פסקי דין על יעקב יוסף רוטמן | פסקי דין על עו"ד יגאל מלמד | פסקי דין על וינברג משה | פסקי דין על יוסף קלה ואח' |

41430-05/18 א     19/08/2018




א 41430-05/18 יעקב יוסף רוטמן נ' עו"ד יגאל מלמד, וינברג משה, יוסף קלה ואח'








2
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי
בירושלים


ת"א 41430-05-18



בפני
: כב' השופט אלכסנדר רון


תאריך: ח' אלול תשע"ח, 19 אוגוסט 2018


בעניין
:
יעקב יוסף רוטמן
ע"י ב"כ עו"ד זיון בר-און



המבקש/התובע





נ ג ד



1. עו"ד יגאל מלמד

2. וינברג משה
ע"י ב"כ עו"ד מאיר אלזם


3. יוסף קלה
4. אריה קלה
ע"י ב"כ עו"ד שי שמש



המשיבים/הנתבעים


החלטה

1.
כללי


החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני שעניינו בייפויי כוח שיפורטו וזכויות במקרקעין, שגם אליהן אתייחס. כאמור בכותרת הבקשה, נתבקש בית המשפט ליתן צו המונע דיספוזיציה בנכס שפרטיו – מגרש 228 בהר שמואל, גבעת זאב, הרשום על שם המבקש [להלן – "המגרש"]; ליתן צו המורה על הקפאת הליכי הגבייה הנובעים משומת מקרקעין רלוונטית, שגם אליה אתייחס; וחשוב מכל אלה, ליתן צו המורה להימנע מביצוע כל פעולה באמצעות ייפוי הכוח שכבר נזכרו.

2.
הדמויות בפרשתנו


מטעמי בהירות ראוי לפתוח בפירוט חלקם בפרשה של בעלי הדין הרלוונטיים.


א.
המבקש – מי שהיה עובר לתחילת הפרשה בעל זכויות במגרש.

ב.
המשיב 1 – עו"ד שבמשרדו נחתמו יפויי הכוח המצויים, למעשה, במוקד הליך זה; יוטעם כבר בשלב זה, שעל הפרק בעל דין שלא נתבקש כלפיו סעד כלשהו, וגם אם, אולי, היה בפיו לתרום להבהרת התמונה, לא ברור בנסיבות אלה מאיזה טעם נרשם כמשיב, בפרט בבקשה למתן סעד זמני.

ג.
המשיב 2 - על פני הדברים המשיב המהותי העיקרי למחלוקת דנן, מי שלטובתו נחתם יפוי הכוח הכללי, שבאמצעותו אף עתידה הייתה להתבצע עסקה במגרש.

ד.
המשיבים 3 ו- 4 – מי שרכשו את המגרש על פי חוזה שנחתם ביום 1.1.18 (כנראה), בהתבסס על ייפוי הכח הכללי שנמסר לידי המשיב 2, וארחיב בהמשך. עם זאת יובהר כבר בשלב זה, כי, מדרך העולם, בכל הקשור להתרחשויות עד למועד בו התעניינו הם במגרש והגיעו לרכישתו, אין בידיעתם פרטים רלוונטיים רבים.

3.
ייפוי הכוח והסכם המכר


שני ייפוי כוח נחתמו ע"י המבקש ביום 23.5.11 (בכפוף למאמצי המבקש, בשלב ראשון, לנסות להתכחש לחתימתו, גם אם בשפה רפה, ואתייחס לכך בהמשך).

א.
בהתאם לנספח א' לבקשה, נחתם במועד הנ"ל ייפוי כוח בלתי חוזר ע"י המבקש, המסמיך את המשיב 1, כלשון סעיף 1 של ייפוי הכוח: "להעביר, למכור ו/או להחכיר או להעביר חכירה, ו/או להחכיר בחכירת משנה את כל זכויותי במגרש המצוי בהר שמואל, גבעת זאב, בשטח של כ – 609 מ"ר, מגרש מספר 228 לפי תוכנית מפורטת מספר 215/1, או כל שייבנה על המגרש הנ"ל ( להלן – הדירה ); למשה ויינברג או למי שמשה ויינברג יורה להלן: "הקונה".

ב.
באותו יום ובאותו מעמד, נחתם גם ייפוי כוח נוטריוני (המשיב 1 הינו גם נוטריון), לפיו המבקש, כלשון ייפוי הכוח – "ממנה ומייפה את כוחו של משה ויינברג, ת.ז – 053925848 להיות בא כוחי הנכון והחוקי ומבלי לגרוע מכלליות דבר זה לעשות, להוציא לפועל ו/או לחתום על כל או איזה מן הפעולות הדברים, החוזים והמסמכים בקשר עם זכויותיי במגרש המצוי בהר שמואל בשטח של כ -609 מ"ר, מגרש מספר 228, לפי תוכנית מפורטת מספר 215/1..."

