פסקי דין על בן ציון חתוכה | פסקי דין על אברהם יעקבי ג'סי בר כוכבא | פסקי דין על ינון מהצרי | פסקי דין על ידידיה מהצרי ואח' |

2325-03/16 א     06/09/2018




א 2325-03/16 בן ציון חתוכה נ' אברהם יעקבי ג'סי בר כוכבא, ינון מהצרי, ידידיה מהצרי ואח'








בית משפט השלום בפתח תקווה


06 ספטמבר 2018
ת"א 2325-03-16 חתוכה נ' מהצרי ואח'




בפני

כב' השופטת הבכירה
ניצה מימון שעשוע

תובע
בן ציון חתוכה


נגד

נתבעים
1. אברהם יעקבי ג'סי בר כוכבא
2. ינון מהצרי
3. ידידיה מהצרי
4. יעקב יאיר בן ארויה
5. אורטל בן ארויה




פסק דין



התובע נתן הלוואות לנתבע 1 (להלן: ג'סי).
כבטוחה להלוואות נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע על דירה שבבעלות ג'סי ברח' אהוד גרא 6 נתניה (להלן: הדירה).

ג'סי מכר את הדירה מספר פעמים, כשכל הסכם מחליף את קודמו שבוטל בהסכמה. בהסכמים שערך ג'סי למכירת הדירה לנתבע 3 (להלן: ידידיה) ובהמשך לאחיו, הנתבע 2 (להלן: ינון), הסכמים שהחליפו זה את זה, ניתן ביטוי לחוב הקיים לתובע, והוסכם כי חלק מסכום התמורה יועבר ישירות לתובע. הסכמים אלה לא יצאו לפועל ובוטלו בהסכמת הצדדים.

ברם, טרם ביטול ההסכם עם ידידיה, השקיע ידידיה סכום כסף נכבד בבנייה בדירה, ומשהבין כי יש פער בין דרישת התובע לתשלום החוב כנגד הסרת הערת האזהרה, לבין הסכום שג'סי היה מוכן לשלם לתובע מתוך התמורה, וכי העלות הכוללת על פי דרישת התובע אינה כדאית לו, החל ידידיה, שהינו מתווך, לחפש קונה אחר לדירה, שיפצה אותו על השקעתו.

אחרי תקופה, אותרו על ידו הנתבעים 4-5 (להלן: הזוג בן ארויה) אשר הסכימו לשלם 600,000 ₪ עבור הדירה, מתוכם 200,000 ₪ לידידיה עבור השקעותיו.

עקב הצורך להסיר את הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובע, באו ידידיה והזוג בן ארויה בדברים עם התובע, אשר העמיד את דרישתו לפרעון החוב על 250,000 ₪, מתוכם 50,000 ₪ שישולמו לו לפני הסרת הערת האזהרה.

אין מחלוקת, כי הזוג בן ארויה אמרו לתובע כי כספי רכישת הדירה אינם בידיהם ועליהם לקחת משכנתא למימון מרבית הסכום, ועל כן היה צורך להסיר את הערת האזהרה בטרם ניתן היה להעביר לתובע את מלוא הסכום שדרש.

התובע טוען, כי לפני הסרת הערת האזהרה, התחייבו בפני
ו הן ידידיה והן הזוג בן ארויה כי ישלמו לו את יתרת הסכום, 200,000 ₪, מכספי המשכנתא שיקבלו בני הזוג, ועל סמך התחייבותם זו הסכים להסיר את הערת האזהרה כנגד תשלום סך של 50,000 ₪ בלבד.

ידידיה והזוג בן ארויה כופרים בהתחייבות הנטענת.

בפועל, לאחר הסרת הערת האזהרה, נערך הסכם מכר בין ג'סי לזוג בן ארויה, שלא בנוכחות התובע, ובמסגרתו לא הובטח פרעון החוב לתובע. בפועל, מתוך כספי התמורה, ששולמו במלואם על ידי הזוג בן ארויה, שולמו 200,000 ₪ לידידיה ו-395,000 ₪ לג'סי, שהועברו לחשבון נאמנות של עורכת הדין שלו ומתוכו הועברו לפרעון המשכנתא הקודמת שרבצה על הדירה ולנושים אחרים.

התובע תבע את כל חמשת הנתבעים.
הנתבעים 2-5 כפרו בחבותם כלפי התובע.
ג'סי הודה בחובו לתובע בגין ההלוואות, אך טען כי החוב עמד על 120,000 ₪ בלבד, וכי אחרי שהזוג בן ארויה שילמו לו 50,000 ₪, נותר חוב של 70,000 ₪. על סכום זה ניתן

פסק דין
חלקי נגד ג'סי, אך הלה אינו בעל כושר פרעון.

בדיון העידו כל הצדדים, וכן שני עורכי דין שהיו מעורבים בשלבים שונים של ההתנהלות, עו"ד יגאל שני ועו"ד מירי אוטמזגין.

להלן אדון במחלוקות הטעונות הכרעה.

