פסקי דין על אהרון כהן | פסקי דין על כהן אהרון עבודות עפר ופיתוח | פסקי דין על ס.בני הגליל (1991) | פסקי דין על ס.מ.ס ייזום והובלות |

53792-01/18 הפב     24/07/2018




הפב 53792-01/18 אהרון כהן, כהן אהרון עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' ס.בני הגליל (1991) בע"מ, ס.מ.ס ייזום והובלות בע"מ









2
בית המשפט המחוזי בנצרת

בפני
כב' השופט עאטף עיילבוני
24 יולי 2018
הפ"ב 53792-01-18 כהן ואח' נ' ס. בני הגליל (1991) בע"מ
ואח'
ת"א 23273-01-14
ה"פ523-03-17





המבקשים
1
.
אהרון כהן

2
.
כהן אהרון עבודות עפר ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מנשה עוזר



נגד


המשיבים
1.ס. בני הגליל (1991) בע"מ
2.ס.מ.ס ייזום והובלות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורן פרג' בנימין






פסק דין


הקדמה
:



במרכזן של התובענות שלפני פסק בורר מיום 24.7.16, פסק בורר משלים ראשון מיום 13.12.16 ופסק בורר משלים שני מיום 3.12.17 (להלן: "פסק הבורר", "פסק הבורר המשלים הראשון" וכן "פסק הבורר המשלים השני" בהתאמה) שניתנו על-ידי הבורר, כב' השופט (בדימוס) נסים ממן (להלן: "הבורר"), אשר הכריע בסכסוך עסקי שהתגלע בין הצדדים – חברת כהן אהרון עבודות עפר ופיתוח בע"מ
(להלן: "חברת אהרון כהן
"), מצד אחד, והחברות ס. בני הגליל (1991) בע"מ
(להלן: "חברת בני הגליל") וס.מ.ס. ייזום והובלות בע"מ (להלן: "חברת ס.מ.ס"), מהצד האחר.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על פסק הבורר המשלים השני, במסגרתו נקבע, על צד העיקר, כי חברת ס.מ.ס שילמה במועד את מלוא התמורה המגיעה ממנה בגין רכישה חוזרת של מניות חברת אהרון כהן
, וכי לחלופין, ככל שהתמורה בגין המניות שולמה באיחור, כי אז מנועה חברת אהרון כהן
מלטעון זאת. משמעות הדברים, בפן המעשי וכפי שנקבע בפסק הבורר המשלים השני, היא כי לחברת אהרון כהן
אין עוד מניות בחברת ס.מ.ס.

מסיבות שאינן מחויבות המציאות ואינן מוצדקות בנסיבותיו של התיק, תפח תיק זה לממדים גדולים, ולו מבחינת כמות הניירת שהוגשה במסגרתו והמלל הרב שהוקדש לתיאור כל בקשה ובקשה. לצרכי הכרעה, לא אדרש לכל בקשות הביניים וכתבי הטענות שהוגשו בתיק ודי בכך שאזכיר רק את עיקרי העובדות הצריכות לעניין.

השתלשלות העובדות ועיקרי פסקי הבוררות
:

ת"א 23273-01-14
עניינו תביעה שהגישה חברת אהרון כהן
נגד חברת בני הגליל ואשר הוכתרה כתביעה לפירוק שיתוף/רכישת מניות ביחס לחברת ס.מ.ס, המצויה בבעלות משותפת של הצדדים.
תביעה זו יסודה בהסכם הקצאת מניות שנחתם ביום 14.4.11 בין חברת אהרון כהן
ובין חברת בני הגליל, במסגרתו הוקצו לחברת אהרון כהן
מחצית מהון המניות של חברת ס.מ.ס. תכלית ההתקשרות בין הצדדים, ועל כך אין חולק, הייתה הקמת תחנת דלק במגרש המצוי בקרית שמונה שזכויות הבעלות בו רשומות על שם חברת ס.מ.ס. לימים עלו היחסים בין הצדדים על שרטון והמחלוקות ביניהם הביאו להגשת תביעה זו.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 23.3.15 הסכימו הצדדים להפנות את כל המחלוקות ביניהם לבוררות בפני
כב' השופט (בדימוס) נסים ממן. להסכמה זו ניתן תוקף של

פסק דין
.

ביום 24.7.16 ניתן פסק הבורר
. ההשלכות האופרטיביות של פסק הבורר סוכמו בסעיפים 93 ו- 98 לפסק הבורר. במסגרת סעיף 93 צוין כי במקרה שחברת אהרון כהן
לא תודיע על חזרתה בה מבקשת פירוק חברת ס.מ.ס, ולא תודיע כי ברצונה לשוב לפעילות עסקית חיובית ויצרנית, כי אז מניותיה בחברה זו יירכשו בחזרה על ידי חברת ס.מ.ס תמורת סכום של 4.7 מיליון ש"ח, בניכוי החוב בגין יתרת ההלוואה שנטלה בסך 0.7 מש"ח (הסיפא של סעיף זה תוקן בהמשך משנקבע על ידי הבורר בהחלטה מתקנת מיום 16.1.17 כי יש להעמיד את הסכום לתשלום על 4.7 מש"ח, בהתחשב בכך שחברת אהרון כהן
החזירה את הלוואת הבעלים בסך 0.7 מש"ח). סעיף 93 לפסק הבורר ממשיך וקובע כי אם חברת אהרון כהן
תעמוד על סירובה לשתף פעולה, ייכנס לתוקף המנגנון שנקבע בסעיף 91 לפסק הבורר. עוד נקבע בסעיף 93 לפסק הבורר כי "פירוק בדרך של התמחרות יהיה ישים רק אם ולאחר שכלו כל הקיצין".

הוראת סעיף 91 לפסק הבורר קובעת בזו הלשון:

"אם בפרק הזמן של 30 יום הנקוב בפסקה 89 לא נתנה חברת אהרון כהן
את ההודעה או שנתנה הודעה מפורשת שהיא עומדת על פירוק השיתוף עם חברת בני הגליל ייכנסו לתוקף הצווים כדלקמן:
א.
מניותיה של חברת אהרון כהן
בחברת סמס יירכשו בחזרה ע"י חברת סמס תמורת סכום של 4.7 מלש"ח בניכוי החוב בגין יתרת ההלוואה שנטלה בסך 0.7 מלש"ח כך שבפועל ישולם סכום של 4 מלש"ח. סכום זה ישולם ע"י חברת סמס במזומן בתוך 60 יום מתום המועדים הנזכרים בפסקה 89 וברישא לפסקה 90. אין לנכות או לקזז מסכום זה שום סכום בגין פיצויים או כל ניכוי אחר למעט ניכויים שיש חובה לנכותם מכוח הדין.
ב.

