מסר לנתבעים את פרטיו ולא הסכים למשלוח כאמור. בנוסף טען, כי גם אם "יימצא אי פעם" כי נרשם אצל מי מהנתבעים, לא הסכים לקבל "סוג כזה של פרסומות". לדבריו, פנה לנתבעים במספר מועדים וביקש הסרתו מרשימת הדיוור, הן באמצעות דוא"ל, הן באמצעות לחיצה על כפתור ההסרה המופיע בתחתית הפרסום, ואולם ללא הועיל. כן צויין, כי הנתבעים לא ציינו בכותרת ההודעה כי מדובר בפרסומת, כנדרש על פי החוק.

כתב התביעה מטעם התובעת
2.
כשישה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה מטעם התובע ולאחר שהוגש כתב ההגנה מטעם הנתבעים הגישה אף התובעת כתב תביעה דומה, גם בנוסחו, לזה שהגיש התובע. לטענתה, קיבלה עשרות הודעות פרסומיות מהנתבעים, שנמחקו מתיבת הדוא"ל שבשימושה. כן נטען כי פנתה במספר מועדים לשם הסרתה מרשימת התפוצה. התובעת טענה כי מעולם לא נתנה הסכמתה להיכלל ברשימת הדיוור מטעם הנתבעים.


כתבי ההגנה
3.
בכתבי ההגנה טענו הנתבעים כי הנתבע 2 אינו גוף עסקי-משפטי, והמדובר בשם מסחרי שניתן בנוגע לחלק מפעילותה של הנתבעת 1, העוסקת בין היתר בתחום רכיבת אופניים. אני מקבלת הטענה, ופסק הדין יתייחס אפוא לנתבעת 1, שלהלן תכונה "הנתבעת".

4.
לטענת הנתבעת, התובע אישר לדוור אליו דברי פרסומת במסגרת הרשמה להגרלת מכשיר ניווט (מסוג
("navad"
שהתקיימה במהלך אירוע תחרות אופניים בשנת 2013. עוד נטען, כי הנתבעת מדוורת פרסומיה באמצעות קבלן חיצוני וכי מרישומיו של זה לא עולה כי הנתבע ניסה להסיר עצמו קודם ליום 12.12.2017. לאחר שהתובע לחץ על כפתור ההסרה, הוסר מרשימת הדיוור ומשלוח דברי הפרסומת אליו פסק.

5.
לתובעת
נשלחו חמש הודעות בלבד, בין התאריכים 24.9.2017 – 24.10.2017. בניגוד לתובע, שנתן הסכמתו לדיוור, התובעת, שמסרה פרטיה, לא נתנה הסכמה כאמור, ומדובר בתקלה. סיבתה של זו לא הובהרה עד תום, כמו גם שאלת שינוי סטטוס התובעת ממצב "חסום / לא פעיל" למצב "פעיל". הנתבעת ציינה כי באוגוסט 2018 הבחין נציג הנתבעת כי נשלחו דברי פרסומת למספר רב יותר של נמענים מאלה הרשומים (6,184 דיוורים לעומת 5,740 – המצב התקין) ונטען כי יתכן והדיוור לתובעת מקורו בתקלה זו.

הדיון
6.
במהלך הדיון חזרו הצדדים על גרסאותיהם. יוער, כי הנתבעת היתה מיוצגות בהליך על ידי עו"ד, וזאת נוכח היות התובעים עורכי דין ובהעדר התנגדות מטעמם. התובע ציין כי נזכר שנרשם להגרלת הנתבעת רק לאחר הגשת כתב ההגנה, והדגיש נסיונותיו להסרה מרשימת התפוצה באמצעות כפתור ההסרה, בדוא"ל ובמכתב. לטענת התובעת, הועברו ההודעות שהגיעו אליה לתיבת ה"ספאם" ושם נמחקו. נציג הנתבעת, מר רן גנור, בנו של בעל
החברה, העיד אף הוא. במהלך הדיון בנוכחות כל הצדדים הודגמה אפשרות ההסרה מרשימת תפוצת הנתבעת באמצעות מכשיר הפלאפון של בא כוחה.

