פסקי דין על תמר אלימלך | פסקי דין על ניר אלימלך | פסקי דין על דוד אלימלך | פסקי דין על סאמר צלאחאת | פסקי דין על ת. אלימלך | פסקי דין על אילון אלימלך |

31190-07/16 עע     06/09/2018




עע 31190-07/16 תמר אלימלך, ניר אלימלך, דוד אלימלך נ' סאמר צלאחאת, ת. אלימלך בע"מ, אילון אלימלך









בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 31190-07-16
ע"ע 31158-07-16
ע"ע 31113-07-16




ניתן ביום
06 ספטמבר 2018

תמר אלימלך



ניר אלימלך



דוד אלימלך


המערערת בע"ע 31113-07-16
המשיבה בע"ע 31158-07-16
המשיבה בע"ע 31190-07-16

המערער בע"ע 31158-07-16
המשיב בע"ע 31113-07-16
המשיב בע"ע 31190-07-16

המערער בע"ע 31190-07-16
המשיב בע"ע 31158-07-16
המשיב בע"ע 31113-07-16

-


1.

סאמר צלאחאת

2.

ת. אלימלך בע"מ

3.

אילון אלימלך
המשיב בכל הערעורים

המשיבים הפורמליים בכל הערעורים


לפני: השופטת לאה גליקסמן
, השופטת סיגל דוידוב – מוטולה
, השופטת חני אופק - גנדלר

נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ברכה סמו

בשם המערערים – עו"ד תמר אלימלך
בשם המשיב 1 – עו"ד האשם מסארווה



פסק דין


השופטת לאה גליקסמן
:
1.
לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הבכירה מיכל לויט ונציגי הציבור גב' אורית הרצוג ומר עודי שינטל; סע"ש 13693-08-12), שבו נתקבלה חלקית תביעתו של המשיב 1, מר סאמר צלאחאת
(להלן – סאמר) כנגד המערערים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא קיומם של יחסי עבודה בין סאמר לבין המערערים. נציין כי תמר ודוד אלימלך
הם בני זוג הנשואים זה לזה, וניר אלימלך
הוא בנם, וכי בשלב הדיון לפני המותב יוצגו כל המערערים על ידי עו"ד תמר אלימלך
, שהיא גם אחת המערערות.

ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו של בית הדין האזורי
:
2.
סאמר הוא תושב טלוזה, שבשטחי הרשות הפלסטינית.
3.
תחילה תבע סאמר את חברת ת.אלימלך בע"מ (להלן גם – החברה) ואת תמר, דוד, ניר ואילון אלימלך
. בהחלטה מיום 18.9.2014 צורפה חברת אגרילון בע"מ (להלן – אגרילון) כנתבעת נוספת.
4.
סאמר טען בכתב התביעה
כי החברה היא בבעלותם של ניר אלימלך
ודוד אלימלך
(להלן – ניר ודוד בהתאמה); כי עבד בחברה ואצל ניר ודוד, וכן אצל תמר אלימלך
(להלן – תמר) ואילון אלימלך
(להלן – אילון) בעבודות חקלאות במשק המשפחתי ששייך להם, ובכל מספר חודשים הוצא רישיון על שמו של אחד מהם, אבל בפועל כולם בעלי משק אחד שעובדים בו; החברה וכן כל בני משפחת אלימלך היו מעסיקיו ומעבידיו של סאמר בהתאם לפירוש המונח מעביד על פי חוק; על עבודתו חל ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות ועבודות גינון; הוא לא קיבל הודעה בכתב על תנאי עבודתו וכן הודעה על סיום עבודתו, ועל כן, ובהתאם גם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר - נטל ההוכחה בשאלות השנויות במחלוקת מוטל על המעסיקים; הוא פוטר על ידי דוד בשל ויכוח על שכר שלא שילם במועדו. תביעותיו של סאמר היו פיצויי פיטורים (בצירוף פיצויי הלנה), דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, תוספת אישה, דמי נסיעות, הפקדות לקרן פנסיה, הפרשי שכר מינימום, שכר בעד החודשים נובמבר 2011 עד פברואר 2012.
5.
כאמור, המחלוקת העיקרית הייתה מעמדו של סאמר כעובד של המערערים, החברה ואילון. בבית הדין האזורי העידו סאמר, דוד, תמר וניר.
6.
סאמר העיד בתצהירו
כי הועסק על ידי משפחת אלימלך – תמר, דוד, ניר ואילון – במשק החקלאי אשר בבעלותם במושב פצאל שבבקעת הירדן בעבודות חקלאות שונות, החל מחודש ספטמבר 2002 ועד חודש פברואר 2012. לטענתו, מי שקיבל אותו לעבודה היה דוד, כאשר בכל התקופה עבד תחת מרותו ותחת מרות אשתו – תמר – ובני משפחתו אשר היו שותפים לניהול העסק. כנספחים לתצהירו צורפו רישיונות עבודה, רובם אצל דוד ותמר אבל חלקם אצל חברת אגרילון בע"מ (שכאמור הוספה כנתבעת נוספת בהליך בבית הדין האזורי), אילון וניר. לתצהירו צורפה גם תעודת עובד ציבור של סגן מוחלס עאמר, קמב"צ במת"ק שכם, שלפיה סאמר החזיק היתרי כניסה ושהייה לצורך תעסוקה (ההדגשה במקור) אצל בני משפחת אלימלך בתקופות שונות החל מחודש יוני 2006 עד חודש אפריל 2012; אישור מעבר לפועלים של דוד אלימלך
; היתרי שהייה ביום במרחב הבקעה; היתר עבודה לרשימת עובדים של דוד אלימלך
, וביניהם סאמר. נציין כי על אישור המעבר ועל היתרי השהייה, חתומים גם קב"ט המועצה האזורית מר גדי כץ ורבש"צ מושב פצאל מר גיל מימון.
7.
דוד העיד בתצהירו
כי בניגוד לנטען על ידי סאמר, אין למשפחת אלימלך משק חקלאי אחד, אלא שלושה משקים – שלו ושל תמר, של ניר ושל אילון; מרישיונות העבודה שסאמר צירף עולה כי היה קבלן שנתן שירותים חקלאיים, שכן מדובר ברישיונות שהונפקו למעסיקים שונים בתקופות חופפות. כך למשל, בעד אותה תקופה (12/2009 עד 5/2010) סאמר הציג רישיון הן לעבודה אצל דוד ותמר והן לעבודה בחברת אגרילון בע"מ; סאמר עבד כקבלן לפי חוק חוזה קבלנות, התשל"ד – 1974, בתקופות קצרות ולא רצופות, ועל כן אינו זכאי לזכויות כעובד; לחברה אין משק חקלאי בבעלותה; משנת 2001 עד מאי 2006 ניהל דוד את חברת ד"ר חציל (ביחד עם שותף) וכל הרישיונות וההיתרים לתקופה זו מתייחסים לעבודות קבלניות שעשה סאמר עבור ד"ר חציל; מחודש יוני 2006 עד חודש מרץ 2009 הוא העביר את פעילותו לחברה, וסאמר נתן לחברה שירותי קבלנות במשך תקופה קצרה ביותר ולא רצופה; לאחר שהחברה נקלעה לקשיים, ניתן בחודש מרץ 2009 צו הקפאת הליכים נגדה; מאז אסון הקרה בשנת 2008 הפסיק לעבוד כחקלאי; טפסי ההזמנה לעבודה של סאמר שהוגשו לבית הדין על ידי קמ"ט תעסוקה במינהל האזרחי איו"ש לא נכתבו על ידו ועל ידי תמר והם לא נמסרו על ידם. כפי שנודע לו ולאשתו, "מסתובבים" אצל פלסטינאים אישורי עבודה רבים הנושאים את שמם, חלקם נתקבלו בהסתמך על טפסי הזמנה מזויפים, והם אף הגישו בעניין זה תלונה למשטרה. בהקשר זה הפנה ל

