פסקי דין על דוד מימון

1907/04 פ     29/09/2005




פ 1907/04 מדינת ישראל נ' דוד מימון




19
בתי המשפט
פ 001907/04
בית משפט השלום רחובות
29/09/2005
תאריך:
בפני
כבוד השופט גדעון ברק
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
דוד מימון
הנאשם
עו"ד נס בן נתן

על ידי ב"כ:
ב"כ הצדדים במענה לשאלת בית המשפט: האם לאור התנאי שהושת על הנאשם בגזר דין בתיק 5371/01 בבית משפט השלום אשקלון, אשר מורה להפעיל את התנאי אם הנאשם יעבור תוך 3 שנים עבירה דומה, כאשר בכתב האישום הורשע הנאשם בעבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, האם עבירה זו היא עבירה שיש להפעיל בגין העבירות שבהן הורשע הנאשם בשני התיקים הנדונים בפני
.

ב"כ הנאשם:
אני סבור שיש להתייחס לעבירה כ-379 אבל אם קיים ספק, הרי שהספק צריך לפעול לזכות הנאשם.

ב"כ התביעה:
הגם שלאור הערת בית המשפט לא נבקש להפעיל את התנאי, אך אנו עומדים על עמדתנו למאסר בפועל.
גזר דין
הנאשם הודה והורשע בעובדות ובעבירות אשר פורטו בשני כתבי אישום בשני תיקים נפרדים - כפי שיפורט להלן:

1. ת.פ. 1907/04:
א. א) בתאריך 5.8.04 בשעה 03:00 או בסמוך לכך, במושב בן-זכאי, איים הנאשם שלא כדין על הוריו מלכה ויהודה מימון בכך שאמר להם: "אני אזיין אתכם" וזאת בכוונה להפחיד.
בהמשך הוזעקה ניידת משטרה למקום האירוע.

ב) (1) באותן נסיבות ובאותו מקום, בשעה 04:35 איים הנאשם שלא כדין על השוטר רס"ר שמעון מנוס (להלן: "השוטר") בכך שאמר לו: "אני אגיע ליבנה ואזיין אותך" וזאת בכוונה להפחיד.

(2) בהמשך ובעת שהשוטר מילא תפקידו כדין, תקף הנאשם את השוטר שלא כדין וללא הסכמתו בכך שהכה בחוזקה בידו וכן ירק בפני
ו ובהמשך משך בחוזקה בידו של השוטר ופצע אותו בכף ידו והנאשם אף משך את השוטר כלפי מטה ושניהם נפלו יחד ארצה.
בנסיבות אלה, הכשיל הנאשם את השוטר, עת מילא תפדיקו כדין בכך שהתנגד בכח למעצר וסרב לעלות לניידת המשטרתית.

ג) (1) באותו מעמד, איים הנאשם שלא כדין על השוטרים שמעון מנוס, אריאל סופר,גבי אביב ושרון בשארי (להלן: "השוטרים") וכן העליב אותם במסגרת מילוי תפקידם כדין בכך שצעק לעברם: "אני אזיין אתכם יא מניאקים, יא מזדיינים אני אשרוף את הבית של אימו של השוטר".

(2) בהמשך איים הנאשם שלא כדין על אביו יהודה מימון (להלן: "המתלונן") בכך שצעק לעברו: "יהיה לך יום שחור" וזאת בכוונה להפחיד וזאת תוך שהוא מכה במכות אגרוף בקירות וברהיטים אשר בבית הוריו.

ד) בהמשך, משהועלה הנאשם לניידת המשטרה, קילל הנאשם את השוטרים והמשיך לאיים שלא כדין על השוטרים בכך שאמר להם במהלך הנסיעה כי יגפע בהם ובמשפחתו וכי כאשר ישוחרר מן המעצר יסגור חשבון עם כל מי שפגע בו והביא אותו למצב הזה והכל בכוונה להפחיד.

ב. בשל כל האמור לעיל, הואשם הנאשם והורשע לאחר הודאה באיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק), תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק, הכשלת שוטר - עבירה לפי סעיף 275 לחוק, העלבת עובד ציבור- עבירה לפי סעיף 288 לחוק.