דיון והכרעה
7.
דין התביעות להידחות.

משלוח ההודעות לתובע
הסכמת התובע להכללתו ברשימת הדיוור
8.
המחוקק הישראלי קבע, כי ניתן לשלוח דבר פרסומת לנמען, רק אם זה נתן הסכמתו המפורשת לכך, בכתב ומלכתחילה. בנוסף נקבע, כי לא נדרש אישור בכתב ומלכתחילה למשלוח דברי פרסומת, מקום בו מסר הנמען למפרסם את פרטיו, במהלך רכישת שירות או מוצר; הודע לו, כי אלה ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת, והוא לא סירב לכך ודבר הפרסומת מתייחס לאותו שירות או מוצר (
סעיף 30א(ג)
לחוק). החוק אף קבע כי על המפרסם לעמוד במספר כללים הנוגעים לתוכן דבר הפרסומת ולסיווגו ככזה, ובין היתר הטיל חובה על המפרסם לציין פרטיו ולאפשר לנמען לשלוח הודעות סירוב (

סעיף 30א(ה)
לחוק).

9.
הוכח, במידה הנדרשת, כי התובע אישר לנתבעת 1 לשלוח אליו דברי פרסומת מראש ובכתב. הנתבעת צירפה כנספח ד' לכתב הגנתה את רשימת המשתתפים בהגרלה שלאחר המירוץ. לצד שמו ופרטיו של התובע מסומן
x
תחת כותרת "כן", פרטיה של התובעת נכללים בטופס גם כן, אך תחת כותרת "לא". הסבריו של נציג הנתבעת, שכלל, הותיר רושם אמין מאוד, ונכח בעצמו בסמוך לדוכן ההגרלה במהלך אותו המירוץ לפיהם הסימון האמור מתייחס לנכונות להכלל ברשימת התפוצה – מקובלים עלי. לדבריו, למשתתפי המירוץ הוגש טופס שלשונו: "האם תהיה מעוניין לקבל מאיתנו עדכונים נוספים במייל על

navad
ומוצרים שירותים נוספים" - תחת משפט זה ניתן לסמן "כן" או "לא" וכן לציין שם, מספר הטלפון וכתובת דוא"ל (הטופס הוגש וסומן נ/1).

10.
יש לציין כי התובע עצמו, אולי עקב חלוף הזמן הרב, כארבע שנים, לא הציג תמונה ברורה בנוגע לשאלת מסירת הפרטים וההסכמה לדיוור. בכתב התביעה ציין התובע, כי מעולם לא מסר לנתבעים את פרטיו – עניין שהתברר כלא נכון. התובע אף העיד כי רק לאחר הגשת כתב ההגנה נזכר כי נרשם להגרלת הנתבעת (עמ' 2, ש' 2 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות אלו, בהן לא דייק באשר למסירת הפרטים, קיים קושי להסתמך על זכרונו בנוגע לאי הסכמתו לדיוור.

11.
מנגד, הציבה הנתבעת תמונה ברורה ואמינה הנוגעת לאופן פעילותה הכללית ולאירוע ההגרלה ב-2013. ראשית, התרשמתי התרשמותי כי נציג הנתבעת מקפיד לשמור על הוראות החוק ולקיים תנאיו. שנית, עיון בטופס פרטי המשתתפים (נספח ד') בו אכן קיימת חלוקה בין קטגוריות של "כן ו-"לא". שלישית, נוסח טופס ההגרלה עצמו המאפשר סימון כאמור, ורביעית, התובעת עצמה ציינה בעדותה כי נאמר למשתתפים בהגרלה כי: "אם נסמן שאנו לא נקבל הודעות אז לא נקבל הודעות". חמישית, אצל התובעת, אשר מסרה פרטיה במהלך האירוע, אך לא הסכימה למשלוח דברי פרסומת, לא נתקבלו דברי פרסומת במהלך תקופה ארוכה (התייחסות לעניין זה תובא בחלק הנוגע לתביעת התובעת).

