פסקי דין על אבישי שחר | פסקי דין על אילן חורש | פסקי דין על צ'ירה חורש |

4463-01/18 תק     15/07/2018




תק 4463-01/18 אבישי שחר נ' אילן חורש, צ'ירה חורש








בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה



ת"ק 4463-01-18 שחר נ' חורש ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
ענת דבי


תובע

אבישי שחר


נגד


נתבעים

1.אילן חורש

2.צ'ירה חורש



פסק דין


1. לפניי תביעה על סך 10,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעים.

2. בכתב התביעה נטען כדלקמן:
התובע הינו קבלן רשום, אשר תחום התמחותו הינו בעבודות חשמל, התקנת מערכות אזעקה וטלוויזיה במעגל סגור וכן התקנת מרכזיות טלפון.

הנתבעים שכרו את התובע לביצוע עבודות בביתם, זאת באמצעות מפקח מטעמם בשם עידו שניר (להלן: "עידו").

התובע ביצע את העבודות ועם סיומן, ביום 8.7.15, הגיש חשבון לעידו. החשבון שהוגש עמד על סך 12,270 ₪ + מע"מ ומתוכו אישר עידו לתשלום סך 10,900 ₪ + מע"מ. מתוך סכום זה שולם לתובע סך 6,000 ₪ + מע"מ.

בשלב זה, פנו הנתבעים בשנית, באמצעות עידו, אל התובע לצורך ביצוע עבודות נוספות. התובע הגיש ביום 11.8.15 הצעת מחיר על סך 16,230 ₪ + מע"מ, שאושרה ע"י עידו.

התובע ציין, כי במהלך העבודות נדרש להשתלב עם תשתיות הבית ולצורך ביצוע עבודה זו ביקש כי יאושר לו להקים פיגום, אך בקשתו נדחתה והוא התבקש לבצע עיקוף. בשל כך, נוצר חשבון נוסף בסך 4,800 ₪ + מע"מ.

ביום 21.12.15 שולם לתובע סך 22,230 ₪ (שהינם 19,000 ₪ + מע"מ).

התובע טען, כי לאור כל האמור לעיל נותרו הנתבעים חייבים סך 7,020 ₪
+ מע"מ. יושם לב, כי התובע תבע סך 10,000 ₪, שהינו סכום הגבוה מיתרת החוב הנטענת.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה וברישא לכתב ההגנה טענו כי דין התביעה להידחות על הסף בשל היעדר יריבות בינם לבין התובע. נטען, כי מי ששכר את שירותיו של התובע לביצוע העבודות היה עידו, שהיה הקבלן שאת שירותיו שכרו לצורך ביצוע עבודות בבית.

הנתבעים טענו, כי בהתאם להסכם העבודה בינם לבין עידו, הוסכם כי הנתבעים ישלמו לתובע ישירות את הסכומים אותם יורה להם עידו לשלם לתובע, וכך הם פעלו.

לגופה של תביעה, הנתבעים טענו, כי שילמו לתובע את כל המגיע לו.
באשר לחשבון הראשון
: נטען, כי אמנם עידו אישר סך 10,900 ₪ + מע"מ מתוכו, אך עידו אישר התשלום בפועל סך 6,000 ₪ + מע"מ בלבד, מכיוון שהתובע לא סיים את עבודתו. הסך 6,000 ₪ + מע"מ שאושר לתשלום אכן שולם לתובע. את היתרה, בסך 4,900 ₪ + מע"מ, שילמו הנתבעים לתובע בתאריך 21.12.15, במסגרת תשלום הסך של 22,230 ₪.

באשר להצעת המחיר השנייה
: טענו הנתבעים, כי הצעת המחיר אמנם אושרה על ידי עידו, אך כללה שתי הסתייגויות, אשר נכתבו על גביה מפורשות: האחת - כי תיבדק אופציה לוויתור על מהנדס בודק והשנייה – כי לא ישולם תשלום לסעיפים הכלולים בהצעת המחיר הראשונה.
עידו וויתר על מהנדס בודק ולפיכך, יש להפחית רכיב זה בסך 2,300 ₪
+ מע"מ מן החשבון.

באשר לסך 4,800 ₪ + מע"מ הנוספים, אשר נתבעו ע"י התובע בגין העיקוף שנדרש לעשות, טענו הנתבעים, כי סכום זה מעולם לא אושר על ידם ו/או ע"י עידו.

הנתבעים טענו, כי למרות כל האמור לעיל, כאשר התובע סיים את העבודות, נפגש עימו
נתבע 1 בביתם
והוסכם, לפנים משורת הדין ולסילוק סופי של טענות התובע, כי ישולם לתובע סך 4,000 ₪. סכום זה שולם לתובע במזומן.

לאור כל האמור לעיל, טענו הנתבעים כי שילמו לתובע את כל המגיע לו ואינם חייבים לו כל סכום נוסף.




דיון:
3. ראשית, אדרש לטענת הנתבעים בדבר העדר יריבות:

כאמור לעיל, הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי אין יריבות בינם לבין התובע, שכן התובע התקשר עם עידו והסכם העבודה של הנתבעים היה עם עידו ולא ישירות עם התובע.

