פסקי דין על עו"ד איתן ארז | פסקי דין על עו"ד בניהו לאבל | פסקי דין על מרדכי דב דסקל | פסקי דין על דסקל המרכז להלבשה אמריקאית | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

25315-05/12 פשר     23/07/2018




פשר 25315-05/12 עו"ד איתן ארז, עו"ד בניהו לאבל נ' מרדכי דב דסקל, דסקל המרכז להלבשה אמריקאית בע"מ, כונס הנכסים הרשמי






בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
פש"ר 25315-05-12 אייזדורפר ואח' נ' דסקל ואח' בקשות 46, 51 ,54
לפני כבוד השופט דורון חסדאי

המבקשים - הנאמנים

1. איתן ארז
, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד רז מנגל


2. בניהו לאבל
, עו"ד
נגד
(החייב)
המשיבים
ובעניין :

1. מרדכי דב דסקל

ע"י ב"כ עו"ד דן בן נר
2. דסקל המרכז להלבשה אמריקאית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אורי בראון
3. כונס הנכסים הרשמי

פסק דין

מבוא
1. בתיק פשיטת רגל זה הוגשו מספר בקשות, כאשר בעיקרית שבהן נתבקש בית המשפט להורות כי חברה שהוקמה על ידי החייב, דב מרדכי דסקל (להלן: "החייב" או "דסקל") ,הנושאת את השם "דסקל מרכז להלבשה אמריקאית בע"מ" (להלן: "החברה") ושהבעלות במניותיה הועברה לאחרים בשרשרת העברות פתלתלה, שייכת בפועל לחייב, וכי העברת המניות בה היתה פיקטיבית ומטרתה הברחת החברה מידי נושי החייב. יתר הבקשות שבפני
קשורות אף הן ליחסים שבין החייב והחברה, כאשר נטען כי החברה מסייעת לחייב בהרחת נכסים כאלו ואחרים.
2. בנסיבות העניין, משהטענות שהועלו במסגרת הבקשות השונות משתלבות אלו באלו ויוצרות למעשה מסכת עובדתית סבוכה אחת ואף הסעדים המתבקשים במסגרתן "נבלעים" במידה מסוימת אלו באלו, מצאתי לדון במכלול הבקשות בצוותא.
3. כבר עתה יאמר, כי גם לאחר מקרא כל כתבי הטענות שהגישו הצדדים, לאחר שמיעת מכלול הטיעונים והחקירות שבעל פה, נותרו עדיין מספר סימני שאלה בנוגע לנקודות שונות, זאת בשים לב כי המדובר במסכת עובדתית מורכבת, וניכר היה כי המשיבים עשו כמיטב יכולתם לסבכה, ו"השתדלו" שלא להתירה. עם זאת, אין לו לדיין אלא את שעיניו רואות, כאשר המסכת העובדתית שכן נפרשה בפני
בית המשפט , די היה בה כדי להביא להכרעה עניינית ומושכלת בבקשות שבפני
.
4. הבקשות שידונו בגדרי

פסק דין
זה הינן בקשות מס' 46, 51 ו-54. על מנת לשמור על קוהרנטיות ועל סדר ההתרחשות בתיק, החשובים להבנה מלאה ככל האפשר של המארג העובדת, תיאור החלק העובדתי וטענות הצדדים בכל בקשה ובקשה, יובאו בהתאם לסדר הכרונולוגי בה הוגשה הבקשה/הוגשו הסיכומים. תשומת הלב כי לאחר הגשת כל הבקשות הוגשה במסגרת בקשה 46 בקשה להוספת ראיות בה נערך דיון שלם נפרד. הבקשה להוספת ראיות נסקרה על ידי אפוא מאוחר יותר.

רקע עובדתי בקצירת האומר וטענות הצדדים
5. ביום 14.05.2012 הוגשה כנגד החייב בקשה למתן צו כינוס לנכסיו, וזאת על ידי נושה.
6. ביום 27.09.2012 מונו בעלי התפקיד בתיק ככונסי נכסים זמניים לנכסי החייב וביום 14.11.2012 ניתן צו כינוס לנכסי החייב. על החייב הושת תשלום חודשי בסך של 500 ₪.
7. ביום 06.10.2014 הוכרז החייב כפושט רגל ובעלי התפקיד בתיק מונו כנאמנים לנכסיו.
8. עובר למתן צו הכינוס, הקים וניהל החייב במשך כ-30 שנה רשת חנויות אופנה בתחום ההלבשה החסידית, אשר על פני הדברים קנו להם מוניטין בקרב פלח אוכלוסייה זו, ואשר נשאו את שמו – "דסקל מרכז להלבשה אמריקאית". רשת הלבשה זו החזיקה מספר סניפים בבני ברק, ירושלים ואשדוד, והחייב ניהל אותה כעוסק מורשה.
9. במהלך שנת 2011 העביר החייב את פעילות הרשת לחברה, אשר נפתחה לצורך כך.
10. ביום 06.03.2012, כחודשיים בלבד לפני שהוגשה נגדו בקשה לצו כינוס, העביר החייב את מניותיו בחברה לאדם בשם יצחק פרלמוטר, בעצמו נושה נטען של החייב, גיסו של ספק הבדים העיקרי של החברה ואשר מתגורר בארצות הברית (להלן: "פרלמוטר"), על פניו ללא תמורה ישירה אלא כנגד חוב בלבד.
11. במסגרת בקשה לביטול הענקה שהגישו הנאמנים בתיק דנן (בקשה 14) בגין עסקת העברת המניות לידי פרלמוטר, הגיעו הנאמנים להסכם פשרה עם פרלמוטר, לפיו כנגד תשלום הסך של 2.8 מיליון ש"ח לקופת פשיטת הרגל, יחזרו בהם הנאמנים מבקשתם לביטול הענקה (להלן: "הסכם הפשרה"). סכום זה אכן שולם לקופת פשיטת הרגל.
12. ביום 27.01.2015 העביר פרלמוטר את מניותיו בחברה למר דוד רוטנר, אשר על פי הנטען משמש כאיש סודו וכיד ימינו של החייב, ושימש בעבר כעובד שכיר בחברה משך שנים רבות (להלן: "רוטנר"). יצוין כי גם מר רוטנר הינו נושה נטען של החייב. ההסכם במסגרתו הועברו המניות מפרלמוטר לרוטנר יכונה להלן: "הסכם העברת המניות".
13. יודגש כי עד היום, גם לאחר העברת המניות למר פרלמוטר ולאחר מכן למר רוטנר, המשיך החייב לעבוד בחברה, כאשר טיב עבודתו, תכליתה, משמעותה והקשר האמיתי שלו לחברה , אף הם במוקד הבקשות דנן.
14. בעקבות העברת מניות החברה לרוטנר, בין היתר, הגישו הנאמנים את בקשה 46 בתיק דנן, שעניינה כי מר רוטנר מחזיק במניות החברה בעבור החייב, מתוך מטרה להשיבן לחייב לאחר תום הליך פשיטת הרגל, וכי מדובר בנכס הנחזה להיות נכס של החייב. זמן קצר לאחר מכן אף הוגשה בקשה 51, שהינה חלופית במובן מסוים לבקשה 46, ועניינה הגדלת צו התשלומים של החייב נוכח מרכזיות תפקידו של החייב בחברה והטענה כי המשכורת המדווחת של החייב כיום נמוכה באופן לא סביר העולה כדי הברחת נכסים.
15. דיון מאוחד בבקשות 46 +51 נערך בפני
ביום 23.05.2016.
16. נוסף על שתי בקשות אלו הוגשה בקשה 54, במסגרתה נטען כי בין החייב והחברה נכרת הסכם שהוסתר מעיני הנאמנים, בגינו קיבל החייב, בהיחבא, סך של 3.4 מיליון שקלים מהחברה אותם עליו להשיב לקופת פשיטת רגל.
בקשות שונות אלו מתארות למעשה וכאמור מסכת עובדתית אחת, והאמור בהן משתלב אלו באלו. משכך, בתום כלל הדיונים והגשת הסיכומים, ניתן

פסק דין
מאוחד זה בכלל הבקשות הנ"ל.

בקשה 46
טענות הנאמנים
17. כאמור לעיל, ביום 27.01.2015 העביר פרלמוטר את מניותיו המשיבה לידי רוטנר. עד לאותה העת שימש רוטנר כעובד שכיר בחברה וכיד ימינו של החייב, כאשר בשנים שקדמו לכך החברה מראה מחזור מכירות של כ- 20 מיליון ₪ בשנה, ורווח נקי של מעל מיליון ₪ בשנה (על פי דו"ח רווח והפסד לשנים 2012-2013).
18. לטענת הנאמנים, רוטנר, איש אמונו של דסקל, מחזיק במניות החברה עבור דסקל, במטרה להשיב לו אותן עם סיום הליכי פשיטת הרגל, ובכך להבריח את מניות החברה מידי הנאמנים ונושי החברה. טענה זו נשענת על שני אדנים.
19. האחד, כי חרף העברת המניות לרוטנר החייב הוא זה ששולט בעסק בפועל ומנהל אותו, הוא המוציא והמביא של החברה, ללא החייב אין שום קיום לעסק, ודבר זה אף נלמד מתחנוניהם של החברה לאפשר לחייב לצאת לחו"ל לצורך ביצוע רכישות לקראת החגים, ושאם לא ייעשה כן החברה תיפגע באופן מהותי.
20. השני, כי על פני הדברים נראה שהעברת המניות מפרלמוטר לרוטנר הינה חסרת הגיון כלכלי בהינתן שרונטר הינו עובד שכיר בחברה, ובהינתן שמדובר בחברה רווחית, עניין התומך בטענה כי מדובר בהעברה למראית עין.

טענות החברה והחייב
21. לטענות החברה והחייב יש לדחות בקשה זו על הסף בשל העדר יריבות. נטען, כי משעה שנחתם הסכם הפשרה, הרי שהחברה איננה עוד נכס של החייב כי אם נכס של של פרלמוטר, אי לכך פרלמוטר יכול לעשות בחברה כרצונו, לרבות העברתה ללא תמורה למי שיחפוץ בכך, כאשר בינו ובין הנאמנים אין כל יריבות. כמו כן, הסכם הפשרה יוצר השתק עילה ו/או השתק פלוגתא כנגד הנאמנים בעניין זה.
22. לגופם של דברים נטען כי מר רוטנר התחיל לעבוד בחברה עוד משנת 1994, וכי עם השנים התקדם בסולם הדרגות עד למינויו כמנהל החברה. כמו כן, בתקופת ניהול רוטנר את החברה צמחה החברה והתפתחה, כאשר רוטנר מתנהל מול המערכת הבנקאית ומרכז את כוח האדם בחברה.
23. לימים, בשנים הרלוונטיות לאחר שפרלמוטר רכש את מניות החברה והשקיע בחברה כספים רבים, נקלעה החברה לקשיים כלכליים ולחובות אל מול ספק הסחורה העיקרי של החברה היושב בארה"ב- g&g (להלן: "הספק העיקרי"), כאשר פרלמוטר החליט שלא להזרים עוד כסף לחברה. בנסיבות אלו פנה פרלמוטר לרוטנר, אשר נטען כי הכיר את פעילות החברה על בוריה, והציע לו לקנות את מניות החברה כנגד כך שייקח על עצמו את החוב המרכזי של החברה לספק העיקרי, שעמד באותו הזמן על הסך של 900,000 דולר, וכנגד חתימתו בערבות אישית לחובות החברה בבנק לאומי לישראל (להלן: "בנק לאומי") . רוטנר, לאחר שהתייעץ עם האדמו"ר שלו, הסכים לעסקה, ואף שעבד את דירת מגוריו לפרלמוטר, כנגד מילוי התחייבויותיו.
24. לצורך התשלום לספק העיקרי פנה רוטנר לידידו מר פישל גוספלד (להלן: "גוספלד"), אשר הסכים להעמיד לרוטנר הלוואה בסכום המדובר. בסופו של יום החברה נשאה בסך של 100,000 דולר מתוך החוב לספק העיקרי, ועל כן רוטנר העביר לספק העיקרי סך של 800,000 דולר בלבד לכיסוי החובות אליו, מתוך ההלוואה שהעמיד לו גוספלד.
25. לקראת סיום הדברים הלינה החברה כנגד התנהלות הנאמנים, ועל כך שטרם הגשת הבקשה דנא לא בדקו את חשדותיהם לעומק ואף לא ביקשו לחקור את החייב או את רוטנר לעניין זה. לתגובתו של החייב צורף תצהיר מטעמו כי אין לו כל נגיעה לעסקת העברת המניות שבין פרלמוטר לרוטנר.

תגובת הנאמנים לתגובת החייב והחברה
26. הסכם הפשרה מסדיר את מערכת היחסים שבין פרלמוטר והנאמנים, ואינו שולל העלאת טענות כנגד מכירת החברה לרונטר.
27. לגופם של דברים, ניכר כי החברה "מחליפה ידיים" מבלי לשלם תמורה ממשית. כך, התשלום לנאמנים בעקבות הסכם הפשרה שולם מכספי החברה עצמה (ולא מכספו החיצוני של פרלמוטר), וכך גם כעת, כאשר אין תמורה כספית חיצונית מצד רוטנר בתמורה למניות החברה.
28. זאת ועוד, אף ההלוואה שהעמיד גוספלד לרוטנר לצורך התשלום לספק העיקרי, נקבע לגביה כי תשולם מתוך הכנסות החברה.
29. לסיכומו של דבר נאמר כי עסקינן בחברה אשר לה יכולת החזר חובות מתוך הכנסותיה שלה, כאשר למעשה מאז כניסת החייב להליכי פשיטת רגל, החליפה החברה ידיים בין אנשים המקורבים לחייב, אשר לא השקיעו מהונם האישי בחברה כלל, והכל במטרה להשיב את החברה לידי החייב עם תום הליכי פשיטת הרגל בעניינו, אגב הברחתה בפועל מנושיו.
עמדת הכנ"ר
30. לדעת הכנ"ר אין ממש בטענות החברה והחייב כי בנסיבות העניין עומדות כנגד הנאמנים טענות של השתק פלוגתא או השתק עילה, וזאת לאור הקשר של החייב לחברה כמתואר לעיל. כמו כן, השתק עילה מתקיים רק מקום בו נדונה והוכרעה תביעה לגופה. בענייננו, במסגרת הסכם הפשרה לא נדונו לגופם טענות הנאמנים בדבר בעלותו האמתית של החייב בחברה.
31. עם זאת, ועל אף התמיהות העולות מבקשת הנאמנים, הרי משלא הוצגו ראיות הקושרות את החייב להחלפת בעלות הידיים בחברה, לא ניתן לשיטת הכנ"ר להיעתר לבקשת הנאמנים במתכונתה זו.

בקשה 51
טענות הנאמנים
32. כפי שפורט בהרחבה בבקשה 46, לטענת הנאמנים רוטנר מחזיק במניות החברה עבור החייב "עד יעבור זעם" וכאשר הליך פשיטת הרגל יגיע לקיצו, תחזור החברה להיות בבעלות החייב. כמו כן נטען כי שכרו של החייב כיום, העומד על הסך של 8,000 ₪ הינו אבסורדי ביחס לתפקידו בחברה ומדובר בסכום פיקטיבי שבא לכסות על תפקידו האמיתי בחברה.
33. בנוסף נטען כי מכל מקום שכרו הנוכחי של החייב אינו מגלם את פוטנציאל השתכרותו ואת מרכזיות תפקידיו בחברה, באורח העולה כדי הברחת נכסים, בשים לב כי גם יכולת השתכרות היא נכס שעל החייב להעמיד לרשות נושיו.
34. לתימוכין בטענתם נשענים הנאמנים על טענותיהם של החברה עצמה, של רוטנר, ושל החייב בבקשות שהגישו הללו לאפשר את יציאתו של החייב מהארץ במספר הזדמנויות שונות, לצורך עסקי החברה, מהן עולה כי החייב הינו דמות בלעדיה אין, והוא חיוני עד מאוד לקיומה של החברה. בין היתר הוזכרו טענות החברה והחייב בעניין מומחיותו הייחודית של החייב בבחירת סחורה ובידע שיש לו לגבי הרכב בדים ודוגמאות של פרטי לבוש הנמכרים בחנויות החברה , יכולתו של החייב להשיג תנאי אשראי מופלגים מהספק העיקרי ועוד. כן הפנו הנאמנים לכתבה (שיווקיות) בעיתונות החרדית העוסקות בחברה, שם מוצג החייב כמנכ"ל החברה, ומתראיין אודותיה.
35. אינדיקציות נוספות לשכרו האבסורדי הנטען של החייב הינן כי שכרו של החייב עמד, טרם העברת המניות בחברה, על הסך של 120,000 ₪ לחודש, וכן כי החייב חי ברמת חיים גבוהה - משלם משכנתא של 4,400 ₪ לחודש, ומוציא סכומים גבוהים על חשמל, המגיעים עד 2,250 ₪ לחודש.
36. לאור האמור, הרי שלטענת הנאמנים יש לחייב את החייב בתשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל בסך של 30,000 ₪ לכל הפחות, וכן לחייב את החברה, כמי שמשתפת פעולה עם החייב, בתשלום חודשי על הסך של 10,000 ₪ וזאת באופן רטרואקטיבי מיום צו הכינוס.
תגובת החברה
37. לטענת החברה, במסגרת סעיף 2 להסכם הפשרה שנחתם בין הנאמנים לבין מר פרלמוטר, סוכם כי עם חתימת ההסכם, עסקי החברה, רווחיה ונכסיה, אינם מענייני הנאמנים. בשפה רפה אף חזרה החברה על הטענה כי עצם החתימה על הסכם הפשרה מהווה "השתק עילה" כנגד הנאמנים מלטעון את טענותיהם.
38. כמו כן נטען כי החברה "קנתה" מהנושים, במסגרת הסכם הפשרה, גם את מוניטין החברה, ועל כן דרישת הנאמנים לתשלום רטרואקטיבי של משכורת החייב, הינה "מכירה חוזרת" של מניות החברה, אשר הוסדרו כבר במסגרת הסכם הפשרה. כן נטען כי הסכם הפשרה כולל זכות החברה לעשות שימוש בידע של החייב ללא תשלום נוסף.
39. זאת ועוד, נטען כי לא ניתן לחייב את החברה להמשיך ולהעסיק את החייב בתנאי שכר שאינם מקובלים עליה, כי החברה אינה יכולה לשלם את הסכומים הנדרשים (נטען כי השכר הגבוה ביותר משולם למנכ"ל החברה- רוטנר, בסך של 13,500 ₪ נטו), וצעד שכזה יוביל לפיטוריו.

תגובת החייב
40. לטענת החייב עבודתו בחברה מתמצת כיום במספר שעות מצומצם, במשרה חלקית בתפקיד יועץ, ללא מעורבות בניהול יום יומי שוטף. כמו כן חזר החייב על הטענה כי הגדלת שכרו באופן כפוי תוביל לפיטוריו. עוד נטען כי לאחר שהנאמנים הכשילו את נסיעות החייב לחו"ל מספר פעמים, "נראה" כי החברה למדה לתפקד ללא שירותיו.

תשובת הנאמנים המשלימה
41. במענה לטענת החברה טענו הנאמנים כי יש להפריד בין מוניטין החברה לבין המשכורת המשולמת לחייב, שהינם שני דברים נפרדים ואין קשר ביניהם, וכן חזרו הם על יתר טיעוניהם.

תגובת הכנ"ר
42. לדעת הכנ"ר, לאור התרשמותו מהתנהלות החייב והחברה בהליך, לרבות מתגובותיה של החברה בבקשות השונות בהליך זה, כמו גם בקשותיה לאפשר לחייב לצאת מהארץ, עולה כי החייב הינו פעיל מרכזי בניהול החברה.
43. לאור זאת, כמו גם לאור שכרו של החייב טרם העברת המניות, אשר עמד על הסך של 120,000 ₪, ולאור מחזור ההכנסות של החברה, סובר הכנ"ר כי יש מקום לחייב את החייב בצו תשלום גבוה יותר, על דרך האומדנה, כאשר צו זה ישקף גם את התשלומים שנמנעו מקופת הכינוס עד היום.
44. יחד עם זאת, הכנ"ר סובר כי אין לחייב את המשיבה בתשלום חודשי כלשהו.
המשך השתלשלות הדברים בבקשות 46 ו-51
45. כאמור לעיל, ביום 23.05.2016 נערך בפני
דיון בבקשה זו וכן בבקשה 46. לאחר הדיון התבקש כל צד להגיש את סיכומיו. במסגרת הסיכומים ניתנה התייחסות הן לבקשה 46 והן לבקשה 51, כפי שיפורט להלן:

סיכומי הנאמנים
בקשה 46
46. כאמור בבקשה, בהעברת המניות מפרלמוטר לרוטנר הושלם הליך הברחת החברה מידי נושי החייב. עניין זה נלמד מהצטברותם של מספר "אותות מרמה" העולות מנסיבות הדברים;
א. ראשית, חרף טענות החברה ורוטנר כי העברת המניות מפרלמוטר לרוטנר הינה על רקע מצוקה כלכלית בחברה (החובות לספק העיקרי), אין הדבר בא לידי ביטוח בדוחות ובמאזני החברה, להיפך. מעיון בדוחות המבוקרים של החברה לשנים 2012-2013 עולה כי החברה רשמה רווח נקי לאחר מס של מעל מיליון ₪, ואף במאזן הבוחן שהוגש לשנת 2014 נרשם רווח נקי צפוי הקרוב ל-1.7 מיליון ₪. מנגד, כאשר עומת רוטנר בחקירתו מיום 23.05.2016 (להלן: "החקירה") עם טענות אלו, לא ידע האחרון ליתן כל מענה הולם או הסבר מניח את הדעת לסתירות אלו. נוכח זאת, הרי שהעברת המניות לרונטר ללא תמורה וכנגד התחייבות לשאת בחבות החברה נעדרת לכאורה היגיון כלכלי מבחינתו של פרלמוטר, באשר מדובר בחברה רווחית, וזאת אף בהינתן החוב הנטען לספק העיקרי. יתרה מכך, עצם החוב הנטען לספק העיקרי בסך של כ-900,000 דולר מוטל בספק, שכן חוב זה לא הוכח על ידי החברה ולא צורפו אסמכתאות לטענה זו. לעומת זאת, על פי עדתו של רוטנר בחקירה, כיום, כשנה לאחר העברת המניות לידיו, החברה שבה להתאושש כלכלית. המניע האפשרי להעברת המניות מפרלמוטר לרוטנר שמציעים הנאמנים, הינו העובדה כי פרלמוטר הוא תושב חוץ, ואילו רוטנר, יד ימינו של החייב, נמצא בישראל.
ב. שנית, גם אם אכן פרלמוטר מאס בחברה בשל מצבה הכלכלי, נראה כי גם מצדו של רוטנר אין היגיון כלכלי בהתנהלותו, בהינתן שרוטנר הינו שכיר בחברה ולאור חובותיה הכבדים הנטענים. זאת, כאשר רוטנר אף העמיד בעבר הלוואה לחברה (באמצעות החייב), אשר טרם נפרעה עד היום. אין הסבר מניח את הדעת להתנהלותו של רוטנר, אשר כבר "נכווה" בעבר מהעסק בגין הלוואתו הראשונה, להכניס עצמו בשנית למערבולת של עסק שלכאורה מצוי בקשיים.
ג. שלישית, רוטנר בחקירתו במשרדי הנאמנים, טען כי ההלוואה הראשונה לחברה (באמצעות הלוואה ישירה לחייב) נעשתה ממכירת דירת אמו, וכן טען בחקירה כי אין ביכולתו להשיב לאימו (או ליורשיה) את כספי מכירת הדירה חרף היותו הבעלים בחברה, שכן הכספים מהחברה אינם נזילים. עימותו עם הדוחות הכספיים של החברה המראים על הרווח הנקי של החברה לא זכו לתשובה הולמת. עניין זה מצביע אף הוא על כך שרוטנר אינו הבעלים האמתיים של החברה, ואינו מקבל נתח מרווחיה הנקיים.
ד. רביעית, מניתוח הסכם העברת המניות שבין פרלמוטר לבין רוטנר, עולה כי על אף הניסיון להציג את מאזן החברה כשלילי, משל החברה מצויה ביתרת חובה בסך של 1.8 מיליון ₪, הרי שניתוח מעמיק של מצבה הפיננסי של החברה מגלה שלא כך הם פני הדברים. כך, על אף שבהסכם העברת המניות שבין פרלמוטר לרוטנר נכתב כי לחברה חוב בסך של 2,930,000 ₪ לטובת בנק לאומי, הרי שמחקירתו של רוטנר התגלה כי החוב האמתי של החברה לבנק לאומי עומד על 1.5 מיליון ₪ בלבד. מכאן שפרלמוטר ויתר לכאורה על חברה רווחית בשל חוב של 338,000 ₪ בלבד. יתרה מזאת, ההסכם בין פרלמוטר לרוטנר נחתם בחודש ספטמבר 2014, כאשר כבר היה מוכן הדו"ח הכספי המבקר של החברה לשנת 2013. מעיון בדו"ח זה עולה כי לחברה נכסים נוספים שלא הוזכרו בהסכם העברת המניות שבין פרלמוטר לרוטנר, הכוללים מזומנים ושווי מזומנים, יתרת זכות מלקוחות, רכוש קבוע ומלאי נוסף, והכל בשווי של 3,945,422 ₪. נתונים אלו מלמדים כי לא רק שהחברה לא הייתה בגירעון בעת העברת המניות מפרלמוטר לרוטנר, אלא שהחברה הייתה בכלל במאזן חיובי מבחינת נכסים והתחייבויות, והסכם העברת המניות בין פרלמוטר לרוטנר הינו כולו למראית עין.
ה. חמישית, כל עניין ההלוואה על הסך של 800,000 דולר בין גוספלד לרוטנר מוטל בספק, וזאת מכמה סיבות:
בסעיף 8 להסכם שבין גוספלד לרוטנר נכתב כי מלאי החברה, המוניטין והציוד שלה ישועבדו לטובת גוספלד בשעבוד שני (לאחר השעבודים לבנקים) כנגד העמדת ההלוואה, אולם בפועל לא נרשם כל שעבוד ברשם החברות. לזאת יש לצרף את העובדה כי החייב הצהיר בדו"ח שהגיש על גוספלד כעל נושה, ואין הגיון בכך שאדם שכבר "נכווה" מהלוואה בקשר לחברה יעמיד לה שוב הלוואה נכבדה בלא בטוחות;
לא הוצגה ראיה כי גוספלד אכן העביר כספים לספק העיקרי כנגד החוב הנטען, ונספח 9 לתגובת המשיבים, המתיימר להוות ראיה שכזו, הוגש ללא חותמת או אישור לכך שמדובר במסמך מקורי. כמו כן לא הוצגו חשבוניות או קבלות שהנפיק הספק העיקרי כנגד קבלת התשלום לכאורה של 800,000 דולר.
שישית, מחקירתו של רוטנר התגלה כי הוא נותר המנהל של מכירת הבגדים בחברה, כפי שהיה במשך עשרים השנים האחרונות, אולם בכל הנוגע לניהול הפיננסי של החברה הוא אינו מתמצה כלל. כך, במהלך החקירה התגלה כי רוטנר אינו יודע לזהות דו"ח כספי, אינו מתמצה כלל ואינו יודע ליתן הסברים לעניין הוצאות והכנסות מהותיות של החברה המשתקפות בדוחותיה הכספיים. עניין זה מלמד אף הוא כי רוטנר נותר למעשה בתפקידו הקודם, על אף הפיכתו לכאורה לבעלים, כאשר החייב, שהינו הבעלים האמתי, הוא זה שמתעסק בפן הפיננסי של החברה.
ו. שביעית, מאמציו הרבים של החייב להרחיק עצמו מהחברה, ובעצם לתמוך בטענת החברה כי אינו הבעלים בה, מאמצים הכוללים שכירת עורך דין המייצג אותו בלהט בעניין זה, הינם שלעצמם מעלים חשדות כנגד החייב, שכן על החייב לשמוח לכאורה שהנאמנים מנסים לייחס לו את הבעלות בחברה, ובכך לפדות את חובותיו הרבים של החייב לנושיו.

