פסקי דין על דניאל צבר | פסקי דין על מדינת ישראל- משרד החינוך | פסקי דין על מיכל כהן- מנכ"לית משרד החינוך | פסקי דין על זאב אלדר- מפקח משרד החינוך ואח' |

40594-09/16 עע     01/08/2018




עע 40594-09/16 דניאל צבר נ' מדינת ישראל- משרד החינוך, מיכל כהן- מנכ"לית משרד החינוך, זאב אלדר- מפקח משרד החינוך ואח'









בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 40594-09-16
ע"ע 63325-01-17
בר"ע 52040-09-17


ניתן ביום
01 אוגוסט 2018



דניאל צבר
המערער בע"ע 40594-09-16 ובע"ע 63325-01-17 והמבקש בבר"ע 52040-09-17
-

.1
מדינת ישראל- משרד החינוך
.2
מיכל כהן- מנכ"לית משרד החינוך
.3
זאב אלדר- מפקח, משרד החינוך
.4
יעקב מרציאנו
.5
הסתדרות המורים בישראל
.6
שקמה מוסד חינוכי אזורי בקיבוץ יד מרדכי

המשיבים בע"ע 40594-09-16 ובע"ע 63325-01-17
המשיבה בבר"ע 52040-09-17


בפני
השופטת לאה גליקסמן
, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
, השופט אילן סופר

נציגת ציבור (עובדים) גברת רחל בנזימן, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

בשם המשיבים 1-4 – עו"ד אודלי-ה גליק
בשם משיבה 5 – עו"ד רחל בורברג
בשם משיבה 6 – עו"ד נעמי אשחר


פסק דין


השופט אילן סופר
1.
לפנינו ערעורים על פסקי דין חלקיים של בית הדין האזורי בבאר-שבע, שלפיהם יש לסלק את תביעתו של המבקש נגד משיבים 2-4 (השופטת יעל אנגלברג שהם ונציגי הציבור מר משה זיכרמן ומר משה אהרוני; פ"ה 4157-03-15), וכן יש לסלק על הסף את התביעה נגד משיבה 6 (השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור מר שמואל משה ומר יאיר כפיר;

פ"ה 4157-03-15) בשל חוסר עילה והיעדר סמכות. כמו כן, הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטות בית הדין האזורי באותו ההליך בעניין דחיית בקשת המערער לחידוש הליכי התביעה נגד משיבה 5, בעניין תוקף יפוי הכוח שניתן לב"כ המשיבה 5 עו"ד בורברג והחלטות נוספות (השופטת יעל אנגלברג שהם).
רקע עובדתי
2.
ביום 21.1.2014 ניתנה החלטה של המשיבה 2, מנכ"לית משרד החינוך דאז, על השעייתו הדחופה של המערער (שעבד אותה עת כמורה) מעבודתו לתקופה של 14 ימים. זאת, לפי סמכותה לפי סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן – חוק המשמעת). החלטת המשיבה 2 ניתנה לאחר אירוע מיום 15.1.2014 בו התפרץ המערער ואיים,לפי הנטען,