פסק דין
של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 39860-03-10) ולדו"ח מבקר המדינה מהם עלה כי קיימת תופעה של רישיונות עבודה מזויפים וסחר בהם, וכן למכתב שבו מאשר קמ"ט תעסוקה כי עד חודש יולי 2010 חידושי עבודה לעובדים פלסטינאים נעשו באופן גורף, גם ללא בקשה של המעסיק.
8.
תמר העידה בתצהירה
על אותן עובדות עליהן העיד דוד.
9.
ניר העיד בתצהירו
כי מעולם לא היה בעל מניות בחברה; בתקופות המצוינות באישורים/רישיונות עבודה שעל שמו המשק החקלאי שלו לא היה פעיל בשל קשיים כספיים, ובשל קשיים אלה הודיע למע"מ בחודש אוגוסט 2011 על סגירת העסק. כמו כן, הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ובהתאם נפתח תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב; בתקופה המצוינת ברישיון העבודה היה עובד שכיר של חברת סאקורה לבנה בע"מ כמשווק, ובאותה תקופה סאמר נתן לסאקורה לבנה בע"מ שירותי אריזה כקבלן.
10.
בכל הנוגע לתביעות נגד החברה ונגד אילון, קבע בית הדין האזורי כי לא מצא שיש לחייבם באלו מהחיובים שנקבעו בפסק הדין, ועל כן אין צורך לדון במעמדם – דהיינו האם החברה מצויה בהליך של הקפאת הליכים והאם אילון הוכרז כפושט רגל.
11.
בית הדין פירט בפסק דינו את המסמכים הרבים שצירף סאמר לתצהירו, תעודת עובד ציבור וכן מסמכים שהוגשו על ידי קמ"ט תעסוקה - טופסי הזמנת תושב אוטונומיה לעבודה באיו"ש עבור סאמר, שעל פי הכתוב בהם המעסיק הוא אחד מהמערערים. בית הדין האזורי דחה את טענת הזיוף של טופסי ההזמנה שהעלו המערערים, וקבע כי בניגוד להתנהלותם בהליכים אחרים, המערערים לא הגישו בהליך זה חוות דעת גרפולוגית להוכחת טענת הזיוף; אין די בהגשת חוות דעת גרפולוגית שממנה עולה לכאורה כי טפסי ההזמנה זויפו, שהוגשה בהליך אחר, ואין די בהגשת תלונה למשטרה, אשר לא הובהר מה עלה בגורלה, כדי לקבוע כי גם הטפסים שהוגשו בהליך זה על ידי קמ"ט תעסוקה זויפו; בית הדין האזורי ציין כי הוא ער לכך שסאמר אישר בעדותו כי זייף רישיון עבודה בעבר, אולם בהיעדר כל הוכחה לזיוף הטפסים הספציפיים שהוגשו על ידי הקמ"ט, יש לקבלם כראיות לכך שבני משפחת אלימלך הגישו טפסים להזמנת סאמר לעבודה במועדים הנקובים בהם; בית הדין האזורי הוסיף כי שלא כמו בתביעות אחרות שהוגשו על ידי עובדי שטחים כנגד המערערים ונדחו, בתביעה זו המערערים אינם מכחישים את היכרותם עם סאמר במשך כל התקופה ואת העובדה שסאמר ביצע עבודה במשקים בבעלותם, ודוד אף אישר כי סאמר ביצע עבודות עבור החברות (ת. אלימלך בע"מ
וד"ר חציל) שבבעלותו. נוכח האמור, הוכחה התקשרות בין סאמר לבין המערערים.
12.
בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי המערערים לא הציגו כל ראייה או עדות כדי לתמוך בגרסתם שסאמר הועסק על בסיס קבלני, ובכלל זאת: לא הציגו הסכם בכתב לביצוע עבודה בקבלנות; חרף עדותו של דוד שלפיה סאמר חתם על תצהיר מדי חודש והוא עצמו ערך רישומים והתחשבנויות בעניין העבודות שביצע, לא הוצג אף מסמך שיש בו להוות ולו ראשית ראייה לאופן ההתקשרות הנטען על ידי המערערים; אכן, שתי ההמחאות שצירף סאמר לתצהירו שהונפקו על ידי החברה הן בסכומים גבוהים בהרבה מהשכר החודשי הנטען, אך לא רשום על גבי ההמחאות למי ניתנו ולא ברור באלו נסיבות הועברו ההמחאות לסאמר וממי, ויתכן שמדובר בשכר עבודה בעד מספר חודשים או תשלום אחר בעד עבודתו. בהעדר חשבונית או פירוט בדבר התשלום, לא ניתן לקבוע את מהותו.
13.
בית הדין האזורי דחה גם את הטענה כי העובדה שניתנו לסאמר היתרי עבודה לתקופות חופפות מעידה על מעמדו כקבלן עבור מזמינים שונים. על פי תעודת עובד הציבור, מיוני 2006 עד אפריל 2012 (עם הפסקה בת חצי שנה) ההיתרים היו כולם על שם תמר, דוד וניר, וחברת אגרילון שבבעלות דוד, כך שכל ההיתרים הם לנתבעים בהליך, כשאף סאמר עצמו טוען כי עבד עבורם לסירוגין. גם העובדה שסאמר הסיע עמו פועלים ובהיתרי העבודה צוין סוג הרכב שלו אינה מעידה על מעמדו כקבלן.
14.
אשר לזכויותיו של סאמר קבע בית הדין האזורי כמפורט להלן.
15.
תקופת עבודה:
נוכח הטענות בדבר זיוף רשיונות עבודה על ידי עובדים אחרים בתקופות החופפות לתקופה הרלוונטית לתביעה ולאור עדותו של סאמר עצמו כי זייף רשיון עבודה בעבר, אין די ברישיונות העבודה שצורפו על ידי סאמר לכתב התביעה כדי לקבוע את תקופת העסקתו, ויש לקבוע את תקופת ההעסקה בהסתמך על האמור במסמכים שהומצאו על ידי גורמים רשמיים בלבד, דהיינו תעודת עובד ציבור והטפסים שצורפו על ידי הקמ"ט.
לאור האמור נקבע כי סאמר הועסק על ידי תמר ודוד בתקופה 22.6.2006 עד 30.11.2010; על ידי אגרילון – למשך תקופה חופפת קצרה של חודשיים – 22.10.2009 עד 31.12.2009; על ידי ניר – 2.5.2011 עד 24.4.2012; על ידי דוד בלבד – 24.10.2011 עד 24.1.2012. מאחר ולגרסת סאמר עצמו העסקתו הסתיימה בחודש פברואר 2012, ובתקופת העבודה האחרונה הוא עבד עבור דוד בלבד, אין מקום להתייחס להיתר ההעסקה האחרון שהוצא על שם ניר, ואשר ממילא חופף בחלקו להיתר שהוצא על שם דוד. בהקשר זה, נדחתה טענתם של המערערים כי לאחר שהחברה נקלעה לקשיים הם הפסיקו לעסוק בחקלאות ועבדו רק כשכירים. על פי תלושי השכר של חברת סאקורה לבנה בע"מ, דוד, תמר וניר החלו לעבוד כשכירים רק ביום 1.6.2011, ומכל מקום עבודתם כשכירים אינה שוללת את האפשרות שהמשיכו להעסיק עובדים שכירים במשקים שבבעלותם.
16.
פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת:
סאמר לא עמד בנטל להוכיח כי פוטר – התביעה נדחתה.
17.
שכר עבודה לתקופה נובמבר 2011 עד פברואר 2012
: המערערים לא הציגו אסמכתא לתשלום השכר בחודשים אלה. עם זאת, לסאמר היה היתר עבודה אצל דוד לתקופה 24.10.2011 עד 24.4.2012, אך על פי עדותו סיים את עבודתו בחודש 2/2012, ועל פי עדותו שלו בחודשים האחרונים הועסק על ידי דוד בלבד. על כן, חויב דוד בלבד בתשלום שכר מינימום לתקופה 11/2011 עד יום 24.1.2012 , בסך של 11,357 ₪.
18.
הפרשי שכר מינימום:
מאחר והמערערים לא הציגו כל אסמכתא לסכומים ששולמו לסאמר בגין עבודתו, בניגוד לחובותיהם הרישומיות, בעיקר לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, התקבלה גרסתו של סאמר בנוגע לגובה השכר ששולם לו, ונפסקו לו הפרשי שכר מינימום בסך של 12,880 ₪ מתמר ודוד, ובסך של 3,180 ₪ מניר.
19.
דמי הבראה:
נוכח קבלת גרסת סאמר כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין המערערים הוא זכאי לדמי הבראה, שאין חולק כי לא שולמו לו, כיון שלשיטת המערערים לא התקיימו ביניהם יחסי עבודה. בהתאם, דוד ותמר חויבו בתשלום דמי הבראה בעד 13 יום בסך של 4,497 ₪.
20.
פדיון חופשה:
על יסוד ההלכה הפסוקה שלפיה נטל ההוכחה לניצול חופשה על ידי העובד מוטל על המעסיק, ונוכח העובדה שהמערערים לא הציגו פנקס חופשה או כל רישום אחר, נתקבלה התביעה לפדיון חופשה בסך של 7,800 ₪.
21.
דמי חגים:

סאמר לא הוכיח תביעה זו, כיוון שלא פירט את ימי החג בגינם נתבעו דמי חגים, ולא ציין אם עבד יום לפני החג ויום אחרי החג. כמו כן, על פי גרסתו קיבל משכורת חודשית קבועה, כך שלא קמה לו זכאות לתשלום דמי חגים, שתכליתם לפצות עובד בשכר יומי עבור ימי חג שבהם לא עבד.
22.
תוספת אישה:
סאמר לא הוכיח את תחולת ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות, ועל כן תביעה זו המבוססת על ההסכם הקיבוצי נדחתה.
23.
דמי נסיעות:
סאמר לא הציג גרסה מפורטת, ראיות ואסמכתאות לתביעה זו ועל כן היא נדחתה.
24.
פיצוי בגין אי הפקדה לפנסיה:
המערערים חויבו בתשלום פיצוי על העדר הפקדות לפנסיה (דוד ותמר – 2,196 ₪; ניר – 769 ₪; דוד בלבד – 427 ₪).
25.
בסופו של יום חויבו דוד ותמר, יחד ולחוד, לשלם לסאמר בגין הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפקדה לפנסיה סך של 27,346 ש"ח; דוד חויב בנוסף לכך בתשלום יתרת שכר עבודה בסך של 11,357 ₪ ו- 427 ₪ פיצוי על העדר הפקדות לפנסיה; ניר חויב בתשלום הפרשי שכר מינימום בסך של 3,180 ₪ ו-769 ₪ כפיצוי בעד העדר הפקדות לפנסיה. כמו כן חויבו דוד, תמר וניר, יחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

