פסקי דין על זעזוע סמיר | פסקי דין על זעזוע סוהיל | פסקי דין על סמית קנדי | פסקי דין על מחמוד עלי סעאידה | פסקי דין על וליד ח'אלד יוסף עטיה ואח' |

594/03 א     02/10/2005




א 594/03 זעזוע סמיר,זעזוע סוהיל ,סמית קנדי נ' מחמוד עלי סעאידה ,וליד ח'אלד יוסף עטיה ואח'




48
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בנצרת
אזרחי: 000594/03
בפני
:
כב' השופטת מוניץ נחמה

תאריך:
02/10/2005
בעניין:
1. זעזוע סמיר

2. זעזוע סוהיל

3. סמית קנדי

ע"י ב"כ עו"ד
וליד ח'ורי ואח'

ה ת ו ב ע י ם
נ ג ד
1. מחמוד עלי סעאידה

2. וליד ח'אלד יוסף עטיה
3. עו"ד חאמד סעדי
ע"י ב"כ עו"ד
דן שפריר

ה נ ת ב ע י ם
פ ס ק - ד י ן

בפני
תובענה למתן

פסק דין
לפיו יוצהר כי, יפוי הכח הבלתי חוזר מיום 7/6/2000 (להלן: "יפוח הכח" – נספח ג' לתובענה), אשר על פיו, כביכול, מכרו התובעים 1-3 (להלן: "התובעים"), את כל זכויותיהם בחלקה 7 בגוש 17386 באדמות כפר כנא (להלן: "החלקה"), בטל ומבוטל וכן להורות על ביטול הערת האזהרה אשר נרשמה מכוחו בלשכת רישום המקרקעין.

רקע:
התובעים הינם אחים תושבי יפו ורשומים כבעלים של כל הזכויות בחלקה (ראה נסח רישום נספח א' לתובענה). הנתבעים כולם הינם יורשיו על פי דין של המנוח מחמוד עלי סעאידה
(להלן: "המנוח"), אשר רכש, על פי הנטען, לפי יפוי הכח ביום 7/6/00, את החלקה והינו המוטב על פיו.

בתאריך 13/11/02, נרשמה לזכות המנוח הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין (ראה נסח רישום נספח א' לתובענה).

התובעים טענו בתביעתם כי לא ידעו דבר אודות "המכירה" המדומה, וכי מעולם לא חתמו על יפוי הכח ולא קיבלו כל תמורה. לטענתם, רק בתאריך 21/3/03, נתקבלה דרישה ממשרד מיסוי מקרקעין בנצרת, לפיה נדרשו להמציא מסמכים נוספים, אשר היו חסרים לצורך השלמת חישוב מס השבח אשר חל, כביכול, על עסקת המכר. התובעים פנו למשרדי מיסוי מקרקעין מיד עם תום השביתה, ביום 10/4/03. לאחר שהתברר להם כי זכויותיהם בחלקה נמכרו לנתבע, ללא הסכמתם וללא ידיעתם, הגישו באותו יום תלונה במשטרה בגין זיוף ומעשה מרמה, (נספח ד' לכתב התביעה). לפיכך אף הגישו תובענה זו.

טענות הצדדים:

א. התובעים טוענים:

(1) לא חתמו על ייפוי הכח כלל, לא ייפו כוחו של איש לשם מכירת החלקה. לא מכרו את החלקה לאיש, לא קיבלו תמורה כלשהיא בגין החלקה, אינם מעונינים, כלל ולא היו מעונינים בעבר, למכור את החלקה לאיש.

(2) יפוי הכח המתיימר להיות הסכם מכר ויפוי כח יחד, חסר כל תוקף משפטי באשר לא נחתם על ידם אלא, חתימתם זויפה. לפיכך, אין מקום לבצע כל פעולה על פיו, ובשל כך "הסכם המכר" בטל.

(3) יפוי הכח אינו מהווה מסמך בכתב כדרישת חוק המקרקעין. בחינת תוכנו של יפוי הכח מעלה כי, איננו עומד בתנאי החוק.
ב. הנתבעים טוענים:

(1) התובעים ניהלו עם המנוח מו"מ טרם רכש המנוח את החלקה.

(2) ביום 7/6/2000, חתמו התובעים על יפוי הכח לשם מכירת זכויותיהם בחלקה למנוח, יפוי הכח נחתם בנוכחות מר חאלד עטיה ועו"ד נאסר ענאני, ואף אושר על ידי הנוטריון מורדכי קימלדורפר ביום 28/10/2002.

(3) חתימת התובעים על יפוי הכח נעשתה לאחר שסוכמו כל פרטי עסקת המכר, ולאחר שהמנוח שילם לתובעים את תמורת החלקה בשלמותה.

(4) עסקת המכר נתבצעה על ידי חתימת התובעים על יפוי הכח בפני
עוה"ד ענאני. דרך ואופן ביצוע עסקאות מכר מקרקעין על ידי חתימה על יפוי כח, מקובלת ומהווה דרך כשרה וחוקית.

(5) הנתבעים זכאים לזכויות המנוח בחלקה מכח היותם יורשיו על פי דין.

ג. עובדות שאינן שנויות במחלוקת:

המועדים הנקובים ביפוי הכח ובתצהירי הצדדים אינם שנויים במחלוקת. כן אין מחלוקת כי על פי יפוי הכח, כפי שצורף לתובענה, התובעים ייפו את כוחו של עוה"ד ענאני שהינו תושב מזרח ירושלים, ואיננו חבר בלשכת עורכי הדין בישראל. אין מחלוקת כי נרשמה הערת אזהרה על החלקה ביחס לזכויותיו של המנוח, על פי יפוי הכח. אין מחלוקת כי האישור הנוטריוני אשר ניתן על ידי הנוטריון מרדכי קימלדורפר, איננו אלא אישור לכך כי עוה"ד ענאני חתם מרצונו החופשי על יפוי הכח בשפה הערבית, ואישר כי הוא נאמן למקור. עוד אישר הנוטריון כי יפוי הכח תורגם מהשפה הערבית לשפה העברית על ידי עו"ד ענאני, על פי תצהירו. כן אימת את חתימתו של עו"ד נאסר ענאני. אישור נוטריוני זה נחתם על ידי הנוטריון ביום 28/10/02 (ראה ת/1).

ד. המחלוקת העובדתית:

המחלוקת העובדתית נסובה בעיקר סביב השאלה האם חתמו התובעים על יפוי הכח והסכימו בכך למכור את החלקה למנוח. האם חתימתם של התובעים על יפוי הכח זויפה במרמה ללא הסכמתם, האם קיבלו התובעים תמורה כלשהיא בגין מכירת החלקה.

כדי להכריע במחלוקת עובדתית זו עלינו לבחון את הראיות שבאו בפני
נו, כולל חוות דעת המומחה.

ה. המחלוקת המשפטית:

(1) מהי נפקותה של הקביעה, אם כך יקבע כי, חתימות התובעים זוייפה.

(2) מהי נפקותה של פעולה משפטית אשר נערכה על ידי עוה"ד ענאני, אשר אינו חבר בלשכת עורכי הדין הישראלית.

(3) במידת הצורך נבחן את השאלה האם יפוי הכח מהווה הסכם בכתב והאם הוא עונה על דרישות סעיף 8 לחוק המקרקעין.
ו. ניתוח הראיות:

(1) תחילה נבחן את השאלה האם חתמו התובעים על יפוי הכח, האם הסכימו למכירה. לשם כך אבחן את העדויות שבאו בפני
יחד עם חוות דעת המומחה. תשובה שלילית לשאלה זו אשר תקבע כי התובעים לא חתמו על יפוי הכח מייתרת את הדיון בשאלות האחרות.

א. עדות התובע מס' 1:

בתצהיר העדות הראשית של זעזוע סמיר
(להלן: "סמיר"), נאמר כי מעולם לא מכר את זכויותיו בחלקה ולא חתם על יפוי הכח. בסוף חודש 3/03 קיבל בדואר דרישה להמציא מסמכים ממשרד מיסוי המקרקעין בנצרת. בתאריך 10/4/03, לאחר סיום השביתה שהיתה במשק, פנה למשרד מיסוי מקרקעין יחד עם אחיו סמית קנדי
(להלן: "סמית"), שם התברר להם כי זכויותיהם בחלקה נמכרו למנוח ללא ידיעתם. סמיר מצהיר כי מעולם לא פגש את המנוח, לא חתם על יפוי הכח, החתימה המופיעה על יפוי הכח איננה חתימתו. הוא וסמית הודיעו על כך לפקיד משרד מיסוי המקרקעין ואף התלוננו במשטרה.
עוד מצהיר סמיר, כי מעולם לא פגש את עו"ד ענאני, שאינו ישראלי. לא ייפה את כוחו של עוה"ד ענאני, ולא את כוחו של וליד חאלד, יוסף עטיה (להלן: "עטיה").

סמיר נחקר בחקירה נגדית, שבמהלכה ובסיומה, נתחזקה גרסתו ונמצא דובר אמת. הסתבר כי סמיר איננו יודע קרוא וכתוב, לא בעברית ולא בערבית. את התצהיר הקריא לו עוה"ד (עמ' 13 ש' 18-26).
"ת. אני לא חותם בערבית כמעט בכלל. אני חותם בעברית. אני לא יודע בכלל לכתוב טוב. בעברית אני רק חותם. בערבית אני לא חותם". (עמ' 10, ש' 6-7).

כאשר נשאל במהלך החקירה הנגדית כיצד הוא יודע שלא חתם אם אינו יכול לקרוא, השיב בכנות ובפשטות:
"ת. אני לא יודע מה זה, אבל אני מסתכל בחתימות שאתה מראה לי ואני אומר שאין חתימה שלי". (עמ' 13, ש' 21).