על משיב 3 המכהן כמפקח בית ספר במשרד החינוך. ביום 10.2.2014 התקבלה החלטה נוספת של המשיבה 2 על הארכת ההשעיה הדחופה ב-16 ימים נוספים (להלן – החלטות ההשעיה).
3.
על ההחלטה להשעותו הגיש המערער בקשה לצו מניעה (סע"ש 2184-02-14). ביום 12.2.2014 החליט בית הדין האזורי לדחות את בקשת המערער, וזה האחרון פנה לבית הדין הארצי בבקשת רשות ערעור. בית הדין דחה את בקשת המערער ביום
16.4.2014 (בר"ע 45293-02-14).
4.
ביום 4.3.2014 הגיש המערער את תביעתו העיקרית נגד משיבים 1-3 ו-6 (שנפתחה משום מה בתיק נפרד - סע"ש 13794-03-14;כאמור, המשיבה 2 שימשה כמנכ"לית משרד החינוך, והמשיב 3 שימש כמפקח כולל במחוז דרום). בכתב התביעה ביקש המערער להכריז על החלטות ההשעיה כבטלות וכן כי המערער זכאי לשכר עבור התקופה שבה הושעה מעבודתו. כמו כן, ביקש המערער מבית הדין להכריז כי פסק הדין בתיק עב' 3696/08 – בו נקבע כי המשיבה 6 פיטרה את המערער כדין וכי המשיבה 1 הייתה רשאית לצמצם את היקף העסקתו – בטל; כי העסקתם של יעקב מרציאנו ושמואל גרוס כמפקחים במשרד החינוך וכחברי הנהלה בהסתדרות המורים עומדת בניגוד להנחיית היועץ המשפט לממשלה; וכי יש להצהיר כי המשיבים אשר היו מעורבים בהגשת התלונה נגדו במשטרת ישראל, מנועים מלהפעיל את סמכותם ביחס לתנאי עבודתו.
ביום 6.4.2014 קבע בית הדין האזורי כי המערער מנהל כפל הליכים, וכי הסעדים שתבע בסע"ש 13794-03-14 מהמשיבים 1, 2, 3, ו 6 וסע"ש 2184-02-14 זהים לסעדים בהליכים אחרים שהגיש המערער בבית הדין האזורי. על כן, התבקש המערער להגיש כתב תביעה מתוקן אחד שבו יתייחס אך ורק להליך המשמעתי שהתנהל נגדו. המערער בחר להתעלם מהוראת בית הדין האזורי ונמנע מהגשת כתב תביעה מתוקן. כתוצאה מכך, ביום 13.5.2014 נתן בית הדין האזורי החלטה לפיה יש למחוק את התביעות בהליכים
סע"ש 2184-02-14 ו – סע"ש 13794-03-14 בשל חוסר מעש.
המערער הגיש שתי בקשות לביטול פסק הדין המורה על מחיקת התביעות בשני התיקים. הראשונה ביום 22.5.14 והשניה ביום 17.6.14. שתי הבקשות הללו נדחו על ידי בית הדין האזורי (החלטה מיום 16.6.2014 והחלטה מיום 25.6.2014).
5.
ביום 1.3.15 הגיש המערער את התביעה מושא הערעורים. בתביעה זו שעניינה הוא החלטות ההשעיה, טען המערער כי משיבים 2 ו- 3 הביאו להשעייתו; כי משיב 4 (אשר שימש כמפקח במחוז דרום עד לפרישתו בשנת 2009) פעל בחוסר סמכות משום שכיהן כמפקח וכבעל תפקיד בהסתדרות המורים; כי משיבה 5 הפרה את חובת הייצוג שלו אל מול משרד החינוך; וכי משיבה 6 הסתירה מידע מבתי הדין לעבודה בהליכים שקדמו להליך זה, ובשל כך יש לערוך משפט חוזר בעניינו.
המערער ביקש כי בית הדין יורה למדינה לשלם לו את שכרו בגין החודש שבו הושעה בצירוף פיצויי הלנת שכר; כי בית הדין יורה לבטל את החלטת בית הדין האזורי בסע"ש 2184-02-14 אשר עסק בעניין השעייתו של המערער ושנמחק בשל אי הגשת כתב תביעה מתוקן; כי מכתב ההשעיה בטל ועל כן יש להוציאו מתיקו האישי של המערער; כמו כן, ביקש המערער מבית הדין כי יקבע שבעלי התפקידים שהיו מעורבים בהליכים שקדמו למכתב הנזיפה מנועים מהפעלת סמכותם כנגדו כל עוד נמשכת חקירה משטרתית בעניינם; כי על המדינה להוציא הצהרה כי אין אמת בידיעות העובדתיות אשר עמדו בבסיס ההחלטה להשעותו; כי משיבים 2 ו-3 יתנצלו בפני
ו; כי המדינה והסתדרות המורים הפרו את חובת הייצוג ההוגן; כי ייפסקו לטובתו פיצויים מכוח חוק הסכמים קיבוציים ובגין עוגמת נפש. לבסוף ביקש המערער כי בית הדין האזורי יעניק למערער מספר סעדים ביחס למכרזים נוספים שבמסגרתם התמודד.
6.
ביום 30.6.2016 קבע בית הדין האזורי כי דין התביעה נגד משיבה 6 להידחות על הסף, בשל כך שבקשת המערער במסגרתה היא להכריז על פסק הדין החלוט בהליך ע"ע 56460-02-12 (שבמסגרתו הסכים המערער לחזור בו מן הערעור תוך הפחתת סכום ההוצאות בהן חוייב על ידי בית הדין האזורי)) כבטל. זאת, אף לאחר שהמערער החל בהחליכי הוצאה לפועל נגד משיבה 6 ליישום פסק הדין ולהשבת ההוצאות ששילם ביתר. על