טענות הצדדים בערעורים
:
26.
כאמור, על פסק הדין ערערו תמר, דוד וניר, וכל אחד מהם הגיש ערעור בנפרד. עם זאת, בדיון לפני המותב יוצגו כל המערערים על ידי תמר, שהיא עורכת דין במקצועה.
27.
תמר טענה
כי לא היה מקום לקבל את גרסתו של סאמר, נוכח העובדה שהודה שזייף רשיונות עבודה; סאמר הודה שעבד בחברה ואצל אילון, עובדה הסותרת את הנתונים שבתעודת עובד ציבור והטפסים שעליהם הסתמך בית הדין האזורי. זאת ועוד. בחלק מהטפסים שמה של תמר אינו מופיע כלל, ובכל מקרה משהכחישה כי חתמה על הטפסים, על סאמר – התובע – הנטל להוכיח כי כתב היד והחתימה הם של תמר; נכון, שבהליך זה לא הוגשה חוות דעת גרפולוגית על הזיוף, בשל העלות הגבוהה, אך עניין זה אינו פועל לחובתה נוכח העובדה שנטל ההוכחה מוטל על סאמר; לא היה מקום לבסס את פסק הדין על תעודת עובד הציבור, נוכח העובדה שהיא לא שיקפה את המציאות ועמדה בניגוד להודאות סאמר, וכאמור הטפסים שצורפו אליה לא נחתמו על ידי דוד ותמר והינם מזויפים, ומשסאמר הודה שהוא זייף את רישיון העבודה יש לקבוע שסאמר או מי מטעמו גם זייפו את טופסי הבקשות שעל יסודם הונפקו הרשיונות; כמו כן, מעדותו של קמ"ט תעסוקה בהליך אחר (7373-02-14) עולה כי הייתה תקלה במחשבי הקמ"ט, שבאה לידי ביטוי בהנפקת רצף רישיונות עבודה כשהתאריך חוזר על עצמו. תקלה זו התרחשה גם במקרה הנדון, כעולה מתעודת עובד הציבור.
לסיום טענה תמר כי העידה באופן כן ועקבי שמעולם לא העסיקה את סאמר ומעולם לא כתבה בקשה להזמין את סאמר לעבודה בחקלאות, ובתקופה הרלוונטית בכלל עסקה בלימודי משפטים.
28.
דוד טען
כי בדיון ההוכחות בבית הדין האזורי ייצג את עצמו, ובית הדין האזורי קטע את החקירה הנגדית של סאמר ולא איפשר לו לממש את זכותו המהותית לחקירה נגדית; סאמר הודה שזייף רישיון עבודה, ועל כן אין ליתן אמון בגרסתו; דוד העיד לאורך כל הדרך ובאופן עקבי שלא העסיק את סאמר באופן אישי, אלא שמדי פעם קבוצת עובדים של סאמר ביצעה עבודה בקבלנות אצל ד"ר חציל בע"מ ובחברה, חברות שהיו בבעלותו של דוד, וכי סאמר היה קבלן שנתן שירותי חקלאות/שירותי מיון לחברות שבבעלותו של דוד; סאמר הודה בחקירתו הנגדית שהייתה לו קבוצת עובדים משלו, וכשהייתה עבודה היה לוקח אותם לבצע את העבודה; החברה הפסיקה את פעילותה החקלאית בשנת 2008 בשל אסון הקרה, וגם דוד הפסיק לעבוד בחקלאות בשל אסון הקרה, ואף מונה לחברה נאמן במסגרת הסדר נושים; נוכח האמור, הקביעה כי דוד זימן את סאמר לעבודה לאחר אסון הקרה אינה נכונה. דוד חזר בסיכומיו על טענותיה של תמר בדבר זיוף טפסי הבקשה ושהנטל להוכיח כי הטפסים לא זויפו מוטל על סאמר, וכן על כך שחלה תקלה בהנפקת הרישיונות על ידי קמ"ט תעסוקה; סאמר הודה שעבד בתקופה 22.6.2006 עד 30.11.2010 אצל אילון ואצל החברה, ואף הציג שיקים שמועד פרעונם היה לחודשים נובמבר 2008 ודצמבר 2008 שניתנו על ידי החברה. הודאה זו סותרת את האמור בתעודת עובד הציבור, ועל כן לא היה מקום לקבוע ממצאים על פי האמור בתעודת עובד ציבור; בכל הנוגע לתקופה 24.10.2011 עד 24.1.2012 לא נמצאו טפסים על שם דוד, ובכל זאת נקבע כי דוד העסיק את המערער בתקופה זו; החל מיום 1.6.2011 עבד דוד בחברת סאקורה לבנה כעובד שכיר, וכאמור, הפסיק לעבוד בחקלאות לאחר אסון הקרה; בכל מקרה, דוד מעולם לא העסיק את סאמר באופן אישי, וסאמר היה קבלן שנתן מדי פעם שירותים חקלאיים לחברות שבבעלותו של דוד – ד"ר חציל והחברה.
29.
ניר טען
כי הקביעה כי הוא היה המעסיק של סאמר בתקופה 2.5.2011 עד 24.2.2012 אינה מתיישבת עם הודאתו של סאמר כי לא עבד במהלך תקופה זו אצלו; אין לבסס את תקופת ההעסקה על סמך האמור בתעודת עובד ציבור, נוכח העובדה שהיא סותרת את עדותו של סאמר; ניר לא הודה שסאמר ביצע עבודה עבורו. ההיפך הוא הנכון; בכל מקרה, לא היה מקום ליתן אמון בגרסתו של סאמר, נוכח העובדה כי הוא הודה שזייף רשיון עבודה.
30.
המערערים כולם הוסיפו וטענו
כי בפסקי דין של מותבים שונים בבתי הדין האזוריים נקבע כי היה אי סדר בכל הנוגע להנפקת רשיונות עבודה של תושבי השטחים לחקלאים בבקעה, וכן נתקבלה טענתם על זיוף טופסי הבקשות, ועל כן לא ניתן להסתמך גם על תעודת עובד הציבור בכל הנוגע לתקופות עבודתו של סאמר; סאמר עבד בחברת ת.אלימלך ובחברת ד"ר חציל, שאכן היו בשליטתו של דוד, אולם לא נתבקשה הרמת מסך; סאמר נתן שירותים כקבלן ולא הועסק כעובד.
31.
סאמר טען
כללית כי אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית המנומקת של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו מהראיות; המערערים כולם וכן אילון הם בני משפחה אחת; המערערים נמנעו באופן מכוון למסור לסאמר הודעה על תנאי העסקתו וזהות מעסיקו; הונפקו לסאמר היתרים על שם תמר ודוד אלימלך
, וכן הוענקו לסאמר היתרי כניסה למושב פצאל, בהם צוין שהוא מועסק אצל דוד אלימלך
, ולא היה צורך בהם אילולא עבד אצל המערערים; הטענה שלפיה טופסי ההזמנה מזויפים נדחתה על ידי בית הדין האזורי, ונטענה באופן סתמי; מעבר לכך, דוד הודה בהעסקתו של סאמר, ורק טען כי הוא הועסק בהעסקה קבלנית; די בתעודת עובד הציבור להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה; תמר ודוד אלימלך
מנהלים משק בית משותף ועל כן שניהם היו מעסיקיו של סאמר, ותמר לא הציגה כל ראייה ששמה שורבב בטעות למסמכים; תמר פעלה להוציא היתרים עבור דוד; את תעודת עובד הציבור ניתן לסתור רק בראיות בכתב.
32.
סאמר הוסיף וטען
כי כפי שאישר דוד בחקירה נגדית עובד לא יכול להשיג היתר עבודה ללא פנייה של החקלאי, שבו הייתה מעורבת גם עובדת המועצה שירלי מהמועצה האזורית בקעת הירדן, שמקבלת את האישורים, מפיצה אותם לחקלאים וכל חקלאי מוסר את ההיתרים לעובד שלו; לא ניתן כל הסבר מדוע לאחר שנת 2008 המשיכו להנפיק היתרי עבודה לסאמר, אם הוא לא עבד כנטען; לעניין זיוף הרישיון – סאמר הודה ששינה תאריך בכתב יד עד לקבלת היתר חדש, אולם לא שינה פרטים אחרים בהיתר; מדובר במשק חקלאי משפחתי, והמשפחה מנהלת מספר משקים, וסאמר לא אמור לדעת איזה שטח שייך למי מבני המשפחה, והוא עובד בהתאם להנחיות שניתנות לו, ומבחינתו המערערים העסיקו אותו במשותף.