עוד הוא נשאל האם הוא מזהה את חתימת מי מאחיו ומשיב שוב בפשטות כי, אינו מזהה חתימת מי מאחיו. לשאלה מדוע הוא חותם בעברית השיב, בכנות:
"ת. אני לא יודע, את השם שלי למדתי לכתוב בעברית, למדתי את זה לא בבית ספר אלא מהחיים". (עמ' 13, ש' 13-14).

כפי שעולה מן החקירה העד מסר עדות פשוטה, ברורה וכנה, ממנה עולה כי לא חתם על יפוי הכח, לא הכיר את המנוח (עמ' 10, ש' 13-14), מעולם לא פגש את עוה"ד נאסר ענאני (עמ' 10, ש' 19-20), ולא קיבל כל תמורה.

כאמור, עדותו של עד זה מהימנה ברורה וכנה, ואין בה כל סתירות והיא אף מתחזקת בעדויות אחרות, כמו עדויות יתר שני אחיו. כאן המקום להדגיש כי, עדותו של סמיר מתחזקת מאוד נוכח דברים שאמר המומחה מר רון שי. בעדות נשאל בחקירה החוזרת האם נמצאו בפני
ו חתימות קודמות של סמיר בערבית השיב כי, כל יתר חתימותיו של סמיר הן בעברית ואין חתימות בערבית גם לא בדרכון (עמ' 43, ש' 28). יצויין כי קודם לכן נשאל המומחה האם ראה את סמיר חותם את חתימתו בערבית, על כן השיב כי, ביקש מהאחים בהכתבה, לחתום גם בערבית וגם בעברית (ראה עמ' 43, ש' 6-1). מכאן אנו למדים כי, טענתו של סמיר לפיה הוא נוהג לחתום על כל המסמכים בעברית מתחזקת.

ב. עדותו של סוהיל זעזוע – תובע 2 (להלן: "סוהיל"):

עד זה טען בתצהיר עדותו הראשית כי, מעולם לא מכר את זכויותיו למנוח, לא קיבל תמורה כלל, ולא חתם על מסמך כלשהוא לשם מכירת החלקה. מאחיו נודע לו כי נתקבלה דרישה ממשרדי מיסוי מקרקעין בנצרת, לכן הוגשה על ידם תלונה למשטרה. לא הוא ולא אחיו חתמו על יפוי הכח, החתימה שעל גבי יפוי הכח איננה חתימתו. מעולם לא פגש את עוה"ד ענאני וכלל אינו מכיר אותו.

במהלך חקירתו הנגדית נתחזקה גרסתו. סוהיל השיב בפשטות ובכנות על כל שאלה שנשאל. בתשובותיו חזר ואמר כי, הוא חותם תמיד בעברית (עמ' 14, ש' 15), לשאלה האם חתימתו מופיעה על גבי יפוי הכח, השיב בשלילה נחרצת (עמ' 10, ש' 15-14, וכן ש' 24-25).

סוהיל נשאל לגבי איזה חתימה מאלה המופיעות על יפוי הכח הוא טוען שאיננה חתימתו, על כך השיב:
"ת. העד מעיין ביפוי הכח, מה שחתום פה הוא לא חתימתי". (עמ' 16 ש' 19).

עוד הוא מסביר כי על יפוי הכח שלוש חתימות, החתימה השלישית מעבר לשתי החתימות שמתימרות להיות של שני אחיו, צריכה להיות חתימתו, אבל היא איננה חתימתו (עמ' 10 ש' 25). סוהיל סימן את אותה חתימה שאמורה להיות שלו בעיגול בעט כחול, על גבי נ/1 – יפוי הכח והדגיש כי זו איננה חתימתו (ראה עמ' 16 ש' 29).

החתימה המופיעה על גבי יפוי הכח הינה בערבית, בעוד שסוהיל שב והעיד הן בתצהירו והן בעדותו בפני
, כי הוא נוהג לחתום בעברית.
בהמשך נשאל סמיר בחקירה הנגדית כיצד נודע לו על מכירת החלקה נשוא תצהירו, ועל כך השיב כי, הוא עצמו לא נסע לנצרת אלא, שני אחיו סיפרו לו על אדם שרצה לרכוש את האדמה, אולם הם לא הסכימו (עמ' 14, ש' 32-29).
העד נשאל:
"ש. הם אמרו לך מי זה, הם סיפרו לך שקוראים לו מחמוד סעאידה.
ת. אני לא זוכר.
ש. למה הם לא הסכימו.
ת. הם לא הסבירו לי למה.
ש. הם התייעצו איתך אולי כן למכור את האדמה.
ת. לא היה שום התייעצות, אמרו בא מישהוא ורוצה לקנות את האדמה ואנחנו לא הסכמנו וזהו.
ש. שאלת כמה כסף הוא הציע.
ת. סמית קנדי
אמר לי שהם הציעו 160,000 אלף דולר, אולי 150 אני לא זוכר.
ש. סמית אמר לך באיזה מחיר הוא כן היה מסכים.
ת. לא היתה שיחה.
ש. אתה זוכר מתי זה היה, שבא בן אדם והציע 160.
ת. אני לא זוכר, זה היה מזמן". (עמ' 15, ש' 1-12).

בסיכומיו מדגיש בא כוח הנתבעים קטע זה בחקירתו הנגדית של סוהיל, וטוען כי יש בדברים אלה כדי לקעקע את גרסת התביעה כאילו לא נוהל מו"מ עם המנוח בעוד שלדברי סוהיל נאמר לו מפי אחיו, כי היה מי אשר ביקש לרכוש את החלקה. אין בידי לקבל טענה זו. מדברים אלה של העד לא שמענו כי נוהל מו"מ עם המנוח כלל. דבריו של סוהיל אינם אלא שמועה ששמע מאחיו ואיננו זוכר את פרטיה. אין בפני
נו כל ראיה של ממש כי נוהל מו"מ עם המנוח. יודגש עוד כי, על פי יפוי הכח שילם המנוח, לכאורה, לתובעים בתמורה לחלקה סך של 100,000 דולר, ואילו סוהיל מספר בעדותו על סכום גבוהה בהרבה. לטעמי, אין בדבריו אלה של סוהיל כדי ללמדנו דברים אודות ניהול מו"מ. עוד יודגש כי ב"כ הנתבעים לא עימת את סמית קנדי
, אשר ניהל את ענייני האחים, עם טענתו זו של סוהיל, וכנראה לא בכדי לא נשאל סמית קנדי
בחקירתו הנגדית, אודות דבריו אלה של אחיו.

לסיכום, עדותו של סוהיל היתה עדות מהימנה, לא נמצאו בה כל סתירות, התרשמותי שהופעתו בפני
היתה כנה, פשוטה ואמיתית. עדותו מקבלת משנה תוקף גם לאור עדותו של המומחה רון ישי, אשר אומר בעדתו כי, דוגמאות החתימה של סוהיל הינן בעברית ואלה דבריו:
"ש. לגבי סוהיל זעזוע, אני שואל אותך. האם אתה ביקשת ממנו לחתום לך בערבית.
ת. אני ביקשתי משלושתם לחתום בערבית. אני מעיין במסמכים, דוגמאות החתימה של סוהיל, יש לו חתימה אחת בבנק דיסקונט בעברית, ישנה חתימה נוספת בבנק דיסקונט והיא בעברית". (עמ' 44, ש' 12-10).

הפועל היוצא הוא שיש ליתן אמון בעדות זו ולדחות את טענות הנתבעים לגביה. עדות זו תומכת ונתמכת בעדותו של סמיר, ואף בעדותו של סמית קנדי
כפי שנראה להלן. עדות שלושתם נתמכת ומתחזקת מאוד בעדות המומחה ובשקרים שנמצאו בעדותם של שני עדי ההגנה, ובפרט בעדותו של העד עוה"ד ענאני.

ג. עדותו של עד תביעה 3 – סמית קנדי
(להלן: "סמית"), (בפרוטוקול נרשם בשגגה עד זה כעד תביעה 4):

בתצהיר עדותו הראשית טען סמית כי, מעולם לא פגש בעוה"ד ענאני, מעולם לא חתם על יפוי הכח ולא מכר את החלקה לאיש, וכן כי לא קיבל כל תמורה בגינה. בסוף חודש 3/03, הודיע לו אחיו סמיר כי קיבל דרישה ממשרדי מיסוי מקרקעין בנצרת להשלמת מסמכים חסרים, לצורך חישוב מס שבח. בגין עסקת מכירת החלקה. בתאריך 10/4/03, ולאחר סיום השביתה, נסע יחד עם סמיר לנצרת כדי לבדוק פשר הדרישה, רק אז התברר להם כי החלקה נמכרה, כביכול, בלי ידיעתם ובלי חתימתם ובלא הסכמתם. על כן הגישו תלונה במשטרה, במשרדי מיסוי המקרקעין הודיעו לפקיד כי לא חתמו על יפוי הכח. מעולם לא נפגש עם עוה"ד ענאני. מכחיש את כל טענותיו של עוה"ד ענאני בתצהירו. סמית מצהיר כי מאז ששינה את שמו בשנת 1964, הוא חותם רק באנגלית. החתימה המתיימרת להיות חתימתו על יפוי הכח בערבית, כלל איננה חתימתו.
במהלך חקירתו הנגדית נתחזקה גרסתו ונתאשרה באופן ממשי, לא נמצאו בה סתירות. הופעתו בפני
היתה משכנעת, פשוטה, מהימנה וכנה. העד השיב על כל השאלות שנשאל מיד באופן ברור ודאי ופשוט.

