פסקי דין על אורלי יוסף | פסקי דין על מרגלית בושי

53387-02/16 סעש     12/08/2018




סעש 53387-02/16 אורלי יוסף נ' מרגלית בושי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 53387-02-16

12 אוגוסט 2018

לפני:

כב' השופטת
מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (מעסיקים)
- מר מרדכי מנוביץ

ה
תובעת
אורלי יוסף
ע"י ב"כ עו"ד פיני אמיר
-

ה
נתבעת
מרגלית בושי
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור



פסק דין

פתח דבר
התובעת הועסקה במשרדה של הנתבעת כ-3.5 שנים. משפוטרה התובעת מעבודתה, הגישה תביעתה זו, בטענה כי פוטרה על רקע גילה וללא שימוע. משכך, היא תובעת פיצוי בגין הפרת זכויותיה, כמו גם פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך כולל של 205,000 ₪. בנוסף היא תובעת פיצוי בסך 15,000 ₪, משלטענתה לא נמסרה לה הודעה לעובד.
ההליך שבפני
נו
1.
בתאריך 20.9.16 התקיים דיון מוקדם, לאחריו התגלעה מחלוקת בין הצדדים ביחס לגילוי מסמכים, שנועדו להבהיר את מצבת העובדים אצל הנתבעת, לאחר פיטורי התובעת, בשים לב לטענה כי התובעת פוטרה מחמת צמצום בעבודה. בהחלטה מיום 19.4.17 נקבע שטופס 101 אותו מבקשת התובעת, אינו מעיד על מצבת העובדים ואילו טופס 102 כבר הועבר לעיונה של התובעת ולפיכך, הבקשה נדחתה.
2.
בתאריך 6.3.18 התקיים דיון הוכחות. התובעת העידה כעדה יחידה מטעם התביעה. בהחלטה מיום 17.9.17, זומנה לעדות, לבקשת התובעת, גב' חני (חנה) פרישמן, העובדת שלטענת התובעת יועדה להחליף אותה בתפקידה אצל הנתבעת (להלן – חני) ואולם בפתח הדיון הודיע ב"כ התובעת, כי משלא התייצבה לדיון, הוא מוותר על עדותה.
מטעם הנתבעת העידו מר שגיב בורמן וגב' אידה גלפנד, בנוסף לנתבעת עצמה.
3.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ולהלן תובא תמצית טענותיהם.
טענות התובעת
4.
לטענת התובעת הוכח בבירור, בין היתר באמצעות הקלטה של שיחות עם הנתבעת, שפיטורי התובעת נעשו במטרה "להצעיר" את המשרד. הנתבעת עצמה אישרה שיש לה העדפה לעובדות צעירות, שכן מנהלות החשבונות הוותיקות לא יודעות לעשות משכורות. העובדה שהנתבעת מעסיקה עובדות מבוגרות והעובדה שהתובעת עצמה נקלטה לעבודה בגיל מבוגר יחסית, אין בהן כדי לשנות מהמסקנה כי מדובר בפיטורים על רקע גיל, שכן הוכח שהנתבעת "שינתה את העדפותיה ביחס לגילן של העובדות במשרד" (סע' 8 לסיכומי התובעת).
