פסקי דין על י.אדרי תעשיות בע"מ | פסקי דין על ר.ב.או-חב' בינלאומית | פסקי דין על amora machiery gmoh |

7427/98 א     06/10/2005




א 7427/98 י.אדרי תעשיות בע"מ נ' ר.ב.או-חב' בינלאומית בע"מ, amora machiery gmoh




1
בתי המשפט

א 007427/98
בית משפט השלום חיפה
06/10/2005
תאריך:
כב' השופט ש. לבנוני

בפני
:
י.אדרי תעשיות בע"מ

בעניין:
התובעת
דראושה כסכא

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד-
1 . ר.ב.או-חב' בינלאומית בע"מ

2.amora machiery gmoh
הנתבעות
1. ריזברג ישעיהו

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

נתוני רקע
1. התובעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל ועיקר עיסוקה בעיבוד שבבי. הנתבעת 1 (להלן-"הנתבעת") היא חברה בינלאומית שעיסוקה בהפצה של מכונות וחלקים מתוצרת kitamura מיפן (להלן-"היצרן" ו"הנתבעת היפנית"), מאת מפיץ מגרמניה (להלן-"המפיץ").

2. בין התובעת לבין הנתבעת התנהל בחודש נובמבר 93' מו"מ לעניין רכישת מכונה למרכז עיבודים מדגם myc-2 מתוצרת היצרן (להלן-"המכונה"). אין חולקין כי בעקבות המו"מ האמור התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם בגדרו נמכרה המכונה לתובעת. התובעת טוענת כי המכונה סופקה באיחור בלתי סביר, בניגוד למותנה בין הצדדים. עיקר טענתה של התובעת היא כי בתכוף לאחר קבלת המכונה נתגלו בה ליקויים לרוב. חלק מן הליקויים תוקנו באורח כושל וחלק לא תוקנו כל עיקר.

בהמשך המגעים בין התובעת לבין הנתבעת, אף לאחר שנציג היצרן מיפן הגיע לישראל, התקשרו בעלי הדין בהסכם לפיצוי התובעת בגין התקלות האמורות. הסכם זה מיום 19/6/94 (להלן-"הסכם הפיצוי") הורה כי תינתן שנה וחצי אחריות "לכל מערכת השפינדל". עוד הותנה כי "השפינדל יוחלף בשפינדל חדש" וכן כי "בתמורה ל- 5,000 דולר יותקן ציר רביעי מלא בקיטמורה דגם myc-2 שלכם, כולל: בקרה, כבלים, מנוע ושולחן מתוצרת...דגם חדש...(במצורף צילום קטלוג)".

3. התובעת ממשיכה וטוענת כי הנתבעת לא עמדה במכלול התחייבויותיה, אף בהקשר להסכם הפיצוי. משום כך הונחה בפני
י תובענתה הכספית על סך 300,000 ₪. אלו נדרשים בגין תיקונים בסך 40,000 ₪ שנאלצה התובעת להזמין מחברות אחרות, נזקים והפסדי רווחים בגין השבתת המכונה בסכום של 60,000 ₪ וכן בגין אובדן הכנסת שעות עבודה והפסד רווחים בשווי של 200,000 ₪.

4. התובענה הוגשה, כאמור, הן כנגד הנתבעת והן כנגד הנתבעת היפנית. הנתבעת התגוננה בפני
התביעה. כתב התביעה לא הומצא לנתבעת היפנית באופן שהתביעה כנגדה נזנחה ונמחקה.

5. תחילה הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה, מר יעקב אדרי (להלן-"אדרי"), שסומן כמוצג ת/1. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהלה, מר בני כהן (להלן-"כהן").

בהמשך, ולעניין הפלוגתאות המקצועיות וההנדסיות בתיק, הגישה התובעת את חוות דעתו של פרופ' ישעיהו ירניצקי. קצבתי, וחזרתי וקצבתי לנתבעת מועדים להמצאת חוות דעת מטעמה והדבר לא נעשה.