בתשובות לשאלות שנשאל השיב כי, הוא ואחיו סמיר מנהלים, תוך כדי התייעצות ביניהם, את עסקי האדמות של המשפחה (עמ' 19, ש' 16-14). את התצהירים עליהם חתמו הוא עצמו ויתר שני אחיו, הסביר לשני אחיו וקרא בפני
הם, בטרם חתמו. השיב כי, הוא חותם באנגלית בלבד (עמ' 18 ש' 31). אישר כי הגיש את התלונה במשטרה יחד עם סמיר. במהלך החקירה הנגדית שב וסיפר את השתלשלות האירועים למן היום שבו הגיע מכתב הדרישה מאת משרדי מיסוי מקרקעין אל אחיו סמיר. במהלך עדותו בפני
לא נשאל סמית דבר אודות ניהול מו"מ עם המנוח. עדותו בפני
היתה מהימנה, לא נסתרה. העדות תומכת, מתחזקת ומחזקת את עדותם של סוהיל וסמיר.
גרסתו של סמית מתחזקת גם בעדותו של המומחה רון ישי, אשר אמר בעדותו כי:
"ש. לגבי קנדי סמית, אני אומר לך שאתה ביקשת ממנו שיחתום לך בערבית.
ת. נכון.
ש. מה היו יתר המסמכים שהיו בפני
ך.
ת. אני מעיין ביתר כל המסמכים ואומר שהחתימה בדרכון היא באנגלית, החתימה על מסמך של החברה הארצית לשיווק מ- 3/8/81, היא באנגלית.
ש. באיזה שנה הוצא הדרכון.
ת. הדרכון הוא מלפני 78.
ש. ויתר המסמכים.
ת. הוא חתם רק באנגלית ויש לי מסמכים מ- 84". (עמ' 44, ש' 1-9).

בדברים אלה יש כדי לחזק עד מאוד את טענת סמית כי הוא חותם תמיד רק באנגלית וכי החתימה על יפוי הכח איננה חתימתו.

(2) עדות המומחה לכתב יד – רון ישי (להלן: "המומחה"):

חיזוק ניכר לגרסת התובעים נמצא בחוות דעת המומחה. על פי מסקנות חוות הדעת חתימותיהם זוייפו בשיטה של העתקה.
יודגש כי, המומחה מונה על ידי בהסכמת שני הצדדים. אולם, הנתבעים לא נתנו הסכמתם לכך שחוות הדעת תהא קונקלוסבית, על כן הינה ראיה ככל הראיות (ראה פרוטוקול מיום 13/6/04, עמ' 5, ש' 15-12).

יודגש כי התובעים שיתפו פעולה, באופן מלא לכל אורך הדרך והמציאו למומחה כל אשר נתבקשו, (כולל דוגמאות חתימה מקוריות מתאריכים שונים, חתימות אקראיות על גבי מסמכים כגון חוזים, הוראות בנק, דרכונים וכו'). בעוד שהנתבעים, מסיבות השמורות עימם, לא שיתפו פעולה ולא המציאו לידי המומחה מסמכים מקוריים, לשם בחינת אוטנתיות חתימתו של המנוח כפי שנחזית להיות חתימתו על גבי יפוי הכח.
לפיכך, ולאחר פניית המומחה וב"כ התובעים, הוריתי בישיבת יום 25/11/04, לנתבעים למסור לידי המומחה כל מסמך רלוונטי. בעקבות מחדלם של הנתבעים שלחו אל המומחה, בסופו של יום, מסמכים שאינם מקוריים תוך שהם טוענים כי אינם יכולים להמציא מסמכי מקור (ראה החלטתי מיום 10/1/05).
בעקבות מחדלם זה של הנתבעים, פנו התובעים בבקשה לבית המשפט כדי שיורה בצו למשרדים שונים, לאתר מסמכי מקור עליהם מופיעה חתימתו של המנוח. ביום 12/1/05, ניתן צו כבקשת התובעים, כך עלה בידיהם להשיג מסמכים מקוריים עליהם חתימתו המקורית של המנוח, אלה הועברו למומחה, כדי שיעלה בידו לבחון גם את חתימת המנוח.

עיון בחוות הדעת שהגיש המומחה – ב/1, מלמדת כי מסקנותיה נחרצות וברורות. מסקנותיו אלה נתחזקו במהלך עדותו בפני
, הן על ידי ב"כ הנתבעים אשר הזמינו לחקירה והן על ידי ב"כ התובעים. עדותו היתה ברורה, מקצועית הגונה. המומחה הסביר את דרך עבודתו, הציג את ניירות העבודה, את דוגמאות החתימה שביקש מן התובעים. הסביר היטב כל דבר הקשור לאופן בו הגיע למסקנותיו. לפיכך, התוצאה היה שיש ליתן אמון מלא בחוות הדעת המקצועית, על כל מסקנותיה, כפי שהובאו בחוות הדעת ב/1, נתחזקו ונתאשרו במהלך עדותו בפני
.

מתוך חוות הדעת – ב/1, עולות המסקנות הבאות:
(1) לא נמצאה זהות בתכונות הכתיבה בין החתימות המופיעות ביפוי הכח לבין דוגמאות החתימה של התובעים.
(2) נמצא זיוף בשיטת העתקה, בין שלוש החתימות של התובעים על גבי יפוי הכח, לבין דוגמאות לחתימה של שלושת התובעים.

(3) קיים ספק באשר לחתימת הקונה – המנוח.

תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו על ידי הצדדים וחקירתו בפני
, חיזקו מסקנות אלה.
בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעים באשר למאפיינים העיקריים לחתימת יד, השיב המומחה כי, המאפיינים כוללים צורה כללית, שטף , רעדים, לחצים ואלה אינם מאפיינים יחידים. כך הסביר זאת המומחה:
"ת. הם לא המאפיינים היחידים אבל כאשר הסתבר שמדובר בזיוף תוך כדי העתקה כאשר הצבתי חתימות זו מעל זו, וראיתי שיש מעין העתקה צילומית, דבר שלא ייתכן בכלל בנסיבות נורמליות, לכן הצורות, הכיוונים, הגדלים שהם תכונות נוספות על אלו ששאלת אותי לא הוזכרו בחוות הדעת כי מה שנותר לבדוק זה רק את שטף הכתב, פחות או יותר, זה הדבר העיקרי". (ראה עמ' 41, ש' 10-13).

המומחה עוד נשאל האם ידוע לו שישנם אנשים אשר חותמים את חתיתם כך שתראה מזוייפת במתכוון והשיב כי, כחלק מתפקידו עליו לבדוק אם אין זיופים עצמיים. בדיקה שכזו הינה בסיסית וסטנדרטית שכל מומחה עורך, בידיו הכלים לכך (ראה עמ' 41, ש' 20-17).
גם לשאלה האם ישנה משמעות להיות החותם אנאלפבית היודע לכתוב רק את שמו, השיב המומחה כי:
"ככל שישנן יותר תכונות גרפיות בחתימה הזיהוי הוא יותר וודאי, אצל אנאלפבית, סביר שיהיו פחות תכונות גרפיות". (עמ' 40, ש' 14-13).

המומחה הוסיף ואמר כי, אין כל קושי לזהות חתימה של אנאלפבית אלא, שיש צורך להשתמש באלמנטים נוספים לשם הזיהוי כגון, הלחצים של הכתב. מאחר וקיימים פחות אלמנטים גרפיים של מבנה האות, אזי צריך להשתמש בעיקר בשטף הכתב ובלחצים. אולם, גם אנאלפבית יכול לכלול בכתיבתו צורות יחודיות של האותיות כגון, שרבוט מיוחד (ראה דברים בעמ' 40, החל משורה 10 ועד סוף העמוד).

בפרק הממצאים מסביר המומחה כי, חתימות ההשוואה של שלושת התובעים נמצאו בעלות אחידות מספקת והיו בסיס מספיק אמין לשם השוואת שטף הקו והלחצים אשר לא התאימו זה לזה בהשוואה בין חתימת המחלוקת, לחתימת ההשוואה. עוד למדתי כי:
"בהשוואה בין חתימת המחלוקת ביפוי הכח, לבין שתי הקבלות נתקבל ממצא המעיד למעלה מכל ספק שנעשתה העתקה באמצעי כלשהוא. מאחר והקבלות נבדקו רק בצילום, (המחלוקת נבדקה במקור), קיימת האפשרות שמקורות חתימות הללו, שמהן העתיקו הוא שלישי, לא המחלוקת ולא הקבלות". (חוות דעתו של המומחה, נספח ב' 1).

בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבעת נשאל המומחה אודות מקור ההעתקה – היינו, המסמך ממנו הועתקו החתימות.
"ש. בתשובה לשאלה 2 ששלחתי אליך, אני מבין ממה שענית שלדעתך אתה קובע את זה, החתימות על גבי יפוי הכח הבלתי חוזר הועתקו מהקבלות, האם אני צודק?
ת. כן, אני אדייק, הועתקו מהקבלות או ממקור אחר. סליחה אני מעיין שוב ואומר כי הן הועתקו מהקבלות משום שהצבתי אותן זו על גבי זו וראו שיש כאן דימיון צילומי (עמ' 41 ש' 32-29).