5.
טענת הנתבעת כי העדיפה את חני על פני התובעת, מפני שהיא הוכשרה כיועצת מס, לא הוכחה ואף נסתרה. על פי נספח ה' לתצהירה של הנתבעת, הכשרתה של
חני כיועצת מס החלה רק כ-8 חודשים לאחר פיטורי התובעת, כלומר עד אז היא עסקה רק בהנהלת חשבונות בדומה לתובעת והן "ישבו על אותה משבצת תפקיד" (סע' 12 לסיכומי התובעת). אף הוכח שחני קיבלה חלק מהתיקים עליהם עבדה התובעת.
6.
הנטל להוכחת הסיבה לפיטוריה של התובעת מוטל על הנתבעת והיא זו שהייתה צריכה לזמן את חני לעדות, להוכחת טענותיה.
7.
הוכח שהתובעת פוטרה ללא שימוע כדין. אין חולק כי לפני הפיטורים נערכו לתובעת שתי שיחות עם הנתבעת, אותן התובעת הקליטה, ואולם התובעת לא ידעה לקראת מה היא הולכת כאשר זומנה לאותן שיחות ולא ידעה שהיא מועמדת לפיטורים. הסיבות לפיטורים לא מוצגות כלל בשיחת השימוע.
8.
הנימוקים שהציגה הנתבעת לפיטורי התובעת לא הוכחו כלל. הטענה לסגירת עסקים של לקוחות בהם טיפלה הנתבעת לא הוכחה. למעט לקוח אחד שסגר את עסקו, התובעת המשיכה לטפל בכל לקוחותיה עד פיטוריה. יתרה מכך, הוכח שמצבת העובדים במשרד גדלה. הדבר מצביע על העדר עילה לגיטימית לפיטורי התובעת, אלא מחמת העדפה אסורה של עובדת צעירה ממנה.
9.
טענת הנתבעת ליחסי אנוש גרועים של התובעת, לא הועלתה בפני
ה ואף לא הוכחה. בשיחות המוקלטות נשמעת הנתבעת חולקת שבחים לתובעת ולתפקודה.
10.
לתובעת לא נמסרה הודעה לעובד. נספח ז' אשר צורף לתצהיר הנתבעת הינו מסמך "פיקטיבי". ניתן ללמוד זאת מעיון בהסכם שנערך עם קג"מ להמשך הפרשות לקופת הפנסיה של התובעת. ההסכם הינו מתאריך 5.7.12 ולכן לא יכול היה להיות בידי הנתבעת במועד בו היא טוענת שמסרה לתובעת את ההודעה לעובד. אף העדה מטעם התובעת העידה שאין לה חוזה העסקה.
11.
התובעת עותרת גם לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן פיטוריה נעשו ללא נימוק אמיתי ועל יסוד שיקולים זרים וגרמו נזק לביטחונה העצמי, נוכח גילה המתקדם.
טענות הנתבעת
12.
התובעת ידעה היטב כי היא מוזמנת לשיחות שימוע ולראיה הקליטה את שתי השיחות שנערכו עמה עובר לפיטוריה. התובעת העידה כי לא הקליטה שיחות עבודה רגילות ומכאן שידעה היטב את מטרת השיחות אותן הקליטה.
