פסקי דין על מלקו אדמסו | פסקי דין על עו"ד ראובן שרגיל - בתוקף תפקידו כנאמן בפשיטת הרגל של אילן שלגי

1345/05 בשא     21/04/2005




בשא 1345/05 מלקו אדמסו נ' עו"ד ראובן שרגיל - בתוקף תפקידו כנאמן בפשיטת הרגל של אילן שלגי




1
בתי המשפט
בשא001345/05
בית משפט מחוזי נצרת
בתיק עיקרי: פשר 000161/02

21/04/2005
תאריך:
כב' השופט בנימין ארבל

בפני
:
מלקו אדמסו
ת.ז. 307509513
בעניין:
המערער
הנאמן
החייב
הכנ"ר
עו"ד ראובן שרגיל - בתוקף תפקידו כנאמן בפשיטת הרגל של אילן שלגי
שלגי אילן ת.ז. 050898279

הכונס הרשמי
ובעניין:
ובעניין:

ובעניין:

החלטה

א. ההליך:

1. לפני ערעור על החלטתו של הנאמן בפשיטת רגלו של החייב, אשר דחה את בקשת המבקש, אשר עבד עבור החייב, להארכת מועד להגשת תביעת חוב אשר חב לו החייב בגין שכר עבודה שלא שולם, בהתאם ל

פסק דין
שניתן לחובת החייב ולטובת המבקש על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

2. ביום 11.07.02 ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב, על פי בקשת אחת מנושותיו. ממועד זה החל מניין הימים הקבוע בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם-1980 (להלן - הפקודה), הקצוב לנושי החייב להגשת תביעות חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל.
ביום 22.09.02 הוכרז החייב כפושט רגל, כאשר עו"ד שרגיל מונה כנאמן בפשיטת רגלו.

3. עולה, כי ביום 11.01.03 הסתיים מניין הימים, הקצוב לנושים להגשת תביעות חוב כנגד החייב. חרף זאת, הגיש המבקש תביעת חוב נגד החייב רק ביום 28.11.04, כאשר אליה צירף גם בקשה להארכת מועד.

4. כאמור, דחה הנאמן את הבקשה להארכת מועד, מן הנימוק שלא הובא בפני
ו כל טעם מיוחד כקבוע בסעיף 71 לפקודה.

ב. טענות המבקש:

5. בערעורו, טוען המבקש כי לא היה מודע לצו לכינוס נכסי החייב שניתן ביום 11.07.02. לטענתו, כל אותה עת פעל בחוסר ידיעה תוך נסיונות לגביית החוב הפסוק לטובתו. בכלל זה הוגשו במועדים שונים בקשות למתן צווי מאסר וכן בקשות לעיקולים אצל צדדים שלישיים.

ביום 28.10.04, במסגרת ההליכים בתיק ההוצל"פ שפתח המבקש כנגד החייב, זומן האחרון לחקירת יכולת בפני
ראש ההוצל"פ. במסגרת החקירה הציג החייב

פסק דין
שניתן ביום 22.09.03 ואשר מכריז עליו כפושט רגל. רק במועד זה, נודע הדבר למבקש והוא מיהר ופנה לכנ"ר לצורך קבלת פרטי הנאמן ותוך זמן קצר הגיש את תביעת החוב לנאמן.

ג. תגובת הנאמן:

6. תגובת הנאמן מתבססת על הוראות סעיף 71(ב) לפקודה, במשולב עם הוראת תקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ה-1985. לשיטתו, על פי סעיף 71(ב) לפקודה, רשאי הנאמן להאריך את המועד מעבר לתקופת ששת החודשים, רק מטעמים מיוחדים שירשמו. לגישתו, בחלוף שישה חודשים מתיישנת עילת תביעתו של המבקש התיישנות מהותית, אשר גורמת לפקיעת הזכות, וזאת בהסתמך על האמור בד"נ 36/84 רג'ין טייכנר נ' אייר פראנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589, 620, וכן בבש"א 706/03 גיא נ' עו"ד ראובן שרגיל, הנאמן על נכסי הרצל משה חי (לא פורסם).

מוסיף הנאמן וטוען, כי אי ידיעת הנושה, כי החייב מצוי בהליכי פשיטת רגל, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וזאת בהסתמך על שורה של פסקי דין: ע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 98(1) 94; בש"א 6444/03 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' הכונס הרשמי (לא פורסם), וכן בש"א (ת"א) 18584/01 לבידי זהב בע"מ נ' שדה, תק-מח 2001(3), 10878 בו נפסק:

"משמעותו של סעיף זה היא קביעת 'רף קשיח' להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב, אף אם זה מודה בו בפה מלא. יודגש, כי סעיף זה מכוון קודם כל, ובעיקר, אל חובות 'שאינם שנויים במחלוקת' מהבחינה המהותית, ואשר לא היתה מניעה לאשרם לו היו מוגשים במועד".