...
ג.
היה ולא שולם לחברת אהרון כהן
הסכום האמור בפסקת משנה א' או ב' לעיל עד למועד שנקבע תפורק החברה על דרך התמחרות או מכירה לצד שלישי והכל בהתאם לפרטים ולהסדרים שייקבעו על ידי הבורר על פי בקשה שתוגש לו"
.

ביום 13.12.16 ניתן פסק הבורר המשלים הראשון
, במסגרתו נקבע כי חברת אהרון כהן
לא עמדה בדרישה שהוצבה בפסק הבורר לחזור מבקשת הפירוק ולהמשיך לשתף פעולה עם חברת בני הגליל. בסעיף 19 לפסק הבורר המשלים הראשון נקבע ביחס לחברת אהרון כהן
כי "... התנהגותם ומעשיהם לאחר מכן מוכיחים בעליל כי פניהם היו ונשארו לפרק את השיתוף בדרך של התמחרות על דרך יצירה שלא בתום לב משבר מלאכותי ומבוי סתום". עוד נקבע כי בנסיבות אלה, נכנסת לתוקפה הוראת סעיף 91 לפסק הבורר, לפיה מניותיה של חברת אהרון כהן
יירכשו בחזרה על ידי חברת ס.מ.ס, וכי התמורה שנקבעה בפסק הבורר תשולם על ידי חברת ס.מ.ס במזומן בתוך 60 יום מהמצאת פסק הבורר המשלים הראשון לידי בא כוחה. כן נקבע כי אין לנכות או לקזז מסכום זה כל סכום בגין פיצויים או כל ניכוי אחר, למעט ניכויים שיש חובה מן הדין לנכותם.

סעיף 24
לפסק הבורר המשלים הראשון, המצוי תחת הפרק "פסיקתא", קובע בהאי לישנא:

"נכנסה לתוקפה הוראת פסקה 91 לפסק הבוררין הראשון לפיה מניותיה של חברת אהרון כהן
בחברת סמס יירכשו בחזרה ע"ח חברת סמס תמורת סכום של 4.7 מלש"ח בניכוי החוב בגין יתרת ההלוואה שנטלה בסך 0.7 מלש"ח כך שבפועל ישולם סכום של 4 מלש"ח
[חלק אחרון זה בדבר הניכוי בגין יתרת ההלוואה תוקן, כאמור, בהמשך בהחלטת הבורר מיום 16.1.17 משנקבע כי הלוואה זו הושבה על ידי חברת אהרון כהן
, כך שיש להעמיד את הסכום לתשלום על 4.7 מש"ח - ע"ע]. סכום זה ישולם ע"י חברת סמס במזומן בתוך 60 יום מהמצאת פסק בוררין זה לידי בא כוחה. אין לנכות או לקזז מסכום זה שום סכום בגין פיצויים או כל ניכוי אחר למעט ניכויים שיש חובה לנכותם מכוח הדין. לפי הצורך ניתן יהיה למנות בעל תפקיד לשם השלמת הליך זה".

ביום 19.12.16 הגישה חברת בני הגליל בקשה לאישור פסק הבורר, וכרכה במסגרתה בקשה לאשר את פסק הבורר המשלים הראשון. ביום 15.3.17 הודיעה חברת אהרון כהן
כי היא מתנגדת לאישור פסק הבורר המשלים הראשון, וכי הגישה בקשה להורות על ביטולו של פסק הבורר המשלים הראשון (בקשה זו סווגה לתיק הפ"ב 523-03-17 אליו אתייחס בהמשך).

בדיון שהתקיים לפני בת"א 23273-01-14 ביום 22.3.17 ולפי הסכמת הצדדים אושר פסק הבורר מיום 24.7.16 וניתן לו תוקף של

פסק דין
.

במסגרת תיק הפ"ב 523-03-17, הנזכר לעיל, עתרה חברת אהרון כהן
להורות על ביטול פסק הבורר המשלים הראשון, שתוקן, כאמור, בנקודה מסוימת בהחלטת הבורר מיום 16.1.17, ולחלופין, להורות על תיקונו.

בדיון שהתקיים לפני ביום 27.9.17 הסכימו הצדדים כי פסק הבורר המשלים הראשון מיום 13.12.16, כמו גם החלטת התיקון של הבורר מיום 16.1.17, יאושרו שניהם, מבלי לגרוע מזכויות הצדדים לפנות לבורר בכל בקשה הקשורה להליכים ביניהם, ותוך שהצדדים מבקשים לייחד ישיבה לשמיעת טיעוניהם בסוגיית ההוצאות. במעמד זה, ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמות הצדדים ואושרו פסק הבורר המשלים הראשון והחלטת התיקון של הבורר.

ביום 2.11.17 הגישה חברת אהרון כהן
בקשה למתן סעד זמני, המורה לחברת ס.מ.ס שלא לבצע דיספוזיציה בנכסיה או במניותיה. בהחלטה מיום 9.11.17 ולאחר עיון בבקשה ובהודעת ההבהרה, ניתן צו מניעה האוסר על העברת מניות, פעילות ונכסי חברת ס.מ.ס עד להכרעה סופית בבקשה.

בדיון בבקשה לסעד זמני, שהתקיים לפניי ביום 22.11.17, הסכימו הצדדים כי צו המניעה הזמני יוותר על כנו, עד לדיון הקבוע בפני
הבורר ביום 3.12.17, וכי הבקשה לצו מניעה זמני תידון על ידי הבורר.

ביום 3.12.17 ניתן פסק הבורר המשלים השני
. מפאת חשיבותו של פסק הבורר ונחיצותו להכרעה במחלוקות שנותרו בין הצדדים, אתייחס לפסק זה ביתר אריכות.

פסק הבוררות המשלים השני נדרש – כך לפי הכתוב בו – לאור בקשה שהגיש ביום 6.11.17 ב"כ חברת אהרון כהן
לבורר "להורות על פירוק החברה על דרך התמחרות או מכירתה לצד שלישי", וכן בקשה להורות לחברת סמס להחזיר לחברת אהרון כהן
את מניותיה. בקשה זו היא שעמדה ביסוד פסק הבוררות המשלים השני.

במסגרת פסק הבורר המשלים השני, קבע הבורר כי ביום 6.3.17 הפקידה בני הגליל לחשבונה של חברת אהרון כהן
סך של 4,524,500 ₪, שהוא הסכום שנקבע כתמורה בגין המניות (4.7 מש"ח) ביכוי הוצאות ושכ"ט שנפסקו בסך 150,000 ₪ בתוספת מע"מ. עוד נקבע בהמשך כי ביום 27.9.17 הפקידה חברת בני הגליל את היתרה בסך 175,000 ₪, להשלמת מלוא הסכום המגיע לחברת אהרון כהן
.