ג.
אין חולקין שבאמצעות ייפוי הכוח הכללי חתם המשיב 2, כנראה ביום 1.1.18, על הסכם למכירת המגרש למשיבים 3 ו- 4 תמורת מיליון ₪.

4.
תמצית טענות הצדדים

א.
ראשית, כאמור, ניסה המבקש לטעון, גם אם בשפה רפה, וגם אם בדרך שתחייב התייחסות חדה מצד בית המשפט, שייתכן ולא נושאים ייפוי הכוח כלל את חתימתו.

ב.
במקביל ובנוסף, אולי על דרך החילופין, טען שלא מוסמך היה המשיב 2 לעשות שימוש בייפויי כוח אלה. זאת, כפי שפירט, בעיקר, מסעיפים 14 עד 19 לנימוקי הבקשה. לדבריו, הותיר בידיו את טפסי הדיווח המקוריים לרשויות המס, כדי לוודא בדרך זאת, שלא ייעשה בייפוי הכוח כל שימוש. כמעט המחזיק את המרובה, להלן האמור בסעיף 18 לנימוקי הבקשה: "במעמד הפגישה, ביקש וקיבל המבקש עותק מכל המסמכים עליהם חתם, להבדיל מטופסי הדיווח המקוריים לרשויות המס, אותם סירב למסור לעו"ד מלמד, על מנת לוודא שאכן המגרש לא יימכר ללא ידיעתו".

ג.
כלפי המשיב 1, כאמור, מלכתחילה לא נתבקש כל סעד, ומכאן שממילא מאבדת גרסתו חלק מחשיבותה. בקצירת האומר ייאמר, שלדבריו, לא היה המבקש מעולם לקוחו ולא שילם לו דבר, והגיע המבקש למשרדו לבקשת לקוח וותיק אחר שלו, מר מגנזי. על פי סעיף 25 לתגובת המשיב 1, ביום 23.5.11 התקיימה במשרדו פגישה שבנוסף אליו נטלו בה חלק המבקש והמשיב 2, שהינם, כאמור, הדמויות העיקריות הממשיות במחלוקת, כשברקע עמדו טענות כלפי המבקש על כך שלא שילם את מלוא דמי הפיתוח כנדרש בגין אותו מגרש, שנרכש על ידו מספר שנים קודם לכן. כנגד סכומי כסף שהמשיב 2 דאג שישולמו כדי למנוע פגיעה בזכויותיו של המבקש במגרש, חתם המבקש במשרדו של המשיב 1 ובנוכחותו על שני ייפוי הכוח. לנסיבות החתימה ולהקשר הכולל, אדרש ביתר הרחבה בהמשך. בפני
בית המשפט גם אסופת מכתבים, בעיקר מהחודשים האחרונים, בין ב"כ המשיב 1 לבין ב"כ המבקש, המלמדים על התהום שנפערה בחזית זאת, לרבות הדרישות שקיימות עתה מצד המשיב 1 לשכר טרחה. עם זאת, ספק בידי, עד כמה לצורך הכרעה בבקשה זו, באמת משמעותיות הטענות שהתפתחו בין הצדדים בחודשים האחרונים בין ב"כ המבקש לבין המשיב 1, ודי שאשוב ואזכיר, שבמוקד הדיון ייפוי כוח שנחתמו לפני כשבע שנים.

ד.
המשיב 2 בטענותיו זורה אור יקרות על הפרשה בשלביה הרלוונטיים.

1.
מסעיף 7 לתגובתו מלמדנו משיב 2, שבשנת 2007, מכל מקום מספר שנים עוד קודם חתימת ייפוי הכוח שבמוקד הדיון, נקלע המבקש למצוקה כלכלית, הוצא כלפיו צו עיכוב יציאה מן הארץ בשל חובות לרשויות המס, ובשלב מסוים אף נעצר.

2.
בנסיבות אלה, התארגנו חברים מקהילתו של המבקש לנסות ולסייע לו. בסעיף 8 לתגובתו אף מתאר המשיב 2 גיוס סך של 300,000 ₪ למטרה זאת. בשנת 2009, על פי סעיף 9 לתגובה, הסתבכו ענייניו של המבקש עוד, שעה שכונס הנכסים של עמותת 'משתכני הר שמואל', שהמגרש נרכש ממנה, פנה לבית המשפט בבקשה לחייב את המבקש לשלם לקופת כינוס הנכסים כ – 800,000 ₪.