2. ת.פ. 1475/05:
א. א) בתאריך 11.8.03 סמוך לשעה 20:00, נהג הנאשם בטנדר מסוג טויוטה שמספרו 85-219-27 באזור קרית משה לכיוון יבנה (להלן: "הרכב") והנאשם נהג ברכב ברשלנות ובפזיזות, תוך סיכון המשתמשים בדרך בכך שהסיעו רכבו תוך חציית קו הפרדה רצוף וכן חצה צומת בניגוד לאור האדום שדלק ברמזור.

ב) בהמשך לאמור לעיל ובסמוך לקניון רחובות, לאחר שהזדהה בפני
ו שוטר כאיש משטרה, ביקש השוטר אלון גנון (להלן: "גנון") מהנאשם להזדהות בפני
ו.
בתגובה לכך, העליב הנאשם את השוטר ותקף אותו שלא כדין בכך שאמר לו שהוא שם עליו זין, דחפו והכה באגרופו בכתפו.

ב. בשל האמור לעיל, הואשם הנאשם והורשע לאחר הודאה בתקיפת שוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 273 לחוק, העלבת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 288 לחוק, נהיגה פוחזת - עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק +סעיף 38(1) לפקודת התעבורה(נוסח חדש), התשכ"א-1961.

3. עלי לציין ולהעיר כי בתחילה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום בת.פ.1907/04 ובהמשך לכך אף נקבע התיק לשלב ההוכחות, ברם כאשר הוגש כנגד הנאשם כתב אישום נוסף בת.פ. 1474/05 הגיעו הנאשם באמצעות בא כוחו להסדר דיוני עם ב"כ התביעה לפיו, הנאשם יחזור בו מהכפירה בה כפר בת.פ. 1907/04, כתבי האישום בשני התיקים יתוקנו, הדיון יאוחד בשני התיקים והנאשם יודה בעובדות כתבי האישום המתוקנים.
עוד הוסכם בין ב"כ הצדדים כי בטרם יטענו ב"כ הצדדים לעונש, יישלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן, כאשר הצדדים היו מודעים כי נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה מת.פ. 5371/01 של בית משפט השלום באשקלון ולכן הוסכם כי הטיעון לעונש יהיה פתוח.

4. בטרם טענו ב"כ הצדדים לעונש, ביקש ב"כ הנאשם להשמיע את אביו של הנאשם, שהינו למעשה מתלונן בת.פ.1907/04 וכן את מר יוסי שירמן, שהינו עובד סוציאלי מוסמך ומנהל היחידה לשיקום האסיר בעירית אשדוד. (להלן: "מר שירמן").
כמו כן ובהתאם להחלטתי הוגש תסקיר שירות מבחן בענינו של הנאשם.

5. א. ב"כ התביעה הדגיש בפני
את חומרת המעשים המיוחסים לנאשם הכוללים מעשי אלימות כלפי הוריו וכלפי שוטרים ובנוסף לכך מדגיש את החומרה שיש באופן נהיגתו של הנאשם - כפי שעולה מעובדות כתב האישום בת.פ.1475/05.
לאור סוג העבירות ולאור העובדה כי לנאשם הרשעות קודמות, ציין ב"כ התביעה כי מדובר בנאשם המבצע עבירות מבלי להביע חרטה כנה ואמיתית והנאשם לא מפנים את מעשיו וממשיך לעבור עבירות.
ב"כ התביעה אף התייחס לנאמר בתסקיר שירות המבחן וגם למה שנאמר על ידי המתלונן ועל ידי מר שירמן ולא ראה בדברים שנאמרו משום נסיבות מקילות.
ב"כ התביעה בהתייחסו לדברי מר שירמן הביע דעתו כי הדברים שמעלה מר שירמן אינם מתישבים עם הטיפול הממשי שהנאשם התכוון לקבל, משום שעולה מהמסמכים כי רק ביום 5.7.05 - ימים מספר לפני הטיעונים לעונש - החל הנאשם בטיפול גמילה בעוד שקצינת המבחן כלל לא מתייחסת לאותו הליך שמר שירמן מדבר עליו.
ב"כ התביעה סבור כי נסיבות המקרה והיות ולנאשם מאסר על תנאי חב הפעלה והיות ואין זו מעידה ראשונה וכאשר ניתנו לנאשם הזדמנויות בעבר, יש להשית על הנאשם מאסר בפועל ואין מקום להמיר המאסר בפועל בעבודות שירות.
ב"כ התביעה סבור כי במקרה זה יש לאזן בין אינטרס הציבור ובין האינטרס הפרטי של הנאשם ולאור מעשיו של הנאשם יש להגן על האינטרס הציבורי מפניו ולכן מבקש ב"כ התביעה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי ושלילת רשיון נהיגה.
ב. לעומתו טען ב"כ הנאשם כי אין מקום למצות עם הנאשם את הדין, זאת משום שהנאשם הודה בעובדות כתבי האישום בשני התיקים, כיום יש לנאשם קשר עם הוריו אשר דואגים לו.
עוד נטען, כי לנאשם הוכנה מסגרת שיקומית ובמסגרת זו הוצע להחזירו לבית הוריו.
הנאשם כבר לא נוגע באלכוהול מזה 11 חודשים ויש להתחשב בדברי האב אשר למרות שהלין קודם לכן על הנאשם, בא עתה לבית המשפט וסיפר על עברו של הנאשם והדגיש את העובדה כי כיום המשפחה מאושרת והנאשם כיום עובד.
הסניגור המלומד סבור, שלא מדובר בעבריין בעל דפוסים עברייניים, אלא באדם שעובד מבוקר עד לילה ועברו הפלילי היה קשור בבעית האלכוהול, כאשר מזה 11 חודשים הוא כבר נגמל מכך.
הנאשם מוכן להשתלב במסגרת טיפולית ולכן מבקש הוא שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, משום שעונש המאסר יכול רק למוטט את הרצון שלו להמשיך ולהשתקם וכך יהווה נטל על החברה.
ב"כ הנאשם סבור, כי גם בהמרת עונש המאסר בעבודות שירות יש משום הרתעה ולכן מבקש הוא להסתפק בהפעלת אותם 3 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