א. לעניין סכום החוב של ג'סי לתובע:
גרסת התובע היא כי סכום החוב (קרן) היה 221,000 ש"ח.
התובע תמך את גרסתו במסמכים, חלקם פלטי חשבון הבנק שלו בעת משיכת כספים לטובת הלוואות לג'סי, שעליהם נערכו רישומים בכתב ידו וחתימתו של ג'סי, בהם סיכם בכל אחד מהמועדים שקיבל מהתובע כספים, את סכום החוב המצטבר נכון לאותו תאריך.
כך, במסמך בכתב יד שסומן א1 מיום 17.10.08 כתב ג'סי כי קיבל מהתובע סך של 22,000 ש"ח.
בפלט בנק שסומן א2 מיום 4.11.08 (משיכה של 35,000 ש"ח) חתם ג'סי כי קיבל מהתובע סך של 57,000 ש"ח (12,000+10,000+35,000).
בפלט בנק שסומן א3 מיום 26.11.08 (משיכה של 70,000 ש"ח) חתם ג'סי כי קיבל מהתובע 70,000 ש"ח.
בפלט בנק שסומן א4 מאותו יום, חתם ג'סי על אישור קבלה של סך כולל של 142,000 ש"ח המורכב מהסכומים: 10,000+12,000+35,000+15,000+70,000. ליד הסכום 15,000 צויין זהו חוב ישן.
בפלט בנק שסומן א5 מיום 12.2.09 (משיכה של 51,000 ש"ח) כתב ג'סי כי קיבל מהתובע עד עכשו סך של 221,000 ש"ח המורכב מהסכומים 140,000+30,000+51,000. מתחת לסיכום במספרים, רשם ג'סי "קבלתי עד עכשו מאה עשרים ואחת אלף ש"ח" וחתם, כאשר המילה "מאה" תוקנה ל"מאתים".

התובע העיד כי מסמך זה משקף את מלוא סכום הקרן שהלווה לג'סי, וכי את הסכום במלים כתב ג'סי ותיקן בעצמו בכתב ידו. יצויין, כי גם הסכום במספרים נכתב ע"י ג'סי בכתב ידו ובו נכתב מלכתחילה 221,000 ש"ח.

גרסת התובע נתמכת, מעבר למסמכים אלה, גם בשני הסכמי מכר שערך ג'סי ביחס לדירה (סומנו ה1, ה2), תחילה עם ידידיה (17.10.13) ואחר כך עם אחיו ינון (10.3.14), בהם נכתב כי "כל חיוב שיש על הדירה למוכר למר ציון חתוכה (מוטב הערת אזהרה) תשולם ישירות על ידי ידידיה מהצרי על חשבון הממכר עד לגבולות של 220,000 ש"ח".

מסעיף זה עולה הודאת בעל דין של ג'סי, כי נכון למועדי עריכת ההסכמים דנן ידע והכיר בכך שחובו לתובע עומד על 220,000 ש"ח, ומסר זאת לידידיה, שרצה לקנות ממנו את הדירה.

מול גרסת התובע עמדה גרסתו של ג'סי, אשר טען כי אמנם לווה מהתובע סכומים כפי שכתוב במסמכים שהציג התובע, אך מעת לעת החזיר לו חלק מהסכומים וכן שילם ריביות, כך שסכום החוב שנותר לתשלום היה 121,000 ש"ח. גרסתו של ג'סי היתה סתמית, לא נתמכה ברישומים או מסמכים אחרים כלשהם, וללא כל פירוט ביחס לכספים שלטענתו שולמו על ידו לתובע, מקור הכספים, מועדי התשלומים, והוא אף לא הסביר האם הוא כופר באחד מהסכומים הרשומים במסמכים עליהם הוא חתם כסכומים שקיבל מהתובע.

עולה מהמסמכים שהציג התובע, כי ההלוואות ניתנו תוך פרק זמן קצר של מספר חודשים, בין אוגוסט 2008 לפברואר 2009, כך שככל שטען ג'סי כי החזיר לתובע סכומים נכבדים לפני המסמך האחרון, היה עליו להציג הוכחה לכך שבמהלך אותה תקופה עצמה קיבל כספים ממקורות אחרים, ואז היתה נשאלת השאלה, אם קיבל כספים בגובה 100,000 ש"ח ממקור אחר, מדוע החזירם לתובע, אם היה צריך ללוות שוב מהתובע 51,000 ש"ח בפברואר 2009? ברם, לג'סי אין כל ראיה כזו וממילא גרסתו נותרת תלויה על בלימה.

