פסקי דין על סלימי יעקב | פסקי דין על זדראבקה נתן | פסקי דין על אברהם נתן |

4773/03 עב     21/09/2005




עב 4773/03 סלימי יעקב נ' זדראבקה נתן,אברהם נתן




1
בתי הדין לעבודה

עב 004773/03
בית הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר - ש ב ע
21/09/05

כבוד השופט אילן סופר

נציג עובדים: מר דוד אבגי
בפני
:
סלימי יעקב

בעניין:
ה ת ו ב ע
עו"ד אדי ווסר

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. זדראבקה נתן

2. אברהם נתן
ה נ ת ב ע י ם
עו"ד גזית חנן

ע"י ב"כ
פסק דין
1. עובדות המקרה

בפני
נו תביעה ליתן

פסק דין
הצהרתי לפיו הנתבעים חייבים לתובע אישית, ביחד ולחוד, כל חוב אשר נפסק כי חברת אינדיפ (להלן: ה"חברה") חייבת לתובע.

2. בין התובע לבין החברה התנהלה תובענה בבית דין זה, בפני
, בגין זכויות המגיעות לתובע בקשר לתקופה בה היה עובד החברה (ע.ב. 1594/98).

3. המדובר בחברה אשר הוקמה לצורך פיתוח משאבות, באישור המדען הראשי של משרד המסחר והתעשייה, ובתקציב חלקי שלו, בעוד שהיתרה באה מהשקעה של העובדים מתוך שכרם ומהלוואת בעלים.

4. התובע הנו מהנדס איכות במקצועו.

5. ביום 12/09/2002 ניתן

פסק דין
, על פיו חויבה החברה בתשלום שכר עבודה בגין החודשים 12/95 - 9 ו-3/96 ובפדיון חופשה.

6. עם מתן פסק הדין פתח התובע כנגד החברה תיק בהוצל"פ- 7-02-04399-22.

7. משנתברר לתובע כי אין ביכולתו לגבות את הכספים המגיעים לו מידי החברה, הגיש התביעה דנן ובה ביקש להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב הנתבעים באופן אישי.

8. טענות התובע

התובע טוען כי הנתבעת 1 הייתה בעלת המניות, יחד עם עמותת אשקלון תעשיות ידע (להלן "א.ת.י."), כאשר א.ת.י. שימשה רק כמחזיק מניות פורמלי.

9. התובע טוען כי הנתבע 2 (להלן:"הנתבע") היה מנהל החברה והמוציא ומביא יחד עם אשתו, הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") אשר הייתה חלק מהחברה ומניהולה ואשר על פי דו"ח רשם החברות מניה אחת הייתה רשומה על שמה. (נספח א' לבקשה).

10. לטענת התובע המדובר בחברה משפחתית לכל דבר ועניין, כאשר לא.ת.י. לא הייתה כל מעורבות ומניותיה ניתנו לה רק בשל העובדה שהיא סיפקה את מקום העבודה.

11. התובע טוען כי הנתבעים נהגו בחברה כבשלהם, עירבו את נכסי החברה בנכסיהם האישיים ולא הייתה כל הפרדה בין השניים.

12. התובע טוען כי לנתבעים חברות נוספות, ועובדים אותם הם מעסיקים בחברותיהם הנוספות,ומשחסר כח אדם, שימשו גם כעובדים לצד התובע בחברה, וכך למעשה עירבו הנתבעים בין חברותיהם. עוד טוען התובע כי חברה נוספת של הנתבעים "ניוטון" מקומה באותו מקום בדיוק, בו היה מקום החברה, והעובדים נוידו בין החברות.

13. לטענת התובע לא צירף את הנתבעים לכתב התביעה המקורי, למרות מעורבותם היומיומית בחברה לכתב תביעתו, בשל אי ידיעה.
14. התובע טוען כי העובדה שהחברה לא פורקה מונעת מהתובע לקבל מן המוסד לביטוח לאומי חלק מזכויותיו, ובמצבו אין הוא יכול לממן עלות פרוקה.