ג. לאור הטיעונים שהועלו בפני
, לאור עדי האופי שהעידו בפני
ולאור האמור בתסקיר שירות המבחן, דחיתי את מועד מתן גזר הדין על מנת לעיין בטענות אלו ואף ציינתי בהחלטת הדחיה, כי מבלי להביע דעה לגבי תוצאות גזר הדין - ביקשתי לקבל חוות דעת ממונה לבדוק אם הנאשם מסוגל לעבוד עבודות שירות -אם, בסופו של דבר, אגיע למסקנה, שזהו המקרה שיש לקבל בקשת ב"כ הנאשם ולהטיל על הנאשם עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.
האמור באותה החלטה, אין בה כדי לעורר ציפיות אצל הנאשם, אלא שרק נאמר לו כי במסגרת השיקולים לעונש אשקול כל עונש כזה ורק על מנת לחסוך זמן דיוני נוסף, החלטתי כי מוטב כבר לקבל חוות דעת ממונה על מנת שזו תהא מונחת בפני
בית המשפט אם הנסיבות יצדיקו המרת המאסר בעבודות שירות.

6. לאחר ששקלתי את מהות העבירות, את חומרתן, את עברו של הנאשם, הגעתי למסקנה כי על אף שישנן נסיבות מקילות - כפי שאפרטם בהמשך - הרי שנסיבות אלו יבואו וייזקפו לזכותו של הנאשם באופן כזה שלא אמצה עמו את הדין, אך הנסיבות לקולא אינן עולות על אלה המצביעות על חומרת העבירות ולאחר ששקלתי את כל השיקולים האפשריים ולאחר שהתחשבתי בכל הנסיבות - הן המקילות והן המחמירות - לא אוכל לקבל עמדת ב"כ הנאשם, משום שהנאשם ביצע עבירות חמורות ועליו לשאת בעונש המתאים את הנסיבות.

7. א. אומר כבר בתחילת נימוקי לעונש, כי לולא עדות האב - המתלונן, אשר טרח ובא לבית
המשפט ולבקש רחמים על הנאשם - למרות מעשיו של הנאשם כלפיו - הרי שהעונש היה חמור יותר מזה שאני עומד להשית על הנאשם.
למרות שהנאשם איים על הוריו, ובהמשך איים על האב - המתלונן (ת.פ.1907/04), התיצב המתלונן וראיתי כיצד נכמרו רחמיו ותוך בכי העיד לזכותו של הנאשם, כאשר בהגינותו לא הפחית מערך העבירות שיוחסו לנאשם ולא התחרט על עצם הגשת התלונה, אך כיום סבור המתלונן שיש לילך עם הנאשם לפנים משורת הדין ולא להחמיר עמו, זאת משום שהנאשם עובד, עוזר לו, הביע חרטה וצער על מה שעשה וכיום אומר המתלונן כי אף הבין את הנאשם שהיתה לו תקופה לא קלה, תוך מתן הסבר לאירועים שאירעו לנאשם בעבר.
עוד אומר המתלונן כי כבר כשנה חזר הנאשם לעצמו, לקח פסיכולוג שמטפל בו וגם המשפחה רוצה לעזור לנאשם ובמסגרת עזרה זו מבקש המתלונן לאפשר לנאשם לחזור לבית הוריו, שם יעזרו לו לחזור למוטב.