אמירתו של התובע כי ג'סי היה, מבחינה כספית "בור ריק, אין בו מים" היתה מהימנה עלי ולא נסתרה על ידי ג'סי, שכאשר נשאל למקורות הכספיים של החזר הכספים לתובע, הנטען על ידו, זרק אמירות סתמיות על הלוואות שלקח מגורמים אחרים. גרסה זו אינה סבירה ולא היתה מהימנה עלי כלל, שכן לא היתה לג'סי כל סיבה ללוות כספים ממקורות אחרים כדי להחזירם לתובע, שהיה "נושה נוח", שהרי התובע לא הפעיל עליו כל לחצים שגרמו לו להזדרז להחזיר לו את ההלוואות, כפי שניתן לראות ממצב העניינים מאז ועד היום, משך כעשר שנים, בו גם לשיטתו של ג'סי הוא נותר חייב לתובע סכום של עשרות אלפי ש"ח ולא עשה כל נסיון לפרוע אותו באמצעות הלוואות מצדדים שלישיים.

איני יכולה לשלול, הגם שלא אוכל לקבוע כעובדה, כי ג'סי שילם לתובע זעיר פה וזעיר שם סכומים שהוסכמו בין הצדדים כריבית על משך הזמן שהכספים היו ברשותו, שאחרת קשה להבין את ההסכמת התובע להלוות לו עוד ועוד סכומים, על רקע הכרות מקצועית שטחית בין בעלי מקצוע (התובע חשמלאי וג'סי צבעי), וללא שהוסבר מה היה הצורך של ג'סי בכספים ומדוע ראה התובע, שלא היה ידיד קרוב שלו, להחלץ לעזרתו ולהעמיד לו הלוואות בסכומים גבוהים כאלה, ביודעו כי מצבו הכספי הוא בכי רע. לפיכך, קיימת סבירות ממשית כי שולמו לתובע ריביות מעת לעת. ברם, שוכנעתי כי סכום הקרן של ההלוואות לא הופחת, וכי נספח א5 משקף אותו.

התרשמתי, כי גרסתו של ג'סי לגבי סכום החוב מבוססת אך ורק על אותה טעות סופר שעשה כאשר כתב במלים כי הוא חייב מאה עשרים ואחד אלף, תוך התעלמות שלו מכך שבאותו מסמך עצמו כתב בספרות כי הוא חייב 221,000 ש"ח ואף פרט את הסכומים מהם מורכב החוב. הסברו כי את הסכומים במספרים "התובע אמר לו לכתוב", והוא פעל כרובוט, נדחה על ידי כבלתי מהימן ובלתי סביר. ג'סי גם לא הסביר את "צירוף המקרים" המדהים שבעטיו נכתב במסמכים שנערכו בינו לבין ידידיה, ללא נוכחות התובע ולללא מעורבותו בעריכתם, בדיוק אותו סכום חוב לו טוען התובע. כשנשאל כיצד חתם על מסמכים אלה, שהינם קצרים וברורים (עמוד אחד בדפוס גדול, קריא ומרווח), מבלי לראות שהוא מאשר בהם העברת סך של 220,000 ש"ח מתוך סכום התמורה לתובע על חשבון חובו, לא היה לו הסבר ותשובתו היתה מתחמקת.

ידידיה, שערך את שני ההסכמים והדפיסם בעצמו, הגדיל לעשות ומסר בנקודה זו שתי גרסאות סותרות, שאף אחת מהן לא היתה מהימנה עלי. בתצהירו (ס' 9) טען, כי מדובר בטעות הקלדה גרידא שהועברה בדרך העתקה ממוחשבת מההסכם הראשון לשני, וכי ג'סי נקב בסכום חוב של 120,000 ש"ח. לעומת זאת בחקירתו הנגדית העלה גרסה כבושה לפיה אין מדובר בטעות אלא הוא כתב את הסכום בכוונת מכוון, ללא ידיעת ג'סי שאמר לו כי החוב הוא 120,000 ש"ח, וזאת כדי לשריין לעצמו סכום עודף למקרה שתהיה דרישת תשלום מהמינהל. ברי כי לידידיה, שהינו נתבע בתיק וכך גם אחיו ינון, היה אינטרס לתמוך בגרסת ג'סי בנקודה זו כדי להקטין את הסכום החוב לגביו הוא נתון בסיכון משפטי.
אני דוחה את גרסאות ג'סי וידידיה בנקודה זו כבלתי מהימנות וקובעת כי סכום החוב (קרן) המוסכם על שני הצדדים, התובע וג'סי, היה 221,000 ש"ח, וכי ג'סי מסר לידידיה על סכום חוב זה (ב"עיגול" ל-220,000), ועל כן ההסכמים עם ידידיה וינון שיקפו את הבנת הצדדים להם, ג'סי וידידיה, כי התובע זכאי להיפרע מתמורת המכר בסכום החוב.

אני קובעת איפוא כי ג'סי חייב לתובע סך של 221,000 ₪ (קרן נכון ליום 12.2.09), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד ליום פסק הדין, בניכוי הסך של 50,000 ₪ ששולמו לו ע"י הזוג בן ארויה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום – 16.6.15 עד למועד פסק הדין.

פסק דין
זה מחליף את פסק הדין החלקי שניתן נגד ג'סי בתיק זה ביום 31.7.17.