6. התיק נקבע לשמיעת ראיות. בגדר חקירה ראשית הוגש תצהירו של אדרי. לאחר מכן הושג בין הצדדים הסכם דיוני. בגדרו של הסכם זה סוכם כי כל התצהירים בתיק, על נספחיהם, משמשים כחומר ראיה כאשר שמורה זכותו של כל צד לטעון באשר למשקלם, נפקותם, הרלוונטיות שלהם ולתוכנם, אך לא לעניין קבילותם. הותנה כי הנתבעת תהיה רשאית להגיש לתיק ביהמ"ש מסמכים שניתן היה להגישם אגב חקירתו הנגדית של אדרי, ככל שהייתה מתבצעת. סוכם כי מסמכים אלו יוגשו תוך 60 יום. סוכם כי ביהמ"ש ימנה מומחה לשם מתן חוות דעת בסוגיות ההנדסיות והטכניות שבתיק זה. בפני
המומחה יוצגו מסמכים ויישמעו טענות. ככל שעסקינן בחוות דעת תוגש לו אך חוות הדעת מטעם התובעת. ועוד סוכם כי לאחר שתונח חוות דעתו של המומחה יינתן צו להגשת סיכומי טענות אלא אם יבקש מי מב"כ הצדדים לחקור את המומחה או להגיש לו שאלות הבהרה.

להסכם הדיוני האמור ניתן תוקף של החלטה. בהמשך, ולאחר שעיינתי בהודעות ב"כ הצדדים לעניין זהות המומחה שימונה, מיניתי את אינג' אהוד אסטרחן (להלן-"אסטרחן"), כמומחה כאמור. לעניין זכותה של הנתבעת להמצאת מסמכים נוספים היא המציאה אישור של משרד סנדובסקי שמאים וסוקרים בע"מ, שיידון בהמשך.

7. אסטרחן הגיש חוות דעתו. הומצאו לו שאלות הבהרה מטעם ב"כ הצדדים והוא מסר תשובות לשאלות הבהרה אלו. או-אז התעוררה מחלוקת האם בעקבות הגשת שאלות ההבהרה יש מקום לחקירתו של אסטרחן. נתתי דעתי לעניין זה בגדר החלטתי מיום 14/12/04 בתיק בש"א 13897/04, שאף עליה אתעכב בהמשך. בסופה של דרך החלטתי כי יש מקום אך ורק לחקירתו של אסטרחן.

נקבעה, איפוא, ישיבה לחקירתו של אסטרחן. בגמר עדותו הוריתי על הגשת סיכומי טענות. אכן, בגדר החלטתי האמורה נתבקשו ב"כ הצדדים ליתן דעתם לטענת ב"כ הנתבעת כי יש מקום לחקור אף את מומחה התובעת, פרופ' ירניצקי. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים ואתחיל בסוגיית חקירתו של פרופ' ירניצקי.

לעניין חקירתו של פרופ' ירניצקי
8. ב"כ הנתבעת, בגדר סיכום טענותיו, טוען שאין ליתן

פסק דין
אלא לאחר שייחקר פרופ' ירניצקי, מומחה התובעת. טענתו זו של ב"כ הנתבעת היא חסרת-שחר. היא מתנכרת, הן להסכם הדיוני והן להחלטתי בתיק בש"א 13897/04 הנ"ל.

בגדרה של החלטתי הנ"ל ציינתי כי הגם שלא הסתרתי את מורת רוחי מעצם הדרישה לחקירתו של פרופ' ירניצקי, מקום שלא הוגשה חוות דעת נוגדת, הוריתי על חקירתו משעמד ב"כ הנתבעת על כך. ואולם, כך המשכתי וביארתי, ההסכם הדיוני שבין הצדדים איזן את המצב הדיוני שאליו הגיעו בעלי הדין עובר לישיבת ההוכחות. וכך, הוריתי בהחלטה קודמת, בה דחיתי את הבקשה לפסול עצמי מלדון בתיק, כי לנוכח התנהלות נפסדת של הנתבעת הרי ככל שהיא תשלם הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ, אחזור ואקצוב מועד להגשת חוות דעת נוגדת מטעמה. הנתבעת לא ניצלה אף הזדמנות זו. משום כך, כך ביארתי, נולד ההסכם הדיוני. ב"כ התובעת השיג בגדרו דיון מהיר בכך שהובהר כי למירב תישמע עדותו של המומחה שימונה, ושלו בלבד, וכן השיג יתרון בכך שבפני
המומחה תוצג אך חוות דעתו של פרופ' ירניצקי ולא חוות דעת אחרת. מנגד ב"כ הנתבעת זכה בפטור מתשלום הוצאות ובצורך לטרוח ולשכור מומחה מטעמו. הוא זכה אף באפשרות להגיש מסמכים, גם אם לא הוגשו במצורף לתצהיריו, ככל שניתן היה להגישם אגב חקירתו של אדרי.

