פסקי דין על טלרד תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה | פסקי דין על קרגל | פסקי דין על עיריית לוד | פסקי דין על מקסים לוי | פסקי דין על ראש העיר לוד |

92/89 רעא     09/05/1989




רעא 92/89 טלרד תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה בע"מ, קרגל בע"מ נ' עיריית לוד, מקסים לוי, ראש העיר לוד




(פ"ד מג (1) 643)

בבית המשפט העליון

רשות ערעור אזרחי מס' 92/89
השופטים: כבוד השופט ש' לוין
המערערות: 1. טלרד תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה בע"מ

2. קרגל בע"מ

עו"ד א' ברגמן


נגד

המשיבים: 1. עיריית לוד

2. מקסים לוי
, ראש העיר לוד

עו"ד ז' בוסתן

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב -יפו (השופט ש' אלוני) מיום 1.2.89 בהמ' 607/86.

פ ס ק - ד י ן

בשנת 1986 עתרו המערערות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, על דרך של המרצת-פתיחה, למתן פסק-דין הצהרתי הקובע את בטלותם של חשבונות שנתיים ותקופתיים בקשר לתשלום ארנונות, הודעות דרישה וצו עיקול, שהוצאו על-ידי המשיבים, עיריית לוד
וראש העירייה, לגבי מפעלן של המערערות. התובענה התבססה, בין השאר, בעיקר על שתי טענות אלה: (א) הבסיס הנכון לחישוב העלאת שיעורי הארנונה לתעשיה לשנת 1986/7 הינו הבסיס המופחת של שיעורי ארנונה כפי שהיה בשנת 1985/6, לאחר הפחתת 25%; (ב) צו היטל המסים לשנת 1986/7, ככל שהוא נוגע לשיעורי ארנונה לתעשיה, בטל בשל חוסר סבירות קיצוני ביותר, היורד לשורשו של עניין.

בהסכמת בעלי הדין דן בית המשפט המחוזי תחילה בטענה הראשונה, והוא לאחר שהמערערות הצהירו, שאם יזכו בה, הן תיוותרנה על שאר טענותיהן. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערות, אך ערעורם של המשיבים נתקבל (ע"א 217/87 פ"ד מב(1) 119), והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לשם דיון בשאר טענות המערערות. על יסוד הלכת בג"צ 403/85 פולגת תעשיות בע"מ ואח' נ' עיריית קרית-גת ואח', פ"ד מ(3) 325 וחרף התנגדות המשיבות, התיר בית המשפט למערערות להגיש חוות-דעת, אשר יש בה, לטענתן, כדי להוכיח "חוסר סבירות קיצונית ביותר" בקביעת שיעורי הארנונות. המשיבים ביקשו אף הם להגיש חוות-דעת לסתור מטעמם, ובשלב זה החליט בית המשפט, לאחר ששמע את טיעוני הפרקליטים, שהתובענה אינה כשירה עוד להתברר על דרך של המרצת-פתיחה. החלטה זו ניתנה, אף על פי שבעלי הדין כולם היו בדעה שדרך הבירור של המרצת-פתיחה מתאימה היא להליך הנוכחי.

לפניי בקשת רשות לערער, שהוגשה על-ידי המערערות, והמשיבים תומכים בה. ראיתי את הבקשה כאילו ניתנה רשות לערער, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

2. הנמקתו של השופט המלומד להחלטתו להעביר את התיק לפסים של תביעה רגילה הייתה, שחוות-דעתו של המומחה מטעם המערערות משתרעת על פני כ-40 עמודים, לבד מנספחים, והיא מגלה "מחלוקת מורכבת ביותר". לאור העובדה, שאף המשיבים עותרים להגשת חוות-דעת מטעמם, לא תוכל מורכבות עובדתית זו "להפתר בצורה נאותה והוגנת במסגרת הצרה של המרצת הפתיחה".