הכרעה
:
33.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורם של דוד ותמר להידחות, ודין ערעורו של ניר להתקבל. בעיקרו של דבר, ערעורם של המערערים סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ועלינו לבחון אם התקיימו נסיבות המצדיקות התערבות בהן.

ערעורם של תמר ודוד
:
34.
כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, בית הדין היה ער לקושי שהציגו המערערים בהסתמכות על היתרי העבודה, והביא בחשבון הן את טענת המערערים לעניין זיוף רישיונות עבודה על שמם והן את הודאתו של סאמר כי זייף תאריך ברישיון עבודה בעבר. על כן קבע את תקופות עבודתו של סאמר רק על יסוד התקופות שפורטו בתעודת עובד הציבור, ולא הסתמך על רישיונות העבודה.
35.
אנו סבורים, כי מסקנתו של בית הדין האזורי כי סאמר הועסק על ידי דוד ותמר או דוד בתקופות שנקבעו על ידו, מעוגנת היטב בחומר הראיות.
36.
אשר לעצם הגשת בקשות להיתר להעסקתו של סאמר, הרי שדוד אישר בעדותו כי פנה בבקשות להנפקת היתרים לסאמר, עת הבקשות היו בשמו או בשמו ובשם תמר.
ש. "ההיתרים שהונפקו היו על שמך או על שם שניכם אתה ותמר?"
ת. "לפעמים על שמי ולפעמים על שם שנינו";
ש. "בוא תראה לי בתעודת עובד ציבור איפה מופיע אתה לבד על ההיתרים?"
ת. "... יש עם זה בעייה שאני ותמר היינו ביחד? אנחנו רק 40 שנה" (ע' 22, ש' 27 – 30).


כמו כן אישר דוד בעדותו כי ההיתרים להעסקתו של סאמר לא הוצאו על שם החברות ד"ר חציל בע"מ ות. אלימלך בע"מ
אלא כאמור על שמו ועל שם תמר, באומרו: "בעבור התובע לא. קבלנים אחרים כן. יכול להיות. בעבור התובע לא" (ע' 24, ש' 16).
עוד יש לציין כי מעדותו של דוד עולה כי בינו לבין סאמר הייתה התקשרות, שתחילתה בין שנת 2000 ל- 2002 (ש. "ממתי לראשונה ראית את התובע?" ת. "לא זוכר שנה, אני מכיר אותו הרבה שנים, אולי משנת 2000 2001 2002 לא זוכר שנה"; ע' 20, ש' 11 - 12). אשר לסיום ההתקשרות, הרי שבעוד שנטען כי לאחר שנת 2008 לא הייתה כל התקשרות בין המערערים לבין סאמר, בחקירת הנגדית בתשובה לשאלה "מתי התנתקתם?" השיב דוד "לא זוכר תאריכים במדויק, 2010, 2011" (ע' 20, ש' 15). ובהמשך העיד כך:
ש.

העובד היה בחצרות שלך מ- 2002 עד 2012 לשיטתך?
ת.
לא. הוא אומר שאצל שלושתנו.
ש.
האם אתה מכיר אותו לאורך כל התקופה?
ת.
אני מכיר אותו לאורך כל התקופה. היה בא עם הקבוצה שלו. מדי פעם נותן עבודה קבלנית לפי מה שהיינו סוגרים, ומדי פעם לד"ר חציל ומדי פעם לת.אלימלך, נתן שירותי מיון.