לפי קביעת הבורר, לא היה טעם ולא הייתה הצדקה לכך שב"כ חברת בני הגליל, עו"ד בנימין, לא גילה לב"כ אהרון כהן
, עו"ד עוזר, את דבר הפקדת הכסף בגין המניות לפי פסק הבורר. הבורר העריך כי היחסים העכורים בין הצדדים הם שהביאו להתנהלות זו.

עם זאת, הבורר המשיך וקבע כי חברת אהרון כהן
ידעה מלכתחילה על אודות הפקדת הכספים בחשבונה, ובהתנהלותה בעניין זה נהגה שלא בתום לב. הבורר קבע כי בהקשר זה, לחברת אהרון כהן
הייתה ציפייה כי באותם ימים עשויה חברת ס.מ.ס להפקיד את הכסף בחשבונה לשם רכישת המניות, ועל כן, היה עליה לבדוק את החשבון מדי יום, דבר שלדעת הבורר אכן עשתה בפועל. כן עמד הבורר על כך שענייננו בהפקדת כספים בהיקפים ניכרים, כך שההנחה היא כי אין מדובר בעניין של מה בכך, גם עבור החברות דנא, והדרישה להצגת אסמכתאות בנדון הייתה למראית עין.

כן קבע הבורר כי לא הייתה כל הפרה מצד ס.מ.ס להוראות פסק הבורר, לרבות סעיף 91 לפסק, וכי חברת ס.מ.ס קיימה את דרישת התשלום במלואה. בהקשר זה הוסיף הבורר וקבע כי העובדה שהכסף הגיע מחשבונה של חברת בני הגליל, לבקשת חברת ס.מ.ס, אין בה כדי לשנות מהמסקנה שלפיה חברת ס.מ.ס היא זו שרכשה את המניות.

אשר לעובדה שעסקינן בהפקדה חסרה (לאחר ניכוי הוצאות ושכ"ט שנפסקו), קבע הבורר כי יש להניח שחברת אהרון כהן
סברה שעדיף לא להתלונן על כך, פן ייחשב הדבר כהודאה בתוקפה של ההפקדה וילמד על מודעות להפקדת הכסף. לפי קביעת הבורר, ייתכן גם שהסתרת ההפקדה החסרה למשך תקופה ארוכה מקורה ברצון לסכל את ההפקדה, ברם בנסיבות אלה היה על חברת אהרון כהן
להחזיר את הכסף באופן מיידי, בין משום ההפקדה החסרה ובין אם משום שלטענתה הכסף הופקד באיחור. שתיקתה של חברת אהרון כהן
והותרת הכסף בידיה, תוך שמירת הטענות לעת מצוא, הן לפי קביעת הבורר התנהלות בלתי ראויה שצריכה להתפרש לחובת חברת אהרון כהן
. גם העובדה שחברת אהרון כהן
לא תיקנה את ההליך בתיק הפ"ב 523-03-17 ולא ציינה כי הכסף הופקד לבסוף – צריכה לפי קביעת הבורר לפעול לחובתה, שכן עסקינן בעובדה חשובה שהייתה צריכה לעמוד לנגד בית המשפט בבואו להכריע בבקשה.

הבורר המשיך וקבע כי התייחסותה העמומה של חברת אהרון כהן
לשאלת התשלום, גם בפני
ו, ולא פעם אחת (חודשים לאחר ביצוע ההפקדה), יש בה משום הטעייה של הבורר, ומכל מקום, יש בכך כדי להקים מניעות בפני
חברת אהרון כהן
לטעון כי ידעה שהכסף הופקד, אך באיחור. בין כה וכה, טוען הבורר כי הטענה בדבר הפקדת הכסף באיחור לא באה מפי חברת אהרון כהן
, אשר ביקשה להתמקד בטענה כי הכסף לא הופקד כלל, מה גם שעסקינן בטענות עובדתיות סותרות אשר חברת אהרון כהן
לא רשאית הייתה להעלותן זו לצד זו.

אשר למועד תחילת מניין אותם 60 יום לביצוע ההפקדה, קבע הבורר כי מועד זה הנו מיום המצאת פסק הבורר המשלים הראשון לידי ב"כ בני הגליל ולא ממועד אישור הפסק. לפי קביעת הבורר, בנסיבות אלה, הפקדת הסכום רק ביום 6.3.17 נעשתה בחלוף אותם 60 ימים שנקבעו בפסקי הבוררות הקודמים. עם זאת, בשל אותן נסיבות שנמנו לעיל, ובייחוד משעה שדבקה בגרסה לפיה הכסף לא שולם, מנועה חברת אהרון כהן
מלטעון לאיחור בתשלום. עוד קבע הבורר כי הסכמתה של חברת אהרון כהן
לאישור פסק הבורר המשלים הראשון במהלך הדיון מיום 27.9.17 (לאחר ביצוע התשלום), יש בה משום אישור בדיעבד לכך שהתשלום בוצע על ידי חברת ס.מ.ס ולכך שהתשלום בוצע במועדו ובמלואו, שאם לא כך, חזקה עליה שהייתה מבקשת לסייג את הסכמתה לאישור פסק הבורר באופן שהאישור לא יחול על התשלום, דבר שלא עשתה. הבורר קבע במפורש שעסקינן בטענות שעניינן מחלוקת לאחר מתן הפסק, שהפורום המתאים להעלותן הוא בית המשפט, אגב בקשה לאישור פסק הבורר, ומשלא הועלו, יש להסיק כי חברת אהרון כהן
ויתרה עליהן. הבורר מבהיר כי הפגם, לכאורה,
בביצוע התשלום באיחור התרפא על ידי עצם ההסכמה לאשר את פסק הבורר המשלים הראשון, מבלי להעלות כל טענות בנדון, הן ביחס לעצם ביצוע התשלום והן ביחס לתשלום באיחור.

בבחינת למעלה מן הנדרש, התייחס הבורר גם לגופה של הטענה בדבר איחור בתשלום. לדידו של הבורר, בנסיבות המקרה שלפנינו, שעה שחברת אהרון כהן
עמדה על התנגדותה לשני פסקי הבורר הראשונים, עד לרגע האחרון, הייתה חברת ס.מ.ס רשאית להמתין עד שיתברר גורל הבקשות לאישור או לביטול פסקי הבורר, הגם שבסופו של יום שילמה את הכסף לפני שפסקי הבורר אושרו, ובכך קיימה את חובתה. אשר לתשלום בחסר, אשר מקורו בניכוי סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו על ידי הבורר בהליך הבוררות, קבע הבורר כי חסר זה הוא זניח ומקורו בטעות שתוקנה מיד ואשר מכל מקום לא נשמעה כל טענה לגביו.

