פסקי דין על נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק | פסקי דין על נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן | פסקי דין על יעקב בטיה | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על כלל פנסיה וגמל | פסקי דין על מיטבית עתודות קרן פנסיה בהתאם אישית ואח' |

60478-02/15 קג     29/07/2018




קג 60478-02/15 נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק, נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן, יעקב בטיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, כלל פנסיה וגמל בע"מ, מיטבית עתודות קרן פנסיה בהתאם אישית ואח'








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ק"ג 60478-02-15


29 יולי 2018

לפני
כב' השופט
דורי
ספיבק
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק
נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן


התובע
:



יעקב בטיה


ע"י עו"ד שלמה ברמץ

נגד
הנתבעות:
:


1. כלל חברה לביטוח בע"מ




2. כלל פנסיה וגמל בע"מ

3. מיטבית עתודות קרן פנסיה בהתאם אישית ו/או כלל
פנסיה באמצעות כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ





שלושתם על ידי עו"ד ליאורה סבירסקי דרורי


פסק דין


1.
התובע, שהינו עמית בקרן הפנסיה מיטבית עתודות, לקה במחלה בעטייה הוא זכאי לפנסיית נכות. המחלוקת בין הצדדים שבה אנו נדרשים להכריע בתיק זה הינה האם הוא זכאי לפנסיית נכות גבוהה יחסית על פי מסלול "משפחה", או שהוא זכאי רק לפנסיית נכות נמוכה בהרבה, לה זכאים המבוטחים במסלול "עתיר חסכון"?
התשתית העובדתית

2.
התובע הינו יליד 1953, שעבד לאורך שנים במקצועו כרואה חשבון. ביום 12.9.06 חתם התובע על בקשה להצטרפות לקרן הפנסיה "מיטבית עתודות". בין הצדדים קיימת, כאמור, מחלוקת בשאלה האם בגדר בקשתו זו ביקש התובע להצטרף ל"מסלול משפחה" או ל"מסלול עתיר חסכון", מחלוקת העומדת במרכז ההתדיינות בתיק זה.

3.
ביום 18.9.16 הנפיקה הנתבע 2 לתובע אישור על הצטרפותו לקרן (נספח ג' לתצהיר חיון). באישור ההצטרפות נרשם כי התובע הצטרף לקרן במסלול "פנסיה עתירת חסכון". עם זאת, בדוח השנתי הראשון לעמית שנשלח אליו, דוח עבור שנת 2006 (נספח ב' לתצהיר התובע), נרשם כי הינו עמית קרן ב"מסלול בסיסי". לעומת זאת, בדוחות השנתיים הבאים שנשלחו אליו, משנת 2007 ואילך, נרשם כי הינו עמית הקרן ב"מסלול עתיר חסכון" (הדוחות נספח ד' לתצהיר חיון).

4.
בחודש מאי 2010 אובחן התובע כסובל ממחלת הפרקינסון. ביום 3.5.13 הגיש התובע תביעה לפנסיית נכות מהקרן, ואושרה לו נכות בשיעור של 50% מיום 1.4.10 עד ליום 31.12.12 ונכות מלאה מיום 1.1.13 ועד ליום 30.4.16. להשלמת התמונה יצויין עוד כי ביום 14.8.13 אישר המוסד לביטוח לאומי לתובע נכות רפואית בשיעור 81% ודרגת אי כושר עבודה בשיעור 100% (אישור המל"ל נספח ז' לכתב התביעה).

5.
לאחר שאושרה לתובע פנסיית נכות לפי "מסלול עתיר חסכון", פנה התובע לקרן וביקש לברר עימה מדוע בדוח השנתי לשנת 2006 צויין כי הינו מבוטח במסלול "בסיסי", ואילו בדוח לשנת 2007 צויין כי הינו מבוטח במסלול "עתיר חיסכון". בתשובה השיבה לו הקרן ביום 31.7.14 כך:

"... לאחר בדיקה מעמידה שערכנו עולה כי בבקשה ההצטרפות לקרן ציינת שהנך מבקש להצטרף לקרן במסלול "עתיר חסכון"... עוד עלה בבדיקה כי קרן הפנסיה הוקמה בחודש אוקטובר 2006 דרך חברת כלל ביטוח בע"מ... וזאת מאחר והתשלומים התקבלו מהמעסיק "מימון שלום ושות" בחברת כלל ומשם הועברו בממשק נתונים ממוחשב לקרן....