12.
מצבור נתונים אלה, אל מול התנהלותו של התובע, מוביל לכלל מסקנה לפיה ההודעות מטעם הנתבעת נשלחו אליו כדין, לאחר שנתן הסכמתו בכתב לכך.

אי הצגת הטופס המקורי עליו חתם התובע
13.
הנתבעת טענה כי טופס הרישום המקורי עליו סימן התובע פרטיו אינו ברשותה. לטענתה, הפרטים שסומנו על גבי הטפסים הוקלדו, אך במהלך הזמן ועקב מעבר הנתבעת למשרד אחר – אינם בנמצא.


14.
לטענת התובע, היה על הנתבעת להציג את הטופס המקורי על מנת להוכיח טענתה. אלא שבהקשר זה מצאתי כי השיהוי הרב בהגשת התביעה פועל לחובת התובע וכי חלוף הזמן הרב מאז חתימתו על הטופס ועד לבירור העובדתי הנדרש פגע באפשרות הנתבעת לעשות כן. בעניין דוויב קבעתי, בין היתר, בהקשר תביעה בגין הודעות שנשלחו כשנה ולמעלה לפני כן, כי מדובר בפרק זמן ממושך המקשה על בירור טענות התובע והסתמכות על זכרונו. בית המשפט המחוזי דחה הבקשה למתן רשות ערעור בציינו: "העובדה שהתביעה לא הוגשה סמוך לאחר משלוח ההודעות הראשונות גרמה בפועל למשיבה לנזק ראייתי כיוון שהאחראי על הקמת מועדון הלקוחות – נפטר" (רת"ק 8240-04-17 דוויק נ' אופטיקה הלפרין בע"מ (5.4.2017)). בהתאמות הנדרשות - ארבע שנים לאחר התביעה; מעבר משרד - יפים הדברים אף לעניינו אנו.

סיכום עד כאן
15.
אשר על כן, הגרסה המסתברת ואף למעלה מכן, היא כי התובע סימן על גבי טופס הרישום כי הוא מעוניין לקבל דברי פרסומת מהנתבעת. יוער, כי דברי הפרסומת שנתקבלו בידיו נוגעים כולם לרכיבה על אופניים ומירוצי שטח והם בגדר "מירוצים ושירותים נוספים" הקשורים לעניין בגינו נרשם מלכתחילה.

משלוח ההודעות לתובעת
מספר ההודעות שנשלחו לתובעת
16.
המחלוקת בין הצדדים בעניינה נגעה בעיקר למספר ההודעות שנשלחו וכן לעיתויין. טענת התובעת היא כי מדובר במספר רב של הודעות, שנמחקו. לטענת הנתבעת, מדובר בחמש הודעות בלבד, שנשלחו מספר שנים לאחר המירוץ.

17.
אני מעדיפה את גרסת הנתבעת אף בהקשר זה. התובעת, כזכור, משפטנית, לא הציגה כל אינדיקציה לכך שנתקבלו בידיה הודעות מעבר לאלו אותן אישרה הנתבעת ולכתב תביעתה צרפה הודעה אחת בלבד. התנהלות זו – מוקשה. לכך יש להוסיף את חלוף הזמן הרב, כמו גם את העובדה כי הוגשה תביעה קודמת מטעם בן זוגה, מספר חודשים טרם הגשת תביעתה של הנתבעת עצמה.

18.
מנגד, הציגה הנתבעת תיעוד משכנע ובהיר, ממוסמך, של התנהלותה אל מול המדוור, לרבות בדיקה, מיוזמתה, של תקלה שאירעה סמוך למועד בו החלה התובעת לקבל את ההודעות מטעם הנתבעת. אני מעדיפה את גרסתה בנוגע לכך שלתובעת נשלחו חמש הודעות בלבד.