בקשה 51
47. בכל הנוגע לבקשה זו ביקשו הנאמנים להדגיש את הגרסאות הסותרות שמסרו החייב והחברה בעניין תפקידו של החייב בחברה, ועמדו על כך שעובר לבקשה טענו האחרונים כי לחייב תפקיד משמעותי, ייחודי ובלעדי בחברה , וזאת במסגרת מספר בקשות שהגישו לאפשר את יציאת החייב מהארץ (באחת מן הבקשות ליציאת החייב מהארץ -בקשה 45- אף נערכו חקירות לחייב ולרוטנר), כאשר לאחר הגשת הבקשה דנן, לרבות במסגרת הדיון מיום 23.05.2016, ניסו להפחית מערכו של החייב בחברה, ולצייר אותו כמי שמחזיק בתפקיד שולי למדי בחברה חרף טענותיהם הקודמות.

סיכומי החברה
(לא הוגשו סיכומים מטעם החייב)
בקשה 46
48. החברה חוזרת על טענתה המקדמית כי לאור הסכם הפשרה, אין המדובר בנכס של החייב, ופרלמוטר רשאי להעביר את החברה למי שליבו חפץ.
49. לגופו של עניין נטען כי הנאמנים כשלו מלהוכיח כי הסכם העברת המניות בין פרלמוטר לרוטנר הינו הסכם למראית עין שמטרתו העברת החברה לבעלות החייב, על אף שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל עליהם, וזאת על פי הדין והפסיקה.
50. עוד נטען כי העובדה שהחברה רווחית בסופו של יום אין פירושה כי לחברה אין קשיי נזילות, שכן עליה לרכוש סחורה, ולראיה הרי שאכן היה חוב לבנק לאומי. כמו כן, אף הנאמנים עצמם סברו כי החברה אינה רווחית במועד הסכם הפשרה, ובמסגרת הבקשה לביטול הענקה שהוגשה תחילה כנגד פרלמוטר, נכתב במפורש כי ספק אם יש לחברה שווי כלשהו.
51. בכל הנוגע לחובות החברה שפורטו בהסכם ההלוואה שבין גוספלד לרוטנר נטען כי אין מקום להסתמך על הדו"ח של שנת 2013, שכן ההסכם נחתם שנה לאחר מכן, ובתווך שילמה החברה לנאמנים סך של 2.8 מיליון ₪. עוד נטען בהקשר זה כי בחברה החרדית, עימה נמנה גם גוספלד, פחות מקובל להקפיד על רישום שעבודים, בדומה להלוואות הניתנות על ידי מוסדות גמ"ח.

בקשה 51
52. בכל הנוגע לבקשה 51 חזרה החברה על הטענות שהועלו בתגובתה לבקשה, וכן הוסיפה כי לא ניתן להקיש בין השכר הגבוה שמשך החייב בעבר לבין השכר שעליו לקבל כיום, שכן אז משך החייב את שכרו בהיותו עוסק מורשה ויכל לעשות בכספי העסק כבשלו.
53. הנאמנים, במסגרת סיכומי התשובה מטעמם, חזרו הנאמנים על טענותיהם הקודמות, וכן הועלו בכלליות טענות בדבר הפרות אחרות של הסכם הפשרה הנוגעות לפינוי אחד מנכסי החברה. עוד נטען כי בעת החתימה על הסכם הפשרה רימו החברה ופרלמוטר את הנאמנים והוליכו אותם שולל, כאשר רק במסגרת בקשה זו צורפו הדוחות הכספיים של החברה ונלמד כי החברה למעשה רווחית ביותר (ר' סעיף 15 לסיכומי התשובה מטעם הנאמנים).

סיכומי הכנ"ר
54. הכנ"ר בסיכומיו חזר על טענותיו כי לאור הסכם הפשרה לא ניתן לטעון כי החברה בבעלות החייב. לעומת זאת, לדעת הכנ"ר, משהוכח כי החייב הינו "הרוח החיה" בחברה, לא יעלה על הדעת להשלים עם שכרו הנטען, והמליץ כי על מנת שקופת פשיטת הרגל תהנה מפוטנציאל השתכרותו, יועמד התשלום החודשי על הסך של 18,000 ₪.
55. לאחר הגשת סיכומי הכנ"ר הוגשו עוד מספר תגובות מטעם הצדדים, החוזרים בעיקרם על הנאמר לעיל.

בקשה 54
טענות הנאמנים
56. מעיון בדו"ח הכספי לשנת 2012 שצורף לתגובת החברה במסגרת בקשה 46, עלו ממצאים לפיהם בין החייב כעוסק ובין החברה נכרת בשנת 2012 מעין הסכם סודי, שהוסתר מהנאמנים עובר לחתימת הסכם הפשרה, במסגרתו סוכם עם החייב כי "לאחר פעילות של שנה ישולם מוניטין עבור פעילות העסק, אשר גובהו יחושב באותו מועד" (להלן: "הסכם המוניטין").
57. כמו כן, בדו"ח הכספי של החברה לשנת 2013, שאף הוא צורף על ידה במסגרת בקשה 46, נכתב כי בתחילת שנת 2013 הועמד ושולם המוניטין בגובה של 3,400,000 ₪.
58. לטענת הנאמנים, הסכם המוניטין שהוסתר מהם, מהווה נכס של החייב, ולו נכס במובן של זכות תביעה של החייב מהחברה, ועל כן הכספים שהועברו לחייב מכוח הסכם זה בשנת 2013 הינם כספים המוקנים לנאמנים על פי דיני פשיטת הרגל.
59. במסגרת בקשה זו דורשים הנאמנים להתיר להם להגיש חוות דעת באשר לשווי האמתי של המוניטין המגיע לחייב מכוח הסכם זה, אשר להערכת הנאמנים עומד על סכום גבוה יותר מהסך של 3.4 מיליון ₪, ולחייב את החברה בתשלום סכום זה לנאמנים.

תגובת החברה
60. לטענת החברה, הסך של 3.4 מיליון ₪ המוזכר בדו"ח הכספי של 2013 מורכב מהסך של 2.8 מיליון ₪ ששולמו לנאמנים בגין הסכם הפשרה, ועוד סך של 600,000 ₪ ששילמה החברה לרשויות המס, עבור חובות של החייב, בתקופה בה היה עוסק מורשה. החייב לא קיבל לידיו ישירות כספים עבור המוניטין, וההסכם המוזכר בדו"ח הכספי של שנת 2012 הינו הסכם הפשרה שנכרת עם הנאמנים.
61. כמו כן, היות והסך של 2.8 מיליון ₪ שולם לנאמנים, אשר כידוע באים בנעלי החייב, אין פסול בכך שבדו"חות החברה הסכום ששולם לנאמנים מופיע כסכום ששולם לחייב עצמו. טענה זו עולה בקנה אחד עם העובדה שהסכום ששולם לנאמנים בגין הסכם הפשרה לא מופיע בנפרד בדו"חות הכספיים של החברה.
62. לתמיכה בטענה זו צורף מכתבו של רו"ח שחר הד (להלן: "רו"ח הד"), אשר ביקר את הדוחות הכספיים של החברה לשנים 2012-2013, המאשר את האמור.
63. עוד נטען, כי הסכם הפשרה נחתם בזמנו גם אל מול החברה ולא רק אל מול פרלמוטר, כאשר במסגרתו הובהר כי תשלום סכום הפשרה לנאמנים מהווה סילוק של טענות הנאמנים גם כלפי החברה עצמה, לרבות סילוק טענות לעניין מוניטין או מלאי החברה, בעבר ובעתיד. לדידה של החברה, החברה רכשה את המוניטין של החייב בתמורה לסך של 2.8 מיליון ₪.

תגובת הנאמנים לתגובת החברה
64. לטענת הנאמנים, אין לקבל את גרסת החברה כי הסכם המוניטין הינו בעצם הסכם הפשרה, והדבר אינו מתיישב עם השכל הישר לאור לשון הדברים המובאים בדוחות הכספים- כי מדובר בהסכם שנחתם עם העוסק לצורך כימות המוניטין, ועל פניו הינו הסכם שקדם להליכי פשיטת הרגל של החייב.
65. נוכח האמור, חוזרים הנאמנים על הסעד המבוקש, ולחילופין דורשים לחייב את החברה בתשלום על הסך של 3.4 מיליון ₪ שהועבר לחייב חרף ידיעת החברה כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל.
66. לחילופי חילופין נטען, כי גם אם טענת החברה נכונה, הרי שהתשלום על הסך של 600,000 שכביכול שילמה החברה בעבור חובות עבר של החייב כעוסק מורשה, מהווה העדפת נושים אסורה, באשר כספים אלו שולמו בעת שהחייב היה תחת הליכי פשיטת רגל. מכאן, שכסעד חלופי, על החברה להשיב לנאמנים את הסך של 600,000 ₪ ששולמו כהעדפת נושים.

המשך הגשת התגובות בבקשה
67. לאחר הגשת תגובה זו, ובעקבות בקשת הכנ"ר, התבקשה החברה להעביר לעיון הכנ"ר והנאמנים את הסכם המוניטין ואת המסמכים הקשורים בתשלומים הנטענים לרשויות המס. החברה בתגובה הבהירה כי אין כל הסכם עם החייב, למעט הסכם הפשרה, ומהודעת הנאמנים מיום 21.06.2017 עלה כי הועברו אליהם מסמכים חשבוניים של החברה המפרטים תשלומים שכביכול הועברו לרשויות המס.
68. בעקבות בקשת הבהרה נוספת מטעם בית המשפט, הבהירה החברה כי הסך של 2.8 מיליון ₪ הועברו לנאמנים מחשבון החברה ללא השקעה נוספת מטעם פרלמוטר בחברה, אלא שבשנה שקדמה לחתימת הסכם הפשרה הנאמנים, הזרים פרלמוטר לחברה סך של 490,000 דולר לצורך הבראת החברה שהייתה מצויה בקשיים.
עמדת הכנ"ר
69. לדעת הכנ"ר, נוכח נסיבות התיק, ואי הצגת הסכם המוניטין, יש ממש בבקשת הנאמנים, ויש מקום לקבל שמאות בקשר לשווי האמתי של המוניטין.

בקשה 46 – הבקשה לצירוף ראיות
טענות הנאמנים
70. ביום 25.4.17 הגישו הנאמנים בקשה חסויה בבקשה 46, במסגרתה נטען כי לידי הנאמנים הגיעו ראיות חדשות שיש בהן להביא לקבלת בקשה 46. כן התבקשו צווים במעמד צד אחד שעניינם למנוע מהחברה לבצע הברחת נכסים בכל הנוגע למלאי החברה.
71. בבקשתם טענו הנאמנים כי בנסיבות שהם אינם יכולים לפרטם, ואשר קשורים לסכסוך שפרץ בין החברה לבין הספק העיקרי, הגיעו לידיהם מסמכים שעניינם הודאות והתחייבויות של החייב אל מול הספק העיקרי, מהם עולה כי החייב הינו בעלי החברה. כבר עתה יוער כי בהמשך התברר כי המסמכים הגיעו לידי הנאמנים דרך הספק העיקרי ומי מטעמו.
72. להן יפורט בקצרה על הראיות שצורפו, בהתאם לסדר הדברים כפי שהובא בבקשת הנאמנים:
73. הראיה הראשונה והעיקרית המוגשת בבקשה זו, אשר כונתה על ידי הנאמנים "ראיית הזהב", הינה הודאה של החייב במסגרת מסמך הנושא את הכותרת "שטר הודאה והתחייבות", על פניו מחודש מרץ 2015, ובו הצהרה של החייב, כי הוא הבעלים האמתי של החברה, וכל מה שרשם את שם החברה על שם אחרים, לרבות רוטנר וגוספלד, נעשה מחמת אונס והתמוטטות כלכלית (להלן: "שטר ההודאה"). שטר ההודאה עצמו לא הוצג בצירוף חתימתו של החייב, אולם לבקשה זו צורפו תצהירים של שני עדים אשר נכחו במעמד חתימתו הנטענת של החייב על שטר ההודאה בארצות הברית, והמאשרים את פעולת החתימה.
74. ראיה שניה שצורפה הינה "שטר הסכם", במסגרתו התחייב החייב כלפי הבעלים של הספק העיקרי כי אם לא ישלם חוב של החברה לספק העיקרי, הוא ימכור למי שערב לחוב זה את כל החניות שלו בשם דסקל או בשם אחר ואת הזכויות בחברה (להלן: "הראיה השניה").
75. ראיה שלישית- הסכם שנכרת בין החייב לספק (להלן: "הראיה השלישית").
76. ראיה רביעית- כתב ערבות של צד ג'- מר שטרן, לטובת הספק וכלפי החברה, ממנו עולה כי החייב הוגדר באופן אישי כחייב יחד עם החברה (להלן: "הראיה הרביעית").
77. ראיות חמישית ותשיעית- הודעות דוא"ל בין החייב לספק (להלן: "הראיה החמישית" ו"הראיה התשיעית" בהתאמה).
78. ראיות שישית ושביעית- הסכמים והתחייבויות בין החייב לספק עליהם חתם החייב ומהם משתמע כי הוא מתחייב לשלם באופן אישי את חובות החברה להלן: "הראיה השישית" ו"הראיה השביעית" בהתאמה).
79. ראיה שמינית- מכתב מהספק לחייב מיום 18.01.2017 ממנו משתמע שהספק מתייחס לחייב כאל בעלי החברה, ודורש ממנו ליישב את תשלום חובות החברה לספק העיקרי, שאם לא כן, ייעצרו משלוח הסחורות לחברה (להלן: "הראיה השמינית").
80. ראיה תשיעית- הודאת דוא"ל מיום 18.01.2017, מהחייב (אשר עשה שימוש בכתובת דוא"ל של בתו) למר שלמה פראנד, ממנה עולה כי החייב הוא הבעלים בחברה, וכי ייחרב עליו עולמו אם לא יצליח לשכנע את הספק העיקרי להמשיך ולספק לו סחורה (להלן: "הראיה התשיעית").
81. כבר עתה יובהר כי ביום 13.06.2017 נערך דיון בעצם הוספת הראיות החדשות, כאשר בהסכמת הצדדים הוחלט להתיר את צירוף 9 הראיות החדשות, תוך ששמורה לצדדים כל זכות וטענה בעניין, כמו גם הזכות להגיש ראיות מטעמם.

תגובת החייב
82. ביום 05.06.2017 הוגשה תגובת החייב לעניין הוספת הראיות. במסגרת התצהיר שצורף לתגובה זו הצהיר החייב כי הוא אכן חתם על ההודאה, אולם עשה זאת לבקשתו של הבעלים של הספק העיקרי מר אהרון מרדכי גלובר (להלן: "גלובר") ובעקבות לחץ שהלה הפעיל עליו, שאם לא יחתום על מסמך ההודאה, הוא לא יקבל סחורה לחג הפסח. כן נטען כי נוכח לחציו של מר גלובר לצורך חתימתו על ההודאה, פנה החייב בו ביום (02.03.2015) לבית דין צדק בניו יורק שם הצהיר כי חתימתו שקרית. לדעת החייב, גלובר הכין את מסמך ההודאה והכריח את החייב לחתום עליו, על מנת שמסמך זה ישמש אמצעי לחץ עתידי, לצורך סגירת החברה ופתיחת העסק המתחרה שהוא מעוניין להקים בישראל.
83. לגבי יתר הראיות שצורפו נטען כי אכן החייב מוצג כבעלים משום שהיה הכרח להציג זאת בפני
הספק העיקרי, על מנת שהספק העיקרי לא יגלה על בעלותו של פרלמוטר בחברה, עמו הוא מצוי בסכסוך קשה. לגבי מסמכים שנחתמו לאחר שהבעלות בחברה העברה כביכול לרוטנר, נטען כי מאותו הזמן גם רוטנר מופיע כחתום על מסמכים אלו (יחד עם גוספלד).
84. בכל הנוגע לראיה השמינית ולראיה התשיעית, נטען כי רוטנר פנה לחייב וביקש ממנו למצות את קשריו האישיים עם רבנים ואדמור"ים המקורבים לגלובר, על מנת לשחרר סחורות שגלובר נמנע מלהעביר לישראל, לקראת חג הפסח של שנת 2017. אותם רבנים עימם עמד החייב בקשר בישראל הפנו את החייב למר שלמה פוראנד מניו יורק על מנת שיגשר בינו לבין גלובר, ומכאן הראיה התשיעית. כמו כן נטען כי השימוש במייל של ביתו של החייב נעשה לאור העובדה שביתו של החייב היא מנהלת חשבונות בחברה, והיה צורך בתיעוד מסמכים וחשבוניות.

תגובת החברה
85. תגובת החברה לראיות החדשות הוגשה במסגרת מספר כתבי טענות, מיום 27.4.2017, מיום 01.05.2017, מיום 26.05.2017 ומיום 20.07.2017.
86. לטענת החברה, אין בראיות שצורפו ולא כלום, שכן החברה כבר טענה בפני
בית המשפט כי החייב הוא זה שמתנהל אל מול הספק ומנהל את ענייני החברה מולו, ועל כן היה הכרח להציג מצג שהחייב הוא הבעלים של החברה. עוד הזכירה החברה כי היא הודתה שהספק מסוכסך עם מר פרלמוטר ועל כן אסור היה שהספק העיקרי ידע שהחברה נמכרה לו.
87. כמו כן, כבר בבקשה 14 (בקשת ביטול ההענקה שהסתיימה בהסכם הפשרה), ציינה החברה כי החייב מציג עצמו כבעלים. בנוסף, במסגרת בקשה 20, לאחר אישור הסכם הפשרה, הגישה החברה מכתב מטעמו של הספק העיקרי, לפיו הוא רואה בחייב כבעלים. מכאן, שאין חידוש במידע שבידי הנאמנים, ועל כן בקשתם דנן לוקה בשיהוי, שיהוי אשר פגע במר רוטנר, שלו היה יודע על הכוונה להגיש את הבקשה דנן, לא היה מתקשר במכר המניות עם מר פרלמוטר.
88. עוד נטען, כי הגורם ממנו הגיעו כל המסמכים לנאמנים הינו גלובר- כזכור הבעלים בספק העיקרי, אשר רוצה לפתוח בישראל עסק מתחרה ועל כן מנסה למוטט את החברה באמצעות מסירת מידע מוטעה לנאמנים. העובדה שהראיות צורפו מטעם "בעל עניין" מפחיתות ממשקלן (בהקשר זה הוצג פרסום של הספק העיקרי בעיתונות החרדית על פתיחת עסק מתחרה). בנוסף, הספק והחברה מצויים בסכסוך משפטי.
89. טענות החברה לגופן של הראיות שצירופן נתבקש:
90. ראיה ראשונה- שטר ההודאה- החברה חוזרת על האמור בטענת החייב, כי שטר ההודאה נחתם תחת כפיה ולחץ מצדו של הספק העיקרי, והפנתה להצהרת החייב בפני
בית הדין מאותו היום. כמו צירפה החברה תצהיר מטעם אדם בשם מר ישראל קליין, שנטען כי נכח בעת חתימת ההודאה, ומעיד על כך שמסמך זה נחתם תחת לחץ וכפיה מצד הספק העיקרי. כן צורף תצהירו של מר נתן גלנט, אשר שימש אחד מחברי בית הדין בפני
הם מסר החייב את הצהרתו מיום 02.03.2015, כי ההודאה נחתמה על ידו מאונס ואינה אמת.
91. ראיה שניה- נטען כי היות ומדובר בראיה שקדמה להסכם הפשרה שנחתם עם הנאמנים, אין לדון בה, שכן הסכם הפשרה סותם עליה את הגולל. בנוסף, הראיה מעלה טענות ישירות נגד מר פרלמוטר ויש לתת לו להגיב להן.
92. ראיות שלישית, חמישית ותשיעית- נטען כי הן תומכות בגרסת החברה כי לספק העיקרי הוצג שהחייב הוא בעלי החברה.
93. ראיה רביעית- נטען כי המסמך אינו חתום על ידי החייב ומשכך הוא חסר משמעות. עוד צוין כי מר שטרן, המופיע במסמך זה כערב, נתבע על ידי הספק בגין ערבותו זו.
94. ראיות שישית ושביעית- נטען כי שטר ההסכם המובא במסגרת הראיה השישית מוצג ללא חתימתו של רוטנר, אולם במקור גם רוטנר חתם על מסמך זה בחו"ל, אלא שחתימתו נמחקה. כהוכחה צורף כרטיס טיסה של מר רוטנר לחו"ל באותו הזמן. כמו כן, יש משמעות לכך ששמו של מר רוטנר נכתב כצד להסכם. הראיה השביעית מהווה המשך של הראיה השישית והאמור לעיל חל גם לגביה.
95. ראיה שמינית- למכתב זה מטעם הספק שלח החייב ביום 02.2.17 מכתב תשובה, במסגרתו מכחיש החייב את הניסיון של הספק לטעון כי הוא בעליה האמתיים של החברה. המכתב צורף כנספח 5 לתגובת החברה.
96. ראיה תשיעית- החברה חוזרת על הטענה שזוהי צורת ההתנהלות מול הספק העיקרי, ודווקא העובדה שהחייב משתמש בלשון רבים במכתב זה, מעידה כי הוא מדבר בשמה של החברה ולא בשמו.
נוסף על האמור, החברה הגישה תצהיר של הספק העיקרי שהוגש במסגרת תביעה המתנהלת כנגד מר שטרן (שחתם על הערבות נשוא הראיה השמינית), במסגרתו הצהיר הספק כי ידע על פשיטת הרגל של החייב, וכי זו הסיבה להחתמת מר שטרן על הערבות (שנחתמה בשנת 2013).
97. כנספחים 10-11 לתגובתה תכתובות דוא"ל והודעות טקסט (חלקן מתורגמות מיידיש ע"י משרד תרגומים) מהן עולה, לטענת החברה, כי הספק מתייחס למר רוטנר כבעלי החברה, כאשר בסוף אותן הודעות הוא דורש לדעת מי בעלי החברה.