משאלו הם פני הדברים ברי כי לא ניתן, אף לא אפשרי, להחזיר את הגלגל אחורנית. הדבר אף לא הוגן. הסכמים יש לכבד, והסכמים דיוניים, שהם פרי הסכמה של פרקליטים, על אחת כמה וכמה.

9. הנתון הזה הולך ומתעצם אף לנוכח החלטתי מיום 14/12/04. אכן, בגדר החלטתי הנ"ל מצאתי, לכאורה, טעם רב בטענת ב"כ התובעת על פיה לא היה מקום לחקירה, ולו של אסטרחן, משעה שהונחו בפני
ו שאלות הבהרה. ואולם, דווקא משום שמכוח ההסכם הדיוני עשויה להיות משמעות מפליגה לחוות דעתו של אסטרחן, כסבור הייתי שאין לחסום את דרכה של הנתבעת לחקירתו של אסטרחן, אך שלו בלבד.

לפועלו של המומחה
10. בגדר סיכום הטענות תוקף ב"כ הנתבעת באורח חריף את אסטרחן. להלן אדרש, במידת הצורך, לחלק מן ההשגות הצריכות לפנים. ואולם לא למותר להביע מורת רוח מהתנהלות הנתבעת, אף בסוגיה האמורה.

11. נזכור ונשמור כי מכוח ההסכם הדיוני הסכימו ב"כ הצדדים, כאמור, לעצם מינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש. אין צריך לומר כי טעם-מינויו והיגיון-פועלו של כל מומחה מטעם ביהמ"ש נעוץ בכך שיש לו את היתרון המקצועי הלכאורי בסוגיות שאינן משפטיות. משום כך מדיניות שיפוטית ראויה היא, בהעדר טעמים מיוחדים לסתור, לסמוך על חוות דעתו של המומחה, הגם שנהיר שדברו של ביהמ"ש הוא האחרון והמכריע, אף בסוגיות מקצועיות כאמור.

נתון זה הולך ומתעצם מקום שמינויו של המומחה אינו פועל יוצא של כפיית ביהמ"ש, אלא של הסכמת הצדדים. נתון זה חוזר, הולך ומתעצם, לנוכח העובדה שקצבתי לב"כ הצדדים פסקי זמן הן על מנת להודיע על זהותו של המומחה המוסכם, הן על מנת למסור הודעות נפרדות באשר למומחים מוצעים או למומחים שהם מתנגדים למינויים. מינויו של אסטרחן, איפוא, היה פועל יוצא של כל אלו. הוא לא הוצע, אף שמו לא הוזכר כמי שמתנגדים למינויו. במצב דברים זה, כמבואר, הולך ומתעצם השיקול שלא לייחס משקל מפליג להתקפות הקשות של ב"כ הנתבעת באשר למקצועיותו של אסטרחן.

ואולם, כמבואר, מכוח ההסכם הדיוני חוות דעתו של פרופ' ירניצקי היא חומר ראיה לכל דבר ועניין. לא קיימת בפני
י, אך בעטיה של הנתבעת, כל חוות דעת נוגדת. ממילא, ככל שבסוגיה זו או אחרת לא אקבל את דבריו של אסטרחן, או לא נקבע כל ממצא ע"י אסטרחן, אשקול באורח חיובי לאמץ ממצאים על פי חוות דעתו של פרופ' ירניצקי.

12. עתה, ולאחר שמכלול חומר הראיות מונח בפני
י, נקל להגיע למסקנה כי השירות שניתן ע"י הנתבעת לתובעת היה שירות קלוקל ורשלני. כך, לא רק משום האמור בחוות דעתו של אסטרחן אלא בעיקר לנוכח חומר הראיות שמונח בפני
י, במצורף לתצהיריהם של אדרי וכהן. על כך בהמשך.