ב. רישום הערת האזהרה לטובת התובע על הדירה
בתחילת מתן ההלוואות נתן ג'סי לתובע ייפוי כח מיום 7.10.08, ערוך על גבי נסח הטאבו העדכני של הדירה, להשתמש או למכור או להשכיר את הדירה. עולה כי ייפוי הכח ניתן כבטוחה לתובע לצורך קבלת ההלוואות.

בתאריך 29.10.09 – כשמונה חודשים לאחר ההלוואה האחרונה – נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע על הדירה, וזאת לאחר שנערך זכרון דברים (סומן ד) מיום 25.10.09 לפיו התובע קנה את הדירה מג'סי תמורת 500,000 ש"ח.

עולה מהראיות, כי מדובר בהסכם למראית עין, שנועד לצורך רישום הערת האזהרה, במטרה להבטיח לתובע כי חובו של ג'סי ייפרע כאשר הדירה תימכר.

זכרון הדברים חתום על ידי ג'סי אך אינו נושא את חתימת התובע אלא מאן דהוא חתם במקומו.
ג'סי טען כי אויים על ידי אנשים ששלח לו התובע, ואשר לא רצה לנקוב בשמם, כדי לרשום את הערת האזהרה באמצעות זכרון הדברים, והוא נאלץ להתלוות לאותם אנשים ללשכת רישום המקרקעין ולבקש רישום הערת האזהרה לטובת התובע.

התובע מצידו הכחיש קשר למהלך זה ולשליחת אנשים לג'סי, וטען כי ג'סי זייף את זכרון הדברים על דעת עצמו, כאשר ניתן היה לרשום הערת אזהרה על סמך ייפוי הכח.

שתי הגרסאות לא הניחו את דעתי, שהרי ברור מחד גיסא כי האינטרס ברישום הערת האזהרה היה של התובע, ולא של ג'סי, ומאידך גיסא, גרסתו של הנתבע על האלמונים שאיימו עליו בשליחות התובע לא היתה מהימנה כלל, שהרי נתן לתובע מקדמת דנא ייפוי כח לעשות בדירה כראות עיניו, ולא התרשמתי כי ג'סי חושש מהתובע כהוא זה.

אני קובעת כי עולה מהגיון הדברים עד למועד זה ומההתפתחות שלאחר מכן, בה איש לא ניסה לערער על תוקף הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובע, כי מדובר בהסכמה של שני הצדדים לרשום הערת אזהרה לטובת התובע לצורך הגנה על זכותו לפרעון החוב ע"י ג'סי מתמורת המכר, וכי זכרון הדברים נועד לצורך הצגת מראית עין של עסקת מכר ללשכת רישום המקרקעין כדי שתרשם הערת האזהרה, ללא שהיתה למי מהצדדים כוונה לקיים עסקת מכר ביניהם. הוכח כי ג'סי התייחס להסכם כפיקטיבי וחסר תוקף, שהרי מכר את הדירה לידידיה בשנת 2013 מבלי לטרוח לבטל את זכרון הדברים שנערך לכאורה עם התובע.

ג. הסכמי המכר עם ידידיה וינון
ביום 17.10.13, היינו ארבע שנים לאחר רישום הערת האזהרה, וכאשר החוב לתובע עמד בעינו ולא נפרע, ערך ג'סי זכרון דברים עם ידידיה, למכירת הדירה תמורת סך של 400,000 ש"ח, שמתוכם סך של 220,000 ש"ח ישולם ע"י ידידיה לתובע (סומן ה1). ידידיה רשם הערת אזהרה לטובתו ביום 18.11.13.

המדובר בעסקה אמיתית שהצדדים התכוונו לקיים, וידידיה אף קיבל חזקה בנכס תמורת סכום מזומן של 5,000 ש"ח והשקיע בבניה במקום סך המוערך על ידו ב-200,000 ש"ח. בעקבות ביצוע עבודות הבניה, נודע לתובע על עיסקת המכר, והוא הודיע לידידיה כי לא יסיר את הערת האזהרה עד לפרעון מלוא החוב שג'סי חב לו. לטענת ידידיה, באותו שלב פנה לתובע ולג'סי לצורך הסדרת פרעון החוב ביניהם, ואז לטענתו נחשף לפערים בין עמדותיהם כאשר התובע טען כי סכום החוב האמיר ל-500,000 ש"ח ואילו ג'סי טען כי הוא חייב לתובע 120,000 ש"ח. ידידיה הבין כי הערת האזהרה לא תוסר על נקלה, וכי הוא עלול להפסיד את השקעתו, ועל כן חיפש, בהסכמת ג'סי, דרך למכור את הנכס לצד שלישי שישלם לו גם עבור הוצאות הבניה, כאשר הוסכם בינו לבין ג'סי כי עסקת המכר ביניהם תבוטל.