3.
על רקע תסבוכת זאת, התכנסו, אכן, המבקש והמשיב 2, ביום 23.5.11, במשרדו של המשיב 1, ובמקביל לטיפול במתן מענה לדרישת כונס הנכסים הנ"ל, נחתמו ייפוי הכוח. ראה בממוקד בסעיף 15 לתגובה.

4.
המבקש לא השיב כספים כלשהם לאלה שסייעו בעדו, ונוכח זאת, בסופו של דבר, עשה המשיב 2 שימוש בייפוי הכוח שניתן לו וחתם על הסכם למכירת המגרש.

ה.
המשיבים 3 ו – 4 לדבריהם, הינם רוכשים בתם לב של המגרש, ומכל מקום אין חולקין שאין בידיעתם האישית דבר מכל שהתרחש בשנים הקודמות. עם זאת, יצוין כבר בשלב זה, שער אני לטענות עליהן נחקר המשיב 3 ביחס למחיר הרכישה, לאחר שאישר במסגרת מב/6 את חתימתו על מסמך עקרונות מיום 25.12.17, לפיו ירכוש את הזכויות תמורת 2,700,000 ₪ וביודענו שהסכם המכר המודפס הרשמי שנחתם ביום 1.1.18, נוקב בסכום של 1,000,000 ₪.

5.
חתימת המבקש על ייפוי הכוח – גמגום וחוסר עקביות שמשקפים היעדר נקיון כפיים

א.
כזכור, ההתקשרות שאותה מבקש המבקש למנוע, התבצעה באמצעות ייפוי כוח כללי, שלטענת המשיבים נושא את חתימתו. כפתיח להמשך, נדרש לקבוע את המובן מאליו, כי בנסיבות אלה, ראוי היה, לכל הפחות, שיהא בכוחו של המבקש להצהיר האם חתום הוא על ייפוי הכוח או, שלטענתו, ייפוי הכוח מזויף. ברם, כמפורט להלן, אף בשאלה יסודית זו, גרסת המבקש, כולה, אומרת חוסר עקביות, שלא לומר מעבר לכך.

ב.
נוסח הבקשה, כבר בסעיפים 5 ו – 6, מגמגם בנושא זה. על פי סעיף 5, המשיב 1: "... הינו עו"ד ונוטריון אשר לכאורה החתים את התובע ביום 23.5.2011 על שני ייפוי כוח". סעיף 6 מלמדנו, שהמשיב 2 הינו – "מיופה כוחו של התובע לפי ייפוי הכוח אשר לכאורה נחתמו ביום 23.5.2011".

ג.
למרות כל זאת, מוסיף המבקש וחפץ ללמדנו בעיקר מסעיף 15 לבקשה, שביקש הוא להותיר בידיו טפסי דיווח מקוריים, חתומים ומאומתים לרשויות המס, כדי להבטיח שלא ייעשה שימוש בייפוי הכוח. עתיד הוא לחזור על גרסה זו גם בחקירתו הנגדית. בנקודה זו, יכול היה בית המשפט לסבור שמי שגורס, שעשה פעולה קונקרטית כדי לעכב שימוש בייפוי הכוח עליהם חתם, לכל הפחות מלמד בכך, שאכן חתם על ייפוי הכוח וכל הקשור בפעולה הנלווית שעשה החותם כדי לעכב שימוש בייפוי הכוח, עשוי, לכל היותר, להוות נושא לדיון לעצמו.

ד.
ואולם, למרות זאת, בחלוף סעיפים לא רבים, חזר המבקש להסס בשאלה, האם בכלל חתום הוא על ייפויי הכוח, ובסעיפים 21 ו – 22, כך כתב: "המבקש יטען כי אינו יכול לבצע זיהוי מדויק של חתימתו, מתוך העתק המסמכים וכמו גם לאור חלוף הזמן הרב שעבר... המבקש ישמור על זכותו לטעון לזיוף מסמכים, ככל ולאחר קבלת ייפויי הכוח המקוריים, יעלה החשש כאמור".

ה.
הגמגום שראה בית המשפט נגד עיניו היה כה רב, עד שבחר לפתוח בכך את הדיון המקדים בהליך זה. ואולם, גם בדיון זה לא זכה בית המשפט לכל תשובה: "אין יכולת לתת תשובה חד משמעית לבית המשפט...", דברי ב"כ הנכבד של המבקש בעמוד 1, שורה 12 לפרוטוקול.