תגובת הנאמנים לתגובות החייב והחברה
98. ביום 1.8.17 הוגשה תגובת הנאמנים לתגובת החברה בעניין הראיות, כדלקמן:
99. לטענת הנאמנים, החברה לא טענה בפני
הם כי החייב מציג עצמו כבעלים, אלא טענה רק בדבר קשריו עם הספק.
100. החברה נשענת על הטענה כי היה חובה להציג כלפי הספק שדסקל הוא הבעלים, בשל הסכסוך עם פרלמוטר. עם זאת, עיקר טענות הנאמנים הם כלפי התקופה בה רוטנר הוא כביכול בעל המניות, ולא נטען שהספק מסוכסך גם עם רוטנר. אי לכך, לא ברור הצורך בהצגת החייב כבעלים גם בתקופת רוטנר. לאור האמור, אין מקום לטענת השיהוי.
101. אשר לראיה השישית, לגביה נטען כי רוטנר חתום גם על המסמך אלא שחתימתו נמחקה, לא ברי מדוע לא צורף המסמך הנושא את חתימת רוטנר, כנטען.
102. אשר לראיה השמינית, המכתב שכביכול החייב שלח כתגובה, נושא תאריך שונה מהתאריך המצוין בגוף תגובת החברה, הוא לא חתום ולא ברור האם אכן נשלח ואימתי.
103. הצהרת החייב בבית הדין הרבני אין בה ולא כלום, שכן מדובר בבית דין חסר סמכות (ככל והוא בכלל קיים), וממילא הנאמנים לא היו צד לו. כמו כן, יש לדחות את טענת החייב כי הצהיר מראש שהוא הולך לחתום על מסמך שקרי מטעמים של מדיניות שיפוטית ואינטרס ציבורי.

המשך השתלשלות הדברים
104. כאן המקום להעיר כי בין לבין, ביום 20.07.2017 הגישה החברה שתי בקשות- בקשה להעברת הדיון בבקשות 46 ו-51 להליך אזרחי רגיל (בקשה 69) ובקשה לצירוף פרלמוטר כבעל דין (בקשה 70). בקשות אלו נדחו על ידי בית המשפט ביום 17.09.2017 וביום 19.09.2017 בהתאמה.
105. ביום 27.09.2017 נערך בפני
דיון בבקשה להוספת ראויות במסגרת בקשה 46 וכן דיון בבקשה 54. במסגרת הדיון נערכו חקירות לחלק מהמצהירים שתצהיריהם צורפו לבקשות אלו: מר סגל מטעם הנאמנים, רו"ח הד, מר נתן גלנט ורוטנר מטעם החברה וכן החייב. לאחר הדיון ניתן צו להגשת סיכומים.

סיכומי הנאמנים
106. במסגרת סיכומים אלו, ביקשו הנאמנים לדרג את הסעדים להם הם עותרים בשלל הבקשות שבפני
. ראשית נטען כי יש לקבוע שמניות החברות מוקנות לנאמנים לאור הפרת סעיף 6 להסכם הפשרה, כאמור בבקשה 54. לחילופין מבוקש להורות כאמור, מכוח ההחזקה הפיקטיבית של רוטנר בחברה, כאמור בבקשה 46.
107. ככל ובקשת הקניית המניות תידחה, עותרים הנאמנים כסעד חלופי, לקבל את בקשות 54 ו-51.
108. להלן יפורטו טענות הנאמנים לגופם של דברים

הבקשה להוספת ראיות במסגרת בקשה 46
109. ראשית מבקשים הנאמנים להתייחס להתייחס לעדותו של מר נתן גלנט, אחד מהדיינים שנכחו בבית הדין הרבני בברוקלין, בפני
הם הצהיר החייב כי מסמך ההודאה הינו שקרי (להלן: "גלנט" ו"בית הדין" בהתאמה), אשר העיד כי החייב טען בפני
בית הדין שהוא חותם על מסמך ההודאה על מנת להציל את מפעל חייו ואת כל כספיו שלו.
110. בהמשך סיכומיהם עומדים הנאמנים על כך שהחברה והחייב לא הכחישו את המסמכים שהובאו כראיות, כי כל טענותיהם בעניין הינם טענות שבעל פה כנגד מסמך שבכתב, וכי עליהם הנטל להוכיח כי האמור במסמכים שבכתב אינו משקף את המציאות, נטל שהחברה והחייב לא עמדו בו.
111. בכל הנוגע לראיה הראשונה-שטר ההודאה- יצאו הנאמנים כנגד תצהירו של מר קליין, שטען כי כביכול נכח בעת חתימת מסמך ההודאה על ידי החייב, וטען כי החתימה נעשית תחת כפיה. ראשית נטען כי המדובר בתצהיר שאינו ערוך על פי דין, ושנית, כי שעה שאותו אדם לא התייצב לחקירה במסגרת הדיון האחרון, הרי שלא ניתן ליתן משקל לעדות לכאורה זו, כך שהעדות היחידה בדבר כפייה על חתימת המסמך הינה עדותו של החייב. לזאת יש להוסיף כי על פי הפסיקה הקיימת, טענות "כפייה" יש להוכיח ברמה גבוהה של וודאות, דבר שלא נעשה.
112. חיזוק לדבריהם מוצאים הנאמנים גם בנספח 10 שצורף לתגובת החברה לבקשה להוספת ראיות, שעניינו מכתב מטעם גלובר לרוטנר, מיום 20.07.2017, המציין כי גלובר אינו יודע מי הבעלים של החברה כבר, האם דסקל או רוטנר. עוד צוין במכתב זה כי דסקל טען בפני
גלובר לפני כשבועיים כי הוא פיטר את רוטנר. מדברים אלו יוצא איפה, כי עד סוף שנת 2016 עוד הציגה החברה את דסקל כבעלים בפני
הספק העיקרי, כך שאין כל הגיון בטענה דסקל כי גלובר כפה על החייב לחתום על ההודאה בשנת 2015, כשהוא יודע כי הבעלים האמתי של החברה הוא רוטנר.
113. עדותו של החייב עצמו בעניין זה, אף היא מחזקת את עמדת הנאמנים לטעמם. כך, משהחייב נשאל מדוע הוא מכניס עצמו למצב שהוא לוקח התחייבויות על עצמו, ושם עצמו במצב שכופים עליו דברים, בתמורה לשכר מצומצם של אלפי שקלים בודדים לחודש, ענה החייב תשובות מתחמקות. כמו כן, לא נתן החייב הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא יצר החייב קשר עם הנאמנים טרם החתימה על מסמך ההודאה, או מדוע הוא לא טרח לדווח על כך בחקירתו בבית המשפט, בדיון מיום 23.05.2016.
114. זאת ועוד, במעמד חקירתו הנגדית של החייב בדיון האחרון, הסתבר שבאותו היום בו חתם החייב על ההודאה (כזכור, מדובר ביום 02.03.2015), חתם החייב גם על המסמכים נשוא ראיה שישית, אשר רוטנר טוען כי גם הוא חתום על חלקם. מכאן נלמד אפוא כי רוטנר שהה עם החייב בארצות הברית גם בעת החתימה על שטר ההודאה. לטענת הנאמנים אין זה מתקבל על הדעת כי החייב ורוטנר נמצאים בפגישה עם הספק העיקרי וחותמים מולו על מסמכים הקשורים בחברה, אולם רק החייב נאלץ באותו היום לעבור את עניין הכפייה הנטענת לגבי החתימה על שטר ההודאה, כאשר לרוטנר אין כל ידיעה על העניין.
115. לסיכומו של דבר מפנים הנאמנים לפש"ר 1494-00 ח.ג.י חברה לשיווק והספקה לבניין בע"מ ואח' נ' לוי ואח' (פורסם בנבו, 12.06.2017), שם נקבע כי כלל, יש מקום להקל על בעל תפקיד בנטל שנדרש ממנו גם בטענות תרמית, בכל הקשור להברחת רכוש נושים.

בקשה 54
116. בכל הנוגע לבקשה זו, מבקשים הנאמנים לדחות את פרשנות החברה כי הסך של 3.4 מיליון ₪ אשר צוין בדו"ח של שנת 2013 ששולם כמוניטין, מגלם את הסך של 2.8 מיליון ₪ ששולם לנאמנים בעקבות הסכם הפשרה, וכן סכום נוסף שנועד לכסות את חובותיו של החייב כעוסק מורשה לרשויות המס. הנאמנים עומדים על חוסר ההתאמה המילולית בין נוסח הדברים כפי שהם מובאים בדוחות החברה לשנים 2012-2103 לבין טענות החברה, וכן טוענים כי גם חקירתו של רו"ח הד, אשר כזכור ערך וביקר את הדוחות השנתיים של החברה לשנים 2012-2103, מצביעה על כשלים בגירסה זו.
117. נוסף על כל האמור ביקשו הנאמנים להדגיש כי החברה והחייב לא כפרו בטענות שהועלו במסגרת בקשה 54, כי הסכם הפשרה הופר הפרה יסודית, בכל הנוגע לסעיפים 8-7 שבו, שעינינו הנכס בירושלים.
118. עוד נטען כי הנאמנים לא היו צריכים לשלוח הודעת ביטול לעניין זה, שכן על פי סעיף 6(ב) להסכם הפשרה, אי קיום ההתחייבויות שבמסגרת הסכם הפשרה, יגרור את העברת מניות החברה לידי הנאמנים.

סיכומי החברה
בבקשת צירוף הראיות במסגרת בקשה 46
119. החברה חוזרת בסיכומיה על טענותיה דלעיל, וכן ביקשה לחדד, כי משלא הוכח שהחברה נרכשה ממקורותיו של החייב, אלא ממקורותיו של רוטנר, הרי שאין כל מקום לטענות הנאמנים.
120. עוד שבה וחזרה החברה על הטענה כי החייב מציג עצמו בפני
הספק העיקרי כבעלי החברה, וזאת בפרט כאשר פרלמוטר היה בעליה של החברה ולאור הסכסוך של הספק העיקרי עימו, כמו גם על הטענה כי הסכם הפשרה סותם את הגולל על הבקשה דנא.
121. לגופם של דברים נטען, כי הנאמנים הסתירו מבית המשפט במכוון, תכתובת מייל ומסרונים, בין החייב. רוטנר והספק העיקרי, אשר צורפו על ידי החברה כנספחים 10-11 לתגובתם מיום 20.07.2017, מהם עולה כי הספק העיקרי מודה כי אינו יודע מי הבעלים האמתי בחברה וכן מכתב של רוטנר לספק העיקרי, המצהיר כי הוא הבעלים האמתיים בחברה. כמו כן הלינה החברה על כך שהספק העיקרי לא הגיע בעצמו על מנת להעיד על אותן הראיות שהעביר לנאמנים.
122. בכל הנוגע למסמך ההודאה, חזרה החברה על טענתה כי ההודאה נחתמה תחת כפיה מאת הספק העיקרי, לצרכי סחיטה, שהרי אין לחייב כל אינטרס גלוי לעין לחתום על מסמך שעלול לסבכו. בנוסף, אין גם לכאורה סיבה אחרת לספק העיקרי להחתים את החייב על מסמך ההודאה פרט לרצון לסבך את החייב במקרה הצורך, שכן הספק העיקרי ידע שהחייב מצוי בהליכי פשיטת רגל, כך שחתימה על מסמך זה אין בה להועיל לחייב.
123. מכל מקום נטען, כי גם אם החייב חתם על ההודאה מרצונו הטוב, הרי שאין בכך לחייב את החברה, שלא הייתה שותפה לחתימה זו, ואשר הוכח כי נמכרה לרוטנר ממקורותיו הוא.
124. אשר לטענות בדבר חוסר תום ליבו של החייב ולעניין הצהרתו בפני
בית הדין, נטען כי אין לתום ליבו של החייב כלפי הספק רלוונטיות להליך דנן, וכי כאדם חרדי החייב בקיום ההלכה החייב היה מוכרח למסור את ההצרה שנתן בפני
בית הדין.
125. אשר לטענה כי העובדה שהחברה שילמה את חובו של החייב לחברה מלמדת על בעלות החייב בחברה, נטען כי אין הדבר כך, אלא שהחברה הייתה מוכרחה לשלם את חובו של החייב כעוסק מורשה לרשויות המס, על מנת שרשויות המס לא ינקטו כלפי החברה בהליכים לגביית החוב.
126. עוד נטען, כי מאז שנחתם הסכם הפשרה, על רקע מצבה הכלכלי הקשה של החברה, מצב עמו הסכימו הנאמנים, מצבה של החברה רק הורע, וחובותיה עומדים על מיליוני שקלים.

בקשה 54
127. החברה חוזרת על טענותיה האמורות לעיל לעניין הרכב הסך של ה-3.4 מיליון ₪ ששולמו בגין המוניטין, ובכלל זאת על כך שאין אזכור אחר להסכם הפשרה בדוחות החברה, וכן כי חברה המצויה במצב כלכלי כה קשה לא יכולה לשלם לחייב סכום כה גדול. עוד נטען כי גם אם רו"ח הד טעה בניסוח הפעולות החשבוניות שבוצעו, אין בכך לחייב את החברה בתשלום של 3.4 מיליון ₪ לנאמנים.
128. אשר לעניין ההפרה כביכול של סעיפים 7-8 להסכם הפשרה, נטען כי מדובר במשפט שולי שנכתב בגדרי בקשה 54, ועל כן לא ניתן להפוך אותו כעת לעילה, במסגרת הסיכומים. עוד נטען כי אין המדובר בהפרה יסודית של הסכם הפשרה, כי במידה וקיימת הפרה הרי המפר הוא פרלמוטר ויש להגיש בקשה נגדו, וכי מכל מקום מדובר בטענה המועלית בשיהוי ניכר.

סיכומי החייב
129. החייב בסיכומיו חזר טענותיו וטענות החברה דלעיל, וכן טען כי המסגרת המשפטית הנכונה לבירור הסוגיות במחלוקת הינה בית משפט אזרחי "רגיל" ולא בית משפט של חדלות פירעון, כאשר יש לצרף את פרלמוטר כבעל דין (כבר עתה יוזכר כי טענה זו נדונה והוכרעה על ידי במסגרת בקשה 69).
סיכומי תשובה מטעם הנאמנים
130. הנאמנים בתגובתם מבקשים להדגיש כי חרף הטענה שהודאת החייב אינה מחייבת את רוטנר, הרי שישנם די ממצאים הקושרים את רוטנר למצגים שהוצגו בפני
הספק העיקרי, ובכלל זאת אותו נספח שצורף על ידי החברה כנספח 10 לתגובתה, לגביו טענה החברה כי הוסתר מבית המשפט, המוכיח כי עד לחודש ינואר 2017, זמן רב לאחר העברת המניות לרוטנר, עדיין המשיכה החברה להציג את דסקל כבעליה, כאשר חתימתו על מסמכים מחייבת את החברה לכל דבר ועניין.
131. לעניין הטענה כי החברה נשאה בחובו האישי של דסקל לרשויות המס על מנת להימנע מהליך משפטי נגדה, נטען כי אין קשר בין הדברים.
132. אשר לבקשה 54, נטען כי אין בעובדה שהתשלום בסך של 2.8 מיליון ₪ לא הוזכר בדוחות החברה כדי להעיד על כך שתשלום זה כלול בסך של 3.4 מיליון ₪ שנכתב כי שולם לחייב בגין המוניטין, וכי על החברה היה לצרף ראיות לטענה כי הסך של 3.4 מיליון ₪ לא שולם לחייב. כמו כן, הטענה כי החברה לא יכולה הייתה לשלם לחייב את הסך של 3.4 מיליון ₪ בשל מצבה הכלכלי הקשה מנוגדת לדוחות החברה המוכיחות כי רווחית, כפי שהנאמנים עמדו כך בהרחבה בשלל כתבי הטענות מטעמם.
133. בכל הנוגע לטענות החברה לעניין הפרת הסכם הפשרה, נטען כי טענות אלו מהוות הרחבת חזית אסורה וכי מכל מקום על פי סעיף 6(ב) להסכם הפשרה אי קיום ההתחייבויות שבהסכם הפשרה מוביל להעברת המניות לידי הנאמנים.

דיון והכרעה
134. לאחר שעיינתי בשלל כתבי הטענות ובסיכומים שבכתב, לאחר שמיעת הטיעונים המשלימים על פה, כמו גם שמיעת העדים השונים והתרשמותי מהם, ובהתאם לסמכותי מכוח סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל, מצאתי, על בסיס כלל הראיות העולות מהבקשות השונות, ואשר כפי שדנתי בכך בפתיח דברי לעיל, עולות כדי מסכת עובדתית סבוכה אחת, לקבל את בקשת הנאמנים במסגרת בקשה 46, להורות כי בעלי החברה האמתיים הינו החייב, וכי רישום הבעלות על שם רוטנר הינו פיקטיבי ונועד להרחיק את החברה מנושי החייב.
135. יובהר, כי בהינתן שהסעד הנדרש בבקשה 46 כולל בחובו את הסעדים שנתבקשו ביתר הבקשות, ומשאף הנאמנים בסיכומיהם האחרונים לא עתרו אלא לסעדים חלופיים, כאשר הסעד הראשון במעלה הינו היעתרות לבקשה 46, הרי שמתייתר הצורך בהכרעה בבקשות 51 ו-54.
136. בפתחו של פסק הדין נדון תחילה בבקשות המקדמיות שהועלו על ידי המשיבים, ולאחר מכן נדון לגופן של הראיות שהונחו בפני
בית המשפט ולמסקנות העולות מהן, תוך ניתוח טענות הצדדים בעניינן.
137. כבר עתה יובהר כי לא מצאתי לדון בנימוק הראשון לו עתרו הנאמנים בסיכומיהם האחרונים לצורך קבלת הסעד המבוקש בבקשה 46, לפיו בית המשפט מתבקש לקבוע כי מניות החברה מוקנות לנאמנים לאור הפרתו של סעיף 6 להסכם הפשרה (בגוף הסיכומים צוין כי מדובר בסעיפים 7-8 להסכם הפשרה), הדנים בהפרת הסכם הפשרה ובנכס הרשום על שם החייב בירושלים. זאת, נוכח העובדה הנאמנים לא עתרו לסעד זה במסגרת בקשה 54, אז הוזכר עניין זה לראשונה בשולי הבקשה, בשתי שורות בלבד, וכהערה בלבד (ר' סעיף 5 לבקשה 54 שהגישו הנאמנים).
138. משקבלת סעד של העברת הבעלות בחברה בגין הפרת סעיפים 6-8 להסכם הפשרה הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים, הרי שמדובר בהרחבת חזית אסורה, ומשכך אין מקום לערוך בו כל דיון. ראו לעניין זה את שנקבע בע"א 2281/06 שמואל אבן זוהר ו-204 אח' (רשימה מצורפת) נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.04.2010):
"כידוע, רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה. הרציונאל העיקרי העומד בבסיס הלכה זו הוא מניעת עיוות דין, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה ששינוי החזית הוא מצד התובע. מבחינת הנתבע, משקפים כתבי הטענות של התובע את עילת התביעה נגדו ועל בסיסם הוא בונה את קו הגנתו. אם יאפשר בית המשפט לתובע לשנות את גרסתו במהלך הדיונים, הרי שיכולתו של הנתבע להתגונן עלולה להיפגע [ראו: רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ [פורסם בנבו] (25.10.2007)].
בענייננו טוענים המערערים כי הסעד של השבת מס הרכוש נטען כבר בכתב התביעה. אולם בפועל, לא נמצאה במפורש תביעה להשבת כספי מס הרכוש, והכותרות אליהן מפנים המערערים הן לכל היותר כותרות כלליות למתן סעד כספי שלא ניתן לקרוא לתוכן את שמבקשים המערערים. האופן בו נוסחו הדברים בכתב התביעה לא אִפשר למשיבה להתגונן כראוי בכתב ההגנה מפני טענה זו. לפיכך, מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר בהרחבת חזית, בטענה שנטענה במפורש לראשונה רק בשלב הסיכומים, וזאת מבלי שניתנה לכך הסכמת המשיבה - במפורש או מכללא - ומשכך אין להיענות לה" .
( ר' גם: רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' משטה ( פורסם בנבו, 3.2.13 )).

הטענה המקדמית לדחיית בקשות הנאמנים לאור הסכם הפשרה
139. בכל הנוגע לטענת החברה, כי בעצם החתימה על הסכם הפשרה ויתרו הנאמנים על כל טענותיהם כנגד החברה, באורח המונע מהם להעלות את טענותיהם כנגדה היום, כמו גם טענת החברה כי נוכח הסכם הפשרה והתשלום לנאמנים את הסך של 2.8 מיליון ₪ הרי שפרלמוטר יכול להעביר את הבעלות בחברה למי שליבו חפץ, מבלי שלנאמנים תקום הזכות להיות מעורבים בכך, לא מצאתי לקבל טענה זו.
140. הסכם הפשרה שנחתם בין הנאמנים לפרלמוטר והחברה, בא ליתן מענה לבקשה 14, במסגרתה נטען כי העברת מניות החברה מדסקל לפרלמוטר עולה כדי הענקה אסורה על פי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, כאשר ליבו של הסכם הפשרה הינו כי כנגד ויתור על טענות הנאמנים בבקשה 14, יקבלו הנאמנים לקופת פשיטת הרגל את הסך של 2.8 מיליון ₪. עם זאת, אין לקרוא לתוך הסכם הפשרה את מה שאין בו.
141. וכך נכתב בסעיף 2 להסכם הפשרה, הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו:
"בכפוף ולאחר תשלום סך כולל של 2,800,000 ₪ (להלן: "תשלום הסילוק"), יסולקו כל טענות כונסי הנכסים כפי שהועלו בבקשה למתן הוראות כנגד פרלמוטר, ומבלי לגרוע מכלליות האמור לכונסים לא יהיו טענות או דרישות או תביעות בכל הקשור למלאי החברה, למוניטין החברה, ולרווחי החברה בעבר ו/או בעתיד".
142. בענייננו, טענות הנאמנים בבקשה 46 אינן טענות הנוגעות למלאי החברה, למוניטין שלה או לרווחיה, ואף אינן קשורות לטענות שהועלו כנגד פרלמוטר במסגרת בקשה 14. טענות הנאמנים בבקשה זו קשורות לבעלות החייב בחברה, לאורן של שלל נסיבות וראיות, כאשר כפי שאף עמדתי על כך במסגרת בקשה 70 (הבקשה לצירוף פרלמוטר כבעל דין), הנאמנים אינם מעלים טענות כנגד פרלמוטר במישור האישי ובהקשר של הברחת נכסים, אז ניתן היה לטעון כי הן סותרות את שהוסכם במסגרת הסכם הפשרה, אלא למעשה כנגד החייב וכנגד רוטנר, שכן עם העברת הבעלות בחברה לכאורה לרוטנר 'יצא' פרלמוטר מהתמונה . לשון אחר, הטענות הקשורות לפרלמוטר אינן באות לפגוע בזכויותיו, אלא הן לכל היותר ראיה או נדבך הבאים לבסס את הסעד המבוקש, כאשר מכל מקום, שעה שפרלמוטר אינו צד להליכים דנן (ואין לו כיום אף זכות נטענת בחברה), הרי שאין בהחלטות בית משפט זה כדי להוות מעשה בית דין נגדו.

הטענה המקדמית בעניין מניעות והשתק
143. בנסיבות העניין לא מצאתי אף לקבל את טענת החברה בדבר השתק עילה או השתק פלוגתא.
144. על פי הפסיקה החלה, השתק עילה יקום מקום בו קיימת זהות בין הצדדים המדיינים (או חליפיהם), וכן מקום בו קיימת זהות עילה בין שתי תביעות או במקרה בו בעל דין יכול היה לרכז את טענותיו שנטענו בתביעה השנייה, במסגרת התביעה הראשונה. כל זאת, כאשר התביעה הראשונה הוכרעה (להרחבה ר': רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, פ''ד נז(5) 691); ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ,פ"ד נז (5) 166)
145. בענייננו, לא מתקיימים התנאים הצריכים להתגבש לכדי השתק עילה. לבד מהעובדה שהטענה להשתק עילה מתבססת על הסכם פשרה שאושר בבית משפט ולא על תביעה שהוכרעה, הרי שאין המדובר באותם הצדדים- שכן הבקשה דנן מכוונת גם כנגד החייב שלא היה צד להסכם הפשרה. כמו כן ובעיקר, אין זהות בין העניינים הנדונים בהסכם הפשרה- חזרת הנאמנים מבקשתם לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל כנגד מר פרלמוטר- לבין עניינה של הבקשה שבפני
– כי החייב הינו הבעלים האמיתיים של החברה חלף רוטנר.
146. בדומה, אין בענייננו אף השתק פלוגתא, מקום בו כלל לא נערך דיון בסוגיות שהועלו במסגרת בקשה 14, באשר פרלמוטר אף לא הגיש תגובה מטעמו לטענות שהועלו כנגדו במסגרת בקשה 14, והסכם הפשרה נחתם מיד לאחר הגשת בקשה זו (להרחבה ר': ע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, נד (1) 642).