העולה מן האמור הוא כי על פי עדותו של דוד עצמו הוא וסאמר היו בקשרי עבודה לאורך כל התקופה, משנת 2002 עד שנת 2012. בית הדין האזורי חייב את דוד ותמר על התקופה משנת 2006 ואילך בלבד, על יסוד האמור בתעודת עובד הציבור, אולם איננו נדרשים לדון בתקופה 2002 עד 2006, משסאמר לא הגיש ערעור על כך.
37.
לטענת דוד, ההתקשרות עם סאמר הייתה לביצוע עבודות שונות בקבלנות, עת לסאמר הייתה "קבוצה שלו" וזאת באופן לא סדיר ורציף. אין בידינו גם לקבל טענה זו. אנו סבורים, כי משאישר דוד בעדותו את גרסתו של סאמר, המתיישבת עם האמור בתעודת עובד ציבור, כי הוא ביקש היתרי עבודה לסאמר, וכי הייתה ביניהם התקשרות בתקופה 2002 עד 2012, עבר אל המערערים "נטל הבאת הראיות" להוכיח כי מדובר, כטענתם, בהתקשרות לביצוע עבודות שונות בקבלנות, עת לסאמר הייתה "קבוצה משלו", וזאת באופן לא סדיר ורציף. (לאבחנה בין "נטל השכנוע" לבין "נטל הבאת הראיות" ראו: ע"ע (ארצי) 57033-11-13 ישראל כפרי – שניב תעשיות נייר בע"מ (10.11.2016) והאסמכתאות שם). כמוסבר להלן, המערערים לא הרימו את נטל הבאת הראיות המוטל עליהם.
37.1.
למרות שעל פי עדותו של דוד סאמר חתם כל חודש על תצהיר בנוגע לתשלומים ששולמו לו (ע' 20, ש' 27 – 29), ולמרות שעל פי עדותו מסמכים אלה נמצאים ברשותו (ע' 20, ש' 30) לא הוצג ולו מסמך אחד המאשש את הטענה כי סאמר עבד כ"קבלן".
37.2.
לא הוצגו מסמכים שמהם ניתן ללמוד את מועדי ההתקשרות עם סאמר לביצוע עבודות כקבלן. יודגש, כי דוד העיד כי יש לו רישום על "כל עבודה" של סאמר (ע' 21 ש' 11), אך למרות שהעיד בחקירתו הנגדית כי יגיש מסמכים אלה "בסיכומים" (ע' 21, ש' 13), לא הוצג ולו מסמך אחד, וגם לא הוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות לאחר דיון ההוכחות.
37.3.
כעולה מעדותו של דוד (ע' 19, ש' 24 – 35; ע' 20, ש' 1 – 10; ע' 24, ש' 1 – 2), בתהליך הנפקת היתרי העבודה הייתה מעורבת העובדת שירלי (גב' שירלי עבדי) מהמועצה. גם במכתבו של מר יצחק לוי, קמ"ט תעסוקה מיום 10.11.2013, אליו צורפו טופסי הזמנת תושב אוטונומיה לעבודה עבור סאמר (להלן – טופסי הבקשה) החתומים על ידי המערערים וכן אילון אלימלך
שאותרו ביחידת תעסוקה במנהל אזרחי, שהוגשו בהתאם לצו בית הדין האזורי מיום 9.7.2013, הובהר כי טופסי הבקשה נמסרו למשרדי המת"ק בורד יריחו על ידי נציגת מועצה אזורית בקעת הירדן גב' שירלי עבדי שמונתה מטעם המועצה לרכז את נושא הגשת ההזמנות לקבלת רשיונות העבודה. כמו כן, סאמר הציג אישורים שונים (היתרי שהייה במרחב חטיבת הבקעה, אישורי מעבר) עליהם חתומים הן קב"ט המועצה האזורית והן רבש"צ פצאל מר גיל מימון, שלפיהם סאמר מועסק אצל מר דוד אלימלך
. בחלק מהאישורים – שמו של סאמר נמנה עם רשימה שמית שבה פורטו שמותיהם של עובדים נוספים (21 עובדים או 14 עובדים). גם על חלק מטופסי הבקשה מופיעה חתימתו של מר גיל מימון. אין ספק, שעדותם של שירלי ושל הרבש"צ יכלה לשפוך אור על שאלת העסקתו של סאמר על ידי המערערים ומתכונת ההתקשרות עמו. אולם, המערערים לא זימנו מי מהם לעדות, ואי זימונם לעדות פועל לחובת המערערים.
38.
טענות המערערים הכופרות בעצם העסקתו של סאמר כעובד על ידם ובתקופות עבודתו מבוססות על כך שבהליכים אחרים הוכח שהיו אי סדרים בהנפקת רישיונות עבודה, כך שרישיונות עבודה הוארכו באופן אוטומאטי ללא בקשה של החקלאי, וכן הוכח כי טופסי בקשה להיתרי עבודה שנחזים להיות חתומים על ידם זויפו. אין בידינו לקבל טענות אלה.
38.1.
אשר לטענה בדבר אי סדרים
בהנפקת הרישיונות – טענה זו מבססים המערערים על מכתבו של מר יצחק לוי, קמ"ט תעסוקה, מיום 14.1.2014, כי בתקופה אוגוסט (או ספטמבר) 2006 עד יולי 2010 חידוש רישיון העבודה לעובד פלסטיני שתוקף רשיונו פג חודש באופן אוטומטי (חידוש גורף). אין לנו צורך להידרש בהליך זה למשמעות עובדה זו, ולשאלה אם וכיצד היא משליכה על המשמעות הראייתית של היתרי עבודה שניתנו לעובדים פלסטיניים להוכחת עצם עבודתם ותקופת עבודתם על פי הנתונים שבהיתר (ראו בעניין זה ע"ע (ארצי) 3531-10-16 רפאל עובדיה – פיצל פחרי דואבשה (11.4.2018), שניתן במעמד צד אחד, שבו ניתן משקל מסוים לעובדה זו, בהצטרפו לכך שבתקופה שבמחלוקת על פי תדפיס רשות האוכלוסין וההגירה הועסק העובד עלידי שתי חברות). זאת, כיוון שכאמור לעיל במקרה הנדון הודה דוד כי הייתה התקשרות בינו לבין סאמר בתקופה זו, כגרסתו של סאמר, והמערערים לא הרימו את נטל הבאת הראיות לסתור את גרסתו של סאמר בדבר תקופת עבודתו והיקף עבודתו, כמוסבר לעיל.
עוד יש להדגיש כי בכל מקרה טענה זו רלוונטית רק לתקופה אוגוסט 2006 עד יולי 2010, ואין לה נפקות לתקופת ההעסקה לפני אוגוסט 2006 או לאחר יולי 2010.
38.2.
אשר לטענה בדבר זיוף טופסי הבקשה
- כמפורט בסעיף 36 לעיל, דוד אישר בעדותו כי ביקש היתרי העסקה עבור סאמר, לעתים על שמו בלבד ולעתים על שמו ועל שם תמר. נציין, כי בהליכים האחרים, בשונה מהמקרה הנדון טענו המערערים כי לא הייתה בכלל התקשרות בינם לבין העובדים התובעים, ואילו במקרה הנדון המערערים אינם מכחישים כי הייתה התקשרות בינם לבין סאמר. נוכח האמור, לא ניתן לקבל טענה גורפת כי טופסי הבקשה בעניינו של סאמר שהוגשו לבית הדין מזויפים, ועל המערערים נטל הבאת הראייה כי הטפסים הספציפיים שהוגשו על פי צו בית הדין או הטפסים הספציפיים שעליהם התבססו הנתונים שבתעודת עובד ציבור מזויפים. אולם, בניגוד להליכים אחרים לא הוגשה מטעם המערערים חוות דעת גרפולוגית להוכחת טענת הזיוף של טופסי הבקשה הספציפיים. גם בהקשר לטענת זיוף טופסי הבקשה, אי זימונה של גב' שירלי עבדי מהמועצה האזורית, אשר טיפלה מול המינהל האזרחי בהנפקת היתרי העבודה לעובדי הרשות הפלסטינית שהועסקו על ידי החקלאים, ואי זימונו של הרבש"צ מר גיל מימון, החתום על חלק מהטפסים פועל לחובתם של המערערים. נוכח האמור, טענת המערערים כי טופסי הבקשה בעניינו של סאמר מזויפים דינה להידחות, משלא הוכחה.
39.
אשר לטענת תמר כי לא הייתה מעסיקתו של סאמר ומעולם לא ביקשה היתר להעסקתו, ולטענה כי סאמר הועסק על ידי ד"ר חציל בע"מ ות. אלימלך בע"מ
: כאמור, דוד הודה בעדותו כי לבקשתו הונפקו היתרים להעסקתו של סאמר, לעתים על שמו בלבד ולעתים על שמו ועל שם רעייתו תמר. כמו כן אישר דוד בעדותו כי ההיתרים להעסקתו של סאמר לא הוצאו על שם החברות ד"ר חציל בע"מ ות. אלימלך בע"מ
אלא על שמו ועל שם תמר. בטיעון לפנינו, טענה ב"כ המערערים כי לא ניתן היה להנפיק היתרי עבודה על שם החברה ת.אלימלך בע"מ ועל כן ההיתרים הונפקו על שם דוד (פרוטוקול ע' 5, ש' 27 – 28). כאמור, המערערים לא הציגו שום מסמך המעיד על התקשרות בין ד"ר חציל בע"מ או חברת ת.אלימלך בע"מ (להלן יחד – החברות) לבין סאמר, והמסמך היחיד שהוצג המצביע על קשר בין סאמר לבין חברת ת. אלימלך בע"מ
הוא המחאות שנמסרו לסאמר. בהקשר זה יש לציין כי המערערים הציגו אישורים של רואי חשבון ביחס לפעילות החברות (נספחים ג' ו- ד' לתצהירו של דוד), עובדה המחזקת את המשמעות של אי הצגת מסמכים להתקשרות בין סאמר לבין החברות. אנו סבורים, כי אין לאפשר לדוד ותמר להתנער מהמצג שהציגו הן כלפי הרשויות והן כלפי סאמר כי הם מעסיקיו, ולטעון בדיעבד כי הועסק על ידי החברות, עת אין שום ראייה כי בזמן אמת החברות היו מעסיקותיו של סאמר, ואף לא נמסרה לסאמר הודעה על כך. זאת ועוד. התנהלות זו – בקשת היתרים על שם המערערים – מעידה כי המערערים לא שמרו על הפרדה בינם לבין החברות ד"ר חציל בע"מ ות. אלימלך בע"מ
, וגם לא הוכח כי כל פעילות המשקים החקלאיים של המשפחה הייתה במסגרת החברות בלבד, כנטען. בהתייחס לטענת המערערים כי לא ניתן היה לקבל היתרים עבור חברת ת.אלימלך בע"מ, הרי שלא הוצגה שום ראייה המצביעה על ניסיון לקבל היתר להעסקת סאמר בחברה. ככל שהטענה היא שלא ניתן לקבל היתר להעסקה בתאגיד, הרי טענה זו נסתרת מעצם העובדה שניתן לסאמר
היתר עבודה בחברת אגרילון בע"מ, שהייתה שייכת לאילון אלימלך
, בנם של תמר ודוד. בכל הנוגע לתמר נוסיף כי גם על פי המסמכים שצירפו המערערים, המשק הוא של "תמר ודוד אלימלך
" (נספח א' לתצהירו של דוד), ומשהועסק סאמר במשק של דוד ותמר, בהצטרף לכך שהיתרי ההעסקה הם על שם דוד ותמר, יש לראות גם בתמר כמעסיקתו.
זאת ועוד.
עדותו של דוד והעובדות המפורטות לעיל מתיישבות עם האמור בתעודת עובד ציבור, שלפיה מעסיקיו של סאמר הם דוד ותמר. בהתאם לסעיף 23 לפקודת הראיות, "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות הדין, לקבל כראיה תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמי; התעודה תהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה או קיבל את הידיעה
שנרשמה, ואם אין הוא עוד באותו שירות - בידי האחראי על היחידה שבה עבד".
המערערים לא ביקשו לזמן את נותן תעודת עובד הציבור לעדות. נוכח האמור, יש לראותם
כמי שוויתרו על זכותם בעניין זה, והם אינם יכולים להעלות טענות בדבר אמינות תוכנה של התעודה [קדמי, על הראיות (חלק שני), ע' 964 (2009)].
ראו:
ע"פ (ארצי) 7960-03-14 אברהם ארבלי נ' מדינת ישראל (10.11.2016).
לפיכך, על המערערים מוטל הנטל לסתור את תוכנה של תעודת עובד ציבור, שלפיה תמר הייתה מעסיקתו של סאמר במשותף של דוד, והם לא הרימו נטל זה.
לאור כל האמור לעיל לא נסתר כי גם תמר הייתה מעסיקתו של המערער, ביחד עם דוד, ויש לראות בדוד ובתמר כמעסיקיו.
40.
ב"כ המערערים טענה בדיון לפנינו כי "בינואר 2008 כל השטחים שלנו נשרפו. הייתה קרה, 5 ימים והכל נשרף ומאותו רגע לא היינו חקלאים" (ההדגשה הוספה). בית הדין האזורי לא קיבל את גרסתם של המערערים, וציין כי דוד, תמר וניר החלו לעבוד כשכירים בחברת סאקורה לבנה בע"מ רק בחודש יוני 2011, ומכל מקום עבודתם כשכירים אינה שוללת את האפשרות שהמשיכו להעסיק עובדים שכירים במשקים שבבעלותם. זאת ועוד. גרסה זו אינה מתיישבת עם עדותו של דוד, אשר העיד כאמור כי הקשר בינו לבין סאמר נמשך גם בשנים 2010 עד 2012. עוד יש לציין כי מלבד "צו מינוי נאמן לביצוע הסדר נושים ותוכניות הבראה" של חברת ת.אלימלך בע"מ, לא הציגו המערערים כל מסמך ובו פירוט תוכניות ההבראה והאם אכן משמעותן הייתה חיסול הפעילות החקלאית של המערערים (הן במסגרת החברה והן במסגרת המשקים שבבעלותם) או כל מסמך אחר המעיד על חיסול הפעילות במשקים החקלאיים שבבעלות בני המשפחה.
41.
אשר לסעדים ולסכומים שנפסקו לסאמר – הרי שהמערערים לא העלו בערעורם טענה כלשהי בעניין זה, וערעורם סב רק על הקביעה כי היו מעסיקיו של סאמר. על כן, משנדחה ערעורם של דוד ותמר בעניין זה, הרי שסאמר זכאי לכל הסכומים שחויבו תמר ודוד לשלם לו על פי פסק דינו של בית הדין האזורי.
42.
כללו של דבר
– ערעורם של תמר ודוד נדחה.