ו.
באשר, אותנטיות החתימה על ייפויי הכוח קריטית להליך זה, הורה בית המשפט בדיון המקדים על מינוי מומחה מטעמו לבירור החתימה. עד לדיון בגוף הבקשה, כבר הוגשה, אכן, חוות הדעת. חוות הדעת מלמדת על הערכה של 70% עד 80% שזו אכן חתימת המבקש. מעל הצורך אציין, שאפילו אכבד את הזהירות היתרה בה נקט המומחה בחוות דעתו, ככל שעל הפרק הליך אזרחי והמדובר בסעד ביניים, די בהערכתו זו כדי להכביד על המבקש.

ז.
לאחר כל זאת, למד בית המשפט במהלך חקירתו הנגדית של המבקש, שלמעשה אין כל ספק שחתום הוא על ייפויי הכוח, ודי לי שאביא את תשובותיו המתחכמות כגון שעה שטען: "לא טענתי שהם מזויפים, טענתי שיש חתימה שאני לא מזהה את החתימה, ועובדה שהגרפולוגית גם אמרה שזה לא 100%" [עמוד 7, שורות 10 – 11 לפרוטוקול]. בהמשך אף הדגיש במפורש, כי: "אף אחד לא טען שזה מזויף" [עמוד 9, שורה 2 לפרוטוקול]. ראה בממוקד בפרט בסעיפים 8 – 9 לתצהיר המבקש, המהווים הרבה יותר ממקצת הודאה בחתימה על יפויי הכח. לטעמי – כמעט הודאה מלאה. ובפשטות הדברים, ראוי לאדם הגון שאינו טוען שחתימתו מזויפת, לאשר מלכתחילה שהוא חתם ולכל היותר, לפנות לטענות חלופיות בכיוונים אחרים.

ח.
ואולם, משהגיע המבקש לשלב הסיכומים, כבר מאשר המבקש, גם אם במשתמע את חתימותיו, ודוק: מי שטוען בסיכומיו מסעיף 2 דרך סעיף 7 העוסק במשיב 1, שעשו הכל יד אחת לרמות אותו (ראה בפרט גם בסעיף 3 לסיכומים), מאשר בכך, בפועל את חתימתו. שהרי אם לא חתם, איש אף לא הביאו לחתימה זו, שלדבריו עתה, הושגה בתרמית. ויותר מכך: בסעיף 4 לסיכומיו, אף מודה בלי משים המבקש
בחתימתו במפורש: "המבקש יטען כי משחתימתו על יפוי הכח נעשתה על פי ייעוץ משפטי מוטה ומשהבין כי לא תבוצע עסקה ללא אישורו...". ועתה, לא נותר אלא לשאול, מדוע לא הסתפק המבקש בטענות ביחס לנסיבות חתימתו, ויצא לתור אחר דרכים לנסות ולהתכחש לה, עד שלא נותרה לבית המשפט ברירה אלא למנות מומחה לשאלה זו. ישאל השואל, ולמבקש – הפתרונים.

לסיכום נקודה זו, נדרש בית המשפט למסקנות עגומות מאד לחובת כנותו, יושרו, ותום ליבו של המבקש. בעל דין היודע שחתם, והדבר משתמע במפורש מגרסתו, אך נמנע מלאשר זאת אף עד לשעה בו שוקל בית המשפט למנות מומחה מטעמו, פוגע בכך קריטית במהימנות עצמו, וככל שעל הפרק בקשה לסעד זמני ובעל דין המחויב בתום לב ובניקיון כפיים, די היה בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה. בשל כך, נאלץ בית המשפט למנות מומחה לזיהוי כתב יד מטעמו, הדבר הוביל את הצדדים להוצאות יתרות ולעיכוב בבירור הבקשה. בסופו של דבר, אישר המומחה שבסבירות ממשית המדובר אכן בחתימת המבקש, ואם נותר ספק, אישר במשתמע המבקש עצמו את חתימותיו, אגב חקירתו הנגדית. ולאחר כל זאת, עוד נאלץ בית המשפט לקרוא בסעיף 6 של סיכומי בא כוחו הנכבד, שגרסת המבקש, כלשונו, קוהרנטית (?).