לשאלת היריבות עם הנתבעת
13. טענתה המקדמית הראשונה של הנתבעת היא להעדר יריבות עם התובעת. לשיטתה של הנתבעת היא פעלה כמתווכת בין התובעת לנתבעת היפנית. תעודת האחריות למכונה ניתנה לא ע"י הנתבעת אלא ע"י הנתבעת היפנית. ממילא, ככל שנפלו פגמים במכונה, יש לבוא בטרוניות אל הנתבעת היפנית, ואליה בלבד.

14. בחנתי טענה זו של הנתבעת ובדעתי לדחותה. ממכלול הנתונים שבפני
י אין לי ספק ביריבות של התובעת כנגד הנתבעת, בצד יריבותה כנגד הנתבעת היפנית שאותה זנחה. חשבון הפרופורמה בגדר המו"מ נעשה ע"י הנתבעת. התקשרות קודמת שלא יצאה לפועל נעשתה במכתב מיום 16/2/93 של הנתבעת לתובעת. מכתב זה נחתם ע"י כהן, מנכ"ל הנתבעת, וכותרתו "הסכם מכירה". ננקבו בו תנאים מתנאים שונים, לרבות מועד אספקה ותנאי אחזקה. בהמשך נולדה ההתקשרות בנדוננו, כעולה ממכתבו של כהן מיום 13/9/93 (נספח ב' ל-ת/1). אף בו מפרט כהן את כל פרטי העסקה, תנאי התשלום, מועדי האספקה ותנאי השירות בגין האחזקה.

15. לא זו אף זו: הונחו בפני
י התכתבויות שונות בין התובעת לבין הנתבעת. במרבית ההתכתבויות מוחה התובעת על שירות קלוקל של הנתבעת, והנתבעת משיבה את אשר היא משיבה. מעולם, בגדר ההתכתבויות האמורות, לא ראתה הנתבעת להתכחש לעצם יריבותה כלפי התובעת ולהפנותה לנתבעת היפנית, מן הטעם שהיא אינה בעלת-דברה של התובעת.

איחור באספקת המכונה
16. בגדר ההסכם האמור נקבע כי "המכונה החדשה תסופק תוך 6-4 שבועות מיום קבלת ההזמנה והשיק. ייעשה מאמץ להקדים את האספקה במידת האפשר". ברי לי כי התנאי האמור הופר. כהן, בתצהירו, מציין כי האיחור הוסכם, ולו בדיעבד, והתובעת לא ביטלה את ההסכם לנוכח מועד האספקה המאוחר. עיון במסמכים שבפני
י מעלה כי הדברים חסרי-שחר. ברי כי בעקבות האיחור לא חייבת הייתה התובעת לבטל את העסקה, כתנאי לדרישתה לפיצויים. לעומת זאת קיים מסמך אחד מיום 23/1/94 של התובעת, שלא זוכה לכל מענה מצד הנתבעת, בה מצויינת עובדת האיחור. ברי כי התנאי האמור, שנוסח ע"י כהן, הוא חד-משמעי. הוא קובע רף עליון ורף תחתון של מועד האספקה (בין 4 ל-6 שבועות). הוא אף מציין כי ייעשה מאמץ להקדים את האספקה. הדברים מדברים בעד עצמם.

17. קביעתי זו לחובתה של הנתבעת אינה מסייעת לתובעת במאומה. כפי שיפורט בהמשך התרשלה התובעת באופן חמור בהוכחת הנזק שנגרם לה בעקבות הפיגור באספקת המכונה. ממילא, מעשית, לקביעתי האמורה אין כל משמעות כספית.

לעניין השירות של הנתבעת
18. הונחו בפני
י, כאמור, תצהיריהם של אדרי ושל כהן. תצהירו של אדרי זרוע במכתבים רבים, מפורטים ונוקדניים, המפרטים תקלות מתקלות שונות, חוזרות ונשנות, המלוות במחאות חריפות באשר לתקלות האמורות, ובעיקר כשעסקינן במכונה חדשה. עובדה ניצחת היא כי הנתבעת ראתה להודות בתקלות אלו. רק על רקע תקלות אלו בא לאוויר העולם הסכם הפיצוי. השוויתי את המסמכים שצורפו לתצהירו של אדרי, לאלו של כהן. מרבית מכתבי התובעת לא נענו ע"י הנתבעת, כל עיקר. וככל שסבור הייתי שהנתבעת תנצל ההזדמנות מכוח ההסכם הדיוני, ותמציא מכתבי תשובה אחרים, הדבר לא נעשה.