13.
התובעת התקבלה לעבודה בגיל 52, כאשר מחצית מעובדי משרד הנתבעת הן מעל גיל 50, כולל הנתבעת עצמה. מלכתחילה מודעת חיפוש העובדים יועדה למנהלי חשבונות בני 50 ומעלה. התובעת הייתה מנהלת החשבונות האחרונה שנכנסה למשרד ולכן הראשונה שפוטרה. הוכח כי מתוך 3 מנהלות חשבונות שהיו במועד עבודתה של התובעת, נותרו כיום שתיים בלבד. מכאן, שלא חל גידול במצבת העובדים הרלוונטיים.
14.
הוכח כי הסיבה העיקרית לפיטורי התובעת הייתה הירידה החדה בתיקי הלקוחות בהם טיפלה התובעת, שנבעה ממשבר קשה שפקד את ענף היהלומים. בתצהירה פירטה הנתבעת כי נותרו 9 לקוחות מתוך 16 לקוחות בהם טיפלה התובעת. עדותה זו לא נסתרה.
15.
גם אם נפל פגם בשימוע, הרי שנוכח העובדה כי סיבה אובייקטיבית היא שהביאה לפיטורי התובעת, אין לכך משמעות יתרה ואין הצדקה לפסיקת פיצוי.
16.
הוכח כי ניתנה לתובעת הודעה לעובד ועוד יותר מכך הוכח כי כבר מתחילת עבודתה של התובעת פעלה הנתבעת על מנת לשמר את קרן הפנסיה שהייתה לה בקג"מ. העובדת היחידה של הנתבעת, שאין לה הודעה לעובד, התקבלה לעבוד בשנת 2000, בעוד שהחוק המחייב מסירת הודעה לעובד חוקק רק בשנת 2002.
17.
מדובר בתביעה מנופחת וחסרת פרופורציות לתקופת עבודתה ולשכרה של התובעת ועל כן יש לחייבה בהוצאות ממשיות בגין ההליך דנן.
התשתית העובדתית שהוכחה בפני
נו
18.
התובעת, ילידת 1959, החלה לעבוד ביום 7.2.12 אצל הנתבעת.
19.
התובעת הועסקה כמנהלת חשבונות, במשרדה של הנתבעת, המספק ללקוחותיו שירותים בתחום הנהלת חשבונות ויעוץ מס.
20.
בתאריכים 13.8.15 ו-31.8.15 התקיימו בין התובעת לבין הנתבעת שיחות שהתובעת הקליטה בלא ידיעתה של הנתבעת. תמלולי השיחות צורפו לתצהיר התובעת ונקראו "קובץ הקלטה 1" ו"קובץ הקלטה 2", בהתאמה למועדי השיחות.
עיון בתמלילים מעלה, כי בשיחה השנייה הנתבעת מסרה לתובעת באותו מעמד על ההחלטה לפטרה ופירטה בפני
ה את הנימוקים לכך. כמו כן ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת של חודש ימים. לפיכך, ומטעמי נוחות, את השיחה מיום 31.8.15 נכנה להלן "שיחת הפיטורים" ואת השיחה שקדמה לה נכנה "השיחה הראשונה".
21.
במכתב הפיטורים, אשר נושא תאריך 20.9.15, נרשם כדלקמן (נספח א' לתצהיר התובעת; נספח ג' לתצהיר הנתבעת):