מדוע נשלחו ההודעות לתובעת – תקלה או רישום מחדש?
19.
עיון קפדני בנספחי כתב התביעה שצרפה התובעת מעורר קושי נוסף. התובעת הגישה את כתב התביעה מטעמה ביום 27.9.2017 וצרפה אליו רק הודעה אחת – שנשלחה אליה מספר ימים קודם לכן, ביום 24.9.2017. הנתבעת טענה כי חמש ההודעות שנשלחו לתובעת כללו הודעה זו וכן ארבע הודעות נוספות שנשלחו אליה באוקטובר, כלומר לאחר הגשת כתב התביעה. התובעת אף לא הציגה במהלך הדיון את ההודעות הנוספות שמוסכם כי נשלחו אליה וכאמור, לא הציגה ולו אחת מההודעות הקודמות, בטענה כי נמחקו. העובדה כי הנתבעת הכירה בהודעות נוספות אליהן התובעת כלל לא התייחסה, מחזקת ההתרשמות בדבר מהימנותה ורצינות בחינתה נסיבות העניין.

20.
לטענת הנתבעת, משלוח ההודעות לתובעת עשוי להיות קשור לתקלה או לרישום מחדש, ולדבריה לא ניתן לבדוק במערכות עדכון פרטי אדם המצוי כבר במערכת (כתובעת, שמסרה פרטיה אף אם לא את הסכמתה בשנת 2013) אלא רק רישומו והסרתו (ראו סעיף 24 לכתב ההגנה).

21.
אף אם מדובר בתקלה, במכלול נסיבות העניין, התובעת אינה זכאית לקבלת פיצוי בנוגע להודעות שאכן נתקבלו בידיה. ראשית, המדוור אינו הנתבעת אלא קבלן חיצוני, שנית, פיצוי על פי החוק מסור לשיקול דעתו של בית המשפט ובמקרה זה בחינת תכלית החוק ומטרותיו מובילה למסקנה כי פסיקתו לא תקדמן (ועל כך בהמשך). להלן יובהרו הדברים.

דיוור על ידי קבלן חיצוני
22.
על פי הוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בנוגע לדבר דואר ששוגר "ביודעין". מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות החוק – חזקה כי עשה כן ביודעין (סעיף 30א(י)(5). אלא שחזקה זו חלה על המדוור, המפרסם בפועל, ולא על הנהנה מדבר הפרסומת (במקרה דנן – הנתבעת) (ראו:
רע"א 7608/16
סמארט קלאב אחזקות בע"מ נ' כהן
(14.2.2017)).

23.
במקרה דנן, לא הנתבעת היא ששיגרה דברי הפרסומת אלא חברה אחרת, אשר ספקה עבורה שירותי תוכנה ודיוור (חברת שמיר מערכות;
"itnewsletter"
) ודיוורה ההודעות לרשימות תפוצה שהועברו מטעם הנתבעת. הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש
] קובעות כי מזמין (הנהנה מהפרסום, הנתבעת) שהתקשר עם קבלן עצמאי (חברות הפרסום) בחוזה לביצוע עבודה לא יחוב על עוולה הצומחת ממעשיו של הקבלן, אלא אם הוכחה אפשרות סבירה להתקיימות אחד החריגים הקבועים בפקודה, וביניהם אלה הקבועים
בסעיפים 15(1)
ו-

15(3)
לפקודה, ובהתאמה: התרשלות בבחירת בעל החוזה, או אישרור המעשה או הרשאתו.

24.
לא מצאתי כי החריגים התקיימו בענייננו וכי הנתבעת התרשלה בבחירת הקבלן או אישרה הדיוור שלא כדין. אכן, הסכמה שבשתיקה – היינו: עצימת עיניים להתנהלותו האסורה של המפרסם עשויה להטיל אחריות לקיום העוולה (
רע"א 2059/16
א.א. קליניקות כרמל בע"מ נ' כהן
(27.7.2016)). אך לא כך התנהלה הנתבעת. ההפך הוא הנכון.