אכן, בגדר תצהירו של כהן נמסרה תגובה מסייגת מיום 16/10/94 לפקס של התובעת מיום 14/10/94. העובדה שמדובר בתגובה מסייגת אחת, היא הנותנת שיתר תלונותיה החוזרות ונישנות של התובעת משקפות מציאות עגומה כהווייתה. במצב דברים זה מוצדקת מאוד הייתה התובעת בחוסר אמון שרחשה לנתבעת ובכך שנדרשה לקבל שירותים מחברה אחרת, הכל כעולה מדו"חות שירות וחשבוניות של דה-פז ציון.

לעניינן של חשבוניות דה-פז ציון
19. בכתב התביעה טוענת התובעת לנזקים שנגרמו לה בגין שירותיה של דה-פז ציון, בסכום של 40,000 ₪.

אסטרחן ניתח את החשבוניות האמורות וראה לאשר את חלקן בלבד. מנספח 3 לחוות דעתו עולה כי הוא אישר סכום של 23,650 ₪ בלבד. יתר החשבוניות, כך קבע אסטרחן, נעדרות כל קשר סיבתי למכונה ולתקלות שלה, או שהן בגין פעילויות שנעשו לאחר תקופת האחריות המוארכת. ממילא, למירב, זכאית התובעת לסך 23,650 ₪ בצירוף מע"מ.

20. בחנתי השגותיו של ב"כ הנתבעת באשר לחשבוניות האמורות. בעיקר יש להידרש לכך שאסטרחן אישר סכום של 17,255 ₪, בגין חשבונית מס' 0593 מיום 4/8/94, שהוא עיקר מניינו ובניינו של הסכום המאושר.

עיון בחשבונית 0593 הנ"ל מעלה כי היא נסבה לעניין "החלפת כרטיס ראשי a16b-1000-0030". בחקירתו של אסטרחן הוצג לו המוצג במ/3. הוא עיין, איפוא, בכרטיס הקטלוגי בחשבונית האמורה והודה "שמדובר בדגם אחר. אבל לא ניתן לזהות מן המסמך הזה באיזה מכונה מדובר מאחר ואלו מספרים קטלוגיים של חברת פנוק בעוד שמדובר במכונה קיטמורה עם אלקטרוניקה של פנוק" (עמ' 5 לפרוטוקול).

לאחר בחינת הנתון האמור שוכנעתי כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי החשבונית האמורה מתייחסת למכונה שבנדוננו, ואף לא מן הנמנע, על דרך החיוב, כי מדובר במכונה אחרת.

21. לנוכח הנתונים האמורים יש להפחית מחוות דעתו של אסטרחן את הסכום האמור. הנני מכיר ביתר החשבוניות שאושרו ע"י אסטרחן. עסקינן, איפוא, בסכום של 6,395 ₪ אשר בצירוף מע"מ עולה לסך של 7,482 ₪, נכון למועד חוות דעתו מ- 12/11/03.

הפסד הוצאות ורווחים
22. קבעתי, כאמור, ממצאים לחובתה של הנתבעת, ככל שעסקינן בסוגיות החבות. וכך קבעתי כי המכונה סופקה באיחור, אף קבעתי כי השירות שניתן לתובעת היה קלוקל. פשיטא, המכונה שבתה מעת לעת. פשיטא, הדבר גרם להפסד הכנסות ורווחים של התובעת. התובעת הפליגה לכדי סך של 260,000 ₪ בפריטים אלו.

23. עתה, משמלוא חומר הראיות בפני
י, הנני קובע כי התובעת לא השכילה להוכיח, ולו בדל-ראיה, לעניין פריטים נכבדים אלו. אכן, כפי שטוען ב"כ הנתבעת בצדק, הגם שבתצהירו של אדרי נטען כי בהמשך תוגשנה חוות דעת מקצועיות לגבי עלות והיקף ההפסדים ואובדן רווח, הדבר לא נעשה. בגדר סיכום טענותיו של ב"כ התובעת, ואגב הגנבת ראיות בוטה, טוען ב"כ התובעת הן להפסדי 160 שעות, והן לכך שעלותה של שעה היא 40 דולר, מבלי שניתן לכך כל עיגון בחומר הראיות מטעם התובעת.