ערעורו של ניר
:
43.
בעדותו בחקירה נגדית לעניין עבודתו אצל ניר השיב סאמר כך:
ש
.
בשנת 2011 ו- 2012 עבדת אצלי?
ת
.
הייתה תקופה שעבדתי אצלך שעשית לי את התצהירים. הכוונה את היתרי הכניסה. לשאלתך לא עבדתי בשנת 2011 – 2012 אצלך.
(ע' 18, ש' 7 – 9)
נציין, כי ניר ביקש להמשיך לחקור את סאמר על כך שבתקופה שבה יש לו היתרים על שמו של ניר, ניר לא היה עצמאי אלא שכיר, אולם בית הדין האזורי לא התיר את המשך החקירה וקבע כך:
"התובע כבר השיב שהוא לא עבד אצל הנתבע 2 בשנים האלה. לגבי משמעות קיומם של היתרים על שם הנתבע 2 בשנים אלה, ייקבע בפסה"ד".
44.
בפסק הדין, קבע בית הדין האזורי כי סאמר הוכיח שביצע בפועל עבודות במשקים "של מי מהנתבעים"; כמו כן, התייחס בית הדין לכך שיש היתרי העסקה לתקופות חופפות, וקבע כי אין בכך כדי להעיד על מעמדו כקבלן, אלא קיבל את גרסת סאמר כי עבד עבור המערערים לסירוגין במשך התקופה הרלוונטית לתביעה. כאמור, בית הדין האזורי החליט כי נוכח הספקות שהעלו המערערים בנוגע לרישיונות העבודה, תקופת ההעסקה תבוסס על האמור בתעודת עובד הציבור בלבד. בהתאם לכך, הטיל על ניר חבות כמעסיק לתקופה 2.5.2011 עד 23.10.2011. בכל הנוגע לתקופה 24.10.2011 עד פברואר 2012, שלגביה היו היתרי העסקה חופפים – הן על שם דוד והן על שם ניר – הטיל בית הדין האזורי את החבות על דוד, על יסוד עדות סאמר כי בתקופה האחרונה עבד עבור דוד בלבד.
45.
ניר טען בערעורו כי לא ניתן לחייבו כמעסיק על תקופה שבה סאמר הודה במפורש שהוא לא עבד אצלו. בטיעון לפני המותב טען סאמר כי מבחינתו הוא עבד אצל בני משפחת אלימלך, ללא הפרדה בין ההורים (דוד ותמר) לבין ילדיהם, וכשנמסר לו ההיתר, כיוון שאינו קורא עברית הוא לא ידע על שם מי מבני המשפחה ניתן היתר ההעסקה. בכל אופן, ניר אלימלך
חויב בגין תקופה בת שלושה חודשים בלבד, וסאמר עבד אצל בני המשפחה בכל המטעים.
46.
לאחר בחינת טענות הצדדים אנו קובעים כי יש לקבל את ערעורו של ניר. נוכח הודאתו המפורשת של סאמר כי לא עבד אצל ניר בשנים 2011 עד 2012, נסתר האמור בתעודת עובד הציבור בהקשר זה, ולא ניתן לחייב את ניר בתשלום זכויותיו של סאמר בעד שנים אלה. נדגיש, כי בסיכומיו בערעור סאמר לא טען כי יש לראות בשלושת המערערים – דוד, תמר וניר – מעסיקים במשותף, אלא טען רק כי יש לראות את דוד ותמר כמעסיקים במשותף נוכח העובדה כי ניהלו משק בית משותף, וכי אין להתערב בקביעה העובדתית בדבר קיומם של יחסי עבודה בין סאמר לבין ניר בתקופה שנקבעה על ידי בית הדין האזורי. רק בטיעון לפני המותב השתמע מטענות סאמר כי המערערים קבעו ביניהם על שם מי יונפק היתר ההעסקה, ומבחינתו הוא עבד אצל "בני משפחת אלימלך", ללא הבחנה ביניהם, ויש לראות בהם כמעסיקים במשותף. אולם, משלא נטען במפורש על ידי סאמר כי יש לראות בתמר, דוד וניר מעסיקים במשותף במשך כל תקופת ההעסקה, ומשלא נטען, ולו בתשובה לטענות ניר בערעור, כי ככל שערעורו של ניר יתקבל יש לחייב את דוד או את דוד ותמר כמעסיקים או כמעסיקים במשותף בתשלום זכויותיו של סאמר בעד תקופת יחסי העבודה בין סאמר לבין ניר על פי קביעת בית הדין האזורי, ומשלא הוגש ערעור על חלוקת החבות בין דוד ותמר לבין ניר, לא ניתן לקבל טענה זו, שכן לא ניתנה למערערים הזדמנות להתייחס אליה.
47.
כללו של דבר
– ערעורו של ניר מתקבל, והחיוב שהוטל עליו בפסק דינו של בית הדין האזורי בטל.