סעיף 34 לחוק החוזים תשל"ג – 1973 קובע:

"חיוב

שהתחייב

אדם

בחוזה

לטובת

מי

שאינו

צד

לחוזה

(להלן

–
המוטב) מקנה

למוטב

את

הזכות

לדרוש

את

קיום

החיוב
,
אם

משתמעת

מן

החוזה

כוונה

להקנות

לו

זכות

זו
".


מכתב ההגנה עולה, כי הנתבעים הסכימו עם עידו כי ישלמו לתובע ישירות את הסכומים אותם יורה להם עידו לשלם לתובע. משכך, מדובר בהסכם שנכרת בין הנתבעים לבין עידו לטובת צד ג'– התובע, שהשתמעה ממנו כוונה להקנות לתובע זכות לדרוש את הכספים המגיעים לו בגין העבודות שביצע בביתם. בהתאם לקבוע בסע' 34 לעיל, רשאי התובע לתבוע מן הנתבעים את קיום החיוב על פי ההסכם.

לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי אין להם יריבות עם התובע.

4. לגופה של התביעה:
אין מחלוקת בין הצדדים כי החשבון הראשון שמסר התובע אושר במלואו, דהיינו, אושר סך 10,900 ₪ וכי שולם מתוכו 6,000 ₪ + מע"מ בלבד. הנתבעים טענו, כי שילמו את יתרת הסכום במסגרת התשלום בסך 22,230 ₪ ששילמו בשלב מאוחר יותר.

5. אין גם מחלוקת כי החשבון השני שמסר התובע אושר במלואו וכי נרשמה בו הסתייגות כי תיבדק אופציה לוויתור על מהנדס בודק. הנתבעים טענו כי וויתרו על מהנדס בודק ובשל כך יש להפחית סך 2,300 ₪ + מע"מ מן החשבון.

במועד הדיון הגיש התובע לבית המשפט תעודה שנערכה ע"י מנחם מיטרני- מהנדס חשמל ממנה עולה, כי ביום 5.11.15 בדק את חדר המשאבות לבריכה בביתם של הנתבעים. התובע הודה, כי אמנם הנתבעים וויתרו על מהנדס בודק, אך הוא לא וויתר על מהנדס בודק בשל חובתו המקצועית.

הנתבעת טענה במענה לכך כי, קיים ספק בהתייחס לאמיתות הדו"ח ועל כן, היה על המהנדס להתייצב לדיון. בכל אופן, הנתבעת העידה כי היא רואה את דו"ח בדיקת המהנדס מיטרני בפעם הראשונה במועד הדיון וכי הנתבעים הזמינו מהנדס מטעמם לביצוע הבדיקה.

עיון בחשבונית השנייה שאושרה מלמד, כי אכן נשמרה לנתבעים הזכות לוותר על בדיקתו של מהנדס. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים וויתרו על בדיקה זו והתובע הודה כי הזמין על דעת עצמו מהנדס לביצוע בדיקה.

ניתן היה לטעון כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום עבור דו"ח המהנדס וזאת מכוח דיני עשיית עושר, שכן בסופו של דבר, אף שהנתבעים וויתרו על בדיקתו של מהנדס, הרי שבוצעה בביתם בדיקה שכזו המאשרת את תקינות העבודות. אלא, שהתובע לא מסר לנתבעים את דו"ח בדיקת המהנדס ועל כן, לא התאפשר לנתבעים לעשות בו שימוש ולמעשה הנתבעים לא זכו כתוצאה מכך בדבר. יתירה מכך, מעדותה של הנתבעת עלה, כי הנתבעים הזמינו מהנדס מטעמם על מנת שיבצע את הבדיקה ונשאו בעלות שכרו.
לאור האמור, אני קובעת כי , משויתרו הנתבעים על בדיקת המהנדס, יש להפחית מהחשבון השני רכיב זה בסך 2,300 ₪ + מע"מ.

6. התובע טען ,כי במהלך העבודות התבקש לבצע עיקוף ועל כן, נוצר חשבון נוסף בסך 4,800 ₪ + מע"מ. התובע לא הציג הסכמה בכתב לחיוב זה והנתבעים הכחישו כי הייתה הסכמה שכזו. משכך, לא עלה בידי התובע להרים את הנטל באשר לרכיב תביעה זה.

7. הנתבעים טענו, כי בתום העבודות נפגש נתבע 1 עם התובע ובמעמד זה סוכם כי הנתבע ישלם לתובע סך 4,000 ₪ לסילוק מלוא טענותיו וכי סכום זה שולם בפועל במזומן באותו מועד. ברם, הנתבעים לא הציגו כל ראיה לתשלום הסכום והתובע הכחיש קבלת סכום זה. משכך, הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכחת טענה זו.

8. סיכומו של דבר:
מן האמור לעיל עולה, כי הנתבעים אישרו שתי חשבוניות: בסך 10,900 ₪ + מע"מ וכן בסך 13,930 ₪ + מע"מ (לאחר הפחתת עלות מהנדס בודק). דהיינו, בסך כולל של 24,830 ₪ + מע"מ.
הוכח, כי הנתבעים שילמו 25,000 ₪ + מע"מ (6,000 ₪ + מע"מ וכן 19,000 ₪ + מע"מ).
יוצא, כי מלוא החוב המוכח שולם לתובע.

9. לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 300 ₪ כל אחד.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 4463-01/18 אבישי שחר נ' אילן חורש, צ'ירה חורש (פורסם ב-ֽ 15/07/2018)