טענת הנתבעת כי מעולם לא הוגשה כנגדה תביעה על הפרת הוראות החוק, על אף רשימת דיוור של כ-6,000 ₪ לא נסתרה. ניכר, כי הנתבעת ערה להוראות החוק ומקפידה לפקח על כך שהדיוור יעשה כדין וכראיה – התנהלותה אל מול הקבלנים; בקשתה לברר מולם כשלים שהתגלו במהלך הזמן (ועוד טרם הגשת כתב התביעה מטעם התובעת) והראיות לכך שאדם המבקש להסיר עצמו – יכול לעשות כן בקלות ובדרכים שנקבעו בחוק (ראו סעיף 6 לנספח ב' לכתב ההגנה בעניין התובעת).

25.
אכן, הנתבעת בחרה שלא להעיד נציגי חברות אלו, אלא להפנות למסמכים ולחילופי דוא"ל. במקרה זה, נוכח התרשמותי החיובית מנציג הנתבעת והיות התובעים עורכי דין בעצמם, לא מצאתי כי הדבר פוגע במשקל טענותיה. בנוסף וכזכור, הליך תביעה קטנה אמור להיות יעיל, פשוט וזול, ומטרה זו מושגת "על ידי פישוט הליכי הדיון, תוך הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות ... האמורות להפוך את בית המשפט לתביעות קטנות לפורום נגיש וידידותי לציבור הרחב" (רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי (19.6.2016).

סיכום עד כאן
26.
יש לדחות טענת התובעת לפיה קבלה הודעות רבות במהלך תקופה ארוכה. ההודעות שכן נתקבלו בידה, חמש בלבד, מקורן, לכל היותר, בתקלה שבוצעה על ידי קבלן מטעם הנתבעת ולא שמשלוח מכוון לאדם אשר ביקש שלא להכלל ברשימת הדיוור. אף אם מדובר בתקלה, נוכח העובדה כי הדיוור בוצע על ידי קבלן חיצוני, ובהעדר הוכחה לחריגים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, הנתבעת אינה אחראית לשליחתן.



אפשרות ההסרה
27.
אף אם נתנה הסכמה מראש, רשאי הנמען בכל עת לחזור ממנה. לשם כך נקבע כי דבר הפרסומת חייב לכלול, בין היתר, אפשרות למשלוח הודעת סירוב, באופן פשוט וסביר, בכתב או בדרך בה שוגר דבר הפרסומת, וכאשר מדובר בהודעה אלקטרונית – יש לכלול בה כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב (ראו: סעיפים 30א(ד)(1); 30(ה)(1)(ג)(1)).


28.
עיון בדברי הפרסומת מעלה כי תוכנם עומד, ככלל (ובכפוף לאי הכללת המילה פרסומת בהודעות שנשלחו לתובע), בדרישות החוק. דבר הפרסומת מכיל אפשרות להסרה מרשימת התפוצה ומציין באופן ברור את פרטי השולח, לרבות כתובת תקפה ברשת האינטרנט.

29.
התובעים טענו כי לחצו על כפתור ההסרה. טענה זו לא הוכחה במידה הנדרשת ואיני מקבלת את דבריהם אלה. אף טענות שני התובעים לפיהן פנו לנתבעת בבקשות הסרה באמצעות דוא"ל לא נתמכו בכל ראיה, לרבות הצגת הודעות כאמור. כל שהוצג היה מכתב התובע, מתוארך ליום
8.12.2016 ובו פניה בבקשה להסרה. מכתב זה צורף כנספח להודעת דוא"ל שנשלחה רק חודשים לאחר מכן – ביום 6.3.2017. יובהר כי בהודעת הדוא"ל המאוחרת לא צוין כי המכתב נשלח בעבר לנתבעת. זאת ועוד - עיון בו מעלה רק כי נטען ש: "התובע פנה
מספר פעמים בדרישה להסרה", אך לא אוזכרו נסיונות ללחוץ על כפתור ההסרה. לא למיותר לציין, כי המכתב נשלח במרץ, מספר חודשים לאחר יום 13.12.2016, המועד בו על פי רישומי הנתבעת לחץ התובע על כפתור ההסרה, ולאחר שלא נתקבלו אצלו הודעות נוספות מטעם הנתבעת. עיתוי משלוח מכתב ההתראה מעורר אף הוא שאלה.