פסק דין
זה הגיש המערער ערעור שהוא אחד מהשלושה המונחים לפנינו (ע"ע 40594-09-16).
ביום 16.8.2016 דחה בית הדין האזורי את התביעה נגד משיבה 5 וקבע כי דינה להתברר בפני
בית הדין הפנימי של הסתדרות המורים כפי שנקבע בחוקת הסתדרות המורים. כמו כן, קבע בית הדין האזורי כי גם הדיון בשאלת חובת הייצוג של המערער על ידי הסתדרות המורים, יתקיים בבית הדין הפנימי כקבוע בחוקת הסתדרות המורים ובהיותו של המערער חבר במשיבה 5. על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור (בר"ע 52040-09-17).
ביום 27.12.2016 ניתן

פסק דין
חלקי נוסף על ידי בית הדין האזורי לפיו דין התביעה נגד משיבים 2-4 להידחות על הסף בשל כך שהמשיבים פעלו מתוקף תפקידם כעובדיה של משיבה 1; נוכח תביעתו של המערער לסעדים הצהרתיים שיכולים להתבע גם מן המדינה; ולאור העובדה שחלק מן הסעדים צריכים להתברר במסגרת ההליך בבית הדין הפנימי של הסתדרות המורים. המערער הגיש ערעור גם על

פסק דין
זה (ע"ע 63325-01-17).
7.
הדיון בהליכים מושא

פסק דין
זה נערך ביום 14.2.2018 במהלכו נשמעו טענות המערער בהרחבה רבה.
8.
יוער בשלב זה כי ההליך נגד משיבה 1 ממשיך להתנהל בפני
בית הדין האזורי בתל אביב, לאחר שהמערער ביקש להעביר את הדיון בעניינו מבית הדין האזורי בבאר שבע, והחלטה כאמור ניתנה בהמ"ד 40973-06-17.
9.
כאמור הערעורים המונחים בפני
נו הם על פסקי הדין החלקיים שניתנו על ידי בית הדין האזורי בתביעה נגד המשיבים 2-4 ונגד משיבה 6 ועל החלטת הביניים בעניין משיבה 5. נביא כעת את טענות המערער בקצרה. יוער כבר בשלב זה כי המערער הכביר טענות לרוב שאין לנו צורך לפרטן אחת לאחת, שכן תקצר היריעה מלהביא את כולן והן אינן רלוונטיות לדיון. לפיכך, נתייחס רק לטענות שלדעתנו דרושות להכרעה בערעורים בפני
נו.
הכרעה
10.
נקדים ונאמר כי לאחר שקראנו את כלל החומר בתיקים נחה דעתנו כי דין הערעורים להידחות.
11.
זה יהיה הילוכנו: תחילה נתייחס לסילוק התביעה על הסף נגד משיבים 2-4 (ע"ע 63325-01-17), ובכלל זה נתייחס לבקשת המערער לגריעת מכתב הנזיפה מתיקו האישי וההפניה לסע"ש 25107-03-13. בהמשך נתייחס להחלטות ביניים שעליהן הלין המערער ביחס למשיבה 5 (בר"ע 52040-09-17), ולבסוף נתייחס למחיקת התביעה על הסף נגד משיבה 6 (ע"ע 40594-09-16). את טענות המערער והכרעתנו בהן נחלק לפי הערעורים שהגיש המערער נגד המשיבים.