"
בהמשך לשימוע שנערך לך ביום 31/8/15, הודעתי על פיטורייך וניתנה לך בזה הודעה מוקדמת של חודש ימים, עד ה-30/9/15.
פיטורייך נבעו מצימצום עובדים במשרד.
אני מאחלת לך הצלחה בהמשך דרכך
".
22.
בהתאם לסעיף 7 לתצהיר הנתבעת, בשנת 2014 היו לתובעת 16 לקוחות ובתחילת שנת 2015 נותרו בטיפולה 9 לקוחות בלבד. הנתבעת פירטה את שמות הלקוחות וטענותיה אלו לא נסתרו. הטענות בדבר ירידה בהיקף העבודה והלקוחות עלו במפורש גם בשיחת הפיטורים, מבלי שעולה מאותה שיחה שהתובעת חלקה על האמור. על כן אנו מקבלים אותן כנכונות.
דיון והכרעה
אפליה מחמת גיל
23.
פיטורין מחמת גילו של אדם הינם אסורים בשיטתנו המשפטית ואיסור זה אף נקבע מפורשות בסע' 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. התובעת מבססת את טענתה לפיטורים מחמת גילה, על השיחה הראשונה, שם אומרת הנתבעת "אני אומרת מה השאיפה שלי...ובהרבה משרדים...וגם היום, הצעירות יותר, הן מתחילות, לא, הנהלת חשבונות, ייעוץ מס" (עמ' 23, ש' 5-11) וכאשר התובעת שואלת: "הצעירות יודעות, הצעירות יותר מרגלית?" משיבה לה הנתבעת "כן" (שם). עיון בכלל החומר שבפני
נו, מוביל למסקנה ברורה, כי למרות השימוש במונח "צעירות", אין באמירה זו של הנתבעת משום העדפת עובדות על סמך גילן. נפרט טעמינו להלן:
ראשית
, בשיחה הראשונה ניסתה הנתבעת להסביר לתובעת שהיא רוצה להביא את מנהלות החשבונות שלה (שהן כאמור בנות למעלה מ-50) ל"רמה אחרת" (החל מעמ' 20), במטרה שיעשו גם משכורות ללקוחותיהן. היא נקטעת פעם אחר פעם על ידי התובעת ובסופו של דבר מצליחה לומר שהיא רוצה שמנהלות החשבונות יעשו גם משכורות (עמ' 22) ואף נותנת את מנהלת החשבונות הוותיקה שלה, גב' אידה גלפנד, כדוגמא למנהלת חשבונות ותיקה שיש לה נכונות ללמוד זאת (ש' 19). עולה בבירור, שבהקשר הזה בלבד ציינה הנתבעת את "הצעירות יותר". התובעת הגיבה למילים "צעירות יותר" בשטף של דיבור המסביר מהם החסרונות של הצעירות, אך הנתבעת משיבה לה "לא, את לא מנסה להבין" (עמ' 23, ש' 26) ואח"כ שוב "את לא מבינה אותי" (עמ' 24, ש' 5) וגם "אבל תתני לי. אבל תתני לי", (עמ' 24, ש' 9). נראה כי התובעת מבינה היטב את כוונתה של הנתבעת, שכן היא מבהירה "זה לא ניתן" (כלומר, שהיא לא מסכימה לעשות משכורות) והנתבעת מסכמת "בסדר, וזה חבל לי" (עמ' 24). השיחה בעמ' 24 מעידה כי הכוונה של הנתבעת הייתה להבהיר לתובעת שהיא רוצה שמנהלות החשבונות יעשו גם משכורות ללקוחות שהן מטפלות בהם, אך התובעת סירבה נחרצות. מכאן, שבשיחה עצמה עולה בבירור שהמונח "צעירות יותר" לא מתייחס לגיל, אלא לצורך להתאים את הטיפול בלקוחות למקובל כיום, כפי שאידה נכונה לעשות. הנתבעת חזרה על הדברים באופן עקבי בעדותה בפני
נו (עמ' 23, ש' 12) ואנו התרשמנו כי עדותה הייתה מהימנה ואמינה.