3. מסכים אני לגישתו של השופט המלומד, שהוא לא היה חייב לכבד את משאלתם של בעלי הדין לקיים את הדיון בהמרצת-פתיחה, אם הוא עצמו סבור היה, שדרך דיונית זו תקשה עליו להגיע לחקר האמת. עם זאת, הסכמה זו של בעלי הדין היא בעלת משקל לא מבוטל, כי מי כמותם יכול. להעריך, אם זכויותיהם עשויות להיפגע מדרך דיונית זו, ובעל דין רשאי, מבחינתו הוא, ליטול על עצמו את הסיכון שבהגבלת דרכי הראיה הכרוך בדיון בהמרצת-פתיחה.

במקרה שלפנינו הודיע פרקליט המערערות לבית המשפט, טרם מתן החלטתו, כי -

"חוות הדעת אינן מצריכות ראיות וחקירות. אין גם מחלוקת עובדתית. אין שאלה של הוכחות ואין שאלה של עובדות. יש להסיק רק מסקנה משפטית לגבי חוסר הסבירות על פי הנתונים".

אין זה ברור לחלוטין, שזו תהיה עמדתו גם כשתוגש חוות הדעת של המשיבים, ואם בעלי הדין מסכימים או יסכימו שלא תהיינה חקירות גם כאשר תוגש חוות הדעת לסתור מטעם המשיבים או שתהיינה חקירות רק לעניינים ספציפיים שעליהם יורה בית המשפט, וגם לא ברור היקף המחלוקת שבין בעלי הדין. בנסיבות אלה - כך סבור אני - הייתה החלטת השופט המלומדת מוקדמת.

4. מאז ניתן פסק הדין בבג"צ 731/86, בשג"צ 91/87 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד מא(2) 449, גדל מספר העניינים המינהליים האמורים להיות נדונים בבתי המשפט הרגילים, ויש חשיבות לקבוע, מהו סדר הדין היאה להם. המקרה שלפנינו הוא מקרה "מינהלי" מובהק, שבו מתבקש בית-משפט מחוזי להצהיר על בטלותה של החלטה מינהלית מחמת חוסר סבירות קיצוני ביותר. לכאורה, ראוי לברר תובענות כאלה על דרך של המרצת-פתיחה. ראה י' זמיר, השפיטה בעניינים מינהליים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשל"ה) 174. גישה זו יפה, בדרך כלל, וביתר שאת באותם מקרים שבהם אין מחלוקת על העובדות, או כשבעלי הדין אינם מבקשים לחקור על התצהירים, או כשמדובר בחקירה מוגבלת לעניינים מסוימים: במקרים כאלה, העובדה, שלפני בית המשפט מונחים מסמכים ארוכים, אין בה, כשהיא לעצמה, כדי למנוע בירור ההליך על דרך של המרצת-פתיחה, ואפילו בית המשפט הגבוה לצדק יכול היה, במקרים רבים ואף ללא חקירות, להתמודד אתם בכלים המוגבלים שברשותו בלי קושי מיוחד. חוששני, שהחלטתו של השופט המלומד עשויה להתפרש (אף שבוודאי לא התכוון לכך) כך, שמקרים רבים, שנתבררו בעבר במהירות לפני בית המשפט הגבוה לצדק, דינם להיכנס לתור הרגיל של התובענות הרגילות, ולא היא.

הערעור מתקבל, והחלטתו של בית המשפט המחוזי מתבטלת. לאחר הגשת חוות הדעת של המשיבים יקיים השופט המלומד בירור עם הפרקליטים או (לפי שיקול-דעתו) קדם משפט כדי לוודא, מה שנוי במחלוקת ביניהם, ואם בדעתם לחקור את המומחים, ובאיזו מידה הוא אמור להתיר את החקירה. לאחר מכן יחזור בית המשפט המחוזי וישקול, אם ימצא זאת לנכון, אם יש מקום להעביר את העניין לפסים של תביעה רגילה.

איו צו להוצאות.

ניתן היום, ג' באייר תשמ"ט (9.5.89).








רעא בית המשפט העליון 92/89 טלרד תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה בע"מ, קרגל בע"מ נ' עיריית לוד, מקסים לוי, ראש העיר לוד, [ פ"ד: מג 1 643 ] (פורסם ב-ֽ 09/05/1989)