בנוגע לניסיונות חברת אהרון כהן
להחזיר את הכסף, לאחר שזה הועבר אליה, קבע הבורר כי הכסף היה מונח בחשבונה לא פחות משבעה חודשים בטרם הוחזר, ואף שהיה מקום לספק הסבר מדוע לא הוחזר הכסף באופן מיידי, הסבר כזה לא ניתן. הבורר המשיך וקבע כי משעה שפעולת רכישת המניות הושלמה עם העברת התשלום הנוסף ביום 27.9.17, אין רלוונטיות לגלגולי הכסף לאחר מכן.

אשר על כל האמור לעיל, קבע הבורר כי יש לבטל את צו המניעה שניתן ולאפשר לחברת ס.מ.ס לפעול ללא הגבלות וללא מעורבות של חברת אהרון כהן
. עוד נקבע כי חברת ס.מ.ס שילמה במועד את מלוא התמורה המגיעה ממנה בגין רכישה חוזרת של מניות חברת אהרון כהן
, וכי מכל מקום, חברת אהרון כהן
מנועה מלטעון כי הכסף שולם באיחור. בנסיבות אלה נקבע כי לחברת אהרון כהן
אין עוד מניות בחברת ס.מ.ס.

בדיון נוסף שהתקיים לפניי ביום 13.12.17 הוברר כי בינתיים ניתן פסק הבורר המשלים השני, וכי חברת אהרון כהן
מתעתדת להגיש בקשה לביטולו. בו במקום, המציא ב"כ חברת בני הגליל לב"כ חברת אהרון כהן
בקשה לאישור פסק הבורר המשלים השני. בנסיבות אלה, נדחה המועד לשמיעת טענות הצדדים בסוגיית ההוצאות.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 20.12.17, אליו אתייחס שוב בהמשך, הוריתי על ביטול צו המניעה שניתן ביום 9.11.17, תוך חיוב חברת אהרון כהן
בתשלום הוצאות לטובת בני הגליל.

במסגרת הפ"ב 53792-01-18, אשר הוגשה ביום 23.1.18, עתרה חברת אהרון כהן

תחילה להורות על תיקון פסק הבורר המשלים השני, באופן שיורה על השבת אחזקותיה במחצית ממניות חברת ס.מ.ס וכן להורות על ביצוע התמחרות בין הצדדים. רק לחלופין, עתרה חברת אהרון כהן
להורות על ביטול פסק הבורר המשלים השני. בתאריך 7.6.18 ביקשה חברת אהרון כהן
לאפשר לה לתקן את כותרת הבקשה, באופן שיירשם כי היא עותרת להורות על ביטולו של פסק הבורר המשלים השני וקבלת בקשת הפירוק שהגישה לבורר, ולחלופין, להורות על תיקון הפסק במובן זה שיורה על החזרת מחצית ממניות חברת ס.מ.ס לידיה, וכן להורות על ביצוע התמחרות בינה לבין חברת בני הגליל ביחס למניות ס.מ.ס.

בתאריך 11.6.18 התקיים לפניי דיון בבקשה, במסגרתו סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה, וכן ניתנה להם שהות נוספות להשלים את סיכומיהם בכתב, בהיקף מצומצם יחסית.

עיקר המחלוקת הנוכחית בין הצדדים נעוצה בשאלה אם עלה בידי חברת אהרון כהן
להצביע, במסגרת בקשתה זו בה"פ 53792-01-18, על טעמים המצדיקים ביטול פסק הבורר המשלים השני, אם לאו.

משהוגשו סיכומיהם המשלימים של הצדדים, בשל התיק ומוכן להכרעה.

מידת התערבות בית המשפט בהליכי בוררות והיקף שיקול הדעת בביטול פסק בוררות – כללי
:

מושכלות ראשונים הן כי בית המשפט אשר דן בבקשה לביטול פסק בורר, אינו יכול לשמש כערכאת ערעור על פסיקת הבורר, ובמובן זה, אין הוא בוחן את פסק הבורר משל היה ערכאת ערעור (רע"א 749/10 אליעזר אבו-חצרא נ' יוסף חודדי (פורסם בנבו, 4.8.10); ס' אוטולנגי, בוררות-דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת תשס"ה-2005 (להלן: "אוטולנגי"), בעמ' 964-965). ערעור על פסק בוררות יכול שייעשה בהתאם למתווה שנקבע בסעיף 29ב
לחוק הבוררות, ואולם בקשה לביטול פסק בוררות נבחנת על פי עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, שממילא זכו בפסיקת בית המשפט העליון לפרשנות מצומצמת. משמעות הדברים היא כי לבורר נתונה סמכות רחבה ובית המשפט יימנע מלהתערב בשיקול דעתו ובאופן ניהול ההליך על ידו, למעט כאשר נפלו בהם הפגמים המנויים בסעיף 24 לחוק הבוררות (רע"א 7233/16 גאון נדל"ן למגורים בע"מ נ' ו.ח. גבעות חן בע"מ (פורסם בנבו, 27.12.16)).

בית המשפט עשוי להורות על ביטול פסק בורר מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על ידי הצדדים, ואילו ביטול הפסק בשל תוכנו אפשרי רק כאשר הפסק מנוגד באופן מובהק לתקנת הציבור (אוטולנגי, שם). אף כאשר ברי הוא כי הבורר שגה באופן יישום הדין, אין בכך כדי להוות בהכרח עילה לביטולו של פסק הבוררות (רע"א 9077/12 ריאד אספניולי נ' בן עזריה בע"מ (פורסם בנבו, 13.5.13)).

אשר להיקף התערבותו של בית המשפט בהליכי בוררות, קובעת ההלכה הפסוקה, כאמור, כי ריסון שיפוטי הינו מוצדק, מחויב וראוי לגבי החלטות שהוכרעו במסגרת הליכי בוררות. התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות, כפי המפורט בסעיף 24 לחוק הבוררות, עילות המוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו ((רע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן (פורסם בנבו, 6.5.12)).