ד. דיון:

7. עובדות שאינן במחלוקת :
א. מועד ששת החודשים, הקצוב להגשת תביעות חוב תם ביום 11.01.03.
ב. ההודעות על מתן צו הכינוס לנכסי החייב פורסמו כדין.
ג. הנושה הגיש את תביעתו רק ביום 28.11.04.
ד. החייב לא דיווח על חובותיו, כפי שנדרש בצו הכינוס, ולא מסר דו"ח על עסקיו, שכן לו היה נוהג כך הרי שהמבקש היה מקבל על כך הודעה במועד.
ה. אין חולק על כך כי למבקש לא היתה ידיעה של ממש, להבדיל מידיעה קונסטרוקטיבית, על דבר מתן צו הכינוס שהוצא נגד החייב.

לאורן של עובדות אלה אבחן את הבקשה.

8. סעיף 71(ב) לפקודה קובע כדלקמן :

"נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע"

להוראה זו מצטרפת אף הוראת תקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל הקובעת :
"תביעת חוב תיערך לפי טופס 21, תאומת בתצהיר של הנושה או של מי שהוא הרשה ותוגש לכונס הרשמי או לנאמן, אם נתמנה; תביעה שתוגש לאחר תום ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס לא תקובל, אלא אם הוארך המועד להגשתה כאמור בתקנת משנה (ג)."

על כן, השאלה הנשאלת הינה, האם בנסיבות המקרה, ולאור התנהלות המבקש והחייב, ניתן למצוא "טעם מיוחד", אשר יהא בו כדי להניא את בית המשפט להעתר לבקשה, ובהתאם, לבטל את החלטת הנאמן ולהתיר למבקש להגיש את בקשתו באיחור.

9. מן הראוי לציין, כי על פי הוראת סעיף 24 לפקודה, אין צורך להמציא את הבקשה, או את צו כינוס הנכסים לכל אחד מנושי החייב, אלא די בפרסום ההודעה על דבר מתן הצו, ברשומות ובעיתון יומי. אין חולק על כך, כי דבר מתן צו הכינוס פורסם כנדרש. פרסום כאמור, יוצר "חזקת ידיעה". על פי הפסיקה, חזקת ידיעה כאמור, שקולה כנגד ידיעה ממש. לעניין זה נקבע ע"י בית המשפט העליון ברע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' הכנ"ר תק-על 98(1) 94 בעמ' 95 :

"אי ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות וממילא גם לא ניתן לראות באי דיווח חייבים על צו הכינוס בלשכת ההוצאה לפועל חוסר תום לב כאשר לא מוטלת עליהם חובה לדווח לו".

יוצא, איפוא, כי פרסום דבר מתן צו כינוס הנכסים לפי סעיף 24 לפקודה, יוצר ידיעה קונסטרוקטיבית אצל נושי החייב, אשר כמוה כתחליף המצאה.

על משמעה של חזקת ידיעה זו, ביחס להוראת הסיפא לסעיף 71(ב) לפקודה, עמדה כבוד השופטת אלשייך בפסק דינה בפש"ר 237/97 (בש"א 18584/01) לבידי זהב נ' שדה תק-מח 2001(3) 10878, בו קבעה כי הסעיף מציב רף קשיח להגשת תביעות, אשר מעבר לו אובדת זכות הנושים, אף אם החוב אינו שנוי במחלוקת מן הבחינה העובדתית. ומוסיפה כבוד השופטת אלשייך:
"כל שניתן לעשות, במקרים מתאימים, הינו פרשנות מקילה יותר של חריג "הטעמים המיוחדים", אולם את רצון המחוקק יש לכבד, קרי, לשמור על כך כי "הטעמים המיוחדים" ישארו גדר חריג, ולא יהפכו לכלל, על דרך של פרשנות. הכלל הרחב היה ונותר כי משנעשה פרסום של צו הכינוס ואסיפות הנושים בעיתונים וברשומות כדין, קמה כנגד כל הנושים חזקה של "ידיעה קונסטרוקטיבית" אשר מקימה נגד נושה מאחר מעין חזקה של "רשלנות סטטוטורית" שעליו הנטל להפריכה".