עד למכירת הדירה לצד שלישי, בוצעה עסקה נוספת של מכירת הדירה, בין ג'סי לינון, וזאת לבקשת ידידיה, שנועדה לטענתו לאפשר מכירת הדירה והסרת הערת האזהרה בתקופה שבה ידידיה שהה בחו"ל (מאי-יולי 2014), ויתכן כי גם שיקולי מיסוי עמדו ברקע ה"הסבה", שכן העסקה לא דווחה ע"י ידידיה לרשויות המס. במסגרת עסקה זו, נערך הסכם מכר זהה מיום 10.3.14, בו נרשם שמו של ינון במקום של ידידיה, ונרשמה הערת אזהרה לטובת ינון ביום 23.4.14, לאחר ביטול הערת האזהרה לטובת ידידיה באותו מעמד. מוסכם על כל הנוגעים בדבר, כי לינון לא היה כל חלק בעסקה, לא ידע על פרטיה, והוא פעל כשלוח של אחיו ידידיה על פי בקשתו של זה.

לאחר שובו של ידידיה מחו"ל, הצליח לאתר קונים לדירה – הזוג בן ארויה. בהמשך להתנהלותם הקודמת, לפיה הסכמי מכר היו כפיסות נייר בעיניהם, התעלמו ג'סי וידידיה מהסכמי המכר שנערכו לגבי הדירה עם ידידיה ועם ינון, מבלי לטרוח לבטלם בכתב, ונערך, בידיעת ידידיה ובנוכחותו, הסכם מכר חדש בין ג'סי לבין הזוג בן ארויה.

אני קובעת כי הוכח שההסכמים של ג'סי עם ידידיה ועם ינון בוטלו בהסכמת הצדדים, ללא דרישות או תביעות הדדיות, כאשר עניינו היחיד של ידידיה היה לקבל את השקעתו בבניה מהקונים, דבר לו דאג בנוכחותו במעמד עריכת הסכם המכר, אשר במסגרתו קיבל סך של 205,000 ש"ח מהתמורה ששילמו הזוג בן ארויה.

לפיכך, אין התובע יכול לבסס עילת תביעה כלשהי על סמך הסכמי המכר בין ג'סי לנתבעים 2-3, שהוא לא היה צד להם, נערכו ללא ידיעתו ומעורבותו, ואשר בוטלו בהסכמת הצדדים להם.

בהעדר כל מעורבות אישית של ינון בכל שלב אחר של ההתנהלות, וכאשר גם מעורבותו כצד להסכם המכר עם ג'סי היתה טכנית וכשלוח של ידידיה, אני דוחה את התביעה נגדו.

ד. האם היתה התחייבות של ידידיה ושל הזוג בן ארויה לשלם לתובע סך של 250,000 ₪ כנגד הסרת הערת האזהרה?
התובע ביסס את תביעתו נגד הזוג בן ארויה ונגד ידידיה על התחייבות או הבטחה בעל פה, שניתנה לו על ידיהם בטרם הסרת הערת האזהרה, ביוני 2015.

הוכח כי נודע לתובע על הסכם המכר לינון בפברואר 2015, ועקב כך שלח מכתבי התראה לג'סי ולינון (סומנו ח'-ט'), בהם דרש את החזר החוב ופיצוי בגין גרם הפרת הסכם ההלוואה ע"י המכר לינון ורישום הערת אזהרה לטובתו. בעקבות המכתב לינון, החל ידידיה לעמוד בקשר ישיר עם התובע כדי לנסות להסדיר את פרעון החוב מתמורת המכר כנגד ביטול הערת האזהרה של התובע. במסגרת המו"מ הוכנה ע"י ידידיה טיוטה של "הסכם גמר חוב" בין ידידיה לתובע (סומן י'), אך לא התגבש הסכם עקב בקשתו של ידידיה לפרוס את פרעון החוב של ג'סי לתקופה ממושכת בתשלומים קטנים.

ביוני 2015 הודיע ידידיה לתובע כי מצא קונים לדירה, וביוזמת ידידיה נערכה פגישה במשרדו של עו"ד יגאל שני שנועדה לפתור את בעיית החוב של ג'סי לתובע והסרת הערת האזהרה. התובע העמיד את דרישתו על 250,000 ₪. לטענתו, ידידיה והזוג בן ארויה הסכימו כי ישולם לתובע 250,000 ₪ כנגד ביטול הערת האזהרה. ברם, בפגישה במשרד עו"ד שני, לאחר שהתקיימה שיחה ישירה בין התובע לזוג בן ארויה, עלה כי אין בידי הזוג כספים לפרעון מיידי של הסכום, מאחר שעליהם לקחת משכנתא, דבר שלא יכלו לעשות בטרם הסרת הערת האזהרה, ועל כן התפוצץ המו"מ ועו"ד שני משך ידו ממעורבות בעסקה, עקב מורכבותה.

ידידיה, הזוג בן ארויה ועו"ד שני אישרו קיומה של הפגישה, וכי הצדדים לא הגיעו בה להסכמות ועוה"ד משך ידו מהעסקה.

החשוב לענייננו מאותה פגישה הוא, כי הוכח שהזוג בן ארויה, כמו ידידיה, ידעו כי החוב של ג'סי לתובע (קרן וריבית) עומד על 250,000 ₪ וכי הוא אינו מוכן להסיר את הערת האזהרה ללא שסכום זה ייפרע.