יתירה מכך, בית המשפט העליון כבר קבע כי, ככלל, אין מקום להתיר לצד לבוררות לבקש את ביטולו של פסק הבוררות אם לא עורר את טענותיו בהזדמנות הראשונה ונזכר לעשות כן רק לאחר שניתן פסק בוררות לרעתו. התנהלות כגון דא – כך נקבע – מצדיקה דחייתה של הטענה מטעמים של חוסר תום לב ומניעות (השוו: רע"א 1027/11 נתן חורי נ' י.א.י.ה ניהול ואחזקות מאגרי דירות בע"מ (פורסם בנבו, 10.4.11); וכן ראו אוטולנגי, בעמ' 1149-1147).

דיון והכרעה בטענות המבקשים לפגמים בהליך הבוררות
:

אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר עתה כי לאחר עיון בטענות הצדדים התרשמתי כי אין יסוד לבקשת חברת אהרון כהן
להורות על ביטול פסק הבוררות המשלים השני, וכי התנהלותה, בייחוד מאז הפקדת הכספים בחשבונה ואילך, ואין דרך עדינה לנסח זאת, הנה לא פחות מחסרת תום לב, תוך שהמטרה העומדת לנגד עיניה היא להביא לדחיית הקץ ולנסות לשוב ולהיאחז, בדרך לא דרך ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, בזכויותיה ה"היסטוריות" במניות חברת ס.מ.ס.

כך גם התרשמתי ביחס להתנהלותו של ב"כ חברת אהרון כהן
, בייחוד במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 20.12.17, והדברים אף קיבלו ביטוי מפורש בפרוטוקול, אף שאינני נוהג לעשות כן אלא במקרים חריגים ביותר. יושם אל לב כי אף שבית המשפט התיר השלמת טיעוני הצדדים על גבי שלושה עמודים לכל היותר, ואף שבהמשך הורחב היקף הסיכומים המשלימים לכדי חמישה עמודים (לבקשת עו"ד עוזר עצמו), נטל עו"ד עוזר לעצמו את החירות להגיש את סיכומיו על גבי לא פחות מעשרה עמודים(!), וזאת מבלי שהתבקשה מראש וממילא מבלי שניתנה כל רשות לחריגה נוספת מהיקף הסיכומים (רק לאחר שהוגשו סיכומי הצד שכנגד הוגשה בקשת עו"ד עוזר לאפשר לו חריגה נוספת מהיקף הסיכומים).

לא בכדי הארכתי בפירוט המסכת העובדתית שקדמה לבקשתה דנא של אהרון כהן
להורות על ביטול פסק הבורר המשלים השני, כמו גם בסקירת קביעותיו הנחרצות של הבורר ביחס לאופן התנהלותה בגדרי ההליך שהתקיים לפניו. פירוט זה נדרש, בין היתר, ללמדך כי עיקר טענות חברת אהרון כהן
בבקשתה דנא לביטול פסק הבורר הן בבחינת ניסיון לבצע מקצה שיפורים, תוך העלאת טענות שלא הייתה כל מניעה להעלותן קודם לכן, ומכל מקום, מבלי למקד את הטענות לעילות ביטול מוגדרות לפי חוק הבוררות ותוך התמקדות בנושאים בעלי "גוון ערעורי", שאין בקשה מעין זו לביטול פסק בוררות האכסניה המתאימה להידרש אליהם.

1.
עיקר הטענות העולות מהבקשה נדחו על ידי בית המשפט זה מכבר

במסגרת הדיון שהתקיים לפני בתיק הפ"ב 523-03-17 ניתנו מספר החלטות ביניים.

על החלטות אלה נמנית החלטה בעמ' 9 לפרוטוקול, בעקבות טענה של ב"כ חברת אהרון כהן
לחסר בתשלום ולקיזוז סכום בגין הוצאות שנפסקו לטובת בני הגליל, שהושלם רק בהמשך. במסגרת החלטה זו נקבע:

"מבלי להיכנס למידת הדיוק העובדתי בזמנים של התשלומים, וככל שחל איחור כלשהו בביצוע תשלום הסך 175 אש"ח, הרי התרופה שתעמוד לכהן תהיה הפרשי הצמדה וריבית ולא מעבר לכך, בייחוד לאור העובדה שהקיזוז שנעשה, היה לאחר שבמסגרת הליך הבוררות כהן חויבו בהוצאות בסכום זהה לטובת ס. בני הגליל"
.

על החלטה זו מלפני כשבעה חודשים לא באה כל השגה מצדה של חברת אהרון כהן
.

ובהמשך, בעמ' 10 לפרוטוקול, נקבע כי שעה שעצם התשלום אינו שנוי במחלוקת ולא נגרם כל נזק או הפסד לחברת אהרון כהן
"יש לראות את פסק הבורר כפסק שקוים ע"י ביצוע התשלום של 4.7 מש"ח ואין עוד תוחלת לפתרון המחלוקת בדרך של התמחרות". עוד נקבע בהחלטה: "אשר על כן, אני דוחה את טענותיו של עו"ד עוזר כי ספק אם קוים התשלום על פי פסק הבורר וקובע כי די בעובדות כפי שהובאו מפיו של עו"ד עוזר על מנת שניתן יהיה לקבוע כי הסך 4.7 מש"ח שמגיע לכהן בתמורה למניותיו בחברת ס.מ.ס שולם". ועוד נקבע: "ככל שלכהן יש טענות באשר למועד של התשלום ובהקשר של אותו קיזוז על סך 175 אש"ח, תרופתו בהקשר זה, כאמור, תהיה בהפרשי הצמדה וריבית וסכומים נוספים בגין הפסדים או נזקים שנגרמו לכהן, ככל שנגרמו".

גם החלטה זו הפכה חלוטה זה מכבר, על כל המשתמע מכך.

2.
הטענות העומדות בבסיס בקשת הביטול דנא

בטרם אדרש לגופן של טענות חברת אהרון כהן
, אשוב ואדגיש כי במבט כולל על הבקשה לביטול פסק הבורר המשלים השני, דומה כי עיקר טענותיה של חברת אהרון כהן
הן טענות שלא ניתן להכניסן לאחת מהעילות הספציפיות לביטול פסק בורר לפי סעיף 24 לחוק הבוררות. דומה כי לרוב התרכזה חברת אהרון כהן
בניתוח קביעות עובדתיות ומשפטיות אלה ואחרות של הבורר, מבלי לצקת תוכן משפטי מוגדר לטענותיה ומבלי להצביע על טעמים מובררים ומוגדרים לביטול הפסק.

ודוק: ככל שטענות חברת כהן אהרון מכוונות כנגד נקודות מסוימות שהוכרעו על ידי הבורר ואשר נמנות על התשתית העובדתית והמשפטית המבססת את הפסק, הרי שטענות אלה
הינן בעלות "גוון ערעורי" ואין מקומן להתברר במסגרת דיון בבקשה לביטול פסק בורר.