המומחה הוסיף והסביר בחקירתו הנגדית, כי הקביעה לפיה המקור להעתקה הינן הקבלות, הינה וודאית. המומחה שב ונשאל על ידי ב"כ הנתבעים, מדוע לא קבע כי יפוי הכח הוא המסמך המקורי וממנו הועתקו החתימות אל הקבלות, על כך השיב המומחה באופן ברור מאוד:
"ת. אם יפוי הכח אף הוא היה בצילום ולא במקור, כפי שבדקתי, אני לא הייתי יכול להשיב בצורה וודאית מה היה קודם, ומה היה אח"כ. היות והוא במקור ובמקור ראיתי את הצורה המדוייקת אבל אני אוסיף, ראיתי גם כל מיני שינויים קטנים, רעדים קטנים שנעשו באיזה תהליך של העתקה באחת הדוגמאות ולכן אני מסיק שמה שהיה קודם היו הקבלות ומה שהיה אח"כ זה יפוי הכח". (עמ' 42, ש' 10-6).

הקבלות אשר היו מקור הזיוף, הן אותן הקבלות אשר צורפו לתצהיר המשלים של עוה"ד ענאני. המומחה עוד נשאל על ידי בית המשפט:
"ש. האם יש משמעות לעובדה שלא היו בפני
ך חתימות מקוריות על גבי הקבלות שהיוו בסיס להשוואה?
ת. הקבלות הוגשו לי בתור בסיס להשוואה אבל לא היו היחידות, היו מסמכים אחרים בהשוואה שהיו במקור". (עמ' 43, ש' 18-21).

ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען כי, מסקנת המומחה לפיה החתימה שבמחלוקת שעל גבי יפוי הכח הועתקה מן הקבלות, איננה מתיישבת עם ההגיון ועם השכל הישר. הקבלות הינן אלה אשר על פיהן אשרו התובעים דבר קבלת התשלומים מהמנוח. הקבלות, לגרסת התובעים, לא היו בידם אלא, לאחר שנתקבלו מעו"ד ענאני כנספח לתצהירו מיום 20/10/04. מאחר והתובעים מכחישים את העסקה הרי שהם מכחישים גם את הקבלות לפיכך, תמהה ב"כ הנתבעים בסיכומיו (עמ' 9, ש' 73). אם חתימת התובעים על גבי יפוי הכח מזוייפת הרי שלפיכך, גם החתימות על גבי הקבלות זוייפו, ועל כן מדוע היה על המנוח להעתיק מן הקבלות שגם הן מזוייפות? עוד הוא תמהה מן ההיבט הכרונולוגי יפוי הכח קדם לקבלות, לכן מדוע הועתקו החתימות שעל גבי יפוי הכח מן הקבלות הרי הקבלות כלל לא היו קיימות בעת חתימת יפוי הכח.
בסיכומיו טוען עוד ב"כ הנתבעים כי, המומחה לא ציין בחוות דעתו כי מקור העתקה הן הקבלות. לפיכך, ולאור כל אלה לטענתו, יש לקבוע כי חוות דעת המומחה תמוהה, נפל בה פגם מהותי ביותר אשר מאיין את חוות הדעת כולה ואת ממצאיה.

אין בידי להסכים עם טענות אלה של ב"כ הנתבעים. אני סבורה כי חוות דעתו של המומחה, על מסקנותיה החד משמעתיות, נתחזקה במהלך חקירתו בפני
ונתאשרה. יש לסמוך על חוות דעתו שהיתה מקצועית והוסברה היטב. יודגש כי בפני
המומחה הונחו מספר מסמכים להשוואה, כפי שהוא מציין בפירוט, בפרק הממצאים שבחוות דעתו. המומחה הוסיף וכתב בחוות דעתו כי, קיימת אפשרות שמקור החתימות הללו שמהן הועתקו החתימות על יפוי הכח, הינו מקור אחר (מקור שלישי), זאת משום שבפני
ו הונחו רק צילום של הקבלות ולא מקורן. כך גם הסביר במהלך חקירתו כיצד הסיק שהחתימה על הקבלות קדמה לזיוף על יפוי הכח. כך גם הסביר כיצד הציב את החתימות שעל גבי יפוי הכח המקורי, על גבי החתימות בקבלות, ובחן את הדימיון ביניהן. אולם ויחד עם כל זאת, מדגיש המומחה כי, בנוסף לקבלות אשר הוגשו לו כבסיס להשוואה, היו בפני
ו מסמכים מקוריים אחרים להשוואה (ראה עמ' 40 ש' 21-20).

עיון בקבלה על סך 200,000 דולר, אשר צורפה כנספח 1 לתצהיר עדותו הראשית הנוסף של עו"ד ענאני, מלמד כי, התאריך המופיע בקבלה (27/5/2000), קודם ליפוי הכח ואילו הקבלה השניה על סך 80,000 דולר, איננה נושאת תאריך.

לפיכך ולסיכום ניתוח עדותו של המומחה וחוות דעתו, אני סבורה שיש מקום לסמוך בוודאות על חוות הדעת המפורטת והמלומדת ועל מסקנותיה. אין כל מקום לקבל טענות ב"כ הנתבעים. חוות הדעת, העדים והמסקנות תומכות באופן אובייקטיבי, ומחזקות חיזוק של ממש את עדותם הכנה והמהימנה של שלושת התובעים.

ז. עדותם של עדי ההגנה:

(1) תחילה ראוי שנבחן את עדותו של העד המרכזי בפרשה כולה, הרי היא עדותו של עו"ד נאסר ענאני (להלן: "ענאני").
בתצהיר עדותו הראשית הצהיר ענאני כי, הינו עורך דין במקצועו (ראה סעיף 1 לתצהירו), אולם משום "שכחה" לא הסביר כבר בפתח הדברים כי, אינו חבר בלשכת עורכי הדין בישראל, ועל פי כן איננו מורשה לעסוק במקצוע זה בארץ ולהכין מסמכים משפטיים. אין לי אלא להביע תמיהה על כך כי, לכל הדעות ולאור חקירתו הנגדית, כבר במהלך שנת 2000, ידע ענאני בוודאות שאינו מורשה לערוך יפוי כח בישראל ולפעול כל פעולה משפטית (ראה דבריו בעמ' 19, ש' 33-29). מכאן ברור שענאני צריך היה להזכיר דברים אלה כבר בפתח תצהירו. ראוי היה שענאני יצהיר כי, הינו חבר בלשכת עורכי הדין הפלסטינאית בלבד. אלא, ש"השכחה" הינה נר לרגליו, הוא ממשיך ומסתיר כל פרט שהוא סבור שיכול להזיק לענינו.
מר ענאני מגולל בתצהיר עדותו הראשית את מהלך האירועים אשר הביאו לחתימת יפוי הכח. תחילה פנה אליו אדם בשם וליד חאלד עטיה (להלן: "עטיה"), וביקש לשכור את שירותיו לשם חתימת הסכם למכר החלקה. בסוף חודש 5/2000, נפגש עם עטיה ומר סוהיל זעזוע ואשה בשם סועאד, במסעדת הדגים שליד משטרת יפו. באותה פגישה סוכם שהוא יטפל במכירת החלקה. באותה פגישה נמסרו לו פרטי העסקה, שם הקונה וכן נמסרו לו על ידי סוהיל פרטי המוכרים. כשבועיים לאחר אותה פגישה נפגש שוב באותה מסעדה עם יתר בעלי החלקה, סמיר זעזוע ומר סמית קנדי
, ואלה הציגו בפני
ו את תעודות הזהות שלהם. בהמשך לפרטים שנמסרו לו הכין יפוי כח בלתי חוזר ביחס למכר החלקה וביום 7/6/2000, חתמו בפני
ו סוהיל וסמית על יפוי הכח למכירת זכויותיהם בחלקה למנוח. התובעים קראו את יפוי הכח וחתמו עליו מרצונם החופשי, לאחר שבדק את תעודות הזהות ואישר את חתימתם. יפוי הכח נחתם בנוכחות ענאני ועטיה. לאחר מכן אושר יפוי הכח על ידי הנוטריון מר מרדכי קימלדופר ביום 28/10/2002 (להלן: "הנוטריון"), (ראה סעיף 8 לתצהירו).
גם בנקודה זו על פניו, הצהיר ענאני הצהרה שאיננה נכונה ואיננה מדוייקת בכוונה תחילה. עיון באישור הנוטריוני מלמד כי, לא כך הם פני הדברים. הנוטריון אישר כי ענאני חתם ואישר כי יפוי הכח הינו נאמן למקור. עוד אישר הנוטריון כי, ענאני תרגם את יפוי הכח מערבית לעברית. לפיכך, האמור בתצהיר זה על פניו אינו נכון. סמיכות הדברים והקשר, לא נועדו אלא כדי להטעות את הקורא שיחשוב כי הנוטריון אישר את חתימות המוכרים, ולא כך הוא. ראוי כאן להעיר כי, יש להצטער על האופן שבו "הובלעו" הדברים שאינם נכונים בתצהירו.
עוד הוא מוסיף ומצהיר בתצהירו כי, תעודת הזהות של מר קנדי סמית היתה קרועה מעט ולכן הציג סמית גם את פנקס קופת החולים שלו. המוכרים הצהירו בפני
ו כי קיבלו את התמורה המוסכמת מהמנוח. המנוח שילם למר עטיה את דמי התיווך בנוכחותו ובנוכחות התובעים. יפוי הכח, לטענת ענאני, הינו חוקי ואינו מזוייף. התובעים פגשו בו מספר פעמים לצורך הכנת יפוי הכח.