שנית
, בשיחת הפיטורים התובעת לא מעלה כל טענה כי פוטרה מחמת גיל. התובעת והנתבעת ניהלו שיחה ארוכה והתובעת התלוננה על דברים רבים, אך לא על תחושתה כי היא מפוטרת מחמת גילה. הדבר מעיד על כך שלמרות אותה אמירה יחידה מהשיחה הראשונה, גם התובעת לא סברה כי מדובר בפיטורים מחמת גילה ונראה כי מדובר בטענה שעלתה לראשונה לקראת התביעה דנן.
שלישית
, התובעת התקבלה לעבודה בגיל 52 (עמ 6, ש' 9) ופוטרה לאחר כ-3.5 שנים. ככל שהנתבעת הייתה מעדיפה, באופן פסול, עובדות בגיל צעיר, אין זה סביר כי הייתה מקבלת לעבודה את התובעת בגיל 52. הדבר עולה גם מהעובדה שאצל הנתבעת מועסקות שתי מנהלות חשבונות נוספות, בנות גילה של התובעת (סע' 22 לתצהיר הנתבעת). טענת התובעת בסיכומיה כי הנתבעת "שינתה את העדפותיה" נטענה בעלמא וללא ביסוס.
24.
על אלו נוסיף, כי הנתבעת הבהירה לתובעת במסגרת שיחת הפיטורים שהיא מפטרת אותה על רקע ירידה בהיקף הלקוחות והמשבר בענף היהלומים והתובעת לא משיבה באופן שמלמד על הפתעה מהדברים או התנגדות להם. גם בשיחה הראשונה מציינת הנתבעת בפני
התובעת "...ירדו תיקים, ירדו פעולות" (בעמ' 8, ש' 7 לתמלול) והתובעת אינה מכחישה זאת. כאמור, גם בפני
נו הבהירה הנתבעת את הירידה המשמעותית בתיקי הלקוחות של התובעת, כך שאנו קובעים כי הוכחה הסיבה לפיטורים, כפי שמסרה הנתבעת לתובעת בשיחת הפיטורים וכפי שנרשמה במכתב הפיטורים.
25.
לבסוף, לא הוכח בפני
נו כי מאז פיטוריה נשכרה עובדת אחרת לתפקיד התובעת. בעמ' 31, ש' 6 לתמלול שיחת הפיטורים אומרת הנתבעת לתובעת "את תראי שלא תבוא מישהי שמחליפה אותך" והתובעת לא הוכיחה, אפילו לא טענה, שאכן נשכרה לעבודה מנהלת חשבונות במקומה. כל שהתובעת טענה הוא שמספר חודשים לפני פיטוריה שבה חני לעבודה לאחר חל"ד, תוך שציינה שחני, שהיא בשנות העשרים לחייה, סיימה לא מזמן את לימודיה והיא חסרת ניסיון בתחום (סע' 6-7 לתצהיר התובעת). התובעת לא טענה במפורש כי חני החליפה אותה בעבודה, אלא הותירה זאת בעדותה כאפשרות מרומזת. מנגד, הנתבעת הבהירה כי חני התקבלה לעבודה שנתיים לפני פיטוריה של התובעת והיא סיימה את עבודתה אצל הנתבעת במועד ידוע מראש – כאשר סיימה את ההתמחות שלה כיועצת מס (סע' 25-26 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת הצהירה ולא נסתרה, כי מצבת העובדים לא גדלה לאחר פיטורי התובעת ובעדותה בפני
נו ציינה כי גם כיום היא מעסיקה רק שתי מנהלות חשבונות (עמ' 21, ש' 30). משכך, על פי חומר הראיות שבפני
נו, מאז שהתובעת פוטרה אכן לא התקבלה לעבודה מנהלת חשבונות תחתיה, דבר התומך בטענת הנתבעת כי מדובר בצמצום אמיתי של עובדת בתחום הנהלת החשבונות.
26.
לאור האמור לעיל, אנו דוחים את טענת התובעת כי פוטרה מחמת גילה.
פיטורים בהעדר שימוע

"זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו דב"ע מח/3-148
שק"ם בע"מ – גרינברג [1], בעמ' 143).
עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני
העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני
מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד
ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו
."
ע"ע (ארצי) 1027/01, ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל
(7.1.2003). ההדגשות הוספו.
27.
נפתח ונבהיר כי איננו מקבלים את הטענה כי השיחה הראשונה מהווה שיחת שימוע לקראת פיטורים. בשיחה הראשונה לא עלתה כלל האפשרות של פיטורי התובעת ולכן לא ניתן לטעון שהתובעת קיבלה במסגרתה הזדמנות להשמיע טענותיה לקראת אפשרות זו ולשכנע את הנתבעת להמשיך להעסיקה. נזכיר שאף במכתב הפיטורים רשמה הנתבעת כי שיחת השימוע התקיימה ביום 31.8.15 (מועד שיחת הפיטורים) ולא במועד השיחה הראשונה.
28.
בשים לב לכך שזכות השימוע (מצד המעסיק) או הטיעון (מצד העובד) נועדה לאפשר לעובד להתגונן בפני
האפשרות של פיטוריו ובפני
הטענות העולות כנגדו, הרי ששני יסודות מהותיים יש לקיים לצורך מימוש הזכות כהלכתה: הראשון שהמעסיק יפרוש בפני
העובד את הכוונה לפטרו ואת הנימוקים לכך והשני, שהעובד יקבל הזדמנות לשכנע את המעסיק שהנימוקים לא מוצדקים או שקיימת סיבה אחרת שלא להפסיק את עבודתו, וזאת לפני שתתקבל ההחלטה הסופית בעניינו.
29.
שני אלו לא התקיימו בענייננו, שכן הפעם הראשונה בה העלתה הנתבעת בפני
התובעת את כוונתה לפטרה, הייתה בשיחת בה הודיעה לה על פיטוריה. מכאן, שבפני
התובעת עמדה החלטה מוגמרת ולא כוונה עקרונית שיש אפשרות שתשתנה נוכח טענות התובעת. משכך, אנו קובעים כי לא ניתנה לתובעת זכות הטיעון לפני פיטוריה.
30.
יחד עם זאת, שתי השיחות שהוקלטו על ידי התובעת, אפשרו לנו הצצה ליחסי העבודה בין הצדדים והיא הביאה אותנו דווקא למסקנה, כי לא מדובר בשלילה מהותית של הזכות. נסביר: כאמור, בשיחה הראשונה כלל לא עלה נושא הפיטורים. כאשר החלה השיחה בין השתיים (עמ' 3 לתמלול) ביקשה הנתבעת לברר את תחושתה שהתובעת אינה מרוצה בעבודתה. התובעת, במקום להשיב ולפרט את הדברים מנקודת מבטה, הכחישה ודרשה הסברים. רק בעמ' 38 לתמלול, התובעת אישרה שאכן לא טוב לה בעבודה (ש' 20). כלומר, אפילו ניסיון של הנתבעת להבין מה מפריע לתובעת בעבודתה וכיצד ניתן לשפר זאת, נתקל בהתנגדות ממשית של התובעת לשתף פעולה. הרושם שקיבלנו מהשיחה הראשונה הוא שעלה קושי לנהל דיאלוג עם התובעת. רוב השיחה היא ויכוח בלתי מסתיים על כל נושא שעולה בה. בשים לב לכך שמדובר בשיחה בין עובדת למעסיקתה, ניתן היה לצפות ליותר הקשבה מצד התובעת ביחס לדברים שמעלה הנתבעת, גם אם דעותיה שונות, אך התחושה המתקבלת מהשיחה היא שהנתבעת כמעט ולא הצליחה להגיד בה דבר בצורה מלאה וסדורה. כך לדוגמא, התובעת מעלה תלונה כלפי הנתבעת על שדרשה לסיים עבודה מסוימת (הקשורה למס) בחודש נובמבר ולא בחודש דצמבר (עמ' 15) ומכאן ואילך מתנהל ויכוח בין השתיים שבסופו התובעת דווקא מאשרת את העובדה שיש לסיים את העבודה המדוברת עד נובמבר, אך עד אז עולה מהשיחה שהנתבעת היא זו שצריכה להצטדק על ההוראה שנתנה. בעקבות השיחה הזאת הנתבעת אומרת לתובעת 5 פעמים "יש לי בעיה איתך" (עמ' 19), אבל התובעת לא מאפשרת לה להסביר את הבעיה וקוטעת אותה שוב ושוב.