במסגרת הצטרפות מסוג זה, מועברים כאמור נתוני העמית מכלל לקרן הפנסיה, ובמקרה שלך, התקבלו נתונים לפיהם הצטרפת במסלול בסיסי (מסלול ברירת המחדל בקרן במקרה בו העמית לא בחר מסלול ספציפי).

רק בחודש דצמבר 2007 התקבל מידע מחברת כלל לפיו בחרת בעת הצטרפותך להיות מבוטח במסלול עתיר חסכון, ולפיכך בוצע שינוי מסלול לביטוח רטרואקטיבית מיום ההצטרפות לקרן, למסלול 'עתיר חסכון' כמבוקש בטופס ההצטרפות....

יודגש כי השינוי בוצע על סמך האמור בבקשת ההצטרפות וכי מאז ועד היום הינך מבוטח במסלול המבוקש, קרי מסלול 'עתיר חסכון'.


מהלך ההתדיינות

6.
התובע, שלא השלים עם החלטת הקרן, והגיש את התביעה שבפני
נו. בגידרה, הוא טען כי עם הצטרפותו לקרן הוא סימן על גבי טופס ההצטרפות, כי הוא מבקש להצטרף ל"מסלול משפחה". עוד טען כי מאן דהו מחק מהטופס, שלא בידיעתו או בשליטתו, את הסימון "מסלול משפחה" וסימן במקומו "מסלול עתיר חסכון". עוד הוסיף התובע וטען, כי הקרן התרשלה לא רק בכך שלא דאגה לכך שישולב במסלול אליו ביקש להצטרף, הוא מסלול המשפחה, אלא גם בכך שכשהסתבר לה כי בשל "טעות" הוא נרשם ב"מסלול הבסיסי", שונה המסלול ל"מסלול לעתיר חסכון", מבלי שנערכה תחילה פנייה לתובע על מנת ליידע אותו בטעות, ולבקש את הסכמתו בכתב לביצוע השינוי. משלא עשו זאת, כך לטענתו, נכרת בין הצדדים הסכם בכתב מחייב לפיה הינו מבוטח ב"מסלול הבסיסי". נוכח כל האמור, עתר התובע למתן סעד הצהרתי לפיה הוא זכאי לפנסיית נכות בהתאם ל"מסלול משפחה".

7.
בכתב הגנתן חזרו הנתבעות בעיקרה על טענותיהן כפי שנכללו בתשובה שנשלחה לתובע עוד קודם להגשת התביעה, שממנה ציטטנו לעיל, וטענות כי דין התביעה להידחות.

8.
ביום 19.11.15 התקיים קדם משפט בפני
כב' הרשמת (כיום בדימוס)
עדי ריכטמן
. בהמשך לכך, התקיים דיון נוסף בפני
כב' השופטת (כיום בדימוס)
מיכל לויט
. במהלכו נעשה נסיון להביא את הצדדים להבנות שייתרו את הצורך בהכרעה שיפוטית. משלא צלח הנסיון, ונוכח פרישתה מכס השיפוטי של השופטת לויט, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה.
דיוני הוכחות בתיק התקיימו ביום 30.4.17 וביום 26.4.18, במהלכם, נחקר התובע על תצהירו, וכן עד מומחה אחד מטעמו, מר שמעון גילור. כמו כן נחקרה המצהירה מטעם הנתבעות, גב' רחל חיון, שהינה מנהלת בכלל פסיה וגמל וכלל ביטוח. לאחר דיוני ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.
דיון והכרעה

התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 3

9.
למן ראשית ההתדיינות הבהירו הנתבעות כי הנתבעת הנכונה היחידה בתיק זה הינה הנתבעת 2, שהינה החברה המנהלת של קרן הפנסיה מיטבית-עתודות.
אשר לנתבעת 3,
היא קרן הפנסיה עצמה, הבהירו הנתבעות כי אין היא מהווה אישיות משפטית כלל ועיקר. עיינו בסיכומי התובע, ולא מצאנו בהם מענה לטענה זו. ואכן, בעקבות חקיקת
חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה -2005,
שונה המבנה ההיסטורי של קופות הגמל. סעיף 3 לחוק זה קובע כי נכסי קופות הגמל, שפעלו בעבר כתאגיד, ינוהלו בנאמנות על ידי חברה מנהלת.
סעיף 86(ו) לחוק זה קבע מפורשות כי קופת גמל "לא תהיה עוד תאגיד" בחלוף 18 חודשים מיום תחילת החוק, ולעניין כל דין יראו אותה כחברה המנהלת. מאחר שקופת גמל איננה אישיות משפטית, לא ניתן לתבוע אותה, ויש לתבוע רק את החברה המנהלת (ראו
do
: ת"צ 67770-12-15
קינן
נ'
מנורה מבטחים
(24.11.16, כב' השופט
עופר גרוסקופף,
פיסקאות 6 ואילך להחלטה)
(
. משכך, התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית על הסף.
אשר לתביעה כנגד הנתבעת 1, כלל חברה לביטוח בע"מ
– בסמוך לאחר הגשת התובענה, הגישה נתבעת זו בקשה לסילוק התביעה כנגד בשל העדר יריבות. נטען, כי אין היא רשאית על פי דין והיא אינה מפעילה קופות גמל, ואלה מופעלות על ידי הנתבעת 2 בלבד. התובע התנגד לסילוק התביעה כנגד נתבעת זו על הסף, תוך שהוא ציין כי להבנתו היתה הנתבעת 1 מעורבת בקליטת נתוניו אצלה. מכל מקום, מעיון בכתב התביעה וגם מסיכומי התובע לא ברור מהי העילה המשפטית מכוחה מבקש התובע לחייב את הנתבעת 1 בתשלום הפרשי הפנסיה להם הוא טוען. מכל מקום, אפילו עומדת לתובע עילת תביעה כנגד נתבעת זו – וספק בעינינו האם כך – הרי שעילת תביעה זו אינה נמצאת בגדר סמכותו העניינית של בית דין זה. על כן, אף התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית על הסף.

האם זכאי התובע לפנסיית נכות לפי "מסלול המשפחה"?

10.
לאחר ששקלנו את מסכת הראיות, לרבות עדויות הצדדים בדיון בפני
נו, ואת טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שדין טענתו המרכזית של התובע, לפיה הוא זכאי לפנסיית נכות לפי "מסלול משפחה", להידחות. להלן נפרט וננמק את דרך הילוכנו בדרך למסקנה זו:
ראשית
, מעיון בטופס בקשת ההצטרפות, שאותה קיבל התובע מהקרן וצירף לכתב תביעתו (נספח ב')
'
עולה בבירור כי אמנם סומן בו בתחילה "מסלול משפחה", אך הסימון הזה נמחק, ובמקומו סומן

x
ברור על "מסלול עתיר חסכון". לפנינו אם כן מסמך ברור, בכתב, התומך בעמדת הקרן. טענת התובע הינה במהותה טענה בדבר מרמה או זיוף, דהיינו טענה שמאן דהו שיבש וזייף את הטופס, מחק ממנו את הרישום המקורי (לפי הנטען "מסלול משפחה") ורשם במקומו מסלול "עתיר חסכון". משכך, ועל פי ההלכה הפסוקה, נדרשות ראיות כבדו משקל במיוחד על מנת להוכיחה (עא 45/15