התובע טוען (סעיפים 18-20 לתצהירו) כי התקיימה פגישה נוספת בין ידידיה, הזוג בן ארויה ובינו בלשכת רישום המקרקעין בנתניה לצורך ביטול הערת האזהרה, וכי בשיחה שנערכה שם התחייבו ידידיה וכן הזוג בן ארויה "באופן המפורש ביותר" לשלם לו את חובו של ג'סי בסך 250,000 ₪, וזאת כנגד ביטול הערת האזהרה הרשומה על שמו, וכן התחייב ידידיה בשם אחיו שינון יבטל את הערת האזהרה הרשומה לטובתו תוך יום-יומיים, על מנת שהזוג בן ארויה יקבלו את המשכנתא.

באותו מעמד מסרו לו בן ארויה שיק מחשבונם ע"ס 50,000 ₪, ומסרו לו כי את היתרה ישלמו לו תוך מספר ימים מהמשכנתא שהם אמורים לקבל.

לתובע לא היה הסבר סביר לכך שלא נערך כל מסמך, ולו לקוני, על התחייבות נטענת זו בסכום נכבד של 200,000 ₪. התובע פטר עצמו מהסבר בכך שאמר כי בהיותו אדם דתי וכך גם הזוג בן ארויה, סמך על דברתם. לא היה לתובע הסבר גם לשינוי דעתו באופן כה דרמטי בין מועד המפגש במשרד עו"ד שני, שאז דרש לקבל את כל סכום החוב במזומן, לבין מועד המפגש בטאבו, מספר ימים לאחר מכן, שאז הסתפק בקבלת סך של 50,000 ₪ והסכים להסרת הערת האזהרה ללא כל בטוחה או התחייבות בכתב של הקונים/ידידיה לתשלום היתרה.
לעומת זאת, ידידיה דאג לעצמו היטב, והסיר את הערת האזהרה לטובת ינון רק ב-27.7.15, לאחר שבן ארויה חתמו על שטר חוב על סך 200,000 ₪ ביום 23.7.15, ובהמשך לכך חתמו איתו ביום 29.7.15 על הסכם לתשלום סך של 200,000 ₪ אשר לפיו, 66,000 ש"ח שולמו כמקדמה באותו יום (היינו, לפני חתימת הסכם המכר עם ג'סי) והיתרה עד 15.8.15 (נספחים ט"ז-י"ז), סכום שהתקבל דרך עו"ד אוטמזגין.

התובע לא הסביר מדוע לשיטתו "התחייב" כלפיו גם ידידיה, אשר לא קנה את הדירה, לשלם לו סכום כלשהו. בניגוד לתצהירו, בעדותו לא טען התובע כי ידידיה התחייב כלפיו אישית לשלם, אלא אמר: "
ידידיה מצא קונים ואמר לי שיש קונים. הוא אמר לי "אתה תקבל 250,000 ₪ ובזה מסיימים את העסקה".
דהיינו, ידידיה שימש אך כמתווך-מקשר בינו לבין הקונים, ולא התחייב אישית כלפיו לשלם או לערוב לתשלום סכום כלשהו, צעד שאין בו כל הגיון כלכלי.

לטענת התובע, לאחר הסרת ההערה, פנה הן לזוג בן ארויה והן לידידיה בדרישה קיום ההבטחה, אך הם הפנו אותו מאחד לשני, וידידיה הסביר לו אודות עיכובים שונים הקשורים בעסקת המכר.

לא היה לתובע כל הסבר לכך שבמשך ששה חודשים, מאז הסרת הערת האזהרה, לא ברר עם הזוג בן ארויה ועם ידידיה, וכן עם ג'סי, האם נחתם הסכם מכר בין הזוג בן ארויה לבין ג'סי, האם נתקבלה משכנתא, ולאן הועברו כספי המשכנתא. זאת, על אף שידע כי אין לו כעת כל בטוחה, כי אין לו הסכם בכתב עם הזוג בן ארויה או עם ידידיה, וכי אם יועברו כספי המכר ישירות מהקונים לג'סי, ירדו לטמיון והסיכוי לפרעון החוב - אפסי.

לא נטען ע"י התובע כי הזוג בן ארויה או ידידיה הונו אותו ושיקרו לו לגבי ההתפתחות בעסקת המכר, בעניין הסרת הערת האזהרה של ינון, בעניין קבלת המשכנתא או בעניין מועד עריכת ההסכם עם ג'סי ותנאיו. מהתרשמותי ומהגיון הדברים, שוכנעתי כי לא היה כל נסיון מצד מי מהם להונות את התובע. הזוג בן ארויה היו מוכנים לשלם את כספי התמורה המוסכמת ואחת היתה להם אם הכספים יועברו לג'סי, לבאת כוחו או לתובע; וידידיה דאג לקבל את החזר השקעתו בסך 205,000 ₪ ולא היה לו כל עניין מה ייעשה ביתרת ה-395,000 ₪ של התמורה.