אשר לאופן הגשת הבקשה דנא, יצוין כי להמרצת הפתיחה שהגישה חברת אהרון כהן
בתאריך 23.1.18 ואשר סווגה כהפ"ב 53792-01-18 לא צורף תצהיר מתאים. בהקשר זה, בעוד שעל פי תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968, יש לתמוך בקשה לביטול פסק בוררות בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה, הרי התצהיר התומך בבקשה שהוגשה בגדרי ההליך דנא הנו תצהיר הערוך כתצהיר בג"צי, שאינו בחזקת תצהיר כדין לצורך הליך זה ואשר אין בו כדי לתמוך בטענות העובדתיות המועלות בבקשה.

לגופו של עניין, טוענת חברת אהרון כהן
כי בניגוד לקביעת הבורר במסגרת פסק הבורר המשלים השני, הטענה שלפיה הכספים שולמו באיחור ניכר, שולמו בחסר וקוזזו מהם הוצאות, דווקא הועלתה על ידה בזמן אמת ונטענה לפני הבורר.

עיינתי בטענות הצדדים כפי שסוכמו על ידי הבורר במסגרת פסק הבורר המשלים השני (סעיף 5 לפסק), כמו גם בבקשה עצמה, העומדת ביסוד הפסק, אשר כותרתה "בקשה מתוקנת להורות על פירוק החברה על דרך התמחרות או מכירתה לצד שלישי" (להלן: "בקשת הפירוק המתוקנת"). ממסמכים אלה עולה כי חברת אהרון כהן
טענה ברחל בתך הקטנה כי הסכום שנדרשה ס.מ.ס לשלם עבור המניות לא שולם (סעיף 5י"א לפסק הבורר וסעיף 28 לבקשת הפירוק המתוקנת). רק לחלופין נטען כי הסכום שהופקד היה חסר, וניכוי הסכום עמד בנגוד להוראות פסקי הבוררות הקודמים. טענות מעין אלה, כפי שקבע בצדק הבורר, הן בגדר טענות עובדתיות חלופיות שחברת אהרון כהן
לא הייתה רשאית להעלותן זו לצד זו. מכל מקום את המסקנה שלפיה חברת אהרון כהן
מנועה מלהעלות את טענת האיחור בתשלום לא ביסס הבורר רק על כך שהחברה דבקה בגרסתה לפיה הכסף לא שולם, כי אם בין היתר על התנהלותה במהלך הדיון בבית המשפט בבקשה לאישור פסק הבורר המשלים הראשון, במהלכו הסכימה לאישור פסק הבורר, ללא סייג ביחס לביצוע התשלום באיחור או בחסר.

בנוסף טוענת חברת אהרון כהן
כי פסק הבורר המשלים השני מכשיר בדיעבד את מחדלי הצד שכנגד, אשר פעל בניגוד לחיובים שהוטלו עליו במסגרת פסק הבורר ופסק הבורר המשלים הראשון, כך שעסקינן למעשה בתיקון בדיעבד של שני פסקי הבורר הראשונים, באופן שיש בו כדי לפגוע בזכות שהוקנתה לחברת אהרון כהן
לעמוד על התמחרות.

בהקשר זה יצוין כי ההליך מושא פסק הבוררות המשלים השני החל להתנהל בפני
הבורר בעקבות בקשה שהגישה חברת אהרון כהן
, במסגרתה עתרה להורות על ביצוע התמחרות ביחס למניות ס.מ.ס, בשל הפרת פסקי הבורר הקודמים על ידי הצד שכנגד. משמעות הדברים היא כי חברת אהרון כהן
בעצמה פתחה בפני
הבורר את הדלת להכריע בשאלת הפרת פסקי הבורר הקודמים. ממילא שבדרך זו הקנתה סמכות לבורר לבחון את טענות ההפרה ולהכריע בהן, בין ביחס לתשלום על ידי בני הגליל ולא על ידי ס.מ.ס, בין ביחס לתשלום באיחור ובין ביחס לתשלום בחסר.

כידוע, הצדדים בהתנהגותם, יכולים להרחיב את סמכות הבורר מעבר לזו הקבועה בהסכם הבוררות עצמו. הבאת ראיות או העלאת טענות בבוררות מטעם שני הצדדים גם לגבי עניין אחר, שלא הובא מלכתחילה להכרעת הבורר, מהווה גילוי דעת של הצדדים שהבורר יפסוק גם בו, גם אם לא נמסר במפורש להכרעתו קודם לכן. הסכמה זו גם יכולה להינתן מכללא, באי העלאת הטענה בדבר חריגה מסמכות במועד (אוטולנגי, בעמ' 1023).

במקרה דנא העלתה חברת אהרון כהן
בפני
הבורר מיוזמתה את הטענות הנוגעות להפרת פסקי הבורר הקודמים, לרבות הטענות הנוגעות לתשלום באיחור ובחסר. כך עולה במפורש מפסק הבורר המשלים השני בפרק שכותרתו "הבקשה המתוקנת הנוכחית לפירוק החברה", הדן בטענות חברת אהרון כהן
. כך גם עולה מבקשת הפירוק המתוקנת שהגישה אהרון כהן
לבורר. שעה שחברת אהרון כהן
עצמה העלתה בפני
הבורר את סוגיית הפרת פסקי הבורר הקודמים, משמע שהסכימה להרחבת סמכותו של הבורר והיא מושתקת מלהעלות את טענת חוסר הסמכות כעת.

טענה נוספת שמעלה חברת אהרון כהן
היא כי אין יסוד לקביעת הבורר שלפיה ידעה, בזמן אמת, על ההפקדה ועל זהות המפקידה, ומכאן שאין יסוד לקביעה כי נהגה שלא בתום לב. עוד טוענת חברת אהרון כהן
כי הבורר קבע כי היה עליה לבדוק כל יום בחשבונה האם הופקד סכום התמורה, ברם לקביעה זו אין בסיס שכן לא מן הנמנע שחברת ס.מ.ס הייתה מבצעת את התשלום באמצעות שיק בנקאי או אישי של מי מבעלי החברה. בהקשר זה נטען כי לפי האסמכתאות שצורפו, הסכום הופקד בחסר ומכל מקום פוצל לשני סכומים שונים, כך שגם אם הייתה חברת אהרון כהן
בודקת אם הסכום הופקד – לא הייתה מגלה דבר.

