פסקי דין על רזיאלה שרה | פסקי דין על דרעי דוד

6665/05 בשא     22/09/2005




בשא 6665/05 רזיאלה שרה נ' דרעי דוד




1
בתי המשפט
בשא006665/05
בית משפט השלום ירושלים
22/09/2005
תאריך:
כב' הרשם: פלקס נמרוד

בפני
:

רזיאלה שרה

בעניין:
המבקש/ת
נ ג ד
דרעי דוד
המשיב/ה
החלטה

1. בפני
התנגדות המבקשת, הגב' רזיאלה שרה
הרפז, לביצוע שטר חוב בסך 377,725 ₪, אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 0318985057 (להלן - "שטר החוב").
אציין, כי קיימת אי התאמה בין הכיתוב בספרות לבין הכיתוב במילים על גבי השטר. אך נראה, כי אכן כוונת הצדדים הייתה לעשות שטר בסך 377,725 ₪ וכך אף טענו שני הצדדים.

טענות המבקשת:

2. המבקשת מגוללת סיפור מעשה לפיו, היא עשתה את שטר החוב לטובת המשיב, אשר הלווה לה סך 150,000 ₪ מכוח הסכם הלוואה מיום 4.5.2004.
בהסכם ההלוואה התחייבה המבקשת להשיב למשיב, בתוך שנה ממועד קבלת כספי ההלוואה, את סכום קרן ההלוואה (150,000 ₪) בצירוף ריבית חודשית בשיעור 8%, ובסך הכל 377,725 ₪.

3. המבקשת לא הבינה את משמעות הסכם ההלוואה לאשורו, שכן היא כרתה את הסכם ההלוואה מבלי שהייתה מיוצגת על ידי עורך דין, ואילו המשיב היה מיוצג על ידי עוה"ד שי שלמה.
עוה"ד שי שלמה אף ייצג את המבקשת בהליכי מכר דירתה, אך מעל בתפקידו תוך דאגה לאינטרסים של המשיב ושלו עצמו.
4. בעת כריתת הסכם ההלוואה הייתה המבקשת שרויה במצוקה כלכלית ונפשית. המשיב ניצל את מצבה הקשה ועשק אותה. זאת בכך שכפה עליה את תנאיו הדרקוניים של הסכם ההלוואה.

5. דין הסכם ההלוואה להתבטל בהיותו נוגד את תקנת הציבור. שכן שיעור הריבית הקבוע בו גבוה ובלתי סביר.
תוצאת הביטול הינה, כי המבקשת תשיב למשיב את שקיבלה ממנו מתוקף הסכם ההלוואה, קרי- את קרן ההלוואה בלבד.

6. לשם השלמת הדברים יאמר, כי עד ליום 15.3.2005 השיבה המבקשת למשיב, באמצעות עוה"ד שלמה, סך מצטבר של 225,250 ₪, קרי - סכום קרן ההלוואה בצירוף 25,250 ₪.

7. אחזור ואדגיש, כי כל האמור לעיל הינן טענותיה של המבקשת, להבדיל מעובדות מוכחות.
יצויין, כי המבקשת תמכה טענותיה העובדתיות בתצהירה המפורט, אשר לווה באסמכתאות כגון הסכם ההלוואה והסכם מכר.

המסגרת הנורמטיבית:

8. נתבע בעילה שטרית זכאי להעלות נגד אוחז שעמו כרת חוזה, טענות הנובעות מעסקת היסוד שביניהם. נקודת המוצא הינה איפוא, שכל טענת הגנה המועילה כנגד תביעה חוזית, תועיל גם בין צדדים קרובים לשטר. ראה: דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי ואח', פ"ד נה(4) 195,193.
כך הם פני הדברים גם כאשר נטענת טענה לפיה יצירת החיוב השטרי (להבדיל מגבייתו) נגועה בכפיה, בעושק או מנוגדת לתקנת הציבור. השווה: ע"א 352/61 זופוביץ ואח' נ' רייזל ואח', פ"ד טז 1833.
הפגם או אי החוקיות שבעסקת היסוד מחלחלים איפוא גם לעילה השטרית.
משום כך, מי שנוטל שטר לקיום התחייבות שהתחייב כלפיו החייב השטרי לא יקבל סעד לאכיפתו, וזאת אם ההתחייבות נולדה עקב כפיה, עושק, או באם תוכנה נוגד את תקנת הציבור. השווה: ע"א 328/73 וקסלבאום ואח' נ' ראשי, פ"ד כח(1) 832.