אין זה סביר, כי רק בחודש ינואר 2016 מסרו הזוג בן ארויה לתובע, כטענתו, על קיומה של עסקת המכר ועל עו"ד אוטמזגין שמנהלת את חשבון הנאמנות שבו הופקדו כספי התמורה לטובת ג'סי, כאשר ההסכם נערך ב-10.8.15 והמשכנתא שנרשמה כנגד ההלוואה שלקחו בני הזוג מהבנק נרשמה בטאבו כבר ב-10.9.15, ועד אז הסתירו זאת ממנו חרף פניותיו. אני קובעת כי אילו היה התובע עומד בקשר עם בני הזוג במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2015, היה מקבל מהם את המידע האמיתי על הסכם המכר ועל עוה"ד המטפלת בחשבון הנאמנות אליו הועברו הכספים.

גם המסרונים שהציג התובע (נספחים כ"א) לפניות שלו אל ידידיה, ג'סי ובן ארויה לגבי החוב, הינם מחודש ינואר 2016 ואילך. לא ניתן כל הסבר לאי צירוף פניות במסרונים לפני ינואר 2016, והדבר מעיד כי אין בידי התובע להציג פניות כאלה.

לפיכך אני קובעת כי היתה התרשלות משמעותית של התובע באי מעקב אחר ההתפתחויות של עסקת המכר ואי עמידה בקשר עם הצדדים הרלוונטיים, כדי להבטיח את העברת כספי המשכנתא אליו בגובה סכום החוב, משך כששה חודשים.

בהסכם המכר, שנערך ע"י באת כוחו של ג'סי, עו"ד אוטמזגין, ובא כוחם של הזוג בן ארויה, עו"ד אהרוני, הוסכם כי תמורת המכר בסך 600,000 ₪ שולמו או ישולמו כלהלן:
156,000 ₪ לפני חתימת ההסכם – מדובר בסכומים של 66,000 ₪ ששולם לידידיה ביום 29.7.15 נספח ט"ז), 50,000 ש"ח ששולם לתובע, ו-40,000 ₪ ששולמו לג'סי כמקדמה.
היתרה בסך 444,000 ₪ תועבר עד ליום 30.9.15 לחשבון נאמנות בניהול עו"ד אוטמזגין, לרבות כספי המשכנתא שנטלו הקונים.
לגבי פרעון חובות המוכר, ניתנו בהסכם הוראות לעו"ד אוטמזגין לפרוע מכספי התמורה את יתרת חוב המשכנתא שרבץ על הדירה, מס שבח, חוב למינהל ככל שקיים, וחובות לעיריה, חב' חשמל, וועד בית ככל שקיימים.
כן ניתנה הוראה כוללת, ללא אזכור שם התובע, כי ניתנת הוראה בלתי חוזרת לסלק את יתר חובותיו של ג'סי לנושיו מכספי בתמורה, וזאת בתנאי שעד להשלמת כל הפעולות דנן והעברת הבעלות בדירה על שם הקונים כשהיא נקיה מכל חוב, עדיין יישאר בחשבון הנאמנות סך של 120,000 ₪.
משמע, בהסכם המכר בין ג'סי לזוג בן ארויה לא ניתנה כל הוראה המתייחסת לפרעון החוב לתובע, ולא ניתנה כל קדימות לתשלום החוב ביחס לחובות אחרים שרבצו על הדירה ו/או לנושים אחרים של ג'סי, אלא התובע לא הוזכר כלל, וככל שהכוונה בסעיף זה היתה אליו, הרי שהתשלום הותנה בכך שיישאר בידי עו"ד אוטמזגין סך של 120,000 ₪ לאחר פרעון כל החובות הרובצים על הדירה לצורך העברת הבעלות הנקיה לקונים.
התובע לא נכח במעמד חתימת ההסכם, לא קיבל על עריכתו כל דיווח מהצדדים לו או מידידיה, ולא היה לו קשר ישיר עם עו"ד אוטמזגין עד לחודש ינואר 2016, שאז פנה בא כוחו לעו"ד אוטמזגין והיא מסרה לו כי כל הכספים בחשבון הנאמנות כבר שולמו בהתאם להסכם ולהוראות המוכר.
לאור התרשמותי מהעדים, אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל הראיה להוכחת התחייבות מילולית ישירה של הזוג בן ארויה במעמד הסרת הערת האזהרה, לשלם לידיו "תוך כמה ימים" או בכלל, סך של 200,000 ₪. עדותו של התובע, בנקודות לא מעטות, לא היתה נקיה מספקות ומתחושה של גילוי טפח והסתרת טפחיים, כמו לעניין הריביות ולעניין נסיבות עריכת זכרון הדברים עם ג'סי ורישום הערת האזהרה על שמו. לפיכך, איני יכולה לייחס לגרסתו מהימנות ברמה שתאפשר ביסוס מסקנה לגבי התחייבות הזוג בן ארויה לתשלום ישיר כלפיו של 200,000 ₪, על סמך הצהרתו בלבד.
קל וחומר לגבי ידידיה, שגם הוא, על פי גרסת התובע בתצהירו "התחייב לשלם" לתובע את סכום החוב, כאשר ברי כי לא היתה כל סיבה שידידיה ישלם מכיסו סכום כלשהו לתובע. ואמנם, בעדותו שינה התובע את נוסח האמירה ומסר גרסה מציאותית יותר, כי ידידיה אמר לו שמצא קונה שישלם – הם הזוג בן ארויה.
לפיכך אני דוחה את התביעה שעילתה התחייבות חוזית או מעין חוזית ישירה בין הזוג בן ארויה ובין ידידיה, ביחד או לחוד, לבין התובע לתשלום חובו של ג'סי כנגד הסרת הערת האזהרה.
עם זאת, התרשמתי באופן ברור מהעדויות כל הצדדים, כי ידידיה ובן ארויה ידעו שלאחר תשלום הסכום של 50,000 ₪ ע"י בן ארויה לתובע, נותרה יתרת חוב של ג'סי בסך 200,000 ₪, אותה היה צורך להסדיר במסגרת הסכם המכר, ע"י מתן הוראות מתאימות בדבר העברת כספי התמורה (המשכנתא) שישולמו לעו"ד מטעמו של ג'סי.