דיון לגופם של דברים
147. משעברנו את משוכת הטענות המקדמיות, נעבור כעת לדיון בגופה של בקשה 46. כפי שצוין לעיל, בהחלטתי זו ניתן משקל הן לראיות השונות שהוצגו בפני
, הן לטענות הצדדים בכתבי טענותיהם והן לחקירותיהם של החייב ושל מר רוטנר בפני
, כאשר צירופן של כל אלו, הביאני למסקנה אליה הגעתי, בבחינת נדבך על גבי נדבך.
148. פתח דבר יודגש, כי כידוע משקלן של העדויות ומהימנותם של העדים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית-המשפט מכריע בעניין זה "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט" ( ר' ע"פ 9352/99 מורד יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4)632).
149. "אותות האמת" – אינם אך ורק "אותות וסימנים" הבאים לכלל ביטוי בהתנהגותו של העד על דוכן העדים. משמעותו של המושג הינה רחבה ו"עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים, ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית המשפט והמאמתים או סותרים גירסתיו של העד" (ר' ע"פ 993/00 אורי שלמה נור נ' מדינת ישראל , פ"ד נו (6) 205).
150. תהליך בדיקת הראיות איננו אקט אוטומטי של מיון על פי סיווג כללי של הראיה, אלא בחינה מושכלת של תוכן הדברים. כך ניתן לדלות מתוך עדות דברים המתקשרים עם ראיות אחרות ומחזקים אותם. (ר': י. קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה", מהד' תש"ע – 2009 עמ' 1830-1825) (להלן: "קדמי").
151. קדמי בספרו הנ"ל מציין 4 מבחנים בסיסיים לבחינת מהימנותו של עד:
מבחן ההתרשמות - התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העד על דוכן העדים.
מבחן ההשוואה החיצונית - השוואת דברי העד בבית המשפט עם דברים שאמר במקום אחר, או דברים שאמרו עדים אחרים.
מבחן ההשוואה הפנימית - העמדת דברי העד במבחן של "הגיון שכל ישר ונסיון החיים".
מבחן האישיות - בדיקה והשלכה אפשרית של אופיו של העד ונגיעתו לעניין על מהימנות דבריו
(שם בעמ' 1841-1833).
152. בע"פ 9494/80, שוהמי נגד מדינת ישראל, פ"ד (4) 70, נפסק לעניין זה כי:
"למותר להוסיף כי הביטוי "אותות האמת שנתגלו במהלך המשפט" אינו מתייחס דווקא לסימנים העולים מפניו ותנועותיו של העד בזמן מתן העדות אלא מתייחסים לתהליך ההשוואה של הדברים שהושמעו על ידי העד עם ראיות אחרות או בחינתן על פי ההגיון ונסיון החיים העומד לבית המשפט לעזר בעת שהוא מתמודד עם הראיות המחייבות סינון המסייעות להכרעה בין הגירסאות".

153. בע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 748, נפסק בין היתר:
"הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים".
154. על הליך בחינת העדות והסיבות למתן אמון בה או דחייתה, שנה בית המשפט, כבר בע"א 91/51 מדור חברה לבנין בע"מ נ' ביק, פ"ד ה 792, 796 (1951), בציינו:
"כי שאלת מהימנותם של העדים, היא דבר המסור ללב לבו של השופט, הוא אינו חייב לאדם דין וחשבון על כך, ולפעמים אף לעצמו לא יגדיר את גורמיו ומחולליו של חוסר-אמונו. מי מדד בשעלו את 'התנהגותו' של העד – זה ה-demeanour המפורסם של סעיף 12 לפקודת העדות (פרק נ"ד) – ומי שקל בפלס את שעור הנאמנות שבו? כאן, על כרחך, משתרע כר נרחב לאומדנותיו של השופט, ל'שודא' שלו, לאותם ה'אימפונדרביליה' הבלתי נשקלים ובלתי נמדדים, הדברים 'הסמויים מן העין', שלא תמיד מגיעים הם לתודעה של השופט, ולעתים קרובות פועלים מתחת לסף ההכרה שלו. לא תמיד יוכל אדם להסביר, מדוע אינו מאמין לדברי חברו, ולא תמיד יהא מסוגל להצביע על מקור החשדנות שלו. יען כי, לגבי רחשי אמון או אי-אמון בדברי הזולת, הקובע והמכריע הוא: הרושם הכללי שקיבלת מן האיש ומן שיחו גם יחד; ורושם זה כוחו יפה בשלמותו ותמימותו דווקא, והוא נפגם ומיטשטש על ידי ניתוח, שכלי-אנליטי, של חלקיו הבודדים.
ואם כך הוא הדבר, ... כל ההתרשמות הנפשית הפנימית הלזו - והיא ודאי אינה נתונה לחקירה ודרישה על ידי מישהו אחר – כשרה ומותרת לשופט, בבואו לשקול ולהעריך את מידת מהימנותם של העדים ...".

155. ומן הכלל אל הפרט.

נדבך ראשון- שרשרת העברת הבעלות בחברה והתנהלות החברה בהקשר זה
156. בחינת אופן העברת הבעלות בחברה, מהחייב לפרלמוטר, ובהמשך מפרלמוטר לרוטנר, והתנהלות החברה בהקשרים אלו, מצביעה על התנהלות מטרידה ( לשון המעטה) של החלפת בעלים בחברה, כאשר בכל פעם מדובר באנשים המקורבים/המוכרים לחייב בהקשרים שונים - המטרידים אף הם, כאשר ברקע ניכרים ניסיונות של החברה "לטשטש" את נסיבות העברת הבעלות.
157. ובמה דברים אמורים?
158. במסגרת בקשה 14 טענו הנאמנים כי החייב העביר את מניות החברה לפרלמוטר ביום 06.03.2012, וזאת ללא תמורה ישירה לידי החייב אלא כנגד חוב נטען בלבד.
159. טענה זו לא נסתרה על ידי פרלמוטר מן הטעם כי הצדדים גיבשו לבסוף את הסכם הפשרה שנחתם ואושר, אולם היא אף לא נסתרה על ידי החברה או החייב בשלל התגובות שהוגשו עד כה. כמו כן, במסגרת בקשה שהגיש פרלמוטר עצמו עם פתיחת תיק פשיטת הרגל כנגד החייב מיום 17.05.2012, טען פרלמוטר כי יש בידיו פסק בורר כנגד החייב מיום 02.03.2011 על הסך של 1.3 מיליון דולר (להלן: "פסק הבוררות"), כאשר

פסק דין
זה הוגש לאישור בבית המשפט המחוזי ביום 12.03.2012 יחד עם בקשה להטלת עיקולים על נכסי החייב עד מלוא גובה סכום החוב שנפסק כלפיו בפסק הבוררות.
160. בהמשך הבקשה מציין פרלמוטר כי לאחר פסק הבורר, ועוד בשנת 2011, סיכם פרלמוטר עם החייב כי החייב יעביר אליו את מניות החברה וזאת בתמורה לקיזוז החוב כלפיו, כאשר סוכם כי אין די בהעברת המניות ופרלמוטר יכול להמשיך ולגבות את חובו מהחייב בכל דרך אחרת.
161. מדברים אלו יוצא אפוא כי לא רק שמניות החייב הועברו לפרלמוטר בלא שקיבל תמורה ישירה כנגדם, אלא כנגד חוב נטען בלבד (שעד היום לא נתבררה אמיתותו), וזאת כחודשיים לפני צו הכינוס נגדו, אלא כל אופן העברת המניות לפרלמוטר נגוע גם הוא בתמיהות רבות, ובכלל זאת, הכיצד פרלמוטר פועל לגביית חובו הלכאורי מהחייב באמצעות הטלת עיקולים על נכסיו של החייב, על מלוא גובה החוב הנטען כלפיו, לאחר שכבר קיבל את הבעלות בחברה לידיו, וזאת מבלי שנעשה קיזוז של שווי החברה מגובה החוב, יהא שוויה של החברה אשר יהא (ואשר כפי שהתברר, מדובר בחברה רווחית). יודגש בהקשר זה כי פרלמוטר אף טען באותה הבקשה בתיק זה כי הוא הזרים כספים מכיסו לטובת החברה, אולם אין בטענה זו כדי לשנות מהשורה התחתונה, כי כנגד הבעלות במניות לא ניתנה לחייב תמורה ממשית, אלא נעשה קיזוז חוב נטען בלבד.
162. לאחר הגשת בקשה מספר 14, הגיעו כאמור הנאמנים לסיכום עם פרלמוטר, סיכום שהחברה הייתה אף היא צד לו, כי כנגד סילוק טענות הנאמנים כלפי פרלמוטר, ישלם פרלמוטר לנאמנים את הסך של 2.8 מיליון ₪, במספר תשלומים. הנאמנים המליצו על אישור הסדר הפשרה לאור מצבה של החברה, שנטען כי היא מצויה בחובות וכי הסדר זה מיטיב עם קופת פשיטת הרגל על פני היעתרות לבקשה 14.
163. אלא מאי? בסופו של יום התברר כי החברה היא זו ששילמה לנאמנים את הסך של 2.8 מיליון ₪ מתוך כספיה שלה, ובלא שפרלמוטר הזרים לחברה כספים נוספים על חשבון זאת (ר' תגובת החברה מיום 03.08.2017, במסגרת בקשה 54). לשון אחר, על פני הדברים פרלמוטר קיבל את מניות החברה מהחייב סמוך לצו הכינוס כנגד קיזוז חוב, ללא תשלום כספי ישיר לחייב מעבר לכך, ואף לאחר הסכם הפשרה נותרו מניות החברה בידו, ללא שנאלץ להוציא מכיסו כסף לשם כך. אין צורך להכביר מילים כי לא לשם כך נחתם הסכם הפשרה. הרי אילו היו הנאמנים מקבלים לידיהם את מניות החברה כפי שביקשו במסגרת בקשה 14, כלל נכסי ורווחי החברה, ולא רק הסך של 2.8 מיליון ₪, היו בידיהם. והרי מאי נפקא מינה לנאמנים מהותרת המניות בידי פרלמוטר, אם לא שפרלמוטר עצמו יפדה את מניות החברה ממקורותיו החיצוניים? הדבר משול לויתור הנאמנים על טענתם המרכזית בבקשה 14 כנגד פרלמוטר בלא כל סיבה.
164. אומנם, יכול ויטען הטוען כי לכאורה בסעיפים 2-3 להסכם הפשרה לא נכתב במפורש כי פרלמוטר הוא זה שיישא בתשלומים מכיסו הפרטי, אולם דברים אלו נלמדים לא רק מהשכל הישר כפי שעמדתי על כך לעיל, אל גם מהקשרו של הסכם הפשרה כולו ומקריאתו באופן שלם, כאשר ההסכם נחתם אל מול פרלמוטר בעיקר, הוא זה שמוזכר בכל יתר ההתחייבויות המצוינות מטה, וכאשר בסעיף 6 להסכם הפשרה אף נכתבו הדברים הבאים, ללמדנו כי פרלמוטר חב בעצמו בתשלום לנאמנים:
"יפר פרלמוטר ו/או לא יקיים את התחייבויותיו על פי הסכם זה או איזה מהן, באופן מלא, שלם, מדוייק, ובמועדים הנקובים בהסכם, כי אז, בנוסף לזכויות הכונסים על פי הוראות כל דין, יהיו הכונסים רשאים כדלקמן:
א. לנקוט בכל הצעדים כפי שימצאו לנחוץ לשם גביית מלוא היתרה הבלתי מסולקת של התשלום לסילוק מפרלמוטר כפי שתהיה אותה עת, ופרלמוטר יחוב בתשלום מלוא היתרה הבלתי מסולקת של הסכום לסילוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה;
ב. לחילופין, להשלים את הדרוש בשטר העברת המניות, לדווח לרשם החברות ולתיק הכינוס על העברת המניות אליהם, ולנהוג כמנהג בעלים בחברה, לרבות מכירת המניות לכל המרבה במחיר, בכפוף לאישור בית המשפט, וגביית מלוא הכספים לקופת הכינוס, לטובת נושי החייב. בחלופה וו, יוכר כפיצוי מוסכם וסביר שיחוב בו פרלמוטר לכונסים, סך בשיעור 15% מתשלום הסילוק, או הסכומים ששילם פרלמוטר לכונסים עפ"י הסכם זה עד למועד ההפרה, לפי הגבוה מביניהם. פרלמוטר יחוב בפיצוי המוסכם בחלופה זו כחיוב עצמאי, בנוסף לכספים שייגבו ע"י הכונסים, ממימוש המניות. למען הסר ספק, ככל ששילם פרלמוטר עד למועד ההפרה סכום הגבוה מ – 15% לא יוחזר לו ההפרש שמעל ל – 15% האמורים מתמורות מכירת המניות". (ההדגשות אינן במקור- ד.ח)
165. זאת ועוד, במסגרת תגובתה מיום 03.08.2017, אז הודתה החברה, במענה לשאלת בית המשפט, כי הסך של 2.8 מיליון ₪ שולם לנאמנים ללא השקעת כספים חדשים מצד פרלמוטר, ציינה החברה, כי פרלמוטר העביר לחברה סך של 490,000 דולר במהלך השנה שקדמה לחתימת הסכם הפשרה לצורך הבראת החברה כביכול, תוך שנטען כי אלמלא היה פרלמוטר משקיע כספים אלו בחברה, לא ניתן היה לשלם לנאמנים. טענה דומה נטענה על ידי בא כוח החייב במסגרת חקירת רו"ח הד מיום 27.09.2017, אז נטען כי מהדו"ח הכספי של שנת 2012 עולה שבעל המניות העמיד לחברה הלוואה בסך של 1,754,023 ₪.
ר' לעניין זה את פרוטוקול חקירת רו"ח הד מיום 27.07.2017, עמ' 100:
עו"ד בן נר: יפה עכשיו תראה, הייתה טענה שאדון פרלמוטר מימן כל מיני כספים בתשלומים, ראינו בספרי החברה יש הלוואות בעלים של פרלמוטר, היו רשומות בספרי החברה הלוואות בעלים מצד פרלמוטר.
עד, מר הד: אכן כן.
עו"ד בן נר: אכן כן כלומר פרלמוטר העמיד כספים לטובת החברה.
עד, מר הד: כן.
עו"ד בן נר: עכשיו באיזה היקף אתה זוכר?
עד, מר הד: זה רשום בדוחות הכספיים.
עו"ד בן נר: תסתכל בבקשה, הם טוענים שפרלמוטר העיד ביטחונות הלוואות בעלים ואז החברה יכלה לשלם את ה-2.8, איך היא שילמה 2.8 אם פרלמוטר לא הביא כסף מהבית איך היא שילמה?
עד, מר הד: זה רשום תחת הנושא הזה, שנייה אחת בסדר? בביאור 8 תחת הטייטל בעל מניות, 1,754,000 שקל. הלוואות שבעל המניות העמיד.

166. אין בידי לקבל טענות אלו של החברה. הטענה בדבר התשלום בסך של 490,000 דולר לא נתמכה בראיות של ממש מצד החברה , למעט הפניה לתצהיר שהגיש פרלמוטר בראשית תיק זה מיום 13.09.2012, ואשר לא ניתן להסיק מסקנות חד משמעיות מהנספחים שצורפו לתצהיר זה כתמיכה בטענת התשלום - 2 תשלומים הם משנת 2011 ולא ברי אם הועברו לחברת דסקל או לחייב (ואף זאת לא באופן ישיר), ו-2 תשלומים שלא ברור הקשר שלהם לפרלמוטר. כמו כן, הטענה בדבר הלוואת הבעלים בסך של 1,754,023 ₪ לא הוכחה לחלוטין, באשר החייב עצמו היה אף הוא בעל מניות בשנת 2012, ואין ראיה נוספת לאותה הזרמת כספים נטענת מצד פרלמוטר דווקא. בנוסף, אומנם בביאור 8 למונח "זכאים ויתרות זכות" במאזן לשנים 2012-2013 מופיע המושג "בעל מניות", אולם בדו"ח על תזרימי המזומנים לאותם השנים המקביל לו, רשום כי סכומים אלו מתייחסים ל"העברות מבעלי מניות וצדדים קשורים", קרי, לאו דווקא מבעל המניות.
167. לא זאת אלא אף זאת, אין לטעמי לשמוע טענות בדבר הזרמת כספים נטענת של פרלמוטר לחברה כנגד התשלום לנאמנים, גם לאור העובדה כי על פי הדוחות הכספיים לשנים 2012-2013, אף לאחר שהחברה שילמה לנאמנים את הסך של 2.8 מיליון ₪, נותרה החברה ביתרת חובה כלפי בעלי המניות בגין השקעתם בחברה, ולא נרשמה הפחתה מחוב זה בגין התשלום לנאמנים, שממילא עומד על סכום גבוה בהרבה מהחוב לבעלי המניות ולאותם "צדדים קשורים" עלומי שם.
168. ביום 27.01.2015, כשלוש שנים לאחר העברת מניות החברה לפרלמוטר, מעביר פרלמוטר את מניות החברה לרוטנר, אשר נטען כי משמש כיד ימינו של החייב בחברה מזה שנים רבות.
169. לטענת החברה, העברת המניות לרוטנר נעשתה על רקע קשיים כלכליים וחובות אליהם נקלעה החברה מול הספק העיקרי, כאשר מנגד, פרלמוטר לא רצה להשקיע כספים נוספים מטעמו בחברה. אי לכך, נטען כי מניות החברה הועברו לרוטנר בתמורה לכך שנטל על כתפיו לשלם את החוב לספק העיקרי שעמד אותה העת על הסך של 900,000 דולר, ובתמורה לחתימתו בערבות אישית אול מול בנק לאומי.
170. אלא מאי? מהנתונים שהובאו בפני
מסתבר כי לא הכצעקתה;
171. על אף טענות החברה כי באותה העת היתה החברה מצויה במצב כלכלי קשה, הרי שמהדוחות הכספים של החברה לשנים 2012-2013 וממאזן הבוחן לשנת 2014 עולה כי מצבה הכלכלי של החברה היה דווקא בכי טוב, באשר החברה רשמה ואף עתידה הייתה לרשום נכון לשנת 2014, רווח נקי של מעל מיליון ₪ לשנה. מנגד, טענות החברה בתגובתה, כי אין ברווחיות החברה כדי להעיד על קשיי נזילות שכן עליה לרכוש סחורה הינם תמוהים, שכן עסקינן ברווח נקי נטו.
172. על רקע דברים אלו, העברת המניות מפרלמוטר לרוטנר נעדרת הגיון כלכלי בכמה מובנים. כך, גם אם אכן היה קיים חוב בסך של 900,000 דולר לספק העיקרי (אשר לבסוף עמד על 800,000 דולר אותם שילמה החברה לטענתה), הרי שנוכח ריווחיותה של החברה, ריווחיות שרק הלכה וגדלה על פי מאזן הבוחן של שנת 2014, אין כל הגיון כלכלי מצידו של פרלמוטר לוותר על חברה רווחית זו ללא קבלת כל תמורה, וכנגד התחייבות לשאת בחובות החברה בלבד.
173. מן העבר השני, לא נמצא הגיון כלכלי גם ברכישת החברה מצדו של רוטנר. זאת בשים לב כי עד להעברת המניות לבעלותו עבר רוטנר כשכיר בחברה והשתכר כ- 9,500 ₪ (נטו), וכעת הוא נוטל על עצמו כפי הנטען עסק המצוי לכאורה בחובות כבדים ובסכסוך עם הספק העיקרי, תוך שעבוד דירתו, והכל על מנת להציל לטענתו את אותו מקור פרנסה בסך של 9,500 ₪. מעבר לכך, הרי נטען כי רוטנר עוד בהיותו שכיר, העמיד כבר לחברה (באמצעות החייב) הלוואה של כ- 400,000 דולר, והוא נושה לטענתו בחייב בסכום של 242,000 דולר, אשר טרם הושבו לו.
174. בנוסף, מצאתי לקבל את טענות הנאמנים בכל הנוגע לחובות החברה שהוזכרו בהסכם העברת המניות (שנכרת כזכור, בין פרלמוטר לרוטנר). כפי שעמדו על כך הנאמנים בסיכומיהם, במסגרת הסכם העברת המניות נכתב כי חובות החברה לבנק לאומי עומדים על הסך של 2,930,000 ₪, אולם לאחר חקירת החייב בדיון מיום 23.05.2016, התגלה כי החוב האימתי לבנק לאומי עומד על הסך של 1.5 מיליון ₪. לעניין זה ר' את דבריו המפורשים של רוטנר, עמ' 34-35 לפרוטוקול מיום 23.05.2016:
"ש: בוא נדבר על החובות בבנק.
ת: כן.
ש: אחד המרכיבים בהסכם ביניכם, שהחוב הנטען של חברת דסקל מול נכסים, זה חוב לבנק של 2.93 מיליון ₪.
ת: כן.
ש: תסתכל בנספח 7 לתגובה שלך. הכתב ערבות שלך כלפי בנק לאומי. תראה שהחוב זה 1.462 מיליון זה קטן בחצי.
ת: זה לא קטן בחצי. למה אתה חושב שהבנק לפרלמוטר, לתושב חוץ, 2.9? היה פיקדון שזה בהתחלה עמד בחשבון שלו. הבנק בא ואמר לפרלמוטר, זה לא נורמלי שאני אקח ממך ריבית על החובה ככה, ואסור לי לעשות את זה. תעשה חשבון פרטי ותעביר את הפיקדון לשם. אז הונח פיקדון של 1.350 מיליון היה מונח פה, ולעומת זה הבנק נתן. אף בנק לא נותן 2.9 על אוויר.
ש: למי שייך הפיקדון הזה?
ת: החברה.
ש: יפה. זאת אומרת שהחובות של החברה לא באמת 2.9
ת: החובות לחברה היו 1.5 מיליון לבנק".