סילוק התביעה נגד משיבים 2-4 ובכלל זה בעניין מכתב הנזיפה (ע"ע 63325-01-17)
12.
המערער העלה שלל טענות המצדיקות את הותרתם של המשיבים 2-4 בהליך , כך למשל טען כי המדינה לא יכולה לבוא בנעליהם מכיוון שאלה פעלו בחוסר סמכות ובשל העובדה שבעשותה כך, המערער יוותר ללא סעד מול המשיבים הללו. המערער המשיך וביסס את טענתו בכך שהמשיבים 2-4 הפרו את חובת האמון שלהם כלפי משרד החינוך ומדינת ישראל ובכך שבפעולתם ללא סמכות הם הביאו לגרם הפרת החוזה שבינו ובין המשיבה 1. כמו כן, טען המערער כי המשיבים 2 ו-4 היו מעורבים בהליכים פליליים שנפתחו נגד משיבה 5 ולטענתו יש בעניין זה כדי לזכותו בסעדים שדרש מידי משיבים 2 ו-4.
ביחס למכתב הנזיפה שנכתב על ידי מר ירחי ומר טויזר כחלק מההליך המשמעתי בגינו הושעה וצורף לתיקו האישי, טען המערער כי היה על בית הדין האזורי להורות על הוצאת המכתב, בשל העובדה כי בסע"ש 25107-03-13 נקבע כי מר ירחי ומר טויזר אינם עובדי משרד החינוך ואילו במכתב שמם הופיע בשורת הממונים על המערער.
מעבר לנאמר עד כה הוסיף והלין המערער על החלטת ההשעיה הדחופה בעניינו וטען כי המעשה איננו חוקתי ופוגע בחופש העיסוק ובזכותו לקניין. עוד טען המערער ביחס להחלטת ההשעיה כי יש להפעיל את דוקטרינת ההודאה והדחה, משום שלטענתו המדינה טענה כי ההשעיה הדחופה התבצעה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 48 לחוק המשמעת, אך לא הוכיחה את מקור הסמכות בעניין זה.
יוער כי המערער העלה טענות פרוצדורליות רבות המהוות דוגמה להצפת בית הדין בטענות שאין מקום להתייחס אליהן. טענות אלה כללו התייחסות לאי נוכחותם של נציגי הציבור בהליך קדם המשפט; חתימתם של נציגי הציבור על פסק הדין שבוע לפני שניתן בפועל; וטענה שהשופט בהליך קמא היה "נעול" בדעתו עוד בטרם החלו הדיונים בעניינו, עת לא נקט בהליך פסלות בהתאם לדין. .
13.
לאחר עיון מעמיק בכתבי טענותיו של המערער, עולה כי בתחילה המערער תבע שני סעדים מן המשיבים 2-4
. הראשון נוגע לאי החוקיות שבהשעייתו וכתוצאה מכך לשכר שהיה אמור להשתלם לו בזמן שהיה מושעה בצירוף סכומים הקשורים להלנת שכר. השני הינו הדרישה כי משיבים 2-4 יתנצלו בפני
ו על הליך ההשעיה נגדו.
ביחס לתביעה לשכר והלנתו – מדובר ברכיבי שכר שאם ייקבע כי המערער זכאי להם הרי שעל המשיבה 1 לשלמם בכובעה כמעסיקתו. אין מחלוקת כי המשיבים

2-4 אינם חייבים אישית בתשלום השכר. מכאן שביחס לתביעה זו, כדין נקבע כי אין יריבות בין המשיבים 2-4 למערער.
ביחס לדרישת ההתנצלות – המערער המשיך וטען כי אם המדינה תיכנס בנעלי המשיבים, הוא לא יוכל לקבל סעד לעוולות שנגרמו לו, וכפי שביקש בכתבי טענותיו את סעד ההתנצלות לפי סעיף 67 לחוק המשמעת הקובע:


"
טיהור שמו של עובד המדינה

67. פורסמו ידיעות על עובד המדינה המייחסות לו עבירת משמעת והיה בדרך הפרסום ובהיקפו כדי לפגוע בעובד, רשאי העובד לבקש מנציב השירות להורות על עריכת חקירה בעבירה זו; ראה הנציב על פי תוצאות החקירה כי אין אמת בידיעות אלה, יודיע על כך לעובד בכתב; ראה שיש יסוד לידיעה יורה לתובע להגיש תובענה. העובד רשאי לפרסם את הודעת הנציב בדרך הנראית לו."