6.
הנסיבות בהן נחתמו ייפויי הכוח – גילוי חסר בבקשה

א.
לא בכדי, היה בכוחו של בית המשפט בחיתומה של הפסקה הקודמת לקבוע, שהמדובר בייפויי כוח שמקורם במבקש. בנימוקי בקשתו, בעיקר מסעיף 10 ואילך, מתאר המבקש הסתבכות כספית וכונס נכסים שעמד לחלט את זכויותיו במגרש. מתואר הצורך שהיה לו, למבקש, לגייס כסף כדי להציל את המגרש. משתמע שזה הרקע לייפויי הכוח, ועדויות בעלי הדין האחרים, בפרט המשיבים 1 ו -2
מבססים זאת לחלוטין. ברם, הצהרה מתבקשת, ברורה ומפורשת, שניתנו יפויי הכח להבטחת כספים שקיבל ואשר שימשו להצלת זכויותיו, אין בבקשה. לכל היותר ובמקרה הטוב, ניתן ללמוד על כך מהקשרם של דברים.


בולטת במיוחד בהיעדרה גרסה מצד המבקש אשר לטעם שבעטיו נחתמו יפויי הכח, ומאיזה סיבה ייפה את כוחו של המשיב 2: סתם המבקש ולא פירש, וישאל השואל, מדוע, ולמה.

ב.
ואולם, במהלך חקירתו הנגדית של המבקש, התברר הרבה יותר מכך. המבקש אישר בעצמו שחתם על תצהיר בפני
המשיב 1, שעניינו בחובותיו בגין המגרש (מש/1). ועתה, אם ישאל השואל מתי נחתם תצהיר זה, שלא צורף, משום מה, לבקשה, תבוא התשובה, שנחתם התצהיר בפני
המשיב ביום 23.5.2011, היינו בדיוק, אבל בדיוק, ביום בו ניתנו ייפויי הכוח.

ג.
זאת, ועוד. מאז נחתמו יפויי הכח, חלפו כשבע שנים. ובמשך תקופה זו, טמן המבקש, תושב ארה"ב, את ידו בצלחת בשני מישורים, שכל אחד מהם קריטי לחובתו יותר מהשני: בנושא יפויי הכח שנחתמו, לא עשה המבקש דבר, וביחס למגרש, שביחס אליו אף חתם בעבר על הסכם פיתוח, גם לא עשה דבר, וראה בממוקד את אישורו לכך בעמ' 10 בשורה 4 לפרוטוקול. ויודגש: ללא כל קשר לסוגיית יפויי הכח, לא עשה המבקש בעניינו של אותו מגרש דבר במשך שבע השנים האחרונות. ומאחר ובהיעדר התעניינות מצד המבקש במגרש עסקינן, יוסף במקביל, שאף אין בפני
בית המשפט כל ראשית ראיה לכך, שהתעניין המבקש בגורל ההליך שנגע למגרש. לא כך דרכו של מי שסבור שהוא בעליו של מגרש, כאשר ברקע גם הסכם פיתוח שמחייבו לפעול בפרקי זמן מוגדרים. לאמור: היו כאלה שגייסו די כסף לחלץ את המגרש מידי כונס הנכסים (ולפרטי אותו הליך לא מצאתי טעם להיכנס), במטרה להבטיח את זכויות אלה שנרתמו לעזרת המבקש נחתמו יפויי כח, ואף בהליך עצמו לאחר מכן לא גילה המבקש התעניינות. לפחות לא טען המבקש ולא הציג אסמכתא לכך, וייתכן שאין לתמוה: מלכתחילה נמנע המבקש מגילוי נאות וממצה ביחס לקשר בין יפויי הכח לבין ההליך המשפטי שלשמו גויסו הכספים. על הפרק, אפוא, גם התנהגות העולה כדי שיהוי קיצוני לכל דבר ועניין, ודי היה בשיהוי זה כשלעצמו, כדי להוות בסיס לדחיית בקשה זו –

"השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הם שלושה. השיקול הראשון, הוא קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק.. השיקול השני, הינו מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי.. השיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".. אשר לשיקולי היושר והצדק, הפסיקה הכירה בכך כי יש ליתן משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. כידוע, בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני מקום בו לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות [רע"א 5841/11 אקסלרוד איטה נ' בנק מזרחי (20.9.2011)].

ד.
סיכומה של פסקה זו מלמד על הנסיבות בהן ניתנו ייפויי הכוח: חובות שהיו בשנת 2011 למבקש בגין אותו מגרש, בו מבקש הוא להיאחז עתה, ועזרה מצד המשיב 2 וצדדים שלישיים, שאולי היה בה, אכן, כדי להועיל ולהותיר את זכויות המבקש רשומות על שמו. ניתנו יפויי הכח, להבטיח כמידת הניתן את זכויות אלה שהלוו או מימנו את ההיחלצות. במקביל, אין כלל טענה מצד המבקש, ובוודאי שאין מצידו ראיות לכך שהחזיר לאלו שעזרו לו כספים כלשהם. מתקשה אני עד מאד לראות הכיצד בנסיבות אלה, ישקול בית המשפט מתן סעד זמני כמבוקש.