15. התובע טוען כי הנתבעים לא שילמו לתובע שכרו וכספים נוספים שהלווה להם אישית עבור החברה.

16. לאור כל האמור לעיל, טוען התובע כי קיימת הצדקה ועילה להרמת מסך ההתאגדות כלפי הנתבעים, ביחס לסכומים אשר נפסקו לטובת התובע.

17. טענות הנתבעים

לטענת הנתבעים טענת התובע כי א.ת.י. הינה מחזיק פורמלי אינה נכונה, הנכון הוא כי הנתבעת 2 מחזיקה במניה אחת בעוד שא.ת.י. מחזיקה במניה רגילה אחת ובמניית ניהול אחת.

18. לטענת הנתבעים טענת התובע לפיה המדובר בחברה משפחתית אינה נכונה.

19. הנתבעים טוענים כי מעולם לא העסיקו את התובע וכי מעולם לא היה עירוב נכסים בין הנתבעים לבין החברה ו / או לכל חברה אחרת.

20. הנתבעים טוענים כי החברה אכן השתמשה באופן חלקי בשירותיו של מר יעקב ברוך שהועסק ע"י חברת "ניוטון", אך שילמה לחברת "ניוטון" התמורה המגיעה.

21. בנוסף טוענים הנתבעים כי התובע בזמנו כלל את הנתבעת בכתב התביעה אך מחק אותה מכתב התביעה.

22. לטענת הנתבעים העובדה כי החברה הפסיקה פעילותה אין בה כדי להטיל על הנתבעים, חובה לפרקה או למחקה מרשם החברות, כנטען ע"י התובע.

23. הנתבעים טוענים כי התובע מעולם לא הועסק ע"י מי מהנתבעים אלא ע"י החברה, שנגדה הוגשה התביעה.

25. ההכרעה

נושאי המשרה בחברה חבים בחובת זהירות ונאמנות, הן כלפי החברה עצמה והן כלפי נושיה, ביניהם העובדים. ואולם, פעמים רבות לא נשמרות חובות אלו כראוי, ובעלי השליטה נוקטים פעולות אשר מרעות את מצב החברה ועשויות להובילה למצב של חדלות פירעון. במקרים מעין אלו, יתאמצו נושאי המשרה לחסות תחת דוקטרינת האישיות הנפרדת ויטענו כי אין לייחס להם באופן אישי את חובות החברה. אמנם, החלטות רבות מתקבלות בתום לב, ובמקרים אלו גם אם בסופו של תהליך הגיעה החברה לחדלות פירעון, לא יראו במקבלי ההחלטה השגויה אשמים בתוצאה. אולם במקרים בהם נתקבלו החלטות בחוסר תום לב קיצוני, או שנעשו פעולות לא חוקיות אשר פגעו בחברה, דוגמת עירוב נכסים, נדרש בית המשפט לפתרון יציר הפסיקה, על מנת ליצור הרתעה, ולהפחית משמעותית את מספר המקרים בהם נעשה שימוש לרעה בדוקטרינת האישיות הנפרדת.

26. חברה היא גוף משפטי עצמאי הנפרד מבעלי מניותיו או השולטים בו. שיטת המשפט מעניקה תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של חברה וזה הכלל הנקוט גם על ידי בתי המשפט:

"הכלל הוא כי חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו".נ

(דב"ע נג/205-3 מוחמד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כז', 350,345).

27. עם זאת, בצידו של עקרון זה, קיימת דוקטרינה המאפשרת הרמת מסך ההתאגדות, תוך ייחוס חובות החברה לבעלי המניות בחברה. עקרון זה הוא חריג לכלל והוא יעשה במספר מצבים ובמיוחד במקרים של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה:

"יחד עם זאת יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מתוצאות מעשיו".