אכן, ברי לי שהתובעת אמורה הייתה, אף לא הייתה כל מניעה מטעמה, שתביא ראיות להנחת דעתי הן באשר לעלות שעת עבודה שלה, הן באשר להפסדי שעות בגין השבתת המכונה. וכך, למשל, מצפה הייתי שהתובעת תמציא מאזנים, דוחות לרשויות המס, יומני עבודה בגין הפעלת והשבתת המכונה, חוזים שסוכלו בגין השבתת המכונה, וכל כיו"ב. כעוצמת הטיעון גבוהה-גבוהה אודות סכומים מופלגים כדי 260,000 ₪, כך אפסות הראיות בסוגיה האמורה. ודוק: לא מדובר בראיות עלובות ודחוקות, אלא מדובר בהעדר ראיות כל עיקר. התובעת, בראשי הנזק המרכזיים בתביעתה, בפשטות לא החלה במלאכה.

לבחינת הסכם הפיצוי
24. כזכור, בגדרו של הסכם הפיצוי התחייבה הנתבעת להחליף את השפינדל ב"שפינדל חדש". עוד התחייבה הנתבעת בתמורה לסכום של 5,000 דולר להתקין "ציר רביעי".

25. מן החומר שבפני
י נהיר לי כי הנתבעת סיפקה לתובעת שפינדל, אך לא חדש אלא משומש. חרף העובדה ששולם לה הסכום של 5,000 דולר, ולו באיחור, לא התקינה הנתבעת את ה"ציר הרביעי". כל כך למה?

בסעיף 9(ו) לכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי "בהתאם למוסכם השפינדל הישן תוקן ובנוסף סופק לתובעת לבקשתה, גם שפינדל חילופי שעבד כנדרש". משמע, כבר בכתב הגנתה מתחמקת הנתבעת מלציין כי היא סיפקה "שפינדל חדש". ככל שעסקינן בציר הרביעי נטען על ידי הנתבעת כי "הוא אמור היה להיות מסופק רק לאחר החזרת השפינדל המקורי הישן, אולם התובעת משום מה ומשיקולים בלתי מובנים שלה וכנראה בניסיון להפעיל לחץ, סרבה וממשיכה לסרב להחזיר את אחד משני השפינדלים, למרות כל הפניות והדרישות". לפיכך, כך טענת הנתבעת, קיימת לה זכות עיכבון וקיזוז לגבי הציר הרביעי. ועוד נטען כי באשר לציר הרביעי גם ניסתה התובעת, ולו באמצעות הנתבעת, למכור אותו לאחרים כדי להרווח ולקבל מחיר גבוה עבורו.

בחנתי טענה זו של הנתבעת ובדעתי לדחותה.

26. ראשית, טענת הנתבעת מתנכרת לבחינתו הטקסטואלית של הסכם הפיצוי, שאף נוסח על ידה. ככל שעסקינן בשפינדל הרי צויין כי הוא יוחלף ב"שפינדל חדש". אין כל טענה, איפוא, כי התובעת קיבלה שפינדל "חדש". הטענה כי התובעת קיבלה שפינדל "חילופי שעובד מאז ועד היום", אינה מעלה ואינה מורידה לנוכח ההתחייבות לספק שפינדל, ו"חדש" דווקא.

ככל שעסקינן בציר הרביעי אף כאן לשונו של ההסכם ברורה וחד משמעית. סוכם כי "בתמורה ל-5,000 דולר יותקן ציר רביעי". פרטי הציר הרביעי, טכנית, נרשמו מפורשות. לא נרשם דבר וחצי דבר אודות כך שהציר הרביעי יותקן כנגד החלפה. ברי כי מדובר במחיר אטרקטיבי. משום כך זכותה של התובעת לעשות בציר הרביעי כרצונה, לרבות רצונה להפיק ממנו רווחים, איננה מעניינה של הנתבעת. חובתה החוזית הייתה למלא אחר הסכם הפיצוי, ככתבו וכלשונו.