נבולסי
נ'
נבולסי
(15.5.17); עא 7456/11
בר נוי
נ'
אמנון
(11.4.13); עא 3546/10
מישאלי
נ'
קליין
(18.4.12));
שנית
לנוכח מהות טענת התובע, ומאחר שחזקה היא כי העתק מטופס ההצטרפות ניתן לתובע במעמד ההצטרפות, ניתן היה לצפות שהתובע יציג אותו על מנת להוכיח שאכן המקור לא כלל את אותו "זיוף" נטען. משזה לא הוצג, לדעתנו יש במחדל ראייתי זה כדי לתמוך בטענות הקרן;
שלישית
תמיכה מובהקת בכך שבטופס המקורי נרשם מלכתחילה "מסלול עתיר חסכון" ניתן למצוא באישור ההצטרפות ששוגר לתובע ביום 18.9.06, דהיינו שישה ימים בלבד לאחר הצטרפותו לקרן (נספח א' 2 לכתב ההגנה). באישור זה נרשם באופן המפורש ביותר כי התובע הצטרף למסלול "עתיר חסכון". נוסיף כי לא מצאנו ממש בטענות התובע – שלא הוכחו בראיות או עדויות כלשהן –
כי המדובר באישור מזויף שהונפק רטרואקטיבית;
רביעית
התובע לאורך כל ההתדיינות שם את הדגש על כך שבדוח השנתי הראשון שהוא קיבל מהקרן (דוח שנת 2006) נרשם כי הינו ב"מסלול בסיסי", ולא ב"מסלול משפחה". נבהיר בקשר לכך כי השתכנענו מהסבריה של הקרן, באמצעות העדה גב' חיון, כי הסיבה לכך היתה כי טופס ההצטרפות ובו בקשתו של התובע הגיע אל הקרן באיחור, ועל כן הוא נרשם בטעות בדוח הראשון במסלול ברירת המחדל, שהינו "מסלול בסיסי", אך עניין זה תוקן במהרה ובכל הדוחות הרבעוניים והשנתיים שקיבל התובע מאז אותו דוח אחד ויחיד, נרשם מפורשות שהינו מבוטח במסלול "עתיר חסכון". למעלה מהנדרש נוסיף, כי ככל שבאותו דוח ראשון היה נרשם "מסלול משפחה", ניתן היה אולי למצוא בו חיזוק מסוים לטענות התובע כי מלכתחילה ביקש להצטרף למסלול זה, אך כאמור אין זה מצב הדברים;
חמישית
התובע לא תמך טענותיו בדבר כך שהצטרף מלכתחילה למסלול "משפחה" בעדות כלשהי, מלבד עדותו שלו. אשר לזאת, הרי שגם היא לא תמכה באופן מלא בטענותיו. כך, בעוד שבסעיף 6 לכתב התביעה טען התובע טענה פוזיטיבית וחד משמעית לפיה עם הצטרפותו לקרן הוא חתם על בקשת הצטרפות במסלול משפחה, הרי שבתצהיר עדותו העיד כך, בסעיף 3: "ככל שזכרוני אינו מטעה אותי אני ביקשתי להצטרף למסלול שיש בו ביטוח...". דהיינו, אין בתצהיר עדות התובע אמירה פוזיטיבית על כך שהוא יודע שהוא הצטרף דווקא למסלול משפחה (ונדגיש בקשר לכך שבכל מסלולי הביטוח שבהם מדובר, הן במסלול הבסיסי גם במסלול עתיר חסכון, קיים מרכיב ביטוח מסוים). גם כשנשאל התובע על ידי בית הדין מה הוא סימן על גבי הטופס, חזר והבהיר שהוא
לא זוכר
, והוא אפילו לא ידע להעיד האם היה מעוניין במסלול עם יותר ביטוח או פחות, אלא רק שרצה במסלול שכולל גם מרכיב ביטוח (עמ' 11 ש' 11);
שישית
אשר לטענות התובע כי הוגשו בתיק כראיה גרסאות שונות של טופס ההצטרפות שלו, הרי שהשתכנענו מעדותה האמינה של גב' חיון, שמדובר באותו הטופס, כאשר ורסיה אחת שלו הינה זו שהוגשה על ידי סוכן הביטוח באופן ידני וכך נסרק לתיק התובע, וזוהי הוורסיה הקריאה ביותר, ואילו אותו טופס הצטרפות הוגש גם נשלח כפי הנראה בפקס, ועל כן איכותו ירודה יותר והוא גם אינו נושא חותמת נתקבל לסריקה, כיוון שהועבר בממשק אלקטרוני ממוחשב ישירות לערכות הנתבעת. ככל שביקש התובע לטעון אחרת, היה עליו לדעתנו לצרף למסכת ראיות חוות דעת מומחה, לסתירת טענות הנתבעת בעניין זה, וכן עוד קודם לכן לתקן את כתב תביעתו, שכן בהעדר כל פירוט והתייחסות לטענות זיוף אלא כבר בכתב הטענות הפותח, יש לקבל את טענת הנתבעות (ראו במיוחד בסעיפים 46 עד 49 לסיכומיהם) לפיה מדובר בהרחבת חזית אסורה מצידו;
ולבסוף
גם העובדה שהתובע "שתק", דהיינו התנהג באופן פאסיבי במשך כל השנים, ולא הלין ולו פעם אחת בפני
הקרן על כך שבדוחות הרבעוניים והשנתיים שקיבל במשך שש שנים תמימות נרשם מסלול לא נכון – כך לטענתו – אומרת כמובן דרשני, ומחזקת את תחושתנו שמדובר במקרה מובהק שבו מלכתחילה ביקש התובע מסלול "עתיר חסכון" – כיוון שלא האמין שיחלה והעדיף לדאוג לכך שיקבל פנסיה גבוהה יותר – ורק לאחר שחלה ביקש לתקן ולבטח עצמו רטרואקטיבית בביטוח נכות גבוה יותר, מה שכמובן הוא בלתי אפשרי. עוד נוסיף, כי בעת שהתובע הצטרף לקרן הפנסיה הוא היה בן 53, וכל ילדיו היו כבר בגירים לעניין זכויות מקרן הפנסיה. משכך, אך סביר כי ראה לנגד עיניו את מועד הפרישה והעדיף למקסם את זכויותיו הצפויות בעת פרישה על חשבון ביטוח. נוסיף, כי לדעתנו, אין זה סביר כי התובע כרואה חשבון בהכשרתו ובמקצועו, וכמי שבעצמו אישר שנהג לעיין בדוחות שהתקבלו מהקרן ולוודא שכל הסכומים ששילם "אכן נמצאים שם" (עמ' 9 ש' 6), לא הבחין דווקא בסיווג המסלול ובגובה פנסיית הנכות כפי שנרשמו באותם דוחות עצמם, ולא נתנו אמון בגדרתו הוא שהסיבה לכך הינה שהוא "לא מתמצא במסלולים" (שם).