175. לזאת יש להוסיף את טענת הנאמנים כי מעיון בדו"ח השנתי של שנת 2013, אשר כבר היה מוכן בעת החתימה, עולה כי לחברה נכסים נוספים שלא הוזכרו בהסכם העברת המניות, והכוללים מזומנים ושווי מזומנים, יתרת זכות מלקוחות, רכוש קבוע, ומלאי נוסף, והכל בשווי של 3,945,422 ₪.
176. מנגד, טענות החברה בעניין זה כי לא היה מקום להסתמך על הדו"ח של שנת 2013 שכן הסכם העברת המניות נחתם שנה לאחר מכן, נטענות בלאקוניות וללא כל פירוט, ולא הובהר מדוע לכל הפחות לא הוכללו כלל עצם הרכיבים הללו, יחד עם שאר נכסי החברה שכן הוזכרו בהסכם העברת המניות, כמובן לאחר הערכת שווים העדכנית. כמו כן, הטענה כי בין הדו"ח השנתי של שנת 2013 לבין הסכם העברת המניות שולם בתווך הסך של 2.8 מיליון ₪ לנאמנים הינה תמוהה וסותרת את עמדת החברה עצמה במסגרת בקשה 54, שם טענה החברה כי הסך של 2.8 מיליון מופיע בדו"ח של שנת 2013 תחת תשלום "מוניטין" לחייב (ועל כך עוד יורחב בהמשך). מכל מקום, אף אם הייתי מקבל את טענות החברה לעניין הרכוש הנוסף שלא הוזכר בהסכם העברת המניות, הרי שצודקים הנאמנים כי נוכח גובהו של החוב האמיתי לבנק לאומי, יוצא כי פרלמוטר ויתר לכאורה על חברה רווחית בשל חוב נטען של כ-300,000 ₪ בלבד לספק העיקרי.
177. מן האמור עולה אפוא כי במסגרת הסכם העברת המניות נעשה ניסיון, שמא יאמר ניסיון מכוון (?), לצייר את החברה כמי שמצויה במאזן שלילי חד, על אף שהדברים אינם משקפים את מצבה האמיתי, כאשר אם נוסיף לכך את הנכסים הנוספים המוזכרים בדו"ח השנתי של 2013, אשר לא מצאתי טעם של ממש בתגובת החברה להפחתת נכסים אלו ממצבת נכסי החברה המוזכרים בהסכם העברת המניות (יהא שווים באותו הזמן אשר יהא), החברה באותה העת הייתה דווקא במאזן חיובי.
178. לא זאת אלא אף זאת, גם הסכם ההלוואה שבין גוספלד לרוטנר מעלה מספר קשיים. בין היתר מצויה העובדה כי נכסי החברה משועבדים בשעבוד שני לטובת החזר ההלוואה ולא נכסיו של רוטנר, וכי חרף זאת השעבוד על נכסי החברה לא נרשם ברשם החברות. זאת, בשים לב כי החייב הצהיר בפתיחת הליך פשיטת הרגל שלו על גוספלד כעל נושה בסך של 110,000 יורו, (יוער כי לא הוגשה תביעת חוב מטעם גוספלד). מכאן עולה התמיהה כיצד הסכים גוספלד לשעבוד של נכסי החברה לטובת ההלוואה, כאשר מדובר בחברה בקריסה ובשעבוד שני, וכיצד לא דאג לרישום השעבוד במרשמים הרלוונטיים. טענת החברה לעניין זה כי זהו הנוהג בחברה החרדית, לא נתמכה באסמכתא כלשהי וממילא ניתן לראות כי במקרים אחרים, כגון בהסכם העברת המניות שבין פרלמוטר לרוטנר, נערך אף נערך רישום שיעבוד על דירתו של רוטנר, אשר אף הוא משייתך למגזר החרדי. בנוסף, ועל אף שבהסכם ההלוואה שבין רוטנר לגוספלד נכתב כי רוטנר ידאג לעוד 4 ערבים נוספים, הרי שלא הוצגו נתונים בדבר גיוסם בפועל של ערבים אלו (ר' סעיף 8 להסכם זה).
179. לצד האמור יובהר, כי לא הוצגו בפני
בית המשפט החזרי תשלומים בפועל מרוטנר לגוספלד, כאשר בהתאם להסכם בניהם, החזר ההלוואה אמור היה להשתלם באמצעות תשלומים חודשים בסך של 25,000 דולר לחודש.
180. נוכח כל האמור, והגם כי לכאורה יכול ויש טעם מסויים בטענה כי שעה שנחתם הסכם הפשרה עם פרלמוטר, ושעה שהנאמנים לא עתרו לביטולו של הסכם זה, הרי שפרלמוטר יכול היה להעביר את מניותיו בחברה ללא תמורה ולמי שהוא חפץ, אלא שהמסקנות העולות מנדבך זה בפסה"ד נובעות, כפי שניתן לראות, מצירופן של כלל הנסיבות גם יחד.
181. בשולי הדברים יוער, כי קיים טעם לפגם בהתנהלות הנאמנים בקשר לחתימת הסכם הפשרה, כפי שהצביעו על כך החייב והחברה לכל אורך כתבי הטענות שהגישו. זאת, באשר הנאמנים עצמם אישרו בפני
בית המשפט בשלהי שנת 2012 כי מצבה הכלכלי של החברה הינו בכי רע, עד כי קבלת הסך של 2.8 מיליון ₪ הינו עדיף כלכלית על פני קבלת הבעלות בחברה, אולם בשנת 2015 שינו הנאמנים מטעמם והחלו לטעון בלהט כי עסקינן בחברה רווחית ביותר, עוד משנת 2012. עניין זה מעלה תמיהות: הכיצד לא הבחינו הנאמנים עוד בשנת 2012 כי מדובר בחברה רווחית? הכיצד לא נערכו הבדיקות המתאימות לחברה בזמן אמת? הכיצד לא נתבקשו מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, כגון מאזן הבוחן לשנת 2012? מעניין בהקשר זה לראות כי בתגובה שהגיש פרלמוטר לבית המשפט מיום 23.09.2012 (אליו גם הפנתה החברה בתגובתה מיום 03.08.2017 במסגרת בקשה 54) ואשר נסרקה במלואה למערכת "נט המשפט" כך שוודאי הייתה נגישה לעיון הנאמנים, צירף פרלמוטר תצהיר של רו"ח הד מיום 11.09.2012 במסגרתו מצהיר רו"ח הד כי על פי מאזן הבוחן לחברה לחודש יולי 2012, צפוי גידול משמעותי ברווחי החברה, ורווחיה צפויים לגדול לכ- 1.5 מיליון ₪. יחד עם זאת, אין בהתנהלות לכאורה בעייתית זו של הנאמנים, כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת אליה הגיע בית המשפט.

נדבך שני- מעורבות החייב בניהול החברה, מעורבותו של רוטנר בניהול החברה ובחינת הראיות החדשות שצורפו
182. ממקרא שלל כתבי הטענות, כמו גם מחקירות המצהירים שנערכו בפני
בית המשפט, עולה כי חרף מכירת החברה על ידי החייב בשנת 2012, נותר החייב מעורב עמוקות, עד כדי מעורבות ראשונה במעלה, ודומיננטית בניהול החברה. זאת, לצד העובדה כי החייב נותר כה חיוני לקיומה של החברה, עד שנכון יהיה לומר כי החברה אינה יכולה להתנהל ולתפקד בלעדיו.
183. הראיות החדשות שצורפו רק מחדדות מסקנות אלו, כאשר לצד זאת התרשמות בית המשפט הינה כי התנהלותו של רוטנר אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי הוא בעלי החברה ,כאשר בכלל זאת הוא נעדר את הבקיאות המתבקשת בפן הניהולי של החברה.
184. בשלב הראשון תסקר תחילה מעורבותו של החייב בניהול החברה והיותו עמוד התווך של החברה, לאחר מכן יסקרו הראיות החדשות שצורפו במסגרת בקשה 46 ותידון משמעותן, ולבסוף תסקר אף התנהלותו של רוטנר עצמו בחברה.

מעורבותו של החייב בניהול החברה
185. עובר להגשת הבקשה דנן, הגישה החברה, במהלך הליך פשיטת הרגל דנא, כמה וכמה בקשות שעניינן להתיר לחייב, אשר מכוח צו הכינוס מעוכב מלצאת ארצה, לצאת לארצות הברית, לצורך עסקי החברה ופגישה עם הספק העיקרי שלה. כך, הוגשו הבקשות הבאות:
186. בקשה מספר 29 - הוגשה על ידי החברה ביום 01.10.2013, במסגרתה נטען כי לחייב תפקיד מפתח בפעילותה הענפה, כי הוא הבקיא בצורה הטובה ביותר בכל הנוגע להוצאתן לפועל של הזמנות הסחורה של החברה לישראל, וכי אי הגעתו לחו"ל עלול לסכן מאוד את העסק.
187. בקשה מספר 37 - הוגשה על ידי החברה ביום 19.10.2014, במסגרתה נטען כי נסיעתו של החייב חיונית מאוד לחברה, שכן בזכות קשריו האישיים מצליח החייב לקבל תנאי אשראי מופלגים ומחירים טובים מהספק המרכזי של החברה - g&g, המאפשרים לחברה לשרוד בתנאי השוק התחרותיים.
188. בקשה 45 - הוגשה על ידי החברה ביום 06.05.2015, במסגרתה חזרה החברה על הטענות בדבר חיוניותו של החייב לחברה, תוך שהודגש כי החייב הוא זה שבוחר בדים מתוך עשרות רבות של צבעים ודוגמאות, מסכם הזמנות, עומד על המקח ומסדיר מחירים, אשראי וסדרי תשלומים. כן הודגשו הנזקים שנגרמו כבר לחברה לקראת חג הפסח, בשל עיכובו של החייב מלטוס לארצות הברית במועד המבוקש, עיכוב שנבע מהתנגדות הנאמנים לבקשתם.
189. לבקשה 45 הוגשו התנגדות הנאמנים ליציאת החייב ארצה, תוך שהאחרונים מעלים ספקות בדבר כשרות מטרת הנסיעה לחו"ל, וזאת לאור העלמת מידע לכאורה בדבר נכסים/כספים שהחייב מחזיק לטענתם בחו"ל. לאור זאת, ביום 28.06.2015 נערך בפני
דיון בבקשה 45. במסגרת הדיון נחקרו החייב ומר רוטנר אודות תפקידו ומומחיותו של החייב ותרומתו לחברה, כאשר מן החקירה עלו הדברים הבאים:
חקירתו של מר רוטנר (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 28.06.2015);
ש. מה תפקידו של מר דסקל בחברה ?
ת. מר דסקל מדבר הרבה עם ג'י אנד ג'י, אנו מייבאים את מרבית הסחורה שלנו מחברה זו, יש לו את השפה הכי טובה הוא מדבר איתו בקשר נושא של כספים, תנאים טובים בקשר לבדים. המומחיות שלו הכי גדולה בעסק הוא עובד כבר 30 שנה כמעט להבין בבד אם זה נקרע או לא נקרע ועוד דברים רבים. רק הוא יכול להתנהל מולם ויש לו למר גלובר הערכה בשביל מר דסקל הכי גדולה.
ש. העסק תלוי בדסקל, בנסיעה שלו ?
ת. לא תלוי, זה עוזר מאד הרבה אני חייב אותו בנושא של הסחורה. נופלים עם סחורה לא טובה, אנחנו לא מבינים בזה.
ש. למה אתה לא נוסע ?
ת. אני גם נסעתי אבל להבין בבד הוא מבין הכי טוב. עוד דבר אף אחד לא יכול להוציא תשלומים טובים מג'י אנד ג'י כמו שדסקל מוציא.
ש. קנית את החברה בידיעה שאתה מאד צריך את דסקל נכון ?
ת. נכון. אני שלחתי תגובה מפורטת איך קניתי.

190. עוד על חיוניותו של החייב לחברה מעיד החייב עצמו בתגובתו מיום 23.06.2015 לבקשה 46, שם טען החייב (פסקה 8) כי "החייב, מאז הליך פשיטת הרגל וחרף קיומו, משמש כגורם המקצועי היחיד והעיקרי בחברה בתחום הלבוש החרדי. כלל רכישות המלאי והביגוד של החברה מבוסס על קשריו, ניסיונו והידע המקצועי אותן [כך במקור- ד.ח] רכש במשך שנים רבות".
חרף מעורבותו העמוקה של החייב בחברה גם לשיטתה של החברה, ניסתה החברה לטשטש מעורבות זו במסגרת תגובותיה לבקשה 51, וטענה כי על אף תרומתו של החייב לחברה והיותו מומחה לבדים, "גם בתחום זה יש לו תחליף". כן נטען כי בשל עיכובו של החייב מלטוס לארצות הברית בשנה החולפת, עיכוב שנבע עקב התנהלות הנאמנים, נלמד כי החברה מסוגת לשרוד ללא החייב (ר' סעיפים 41-42,47 לתגובת החברה מיום 17.09.2015).
191. דברים דומים נטענו גם על ידי החייב בתגובתו לבקשה 51 מיום 17.09.2015 שם טען החייב, בפסקה 14 לתגובתו, כי "נראה כי החברה למדה בשל קשיים מצד הנאמנים להסתדר ולתפקד ללא סיוע מקצועי מצד החייב".
192. בדומה, גם במסגרת חקירתו בדיון מיום 23.05.2016, ניסה החייב לחזור בו מדבריו בדבר חשיבותו המכרעת לחברה, כדלקמן:
"ש: .... תסתכל בסעיף 8 [בתגובת החייב לבקשה 46- ד.ח], אתה טענת שאתה משמש כגורם המקצועי היחיד והעיקרי בחברה, בתחום הלבוש החרדי. אתה רואה את זה.
ת: סעיף 8?
ש: כן.
כב' השופט: למטה, ובעמוד הבא.
ת: כן. אני קורא.
עו"ד מנגל: המקצועי היחיד והעיקרי בחברה. זה נכון?
ת: זה העבודה שלי. כן
ש: לא. אני שואל אם העובדות האלה הן נכונות.
ת: שמה?
ש: שאתה הגורם המקצועי היחיד והעיקרי בחברה בתחום הלבוש החרדי.
ת: כן.
ש: בהמשך סעיף 8,
ת: אני רוצה להוסיף שאני לא אומר שמר רוטנר לא יודע לעשות את העבודה. אבל לי יש יותר ניסיון והרבה יותר,
ש: תסביר לי איך יחיד עומד עם התשובה שלך עכשיו.
ת: היחיד זה נקרא, שאני עושה את זה הכי טוב. כך נקרא לזה אם אתה רוצה".
193. זאת ועוד; לבד מחיוניותו של החייב לחברה בכל הנוגע למומחיותו לבדים ואחריותו ויכולותיו הייחודים בהתקשרות עם הספק העיקרי, מסתבר, כך לפי טענת החברה והחייב, כי החייב גם מעורב בניהולה השוטף של החברה.
194. כך, במסגרת סעיפים 12-13 לתשובתה בבקשה דנן, מיום 17.09.2015, טענה החברה כי "במועד הגשת בקשה מס' 14 בתאריך 26.11.2012, היה החייב, מר דסקל, שכיר בחברה, הגורם הפעיל בניהול החברה לרבות הניהול היום יומי של עסקי החברה וכן, כלל חנויות הרשת נשאו את שמו. מאז הגשת בקשה מס' 14 ועד היום לא חל כל שינוי במעמדו ובתפקידו של דסקל בחברה...". טענה זו נתמכה בתצהירו של מר רוטנר.
גם מאמירות אלו ניסתה החברה להתנער לחזור בה במסגרת בקשה 51, במסגרת חקירתו של מר רוטנר מיום 23.05.2016.
וכך העיד מר רוטנר בחקירתו מיום 23.05.2016 בעניין זה:
"עו"ד מנגל: לדסקל יש חלק בניהול החברה?
ת: לא.
ש: מהתפקידים של דסקל מ-2012 עד היום, יש איזה שינוי?
ת: שינויים? פעם הוא עובד יותר, פעם פחות.
ש: תסתכל בסעיף 13-14 לתצהיר שלך,
ת: איפה?
ש: בתגובה. אתה אומר שדסקל הוא הגורם הפעיל בחברה, לרבות בניהול החברה.
....
עו"ד מנגל: בקשה 51, תצהיר שלו סעיפים 13-14. "דסקל הוא הגורם הפעיל בחברה, לרבות בניהול שלה".
כב' השופט: כן מר רוטנר, בהנחה שזה מה שכתוב.
ת: כן. אבל באיזה הקשר זה כתוב.
עו"ד בראון: תקריא את כל הסעיף אולי.
ת: באיזה הקשר. לא יודע מה זה השאלה הזאת. בוא נראה על מה מדובר פה, מה זה היה. תגיד לי מתי זה התשובה הזאת?
עו"ד בראון: זה תשובה לבקשה 51.
עו"ד מנגל: הפניתי אותו בדיוק לסעיף.
ת: על מה דובר פה. אתה שואל אותי על סעיף. על מה מדובר פה?
ש: סעיף 13.
ת: כן. אני מבין, אבל על מה מדובר פה? אתה רוצה שאני אתחיל את הכל, אין לי בעיה.
ת: שניה אחת. השאלה במה אתה קורה לזה ניהול. אני אמרתי לך את זה גם בדיון הקודם, שבנושא, בבדים, בבחירה, בכל הדברים האלו הוא יושב. בתאחלס יום יום, כל מה שצריך לחנויות הוא בכלל לא מעורב.
ש: אז תראה מה הצהרת בסעיף 13. "הגורם הפעיל בחברה, לרבות הניהול היום יומי של עסקי החברה". זה מה שאתה הצהרת. אתה חוזר בך מהתצהיר?
ת: אבל אתה שואל מתי זה היה? ממה אתה מדבר? אני לא מבין אותך. במועד הגשת הדוח ב-26.11.2012 הוא עוד היה אז, כשהיה פרלמוטר. הוא התעסק יותר. שאלת אותי מה הוא עושה אצלי.
ש: אני שאלתי אם מ-2012 היה שינוי, ואמרת לא.
ת: אם היה שינוי, אז יכול להיות שהוא דיבר יותר, מפני שפרלמוטר בכלל לא יכל לדבר עם g&g. פרלמוטר בכלל היה מוחרם".
195. סתירות בעניין מעורבות של החייב בניהול החברה עולות גם מדברי החייב. כך, כפי שנאמר לעיל, במסגרת סעיף 4 לתגובתו לבקשה דנן, מיום 17.09.2015, טען החייב כי עבודתו בחברה "מתמקדת כיום במספר שעות מצומצם, במשרה חלקית בתפקיד יועץ, ללא מעורבות בניהול יום יומי שוטף".
196. לעומת זאת, במסגרת חקירתו בדיון מיום 23.05.2016, טען החייב את הדברים הבאים:
ש: מר דסקל, אתה מעורב בניהול של החברה?
ת: אני מעורב בניהול של החברה, תלוי במה.
כב' השופט: תסביר, תדבר, אל תשאל שאלות.
ת: אני מעורב בניהול של החברה. אני למעשה עוזר ויועץ למר רוטנר כשהוא צריך אותי, כשהוא שואל אותי, אני עושה לו. זה יכול להיות, כמו שאמרתי בפעם הקודמת ואני אומר גם עכשיו. זה יכול להיות מחוט עד שרוך נעל. זה יכול להיות, אם אני צריך לבוא ולעמוד במכירה, אז אני אעשה את זה וכך עשיתי גם לפני פסח וכשהוא קרא לי פעם אחרי פסח. זה יכול להיות בבחירת בדים, זה יכול להיות ויכוחים על בד מסוים עם g&g. יכול להיות על כל מיני דברים שקורים בחברה. כל דבר שהוא צריך אותי, אני פה בשבילו.
197. יוער כי קודם לכן אף נחקר החייב על הצהרותיו בנוגע למצבה של חברה, כדלקמן:
"ש: בסעיף 31 לתגובה שלך, אתה אומר שמתחילת הליכי פשיטת הרגל ועד היום, למעלה מ-3 שנים, לא חל שינוי בחברה ובעסקיה. זה אתה אומר.
כב' השופט: איזה סעיף?
עו"ד מנגל: 31.
ת: 31. כן.
ש: אתה אומר שלא חל שינוי בשנים האחרונות.
ת: תלוי לגבי מה.
ש: אתה כתבת את זה. זה מילים שלך.
ת: לגבי מה?
ש: לא יודע. אתה כתבת את זה, אדוני. איך אתה יודע את זה?
ת: שמה? למרות?
ש: איך אתה יודע שלא חל כל שינוי בחברה ובעסקיה? איך אתה יודע, אם אתה מתעסק ב- g&g בלבד.
ת: תלוי למה הכוונה.
ש: אתה רוצה להסביר? תסביר.
כב' השופט: תקרא דסקל את סעיף 31 ותסביר לנו.
ת: זה מה שאני עושה עכשיו. זה אומר פשוט שהתפקיד שלי לא השתנה מהרגע שאתם מוניתם להיות הנאמנים. מאז ועד היום הזה זה העבודה שאני עושה, וזה מה שאני צריך לעשות.
ש: זה לא מה שכתוב שם. בוא אני אראה לך. סעיף 31 מדבר על זה שלא חל שינוי בחברה. לא בתפקיד שלך בחברה. אתה מצהיר פה שלא חל שינוי בחברה. בכלל עסקיה, בחברה עצמה. איך אתה יודע את זה?
ת: תראה, אני אגיד לך. אם אתה רוצה שאני אענה ספציפית למה אני מתכוון, אני חייב לקרוא את כל הדבר הזה".
198. עניינו הרואות אפוא כי עמדת החברה והחייב בכל הנוגע גם לפן הניהולי, לוקות בסתירות, תוך שמר רוטנר והחייב מנסים לטשטש, כל אחד בתורו ועל פי שיקול דעתו, את מעורבות החייב בניהול החברה. תגובות החייב והחברה לעניין זה, פרט להיותן מלאות בסתירות הינן עמומות, מגומגמות, שלא לומר מיתממות, כאשר נראה כי הן החייב והן מר רוטנר אינם יודעים כיצד ליישב את הסתירות העולות מדבריהם.

הראיות החדשות שצורפו והמסקנות העולות מהן
199. מכל מקום, הראיות החדשות שצורפו על ידי הנאמנים במסגרת בקשה 46 מלמדות כי חרף הצהרות החברה והחייב, מעורבותו של החייב בחברה ובניהולה עמוקות ביותר, והן מהוות נדבך מרכזי נוסף לתמיכה בטענות הנאמנים בבקשה 46. יחד עם זאת יודגש, כי אינני סובר כטענת הנאמנים כי ראיות אלו יכולות לעמוד לבדן לצורך קבלת הטענה כי החברה הינה בבעלות החייב, אלא, כפי שעמדתי על לעיל, המדובר בנדבך נוסף.