ניתן לראות כי סעיף 67 לחוק המשמעת מתייחס למקרים שבהם היקף ודרך פרסומן של ידיעות ביחס להליך משמעתי שננקט נגד העובד פגעו בו ומדובר בידיעות שאין בהן אמת. הסעד המתאפשר במקרה שכזה איננו נוגע להתנצלות אלא לבירור מטעם נציב שירות המדינה (להלן – הנציב). במקרה הנדון, , המערער מבקש לעשות שימוש בסעיף הספציפי על מנת לטעון כי בבוא היום, במקרה שבו יכריע בית הדין האזורי כי ההליך שננקט נגדו היה ללא סמכות יהיה זכאי להתנצלות מידי המשיבים 2-4.
14.
אין בידינו לקבל את טענות המערער. ראשית, סעיף 67 לחוק המשמעת מתייחס לעניין היקף ודרך פרסומו של הליך משמעתי היה ונמצא שבפרסום אין אמת. שנית, גם לו היה זכאי המשיב לסעד לפי סעיף זה, הרי שמדובר בסעד שיינתן על ידי הנציב ולא על ידי המשיבים 2-4 וגם לא על ידי בית הדין. סעד זה הינו עריכת חקירה שבעקבותיה יכול שתוגש תביעה משמעתית נגד המפרסם. מכאן, שלא מדובר כלל בהתנצלות.
למעלה מן הצורך, בהתייחס לעניין הפרסום, ההליך המשמעתי בענייננו לא הניב פרסום ברבים של דבר המקרה, אלא מכתב נזיפה שצורף לתיקו האישי של המערער. בפתח הדברים יש לומר מראש כי קשה להכיר בצירוף מכתב זה לתיק האישי כפרסום.
גם אילו לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע), שנחקק בשל רצון להגן על ערכים חברתיים הדומים במהותם לענייננו, היה ניתן להכיר בצירוף מכתב הנזיפה לתיקו האישי של המערער כפרסום, נראה כי ביחס למקרה הנדון לפנינו לא ראוי להקיש כי מכתב שכזה מהווה פרסום לפי סעיף 67 לחוק המשמעת בשל היקף הפרסום וההליך המשמעתי שבמסגרתו נוצר המסמך.
בכל מקרה, גם לו היה נחשב מכתב הנזיפה כפרסום בהיקף פוגעני שאין בו אמת, הרי שפרסום שכזה איננו מניב על אתר התנצלות, אלא מזמן חקירה מטעם נציב שירות המדינה שבסופה יכול שיורה על הגשת תובענה. מכאן, שסעד "ההתנצלות" כפי שדרש המערער איננו נובע מסעיף 67 לחוק המשמעת, וגם לו היה ניתן סעד מתוקף סעיף זה, הרי שמדובר בהליך בירור על ידי המדינה ועל כן לא ניתן
לדרוש סעד של התנצלות או כל סעד אחר מכוח סעיף 67 לחוק המשמעת מן המשיבים 2-4 .
לפיכך, לא מצאנו לשנות מהחלטת בית הדין האזורי לעניין סילוק התביעה נגד משיבים 2-4 על הסף.

מכתב הנזיפה
15.
המערער ביקש במסגרת הליך הערעור כי נורה על הוצאת מכתב הנזיפה שהוכנס לתיקו האישי בסוף ההליך המשמעתי. את עיקר טענותיו בעניין זה תולה המערער בפסיקת בית הדין האזורי בסע"ש 25107-03-13 כי מר ירחי ומר טויזר אינם הממונים עליו, ולא ייתכן כי מי שאיננו הממונה עליו יהיה זה שחתום על מכתב הנזיפה.
16.
אין בידנו לקבל טענה זו. אין זה מתפקידו של בית דין זה לתת סעדים אופרטיביים המתבקשים לראשונה מערכאת הערעור שעה שההליך בבית הדין האזורי ביחס למכתב הנזיפה ולהליך המשמעתי ממשיך ומתברר. במקרה שבו יתבררו לגופו של עניין טענות המערער וימצאו מוצדקות בין כה וכה יוכל לבקש את הסעד שדרש לפנינו מידי בית הדין האזורי.
עוד נוסיף כי טענותיו של המערער בכתב הערעור ביחס לגרם הפרת חוזה אותו ייחס למשיבים 2-4 לא הופיעו בכתב התביעה ואין מקום להידרש אליהן. באותו אופן אין מקום להידרש לטענות בדבר הסדר כובל לפי חוק ההגבלים העסקיים או ייצוג בלתי הולם, שעה שטענות אלו נטענו נגד המשיבות 1 ו-5.
על כן ערעור זה – ע"ע 63325-01-17 - נדחה.