סוף דבר
48.
ערעורם של דוד ותמר נדחה, וכל החיובים שהוטלו עליהם בפסק דינו של בית הדין האזורי נותרים על כנם. ערעורו של ניר מתקבל, והחיוב שהוטל עליו בפסק דינו של בית הדין האזורי בטל.
49.
אשר להוצאות ושכ"ט עו"ד
: כל המערערים יוצגו על ידי עו"ד תמר אלימלך
, ועל כן לא מצאנו להפריד בעניין זה בין ערעורם של דוד ותמר לבין ערעורו של ניר. לפיכך, בהתחשב בדחיית ערעורם של דוד ותמר ובקבלת ערעורו של ניר, אנו קובעים כי דוד ותמר, יחד ולחוד, ישלמו לסאמר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.


ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ח (06 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.






לאה גליקסמן
,
שופטת, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה
, שופטת

חני אופק גנדלר,
שופטת


גברת יעל רון,
נציגת ציבור (עובדים)


גברת ברכה סמו,
נציגת ציבור (מעסיקים)















עע בית הדין הארצי לעבודה 31190-07/16 תמר אלימלך, ניר אלימלך, דוד אלימלך נ' סאמר צלאחאת, ת. אלימלך בע"מ, אילון אלימלך (פורסם ב-ֽ 06/09/2018)