200. להלן ידונו בראיות החדשות שצורפו, ובטענות הצדדים לגביהן
הראיה הראשונה-שטר ההודאה
201. כפי שתואר לעיל, שטר ההודאה- "ראיית הזהב" עליה נשענים הנאמנים בראש ובראשונה בבקשתם לצירוף ראיות- הינו מסמך הנושא כותרת "שטר הודאה והתחייבות", אשר הצדדים לו הינם החייב, המוגדר כ"בעל הפירמא דסקל – מרכז הלבשה אמריקאי" וגלובר, המוגדר כ"בעל העסק g&g ", ואשר במסגרתו נכתבו הדברים הבאים:
"מודה אני הח"מ ה"ה בערל דסקל וחתימת ידי יעיד עלי כמאה עדים נאמנים וכשרים ע"ד מה ששמתי שם הפירמא דלעיל רשמי על שם אחרים [כוא"מ] ר' דוד רוטנער, ור' פישל גאטעספעלד הי"ו וכן מה שהכנסתי אחרים כיוצ"ב להעסק, אין זה אלא מחמת אונס שנתמוטטה נכסי – ד' יעזרנו לעושר והרחבה – אבל האמת הוא שכל העסק הריהו שלי בבעלות גמורה, והרני אחראי על כל מעשיהם ועניינם בכל העסק שהריהו בלעדית שלי".
202. שטר ההודאה הוגש לבית המשפט ללא חותמת וללא תאריך, פרט לשנה העברית, אולם במסגרת תגובתו הודה החייב בחתימתו על שטר ההודאה, וכן מכתבי הטענות עלה כי השטר נחתם ביום 02.03.2015.
203. עוד כפי שתואר לעיל, החייב והחברה טענו כי מסמך זה נחתם תחת כפיה (כלכלית) מצד גלובר, כי במידה והחייב לא יחתום על המסמך, הוא לא יקבל את הסחורה שלשמה הגיע. לאימות טענה זו מפנים החברה והחייב להצהרת החייב מאותו היום בפני
בית הדין (כזכור, מדובר בבית הדין רבני בברוקלין), במסגרת מסמך הנושא כותר "מסירת מודעה", שם נכתב על ידי הרכב בית הדין כי החייב הצהיר בפני
בית הדין כי הוא הולך לחתום על מסמך שקרי בפני
גלובר שהוא הבעלים של החברה, וזאת משום שגלובר, הבעלים של הספק העיקרי, מאיים עליו שאם לא יעשה כן אזי הספק העיקרי לא ישלח לו סחורות לארץ ישראל, לקראת חג הפסח. עוד כתב בית הדין כי:
"לאחר חקירה ודרישה את ר' בערל דאסקאל הי"ו אנו מודיעים שאין שום תוקף ואין שום אמת במסמך שהוא הולך לחתום לר' אהרון גלובער הי"ו".
קיים מסמך דומה מיום 03.03.2015, שניתן על ידי בית הדין לכאורה יום אחרי חתימת דסקל על שטר ההודאה.
204. דא עקא, מן הראיות שבפני
עולה, כי חרף הצהרת בית הדין כי "חקר ודרש" את דסקל לעניין טענת הכפייה, הרי שבפועל לא באמת נערכה חקירה בעניין זה, ובית הדין כתב את שכתב בהסתמך על הצהרות החייב, מבלי לערוך בדיקה עצמאית, מבלי לפנות לגלובר על מנת ליתן לו זכות תגובה לטענות החייב, ולכאורה אף מבלי לעיין במסמך ההודאה עצמו. זאת, כאשר על אף שמשמעות הדבר הינה כי החייב מקבל לידו סחורה שוות כסף כנגד 'תצהיר שקרי'.
205. לעניין זה ר' את עדותו של מר גלנט בדיון מיום 27.09.2017 (עמ' 110 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 27.09.2017). יוזכר כי גלנט שימש אחד משלושת הדיינים החתומים על שטר ההודאה, ואשר תצהיר מטעמו בעניין זה הוגש על ידי החברה;
עו"ד ארז: כן אני מבין, עכשיו תראה פה במקרה שלנו אדון דסקל הוא לא נותן, הוא מקבל הוא מקבל סחורה בשתי מיליון דולר, שמונה מיליון שקל אתה מבין את ההבדל?
עד, מר גלנט: אני,
עו"ד ארז: הוא מקבל.
עד, מר גלנט: אני שומע את ההבדל אבל אני אגיד לכבודו את האמת אני לא מעורה בפרטים, אני רק יודע שפגשנו את מר דסקל, הוא היה לחוץ מאוד, יותר מדי פרטים מהעסקה שהתרחשה לא ידועים לי, אני רק יודע וזה מה שביררנו שהוא אנוס בעצם לחתום על איזה מסמך, או הסכם,
עו"ד ארז: הבנתי.
עד, מר גלנט: שהפרטים בו לא נכונים.
עו"ד ארז: אז אתה לא יודע יותר מדי פרטים על העסקה, נכון?
עד, מר גלנט: נכון.
...
עו"ד ארז: עכשיו תראה, למרות שאתה לא יודע יותר מדי פרטים על העסקה אתה חותם ב-3 למרץ 2015, זה בפני
כבודו? אתה חותם לאחר חקירה ודרישה את דסקל ולאחר שבית הדין שוחח עם עד שהיה במקום, ושראה את האיומים, ומאחר ובמעמד החתימה אנו מודיעים זאת אומרת פה אתה כותב פה אתה חותם שעשית חקירה בדרישה, ועכשיו אמרת לנו שאתה לא יודע יותר מדי פרטים על מה שהיה.
עד, מר גלנט: אתה קצת מבלבל.
עו"ד ארז: אולי אתה קצת מבלבל.
עד, מר גלנט: לא, אז אני אפרט אני אבאר את מה שכתוב, זה לא סותר בשום דבר את מה שאמרתי, כל העסקה כולה אני לא יודע יותר מדי פרטים, אני לא מכיר את הרב גרובל, אני עצמי ראיתי טקסטים של איומים, בית הדין חקר את ה,
כב' הש' חסדאי: איזה טקסטים ראית?
עד, מר גלנט: איומים על מר דסקל.
כב' הש' חסדאי: איזה איומים ראית תראה לי.
עד, מר גלנט: אני לא זוכר כרגע, אני רק זוכר שראיתי שבאמת מאיימים עליו שהוא יהיה חייב לבוא ולחתום כי אחרת יופעלו נגדו כל האמצעים, זכור לי שזה היה בשפה אידיש,
כב' הש' חסדאי: כן.
עו"ד ארז: אתה ראית מכתב דרישה שאמרו לו קיבלת סחורה במיליון דולר ולא שילמת, נא לשלם. זה מה שראית, מכתבי דרישה לשלם חוב כספי לגיטימי. זה מה שראית.
עד, מר גלנט: היו שמה עוד פרטים שהיו לא נכונים, אם אני זוכר נכונה דרשו ממנו להודות שהוא נושא בתפקיד מסוים שזה לא היה, שהוא לא נשא בתפקיד ההוא, דיברנו עם העד שנכח במקום.
כב' הש' חסדאי: מה שמו של העד?
עד, מר גלנט: ישראל קליין.
כב' הש' חסדאי: כן.
עד, מר גלנט: הוא היה הנוטריון.
כב' הש' חסדאי: הוא עובד של מי, איפה הוא עובד העד הזה?
עד, מר גלנט: אני לא יודע איפה הוא עובד.
עו"ד ארז: מי זה בכלל העד הזה?
עד, מר גלנט: אני יודע שהוא נוטריון.
עו"ד ארז: נוטריון.
עד, מר גלנט: כן.
עו"ד ארז: נוטריון שלא עובד אצל אף אחד מהצדדים, מישהו סתם מבחוץ?
עד, מר גלנט: אני לא יודע פרטים עליו, אני יודע בן אדם הגיע, דיברנו לגופו של עניין.
עו"ד ארז: בן אדם הגיע, בן אדם מה הקשר שלו בכלל לעסקה, אם בכלל יש לו קשר. אתה לא יודע?
עד, מר גלנט: לא שידוע לי.
עו"ד ארז: זאת אומרת הגיע בן אדם מהרחוב, אתה לא יודע מה הקשר שלו לעסקה אבל הוא סיפר לך, מה הוא סיפר לך, שגלובר איים על דסקל? זה מה שהוא סיפר לך?
עד, מר גלנט: שהוא היה נוכח באיומים ושדורשים מדסקל להודות או לחתום על מסמכים שאינם נכונים.
ובהמשך (עמ' 115 ואילך לפרוטוקול מיום 27.09.2017):
עו"ד ארז: כן עכשיו בוא תראה, הוא חתם על שטר הודעה והתחייבות. זה מסמך אחד כבודו.
כב' הש' חסדאי: אני מכיר את זה.
עו"ד ארז: זה המסמך.
כב' הש' חסדאי: זה המסמך שהוא חתם עליו. אתה מכיר אותו את המסמך הזה?
עד, מר גלנט: לא.
כב' הש' חסדאי: זה המסמך שאמרת שהוא חסר תוקף. אז אתה לא מכיר אותו?
עד, מר גלנט: לא. אני לא מכיר את המסמך. הוא הודיע לנו שהוא חתם על המסמך.
כב' הש' חסדאי: כשהוא הודיע לכם שהוא חותם על מסמך אתם לא מבקשים לראות את המסמך שהוא חתם עליו?
עד, מר גלנט: אנחנו יודעים את התוכן, אני לא ראיתי את המסמך. לא זכור לי שראיתי אותו אז.
...
עו"ד ארז: בשורה האחרונה, אין שום תוקף ואין שום אמת במסמך שדסקל חתם. זה בלי שראיתם את המסמך הזה?
עד, מר גלנט: לא זכור לי שראיתי אותו, יכול להיות שכן היה, אני רק זוכר בעיקר את התוכן וזה מה שציינו, שהוא הולך לחתום.
כב' הש' חסדאי: הוא מספר לכם.
עד, מר גלנט: כן, זה מה שאנחנו מציינים שמה.
כב' הש' חסדאי: כן.
...
עו"ד ארז: עוד שתי שאלות, תראה יכול להיות שהמסמך, המסמך שחתם דסקל לגלובר, יכול להיות שאחרי שלושה ארבעה ימים רוצים לשלוח, רוצים לשלוח, על סמך המסמך הזה שולחים סחורה בחצי מיליון דולר, אונייה, קונטיינרים, אתה מודע לזה נכון? כי על סמך זה הוא מקבל אשראי נכון?
עד, מר גלנט: דסקל?
עו"ד ארז: כן.
עד, מר גלנט: אני לא יודע את הפרטים.
עו"ד ארז: מצוין, תודה.
עד, מר גלנט: אני לא יודע פרטים.
עו"ד ארז: עוד יותר טוב לי.
עד, מר גלנט: לא יודע.

כן ר' את דבריו של מר גלנט בעניין העדר הפניה לגלובר (עמ' 110 לפרוטוקול מיום 27.09.2017):
עו"ד ארז: אתה כמובן מעולם לא פגשת את בעל הדבר, את השני, נכון?
עד, מר גלנט: כן.
עו"ד ארז: את זה שסיפק סחורה במיליונים ולא קיבל כסף מעולם לא פגשת אותו, נכון?
עד, מר גלנט: לא, לא שידוע לי, לא נראה לי שפגשתי אותו.[

ובהמשך (עמ' 117 לפרוטוקול מיום 27.09.2017):
כב' הש' חסדאי: מספר את הסיפור, אומר לכם אנוס כפוי. ביטלתם. מה עם האחר? אתם שולחים לו את זה? גלובר שלחתם לו את זה שיידע שביטלתם את זה?
עד, מר גלנט: אני מאמין ששלחו כבודו.
כב' הש' חסדאי: אתה מאמין. אתה לא יודע.
עד, מר גלנט: לא.
כב' הש' חסדאי: עכשיו מה קורה, אתם לא חושבים שאתם צריכים לשמוע את האחר לפני שאתם נותנים את ההחלטה הזו?
עד, מר גלנט: אני מסכים, אני מאמין שקראו לו.
כב' הש' חסדאי: מאמין שקראו לו? אתה זה שישבת באותו מועד.
עד, מר גלנט: בגלל הדחיפות. מדובר על משהו שאמור לקרות.
כב' הש' חסדאי: מה יש לקרות, הוא חתם כבר, זה עשוי זה עשוי זה מעשה עשוי, איזה דחיפות יש עכשיו, להכריז עליו שהוא בטל? תכריזו בעוד שבוע שהוא בטל. מה הדחיפות?
...
כב' הש' חסדאי: אבל מה עם האחר שהוא חתם בפני
ו? יכול להיות שהוא כפה עליו ויכול להיות שלא, איך אתם יודעים להחליט אבל?
עד, מר גלנט: בית הדין פונה גם לצד האחר, וזה,
כב' הש' חסדאי: איזה פונה, אבל לפני. זימנתם אותו לפני? לא אחרי.
...
כב' הש' חסדאי: אז עכשיו השאלה בבקשה אדון נכבד, האדון הנכבד, האדון הנכבד, גלנט.
עד, מר גלנט: גלנט, כן.
כב' הש' חסדאי: לפני שנתת את ההחלטה הזו אתה שמעת את גלובר?
עד, מר גלנט: לא. לא יצא לי לשמוע.
206. מנגד, מחקירתו של גלנט עלה כי החייב סיפק בפני
בית הדין אמירות הקושרות אותו עם הבעלות בחברה, ממנה ביקש להתנער, בבחינת "בא לקלל ונמצא מברך". וכך העיד גלנט בחקירתו:
עו"ד ארז: אתה ידעת שהוא הולך להיפגש מחר עם היצרן, עם גלובר, נכון?
עד, מר גלנט: כן.
עו"ד ארז: והוא אמר לך דסקל אמר לך אדוני הדיין דע לך שאני מפעילים עליי לחצים, מחר אני אמור ללכת ואני אמור לחתום על משהו לא נכון, נכון? זה מה שכתבת.
עד, מר גלנט: נכון.
עו"ד ארז: אז למה לא אמרת לו אז אל תלך? אל תחתום על דבר לא נכון. אתה בן אדם ישר. אנחנו הדיינים אנחנו אנשים ישרים, אנחנו לא חותמים על דבר לא נכון, אל תלך מחר ואל תחתום על דבר לא נכון, למה לא אמרת לו את זה?
עד, מר גלנט: הוא הסביר לנו שהוא גם יפשוט את הרגל, הוא יפסיד את כל מפעל חייו שהוא השקיע בחברה, את כל הכספים שלו, אפילו את משפחתו, אז הוא נמצא במצב,
עו"ד ארז: מפעל חייו שהוא השקיע בחברה?
עד, מר גלנט: כן, ככה הוא הסביר.
עו"ד ארז: חברה שלו.
עד, מר גלנט: לא חברה שלו.
עו"ד ארז: זה מה שאמרת כרגע, כל הכספים הושקעו, הכול מוקלט תראה זה מוקלט.
עד, מר גלנט: אמרתי מפעל חייו, לא אמרתי חברה שלו, אמרתי שהוא יפסיד הרבה כספים, תהיה לו בעיה עם משפחתו עם המשפחה שלו".
ובהמשך:
עו"ד ארז: הבנתי, אז למחרת הוא חזר, חזר ומה סיפר?
עד, מר גלנט: למחרת הוא חזר וסיפר שהוא באמת חתם על המסמך ושהוא מודיע שמה שהיה אמור להיות באמת קרה,
עו"ד ארז: הבנתי. והוא חתם על המסמך ואז הוא מקבל סחורה, ממשיך לקבל סחורה להציל את מפעל חייו.
עד, מר גלנט: להציל את הכספים שלו כן.
עו"ד ארז: את הכספים שלו.
עד, מר גלנט: כן.
207. לסיכום עניין זה, בפני
נו מסמך במסגרתו מודה החייב כי הבעלות בחברה היא שלו, והרישום על שם רוטנר הינו רישום פיקטיבי, מחמת הקשיים הכלכליים אליהם נקלע החייב. כאשר לעומת זאת, הצהרת החייב בפני
בית הדין כי חתימתו על שטר ההודאה הינה תחת כפיה הוכחה כלא אמינה, שעה שהתגלה כי אותו הרכב בית דין לא טרח לעשות בירורים מינימליים לאמיתות טענות החייב, ולמעשה קיבל אותן כמות שהן.
208. בנסיבות אלו ונוכח האמור לעיל אינני מוצא ליתן משקל כלשהו להצהרת החייב בפני
בית דין, וזאת בהתאם לדיני הראיות בדין הישראלי, מה גם שממילא "ההליך" בפני
בית הדין נעשה במעמד צד אחד בלא שאי מי מהדיינים ביקש לברר לאשורן את טענות החייב אל מול גלובר.
209. בהקשר זה ראוי להדגיש כי לכאורה יכול וצודקת החברה בטענתה שאין בהודאת החייב בדבר הבעלות בחברה, כדי לחייב את את רוטנר. אולם, תשומת הלב כי החברה איננה מתנערת ממעשהו של החייב וממסמך ההודאה, וכל טענותיה מתמקדות בצידוקים לחתימת החייב על מסמך ההודאה, עד כדי שהחברה עצמה טורחת, ומביאה תצהירים ועדויות ומסמכים שיש בהם לטעמה כדי להוכיח צידוקים אלו. בהתנהגותה זו מחזקת החברה את הרושם כי חתימת החייב על מסמך ההודאה נעשתה בידיעת בעלי החברה, ובכך קושרת החברה את עצמה למסמך ההודאה ולמשתמע ממנו.
210. לזאת יש להוסיף את טענת הנאמנים, כי מחקירותיהם של רוטנר והחייב התגלה כי ביום 02.03.2015, יום חתימת החייב על שטר ההודאה, נכח גם רוטנר בארה"ב וחתם על הראיה השישית (דיון בעניין ראיה זו ייערך בנפרד, בהמשך) בנוכחות הספק העיקרי. עובדות אלו מחזקות את המסקנה כי רוטנר ידע בזמן אמת על חתימת שטר ההודאה בהינתן שכלל המסמכים נחתמו באותו היום אצל הספק העיקרי. גם אם אניח כי רוטנר כבר יצא את ארה"ב בזמן שנערכה הפגישה של החייב וגלובר בעניין שטר ההודאה (ולעניין זה ר' נספח 4 לתגובת החברה- כרטיס הטיסה של רוטנר ארצה המציין שעת טיסה בצהרי יום 02.03.2015), הרי שנוכח הצהרות החייב כי טרם החתימה על שטר ההודאה ביקש להתייעץ עם גורמים שונים (ר' פרוטוקול חקירת החייב מיום 27.09.2017, עמ' 144, שו' 4-5), תמוה בעיני מדוע ביכר לכאורה שלא להתייעץ על כך עם רוטנר. כמו כן, תמוה בעיני עוד יותר מדוע לא עדכן לכאורה החייב את רוטנר בעניין שטר ההודאה ובעניין מסירת המודעה בפני
בית הדין מיד לכשנפגשו ויצרו קשר, בהינתן המורכבות והחשיבות שייחס החייב עצמו לשטר ההודאה.
211. יתרה מכך, במסגרת חקירתו מיום 27.09.2017 הודה החייב כי יום לפני החתימה על שטר ההודאה (כלומר, ביום 01.03.2015) הודיע לו גלובר כי למחרת בבוקר הוא מתבקש לבוא ולחתום על "נספחים" אשר התגלו לבסוף כשטר ההודאה. מכאן, שהחתימה על שטר ההודאה נעשתה בבוקר, והיות ורוטנר שהה אף הוא אצל גלובר ביום 02.03.2015 יחד עם החייב על מנת לחתום על הראיה השישית, לא מן הנמנע להסיק כי גם רוטנר שהה עם החייב באותו המעמד.
212. כמו כן, ואף אם החתימה על שטר ההודאה נעשתה אחרי לכתו של רוטנר ממשרדיו של גלובר, הרי שהחייב ידע עוד יום קודם שגלובר מעניין להחתים אותו באופן אישי על מספר מסמכים, ומשאין חולק כי ביום 01.03.2015 החייב ורוטנר עדיין שהו יחד בניו יורק, הדעת נותנת וזו התרשמותי ומסקנתי מכל האמור לעיל (ולהלן) , כי רוטנר ידע ממש על חתימת המסמך והיה מודע לכך או לכל הפחות על הכוונה להחתים את החייב על מסמכים כלשהם, וכי השנים עמדו בקשר בעניין זה גם לאחר עזיבתו של רוטנר את ארה"ב.
213. בהקשר זה יובהר, כי אינני נותן אמון בגרסתו של החייב כי לא סיפר דבר וחצי דבר על שאירע עמו לרוטנר בכל הנוגע לשטר ההודאה ולהצהרה בפני
בית הדין, באשר גרסה לא רק שאינה מתיישבת עם הנתונים שבפני
ועם השכל הישר, אלא גם נוכח התרשמותי כי עדותו של החייב אינה עדות אמת. עדות החייב בעניין הראיות החדשות מלאה סתירות פנימיות לכל אורכה ורוחבה והחייב אף העיד על עצמו כעל מי שלא ניתן לתת בו אמון וש" אינו רואה אף אחד ממטר".
ר' פרוטוקול הדיון מיום 27.09.2017, עמ' 153 שו' 9-15:
עד, מר דסקל: מבחינתי מה שהדיין אומר אני חייב לבוא להגיד לכסות את עצמי.
עו"ד מנגל: איך הוא אמר?
כב' הש' חסדאי: הוא אמר שהוא הציע לו לא לחתום, הוא אמר לו שבלתי אפשרי ולא ניתן.
עד, מר דסקל: אני לא יודע מה הוא אמר, מבחינתי אני מייצג את עצמי, אני לא רואה לא את הדיינים ממטר ולא אף אחד.
עו"ד מנגל: אני מסכים שאתה לא רואה אף אחד ממטר.
עד, מר דסקל: רק אותי ואת עצמי.
214. עוד לענייו זה ראו פרוטוקול הדיון מיום 27.09.2017, עמ' 167, שו' 18-20, שם אמר החייב כי הוא יחתום על כל דבר שישרת את האינטרסים שלו, כאשר המשמעות היא שאין הוא מתכוון לעמוד מאחורי דבריו: "מה שהם רוצים לשמוע נתתי להם לשמוע, אני מבחינתי יכול לזרוק את מי שאני רוצה. מה שאתה רוצה שאני אחתום כדי להגיע לנקודה הזו להביא סחורה והחברה הזו תשרוד אני אעשה וזה כל המייל הזה".
כן ראו את דברי החייב במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 27.09.2017, עמ' 158 שו' 13-21 שם מודה החייב כי הוא מתנהג ברמאות כלפי גלובר ואף כלפי צדדי ג', ובעמ' עמ' 162 שו' 25-28, שם העיד החייב על עצמו, כי חתימתו על מסמכים במסגרת עבודתו עם הספק העיקרי אינה מחייבת אותו בעיניו, ובמילות החייב, חתימתו "שווה אפס":
"עד, מר דסקל: בסדר זו עבודה רגילה, אתה רוצה שאני אחתום אני חותם. עוד הפעם אצלך יש הבדל ואצל כבוד השופט יש הבדל, בעיניי בהתנהלות עבודה שלי עם מר gmg נייר שלא שווה שום דבר, ה-relationship שלי איתו זה אפס, אתה יודע מה זה אפס? אתה משוגע בעיניי, ממש לא רוצה, תשלח סחורה".
215. בשולי העניין יצויין כי לא מצאתי להידרש לתצהירו של מר קליין שצורף כתמיכה לטענת החברה בדבר הכפיה הכלכלית מצד גלובר לחתימת החייב על שטר ההודאה, באשר מר קליין לא התייצב לחקירתו במסגרת הדיון מיום 27.09.2017.

הראיה השנייה
216. ראיה זו, אשר נושאת תאריך עברי משנת תשע"ב, ואשר בהמרה לתאריך לועזי המדובר בחודש יולי 2012, הינה שטר הסכם, שנכרת בין החייב לבין אדם בשם מנחם מנדל אלימלך גאלד (להלן: "גאלד"), במסגרתו מצוין כי גאלד ערב לחייב לצורך סחורה שקיבל מגולבר, וכי היה והחייב לא יעמוד בלוח תשלומים אליו התחייב כלפי גלובר, והערב גאלד יאלץ לשלם את החוב לו הוא ערב, אזי החייב בחתימת ידו מוכר לו את "כל החנויות שלי הן בשם דאסקאל והן בכל שם שהוא" וכי הוא "מוותר בזה כל הזכותים שלי בהעסקים הנ"ל"
217. לגבי ראיה זו נטען על ידי החייב והחברה, כי הינה מהתקופה בה פרלמוטר היה בעל המניות בחברה, ומשכך, כפי שכבר נטען על ידם בעבר, היה הכרח להציג את החייב כבעלי החברה בפני
הספק העיקרי בשל הסכסוך החריף ביניהם.
218. בכל הנוגע לראיה זו, וגם אם אקבל את גרסת החייב והחברה בעניין הסכסוך שבין גלובר לפרלמוטר, אשר לא נסתרה, הרי שראיה זו עוסקת במישור היחסים שבין החייב ומר גאלד, ומשכך לא מצאתי בתגובת החייב והחברה, לרבות לא בחקירותיהם בפני
, מענה הולם לשאלה מדוע מוצג החייב אף במסמך זה כבעלי החברה חלף פרלמוטר.

ראיות שלישית, רביעית וחמישית
219. ראיות אלו הינן התחייבויות של החייב כלפי גלובר משנת 2013 לתשלום חובות החברה כלפיו, וכן כתב ערבות של צד ג'- אדם בשם חיים שטרן, משנת 2013 גם כן, לטובת הספק העיקרי וכלפי חובה של החברה כלפיו, כאשר גם במסמך זה החייב מוגדר כחייב יחד עם החברה.
220. בהקשר זה, הרי שגם אם אקבל את גרסת החייב והחברה בעניין הצורך להציג מצג בעלים בתקופתו של פרלמוטר, עדיין ראיות אלו מצביעות על מעורבות עמוקה של החייב בניהול עסקי החברה.