9. נקודת המוצא העקרונית לבחינתן של סוגיות אלה (כפיה, עושק, תקנת הציבור), הינה בהוראות סעיפים 17, 18 ו - 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
אין צורך להכביר מילים בדבר היותו של חוזה, אשר נכרת עקב פגם ברצון - בגין עושק או כפיה כלפי צד לו - בטל, או ניתן לביטול.

10. באשר לסוגית "תקנת הציבור" יש לבחון איזה תוכן יש לצקת למונח זה, שהינו בדומה ל"תום לב" מונח שסתום המקבל את משמעותו בהתאם לפסיקת בית המשפט.
"תקנת הציבור" משקפת את תפיסות היסוד של החברה הישראלית באשר לרמה הראויה של התנהגות ביחסים חוזיים. היא מבטאת את עמדתו של המשפט הישראלי באשר למותר ולאסור בהתקשרות החוזית. על תפיסות היסוד של החברה הישראלית - ועל עמדתו של המשפט הישראלי - באשר למותר ולאסור, לומד השופט ממכלול ערכי שיטת המשפט.
ערכי שיטת משפט, תפיסותיה היסודיות והמטרות והאינטרסים שלה, מצויים בהתנגשות מתמדת. כאשר התנגשות זו מתרחשת בגדריו של המשפט הפרטי - ובענייננו, בקביעת היקפה של "תקנת הציבור" - היא נפתרת על פי האיזון הראוי בין הערכים והאינטרסים המתנגשים. איזון זה נקבע על פי משקלם היחסי של הערכים והאינטרסים המתחרים בגדרי המשפט הפרטי. ודוק - ערכים ואינטרסים אלה אינם רק ערכים ואינטרסים של פרט מול פרט. אלה הינם גם ובעיקר ערכים ואינטרסים של החברה באשר לתוקפם של החוזים שבין הפרטים. אכן, "תקנת הציבור" משקפת את אינטרס הציבור המתחשב בגדריו גם באינטרסים של הפרטים השונים. היא מהווה, מעצם מהותה, הגבלה על רצונם החופשי של הצדדים.
השווה: ע"א 6601/96 aes system inc נ' משה סער ואח', פ"ד נד(3) 850, 861.
על רקע זה נמקד את מבטנו לעניין טענת המבקשת בדבר היות שיעור ריבית ההלוואה מנוגד לתקנת הציבור.

11. בבואנו לבחון האם תנאיו של חוזה כלשהו בלתי סבירים או מנוגדים לתקנת הציבור נעזר בדברי חיקוק הדנים במאטריה משפטית וכלכלית דומה. דבר חיקוק מעין זה הינו חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג - 1993 (להלן - "החוק"), אשר אינו חל על מערכת היחסים בין המבקשת והמשיב, שכן סכום ההלוואה גבוה מסכום התקרה הקבוע בסעיף 15(ב)(1) לחוק.

12. מהחוק הננו למדים, כי בעסקאות מסוימות קבע המחוקק תקרה לשיעור הריבית אותו זכאי מלווה לקבל. המחוקק בחר איפוא להתערב בחופש החוזים ולקבוע נורמה קוגנטית המסדירה הסכמי הלוואה במערכת החוץ בנקאית.
הגבלת תחולת החוק אך להלוואות בסכום נמוך יחסית נבעה מהרצון להגן על אותו לווה פרטי קטן, אשר נעדר את ההבנה העסקית וכושר המיקוח הנתונים ללווה העסקי, או ללווה בסכומים הגדולים.
באם נמצא, כי תנאי עסקת ההלוואה חורגים באופן משמעותי מהתקרה הקבועה בחוק, אזי יהא בכך ללמד, כי יש להעניק את הגנת החוק גם ללווה "הגדול". זאת באמצעות "הצינור" של תקנת הציבור.
בשולי הדברים יאמר, כי ניתן אף להיעזר בהוראות החוק בכדי ללמוד על סבירות הסכם ההלוואה, אשר יש בה כדי להשליך על ההכרעה בטענות הכפייה והעושק. השווה: ת.א. (מחוזי נצרת) עיזבון סלימאן נ' סגל ואח' (טרם פורסם); ע"א 3026/03 גלאור ואח' נ' עיזבון סלימאן (טרם פורסם).