30.
מנגד להעדר תיעוד מטעם התובעים, כאמור – משפטנים, בנוגע לנסיונות ההסרה, תיעוד שבנקל ניתן לקיימו, בעיקר כאשר מדובר בהודעות דוא"ל, וכאמור לעיל, הציגה הנתבעת מסמכים התומכים בטענתה בנוגע לאפשרות ההסרה (נספחי ב' לשני כתב ההגנה) וזו הודגמה גם במהלך הדיון (עמ' 5, ש' 24-26
לפרוטוקול הדיון). התובע הסיר בהצלחה עצמו מרשימת התפוצה בדצמבר 2016. חיזוק לגרסת הנתבעת ולאמינותה ניתן למצוא גם בעובדה כי הציגה ראיות המציינות אף פרטים שלא צוינו בידי התובעים עצמם: תאריכי הודעות שנתקבלו בידיהם שלא צורפו לכתבי התביעה.

סיכום עד כאן
31.
משכך, איני מקבלת גרסת התובעים לפיה ביקשו להסיר, הן באמצעות כפתור ההסרה, הן בדרכים אחרות, את שמותיהם מרשימת התפוצה.


אי ציון המילה פרסומת בהודעות שנשלחו לתובע
32.
על פי הוראות סעיף 30א(ה)(1)(א) לחוק יש לציין בכותרת הודעת דוא"ל המכילה דבר פרסומת את המילה "פרסומת". הנתבעת לא כללה מילה זו בכותרת ההודעות שנשלחו לתובע. על אף שמדובר בהפרת הוראות החוק, אין מקום לפצות את התובע בגינה. ראשית, אין המדובר בהפרה בדרגת חומרה משמעותית. נקבע בעבר כי אין להתערב בקביעה כי אף על הפרה כאמור לא יתקבל פיצוי (ראו: רת"ק 71598-07-17 רז נ' לוי ואח' (2.8.2017)). שנית ועיקר, הנתבעת הוכיחה כי שנתה טעמה וכי עוד טרם הדיון וטרם הגשת התביעה הכלילה את המילה פרסומת בדיוורים מטעמה, לאחר שהבינה כי הדבר נדרש (ראו דברי הנציג בעמ' 3, ש' 20-21 לפרוטוקול הדיון). ואכן, כותרת ההודעה שנשלחה לתובעת בספטמבר 2017 כוללת מילה זו.

העדר חובה לפסוק פיצוי
33.
בעניין חזני הבהיר בית המשפט העליון כי: "מטרת הפיצוי אינה להשיב את מצבו של התובע לקדמותו (שהרי אין להתחשב בשיעור הנזק שנגרם לו), כי אם לאכוף את החוק, להרתיע את הנתבע ולתמרץ הגשת תביעות יעילות" (רע"א 1954/2015 חזני נ' הנגבי (4.8.2014).

34.
אלא שבית המשפט אינו חייב לפסוק פיצוי, הוא רשאי לעשות כן, ככל שימצא לנכון כי פיצוי כאמור יקדם מטרות החוק (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) פרידמן נ' דוקס (21.12.2016); בר"ע על החלטה זו – נדחתה (
רת"ק (ת"א) 63709-12-16
פרידמן נ' דוקס
1.1.2017);

רת"ק (ת"א) 43995-11-16
צוויק נ' לאומי קארד בע"מ,
רת"ק (ת"א) 31506-05-17 ארד נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ
(23.7.2017); בקשת רשות ערעור טרם נדונה (רע"א 7064/17 ארד נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ).

35.
בתיק אחר שנדון לפני, קבעתי, כי על אף הפרת הוראות החוק, אין מקום לקביעת פיצוי, וזאת לאחר בחינת מטרותיו ותכליתו, וכי לשם כך ניתן להעזר בשיקולים שמנה המחוקק באשר לקביעת גובה הפיצוי: אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; עידוד הנמען למימוש זכויותיו והיקף ההפרה (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 54420-09-17 סטולר נ' לוויה (15.5.2018)).