ה.
ועתה, טול את סיכומי המבקש, ואין בהם כמעט דבר בהתייחס לכל האמור לעיל: סיכומי המבקש, בכל הקשור לרקע לחתימת יפויי הכח בולטים בשתיקתם.

ו.
ובשולי הדברים, טען, כזכור, המבקש הן בבקשתו, והן בחקירתו הנגדית, שכדי למנוע שימוש בייפויי הכוח החזיק בידיו את טפסי הדיווח החתומים שנועדו לרשויות המס ("טפסי המש"ח"). תוקפם של יפויי כח אינו פג רק בשל כך, שטפסים אלה מעוכבים או מצויים בידי השולח. טענה זו, אינה מקובלת על בית המשפט, אין בה היגיון, אין לה כל אחיזה בהסכם כלשהו בין הצדדים ואף לא בלשון ייפויי הכוח, ודינה לדחייה. טענות המבקש שהתנהל כך בעצת המשיב 1, אינן מקובלות עלי, ובמסגרת זו יוטעם, שלא מצאתי כל פגם בהתנהלות המשיב 1 בפרשה.

7.
למהות ייפויי הכוח

א.
הגם שספק אם נדרש הדבר, אתייחס בתמצית גם למהות ייפויי הכוח. בפרט, על הפרק, ייפוי הכוח הכללי שבאמצעותו נחתם ההסכם עם המשיבים 3 ו – 4.

ב.
ראשית, בולט, שלא נערך כל הסכם ביחס לייפויי כוח אלה, ובאשר מי שהינו המבקש והוא גם חתום על ייפויי כוח אלה, ועליו הנטל, פועל הדבר במובהק לחובתו. מעבר לכך, נפסק, אכן, שבנסיבות מסוג זה, ניתן לפרש את המסגרת ההסכמית מהאמור בייפויי הכוח עצמם:-

"ככלל, אין מניעה כי שתי מערכות אלו – ההסכם הבסיסי והשליחות – תתמזגנה ותבואנה לידי ביטוי שתיהן בייפוי הכוח. משכך, אך במידה ואין בנמצא הסכם עצמאי להקניית הזכות אשר לשם יישומו ניתן ייפוי הכוח, יהיו מקרים בהם ייפוי הכוח עצמו ייראה כמבטא את ההסכם הבסיסי וכולל אותו"
[בע"מ 9825/05 סמיר מוחמד חג' אחמד חמדאן נ' סמיר מוחמד חמדאן חג' אחמד (28.10.2009)].


וכאמור, גם לנסיבות החתימה ערך פרשני: ניתנו יפויי כח אלה בנסיבות התורמות גם לדיון הפרשני בעניינם.

ג.
לשון ייפוי הכוח הכללי, והפרשנות המתבקשת מקיומו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר, מלמדים במובהק על נכונות המבקש לייפות את כוחו של משה ויינברג, לבצע כל עסקה במקרקעין להבנתו. לא נכתב דבר וחצי דבר המסייג זאת ולא נכתב דבר המלמד על נסיבות בהן, אולי, ניתן יהיה לבקש את ביטול ייפוי הכוח, להביא לפקיעתו וכל כיוצא בזה. ייתכן, שאילו היו בפני
טענות וראיות להחזר כספים מצד המבקש, נדרש הייתי למסקנות אחרות. ברם, לא הוחזר דבר, ולפיכך אותיר בצריך עיון את השאלה, מה משתמע מהמסגרת ההסכמית למצב בו היו הכספים מוחזרים.

ד.
ייפוי הכוח החוזר, לכאורה רלוונטי פחות, באשר לא באמצעותו נחתם ההסכם עם המשיבים 3 ו -4 , ואולם, בכל הקשור לפרשנות המסגרת ההסכמית, ערכו המוסף של ייפוי כוח זה, רב ביותר. ראשית, עצם ההחלטה ליתן ייפוי כוח בלתי חוזר מצביעה, במובהק, על נכונות המבקש להיפרד מהנכס, ואם לא די בכך, נכתב בו במפורש, שהוא מאפשר העברת הזכויות במגרש "למשה ויינברג או למי שמשה ויינברג יורה". אין בייפוי כוח זה דבר וחצי דבר המלמד על כך, שבכלל נשקלה האפשרות לבטלו, לסייגו, לסגת ממנו וכל כיוצא בזה. מן המקובץ עולה, שניתן לפרש את ייפוי הכוח הכללי גם בהתאם לתובנות שהתגבשו עובר לחתימת ייפוי הכוח הבלתי חוזר. ולאחר כל זאת אזכיר, שהנטל מוטל במלואו על המבקש, שאינו טוען כלל שהחזיר סכומים כלשהם שנמסרו לו ע"י צדדים שלישיים לסייע לו בהצלת המגרש מידי כונס הנכסים שפעל למימושו בשנת 2011.