כפי שכבר ציינתי, רק מחקירתו הנגדית למדתי על כך שענאני חבר בלשכת עורכי הדין הפלסטינאית בלבד, ואינו חבר בלשכת עורכי הדין הישראלית. מכאן שאינו מורשה לעסוק בעריכת דין בארץ. רק לשאלות נוקבות של ב"כ התובעים "הסביר" ענאני כי, תחילה לא ידע שאסור לו לעסוק במקצוע עריכת הדין בארץ. אלה דבריו:
"ת. כן, עכשיו אני יודע, אני יודע מהפעם שעשיתי יפוי כח זה היה אני חושב בשנת 2000, משהוא כזה, זה היה העברת בעלות לאוטו, וקצין משטרה אמר לי שאסור לי לשמש עו"ד בארץ ...". (עמ' 19, ש' 30-29).

מאידך, לשאלה מדוע בכל זאת ערך את יפוי כח נשוא הדיון השיב כי, האירוע עם קצין המשטרה היה לאחר שערך את יפוי הכח. אלא שאז נסתבר כי, ענאני עורך דין מאז 1996, הרבה לפני שנת 2000 הנדונה. כאן, אם כן, נשאלת השאלה, היכול להתקבל על הדעת שעורך דין בעל ותק של מספר שנים לא ידע את החוק במקום מושבו? וידיעתו תגיע רק לאחר שקצין משטרה האיר את עיניו? אין לקבל "תירוץ" זה. תשובה מתחמקת ומתוחכמת שאין לה כל בסיס וכל הגיון פשוט. אין מדובר באדם שאינו חבר בלשכת עורכי דין כלל, אלא עו"ד חבר בלשכת עורכי הדין הפלסטינאית ברמאלה, האם לא צריך היה לדעת באופן ברור את תחומי עיסוקו, ואם לא ידע היה עליו לברר זאת מיד עם תחילת עיסוקו כעורך דין. שימוש "בתירוץ" זה "לא ידעתי את החוק" לא יכול להישמע מפיו של מי אשר למד ויודע חוק ונותן שירותים משפטיים ללקוחותיו.

אם לא די בפליאות אלה, באים המשך הדברים ומפתיעים עוד ועוד. בתשובות לשאלות ב"כ הנתבעים נאלץ ענאני לאשר כי, הוא יודע שיש חוק של לשכת עורכי הדין בישראל. לשאלה מהן הפעולות המקצועיות שמותר רק לעורכי הדין חברי הלשכה לעסוק, השיב ענאני באופן תמוהה:
"ת. אני לא יודע את זה בדיוק, ואיך אני יודע ואיך שאני למדתי, אני יודע שאם יש שני צדדים רוצים לעשות הסכם ויש אחד עושה להם הסכם והוא עד זה הסכם". (עמ' 20 ש' 9-8).

ברור כי תשובה זו מתוחכמת ומתחמקת מן השאלה ואין בה אלא כדי לנסות ולהצדיק את מעשיו. אלא, שאז נשאל ענאני באופן נוקב מהי תגובתו לכך שבעסקה הנדונה חתם כמיופה כה ולא כעד, וכי זוהי פעולה משפטית לפיה מורשה מיופה הכח לחתום בשם המוכרים? על כך השיב שוב, תשובה תמוהה, תוך ניסיון לשרת את טענותיו ולטשטש את מעשיו, כך הגדיל והשיב:
"ת. זה נכון. בעסקה הזאת חתמתי כמיופה כח. אני חתמתי כאימות לחתימתם בגלל שהם לא רצו להביא עו"ד מהצפון שהיה להם בעיות בכפר כנא ואפילו לפני שנה וחצי התקשר עלי עוה"ד וליד ח'ורי, ואמר לי שיש הריגה אפילו על האדמה הזאת, ועל אבא שלהם". (עמ' 20 ש' 14-12).

בתגובה לדברים אלה אשר כוונו אל ב"כ התובעים, עוה"ד ח'ורי, הכחיש דברים אלה באופן נחרץ (ראה עמ' 20 ש' 16).
אלא שלא אצא ידי חובתי אם לא אדגיש את התמיהה העולה מתשובה זו. תחילה מאשר ענאני כי אכן חתם בעסקה זו כמיופה כח למרות שבתשובה קודמת ניסה להתחמק ממתן תשובה נכונה באשר לתפקידו בעסקה. אולם, ענאני לא הסתפק במתן תשובה פשוטה לשאלה אלא הוסיף ומסביר כי, הוא חתם כאימות לחתימתם וכמיופה כח משום שהם לא רצו לשכור עו"ד מצפון הארץ, בגלל בעיות שהיו להם בכפר כנא. ולמען האמיתות של הסיפור הוא הוסיף דברים אודות עוה"ד ח'ורי. ברור כי, דברים אלה שנאמרו מתוך "התנדבות" לא בתשובה לשאלה, אלא כדי להצדיק את מעשיו, אין להם כל אחיזה בהגיונם של הדברים והקשרם, לא הוכחו, והם תמוהים עד מאוד.

בתשובה תמוהה זו אין די, ענאני ממשיך ומנסה להצניע את חלקו בעשיה המשפטית כאשר הוא נשאל שוב:
"ש. אתה חתמת כמיופה כח.
ת. אני אימתתי את חתימותיהם.
ש. האם רק זה היה התפקיד שלך.
ת. כן". (עמ' 20, ש' 21-18).

בהמשך, כאשר נשאל שוב האם עשה פעולה משפטית נוספת בשם המוכרים השיב כי, רק לקח את יפוי הכח לאישור נוטריוני. לשאלה לשם מה סבר שעליו לקבל אישור נוטריוני השיב:
"התקשר אלי ממשפחתו של אלא וירחמו המנוח, מחמוד סעאידה, ואמרו לי שהם רוצים לאמת את ההסכם ואמרתי להם אני יכול לאמת רק את חתימתי, מפני שנוטריון לא יבוא לברר איתם אז לקחתי את זה לנוטריון לאמת את חתימתי, הנוטריון מכיר אותי אישית". (עמ' 20 ש' 32-30).

אלא שבכך לא תמה הפליאה והעד מר ענאני, ניסה לבנות קונסטרוקציה משפטית משונה שאיננה עומדת במבחן המציאות. תחילה השיב כי, בשל כך שהוא אימת את חתימות המוכרים צריך היה לאמת את חתימתו אלא, שכאשר הוצג בפני
ו האישור הנוטריוני לפיו אישר הנוטריון את התרגום מערבית לעברית, וכי יפוי הכח נאמן למקור, נאלץ ענאני להודות, תוך התחמקות וערמומיות כי:
"ת. נכון, אולי כך לפעמים אני עושה אצלו אישור תרגום, אשור חתימתי, אני יכול להציג הרבה מסמכים שעשיתי אצל הנוטריון שהוא אימת חתימתי". (עמ' 21 ש' 14-13).

תשובה מתחמקת ומתחכמת זו אומרת דרשני מכשלעצמה.
אלא שבכך אין די, והתחמקויותיו של ענאני בתשובות הולכות ומסתבכות, כך למשל כאשר נשאל האם לבד מן התרגום והאישור הנוטריוני הוא עשה פעולות נוספות, השיב כי:
"ת. אני לא זוכר, אני לא עשיתי אבל אני לא זוכר". (עמ' 21, ש' 27).

כאן מגוייס חוסר הזכרון לשם הזהירות. העד נשאל האם הוא חתם בפני
עו"ד סעאדי חאמד סעדי על מסמך כלשהוא והשיב כי אינו זוכר משום שיש לו הרבה עסקים (עמ' 22, ש' 2-1). אולם, כאשר הוצגה בפני
ו הבקשה לרישום הערת אזהרה חתומה על ידו במקום המוכרים, נאלץ להשיב:
"ת. עכשיו אני נזכר זה עו"ד חאמדי סעאדי (חאמד סעדי) מנצרת. עד כמה שאני זוכר הוא רצה להמשיך בעסקה שהוא ישראלי וביקש ממני לחתום לו". (עמ' 22, ש' 6-5).

ענאני, להפתעת הכל, איננו מרפה מתשובות משונות ומתחמקות ושוב כאשר נשאל בתור מה חתם על הבקשה, השיב:
"ת. לפי דעתי עד כמה שאני זוכר, היית צריך לחתום שאני הייתי העו"ד שעשה את ההסכם ביניהם.
ש. אני שואל אותך האם בשם מיופה כח של המוכרים.
ת. אני לא יודע". (עמ' 22 ש' 11-8).

ברור כי, תשובות מתחמקות אלה תמוהות עד מאוד ואין בהן אלא כדי להצביע על כך שהעד אינו דובר אמת. ענאני ניסה, כל העת, להתאים תשובות למטרותיו וצרכיו, ועשה כן בחוסר הצלחה ברור עד מאוד.
לאחר מספר שאלות שהוצגו לענאני, על ידי בית המשפט, ולאחר שנתבקש לקרוא שוב את יפוי הכח בערבית – נ/1, ונשאל מהו תפקידו על פי יפוי הכח, חזר ואמר שתפקידו לאמת את חתימת המוכרים (עמ' 22 ש' 15).
אולם וכאשר הופנה שוב אל יפוי הכח ונשאל שוב מה היה תפקידו, נאלץ להודות:
"ת. לאחר שבית המשפט הפנה אותי שוב ליפוי הכח – נ/1, ואמר לי שאני כן מיופה כח, אני אומר נכון, אני מיופה כח". (עמ' 22 ש' 18-17).

וכך שוב, בהקשר לחתימה על הבקשה לרישום הערת אזהרה, רק לאחר שהופנה שוב ושוב אל המסמכים אישר כי:
"ת. עכשיו אני אומר שהייתי בעסקה גם מאמת חתימות וגם "ווקיל" הכוונה למיופה כח". (עמ' 22 ש' 24).