כל הנתונים האמורים בוודאי מתעצמים לנוכח טיבו של הסכם הפיצוי, ולו לשיטתה של הנתבעת. הסכם הפיצוי נועד לפצות את התובעת בגין השירות הקלוקל שקיבלה. לנוכח זאת, כך טוענת הנתבעת בין יתר טענותיה, הוא משתיק את התובעת מלתבוע נזקים נוספים. מכאן, ולו לשיטתה של הנתבעת, היא בוודאי אמורה הייתה למלא אחר הסכם הפיצוי, וללא אומר ודברים. דרישתה של התובעת שהנתבעת תמלא אחר הסכם הפיצוי, לנוכח נתונים אלה, היא בוודאי לגיטימית ומי שעומד על דרישותיו הלגיטימיות, לא ניתן להעלות עליו שהוא עושה זאת מתוך "ניסיון להפעיל לחץ".

27. שנית, ולגוף העניין, טענות הנתבעת האמורות אינן מתיישבות, כל עיקר, למקרא חליפת המכתבים של בעלות הדין, כפי שהיא נספחת לתצהירי אדרי וכהן. התובעת דורשת, וחוזרת ודורשת, את מילוי הסכם הפיצוי. התובעת אף מוחה על כך במכתבה מיום 10/12/96, ובסגנון חריף. בתגובה לכך שולח כהן מכתב התנצלות ביום 27/2/97. לא זו בלבד שהוא אינו מתנה את ביצוע הסכם הפיצוי בהחלפת חלק בחלק הוא אף ממליץ ששני נשואי הסכם הפיצוי "יועברו אליכם כיחידה אחת".

בהמשך, ביום 5/3/97 שולח אדרי מכתב מחאה על כך שלאחר דרך חתחתים "קיבלנו ספינדל ישן ומשומש ולא ספינדל חדש כפי שהבטחתם במכתבכם". אין מענה למכתב זה על ידי הנתבעת. מעולם, בגדר חליפת המכתבים, לא השיבה הנתבעת לתובעת דבר אודות אי התקנת הציר הרביעי עקב אי החלפת שפינדל בשפינדל, וטענת עיכבון או קיזוז. ממילא, בזמן אמת, לא טענה הנתבעת את טענותיה העולות לראשונה בגדר כתב הגנתה, ובדעתי לדחות אותן מכל וכל.

28. אסטרחן לא ידע לאמוד את הנזק הכרוך בהפרת הסכם הפיצוי. עשה זאת פרופ' ירניצקי בגדר חוות דעתו. הוא ציין כי עלות הציר הרביעי והתקנתו עולה 20,000 דולר. עלות התקנת השפינדל החדש עולה 10,000 דולר. אין בפני
י, כמבואר, כל ראיה לסתור. ערכם השקלי של פריטים אלו, כעולה מסיכום טענות ב"כ התובעת המקובל עליי, עולים לכדי 132,000 ₪. הפריט האמור, איפוא, הוכח להנחת דעתי.

29. ואולם, בפי הנתבעת טענה דיונית רצינית הצריכה לפנים. בגדר כתב התביעה, כזכור, לא תבעה התובעת כל סכום בגין הפרת הסכם הפיצוי. אכן, בגדרו של כתב התביעה היא ידעה לציין את עובדת הפרתו ואולם שעה שפרטה את ראשי הנזק, לא תבעה בגין הפרת הסכם הפיצוי מאומה.

גם לימים, ומשעה שקיבלה התובעת את חוות דעתו של פרופ' ירניצקי, ושמא למירב רק אז יכלה לעמוד על אומדן הסכום המגיע לה בגין הפרת הסכם הפיצוי, לא הגישה עתירה לתיקון כתב התביעה, אם על דרך הגדלת סכום התביעה ואם על דרך הוספת הסכום האמור, כראש נזק חילופי בגדרו של סכום התביעה הכולל.

30. בחנתי הטענה האמורה, כה וכה, ובסופה של דרך הגעתי למסקנה כי לנוכח מכלול הנתונים שבפני
י הורחבה החזית, אף לשיטת הנתבעת, באופן שהטיעון הדיוני האמור לא עומד כמחסום בפני
התובעת.