(דיון נג/205-3 הנ"ל, שם).ו

חריג זה לכלל התפתח בשנים האחרונות מכח דוקטרינות משפטיות המרחיבות את מעגל המקרים בהם יורם מסך ההתאגדות.
בפרשת "זילברשטיין" הרחיב כב' השופט צור על מעמדם המיוחד של עובדי חברה לצורך דיון בשאלה של הרמת מסך:

"כללי הרמת מסך ההתאגדות התפתחו על רקע של יחסים עסקיים בין חברה לבין נושיה או המתקשרים עימה. מערכת יחסים זו מושתתת על אינטרסים ושיקולים עסקיים. המלווה, הספק, המשקיע או בעל חוזה עם חברה עושה זאת ממניעים עסקיים בהם קיים גם מרכיב של סיכון. כללי הרמת המסך פותחו ל"שחקנים" אלה ונועדו להגן עליהם בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

בכלל בעלי דברה של חברה קיימת קטגוריה מיוחדת של מתקשרים ונושים, שהם עובדי החברה. מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי. העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים לעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד הם נותנים שרותים לחברה ומצד שני הם יוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הבטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת (א' פלמן, דיני חברות בישראל הלכה למעשה, כרך א' עמ' 103). חובה זו מקורה לא רק בהוראות הסכם העבודה - בין אם אישי הוא או קיבוצי- אלא גם, ואולי בעיקר, נגזרת היא מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ראה אלישבע ברק, עקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון, עמ' 499 ואילך וכן מיכל הורוביץ, בחינת מעמדה הנורמטיבי של זכות העובדים לבטחון תעסוקתי, עבודה חברה ומשפט, כרך ח' עמ' 143,127 ואילך).נ

בבואנו לבחון את שאלת הרמת המסך, שומה עלינו אפוא לתת את הדעת לא רק לדין הכללי היפה לתחום העסקי המובהק, אלא גם - ובמיוחד - ליישומו והשלכתו של דין זה על היחסים בין חברה - מעסיקה לבין עובדיה".ב

העילה המובהקת להרמת המסך היא השימוש לרעה במסך ההתאגדות. מושג זה של "שימוש לרעה" הוא גמיש ומתפצל לעילות משנה מקובלות, לאמור -

"מכאן, שייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים ב"שימוש לרעה, במסך ההתאגדות".

(דר' א. חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, בעמ' 253 והאסמכתאות שם וכן ראה דב"ע ל"ח 52-3 ברגר ואח' אמיל פד"ע י' 435 - 441-442).ו

לצורך הרמת המסך אין צורך בהצטברות של כל העילות יחדיו, אלא די במקצתן או אף באחת מהן כדי להצדיק את המהלך.

28. מן הכלל את הפרט

האם התקיימו בענייננו נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי השליטה בה. כדי להשיב על שאלה זו נבחן את מסכת הראיות אשר הובאה בפני
נו ונעמוד על העדויות.

29. התובע מצייר תמונה של מעסיקים, הנתבעים שהם בעל ואישה, הפועלים בחברה משפחתית המנהלת את עסקיה תוך התעלמות מהיותה גוף משפטי נפרד. ערבוב נכסי החברה עם נכסי חברות נוספות אשר בבעלות הנתבעים, בין היתר חברת ניוטון, חוסר הפרדה בין עובדי חברת ניוטון לעובדי החברה, וכן ערבוב נכסי החברה עם נכסיהם האישיים.

30. בחינה מדוקדקת של דו"ח רשם החברות מעלה את הנתונים הבאים :
לחברה 3 מניות, שתי מניות רגילות ומניית ניהול אחת, לנתבעת ישנה מניה אחת רגילה ואילו בידי א.ת.י. ישנן מניית ניהול אחת ומניה רגילה אחת.

31. מאישור רואה חשבון, נגר שמואל, שצורף לתצהיר הנתבע עולה כי מנהלי החברה היו יצחק עזרן והנתבע.
הנתבע אישור כי היה מנהל אך ללא שכר (עמ' 24 שורה 16).

32. כאשר נשאל התובע לעניין עירוב הנכסים השיב כי אין בידיו כל מסמך או ראיה לכך (עמוד 17 לפרוטוקול).

"ש. תסביר לנו "הכל הם שילמו, קנו כאן, מכרו שם" יש לך ראיה
ת. ... אין לי מסמך על כך.