הבקשה לרישום הערת אזהרה חתומה על ידי ענאני הוגשה כת/2. עיון בבקשה זו מלמד כי, נחתמה על ידי ענאני ואושרה על ידי עוה"ד חאמד סעדי ביום 6/11/02. ענאני נשאל בהמשך חקירתו האם חתם כמיופה כח על ת/2, לאחר שקצין המשטרה הסביר לו כטענתו בחקירתו, כי איננו מוסמך לבצע פעולות של עו"ד בישראל, לשאלה זו השיב כי:
"אני חושב שלפני שקצין המשטרה אמר לי, אבל אני אל זוכר. אני בדיוק אגיד לך, אני נזכר לפני שקצין המשטרה אמר לי". (עמ' 23, ש' 11-12).

תשובה תמוהה זו משונה, שוב מנסה ענאני "להצדיק" את הפעולות שעשה למרות שידע כי הן אסורות עליו, על פי הדין הישראלי. ברור לכל כי, החתימה על ת/2, בוצעה לפחות שנתיים לאחר המועד שענאני סבור שאז אמר לו קצין המשטרה. (כפי שציין בעדותו עמ' 20, ש' 3). ברור שלפנינו תשובה שכוונה למטרה מסויימת מבלי שיהיה לה כל קשר לעובדות כהוויתן

באשר לשאלה, היכן נמצאו הקבלות אשר צורפו לתצהירו המשלים, השיב ענאני כי, במשרדו היה תיק אולם הוא נלקח ממנו ביום שנעצר, יחד עם יתר התיקים במשרדו.
לשאלה היכן מקור הקבלות ומהיכן הן צולמו, השיב:
"ת. לא יודע איפה המקור. את הצילום נתן לי באותו יום מחמוד סעאידה המנוח, הוא נתן לי את זה ביד, אני לא זוכר בשביל מה הוא נתן לי את זה אבל כדי להראות שהוא שילם". (עמ' 25, ש' 20-22).

ברור שתשובה זו עומדת בסתירה לטענתו כי כל התיקים בכלל ותיק העסקה הנידונה בפרט, נלקחו ממשרדו בעת שנעצר.

עוד תמוהה תשובתו כאשר נשאל האם ראה, או ידע כיצד שולמה התמורה על כך השיב כי:
"לא אחר כך אני ידעתי, רק באותו יום שהם חתמו והם אמרו שקיבלו את הכסף. בהתחלה הם קיבלו 20 כמו ערבון ואח"כ 80 אלף דולר". (עמ' 25 ש' 11-10).

מתשובה זו ברור כי העד לא ראה את ביצוע התשלום. אלא שבמהלך "התפתחות" החקירה, ובהתאם לצרכים, שינה ענאני את טעמו, ואז כאשר נשאל:
"ש. אתה ראית את הקונה מחמוד משלם כסף לתובעים.
ת. אני יודע שהוא שילם לעד (צ.ל – להם), אני זוכר במסעדה שמר מחמוד שילם למר וליד עטיה כסף. הוא נתן להם כסף אם השופטת שואלת אותי למי הוא נתן אני עונה שהוא נתן לסוהיל.
ש. מתי זה היה בפגישה הראשונה, השניה או השלישית.
ת. נתן להם פעמיים אבל לא ראיתי פעמיים, ראיתי רק פעם אחת, בפעם האחרונה שחתם היה נותן כסף לא ראיתי כמה אבל אמרו לי שקיבלנו כסף". (עמ' 25 ש' 32-29, וכן עמ' 26 ש' 2-19).

"ההתפתחות" שחלה בתשובותיו ברורה מעצם קריאת התשובות. "ההתפתחות" מסתבכת בהתאם לשאלה ובהתאם לצרכים. תשובה אחת סותרת במעט את חברתה. בהמשך התשובות הסתבך ענאני עד שלא יכול היה להימנע מסתירה ברורה וגלויה.
ענאני העיד כי הקבלה שנמסרה לו היתה מוכנה מראש. כך אמר:
"הקבלה א-2 נספח לתצהיר שלי השני על סך 80 אלף דולר, נעשתה ביום חתימת החוזה היא היתה מוכנה מראש בישיבה". (עמ' 26, ש' 5-4).

לשאלה האם ראה שהמנוח שילם כסף באותו מעמד, השיב:
"היה משלם כסף". (עמ' 26, ש' 9).

תשובה זו סותרת את שאמר קודם כי, לא ראה אותו משלם. אולם, כאשר נשאל שוב האם ראה את המנוח משלם 80 אלף דולר בתוך המסעדה, נאלץ להשיב:
"ת. אני אומר לך שהיא (הכוונה – הקבלה – נ.מ.), היתה מוכנה, נשבע באלוהים. אני לא ראיתי אותו משלם את הכסף אבל הם אישרו שהם קיבלו את הכסף .... אני ראיתי אותו משלם רק ברגע שהוא נתן לוליד עטיה, אני לא יודע כמה כסף הוא נתן לווליד עטיה, הוא נתן כסף בתור חובה ....". (עמ' 26, ש' 13-11).

הסתירות בענין קרדינלי זה של תשלום התמורה הינן סתירות מכריעות. העד ענאני כלל לא ידע אם התמורה שולמה.
הבאנו באריכות את ניתוח עדותו של העד המרכזי ענאני, בשל חשיבותה ובשל כך שהעד הרבה "להפתיע" בתשובותיו התמוהות. עדותו איננה מהימנה, הינה רצופה חצאי אמיתות, ואף למעלה מכך. אין ליתן אמון בעדותו כלל. הסתירות וחוסר האמון שיש ליתן לעדותו מחזקת את עדותם של התובעים אשר יחד עם עדות המומחה מהוות חטיבה מהימנה וחזקה.

עוד עולה מחקירתו של ענאני כי, עטיה שהיה חבר של המנוח פנה אליו כדי לבצע העסקה. (יודגש כבר כאן כי מר עטיה לא הובא לעדות מטעם ההגנה).

(2) עדותו של עד הגנה 2 – פייסל גריפאת (להלן: "פייסל").

בתצהיר עדותו הראשית מספר פייסל כי, הכיר היטב את המנוח, ושוחח עימו פעמים רבות. המנוח סיפר לו כי, הוא מתכוון לרכוש חלקת קרקע בכפר כנא ממשפחת זעזוע מיפו וזאת באמצעות מתווכים מירושלים. לשם כך מכר המנוח לאביו כשלושים וחמש ראשי בקר, ופנה אל פייסל כדי לקבל תמורתם. עוד סיפר לו המנוח כי אישה בשם סועאד מיפו מעורבת גם היא בעסקת מכר החלקה. פייסל מספר עוד כי, במהלך התקופה שבה ניהל המנוח מו"מ לשם רכישת הקרקע ביקר יחד עימו פעמים במשרדו של עו"ד וליד ח'ורי.

מעדותו של פייסל בפני
למדתי כי, לא היה עד לחתימת יפוי הכח. עוד עולה מן החקירה הנגדית כי, פייסל אינו יודע כמה כסף שילם עבור הבקר שקנה אביו מהמנוח. אולם, הוא עצמו נתן למנוח הלוואה בסך 50,000 ₪ (עמ' 29 ש' 17-19). דברים אלה לא בא זכרם בתצהיר עדותו הראשית.

עוד למדתי מהחקירה הנגדית כי לא נמצא כל מסמך, או קבלה המעידים על דבר ההלוואה שהמנוח קיבל, כן לא הוצג כל תיעוד המלמד כי היה זה באותה תקופה בה התעתד המנוח לרכוש את החלקה. לגרסתו של פייסל, אין צורך במסמך משום שהמנוח היה בן משפחה. לשאלה מדוע לא ציין זאת בתצהירו השיב כי, אחיו של המנוח החזיר לו את ההלוואה.
פייסל נשאל בחקירה הנגדית האם הוא יודע היכן נמצא משרדו של עוה"ד ח'ורי, ולא ידע להשיב באופן ודאי, למרות שלטענתו ביקר שם פעמיים.
עדותו של פייסל היתה מגמתית עד מאוד, ניכר בה הרצון העז של העד לסייע לנתבעים לזכות באדמה. אין ליתן אמון בעדותו. יש עוד להדגיש כי אין בעדות זו כדי לסייע סיוע כלשהוא למחלוקת נשוא תובענה זו. פייסל לא היה נוכח בעת החתימה על יפוי הכח וגם לא בעת המו"מ כל אשר ידע לספר יכול להתאים לכל קרקע שהמנוח חפץ היה לרכוש, בכל עת.