טענות אלה, ייאמר כבר עתה, הן טענות "ערעוריות" ובית המשפט הדן בבקשה לביטול פסק הבוררות אינו דן בהן כערכאת ערעור. יתירה מכך, כפי שקבע הבורר, עסקינן בסכומים ניכרים (סך של 1,200,000 ₪ וסך נוסף של 3,324,500 ₪), אשר אמנם פוצלו ולא הופקדו כמקשה אחת, ברם הפקדת הסכומים הייתה באותו יום ממש. לדעתי, לא נפל כל פגם במסקנה ההגיונית שהסיק הבורר מעובדות המקרה שלפניו, לרבות ביסוס הנחת הבדיקה של חברת אהרון כהן
את חשבונות הבנק שלה, בהינתן ידיעתה כי באותה תקופת זמן אמורים להיות מועברים אליה הכספים לפי פסק הבורר, בייחוד בהינתן היקפם המשמעותי של הסכומים. הטענה שלפיה מדובר בחברה שמגלגלת מחזור משמעותי, לא זו בלבד שלא הוכחה, אלא אף אם נכונה היא – יש להניח שבדיקת חשבונות הבנק של חברה בסדר גודל שכזה נעשית לעיתים תכופות, ובנסיבות אלה לא הייתה כל מניעה לגלות את העברת הסכומים, אף אם אלה לא הועברו כמקשה אחת אלא בשתי פעימות באותו יום. בנסיבות אלה, מקובלת עלי מסקנת הבורר שלפיה, בהינתן היקפם הכספי הגבוה של התשלומים, חזקה כי חברת אהרון כהן
ידעה על הפקדת הכספים ועמידתה על המצאת האסמכתאות לא הייתה מחויבת המציאות. מבלי לגרוע מדברים אלה, יודגש כי השאלה העיקרית בנסיבות המקרה שלפנינו אינה אם חברת אהרון כהן
ידעה על הפקדת הכספים, אם לאו, אלא האם הכספים אכן הועברו בפועל לחשבונה, ואלה אכן הועברו.

בנוגע לקביעת הבורר לפיה היה על חברת אהרון כהן
לסייג את הסכמתה לאישור פסק הבורר ופסק הבורר המשלים הראשון, כך שהאישור לא יחול על התשלום, טוענת חברת אהרון כהן
כי הדבר אינו אפשרי במסגרת בקשת אישור כי אם במסגרת בקשה לביטול פסק הבורר בלבד.

מבלי להיכנס למידת נכונותה של טענה זו, אבהיר כי לכל הפחות היה מצופה מב"כ חברת אהרון כהן
, בטרם יסכים לאישור פסקי הבוררות הקודמים, לסייג את דבריו ולהתייחס במפורש במסגרת פרוטוקול הדיון לטענות בעניין מועד התשלום והתשלום בחסר. משלא הועלתה כל טענה בנדון בעת שניתנה הסכמת ב"כ חברת אהרון כהן
לאישור פסקי הבורר, הרי שגם אם אין בכך כדי להעיד על כך שהטענה נזנחה, הרי שבוודאי שיש ליתן לכך את המשקל המתחייב, בייחוד בהינתן העובדה שבאותו שלב הטענות כבר היו ידועות וברורות (למעשה, נכון למועד הדיון, טרם הושלם תשלום הסכום שקוזז וזה הועבר רק לאחר הדיון, כך שבהקשר זה, בוודאי היה ידוע לב"כ אהרון כהן
, במהלך הדיון, כי לא כל הסכום לפי פסקי הבורר אכן הועבר).

אשר לטענת חברת אהרון כהן
כי אף שהבורר קבע בפסקי הבורר הראשונים שחל איסור מוחלט לקזז את ההוצאות שנפסקו במסגרת הליך הבוררות מהסכום לתשלום, בסופו של יום נכון היה לראות בקיזוז שבוצע כעניין זניח, ועל אף האיחור המשמעותי בהחזרת הסכום שנוכה, ציין כי עסקינן בטעות שתוקנה מיד, הרי בעניין זה מקובלות עלי קביעות הבורר, שהן סבירות בנסיבות העניין ומשרתות את אינטרס ההליך.

לבסוף טוענת חברת אהרון כהן
כי ככל שאכן סבר הצד שכנגד כי זכותו לעכב את תשלום הכספים עד לבירור הבקשה לביטול פסק הבורר, כי אז היה עליו להגיש מבעוד מועד בקשה מתאימה ולבקש ארכה, ולא לפעול בנדון על דעת עצמו ולעכב את הכספים מבלי לקבל רשות.

בעניין זה סבורני כי אכן יש ממש בטענה, הגם שאין בה, בסופו של יום, כדי לשנות את התוצאה הסופית.

מקום שנקבעו בפסק בורר מועדים שונים לביצוע הפסק – על הצדדים לקיים את הוראות הפסק במועדים שנקבעו, וזאת גם בטרם אושר הפסק. בעל דין רשאי אמנם לבקש כי יוארך מועד לביצוע חיוביו על פי פסק הבורר, ברם הדבר ראוי לו כי ייעשה על ידי הגשת בקשה מתאימה, מבעוד מועד, בטרם חלוף המועדים לביצוע.

במקרה דנא, המועד לביצוע התשלום צריך להימנות מיום המצאת פסק הבורר המשלים הראשון לידי ב"כ בני הגליל ולא מיום אישור הפסק או מיום ההחלטה בבקשה לתיקון. כך גם קבע, בצדק, הבורר. משמעות הדברים היא כי לכאורה חברת ס.מ.ס איחרה בביצוע התשלום לאהרון כהן
.

על אף האיחור, לכאורה, בביצוע התשלום, ממקרא פסק הבורר המשלים השני עולה כי הגם שהדבר לא נקבע במפורש, הבורר למעשה נכון היה לראות בטעמים שהובילו לאיחור בתשלום משום טעמים המצדיקים הארכת המועד לביצוע התשלום, אף שהדבר נעשה בדיעבד ומבלי שהתבקשה במפורש דחייה של מועד התשלום.