13. מהכלל אל הפרט:
מפרסומי בנק ישראל (www.bankisrael.gov.il) עולה, כי במועד חתימת הסכם ההלוואה (4.5.2005) היתה עלות האשראי המירבי, כמשמעותה בסעיף 5(ב) לחוק בשיעור 17.98% לשנה. יש לזכור, כי שיעור זה גבוה פי שניים ורבע משיעור האשראי הממוצע במערכת הבנקאית.
שיעור עלותו הממשית של האשראי נשוא הסכם ההלוואה הסתכמה בלא פחות מ - 96% לשנה.
שיעורה של ריבית ההלוואה הסתכמה איפוא בלמעלה מפי חמשה משיעור האשראי המירבי על פי החוק.

14. נראה, כי בנסיבות העניין מלמדת תוצאת הסכם ההלוואה, קרי - התנאים החריגים אותם נטלה על עצמה המבקשת, על העדר כושר מיקוחה והבנתה.
אילו עלותו הממשית של האשראי בהסכם ההלוואה הייתה חורגת אך במעט מהתקרה הקבועה בחוק, אזי לא ניתן היה לקבוע מסמרות בדבר היותו מנוגד לתקנת הציבור. ברם, כאשר העלות הממשית של האשראי עולה בשיעור כה ניכר על התקרה הקבועה בחוק, אכן נראה לכאורה, כי יש ממש בטענת המבקשת בדבר היות הסכם ההלוואה מנוגד לתקנת הציבור.

15. חריגה כה בוטה מתקרת עלות האשראי הקבועה בחוק, בצירוף ההיגיון הבריא והשכל הישר, מלמדים אותנו, כי בנסיבות כריתת הסכם ההלוואה (תנאי השוק באותה התקופה) חרגה עלות האשראי הממשית באופן בלתי סביר מכל שיעור לו היה מסכים אדם מן הישוב.

16. באשר לטענות המבקשת בדבר כפיה ועושק יאמר, כי אכן תוצאות ההסכם (שיעור ריבית כה גבוה) עשויות לתמוך בטענות כגון דא. שכן הדעת נותנת, כי אדם לא יתקשר בהסכם כה גרוע מבחינתו באם לא נכפה עליו לעשות כן. אף הטענות בדבר הולכת המבקשת שולל בידי עורך הדין עשויות לתמוך בטענותיה בדבר עושק וכפיה, או למצער לתמוך בטענות אחרות בדבר פגם ברצון כגון טעות או הטעיה.

17. באם נכונה טענת המבקשת, כי סכום קרן ההלוואה נפרע במלואו. ובאם תתקבל גרסתה העובדתית באשר לנסיבות עשיית השטר וכריתת הסכם ההלוואה. אזי נראה, כי למבקשת הגנה בפני
תובענת המשיב.

18. אמנם גרסת המבקשת מעוררת קושיות ותמיהות. אין זה נהיר מדוע נזקקה המבקשת לסכום כה גדול - שתי הלוואות בסך כולל של מאתים אלף שקלים חדשים - בכדי לפרוע חובות לבעל המכולת והירקן (סעיף 5 לתצהיר המבקשת).
לכאורה נראה, כי המבקשת מגלה טפח ומכסה טפחיים. יחד עם זאת, לטעמי, אין באמור כדי להצדיק את נעילת שערי בית המשפט בפני
ה. שכן, בקשתה המפורטת אכן מגלה הגנה לכאורה בפני
השטר.

19. על פי ההלכה המשפטית הנוהגת די לו למבקש רשות להתגונן, או למתנגד לביצוע שטר, כי יראה שהגנתו אינה "הגנת בדים" וטיעוניו אינם עורבא פרח. השווה: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם).
במקרה קא עסקינן ברי, כי טענות המבקשת אינן, על פניהן, בבחינת עורבא פרח והגנתה אינה "הגנת בדים".

נוכח האמור הנני מקבל את התנגדותה של המבקשת לביצוע השטר.

ניתנה היום 2005-09-22, י"ח אלול, תשס"ה, בהעדר הצדדים.

_________________
נמרוד פלקס, רשם








בשא בית משפט שלום 6665/05 רזיאלה שרה נ' דרעי דוד (פורסם ב-ֽ 22/09/2005)