(3) עדותו של וליד ספורי – עד הגנה 3 (להלן: "וליד").
בתצהיר עדותו הראשית מספר וליד כי, הכיר היטב את המנוח. במהלך שנתיים נהג המנוח לרכוש אצלו סחורה. עוד הוא מספר כי, הכיר היטב את הגב' סיהאם זעזוע (להלן: "סיהאם"), שהינה גרושתו של התובע סוהיל זעזוע ואשר היתה שכנתו. סיהאם דיברה על כך שבבעלות בעלה לשעבר ואחיו חלקת אדמה בכפר כנא, ובכוונתם למכור את החלקה וביקשה את עזרתו למציאת רוכש פוטנציאלי. לפיכך שוחח עם המנוח בענין החלקה והוא התלהב וביקש להיפגש עם סיהאם. ימים מספר לאחר מכן נפגש וליד עם סיהאם והמנוח, בביתה של סיהאם ביפו. סיהאם מסרה לידי המנוח העתק צילומי של תוכנית החלקה. המנוח ביקש לבדוק את החלקה וסוכם שלאחר הבדיקה תערך פגישה עם הבעלים של החלקה. לאחר הפגישה עם סיהאם הלך יחד עם המנוח לפגישה אצל התובעים, אשר נערכה בביתו של סמיר ביפו. הפגישה ארכה כשעה, במהלכה נדונה שאלת המחיר. בסיום הפגישה סוכם כי, המנוח יבדוק את החלקה ויחזיר תשובתו. ימים מספר לאחר אותה פגישה הגיע אליו המנוח וסיפר לו כי, הוא ירכוש את החלקה וכי קיימת בעיה של מתח גבוה אשר עובר בחלקה. כעבור מספר ימים נסע יחד עם המנוח לבית קפה ביפו שם פגשו את סוהיל ומשם נסעו ברכב לחוף הים ביפו. ברכב שילם המנוח לסוהיל 20,000 דולר, בשטרות מזומנים. סוהיל זעזוע אישר בחתימתו את קבלת הסכום הנ"ל.
ממהלך החקירה הנגדית למדתי כי, עד זה לא נכח ולא היה עד לחתימת יפוי הכח. לשאלה האם ראה את מי מהתובעים חותמים על מסמך כלשהוא הקשור למכירת הקרקע, השיב בשלילה. בתשובה זו למעשה סתר וליד את הדברים שאמר בתצהירו ולפיהם ראה את סוהיל חותם על הקבלה בגין תשלום הסך של 20,000 דולר, אשר כביכול ניתנו בתמורה לרכישת החלקה. גרסתו של עד זה מעלה מספר תהיות, תחילה מדוע צריך היה לשלם סך של 20,000 דולר במזומן רק לסוהיל זעזוע ולא לכנס שוב אותה פגישה ולשלם בנוכחות כל שלושת האחים? תהיה נוספת היא, בכך שלגרסתו התשלום בסך 20,000 דולר במזומן, שולם בתוך רכב בנסיעה לחוף הים. אם אכן זה כך, לשם מה צריך היה קבלה. עדותו של עד זה הותירה בליבי ספק עמוק ואין אני נותנת אמון בה. עדותו בפני
סותרת את תצהיר עדותו הראשית. מכל מקום לטעמי, אין בעדות זו כדי לסייע למי מהצדדים גם בשל כך שלא ראה את חתימת ההסכם.

(4) עדותו של מר איימן סלפתי, (להלן: "איימן") עד הגנה מס' 4.

בתצהיר עדותו הראשית מספר איימן כי הכיר את המנוח שנים רבות. במהלך חודש 5/2000, עת שהה באיזור ת"א, פגש את המנוח והאחרון סיפר לו כי, בכוונתו לרכוש חלקת אדמה באיזור התעשיה של כפר כנא. נסעו יחד במונית ליפו. בידי המנוח היו מסמכים שונים הקשורים לחלקה, הוא אמר כי הוא מתעתד לסכם עם התובעים את רכישת החלקה. הגיעו לבית ביפו שם נפגשו עם גב' בשם סועאד, היא שוחחה עם המנוח אודות בית נטוש בכפר כנא, אולם המנוח לא הביע נכונות לרכוש. משם פנו לביתו של סמיר, בביתו ישבו יחד עם הגב' סועאד וכן אחיו של סמיר שאיננו יודע את שמו. המנוח דיבר ארוכות עם סמיר ואחיו אודות מכירת החלקה ואף הציג בפני
הם מפות שהיו ברשותו. כן דיבר על קו מתח חשמל העובר בחלקה, שבגינו יש להוריד את מחיר החלקה. הצדדים סיכמו כי תמורת החלקה ישלם המנוח 100,000 דולר. בסופה של השיחה אמר המנוח שיביא את עו"ד וליד ח'ורי שהיה עורך דינו לערוך את ההסכם. משפחת זעזוע סירבה לכך וביקשו כי בעסקה לא יטפל עו"ד מכפר כנא.

במהלך החקירה הנגדית למדתי כי, העד לא ראה את המנוח חותם על עסקת המכר, כן לא ראה אותו משלם תמורת החלקה. דומה כי תצהיר עדותו של איימן עומד בסתירה לגרסתו של וליד, אשר מצהיר כי הוא היה נוכח בפגישה בביתו של סמיר, שם נפגש עם שלושת האחים סוהיל, סמיר וסמית קנדי
, יחד עם סיהאם (סעיף 10 לתצהירו). לדבריו, במהלך הפגישה נוהל מו"מ שבסופו צריך היה המנוח ליתן תשובתו. איימן מספר בתצהירו על פגישה שהיתה גם היא בביתו של סמיר בנוכחותו אולם, איננו מספר על נוכחותו של וליד באותה פגישה, אלא רק על נוכחותה של סועאד המתווכת שהינה אותה אישה המכונה סיהאם בעדותו של וליד (ראה סעיף 7 ו-8 לתצהירו). השאלה היא מה נכון? מדוע מתקיימת סתירה כה בולטת בגרסאותיהם של שני עדים אלה. בשתי הפגישות המתוארות התנהל מו"מ לרכישת החלקה, לטענתם, אולם אינם מספרים על נוכחות האחד על משנהו? הכיצד? לעומת שניהם טען העד ענאני כי, הפגישות נערכו בבית קפה, או מסעדה ולא בביתו של סמיר. העדים, וליד ואיימן לא אוזכרו כנוכחים בפגישות אלה.
מהחקירה הנגדית של איימן למדתי גם כי, המנוח היה בן דודו מדרגה ראשונה, אלא שאיימן לא ראה מקום להצהיר על כך מיוזמתו, וכל אשר הצהיר הוא כי, הינו מכיר את המנוח שנים רבות (ראה תצהירו וכן עדותו בעמ' 25 ש' 32-23).
לשאלה האם ראה את התובעים חותמים על מסמך כלשהוא למכירת החלקה, השיב העד:
"ת. נכון. אני לא ראיתי, אני הייתי אצלהם, אני לא יודע אצל מי (מצביע על האיש שיושב עם חולצה כחולה), הייתי אצלו בבית אני ומחמוד הלכנו אליו הביתה. מחמוד אמר לי בדרך שהוא רוצה לרכוש את האדמה שלהם בכפר כנא. הלכנו אליהם במונית לבית שלהם, בהתחלה הלכנו לבחורה אם אני זוכר קוראים לה סועאד או סיהאם, משהוא כזה, אני לא זוכר הלכנו אליה הביתה, הוא הציע למחמוד ז"ל שיש לה בית בכחפר כנא והיא רוצה למכור אותו". (עמ' 36, ש' 8-4).

מדבריו אלה של העד נסתבר כי הוא מציג עצמו כמי שזוכר את האירוע הנדון לפרטיו, או לפחות מתיימר להציג עצמו כמי אשר זוכר היטב את סדר הדברים ואת תוכנם. לשאלה האם הוא זוכר אירוע שהיה לו עם המשאית איתה הוא עובד בשוק הסיטונאי השיב, כי היה לו אירוע תאונתי לפי כחודשיים. אולם, איננו זוכר תאריך ויום, אז נשאל האם הוא זוכר חודש ושנה בה אירע התאונה, על כך השיב:
"ת. העד משתהה בתשובתו וחושב, אם אני לא טועה אני לא זוכר במדוייק מדוייק, זה היה בשנת 2003 אולי, חודש אני לא זוכר.
ש. איך אתה זוכר את התאריך חודש מאי 2000 ולא זוכר אירוע שהוא חשוב יותר בשבילך וגם היתה תאונה מפוברקת.
ת. זה היה בחודש מאי נכון, אני אגיד לך איך אני זוכר, הייתי אצל מחמוד ז"ל אחרי שהוא נפטר שמעתי את הסיפור על האדמה, ואמרתי להם שאני יודע שהייתי איתו ביפו אצל הבית של אלה שרוצים למכור את האדמה ולפני שהלכתי לעו"ד שלהם שאני לא זוכר את השם שלו, וראיתי את יפוי הכח, זכרתי שזה היה במאי, אבל מעצמי לא זכרתי, מעצמי אני זוכר שהיה אבל לא את התאריך". (עמ' 37, ש' 9-1).

דברים אלה משאירים ספק רב באשר לזכרונו העצמאי של העד. נראה כאילו נתערבבו אצלו יחד זכרונו הוא והזכרון שהוא למד מיפוי הכח ומדברי אחרים. לבד מן העובדה שהינו עד מעונין ובן משפחה, כך אף התרשמתי ממהלך עדות. הרי שאין ממש בעדותו ואין ליתן בה אמון. עדותו מותירה שאלות וספקות רבים.

(5) העדה פאדיה סעידה (להלן: "פאדיה"), אשת המנוח.
הגב' פאדיה אומנם חתמה על תצהיר עדות ראשית אולם בחקירתה בפני
אמרה כי:
"על האדמה, אני לא מבינה כלום" (עמ', 45 ש' 20).

למעשה לא ידעה לאמר דבר אודות האדמה והליך רכישתה. עוד נסתבר כי המנוח לא חי עימה בשנים האחרונות וכי היה נשוי לאישה אחרת ולא סיפר לה כלל על רכישת האדמה. לפיכך אין בעדותה כדי לסייע כלל.