ב. שמעתי גם את מר שירמן, אשר כבר הכין בינתיים תכנית טיפולית עבור הנאשם. מר שירמן ראה בשתיה של הנאשם כדרך התמודדות עם בעיות.
מר שירמן מתאר את שעבר הנאשם בעברו, ושהיו לו קשיים בהתמודדות וגם קו המחשבה שלו לא היה נכון והוא התרשם כי על ידי ליווי ופיקוח מתאימים ניתן לעזור לנאשם לצאת מהמחשבה הלא נכונה.
גם מר שירמן, כמו גם ב"כ הנאשם, התרשם כי אין לו לנאשם תווים של עברין מובהק, אך מאשר כי המשפחה סבלה מהתנהגותו החריגה והוא סבור כי המקרה של הנאשם נופל בחלופה טיפולית ולאו דווקא עונשית.
בסיכומו של דבר, סבור מר שירמן, שיש לשקול את הצד הטיפולי עם מגבלות מסויימות, עם תנאים ורק אם יפר את התנאים יש לשקול את עונש המאסר בפועל.
8. א. עם כל הכבוד לטוענים לזכותו של הנאשם, אין להתעלם מן העובדה כי הנאשם התנהג
התנהגות אלימה לא רק כלפי הוריו, אלא כפי שמצינו בעובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם כי התנהגותו האלימה הופנתה גם כלפי שוטרים (ראה העבירות בהן הורשע בשני התיקים) ואם לא די בכך נהג הנאשם ברכב ברשלנות ובפזיזות, תוך סיכון המשתמשים בדרך. (ת.פ. 1475/05).
אין לי ספק כי העבירות שיוחסו לנאשם - גם לאחר תיקון כתבי האישום - עבירות חמורות הן, מה עוד שהנאשם ידע כי בעבר ניתנה לו הזדמנות והוטל עליו עונש מאסר על תנאי בלבד והוא גם היה צריך לדעת כי מאסר על תנאי זה עשוי להיות מופעל כל אימת שיעבור עבירה נוספת.

ב. א) בענינו של הנאשם הוגש ביום 6.6.05 תסקיר שירות מבחן - זאת עוד במסגרת
הדיון בת.פ.1907/04 בלבד - ובו פרטה קצינת המבחן, בקצרה, את תולדות חייו של הנאשם ובהמשך מציינת כי הנאשם הסביר את ביצוע העבירות כאשר היה באיבוד שליטה ובשל היותו תחת השפעת אלכוהול.
בתסקיר זה מביאה קצינת המבחן לידיעת בית המשפט כי הנאשם הביע מוטיבציה מילולית לקבלת עזרה טיפולית, הן בתחום התמכרותו לאלכוהול והן לצורך הקלה במצבו הרגשי והנפשי ובהמשך לכך הועמד הנאשם בפיקוח שירות המבחן.
כפי שעולה מהתסקיר, לא התמיד בתנאי הפיקוח, שיתף פעולה באופן חלקי, שכן במהלכו חל שינוי בגישתו והוא שלל נזקקות טיפולית בבעיית האלכוהול.
מכל מקום, בסיכומו של התסקיר מציינת קצינת המבחן כי לאור העובדה, שלא חל שינוי מהותי והיות והנאשם שולל נזקקות טיפולית, אין היא באה בהמלצה כלשהי בעניינו.