כך, סמך הבורר את החלטתו בפסק הבורר המשלים השני על הנימוק שעניינו הסכמתה של אהרון כהן
לאישור פסק הבורר ופסק הבורר המשלים הראשון, מבלי שתעלה כל הסתייגות לעניין האיחור בתשלום והתשלום בחסר. כך גם סמך הבורר את החלטתו על הנימוק שלפיו חברת אהרון כהן
הגישה בקשות לביטול פסקי הבורר, כך שחברת ס.מ.ס הייתה רשאית להמתין עד שיתברר גורל הבקשות בטרם ביצוע התשלום (הגם שבסופו של יום שילמה את הכסף לפני שפסקי הבוררות אושרו). במילים אחרות: באותו שלב, התנגדה חברת אהרון כהן
לאישור הפסק, ולמעשה, לקבלת תשלום מהצד שכנגד על פיו, ופעלה לביטולו, והבורר סבר כי יש בכך כדי להצדיק את התנהלותה של חברת ס.מ.ס. עוד הטעים הבורר כי הימנעותה של חברת אהרון כהן
מלעורר את טענת האיחור וההפרה בזמן אמת והעובדה שלא העלתה את טענת האיחור בתשלום מיד עם חלוף המועד לביצוע החיוב, אלא רק זמן ממושך לאחר התשלום, אף היא יש ליתן לה את המשקל המתחייב. בנסיבות אלה ועל יסוד כל הטעמים הנוספים המצוינים בפסק הבורר המשלים השני, קבע הבורר כי חברת ס.מ.ס לא הפרה את הוראות פסק הבורר ואף קיימה את דרישת התשלום במלואה.

לאחר שבחנתי את הנימוקים שפורטו בפסק הבורר המשלים השני, ובפרט בשאלת הנסיבות שהובילו לעיכוב במועד התשלום, אני סבור כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, אף שהדבר לא נקבע באופן מפורש, ניתן לראות בפסק הבורר המשלים השני משום החלטה המאריכה בדיעבד את המועד לביצוע התשלום לפי הוראות פסק הבורר ופסק הבורר המשלים הראשון.

בעניין זה אבקש להוסיף כי ממילא שלבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועד שנקבע בפסק בוררות ושקיבל תוקף של

פסק דין
, הגם שסמכות זו שמורה למקרים חריגים בלבד (רע"א 5995/15 נור אבו קנדיל נ' עלי אגבאריה (פורסם בנבו, 21.09.2015). לדידי, מהנימוקים שמנה הבורר בפסק הבורר המשלים השני, ואשר אין צורך לשוב ולמנותם, בהינתן משך האיחור הלא ממושך בביצוע התשלום (אל מול העיכוב המשמעותי בהעלאת טענות אהרון כהן
בנדון) ועל מנת שניתן יהיה לקיים את פסק הבוררות ולהביאו לידי סיום מהיר ויעיל, יש מקום להאריך את מועד התשלום שנקבע בפסקי הבוררות הקודמים ואשר הועבר בפועל לידי חברת אהרון כהן
זה מכבר.

3.
לחלופין, מתקיים אחד הסייגים בסעיף 26 לחוק הבוררות לביטול פסק הבורר
לחלופין ומבלי לגרוע מקביעותיי דלעיל, סעיף 26(א) לחוק הבוררות קובע כי אף אם מתקיימת אחת מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק, ואינני סבור כי כך הוא בענייננו, הרי שבית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול "אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין".

במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 20.12.17 בהפ"ב 523-03-17 קבעתי במסגרת ההחלטה בעמ' 10 לפרוטוקול כדלקמן:

"הוא אשר אמרתי לעיל, במסגרת פסק הבורר נקבע כי כהן יקבלו בתמורה למניותיהם סך של 4.7 מש"ח וכי הדבר יחשב כרכישה עצמית של ס.מ.ס למניותיהם של כהן... עצם תשלום הסכום אינו שנוי במחלוקת כך שעל פני הדברים לא נגרם כל נזק או הפסד לכהן..."
.

במקרה שלפנינו, שעה שהתשלום עבור מניותיה הועבר לחברת אהרון כהן
זה מכבר (ואף התשלום החסר בגין ניכוי הוצאות ושכר טרחה הושלם לפני כמעט שנה), אינני סבור כי נגרם לחברת אהרון כהן
עיוות דין, ועל כן, על פניו מוצדק לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר המשלים השני.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום שעל פי הנטען, כבר מיום 1.10.17, לפני כמעט עשרה חודשים, הועברו מניות חברת ס.מ.ס בפועל על שם חברת בני הגליל, כך שאכן, כפי שנטען על ידי בני הגליל, מדובר במידה רבה ב"מעשה עשוי", על כל המשתמע מכך.

4.
אין מקום להורות על תיקון פסק הבורר במובן של פסיקת הפרשי הצמדה וריבית

משלא התבקשתי על ידי חברת אהרון כהן
לפסוק הפרשי הצמדה וריבית, אף בהינתן הטענה לאיחור בתשלום, ואף שלכאורה ניתן היה לראות בהשמטת הוראה על תשלום ריבית והצמדה כהשמטה טכנית או מקרית שניתן לתקנה (רע"א 1324/12 ד"ר י.שגב ושות', עורכי דין נ' רוני מאנה (פורסם בנבו, 08.04.2012)), הרי בהעדר כל טענה מצד חברת אהרון כהן
בנדון, ולו בשלב הסיכומים ולאחר שהעניין עלה במפורש במסגרת החלטתי במהלך הדיון מיום 20.12.17, לא מצאתי להידרש לתיקון בעניין זה במסגרת פסק הדין (יצוין כי אמנם ישנה התייחסות מסוימת לנושא מנגנון הצמדה וריבית במסגרת סעיפים 40 ו- 41 לסיכומי חברת אהרון כהן
, אך לא באה כל בקשה לתיקון או השלמה של פסק הבורר בנקודה זו).
משמעות הדברים היא כי משויתרה חברת אהרון כהן
על האפשרות לבקש תיקון הפסק במובן של פסיקת הפרשי הצמדה וריבית, ומשהתרכזה בטענה כי יש להורות על ביטול פסק הבוררות המשלים השני, מבלי להעלות כל טענה חלופית בנושא תשלום הריבית, אין מקום לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית בנסיבות ענייננו.





סוף דבר
:
ו


אשר על כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מקרה זה אינו נמנה על המקרים המצדיקים ביטול פסק בורר, ולפיכך אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר המשלים השני, וכפועל יוצא, אני מאשר את פסק הבורר מיום 3.12.17.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ולאחר עיון בטיעוני הצדדים לרבות בשאלת ההוצאות, כולל אלה של חברת אהרון כהן
מהיום, המבקשים (אהרון כהן
וחברת אהרון כהן
) ישלמו למשיבים (חברת בני הגליל וס.מ.ס, שניהם יחד) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 75,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וזאת בגין ההליכים דנא בלבד ומעבר לסכומים קודמים שנפסקו, בין אם על ידי בית משפט זה ובין אם על ידי הבורר.

ניתן היום,
י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.











הפב בית משפט מחוזי 53792-01/18 אהרון כהן, כהן אהרון עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' ס.בני הגליל (1991) בע"מ, ס.מ.ס ייזום והובלות בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/07/2018)