האם זכאי התובע לפנסיית נכות לפי ה"מסלול הבסיסי"?

11.
בטרם נחתום, נציין כי לא נעלמה מעינינו העובדה שאת סיכומיו סיים התובע בטענה כי דין תביעתו להתקבל וכי על הנתבעות לשלם לו פנסיית נכות או לפי "מסלול משפחה" – טענה שלגביה כבר השלמנו את הדיון – או לפי "מסלול בסיסי". דין טענה חלופית זו להידחות, הן על הסף והן לגופה:
ראשית
דין הטענה להידחות על הסף, מן הטעם הפשוט שמדובר בסעד שכלל לא נכלל בכתב התביעה, שבו תבע התובע אך ורק פנסיית נכות לפי "מסלול משפחה" (לכלל לפיו לא ניתן לפסוק לתובע על סמך עילה שהתובע לא טען לה בכתב התביעה, ראו: יששכר רוזן צבי,
ההליך האזרחי
(2015), בעמ' 400 ואילך, והאסמכתאות שם));
ושנית
דין הטענה להידחות אף לגופה, שכן אף לטענת התובע, המדובר היה בטעות חד פעמית, שנעשתה בדוח אחד ויחיד שנשלח אליו, הוא הדוח השנתי הראשון שנשלח בסוף 2006 (לאחר שקדם לו טופס אישור ההצטרפות שעליו דווקא נרשם בבירור שהתובע הינו ב"מסלול עתיר ביטוח"). משכך, ובהינתן שהתובע עצמו כלל לא טען לאורך כל ההתדיינות שהוא ביקש להצטרף ל"מסלול בסיסי" – וראו למשל עמדתו בדיון קדם המשפט עמ' 1 ש' 12, וכן בסעיף 8(ב) לסיכומיו שבו הגדיר מפורשות את הפלוגתא שבין הצדדים ככזו העוסקת בשאלה האם הוא הצטרף למסלול "משפחה" או "עתיר חסכון", בלא לאזכר כלל את "מסלול בסיסי" – ובנוסף בעדותו עצמו הוא הודה שמעולם לא בדק או ידע באיזה מסלול הוא שולב (עמ' 9 ש' 5) הרי שממילא גם ברור שאין לקבוע שבשל אותו דוח אחד ויחיד יצרה כלפיו הקרן מצג שווא רשלני, שעליו הסתמך כביכול התובע לאורך השנים, והוא גרם לו נזק שעליו הוא זכאי לפיצוי.
סוף דבר


12.
התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.
על

פסק דין
זה ניתן לערער לבית הדין הארצי, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתו.
ניתן היום, י"ז אב תשע"ח, (29 יולי 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק
, שופט
אב"ד

גב' שרה אבן ,
נציגת ציבור מעסיקים











קג בית דין אזורי לעבודה 60478-02/15 נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק, נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן, יעקב בטיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, כלל פנסיה וגמל בע"מ, מיטבית עתודות קרן פנסיה בהתאם אישית ואח' (פורסם ב-ֽ 29/07/2018)