החלטות ביניים ביחס למשיבה 5 (בר"ע 52040-09-17)
17.
בבקשת רשות הערעור מלין המערער על מספר החלטות ביחס למשיבה 5 (בר"ע 52040-09-17).
ראשית
החלטה מיום 19.7.2017 בה נדחתה בקשת המערער לחידוש ההליכים נגד המשיבה 5 בטענה שאינה עושה דבר לקיום הליכי הבוררות וכן דרישה להודות בעובדות ולמסור פרטים נוספים. בית הדין דחה את בקשות המערער משהתברר כי אינו פועל בהליך הבוררות בהתאם להנחיות שקיבל שם. בעניין הדרישה להודות בעובדות, ציין בית הדין כי בקשה זו נדחתה בעבר ביום 17.8.2016 ומשאין כרגע הליך תלוי ועומד נגד המשיבה 5, אין מקום להעתר לה גם הפעם. בית הדין חייב את המערער בהוצאות בסך 4,000 ש"ח.
שנית
החלטה מיום 16.8.2017 בבקשה שבה עתר המערער שוב לחידוש ההליכים נגד המשיבה 5. מעבר לכך, טען המערער כי בשל העדר יפוי כוח לבאת כוחה, עו"ד בורברג, יש למחוק תגובתה, ושוב עתר למתן פרטים נוספים והודאה בעובדות. בית הדין דחה את בקשות המערער ביחס לעו"ד בורברג שכבר נדונו והוכרעו בהליכים קודמים. כמו כן לא מצא בבקשה נסיבות חדשות מכוחן יש לשנות ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים. בית הדין חייב את המערער בהוצאות בסך 2,000 ש"ח.
שלישית
, המערער טוען כי בית הדין לא החליט בבקשותיו מיום 28.6.2017 "להודות בעובדות או במסמך ובקשה להמצאת מסמכים המעידים על הגדרת תפקידה של עו"ד רחל בורברג
בהסתדרות המורים" ומיום 18.6.2017 - להורות על מחיקת תגובתה של עו"ד בורברג בהעדר יפוי כוח ולהורות על חידוש ההליכים נגד המשיבה 5.
18.
בתמצית, טענות המערער בבר"ע מתייחסות לעצם ההעברה של התביעה לבוררות, דהיינו לבירור הטענות בהליך בבית הדין הפנימי של הסתדרות המורים, סמכותה של עו"ד בורברג לייצג את המשיבה 5 וההוצאות שחוייב בהן. לעניין זה קבע בית דין זה בהליכים קודמים, מפי השופט אילן איטח (כתוארו אז), כי משאין חולק כי המערער חבר במשיבה 5, הרי שחבריה כפופים להוראות חוקת המשיבה 5 ובכלל זה הפרק העוסק בבית הדין הפנימי המהוות הסכם בוררות. עוד נקבע כי אין לראות בתנאי המחייב הפניית הסכסוך לבוררות בחוקת ההסתדרות כתניה מקפחת בחוזה אחיד. בנוסף, יש לציין כי בהחלטה שניתנה במהלך הדיון באותו ההליך מיום 14.2.2016 קבע בית דין זה כי עו"ד בורברג רשאית לייצג את המשיבה 5
(ע"ע 15461-03-14).
משעילת חוסר הסמכות נבחנה והוכרעה בהליך קודם על ידי ערכאה זו בכל הקשור להעברת ההליך לבוררות בפני
בית הדין הפנימי של המשיבה 5 ומשנקבע כי עו"ד בורברג מוסמכת לייצג את המשיבה 5, הרי שבדין דחה בית הדין האזורי את בקשות המערער בנושאים אלו. כמו כן, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי כי לא התקיימו נסיבות המצדיקות חידוש ההליכים כנגד משיבה 5. עוד נציין גם כי לא מצאנו מקום להתערב בחיוב ההוצאות שהושת על המערער, אשר משקף את הטרחה הנדרשת מהמשיבה 5 בהגשת תגובות לבקשותיו החוזרות ונשנות.