ש. אתה כותב כך "אולם למעשה מדובר בעירוב נכסיהם ונכסי החברה את הכל הם שילמו" מה זה הכל הם שילמו

ת. מה שצריך לשלם לקבלני משנה.
ש. ממה.
ת. לא יודע. מהכספים שהיו להם.

ש. לחברה או להם אישית
ת. לא יכול לדעת.

ש. מה פירוש קנו כאן ומכרו שם
ת. לא יודע. זה מין סלנג.

(עמוד 17 ש' 7 עד עמוד 18 ש' 6).

33. בנוסף העיד התובע:

"לא היה בידי שום פיקוח על הכסף" (עמוד 15 ש' 20 לפרוטוקול).

34. התובע העיד כי תלוש השכר שקיבל, היה של החברה.

35. וכן, העיד התובע כי את השיק שקיבל בגין שכרו, קיבל מהחברה (עמוד 6 ש' 5 עד 10 לפרוטוקול).

36. התובע לא הרים הנטל להוכיח טענותיו ביחס לניוד העובדים מחברה לחברה עד כדי עירוב.

ומעדותו של הנתבע עולים הדברים הבאים :

"ש. האם זה נכון שעובדים של ניוטון לפחות אחד עבד עם אינדיפ
ת. הוא עבד 25% באינדיפ ו-75% בניוטון."

(עמוד 26 ש' 4 עד 6 לפרוטוקול).

ובהמשך,

"ש. הוא היה עובד של ניוטון
ת. לא הייתה תקופה שאדון יעקב ברוך קיבל משכורת מאינדיפ ולא עבד באינדיפ.

(עמוד 28 ש' 21 עד 23 לפרוטוקול).

לבד מכך גם העובדה שהנתבע היה דירקטור וקיבל משכורת מוניטין אין בה כדי לקבוע כי בכך יש ערוב נכסים.
37. התובע אף לא הציג כל ראיה לכך שהלווה לנתבעים אישית כספים.

38. גם לא התרשמנו כי מי מהנתבעים פעל בחוסר תום לב קיצוני או ממניעים פסולים, גם אם יתכן ופעלו והחליטו החלטות שגויות אשר פגעו בסופו של דבר בתובע - כאשר ראו בעבודת התובע בחודשים 95/ 12-9 כהתנדבות. יחד עם זאת בכך לא ניתן לקבוע כי הנתבעים פעלו תוך חריגה מחובת הנאמנות והזהירות, אשר מוטלת על בעלי מניות ובעל משרה בחברה.

39. בשולי הדברים ברצוננו להוסיף, כי החברה בה עבד התובע ואשר נוהלה בין השאר על ידי הנתבע, היתה מעין מיזם נסיוני אשר ברור היה לכל הנוטלים בו ובכלל זה לעובדים בו, כי אם יצליח כולם ירוויחו ממנו, ואם יכשל יתכן ויפסידו ממנו. כאשר לא שולם לתובע שכר בחודשים 95/ 12-9 הדבר לא נעשה בשל כוונה לגזול ממנו את המגיע לו אלא מתוך רצון לקדם את הפרוייקט ולחסוך בעלויות.

כזכור, בפסק הדין לא נקבע כי החברה השתמשה בכספים למטרות לא ראויות לבד מתשלום שכר התובע. מהעדות של הנתבע כאן מתברר, כי הכסף שולם כשכ"ד (עמ' 30 שורות 1-4).

על כן, לכל היותר מדובר בסוג של כישלון עסקי שאינו מצדיק הרמת מסך.

40. מכאן, שמסקנתנו הינה כי התובע לא הרים נטל הראיה ולא הוכיח קיומה של עילה כלשהיא להרמת מסך ההתאגדות.

41. אשר על כן התביעה נדחית.
42. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את התובע בהוצאות.
ניתן היום י"ז באלול, תשס"ה (21 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
________________ ________________
נ.עובדים -מר דוד אבגי אילן סופר
- שופט








עב בית דין אזורי לעבודה 4773/03 סלימי יעקב נ' זדראבקה נתן,אברהם נתן (פורסם ב-ֽ 21/09/2005)