ה.
בסיכומיו, מהם כאמור, משתמע שמודה המבקש, בסופו של דבר, בחתימתו על יפויי הכח, אין התייחסות כלשהי לטיבם. מכל מקום ככל שסבור המבקש שעשו הכל יד אחת לרמותו ( - סעיף 3 לסיכומיו), היו לו שנים הרבה לבטלם, באשר יפוי כח כללי, לפחות, הוא בר ביטול על פי החוק. ברם, נמצא להזכיר, שיפויי כח אלה מעולם לא בוטלו. אף לא לדברי המבקש.

ו.
ובהמשך לטענות המבקש בסעיף 3 לסיכומיו. לטענתו, עשו המשיבים 1 – 4, כולם, יד אחת לרמותו. במקביל ובנוסף לכל האמור, לעיל, מתעלמת טענה זו גם מפער של שנים רבות על ציר הזמן: יפויי הכח נחתמו בשנת 2011, כשאיש לא הכיר את המשיבים 3 – 4. חלפו מעל שש שנים, כשמשיבים אלה, עדיין, מחוץ לתמונה, והמבקש יושב בחיבוק ידיים. רק לאחר מכן גילו אלה התעניינות ברכישת המגרש. מעט לא ברור, כיצד ניתן לטעון, למשל כלפי המשיב 1 (והמבקש מלא טענות כרימון כלפיו), שבמועד בו נעשו יפויי הכח, עשה משיב זה יד אחת לרמותו, עם אלה שגילו עניין במגרש למעלה משש שנים לאחר מכן.

כללו של דיון, בפני
בית המשפט תשתית ראייתית לכאורה, המצביעה על מסירת זכויות בנכס, שבוצעה ע"י המבקש וזאת להבטחת כספים ששולמו לידיו, ואין המבקש טוען כלל להשבת כספים. אין אלה נסיבות למתן סעד זמני כלשהו.

8.
הסכם המכר

אכן, היה בפי המבקש כדי ללמד על תמיהה ממשית ביחס להסכם המכר, ולא אכחד, אלמלא כשלי המהימנות הקשים הנזקפים לחובת המבקש, ייתכן שהיתה תמונת המצב שונה. לפחות במישור זה, קל יותר להבין את טענות הבקשה.

א.
הסכם המכר עליו חתם המשיב 2, כמיופה כוחו של המשיב 1, נושא את התאריך 1.1.2018. התמורה – מיליון ₪. קיימת וורסיה גם מיום 8 בינואר.

ב.
ברם, ביום 25.12.2017, נחתם מב/6 כעין זכרון דברים ראשוני, ביחס לאותו מגרש, בין המשיבים 3 ו – 4 לבין אחרים, משפחת ניסים, הנושא סכום הגבוה כמעט פי שלושה – 2,700,000 ₪. נחקר המשיב 3 על כך, ולא היה בפיו כל הסבר שיש בו ממש. במישור זה, אין התמונה ברורה לבית המשפט כל צורכה.

9.
הדיון המסכם

א.
כלל ועיקר. הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני מחויב בניקיון כפיים ובגילוי נאות ומלא:–

"אין חולק שעל הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני מוטלת החובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט, במיוחד כשקיימת אפשרות כי הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד צד אחד.. לפיכך מבקש הסעד הזמני נושא בכל כובד משקלה של חובת הגילוי" [רע"א 2267/95 האפוטרופוס הכללי נ' הרטפלד ואח'
, פ"ד מ"ט(3) 854, 868]; וראה גם רע"א 9946/09 י.ח. דמרי בנייה ופיתוח בע"מ נ' תדהר מגדל בית שמש בע"מ (18.12.2009), רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 165, 168].