ראיות שישית ושביעית
221. הראיה השישית הינה מסמך הנושא את הכותרת "שטר הסכם", אשר הצדדים לו הינם גלובר שהוגדר כ"צד א'", ודסקל, רוטנר וגוספלד (בסדר הזה) שהוגדרו יחד כ"צד ב'". שטר ההסכם מסדיר תשלום חוב של דסקל בפריסה לתשלומים. כמו כן נכתב בשטר הסכם זה כהאי לישנא:
"צד ב' משעבדים בשעבוד גמור כדת של תורה, את כל העסק שלהם עם כל הסחורה לצד א', בעד חובם בין דמעיקרא ובין דלהבא" (ההדגשות אינן במקור –ד.ח).
222. שטר זה הוצג בפני
כחתום על ידי דסקל וגלובר בלבד. גלובר חתום ראשון ודסקל חתום שני שורה מתחתיו.
223. שטר זה נושא תאריך בכתב יד - י"ב אדר תשע"ה- ובהמרה לתאריך עברי מדובר על יום 02.03.2015- יום חתימת שטר ההודאה, והכל כפי שפורט לעיל.
224. הראיה השביעית הינה למעשה מעין נספח המשך של הראיה השישית, כאשר מדובר בטבלת סדר התשלומים לגלובר, לרבות מועדי התשלום והסכומים שיש לשלם בכל פעם. על טבלה זו חתום החייב בלבד. מסמך זה אינו נושא את תאריך חתימת החייב, ובכותרת נכתב (בהדפסה, לא בכתב יד) כי מדובר בסדר התשלומים בהתאם להסכם שנכרת ביום י"א אדר תשע"ה. החייב בתגובתו לבקשה לצירוף ראיות (תגובת החייב מיום 05.06.2017) טען כי הראיה השביעית נחתמה יחד עם הראיה השישית, שתיהן ביום 02.03.2015.
225. לטעמי, ראיות אלו מהוות אינדיקציה חזקה ונוספת להוכחת טענות הנאמנים בדבר הבעלות האמיתית בחברה, כאשר לא מצאתי לקבל את גרסת החייב והחברה בעניין.
226. עניין לנו למעשה במסמך שנחתם לאחר העברת המניות לרוטנר, בו מוגדר החייב, יחד עם רוטנר ועם גוספלד כבעלים של החברה ("משעבדים את כל ..העסק שלהם"), כאשר לא זאת אלא אף זאת, החייב מופיע ראשון בסדר הבעלים החברה, והוא זה שחתום על המסמך שני, מיד לאחר חתימתו של גלובר!
227. גם אם אקבל את טענת רוטנר, שלא הוכחה, כי גם הוא חתם על מסמך זה, שלישי או רביעי בסדר החתימות, אין בכך לשנות מהמסקנה המתבקשת, כי החייב מוגדר כבעלי החברה, ומוצג כך כלפי גלובר, על דעתו של רוטנר ובתקופה בה רוטנר קיבל לחזקתו את המניות! ולא די בכך אלא שהחייב מוצג ראשון ועיקרי, והוא זה שחותם ראשון לפני רוטנר.
228. לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת, ולמעשה כמעט ולא מצאתי הסבר בכלל, מדוע הוצג החייב כבעלים של החברה גם בתקופה בה רוטנר קיבל לידיו את המניות בחברה, באשר לא נטען כי גלובר היה מסוכסך עם רוטנר, ולא הובהר מדוע שהחייב לא ימשיך לעבוד עם גלובר כשכיר. זאת, למעט הטענה העמומה משהו כי מדובר ב"חלק מהתנהלות של 25 שנה עם ספק זה" (תגובת החברה מיום 20.07.2017, פס' 35א).
229. העובדה כי החייב מציג עצמו כבעלי החברה, הקודם בסדר חשיבותו לרוטנר, וחותם בשם החברה על מסמכי שעבוד של העסק, והכל בהסכמת רוטנר ועל דעתו, בתקופה בה נטען כי החייב הינו שכיר בלבד, מהווה ראיה חזקה לכאורה כי החברה עצמה מכירה בבעלות החייב בחברה.
230. לזאת יש להוסיף כי החייב חתום באופן בלעדי על נספח 7, שעניינו סדר ומועדי התשלומים לגלובר. מנגד, לא ניתן כל הסבר של ממש מדוע רוטנר לא חתם על מסמך על אף לכאורה נוכחותו במקום (שכן נטען כי נספחים אלו נחתמו באותו יום), בהינתן הטענה כי הוא הבעלים בחברה. לעניין זה ר' את פרוטוקול חקירתו של רוטנר מיום 27.09.2017, עמ' 134-135:
"עו"ד מנגל: תסתכל בראיה חדשה מספר 6 אותו נספח 6 לבקשה שלנו, תסתכל אתה מכיר את המסמך הזה?
עד, מר רוטנר: כן.
עו"ד מנגל: אתה חתום עליו?
עד, מר רוטנר: לפי מה שזכור לי אני חתמתי עליו, הייתי שם וחתמתי עליו.
עו"ד מנגל: למה לא צירפת לנו מסמך שאתה חתום?
עד, מר רוטנר: אין לי אף מסמך מכל המסמכים האלה חוץ ממיילים אין לי מסמך.
עו"ד מנגל: תסתכל, אנחנו צירפנו לנספח 7,
עד, מר רוטנר: כן.
עו"ד מנגל: אתה מכיר את המסמך הזה?
עד, מר רוטנר: כן.
עו"ד מנגל: נכון שאתה טענת שזה מסמך שנחתם ביחד עם נספח 6?
עד, מר רוטנר: כן.
עו"ד מנגל: למה גם פה אין חתימה שלך?
עד, מר רוטנר: הוא לא ביקש ממני לחתום על זה.
עו"ד מנגל: אה, זה לא. למה בנספח 7 שאתה טוען שהוא חלק מנספח 6 גם פה אין חתימה?
עד, מר רוטנר: הוא לא ביקש ממני לחתום, שם זה הסכם, פה זה הסכם תשלומים. אני הייתי משלם את זה בדרך כלל.
עו"ד מנגל: תן לי להבין את התשובה שלך, זאת אומרת שאדם שלא צריך לשלם את זה חתם אבל אדם שכן צריך לשלם לא ביקשו ממנו?
עד, מר רוטנר: אמרתי לך אני לא יודע על מה חתמתי, על ההוא אני זוכר שחתמתי. מה זה ההסכם תשלומים פה? שם כתוב שזה הסכם תשלומים.
כב' הש' חסדאי: טוב, כן.
עד, מר רוטנר: בהסכם ההוא כתוב על התשלומים האלה, אני לא מבין אותך מה השאלות".
231. זאת ועוד, מעיון בראיה השישית והשביעית יחד עם הראיה הראשונה - שטר ההודאה והטענות שנטענו בעניינה, אשר כולם נחתמו על פניו באותו היום, כמו גם מעיון רוחבי בשלל טענות הצדדים בעניין ראיות אלו, מצטיירת כביכול התמונה, כי רוטנר והחייב שהו אצל גלובר משעות הבוקר של יום 02.03.2015, אז נחתמו בפני
ו המסמכים מושא ראיות שישית ושביעית, כאשר לאחר מכן, בין בנוכחות רוטנר ובין בלעדיו, נחתם שטר ההודאה. (הטענה כי שטר ההודאה נחתם לאחר החתימה על הראיות השישית והשביעית מתיישבת עם טענת החייב כי עזב את גלובר בצהרי יום 02.03.2015 לאחר שנחשף בפני
ו שטר ההודאה (ר' פרוטוקול חקירת החייב מיום 27.09.2017, עמ' 147 שו' 9-10)). מצירופם של דברים אלו למד אני כי לא רק שהחייב מוצג בנוכחות ובהסכמת רוטנר כבעלים וחותם על מסמכי שעבוד החברה כבעליה, עניין האמור דרשני בפני
עצמו, אלא שהדבר הוצג כך לגלובר גם במסגרת הפגישה עימו, תוך שלא מן הנמנע שהובר לגלובר כי רוטנר וגוספלד, החתומים על הראיות השישית והשביעית, "הוכנסו" לחברה מחמת התמוטטותו הכלכלית של החייב.
232. לא מן הנמנע להזכיר בהקשר זה, כי חרף טענת רוטנר כי הוא חתום על המסמך נשוא הראיה השישית, הכחיש רוטנר בחקירתו מיום 27.09.2017 (עמ' 132, שו' 20-25 לפרוטוקול מיום 27.09.2017), כי הוא יודע כיצד מציג עצמו החייב בפני
גלובר:
עו"ד מנגל: נכון שדסקל הציג את עצמו בפני
gmg כבעלים של חברת דסקל?
עד, מר רוטנר: מה שהיה הוא הסתדר עם gmg הכי טוב, הוא היה מסתדר איתו וסוגר איתו.
כב' הש' חסדאי: זו לא הייתה השאלה, תחזור עוד פעם.
עו"ד מנגל: האם זה נכון שדסקל מציג או הציג את עצמו בפני
gmg כבעלים של החברה?
עד, מר רוטנר: אתה מדבר דיבורים, לא יודע מזה. אני לא יודע מה הוא מוכר לו.
עו"ד מנגל: אתה לא יודע.
עד, מר רוטנר: לא יודע מה הוא מוכר לו.
233. אין בסתירות אינהרנטיות אלו, אלא להצביע, שוב, על אי מהימנות עדותו של רוטנר.
234. לא ניתן לסיים את הדיון בעניין זה, מבלי לדון במעורבותו של גוספלד בחברה. לכאורה, גוספלד הינו נושה מוצהר של דסקל, אשר לא הגיש תביעת חוב על אף שלכאורה טרם קיבל את כספו בחזרה, ואשר מסיבות עלומות החליט לכאורה להלוות כסף נוסף לעסקי החברה, בדמות הלוואה לרוטנר לשם רכישת החברה. על התמיהות העולות מעניין זה עמדתי כבר לעיל, אולם מצירוף הראיות החדשות מסתבר שבכך לא תמה מעורבותו התמוהה של גוספלד בחברה. כעת מתגלה כי גוספלד "הוכנס" לעסקי החברה בקונסטרוקציה לא ברורה כלשהי (כאמור בשטר ההודאה), והוא אף חתום על ערבויות לחברה כאמור בראיה השישית, ומוצג כאחד מהבעלים, יחד עם רוטנר.
לא למותר לציין בהקשר זה כי חרף הקשרים הענפים עם גוספלד העולים מצירוף הדברים דלעיל, ביכר החייב להכחיש כל קשר לגוספלד, במסגרת חקירתו מיום 23.05.2016 (ר' פרוטוקול הדיון מיום 23.05.2016, עמ' 57-58):
"ש: אתה מכיר את פישל גודלספלד?
ת: כן.
ש: מי זה?
ת: שמעתי עליו.
ש: איפה שמעת עליו?
ת: שמעתי שהוא היה פה מעורב.
ש: ככה אתה מכיר אותו?
ת: כן.
ש: זה ההיכרות ביניכם?
ת: כן.
ש: ואתה רוצה לרענן את זיכרונך אולי? יש לך איזה היכרות אתו? אתה היית מעורב במשא ומתן בינו לבין רוטנר?
ת: לא.
ש: ואם אני אגיד לך שאתה הצהרת שהוא נושה שלך?
ת: נכון. מה הקשר".
צירוף האמור לעיל מחזק המסקנה כי הסכם ההלוואה שבין רוטנר לגוספלד אכן אינו תמים, והינו חלק מהתכנית להסתרת בעלותו של החייב בחברה.
ראיות שמינית ותשיעית
235. ראיות אלו, כמו גם הראיות לסתור שצורפו מטעם החברה כנספחים 5, 10 ו-11 לתגובתה מיום 20.07.2017, מלמדות בעיקר על סכסוך שהלך והתהווה במהלך חודש ינואר 2017 בין החברה ובין הספק העיקרי על רקע הסדרת תשלומים עבור הסחורה הנשלחת לחברה ודרישת הספק העיקרי לתשלום מהיר של חובות החברה שאם לא כן יעצור את הספקת הסחורות לחברה, כאשר החברה מחליטה, מסיבות השמורות עימה וייתכן שלאור הסכסוך וההבנה כי לא יהיה עוד שיתוף פעולה עסקי בין השניים, לטעון בשלב כי זה הבעלים בחברה הוא רוטנר, חלף המצג שהוצג לגלובר עד היום.
236. כמו כן, בניגוד לטענתה, נספחים 10-11 שצירפה החברה לתגובתה מיום 20.07.2017 לא מלמדות כי גלובר מתייחס לרוטנר כאל בעלי החברה, אלא מצביעות על החוסר וודאות בו שרוי גלובר לעניין זה, כאשר הן במסגרת נספח 10 והן במסגרת נספח 11 הנ"ל ,מבקש גלובר לדעת מיהם הבעלים האמתיים בחברה, תוך שהוא מציין כי כאשר היה לפני זמן מועט בארץ ישראל, נאמר לו על ידי החייב כי הוא בכלל פיטר את רוטנר.
237. ייתכן וחלופת המכתבים וההודעות שנערכה בין החייב, החברה והספק העיקרי בחודשים ינואר עד פברואר 2017 אינה אלא "קרב מאסף", כאשר כל צד מנסה "לאסוף" או שמא נאמר "ליצור" ראיות לטובתו, ובנסיבות העניין לא נמצא ליתן משקל יתר לכלל ראיות ונספחים אלו, ואין בהם כדי להשפיע על המסקנה הסופית, לכאן או לכאן, המתקבלת מכלל החומר שבפני
.
238. חיזוק לכך נמצא, בין יתר הדברים, דווקא במכתב שצורף כנספח 5 לתגובת החברה מיום 20.07.2017, שנשלח מהחייב לגלובר ביום 02.02.2017 (זהו לכאורה המסמך האחרון שנשלח מבחינה כרונולוגית מתוך כלל המסמכים הקשורים בראיות השמינית והתשיעית). במסגרת מכתב זה כותב החייב כך:
"מאחר ואינני הבעלים חברת דסקל, אז כמובן שלא יכולתי לחתום על המסמך שהכנתי..כיצד יכולת להעלות על דעתך שאני יכול לחתום על מסמך כזה, וכיצד העלאת בדעתך שהדבר יחייב את חברת דסקל?"
239. אלמלא הייתי נחשף לשלל הראיות שצירפו הנאמנים כמפורט לעיל, מהם עולה כי החייב הוא היחידי כמעט שהתחייב עד כה בשם חברת דסקל לתשלום עבור סחורות, לשעבוד נכסיה ועוד, היה עוד היגיון בצירוף נספח זה כראיה. אולם, בהינתן האמור לעיל אין הדבר מהווה אלא "לעג לרש" ברוח אותו "קוזאק נגזל", וחיזוק המסקנה כי עסקינן ב"יצירת ראיות" לעתיד לבוא.

סיכום ביניים בעניין צירוף הראיות החדשות:
240. מסקירת כל הראיות החדשות שצורפו, מתגבשת התמונה כי למעשה, גם לאחר העברת מניות החברה לפרלמוטר וגם לאחר העברתן לרוטנר, החייב הוא זה שהמשיך לנהל את עניינה של החברה, התחייב בשמה את התחייבויותיה העיקריות אל מול הספק ואל מול צדדים שלישיים (ר' למשל הראיה השנייה), כאשר בכל הנוגע לתקופה בה נרשם רוטנר כבעל המניות, לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע היה צורך להמשיך להציג לכאורה שהחייב הוא הבעלים.
241. כאן המקום אף להעיר, כי בכל הנוגע לטענה ששטר ההודאה נערך מתוך ניסיון של הספק העיקרי לאסוף ראיות "מפלילות" כנגד החייב וחרף ידיעתו כי רוטנר הבעלים האמתיים בחברה, והכל על מנת להוביל לקריסת הכלכלית של החברה, על רקע רצונו הספק העיקרי לפתוח חברה מתחרה בישראל, לא מצאתי ליתן משקל לטענה זו. זאת, בשים לב לעובדה כי שטר ההודאה נחתם בתחילת שנת 2015, כאשר מן הראיות השמינית והתשיעית (וראיות החברה מנגד) נלמד, כי עוד בסוף שנת 2016 / תחילת שנת 2017 גלובר עדיין סבר כי החייב הינו הבעלים בחברה. בנוסף, גם במסגרת הטענות בדבר רצונו של הספק העיקרי בפתיחת עסק מתחרה בישראל, מודה החברה כי ההחלטה על פתיחת העסק המתחרה הינה מהתקופה האחרונה "במקביל להעברת המסמכים לידי הנאמנים", קרי, לא מתחילת שנת 2015, מועד החתימה על שטר ההודאה.
242. יחד עם זאת, אכן לא נמצאה תשובה לשאלה המתבקשת מהו הרווח של גלובר מחתימת החייב של שטר ההודאה, באשר חדלות פירעונו של החייב הינה דבר ידוע. אלא אם כיוון גלובר מעשיו ותוכניותיו וביקש להצטייד בתיעוד מתאים "ליום שאחרי" (הפש"ר). עם זאת, אין בסימן שאלה זה כדי להטות את הכף לקבלת טענות הנאמנים, והכל כפי שעמדתי על כך לעיל.
243. נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לניתוח הראיות החדשות ובחינת טענות הצדדים לגביהן, סבורני כי ראיות חדשות אלו מהוות נדבך נוסף מהותי לתמיכה בסעד לו עותרים הנאמנים.

נדבך שלישי- 'התמצאותו' של רוטנר בניהול החברה
244. במקביל לראיות החדשות שצורפו והקושרות את דסקל לניהול החברה ולבעלות בה, לרבות הראיות והעדויות שהתגלו/התווספו אגב הדיון בראיות החדשות, מחקירתו של רוטנר בפני
ביום 23.05.2016 עולות אף תמיהות של ממש לעניין התנהלות של רוטנר כבעלים בחברה , לרבות בעניין קבלת דיבידנד כבעלים, ובעניין ניהולה השוטף.
245. כך, בתחילת ההליך הצהיר רוטנר כי החייב חב לו חוב כספי בגין הלוואה שהועמדה לעסק, בזמן שהעסק היה בבעלות החייב. מרביתו של החוב, כך נטען, עדיין לא שולם. עוד טען רוטנר באותו הזמן בפני
הנאמנים, שמקור חלק מהסכום שהלווה לחייב, הינו מכספי מכירת דירתה של אימו.
246. במסגרת הדיון מיום 23.05.2016 טען רוטנר כי אם היה נאלץ להשיב כיום את כספי מכירת דירתה של אימו, אזי היה בבעיה כלכלית לעשות כן. זאת, על אף שהחברה הינה חברה ריווחית. עימותו של רוטנר עם הסתירה שבדבריו, בשים לב כי על פי הנטען רוטנר הינו הבעלים בחברה, לא הניבו כל תשובה מניחה את הדעת. ר' לעניין זה את פרוטוקול החקירה מיום 23.05.2015, עמ' 13 ואילך:
עו"ד מנגל: אתה טוען שדסקל חייב לך כסף, נכון?
ת: נכון.
ש: הרקע ל חוב שדסקל כלפיך זה הלוואות שאתה נתת לעסק בתקופה שהעסק היה בבעלות לדסקל.
ת: נכון.
ש: כמה כסף הלוואת לדסקל?
ת: כמה נשאר או כמה הלוויתי?
ש: כמה נשאר וכמה הלוואת.
ת: היה בסביבות 350 -360. נשאר 272,000
ש: נכון שהכספים שאתה טוען שהלוואת לדסקל בעצם היו כספים של אמך ז"ל.
ת: נכון. לא הכל. חלק.
...
עו"ד מנגל: נכון שאמך ז"ל גם לא ידעה הלווית את הכספים ממכירת הדירה שלה לדסקל?
ת: נכון.
ש: בחקירה אצלנו, שנתתי את הפרוטוקול שלה עכשיו, אמרת שאם אמך אז בזמנו, היתה מבקשת את הכספים שהלווית לדסקל, אתה היית צריך למכור את הבית שלך כדי להחזיר לה.
ת: נכון.
...
ש: זו לא היתה השאלה שלי. השאלה שלי היתה,
ת: אתה שאלת אותי אם אני צריך לשלם. אני הודעתי לאחראי במשפחה
ש: זו לא היתה השאלה שלי. השאלה שלי היתה אם גם היום כמו אז, כדי להחזיר את הכסף, תצטרך למכור את הבית שלך.
ת: אני גם אם אצטרך, אני היום בבעיה, מפני שהבית שלי משועבד. אבל אני אצטרך לגייס חלק מהירושה, אני יודע. והחלק שני אני בבעיה.
...
ש: זה דוח כספי. בנספח 1 שם, אני אומר לך שהרווח הגולמי בשנת 2012 היה מעל 8 מיליון שקלים. הרווח הנקי לאחר מס, היה 1.352,000 שקל. בנספח 2, אתה לא מעיין בו, הדוח של שנת 2013, הרווח אחרי מס, הרווח הנקי, היה 1,306,000 שקל ולחברה היה מלאי בשווי 7,190,000 ₪. מאזן הבוחן של 2015, שגם צורף כנספח 3, היה רווח של 1,672,000 ₪. כל הרווחים האלה בשנים האחרונות, זה חברה שבבעלותך היום נכון? תסביר לי מה הבעיה מהרווחים האלה, לשלם את החוב של אימא שלך. למה אתה צריך למכור בית? למה אתה צריך להצטער בפני
היורשים? יש לך חברה שמרוויחה מיליונים.
ת: קודם כל בקשר למאזנים, איך שהרואה חשבון מאזן בוחן, זה באמצע הדרך, 1,600,000 כמה גמרנו בסוף שנה? כמה גרמנו ב-2014, זה גם אמרת? במיליון שקל. מאזן בוחן באמצע השנה כשאין את כל הנתונים, זה לא מעניין. דבר שני,
ש: אז כמה היה בסוף שנה,
כב' השופט: תן לו להשיב
ת: הסחורה שלי, הכסף שלי נמצא בסחורה. אני כל הזמן צריך לגלגל כסף. אני היום על עלי עומד, חובה בבנק שלקחתי על עצמי, 2 מיליון שקל. אני חייב לספק 1 מיליון דולר כרגע, היום עומד. כל הסחורה שוכבת בסחורה. כל הכסף נמצא בסחורה. זה היה כל השנים. לא יכלו להוציא כסף. זה שבניירת יש רווח, זה לא אומר שום דבר. למה פרלמוטר לא יכל להביא כסף? יכולת להגיד אותו הדבר.
עו"ד מנגל: זה לא מה שאתה מספר. אני שואל אותך שאלה. יש פה דוח כספי מבוקר, ללא כל הסתייגות. שאומר שהרווח נטו, לא בסחורה. רווח נטו, אחרי מיסים. הוא מעל מיליון שקל, בצורה עקבית, בכל שנה. אני שואל עוד פעם, ואתה עדיין חוזר על התשובה שלך? אתה לא משנה אותה?
ת: כשאני שואל את רואה החשבון שלי כל שנה את אותו הדבר. יש לי רווח במציאות כי אני מגלגל את הכסף. הוא מסביר לי איפה הרווח הזה נראה.
247. לסיכום עניין זה, רוטנר הודה במהלך הדיון מיום 23.05.2016 כי קיימת לו בעיה כלכלית להשיב כספים שלווה בסכומים של מאות אלפי שקלים בודדים לכל היותר, על אף שלכאורה הוא בעלים יחידי של חברה שהרווח הנקי שלה מדי שנה עומד על מיליון ₪ ומעלה. תגובתו של רוטנר כי "הכסף נמצא בסחורה" אינה מניחה את הדעת עם כל הכבוד הראוי, באשר כפי שעמד על כך ב"כ הנאמן, מדובר ברווח נקי שנה אחרי שנה, לאחר שנלקחו בחשבון נכסי החברה הכוללים מלאי וסחורה ועל אף שהחברה מבצעת רכש סחורה באופן רציף.
248. התנהלותו זו של רוטנר, והעובדה כי למעשה רוטנר לא רואה ברווחי החברה כרווחים שלו שהוא יכול באמצעותם לכסות חובות וכיוצא בזה, תומכת ומוליכה בבטחה אף היא למסקנה כי בעלותו של רוטנר בחברה אינה אמיתית אלא הינה למראית עין בלבד.
249. זאת ועוד, מחקירתו של רוטנר מיום 23.05.2016 עולה כי לרוטנר 'קשיי התמצאות' בפן הפיננסי של החברה, כמצופה מבעלים בחברה, דבר המחזק את החשד כי רוטנר נותר מנהל פעילות מכירת הבגדים בחברה, בעוד החייב ממשיך לנהל את החברה בפועל.
250. כך למשל, לא ידע רוטנר לענות לשאלות שהופנו אליו בעניין הוצאות החברה על שכר עבודה, אשר עמדו בדו"ח הכספי של 2012 על 3,513,000 ₪ (עמ' 27 לפרוטוקול מיום 23.05.2016); לא ידע לענות על שאלות בעניין שכרם של מנהלי חנויות, ועל הסתירות שבין שכרם הגבוה בדוחות הכספיים של החברה לבין השכר שטוען כי משולם להם (עמ' 31-33 לפרוטוקול מיום 23.05.2016); לא ידע ליתן תשובות הנוגעות להוצאות בגין שירותים מיוחדים בדוחות הכספיים (עמ' 27 לפרוטוקול מיום 23.05.2016, שו' 21 ואילך).