31. ראשית, סוגיית הפרת הסכם הפיצוי זכתה לטיעון מפורט הן בכתב התביעה והן בכתב ההגנה. הדבר חזר ונשנה אף בגדר תצהיריהם של אדרי ושל כהן.

שנית, הנתבעת לא טענה, שעה שהונחה בפני
י חוות דעתו של פרופ' ירניצקי, כי בגדר קביעותיו של פרופ' ירניצקי לעניין העלות המתחייבת בגין שפינדל חדש וציר רביעי, חרג פרופ' ירניצקי מן הפלוגתאות שהוצבו בכתב התביעה.

לא זו אף זו: דרישתה החוזרת ונשנית של הנתבעת לחקור את פרופ' ירניצקי, כך אני מניח, נועדה אך לעניין העלויות שננקבו בחוות דעתו של פרופ' ירניצקי. ככל שעסקינן בשירות הקלוקל של הנתבעת לתובעת, לא היה כל חידוש בחוות דעתו של פרופ' ירניצקי מעבר לחוות דעתו של אסטרחן.

שלישית, בגדר שאלות הבהרה ששיגרה הנתבעת לאסטרחן נשאלה השאלה מס' ל' "האם מחירי אביזרים כגון שפינדל וציר רביעי זהים או דומים אצל יצרני המכונות השונים, אצל היבואנים השונים או בדגמי מכונות שונות (מבלי שתנקוב בסכומים)". ברי לי, איפוא, כי מטרת השאלה הייתה לקדם את הניסיון להפריך את העלויות שננקבו על ידי פרופ' ירניצקי. ממילא סברה הנתבעת כי מדובר בפלוגתא רלוונטית הצריכה לפנים. אילו הנתבעת סברה כי מדובר בסוגיה החורגת מגדר הפלוגתאות לא הייתה מציבה את השאלה האמורה.

32. לפיכך, בדעתי להיענות לראש הנזק האמור ולחייב בסכום של 132,000 ₪ נכון ליום 9/5/05.

לשאלת הקטנת הנזק
33. בגדר סיכום טענותיה טוענת הנתבעת כי התובעת דרשה תגמולי ביטוח ממבטחתה. ממילא התביעה שבפני
י היא תביעה לתשלומי-כפל.

עיון בכתב הגנתה של הנתבעת אינו מעלה כל טענה בכיוון זה. ממילא אדרי לא נתן דעתו לכך בגדר תצהירו. ואולם התובעת אינה טוענת דבר בכיוון זה. ולא זו בלבד אלא שבסיכום טענותיה אף טוענת לגוף הטענה ומשום כך אף בדעתי לדון בה לעיצומה.

34. הראיה שהגישה הנתבעת לביסוס טענתה היא אישור משרד סנדובסקי שמאים וסוקרים בע"מ, על פיהם הם טיפלו בנזקים במכונה האמורה, האחד מיום 4/1/96 והשני מיום 11/2/96, בגדר דרישות לתגמולי ביטוח.

מצאתי חפיפה בין ראש הנזק הראשון מיום 4/1/96 לבין הנספח לחוות דעתו של אסטרחן, הגם שבחוות דעתו של אסטרחן מדובר בסכום של 5,350 ₪ בעוד השמאי, כנראה בטעות, נוקב בדולרים. ואולם הפריט האמור שייך לגדר הפריטים שלא אושרו לתשלום על ידי אסטרחן. ממילא לא קיים כל תשלום-כפל. ככל שעסקינן בתשלום השני מיום 11/2/96, הוא אינו מופיע בגדר הדוחות שנתבעו על ידי התובעת, ממילא אסטרחן לא דן בו וממילא אין אף בגינו תשלום-כפל.

סוף דבר
35. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,482 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 12/11/03 ועד מועד התשלום המלא בפועל, סך של 132,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 9/5/05 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכומי הזכייה, השבת הסכומים ששולמו לאסטרחן ולפרופ' ירניצקי ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

36. המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום ג' בתשרי, תשס"ו (6 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.
ש. לבנוני
, שופט

הקלדנית: ליזו לוינשטיין








א בית משפט שלום 7427/98 י.אדרי תעשיות בע"מ נ' ר.ב.או-חב' בינלאומית בע"מ, amora machiery gmoh (פורסם ב-ֽ 06/10/2005)