ב.
ברם, המבקש, דרישות החוק והפסיקה לבעל דין המבקש סעד זמני, במישור תם הלב, ממנו והלאה. ניסה הוא להרחיק עצמו מחתימתו על ייפויי הכוח עד כי נאלצו הצדדים לשחת מזמנם ומכספם לצורך מימון מומחה מטעם בית המשפט, מיותר לחלוטין, בנסיבות שפגעו קריטית במהימנותו. לא גילה הוא לבית המשפט את הנסיבות בהן ניתנו ייפויי הכוח, וממילא, באשר לא סיפר שנחתמו ייפויי הכוח על רקע כספים שניתנו לידיו להצלת הזכויות במגרש, אף לא סבר שעליו לספר שלא החזיר אגורה מכספים אלה. אין זה מבקש המגיע לבית המשפט בידיים נקיות. בסעיף 19 לסיכומיו, מפרט יפה ב"כ המבקש את עיקר השיקולים למתן סעד זמני, ובתוך מזכיר במעט את תם הלב. ברם, על פני הדברים, לא עומד המבקש ברף הנדרש במישור זה.

ג.
מעבר לאמור, הנסיבות המוכחות בהן ניתנו ייפויי הכוח ואף לשונם, מובילים לפרשנות, שנמסרו ייפויי הכוח במגמה לאפשר העברת זכויות בהן למשיב 2, או לצדדים שלישיים. והכל במגמה להבטיח החזר כספים, שמעולם, לא הוחזרו. אף טענות המבקש כלפי המשיב 1, בוודאי ביחס לכל שהתרחש בשנת 2011, נעדרות כל אחיזה, ודי שאשוב ואזכיר, שבמשך כל השנים מאז, לא עשה המבקש דבר וחצי דבר, מן המעשים האפשריים הטבעיים למי שסבור, למשל, שנתן עורך הדין יד למעשי מרמה כפיו.

ד.
נוכח היעדר האמינות של המבקש, ובשים לב לכל שפורט לעיל, דין הבקשה לדחיה מכל מקום. עם זאת יוער, גם אם במאמרות מוסגרים, שאפילו סברתי אחרת, היה כל סעד זמני טעון צו להפקדת ערובה גבוהה ומשמעותית להבטחת נזקי המשיב 2 וגם המשיבים 3 – 4 וכל זאת בהתאם לתקנה 364.
זאת, בפרט באשר, צו זמני גורם היה לעיכוב ההסכם ביניהם לימים ארוכים.

ה.
אכן, למרות כל האמור, קיימות שאלות שלא הובררו כל צרכן, ואך טבעי הדבר לדיון המתמקד בבקשה למתן סעד זמני, בידענו, שאין בכוחו של דיון מסוג זה למצות את בירור כל השאלות האפשריות שנכרכו בפרשה. בהסכם למכירת המגרש, שלא לומר – בהסכמים, כרוכות, אכן, תמיהות ממשיות. הוא הדין ביחס לשאלה נוספת שמשתמעת מטענות הצדדים, גם אם הם לא הרחיבו בה, וייתכן שזו השאלה המחלוקת הממשית הניטשת בין הצדדים, והיא האם תגיע מתמורת המגרש יתרה כלשהי גם למבקש, לאחר פירעון חובות לצדדים שלישיים. שאלות אלה יתבררו בהליך העיקרי. בכלל השאלות הנותרות לבירור לעתיד לבוא, גם טענות הנוגעות להתנהלות בין הצדדים, לרבות באמצעות עורכי דינם בחדשים האחרונים. בפני
עדויות בעניין ואף מכתבים מצד עורכי דין מצורפים לעמדות הצדדים. ברם, אין בדעתי להיזקק לכך במסגרת החלטה זו. משעה, שבכל הקשור לתחילת הפרשה, לפני כשבע שנים, נדרשתי למסקנה שאין בפני
מבקש הבא פתח בית המשפט בידיים נקיות, די בכך. גם טענות הצדדים וב"כ הנכבדים ביחס לאירועי החדשים האחרונים, זה על התנהלותו של זה, יעמדו להם להליך המלא, בבוא העת.

10.
סוף דבר, הבקשה נדחית.

הוצאות הדיון בסך 15,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים הבאים – המשיב 1, המשיב 2 והמשיבים 3ו -4 (ביחד), על המבקש. עם זאת, החיוב בהוצאות ייכנס לתוקפו רק עם מתן

פסק דין
סופי בהליך זה, וכל זאת תוך מתן אפשרות למותב העיקרי בפני
ו יובא הליך זה, לשקול בנושא בשנית, ככל שייראה לנכון, בשים לב לתמונה הראייתית המלאה, ככל שתתברר בפני
ו.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ח, 19 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 41430-05/18 יעקב יוסף רוטמן נ' עו"ד יגאל מלמד, וינברג משה, יוסף קלה ואח' (פורסם ב-ֽ 19/08/2018)