ח. המנעות מהבאת ראיות:

מעדויות ההגנה – עדותו של וליד, איימן ופייסל שמענו כי, הגב' סיהאם שהינה גרושתו של סוהיל, היתה מעורבת כמתווכת בהליך רכישת החלקה. מכאן אנו למדים כי ניתן היה, בקלות יתרה, לאתר את הגב' ולהזמינה לעדות. העד וליד הכיר את הגב' סיהאם היטב. נשאלת השאלה אם הגב' סיהאם היתה נוכחת בעת ניהול המו"מ בביתו של סמיר, מדוע לא הוזמנה לעדות. לא נטענה כל טענה כי לא ניתן היה להשיגה. מן הראיות למדתי כי, אפשר היה לאתרה ולהביאה לעדות. עדותה של המתווכת נחזית להיות עדות חשובה וקרדינלית (ראה דיברי העדים וליד ספורי ואיימן). הימנעות מהבאתה מלמדת על כי, עדותה לא היתה נוחה לנתבעים. כן גם מפתיע העובדה כי המתווך עטיה לא הובא לעדות. על פי עדותו של ענאני, עטיה היה נוכח בכל הפגישות שנוהלו במסעדה שביפו והוא היה המתווך שקיבל שכר בגין התיווך. אם כן הכיצד עד זה לא הובא לעדות? אלא שהעדרו של העד מלמדת כי עדותו לא היתה נוחה לנתבעים.

כלל ידוע הוא כי המנעות צד מלהביא עד רלוונטי, למרות שהיה בהישג ידו, ואין בפיו כל הסבר סביר לכך, יוצרת חזקה כי עדותו של אותו עד איננה תומכת בגרסת הצד שנמנע מלזמנו (ראה ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פד"י לה (1) 736, 760; וע"א 2273/90, לימה בע"מ נ' פרל רוזמנברג, פד"י מז' (2) 605, 615).
יפים לכאן הדברים שנאמרו בפרשת נוסיקובסקי:
"הלכה פסוקה היא, שאם בעל הדין אינו מביא ראיה רלוונטיות, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק מכך שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו ... כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, לא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהוא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי - הצגתה מסקנות מחמירות יותר וקיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". (ע"א [ירושלים] 1554/01, ליאוניד נוסיקובסקי נ' חב' סוקא הנדסת בנין בע"מ, תק-עב 2005 (3) 204, בעמ' 208).

בעניננו, נמנעו הנתבעים מהבאתם של שני עדים אשר תוארו על ידי עדי ההגנה כמתווכחים בעסקה הנדונה. שני עדים אלה, כך על פי עדי ההגנה, היו פעילים עד מאוד בהבאת הצדדים להסכם המכר. מדוע אם כן לא הובאו לעדות. תשובה לכך לא מצאנו, גם לא בסיכומי ב"כ הנתבעים. הפועל היוצא הוא כי, המנעות הנתבעים מהבאתם מלמדת כי, גרסתם תומכת בגרסת התביעה, ולפיכך העדרם מחזק עד מאוד את גרסת התביעה.

ט. מסקירת הראיות כולן, עדי התביעה, עדות המומחה והעדר ראיות רלוונטיות, כל אלה מחזקות עד מאוד את גרסת התביעה. גם חוסר הדיוקים והתמיהות הגדולות שנמצאו בעדויות עדי ההגנה, על הסתירות הרבות שבהן, מחזקות את גרסת התביעה. הפועל היוצא הוא שהתובעים הוכיחו את גרסתם. יש לפיכך לקבוע כי התובעים לא חתמו על יפוי הכח, אינם מכירים את עו"ד ענאני, לא הכירו את המנוח, לא מכרו לו את החלקה, החתימות על יפוי הכח אינן חתימותיהם של התובעים. ענאני לא היה מוסמך לחתום על הבקשה לרישום הערת אזהרה בשם התובעים ולפיכך למעשה לא נעשתה עסקה כלל. כל אשר נחזה להיות עסקת מכר החלקה איננו אלא זיוף חתימת התובעים, ועל כן חסר כל נפקות משפטית.

י. תוקפו של יפוי הכח – המסגרת הנורמטיבית:

הואיל וקבענו כי יפוי הכח לא נחתם כלל על ידי התובעים וכי חתימתם זוייפה, הרי למעשה אין בפני
נו יפוי כח כלל. אולם ומעבר לצריך נבחן גם את השאלה הנורמטיבית.

סעיף 20 לחוק הנוטריונים, תשל"ז 1976, קובע:
"(א) יפוי כח כללי ויפוי כח לביצוע עסקאות במקרקעין הטעונות רישום במרשם המקרקעין, לא יהיו בני תוקף אלא אם ערך אותם נוטריון, או אימת את החתימות שעליהם, כאמור בחוק זה ובתקנות על פיו. הוראה זו אינה גורעת מסעיף 91 לחוק הלשכה".

סעיף זה מלמדנו כי, יפוי כח לשם ביצוע עסקה במקרקעין הטענוה רישום, יש לאמת את החתימות של עושי העסקה על ידי נוטריון. יפוי כח שאומת על ידי נוטריון מקים חזקה, הניתנת לסתירה, על פיה, החתום על יפוי הכח פעל מתוך רצונו החופשי. דברים אלה נאמרו בע"א 404/84, יחזקאל סעתי נ' פרחה סעתי ואח'
, פד"י מא' (2) 477, בעמ' 496-497:
"קיים אינטרס ציבורי רב חשיבות להשלטת ההבנה בציבור כי רק במקרה נדיר ביותר יוכל אדם להתכחש לתוכנו של מסמך שנחתם על ידו בפני
נוטריון ציבורי".

התובעים טוענים כי לאור הוראת סעיף 20 (א), לחוק הנוטריונים אין ליפוי הכח, נשוא התובענה, תוקף משפטי. החתימה הנחזית להיות חתימת התובעים, לא אומתה בידי נוטריון. הנוטריון אישר אך ורק את תרגום יפוי הכח על ידי עו"ד ענאני, וכי יפוי הכח נאמן למקור.

מנגד טוענים הנתבעים כי, חתימות התובעים על יפוי הכח נעשתה בפני
עו"ד ענאני ולכן יפוי הכח תקף ועסקת המכר כשרה ותקפה.

יש לדחות טענת הנתבעים. סעיף 20 (א), לחוק הנוטריונים קובע מפורשות כי, יפוי כח לשם ביצוע עסקת מכר מקרקעין הטעונה רישום, צריך שהחתימות שבו יהיו מאושרות על ידי נוטריון כדי לאמתן.

יחד עם זאת נקבע כי הוראת סעיף 20 (א) אין בה כדי לגרוע מכוחו של סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, אשר קובע:
"יפוי כח שניתן בישראל לעורך דין לפעול בתחום הפעולות שיש להן קשר לשירות המקצועי שנותן עורך דין ללקוח לרבות קבלת כספים ודברים אחרים בשביל לקוחו בענין כזה, שחתימת הלקוח עליו אושרה בכתב על ידי עורך הדין, אינו טעון אישי אחר, על אף האמור בכל דין".

מכאן אנו למדים כי, אילו היה מר ענאני חבר בלשכת עורכי הדין הישראלי, ועומד בכל התנאים הקבועים בחוק ומורשה לביצוע פעילות, אזי היה יפוי הכח מספיק כדי להוות יפוי כח מתאים גם לביצוע עסקת מקרקעין הטעונה רישום. די היה בכך שעורך דין מורשה לעסוק בעריכת דין בישראל היה מאמת את החתימה על גבי יפוי הכח.

הואיל וקבענו כי עו"ד ענאני איננו חבר בלשכת עורכי הדין בישראל, וסעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין אינו חל עליו, והואיל וחתימת התובעים והמנוח על גבי יפוי הכח, לא אומתו בפני
נוטריון, (האימות הנוטריוני לא היה אלא ביחס לתרגום יפוי הכח), הרי שאין בפני
נו יפוי כח בעל תוקף משפטי כלשהוא.

יא. הואיל ויפוי הכח בעניננו, איננו יפוי כח המשמש מכשיר לביצוע העסקה, אלא החתימה על גבי יפוי הכח כוללת גם את עסקת מכר החלקה, השניים ערוכים יחד במסמך אחד, אשר כונה יפוי כח. לכן משקבענו כי, חתימות התובעים זוייפה ואיננה חתימתם, הרי שלא נעשה דבר, ועיסקת המכר לא נחתמה מעולם.

אכן, יפוי הכח כשלעצמו משמש מכשיר לביצוע העסקה ועצם היותו בלתי תקף, אין בכך כדי לבטל התחייבויות הנובעות מן העסקה בד"כ, (ראה ע"א 3/78, ויינברנד נ' רוקמן, פד"י לג' (3) עמ' 359). כן ראה דבריו של כב' השופט מצא בע"א 1395/02, נסקה לוי נ' האופוטרופוס הכללי כמנהל נכסי המנוחה – תק-על 2005 (1), 63, עמ' 67:
"מקום שתוכן ההתחייבות שלמימושה ניתן יפוי הכח, אינו נלמד מיפוי הכח גופו, רואים את יפוי הכח אך כמכשיר למימושה של עסקה, שדבר קיומה ומהותה טעונים הוכחה".

אין זה המקרה שבפני
נו.

יב. התוצאה היא שאני קובעת כי התובענה שבפני
הוכחה. עסקת מכר החלקה בטלה. יפוי הכח חסר תוקף משפטי כלשהוא ואיננו מהווה עסקת מכר במקרקעין, בשל כך שחתימות התובעים – בעלי החלקה זוייפו. הערת האזהרה אשר נרשמה לזכות המנוח והנתבעים תמחק.

יג. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעים בתובענה זו בסך כולל של 25,000 ₪ ומע"מ כחוק, סכום זה ישולם לידי ב"כ התובעים בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתן היום כ"ח באלול, תשס"ה (2 באוקטובר 2005) בהעדר.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.
מותר לפרסום מיום 02/10/2005.
מוניץ נחמה
, שופטת
000594/03א 054 מרב כהן








א בית משפט מחוזי 594/03 זעזוע סמיר,זעזוע סוהיל ,סמית קנדי נ' מחמוד עלי סעאידה ,וליד ח'אלד יוסף עטיה ואח' (פורסם ב-ֽ 02/10/2005)