אני קובעת כי ידידיה והזוג בן ארויה התרשלו כלפי התובע, בכך שלא עדכנו אותו על חתימת הסכם המכר, מעמד בו כולם היו נוכחים, על תנאי התשלום שהוסכמו, על העברת כספי המשכנתא מבנק המשכנתאות לחשבון הנאמנות שפתחה עורכת הדין של ג'סי – הכל כדי שהתובע יוכל לדאוג לפרעון יתרת החוב מכספי התמורה, בין אם על ידי הטלת עיקול, ובין אם על ידי הגעה להסכם כזה או אחר עם ג'סי. התובע לא היה זר לעסקה, מבחינתם של ידידיה והזוג בן ארויה. שלושתם ידעו היטב, הן לפני הפגישה במשרד עו"ד שני, והן אחריה במעמד הסרת הערת האזהרה בטאבו, כי התובע הינו נושה של ג'סי בסדר גודל של מעל 200,000 ₪, וכי הוא הלך לקראתם וויתר על הבטוחה שבידו כדי שיוכלו לבצע את העסקה – וזאת לטובתם של בן ארויה, שלא היו יכולים לקנות את הדירה ללא הסרת הערת האזהרה, ושל ידידיה, אשר לא היה יכול להיפרע בגין השקעותיו בדירה בסכום נכבד, אלמלא בוצעה עסקת המכר. למרבה הצער, לאחר שהתובע הסיר את הערת האזהרה כשהוא מסתמך על דיברתם כי יתרת הסכום תשולם לו מכספי התמורה,נהגו השלושה כלפיו בבחינת "הכושי עשה את שלו – הכושי יכול ללכת".

בהתחשב באשמו התורם המשמעותי של התובע, שהתבטא באי יצירת קשר עם המעורבים במשך תקופה ממושכת, כמפורט לעיל, אני מעמידה את האשם התורם על 50% מסכום הנזק.

אני סבורה כי לידידיה ולזוג בן ארויה יש תרומת רשלנות ברמה זהה, ועל כן אני קובעת כי על ידידיה לפצות את התובע בסך 25% מסכום יתרת החוב, ועל הזוג בן ארויה לפצותו סך 25% מסכום יתרת החוב, כמפורט בסעיף א' לעיל.


סיכום
ניתן כנגד הנתבע 1

פסק דין
כאמור בסעיף א' לעיל, המחייבו לשלם
לתובע סך של 221,000 ₪ (קרן נכון ליום 12.2.09), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד ליום פסק הדין, בניכוי הסך של 50,000 ₪ ששולמו לו ע"י הזוג בן ארויה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום – 16.6.15 עד למועד פסק הדין. סכום זה יוגדר להלן "סכום פסק הדין".

אני מחייבת את הנתבע 1 בהוצאות המשפט של התובע בסך 20,000 ₪.

התביעה נגד נתבע 2 נדחית, כאמור בסעיף ג' לעיל, ללא צו להוצאות.

התביעה נגד הנתבע 3 מתקבלת בסך 25% מסכום פסק הדין.
אני מחייבת את הנתבע 3 בהוצאות המשפט של התובע בסך 10,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעים 4 ו-5 מתקבלת בסך 25% מסכום פסק הדין.

אני מחייבת את הנתבעים 4-5 בהוצאות המשפט של התובע בסך 10,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ו אלול תשע"ח, 06 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 2325-03/16 בן ציון חתוכה נ' אברהם יעקבי ג'סי בר כוכבא, ינון מהצרי, ידידיה מהצרי ואח' (פורסם ב-ֽ 06/09/2018)