סילוק התביעה על הסף
נגד המשיבה 6 (ע"ע 40594-09-16)
19.
בערעור על סילוק התביעה נגד משיבה 6, ביקש המערער שני סעדים. הראשון הוא כי נורה על ביטולו של פסק הדין בע"ב 3696/08 בשל גילויין של ראיות חדשות ובשל העובדה כי משיבה 6 הטעתה את בית הדין האזורי וגרמה לו להוציא תחת ידיו

פסק דין
מוטעה. השני עניינו בכך שהמשיבה 6 לא השיבה לו כספים שהגיעו לו בדין על פי פסק הדין בע"ע 56460-02-12 ולפיו הופחתו ההוצאות שהיה עליו לשלם לידי משיבה 6 באופן ניכר.
20.
בית הדין האזורי התייחס לטענות המערער ובפסק דינו העדיף את טענות המשיבה 6 לפיהן המערער למעשה דורש מבית הדין כי יפסוק לטובתו סעדים שכבר נפסקו. זאת, כאשר במקביל כבר פנה להוצאה לפועל ודרש את יישום פסק הדין בהליך ע"ע 56460-02-12.
21.
ההלכה הפסוקה קובעת כי ביטול

פסק דין
אזרחי ייעשה במשורה ורק במקרים שבהם ניתן פסק הדין עקב שימוש בראיה שהושגה בתרמית או כאשר מדובר בראייה משמעותית חדשה שלא יכול היה בעל הדין לגלותה בשקידה ראויה. (ראו
ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, נז(3) 366 (2003)):

"הפסיקה שבה נדונה האפשרות לעריכתו של "משפט חוזר" בעניין אזרחי התייחסה בעיקר למקרים שבהם הסתמך המבקש על עילת תרמית, היינו הטענה כי פסק-הדין שניתן נגדו הושג במירמה, אך הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק-דין גם בשל עילות נוספות, ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות ... הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין"
(עמוד 371)
כמו כן, באותו המקום נקבע כי הערכאה המתאימה לבירור טענה לפסילת

פסק דין
בשל גילוי ראיה חדשה היא הערכאה הדיונית:
"כלום משמעות הדבר שאם פסק-הדין שמבקשים להביא לביטולו ניתן בערכאת הערעור, תוגש בקשת הביטול לערכאת הערעור? התשובה לשאלה זו היא כי אף שערכאת הערעור מוסמכת לדון בבקשה ל"משפט חוזר" אזרחי, הרי שככלל אין היא הערכאה המתאימה לעסוק בכך. עמד על כך המשנה לנשיא ש' לוין (בפרשת חוף גיא):
"לערכאה הראשונה סמכות לטפל בענין זה, והדברים הם כך ביתר שאת כאשר אין מצויים בידי ערכאת הערעור הכלים לטפל בבקשה ל'משפט חוזר' על ידי שמיעת ראיות וקביעת ממצאים. אכן, אין אנו מוכנים לקבוע שלעולם לא יזקק בית משפט לערעורים לבקשות מסוג זה. הענין אינו של העדר סמכות אלא של שימוש בשיקול הדעת. לפיכך גם אין מקום להעביר את הבקשה שלפנינו לבית המשפט המוסמך, על יסוד סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984"."
(עמוד 372).
22.
בענייננו בית הדין האזורי התייחס לבקשת המערער לביטול פסק הדין בע"ב 3696/08 וקבע כי המערער לא עמד בנטל הראייתי לביסוס בקשה זו שעה שהגיש "תצהיר בג"צי" ולא תצהיר מקיף המפרט את טענותיו לבטלות פסק הדין.
בערעור שלפנינו המערער לא הראה מדוע טעה בית הדין האזורי כאשר בחר שלא לבטל את פסק הדין בע"ב 3696/08. כאמור, משמדובר גם ב

פסק דין
חלוט שוכנענו כי יש
לדחות את הערעור גם בעניין זה.
23.
ביחס לטענות בדבר אי קיום פסק הדין בע"ע 56460-02-12 - המערער ביקש בתביעתו מבית הדין האזורי כי יורה על מימוש זכויותיו אשר נפסקו לטובתו בהליך קודם. המערער טוען כי פסק הדין לא מומש ואילו המשיבה 6 טוענת כי מומש ואף על פי כן פתח המערער בהליכי הוצאה לפועל נגדה.
בית הדין האזורי קיבל את גרסת המשיבה 6 ואילו המערער לא הצביע על עילה המצדיקה את התערבותנו בעניין זה.
עוד יוער כי עניין זה, הנוגע למחלוקות בדבר מימוש חיובים שנפסקו בפסקי הדין הקודמים שניתנו בין הצדדים, ראוי שיתברר בהוצאה לפועל ולא בין כותלי בית הדין. על כן, אנו דוחים את הערעור גם ביחס לרכיב זה.