ב) מה נשתנה אצל הנאשם מאז היותו בפיקוח קצינת המבחן ועד כניסתו לתמונה של מר שירמן?
מר שירמן הכין תכנית שיקום ביום 13.7.05 - יום לפני המועד שנקבע לטיעונים לעונש.
כשם שבתחילה הביע הנאשם מוטיבציה מילולית בפני
קצינת המבחן, לקבל עזרה טיפולית, כך גם בפני
מר שירמן ומר שירמן אף הפנה כבר את הנאשם למרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול באשדוד וכבר החל הטיפול שם. סוכם גם שמר שירמן יפקח על הנאשם וילווה אותו אף מעבר לשעות הטיפול. (ראה האמור במסמך נ/1, עמ' 2).
כמו כן, הוגש אישור מרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים מיום 12.7.05 בו נאמר כי הנאשם החל טיפול גמילה מאלכוהול ביום 5.7.05.

9. א. אין להתעלם מן הנסיבות המקילות, אשר פועלות לזכותו של הנאשם, קרי הנאשם הודה
בעובדות כתבי האישום המתוקנים בשני התיקים, הנאשם הביע חרטה, הנאשם - באמצעות משפחתו - גם פנה לעובד סוציאלי פרטי - מר שירמן - כדי לנסות להשתקם ויש להתחשב בכך כי אחת העבירות בוצעה בחודש אוגוסט 2003 וכתב האישום בענין זה הוגש רק ביום 12.4.05 (ת.פ. 1475/05) ואילו העבירות בתיק השני בוצעו באוגוסט 2004.
התרשמותו של מר שירמן באה לידי ביטוי במסמך נ/1.
לצורך בחינת אותו שיקום, הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן והשאלה היא מדוע לא יכול היה הנאשם להשתלב במסגרת השירות - שם שלל הצורך בנזקקות טיפולית - והעדיף לפנות דווקא למסגרת פרטית, אל מר שירמן.

ב. יחד עם זאת, אין להתעלם מן העבירות החמורות שביצע הנאשם הן כלפי הוריו והן כלפי שוטרים והן כלפי המשתמשים בדרך - הכל כפי שעולה מכתבי האישום המתוקנים.
אני מקבל את טענת ב"כ התביעה, כי למרות שלמר שירמן היכרות עם המשפחה מזה 4 שנים, החל הנאשם או משפחתו לפנות אליו סמוך מאד לפני מועד הטיעונים לעונש ורק לאחר שהנאשם היה חרד מה עונש יושת עליו בתיק זה.
הדיונים בענינו של הנאשם החלו עוד בשנת 2004 וכפי שמצינו, הופנה הנאשם - עוד לפני שפנה אל מר שירמן - לשירות המבחן וגם שם היה אמור להשתלב לטיפול והנאשם לא שיתף פעולה ורק מספר ימים לפני מועד הטיעונים לעונש החל לטפל בענין זה.

ג. א) המתלונן, שהעיד בפני
- הפעם לא כעד תביעה אלא כעד אופי - אכן עשה הכל כדי
לעזור לנאשם וכפי שכבר ציינתי לעיל, נראה על פניו כי מחד אין הוא ממעיט מהמעשים שביצע הנאשם כלפיו וכלפי רעיתו אך מאידך בא לבקש רחמים על הנאשם.
אני יכול להבין ללבו של המתלונן, אך בית המשפט חייב לבחון ולראות את מכלול המעשים ולשקול אם לאור העבירות שביצע הנאשם יש להביט רק אל עבר האינטרס האישי של הנאשם או אל האינטרס הציבורי, כאשר הנאשם התנהג כפי שהתנהג באלימות לא רק כלפי הוריו, אלא גם על שוטרים אשר עושים את תפקידם במסגרת החוק ואשר מעורבותם היתה אך ורק לאור התלונות שהגיש המתלונן.
פעולותיהם של השוטרים בוצעו כדי לשמור על הציבור ועל המתלוננים ולכן על בית המשפט לשמור על הציבור מפני נאשמים אשר אינם נשמעים למרות אנשי החוק.
לנאשם הרשעות קודמות והנאשם גם היה מודע כי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, אך הנאשם לא יכול היה "להחזיק מעמד" בתקופת התנאי ותוך תקופת התנאי שוב עבר עבירות.

ב) הסניגור המלומד, אשר עשה מלאכתו נאמנה, הצליח במו"מ לצמצם את העובדות והעבירות על ידי תיקון כתבי האישום וגם טענותיו בפני
היו טענות שיש בהן טעם, אך כפי שציינתי לעיל, אין מקום בנסיבות אלו לבחון רק את נסיבותיו האישיות של הנאשם אלא שיש להביט אל מכלול העבירות ובמקרה כזה לא אוכל להיעתר לבקשת ב"כ הנאשם ולהסתפק בחודשי מאסר אשר הושתו על תנאי וגם את אלה להמיר בעבודות שירות.