10. עם זאת, יש לזכור כי החייב עצמו פעל בחוסר תום לב, ולא הגיש דו"ח על מצב עסקיו כפי שנדרש. לא נטען כי החייב לא ידע אודות פסק הדין, שניתן נגדו בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לטובת המבקש. על כן, לצורך החלטה זו, חזקה עליו כי היה מודע לפסק הדין. החייב המתין עד לתום ששת החודשים, שנקצבו להגשת תביעת חוב, או אז הגיש את הצעת ההסדר, הנסמכת על תביעות החוב שהוגשו ושהיו קטנות בהרבה ממצבת חובותיו הנכונה והאמיתית. יתרה מזאת - גם בשלב זה לא דיווח החייב על חובו למבקש. זאת, חרף העובדה כי ידע שהמבקש מנסה לנקוט נגדו הליכים לגביית החוב, שכן כבר בסוף שנת 2000 ובראשית שנת 2001 בוצעו עיקולים ע"י המבקש, ובמהלך שנת 2001 ו-2002 שילם החייב למבקש סכומי כסף שונים בעקבות צווי מאסר שהוגשו נגדו.

לעניין הדיווח הבלתי מדוייק ויצירת מצג המטעה את הנושים, הכנ"ר והנאמן, איני מבחין בין מצב בו החייב אינו מדווח על חוב ספציפי, לבין מצב בו לא מדווח החייב על חובותיו כלל. שכן התוצאה מבחינת הידיעה הממשית של הנושים, תהייה זהה בשני המקרים. נושה אשר לא עמד על המשמר, ולא קרא את הפרסום הספציפי בילקוט הפרסומים או בעיתון, לא יהיה בעל ידיעה ממשית אודות הליך פשיטת הרגל, בין אם שמו לא הופיע בדו"ח שמסר החייב, ובין אם החייב נמנע כליל מהגשת הדו"ח. מאידך, נושה אשר שמו הופיע בדו"ח, עשוי ללמוד ביתר קלות אודות מתן צו כינוס הנכסים, שכן חזקה על החייב כי יעביר את הצו ללשכת ההוצל"פ לצורך עיכוב הליכים.

יוצא, אם כן, כי חוסר הידיעה הממשית של הנושה, מקורו במחדלו של החייב. גם אם אין במחדל זה, כדי לפגוע בחזקת הידיעה, הקיימת לנו מכח הפרסום והוראת סעיף 24לפקודה.

כידוע, בבוא בית המשפט להכריע בסוגיה, האם יש להכריז על חייב כפושט רגל, עליו לבחון את תום ליבו. סוגיית תום הלב הינה סוגיית המפתח בהליכים אלה. לטעמי, חייב אשר אינו ממלא את החיובים המוטלים עליו, אין לומר עליו כי נהג בתום לב. על החייב למסור את כל המידע הרלוונטי המצוי ברשותו.

בבסיסו של מוסד ההסתמכות, ניצבת חובת תום הלב ועל כן, לטעמי, רק אדם הנוהג בתום לב, ומכלכל צעדיו בהתאם, יוכל להישמע בטענת הסתמכות ולטעון טענת מניעות כנגד משנהו. אדם שאינו נוהג בתום לב, אינו זכאי לטעון טענת הסתמכות כאמור, וכמוהו כטובל ושרץ בידו.

11. מסכים אנוכי עם טענת הנאמן, כי הוראת סעיף 71 לפקודה, אינה הוראה טכנית גרידא. בצדק קבע עמיתי, כבוד השופט סוקול, בבש"א 10390/03 (פש"ר 604/01 חיפה) ינאי נ' סולל בונה (טרם פורסם), כי מגבלת ששת החודשים לא נועדה אך ורק לשרת סדרי דין טכניים. הליכי פשיטת הרגל נועדו לשתי מטרות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים בדרך הזולה, המהירה והיעילה ביותר. והשניה, לאפשר במקביל לחייב, לפתוח דף חדש על ידי קבלת הפטר. ככל שמתארכים הליכי ברור תביעות החוב, נפגעים הנושים. כל עוד לא התברר היקף כל תביעות החוב לא ניתן יהיה לגבש כל הסדר. על כן, פתיחת דלת לנושים, להגיש תביעות חוב באיחור רב פוגעת בנושים אחרים אשר פעלו כדין והגישו את תביעותיהם במועד. מאידך, אין גם להתעלם מאינטרס הנושה, אשר עלול למצוא עצמו חסום בפני
תביעת חוב שחב לו החייב, רק מחמת שלא עמד על המשמר והגיש את תביעת החוב באיחור. כדי לאזן בין האינטרסים הנוגדים, התקין המחוקק בסעיף 71(ב) מנגנון המאפשר לנאמן ולכונס להאריך את המועדים במקרים המתאימים.

לטעמי, גם המנגנון הקבוע בסעיף 71(ב) אינו מהווה מנגנון טכני גרידא. לא בכדי השתמש המחוקק במונח "טעם מיוחד" ולא פירש מהם אותם תנאים מיוחדים לפיהם יקבע בית המשפט, כי נתקיים טעם מיוחד, אם לאו.