אדן רביעי- התשלום בסך 3.4 מיליון שקלים המופיע בדוחות הכספיים של החברה
251. גם מעיון בבקשה 54, שעניינה תשלום ששילמה החברה לכאורה לחייב בסך של 3.4 מיליון ₪ לאחר פתיחת הליך פשיטת הרגל נגדו, עולים נתונים מטרידים ובעיתיים (לשון המעטה) בכל הנוגע ליחסי החייב והחברה, המהווים אף הם נדבך נוסף לקבלת בקשת הנאמנים.
252. במסגרת הדו"ח הכספי המבוקר של החברה לשנת 2012, נכתב בביאור 1ג, תחת כותרת משנה "מוניטין" כי "בהסכם שנחתם בין החברה לעוסק נקבע כי לאחר פעילות של כשנה, ישולם מוניטין עבור פעילות העסק, אשר גובהו יחושב אותו מועד".
253. במסגרת הדו"ח הכספי המבוקר של החברה לשנת 2013, מופיע במאזן החברה, תחת "רכוש אחר", מוניטין שנרכש בשווי של 3.4 מיליון ₪. בביאור 1ג לדו"ח זה, נכתב:
"בשנת 2012 בהסכם שנחתם בין החברה לעוסק נקבע כי לאחר פעילות של כשנה, ישולם מוניטין עבור פעילות העסק, אשר גובהו יחושב באותו מועד. בתחילת שנת 2013 הועמד ושולם המוניטין בגובה 3,400,000 ₪".
254. כזכור, לטענת הנאמנים, הסכם המוניטין עליו מדובר בדוחות הכספיים הינו הסכם נסתר בין החייב (כעוסק) לבין החברה, לפיו שילמה החברה לחייב סך של 3.4 מיליון ₪ בתחילת שנת 2013, תוך הסתרת פעולה זו מהנאמנים. מנגד, לטענת החברה, סכום זה מורכב מהסך של 2.8 מיליון ₪ ששולם לנאמנים במסגרת הסכם הפשרה, ואילו יתרת הסכום שולמה לרשויות המס, בגין חוב שיצר החייב עוד בהיותו עוסק מורשה.
255. כבר עתה אציין כי גרסת החברה לעניין זה מוקשית בעיני ואין בידי ביהמ"ש לקבלה . הגדרת המונח "מוניטין" בדוחות הכספיים מתייחס באופן ספציפי להסכם שנכרת בין העוסק לחברה, אין בו אזכור וחצי אזכור להסכם הפשרה שנחתם עם הנאמנים, הוא דן בתשלום מוניטין, ולא בתשלום של הסדר פשרה. ממילא לא ברור מדוע יש לסווג את התשלום שהועבר לנאמנים כמוניטין, כאשר אין קשר בין הפירוש של המילה "מוניטין" למה שנעשה במסגרת הסכם הפשרה. ודוק, במסגרת הסכם הפשרה פרלמוטר לא רכש את מוניטין החברה מהנאמנים, אלא מדובר בהסכם חוזי שנועד להגיע להסדרה בהליך משפטי שנפתח כנגדו. את המוניטין כביכול ניתן היה לרכוש מהעוסק המורשה, כפי שמצוין בדוחות הכספיים.
256. זאת ועוד, בדו"ח הכספי של שנת 2013 נכתב כי המוניטין "הועמד ושולם" בתחילת שנת 2013, וגם כאן אין לכאורה כל קשר בין תיאור הדברים לבין גרסת החברה כי מדובר בתשלום ששולם לנאמנים ולרשויות המס. ממילא, התשלום לנאמנים גם לא "הועמד ושולם" בתחילת שנת 2013, באשר מיליון ₪ שולמו לנאמנים עוד בשנת 2012. אף התשלום הנטען לרשויות המס, בסך של כ-600,000 ₪ (בתגובה מאוחרת יותר מטעם החברה נטען כי לרשויות המס שולם סך של 572,000 ₪ בגין חובותיו של דסקל כעוסק מורשה, וסך של 28,000 ₪ שולם ישירות לחייב בגין יתרת חוב כלפיו). שולם במהלך שנת 2012.
257. עדותו של רו"ח הד לשאלה כיצד ניתן ליישב בין גרסת החברה לבין תיאור הדברים בדוחות הכספיים, לא פיזרה את הערפל על סוגיה זו, שנותרה ללא מענה הולם ,ולא היה בכוחה לסייע למשיבים. ר' לעניין זה את פרוטוקול חקירת רו"ח הד מיום 27.09.2017, עמ' 91 ואילך:
עו"ד מנגל: הבנתי. עכשיו תראה עוד דבר מעניין, אתה אומר שהסעיף הזה עוסק בהסכם הפשרה נכון? ועוד 600 אלף שקל. אני אומר לך שזה לא יכול להיות, זה לא הגיוני, אני אסביר לך, מעבר לזה שפה שהראיתי לך בכלל שאתה כותב פה על הסכם בין החברה, אני אראה לך עוד משהו תסתכל אתה אומר שבהסכם הזה שהוא נכתב ואתה אומר גם הוסכם שלאחר פעילות של כשנה ישולם מוניטין עבור פעילות בעסק כאשר גובהו יחושב באותו מועד, אתה קראת את הסכם הפשרה. רק רגע. בהסכם הפשרה יש משהו שמדבר על עוד שנה ויחושב גובה המוניטין? איפה זה כתוב בהסכם פשרה תראה לי.
עד, מר הד: לענות לך?
עו"ד מנגל: כן בוודאי. לענות.
עד, מר הד: קודם כל עוד פעם, הדוחות הכספיים זה לא הסכם, זה דוחות מצוטטים שצריכים לענות למי שקורא אותם, אין בהם שום עניין או רצון לעשות סיפורים שלמים שלא קשורים לחברה, שקשורים לחוב של בעל מניות לשעבר בחברה של דסקל. עכשיו, הדוחות הכספיים שעשינו ב-2013 עבור 2012 היה את כל הסיפור הזה כמו שאתה יודע היה עדיין בתהליך עוד לא הסתיימו התשלומים, אני רציתי שבדוח 2012 יופיע אזכור מסוים לגבי הדיבידנד הזה. ב-2013 כשהכספים באמת עברו, סליחה, המוניטין, כשכספים באמת שולמו ב-2013 והעסק היה מוגמר אז נרשם מוניטין.
...
עו"ד מנגל: אני אומר לך שזה לא יכול להיות שהיה בפני
ך הסכם הפשרה זה לא הגיוני כי אתה כותב פה משהו שהוא סותר את הסכם הפשרה, בהסכם הפשרה לא כתוב שאחרי שנה מישהו יחשב את המוניטין, איך יכול להיות? זה בכלל משהו שלא כתוב שם .
עד, מר הד: אתה אומר שלא נאמר, אני אומר שכן נאמר.
עו"ד מנגל: מה כן?
עד, מר הד: הסכם הפשרה הזה.
עו"ד מנגל: אבל אני מסביר לך אני אומר לך שלפי מה שאני קורא מה שאתה כתבת לא יכול להיות שהיה בפני
ך הסכם הפשרה כי אם היית קורא את הסכם הפשרה לפני, לא היית כותב את הדבר הזה שבכלל לא נזכר בהסכם הפשרה. הסכם הפשרה קובע plug number ישולם 2.8 מיליון שקל וזהו, לא כותבים לא קבוע שם שום דבר.
עד, מר הד: במידה ויעמוד בהסכם, במידה ולא יעמוד. אני אתה יודע כשאני כותב דוחות כספיים,
עו"ד בן נר: יש לך את הסכם הפשרה להציג לו?
עו"ד מנגל: הנה הסכם הפשרה תסתכל, אני אומר לך שאין פה אזכור אפילו שיחשבו משהו בעתיד כמו שאתה כתבת.
עד, מר הד: הכוונה שלי בפסקה הזו שמתייחסת לזה היה לעניין הזה של התשלומים ובהסכם הכתוב במילא שלא יעמוד אז יש סנקציות. גם קיבלתם שטר העברת מניות, בקיצור ההתממשות של ההסכם הזה קרתה על פני תקופת התשלומים שהייתה בערך שנה משהו כזה.
עו"ד מנגל: אתה מבין את השאלה שלי? אני עוד פעם שואל אותך, אתה כותב במילים שלך שעל פי הסכם בין דסקל לחברה דסקל הוסכם ביניהם שאחרי כשנה יחושב המוניטין.
עד, מר הד: אני מסביר לך שמי שכתב את זה, תקרא עוד פעם, אני עכשיו בדיעבד אחרי שקראתי עוד פעם ועוד פעם יכול להיות שהייתי בוחר במילים טיפה שונות אבל זו הכוונה שעמדה מאחורי המשפט הזה.
...
עו"ד מנגל: השאלה שלי פשוטה, אתה כותב פה שבתחילת 2013 שולם מוניטין של 3.4 מיליון, זה אכן מה שקרה? שולם?
עד, מר הד: מה שכתוב.
עו"ד מנגל: אתה לא ידוע מתי שולם הסכום הזה?
עד, מר הד: ה-572 אלף עוד היה לפני כן.
עו"ד מנגל: לפני?
עד, מר הד: זה היה לפני, והיה פה את השאר, כן
ובהמשך:
עו"ד מנגל: תראה במסמך בעמוד הבא, כתוב פה נכנס לפירעון ב-2012 זאת אומרת שזה כן שולם כביכול, אני טוען שלא שולם כלום אבל לפי המסמך שלך.
עד, מר הד: כן.
עו"ד מנגל: אז איך אתה בדוח של 2013 כותב שכל הסכום שולם בתחילת 2013 אם אנחנו רואים שאתה כותב במסמך אחר שזה שולם בשנת 2012?
עד, מר הד: אוקיי, אני כותב, שנת 2013 שולם, בסדר, אתה יכול גם אם אתה רוצה לדון איתי על הסמנטיקה.
258. כאן המקום להעיר, כי מעיון בדוחות הכספיים לשנים 2012-2013 עולה תמונה שונה מאלו הנטענות על ידי הנאמנים והחברה. כך, במאזן לשנים 2012-2013 מופיע המוניטין שנרכש בסך של 3.4 מיליון ₪ תחת שנת 2013, כאשר באותו העמוד, תחת הכותרת "רכוש שוטף" מופיע נכס המכונה "דסקל- עוסק מורשה 2011" להגדרת נכס זה אין כל ביאור, ולידו מופיע כי בשנת 2012 שילמה החברה עבור נכס לא מוגדר זה סך של 504,060 ₪.
259. שני עמודים לאחר מכן, בדוח על תזרימי מזומנים, מופיע המוניטין שנרכש בצורה שונה. כעת מחולק המוניטין לסך של 504,060 ₪ לשנת 2012 (בדיוק אותו הסכום שסווג קודם לכן כ"דסקל- עוסק מורשה 2011), ועוד הסך של 2,895,940 ₪ לשנת 2013. למותר לציין כי חיבור סכומים אלו מניב את הסך של 3.4 מיליון ₪ בדיוק.
260. לא מצאתי במכלול החומרים הרב שהונח בפני
הסבר לעניין תמוה זה, המעמיד בסימן שאלה הן את גרסת הנאמנים והן את גרסת החברה לעניין התשלום בעבור המוניטין, באשר הדברים אינם מתיישבים לכאורה עם המספרים המוצגים על ידי הצדדים.
261. מכל מקום, גם אם אקבל את טענת החברה כי הסך של 3.4 מיליון ₪ מורכב מהסך של 2.8 מיליון ₪ שאין חולק כי שולמו לנאמנים על ידי החברה, מהסך של 572,000 ₪ ששילמה החברה בגין חובו של דסקל כעוסק מורשה ומהסך של 28,000 ששולם לחייב (לא ברור בגין מה בדיוק), עדיין יש בפעולות אלו כדי לתמוך במסקנת הנאמנים בעניין הבעלות האמתית בחברה, שכן משמעות הדברים היא כי החברה משלמת עבור החייב חוב כספי אישי שלו לרשויות המס, בגובה של למעלה מחצי מיליון ₪, על אף שהחייב כבר אינו בעל המניות, והוא לכאורה עובד שכיר בלבד (האסמכתאות שצורפו בעניין מלמדות על העברת התשלומים לרשויות המס לאחר העברת רישום מניות החברה על שם פרלמוטר). אין בדברים אלו אלא להצביע על המסקנה המתבקשת והיא , כי גם לאחר העברת המניות לפרלמוטר, הבעלים דה פקטו בחברה הינו החייב, אשר הורה לשלם חוב אישי שלו לרשויות המס מתוך כספי החברה.
262. לזאת יש להוסיף כי מדובר בחוב עבר של החייב, עובר לצו הכינוס, כמו בהעברת כספים לחייב בסך של 28,000 ₪ (לכאורה) בהיותו החייב בפשיטת רגל, כך שבעשותה החברה כן הפרה החברה גם את דיני פשיטת הרגל.
263. אשר לטענות החברה מנגד, כי חובו של החייב לרשויות המס שולם על ידי החברה על מנת להימנע מגביית החוב באמצעות הטלת סנקציות על החברה, לא מצאתי לקבל טענה זו, באשר לא הוצג בפני
כל מסמך המעיד על דרישה שכזו כלפי החברה מטעם רשויות המס, וממילא ספק כיצד ניתן לטעון טענה זו מבחינה משפטית, שעה שהבעלים בחברה אינו העוסק מורשה בעל החוב, אלא בעל מניות אחר לגמרי.
264. לעניין זה ראו את סעיף 119א(ב) לפקודת מס הכנסה [ נוסח חדש ],הקובע כי "היה ליחיד חוב מס סופי לשנת מס פלונית והוא העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית לקרובו או לחברה שהוא בעל שליטה בה, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהוא חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור, כל עוד לא עברו שלוש שנים מתום שנת המס שבה היה חוב המס לסופי, או שבה הועברו הנכסים, לפי המאוחר". בענייננו, משלטענת החברה פרלמוטר רכש את מניותיה בתמורה (קיזוז החוב כאמור לעיל), אזי על פניו אין לה לחברה לחשוש כי רשויות המס יוכלו לגבות את חובו האישי של החייב מנכסיה שלה לאחר העברת המניות לפרלמוטר. לזאת יש להוסיף כי לא הובאה ע"י המשיבים כל חוות דעת חשבונאית או משפטית שיש בה לתמוך "במסקנת" החברה ובטענתה, כי אי תשלום חובו האישי של החייב בתקופת הבעלות לכאורה של פרלמוטר בחברה, היתה מביאה לגביית החוב מנכסי החברה.
265. בשולי עניין זה יאמר, כי עצם העובדה שרואה החשבון של החברה בוחר, לגרסתו, להכליל את הסכם הפשרה עם הנאמנים תחת כותרת של הסכם עם העוסק מורשה, יש בה להצביע על מעורבותו העמוקה של דסקל בעניין זה, והיא מחזקת את החשד כי החייב הוא זה שעומד מאחורי הסכם הפשרה עם הנאמנים, כחלק מהמטרה להסוות את בעלותו בחברה. ראו לעניין זה גם את דבריו של רו"ח הד בחקירתו מיום 27.09.2017, עמ' 98 שו' 1-11 לפרוטוקול:
"עו"ד מנגל: אבל תראה כשמישהו מקבל מחברה חצי מיליון שקל עבור חוב שמשלמים עבורו, עזוב את הדוח האישי שלו, מה עם החברה איך זה נרשם בספרים של החברה, מישהו צריך לשלם על זה מס.
עד, מר הד: אני מנסה להסביר את זה כמה פעמים, בחברה זו לא בדיוק הוצאה, בוא נקרא לזה הוצאה נדחית, ההוצאה הנדחית הזו אנחנו קוראים לה מוניטין אוקיי? זה צד ההוצאה. הצד השני מי שקיבל את הכסף הזה, זה כמו שאנחנו כמו שאני רואה את זה, זה, כלומר, הכסף שולם ישירות למס הכנסה חלקו ולכונסי הנכסים בחלקו. זה, זה למעשה קיצור דרך, אני יכול להראות את זה בצורה כזו שהכסף שולם לדסקל, דסקל שילם את החלק של הכונס לכונס, והחלק של מס הכנסה למס הכנסה. והטרנזקציה הזו אני אנחנו בחרנו לראות עוד פעם כמוניטין תשלום מוניטין". (ההדגשה אינה במקור –ד.ח)
סיכום ומסקנות
266. לאחר בחינת מסכת הראיות ועדויות המצהירים מטעם הצדדים, ובהינתן בין היתר שגרסת החייב ופרשנותו לראיות הקושרות אותו לבעלות בחברה אינה אמינה עלי (ור' לעניין זה את האופן שבו על בית המשפט לבחון את מהימנותן של העדויות הנשמעות בפני
ו כמפורט בס' 148-154 לעיל, וכן את "אותות אי האמינות" של החייב, עליהם עמדתי בין היתר בסעיפים 212-214 לעיל), סבורני כי הנאמנים הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהם להוכיח כי הבעלות בחברה שייכת דה פקטו לחייב, וזאת בהתאם למידת הנטל המתחייב בהליך אזרחי.
267. לעניין נטל השכנוע בהליך אזרחי ראו גם את דבריו של י' קדמי, בעמ' 1761:
"הדין מכיר בשתי מידות הוכחה בסיסיות לעמידה בנטל השכנוע: מידת ההוכחה המחייבת את התביעה במישור הפלילי , והיא – הוכחה במידה של "למעלה-מספק-סביר"; ומידת ההוכחה המחייבת את התובע – או את הנתבע כאשר הוא נושא בנטל – במישור האזרחי, והיא- הוכחה במידה של "הטיית מאזן ההסתברות".
268. וכן ראו דבריו בעמ' 1764:
" הטיית מאזן ההסתברויות" מאי משמע?
הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא: שלדעת בית המשפט – על בסיס העמדה שהוא נוקט באשר למהימנותן של הראויות שבאות בפני
ו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן –גרסה אחת (באשר לעניין השנוי במחלוקת) מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.
באורח ציורי, נוהגים לומר "שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%". לשון אחר: די לנושא בנטל השכנוע, שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב-51%, מתוך 100% המבטאים ודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו; ואין נפקא מינה שנותרים 49% של אי וודאות".
269. כאשר במסגרת ההליך האזרחי המתנהל מועלית טענה המייחסת לצד מעשה פלילי, הלכה היא כי הגם שהנטל השכנוע נותר במסגרת של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענת תרמית וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות (ר' ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 257; ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 711; ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, (פורסם בנבו, 17.7.2003); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן ([פורסם בנבו, 3.2.11); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח, פ"ד מו(1) 589; ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נ' אולגה קליין (פורסם בנבו 18.4.12)).
270. בפסק דינו במסגרת פש"ר (ת"א) 1494-00 עו"ד יהושע שועלי נ' כונס הנכסים הרשמי
(פורסם בנבו, 12.06.2017), עמד בית המשפט על נטל השכנוע הנדרש בהליכי חדלות פירעון מבעלי תפקיד, ובפרט התייחס הוא לנטל השכנוע המוטל עליהם בטענות מרמה, וכך נקבע:
"לנוכח איפיון הטענות כטענות מרמה כמו גם טענות הצדדים, אדון תחילה בשאלת הנטל שנדרש להוכחת טענות אלה.
בדין הפנתה משפחת אהרון להלכה הפסוקה שלפיה הנטל שמוטל על בעל דין שטוען לטענות תרמית הוא נטל מוגבר (ראה: ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6) 941, 948-946 (2004); ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ פסקה 12 (פורסם בנבו, 25.2.10) (להלן: "פרשת טורג'מן")). עם זאת, יש ממש בעמדת הנאמן שהפנה להלכה הפסוקה שלפיה כאשר מוכחים אותות מרמה על ידי הטוען למרמה, יש בכך להעביר את הנטל לכתפי הצד שכנגד שיוכיח את כשרות פעולותיו (ראה: ע"א 1680/03 הנ"ל; ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי, פ"ד נז(5) 776, 782-781 (2003); ע"א 8128/06 לוינזון נ' ארנון פסקאות יג-יד (פורסם בנבו, 3.2.09)). מעבר לדין הכללי סבורני שיש ליתן את הדעת גם לאכסניה שבה אנו נמצאים, קרי, הליך פשיטת רגל ואסביר;
בע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן פסקה 14 (פורסם בנבו, 26.9.16)), שלפיהם נקבע:
"הליך פשיטת הרגל נועד לשרת שלוש תכליות שלובות: מתן אפשרות לאדם שנקלע בתום לב לחובות לפתוח דף חדש בחייו (טובת החייב); הגנה על זכות הקניין של הנושים והבטחת חלוקה יעילה ושוויונית של נכסי החייב ביניהם (טובת הנושים); ולשתי אלה מצטרף האינטרס הציבורי, בעיקר בנוגע לשמירה על הליכי מסחר תקינים (טובת הציבור)...".
לב הליך פשיטת רגל הוא באיזון שנדרש בית המשפט לעשות בין טובת החייב לבין טובת הנושים ולבין טובת הציבור בכללותו. איזון זה ייחודי לדיני חדלות הפירעון. לאחרונה נדרשתי לסוגיה דומה והיא הנטל שמוטל על בעל תפקיד בבקשה לסעד זמני בראשיתו של הליך חדלות פירעון בטרם מוצו הליכי החקירה, ושם קבעתי שניתן במקרים המתאימים להקל בנטל שנדרש מבעל התפקיד שעותר למתן סעד זמני (ראה: פש"ר 3642-08-16 פקיד שומה למפעיל גדולים נ' פישמן פסקה 10 [פורסם בנבו] (פורסם באר"ש, 29.1.17)). ודוק; האיזון המשולש משפיע לא רק בשאלות של נטל הוכחה אלא בסוגיות כבדות משקל נוספות, הן מהותיות והן דיוניות. אמנה מספר דוגמאות להמחשת האמור: הרף שנדרש להוכחת חדלות פירעון על מנת להיכנס בגדרי ההליך כאשר נקבע כי לעתים די להוכיח שחברה נמצאת באזור חדלות פירעון (ראה: ע"א 3791/15 סינרג'י כבלים בע"מ נ' עו"ד ארז חבר פסקה 8 [פורסם בנבו] (פורסם באר"ש, 19.4.16); פר"ק (ת"א) 36681-04-13 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אי די בי חברה לפתוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.4.13)); בית המשפט מוסמך במקרים המתאימים להרחיב את תחולתו של צו הקפאת הליכים כך שיחול גם על בעלי המניות על אף שככלל חדלות פירעון של יחיד מוסדרת בפקודת פשיטת הרגל (ראה: רע"א 8001/13 גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' סיגל דקל בע"מ [פורסם בנבו] (פורסם באר"ש, 25.2.14)); בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון אינו נדרש לתמוך בקשותיו בתצהיר אלא במקרים חריגים ובאופן שמהווה היפוך של הכלל שקבוע בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שקובע כי בקשה בכתב תגובה בתצהיר (ראה: ע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני (פורסם בנבו, 2.9.09)); ועוד. כל השינויים הללו נובעים מהייחודיות שטמונה בהליך זה ומהאיזונים שנגזרים הימנו כמו גם מתכליתו המשולשת. מוצא אני למנות חלק ממאפייניו הייחודים של הליך חדלות הפירעון להמחשה: לעולם אחד מבעלי הדין בהליך חדלות פירעון משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט וכוונתי לבעל תפקיד; לרוב, אם לא לעולם, נמצא בעל התפקיד בנחיתות אינפורמטיבית לעומת הצד שכנגד, לא כל שכן כאשר עסקינן בניסיונות להברחת רכוש ותרמיות שנעשות בשיתוף פעולה עם צדדים שלישיים והניסיון מלמד שאין חקר ליצירתיות חייבים בהברחת רכוש; ועוד.
לטעמי, ההיגיון שמונח בבסיס הדוגמאות שהובאו לעיל ישים גם בענייננו. ככלל, יש מקום להקל על בעל תפקיד בנטל שנדרש ממנו גם בטענות תרמית בכל הקשור להברחת רכוש מנושים. בהקשר זה יש מקום ליישום העיקרון של הוכחת אותות מרמה ברמה מוגברת על מנת לבסס טענת תרמית. יש בכך הקלה לעומת הנטל הרב שמוטל כרגיל על בעל דין בהליך אזרחי שאינו הליך חדלות פירעון, תוך שאדגיש שאין בהקלה זו כדי לאיין את הדרישה המוגברת של נטל ההוכחה בטענות מעין אלה. להשקפתי האיזון האמור משקף באופן ראוי את התכלית שבבסיס הדרישה לנטל מוגבר בטענות תרמית מחד-גיסא ואת התכליות של הליכי פשיטת רגל מאידך-גיסא". (ההדגשות במקור- ד.ח)
271. בנסיבות העניין שבפני
, בשים לב לשלל הראיות שהוצגו בפני
בית המשפט, ואשר למען הנוחות חולקו למספר נדבכים, באתי לכלל מסקנה כי עלה בידי הנאמנים להרים את נטל השכנוע להוכיח את טענתם בדבר הבעלות האמתית של החייב בחברה, וזאת בהתאם ל"מאזן ההסתברויות" הנדרש בהליך אזרחי, כאשר כמות הראויות המצטברות, ורף הראיות, עומדים אף בדרישות הדין וההלכה הפסוקה בנוגע לטענות מרמה בהליך אזרחי, בפרט בשים לב כי מדובר בטענות בעלי תפקיד במסגרת הליך של חדלות פירעון.

סוף דבר
272. בהינתן כל האמור, ניתן בזאת

פסק דין
הצהרתי כי החייב הינו הבעלים האמיתי של החברה - "דסקל המרכז להלבשה אמריקאית בע"מ
ח.פ 514642446" - וכי רישום המניות על שם רוטנר הינו פיקטיבי ונעשה למראית עין.
273. למותר לציין כי בשלב זה אין לבצע כל דיספוזיציה בנכסי החברה, למעט מכר ורכש במהלך העסקים הרגיל.
274. הנאמנים רשאים להגיש צווים אופרטיביים לעניין העברת הבעלות ורישומה כמתחייב מ

פסק דין
זה. צווים אלו, כמו גם הבקשות העתידיות לבוא, שעניינן ניהול החברה, אופן הפעלתה, מכירתה וכיוצא באלו, יוגשו לשופט המנהל בפועל בעת הזו את תיק פשיטת הרגל.
275. בנסיבות העניין, משהתוצאה האופרטיבית של קבלת בקשה 46 הינה כי הבעלות בחברה שייכת לחייב, הרי שאין מקום לחייב את החברה בהוצאות הנאמנים. כמו כן לא מצאתי לחייב את החייב בהוצאות גם כן, מן הטעם כי מדובר בחייב פשוט רגל, ומטעם זה בלבד.
ניתן היום, י"א אב תשע"ח, 23 יולי 2018, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 50









פשר בית משפט מחוזי 25315-05/12 עו"ד איתן ארז, עו"ד בניהו לאבל נ' מרדכי דב דסקל, דסקל המרכז להלבשה אמריקאית בע"מ, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 23/07/2018)