מהכלל לפרט: האם ראוי לפסוק פיצוי לתובעים?
36.
על אף ההפרה הכרוכה באי הכללת המילה פרסומת בכותרת ההודעות שנשלחו לתובע, ואף אם ייקבע כי הנתבעת היא האחראית לתקלה – ככל שזו אכן ארעה – בשליחת ההודעות לתובעת ולא הקבלן מטעמה, יישום השיקולים הרלבנטיים בנסיבות המקרה דנן מביא לכלל מסקנה לפיה אין התובעים זכאים לפיצוי מכח הוראות בחוק.

37.
באשר לאכיפת החוק
: הנתבעת הוכיחה כי היא מקפידה לקיים הוראותיו, בוחנת עצמה במהלך הפעילות ובודקת חריגות ותקלות ומתקנת, ללא צורך בהתערבות חיצונית, כשלים הנוגעים להתנהלותה – וראו בהקשר זה עניין הכללת המילה פרסומת בכותרת ההודעה שנשלחה לתובעת.

38.
באשר להרתעה
: אין בה צורך, שכן וכאמור לעיל הנתבעת ממילא פועלת באופן ההולם את הוראות החוק ומקפידה לקיים הוראותיו. לא למיותר לציין כי לעצם ההליך המשפטי, להזקקות לעורך דין ולעובדה כי הנתבעת חויבה לשלם הוצאות משפט בתחילת ההליך, לאור בקשה לבטל

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה, משקל לא מבוטל כשלעצמם התורם להרתעה.

39.
התביעות שהגישו התובעים אינן תביעות יעילות שיש לתמרצן: המדובר, בעיקר בעניין התובע בחלוף זמן רב; על אף נסיונם המשפטי לא גובו גרסאות התובעים בראיות שבנקל ניתן היה להציגן (כך למשל בנוגע להסרות ולפניות לנתבעות, כמו גם למכלול ההודעות שנטען כי נתקבלו בידיהם) ורוב טענותיהם העובדתיות לא נתקבלו.

40.
היקף ההפרה
תקלה אפשרית בנוגע לתובעת, הכרוכה בהתנהלות גורם חצוני, ואי הכללת המילה "פרסומת" בהודעות שנתקבלו אצל התובע מצוי ברף הנמוך.

41.
בעניין סטולר שלעיל ציינתי כי במקרים המתאימים דווקא אי פסיקת פיצוי עשוי לתמרץ מפרסם למלא אחר הוראות החוק. קבעתי: "..מקום בו הוכיח המדוור כי פועל הוא בהלימה לדרישות המחוקק, תוביל לקידום אכיפה יעילה יותר מאשר פסיקתו מקום בו אינו נדרש כלל לשם הרתעה". הדברים יפים אף לענייננו, בו הוכחה במידה הנדרשת ואף למעלה מכך, רצינותה של הנתבעת ונציגה בנוגע להקפדה של מילוי הוראות החוק. חיובה לשלם פיצוי לתובעים, על הקושי הכרוך בתביעתם, לאחר שנדחו רוב טענותיהם, בהתחשב בגודלו של העסק ובעלויות ההליך עד כה, הוא בגדר ענישה לא פרופורציונלית ואינו משרת את מטרת החוק.

סוף דבר
42.
התביעות נדחית. לאור כל הנסקר לעיל, יישא כל צד בהוצאותיו.

43.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וזאת תוך 15 יום מהיום.

44.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
י"ח תמוז תשע"ח, 01 יולי 2018, בהעדר הצדדים.
<#3#>



שלומית בן יצחק
, שופטת












תק בית משפט לתביעות קטנות 59204-09/17 יאנה אנג'ל, זיו אנג'ל נ' מ.א.ג.פרויקטים ויזמות בע"מ, גנור טיולי אופניים -רן גנור (פורסם ב-ֽ 01/07/2018)