לא קיימת אחידות דעים בעניין סיווגו של "טעם מיוחד". ואולם, איני מוצא שוני רב בין "הטעם המיוחד", הנדרש על פי הוראת סעיף 71, לבין "הטעמים המיוחדים" הקבועים בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שעניינם הארכת מועד הקבוע בחיקוק. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702 בעמ' 707 :

"התשובה לשאלה זו חייבת להלום את מטרותיו של הדין. לא ניתן להותיר אי מבודד של חוסר התחשבות בטעות שבדין רק בתחום סדרי הדין. סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על ידי הזכויות המוגנות; לעיתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין. על כן נראה כי אין לשלול בכל מקרה כל בקשה למתן ארכה בשל טעות בדין בנוגע למועד הגשת העתירה לדיון נוסף."

ואילו ברע"א 9703/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תק-על 2001, 745, למדים אנו גבי הרוח החדשה, המנשבת בסוגיית הארכת המועד :

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כל יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעיתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה... כל מקרה ונסיבותיו."

פסקי הדין שהובאו לעיל, עסקו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, מצב בו ידוע דבר מתן פסק הדין למבקש ומאותו מועד מתחיל מירוץ המועדים. במקרה שלפנינו, מתחיל מירוץ המועדים, ללא כל קשר לידיעה בפועל על מתן צו הכינוס, שכן מסתפקים אנו בחזקת הידיעה.

על כן, לטעמי, מן הראוי כי בית המשפט ינקוט גישה מקילה כלפי נושה, העותר בבקשה להארכת מועד, בהתאם להוראות סעיף 71(ב), ביחס לכללים הנוהגים לגבי הארכת מועד על פי תקנות סדר הדין האזרחי.

יצויין, כי דרכו של בית המשפט, בפרשו את הדרישה לקיומו של טעם מיוחד, הינה במקרים רבים מתן פרשנות המקלה עם הנושה. כך למשל, האריך בית המשפט העליון מועד להגשת תביעת חוב, כאשר התנהל משא ומתן בין הנושה לנאמן, וזאת בניגוד להלכה הנוהגת בסדר הדין האזרחי, לפיה אין משא ומתן לפשרה מהווה עילה להארכת מועד (ע"א 673/87 סלאח נ' דורון כוכבי, פ"ד מג(3) 57). כמו כן נפסק, כי התנהגותו של חייב, שהעלים חובו לנושה, אף היא עשויה לעלות כדי טעם מיוחד (בש"א חיפה 1448/01 (פש"ר 379/97) עמר נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2002/2, 14026). לאחרונה, בבש"א 10390/03 ינאי נ' סולל בונה (לא פורסם), אף הלך בית המשפט המחוזי בחיפה כברת דרך נוספת, עת הורה על הארכת מועד, אף כאשר המבקשת ידעה בפועל על קיומו של הליך פשיטת רגל, אך התנהגות החייב היה בה כדי לתרום להטעייתה, בגורמה לה לחשוב כי הצהרתו, באשר לצו עיכוב ההליכים שניתן נגדו, אינה נכונה.

בפסק הדין קבע השופט כי אינטרס הצפיות של הנושים האחרים לא נפגע באופן ממשי, שכן בעת הדיון בבקשה להסדר נושים, כבר ידע הכונס כי הוגשה בקשה להארכת המועד.

במקרה שלפנינו, הוגשה תביעת החוב על ידי אדם פרטי, אשר ביצע עבודה עבור החייב ולא קיבל את שכרו. הונחה דעתו של בית המשפט, כי המבקש פעל בתום לב ובחוסר ידיעה, ועשה כל שלאל ידו על מנת לגבות את החוב שנפסק לטובתו. במקרה כזה, בו המבקש הינו אדם פרטי, אשר הפרסומים הרשמיים אינם מוכרים לו, ואשר לא נרדם על זכויותיו ועשה למען גביית החוב, יש לטעמי לתת פרשנות מקלה לדיבור "טעם מיוחד".

גם באיזון, בין אינטרס המבקש לאינטרס שאר הנושים, מוצא אני כי הנזק שיגרם למבקש אם תידחה בקשתו אין לו תקנה. שכן, תחסם בפני
ו הדרך לגבות את החוב שנפסק לטובתו.

על כן, אני נעתר לבקשה וקובע, כי המועד להגשת תביעת החוב מטעם המבקש, מוארך עד למועד בו הוגשה תביעת החוב בפועל.

ניתנה היום י"ב בניסן, תשס"ה (21 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתקים לצדדים.

__________________
בנימין ארבל
, שופט








בשא בית משפט מחוזי 1345/05 מלקו אדמסו נ' עו"ד ראובן שרגיל - בתוקף תפקידו כנאמן בפשיטת הרגל של אילן שלגי (פורסם ב-ֽ 21/04/2005)