טענות כלליות של המערער נגד התנהלות הצדדים ובית הדין האזורי
24.
ביחס לכלל ההליכים שהובאו לפנינו טען המערער שלל טענות נוספות. תחילה, טען המערער נגד כשירותה של עו"ד רחל בורברג
לייצג את המשיבה
5 ונגד כשירותה של עו"ד נעמי אשחר
לייצג את המשיבה 6. זאת מטעמים של היעדר ייפוי כוח וניגוד עניינים. לפיכך, גורס המערער כי פסק הדין האזורי ניתן בחוסר סמכות ויש לבטלו. כמו כן, הלין המערער על כך שאין המדינה יכולה לייצג את המשיב 4 בשל העובדה כי הוא נציג המערער בארגון העובדים (פסקה 6.2 לכתב הערעור).
בנוסף לכך, המערער העלה שלל טענות ביחס להתנהלות בית הדין קמא בנוגע לניהול ההליך. המערער טען כי במהלך הדיונים ישבו מספר רב של שופטים; כי נציגי הציבור חתמו במועד מאוחר יותר על טיוטת פסק הדין; כי בית הדין האזורי לא התייחס לשלל טענות עובדתיות שהעלה המערער במהלך ההליך; ולעובדה שהמשיבים לא נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית למרות שבקשותיהם לסילוק התביעה על הסף בוססו על טענות שבעובדה.
לבסוף, טען המערער כי המשיבים 1, 5 ו-6 הפרו את חובתם כמעסיקים כלפיו ועל כן, פסקי הדין החלקיים פגעו בזכותו לתבוע מהם זכויותיו ביחד ולחוד.
25.
ביחס לטענות אלה נציין כי לא מצאנו מקום להתייחס לגופן של כל טענות המערער אשר העלה טענות משפטיות מן הגורן ומן היקב מבלי שהשאיר שדה משפטי לא חרוש. מרבית טענותיו של המערער עשו שימוש מלאכותי בטענות משפטיות מתחומים משפטיים רבים כמו
חוקתי, פלילי, הגבלים עסקיים ואפילו טענות הנוגעות לדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. טענות משפטיות אלא אמנם תקפות ככללים משפטיים איך לא ניתן לישמן על המקרה מושא ערעור זה, והן אינן רלוונטיות להליך זה.
זאת ועוד. חלק רב מהטענות המופיעות לעיל הוכרעו בפסקי דין חלוטים ואף ניתנה בהם החלטה של בית הדין הארצי בשבתו כערכאת ערעור. חלק אחר של הטענות נוגע להתנהלות בית הדין ביחס למותב אשר ישב והאזין לטענות אין ספור של המערער. אין אנו מתכוונים להתייחס לטענות אלה שכן ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתו של בית הדין האזורי ביחס לדרכו בניהול ההליך, ולא מצאנו כי הוכחו נסיבות המצדיקות התערבות. עניין זה מקבל אף משנה תוקף בהליך העומד לפנינו להכרעה, שעה שמדובר בבעל דין אשר הערים קשיים רבים על בית הדין האזורי ובחר לנהל את ההליך בעניינו בסירבול ובהגשת כתבי טענות מפורטים יתר על המידה שאין בהם כדי לתרום ליעילות הדיון. נציין כי התחשבנו בעניינים אלה לצורך פסיקת ההוצאות.

סוף דבר
– דין הערעורים ובקשת רשות הערעור על כלל מרכיביהם להידחות. המערער יישא בהוצאות כל אחת מהמשיבות 1, 5 ו 6 בסך 15,000 ש"ח.
ניתן היום, כ' באב תשע"ח (1 באוגוסט 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





לאה גליקסמן
,
שופטת, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה
, שופטת

אילן סופר
,
שופט

גברת רחל בנזימן,
נציגת ציבור (עובדים)



מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)









עע בית הדין הארצי לעבודה 40594-09/16 דניאל צבר נ' מדינת ישראל- משרד החינוך, מיכל כהן- מנכ"לית משרד החינוך, זאב אלדר- מפקח משרד החינוך ואח' (פורסם ב-ֽ 01/08/2018)