גם בנושא הסיוע של חני לתובעת, ניכר שהתובעת מסרבת לנהל שיחה עניינית ומקדמת. התובעת מסבירה לנתבעת שהיא לא מוכנה להיות אחראית על העבודה שחני מבצעת בתיקים שלה (עמ' 13). כאשר הנתבעת שואלת את התובעת "אורלי איך אנחנו מתקדמות?...אם את לא רוצה...שהיא תעזור לך?" (ההפסקות בתוך המשפט נובעות מדיבור של התובעת תוך כדי, עמ' 29), התובעת מתנגדת בתוקף לבקשת הנתבעת לאפשר לחני לעבוד עמה. בסופו של דבר כאשר כבר עולה האפשרות שחני תקבל מהתובעת מספר תיקים והנתבעת מבקשת מהתובעת לתת לה הנחיות לטיפול בהם, עונה לה התובעת "אז שתלמד לבד. אני לא, אין לי זמן. אין לי זמן" (עמ' 35, ש' 27). הדברים חוזרים על עצמם גם בעמ' 52 ובעמ' 53 אומרת התובעת את הדברים הבאים: "מרגלית, אני לא, אל תתני לי לחזור על זה, אין לי זמן לבדוק אותה, וזה עבודה כפולה בשבילי. וזהו. נקודה. אני לא חוזרת על זה" (עמ' 53, ש' 1).
דיאלוג ממושך זה מעיד על עיקשות של התובעת וחוסר נכונות להידבר עם הנתבעת. התנהלותה זו מעמידה בספק את האפקטיביות של שימוע, ככל שהיה מתקיים כהלכתו (וראו גם מדברי הנתבעת לתובעת, בעמ' 39, ש' 18: "...אני אגיד לך את ההרגשה שלי לפעמים, כשאני פונה אלייך, ולפעמים אני גם מוותרת, כי אני מרגישה שקשה לי, כי...לא יודעת למה, את מתגוננת").
31.
בנוסף, אף שאל שיחת הפיטורים הגיעה הנתבעת כאמור, עם החלטה מגובשת – דבר אשר מצאנו כפסול - השיחה נעשתה באופן מכבד ומפורט. הנתבעת הסבירה לתובעת מדוע היא נאלצת לפטרה, חלקה לה שבחים על עבודתה ואף הבהירה כי היא משאירה את האפשרות לחזור ולהעסיקה בעתיד, ככל שמצבת הלקוחות תשוב ותגדל. כך שאמנם השיחה החלה בהבהרה של הנתבעת כי היא נאלצת לעשות צמצומים בעבודה, אך בהמשכה ניתנה לתובעת במה רחבה להעלות את השגותיה ואת תלונותיה ביחס לעבודה וביחס להחלטה.
32.
זאת ועוד. מקובלת עלינו טענת הנתבעת שהתובעת הבינה היטב את הכיוון אליו מנתבות שיחותיה עם התובעת. לא בכדי בחרה התובעת להקליט דווקא שתי שיחות אלו, שקדמו לפיטוריה ולא שיחות אחרות (עמ' 8, ש' 2), כאשר בשיחת הפיטורים התובעת אומרת "את האמת כשקראת לי עכשיו, אני כבר ידעתי למה לצפות" (עמ' 29, ש' 21). התלונות המרובות של התובעת על יחסיה עם יתר העובדים במשרד והתקשורת הלקויה עם הנתבעת, כפי שעולה היטב מהשיחות המוקלטות, היו גם הן ברקע הדברים, כך שלא מדובר במקרה בו הפיטורים נחתו על התובעת כרעם ביום בהיר.
33.
לבסוף, סיבת הפיטורים – הצורך בצמצום אחת ממנהלות החשבונות והבחירה בתובעת דווקא, שכן היא מנהלת החשבונות האחרונה שהצטרפה למשרד (עמ' 22, ש' 25), אף היא מקטינה את המשמעות של העדר שימוע כדין, שכן אין מדובר בבעיה הנעוצה בעבודת התובעת ואשר יש ביכולתה לתקנה.
34.
אנו סבורים אפוא, כי מדובר במקרה חריג, בו חרף אי קיום שימוע כדין, אין הצדקה לפסיקת פיצוי כספי, שכן הנתבעת נהגה בתובעת בהגינות, גם בשלב הפיטורים, כאשר התובעת פוטרה מסיבה אמיתית של צמצום תפקיד של מנהלת חשבונות (השוו: עע (ארצי) 93/07 גיורא ארבל – נ.א.ס.ס נוירומסקולר