10. סוף דבר, לאחר ששקלתי את כל השיקולים, כפי שפורטו לעיל - כאשר שיקולים אלה הביאו אותי
למסקנה כי מחד גיסא אין למצות את הדין עם הנאשם, אך מאידך גיסא אין גם לקבל את בקשת ב"כ הנאשם בדבר העונש שיש להשית עליו, ולאור המובא בגזר דין זה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאחר וקיים ספק אם העבירה בה הורשע הנאשם בת.פ. 5371/01 בבית משפט השלום באשקלון ישימה להפעלה בתיקים הנדונים בפני
י, אין אני מפעיל את המאסר על תנאי.

ב. אני גוזר על הנאשם בגין שני התיקים גם יחד תקופת מאסר בפועל של 7 חודשים, בניכוי 5 ימי מעצר.

ג. לאור נסיבותיו המיוחדות של הנאשם ולאור המצב הכלכלי של המשפחה, כפי שהעלה בפני
הסניגור המלומד, אין אני מטיל עליו קנס כספי.

ד. כמו כן, אני מחליט לפסול הנאשם מלקבל ו/או מלהחזיק ברשיון נהיגה לכל סוג רכב, למשך 6 חודשים, אולם פסילה זו תהא על תנאי למשך שנתיים מהיום לבל יעבור עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 + סעיף 38(1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

ו. כמו כן, אני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר, אולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם תוך 3 שנים מהיום יעבור על אחת העבירות שבהן הורשע בכל אחד מהתיקים 1907/04, 1475/05.

ניתן היום כ"ה באלול, תשס"ה (29 בספטמבר 2005) במעמד ב"כ המאשימה - עו"ד ארד טל, ב"כ הנאשם - עו"ד נס בן נתן
ובנוכחות הנאשם עצמו.
ברק גדעון - שופט

ב"כ הנאשם:
נבקש לעכב את ביצוע גזר הדין עד להחלטה בערעור. אנו מעוניינים להגיש ערעור על חומרת העונש ואני אומר זאת במיוחד לאור העובדה שהמאסר על תנאי לא הופעל. אני חושב שעבר מספיק רב מאז העבירות וחבריי אפילו לא ביקשו את מעצרו של מרשי במסגרת התיקים וקיימות ערבויות שהופקדו ונסכים שיעמדו לצורך עיכוב הביצוע. הופקד סך 3,000 ₪ בתיק ב"ש 5812/04 של בית משפט השלום ראשל"צ. אני חושב שסיכויי הערעור סבירים. לאור חלוף הזמן.

ב"כ המאשימה:
למרות שסבורה התביעה כי הענישה בהחלט ראויה ואף לטעמנו סיכויי הערעור חלשים, אם בכלל, אין לנו התנגדות לבקשה, בכפוף לכך שהערבויות שניתנו עד כה בתיק הב"ש שציין חברי, יהוו ערבויות להבטחת התייצבותו של הנאשם להמשך ההליכים בעניינו.
כמו כן, נבקש צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת דרכון, אם יש.

החלטה
אם כי ביחס למהות העבירות, העונש שהושת על הנאשם מתון מאוד אך גם התייחסתי לכך בשיקולי בעת מתן גזר הדין, הרי שלאור עמדת ב"כ הצדדים, אני מחליט לעכב ביצוע המאסר עד יום 31/10/05 שעה 12:00.
הערבויות שניתנו בתיק ב"ש 5812/04 בבית משפט השלום ראשל"צ ישארו בעינן לצורך עיכוב ביצוע זה.
כמו כן, אני מעכב את יציאתו של הנאשם מן הארץ עד למתן החלטה אחרת ועל הנאשם להפקיד את דרכונו בבית המשפט - אם יש לו דרכון כזה.
על הנאשם להתייצב לריצוי העונש במזכירות בית המשפט ביום 31/10/05 שעה 12:00 אלא אם תנתן החלטה אחרת על ידי בית משפט מחוזי.

ניתנה היום כ"ה באלול, תשס"ה (29 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים.

ברק גדעון - שופט
001907/04פ 133 דקלה בן








פ בית משפט שלום 1907/04 מדינת ישראל נ' דוד מימון (פורסם ב-ֽ 29/09/2005)