אלקטריקל

סטימיולשין

סיסטמס בע"מ
, מיום 19.11.08, בסע' 13). לכך נוסיף, כי תקופת עבודתה של התובעת היתה קצרה יחסית. יחד עם זאת, נביא בחשבון את הפגם שנפל בפיטורי התובעת בעת פסיקת הוצאות ההליך.

הודעה לעובד
35.
בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, על מעסיק למסור לעובדו הודעה בה יפורטו תנאי העבודה (לעיל ולהלן – הודעה לעובד), כאשר הפרת הוראה זו עשויה לחייב את המעסיק בקנס (סע' 4) ובפיצויים ללא הוכחת נזק (סע' 5).
36.
במקרה הנדון טוענת התובעת כי לא נמסרה לה הודעה לעובד ואילו הנתבעת טוענת שמסרה לה את ההודעה מיום 9.2.12 שצירפה כנספח ז' לתצהירה.
37.
בשים לב למחלוקת זו בין הצדדים, אין בידינו לקבוע כי הורם הנטל להוכיח שלא נמסרה לתובעת הודעה לעובד. טענת התובעת כי ההסכם עם קג"מ, מיום 5.7.12, מעיד על כך שלא ייתכן שנמסרה לה הודעה ביום 9.2.12, כפי שרשום על גבי ההודעה שצירפה הנתבעת, אינה תומכת בגרסת התובעת. הנתבעת הבהירה בעדותה כי מתחילת עבודתה של התובעת היא ידעה מה סכום הביטוח בקג"מ, אך פעלה מול קג"מ על מנת לאפשר המשך הביטוח הפנסיוני על מלוא משכורתה של התובעת (עמ' 19, ש' 2) ורק כאשר לא הצליחה בכך הגיעה להסכם עם קג"מ ביחס להמשך הפרשות עד גובה השכר שקג"מ הסכימה לקבלו והטענה לא הוכחשה ולא נסתרה על ידי התובעת. בנוסף על כך נציין, כי אין בפי התובעת כל טענה לתנאי עבודה שלא הובהרו לה דיים, או שלא קוימו כהלכתם במהלך תקופת העבודה.
38.
לאור זאת, אנו דוחים את התביעה לפיצוי מכוח חוק הודעה לעובד.
עוגמת נפש
39.
בשים לב להכרעתנו לעיל, לא שוכנענו כי לתובעת נגרמה עוגמת נפש המצדיקה פסיקת פיצוי בגינה. ככלל, פיטורים גורמים לעובד המפוטר לעוגמת נפש, גם כאשר הם מסיבה ברורה ומובנת וכל זכויות העובד נשמרו כדין. במקרה הנדון, לא מצאנו כי נפל פגם מהותי בפיטורי התובעת, תוך שפיטוריה נעשו באופן מכבד ולפי שלא טענה אחרת, יש להניח כי כל זכויותיה שולמו לה כדין.
40.
משכך, אנו דוחים את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש.


לפני סיום
41.
הנתבעת העלתה טענות בדבר יחסי האנוש של התובעת ואף זימנה לעדות שני עדים בעניין זה. לא מצאנו לנכון להתעכב על טענות אלו, מקום בו הנתבעת עצמה הבהירה כי העדיפה שלא להעלות טענות אלו במהלך פיטורי התובעת, במטרה לכבד אותה (עמ' 20, ש' 2) ועוד ציינה כי גם בלא קשר ליחסי האנוש של התובעת, היתה מפטרת אותה (עמ' 19, ש' 28; עמ' 20, ש' 9).
סוף דבר
42.
לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות.
43.
בשים לב לפגם שמצאנו בפיטורי התובעת, אך לא פסקנו בגינו כל פיצוי, מהנימוקים שפורטו לעיל, ומאידך בשים לב לכך שגם אם היה מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין העדר שימוע כדין, היה זה סכום נמוך משמעותית ביחס לסכום התביעה, אנו מחייבים את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת, בסכום מופחת של 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
44.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, א' אלול תשע"ח, (12 אוגוסט 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








מיכל נעים דיבנר


שופטת


מר מרדכי מנוביץ
נציג ציבור מעסיקים







סעש בית דין אזורי לעבודה 53387-02/16 אורלי יוסף נ' מרגלית בושי (פורסם ב-ֽ 12/08/2018)