פסקי דין על אברהם לב | פסקי דין על שירות בתי הסוהר – מחלקת האסיר – זימונים | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על מחלקת בריאות הנפש |

5539/18 רעב     25/09/2018




רעב 5539/18 אברהם לב נ' שירות בתי הסוהר – מחלקת האסיר – זימונים, מדינת ישראל, מחלקת בריאות הנפש






בבית המשפט העליון

רע"ב 5539/18

לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
אברהם לב



נ ג ד

המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר – מחלקת האסיר – זימונים
2. מדינת ישראל

3. מחלקת בריאות הנפש


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מחוז מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט) בעת"א 30590-05-18 מיום 11.7.2018

בשם המבקש:
בעצמו

בשם המשיבים:
עו"ד ענת גולדשטיין
החלטה

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת מ' ברנט) בעת"א 30590-05-18 מיום 11.7.2018 בגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות.

רקע

2. המבקש מרצה 20 שנות מאסר בגין עבירות מין חמורות שביצע בקטינה כבת 9, לאחר שחטף וכלא אותה לשם ביצוען. בנוסף, הורשע המבקש בעבירות תעבורה אשר היו חלק ממסכת המעשים שביצע, וכן בהדחה בחקירה. המבקש ביצע עבירות אלו לאחר שהורשע כשלוש שנים קודם לכן בביצוע מעשה מגונה בקטינה עד לגיל 14, וזהו מאסרו השני.

3. מעת לעת פנה המבקש לשירות בתי הסוהר בבקשות להשתלב בסבב חופשות, אך עד כה נענה בשלילה נוכח קביעתה של מחלקת בריאות הנפש
(להלן: מב"ן) כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה. כנגד החלטה זו עתר המבקש ביום 20.3.2013 לבית המשפט המחוזי, וטען כי נפלו פגמים בממצאים ובמסקנות העולים מחוות דעת מב"ן. ביום 22.5.2013 העתירה נדחתה ונקבע כי חוות הדעת מפורטת ויסודית, וכי ההחלטה שלא להוציא את המבקש לחופשות סבירה ומוצדקת בנסיבות העניין (עת"א 39457-03-13).

4. ביום 2.6.2014 עתר המבקש פעם נוספת לבית המשפט המחוזי באותו עניין, לאחר שבקשתו נדחתה פעם נוספת על ידי שירות בתי הסוהר. ביום 16.7.2014 בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וקבע כי חוות הדעת של מב"ן סבירה ומבוססת על נתונים שבאו מפיו של המבקש וממעשיו נושא מאסרו, ומשכך החלטת שירות בתי הסוהר מוצדקת (עת"א 3585-06-14). המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אשר נדחתה על-ידי בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) ביום 29.10.2014 (רע"ב 5157/14). בהחלטה נקבע כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור אלא נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה. כן נקבע, כי גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות לאור הסתמכותו המנומקת של בית המשפט המחוזי על חוות הדעת של מב"ן, כדין, ובאופן שאינו מצדיק התערבות של ערכאת ערעור.

5. ביום 1.3.2017 הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי על החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות, ובה הלין על עמדתה של מב"ן. העתירה נדחתה ביום 16.5.2017 בהיעדר תצהיר התומך בעובדות העתירה (עת"א 3497-03-17).

6. ביום 7.5.2018, משנדחתה בקשה נוספת של המבקש לצאת לחופשות, עתר המבקש פעם נוספת לבית המשפט המחוזי וטען כי משריצה 16 שנים ממאסרו, ולאור פגמים בחוות דעת מב"ן ובאופן הערכת מסוכנותו, ראוי לשלבו בסבב חופשות. עוד טען המבקש, כי על מב"ן להידרש לנתונים אמפיריים ביחס לשיעור הרצידיביזם הנמוך בקרב עברייני מין, וכי לפי מחקרים אין כל קשר בין קבלת טיפול משקם לבין חזרה לפשיעה של עבריינים.

בתשובה לעתירה הבהירה המדינה כי המבקש מסווג לקטגוריה א' לפי פקודת נציבות 04.40.00 הכוללת אסירים "שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה", ומשכך מנוע מלצאת לחופשות. עוד הודגש, כי המבקש מכחיש את ביצוע העבירה ומסרב באופן עקבי לעבור טיפול, דבר אשר מגביר את רמת מסוכנותו בטווח הקצר.

ביום 11.7.2018 בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וקבע כי עמדת מב"ן משקפת נכונה את מסוכנותו של המבקש. עוד נקבע, כי ההחלטה של שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות מוצדקת לאור מידע מודיעיני, עברו הפלילי של המבקש וחזרתו לביצוע עבירת מין נוספת בקטינה בעבר. כן צוין, כי סירובו המתמשך של המבקש להשתלב בתוכניות טיפול מחזק את הערכת המסוכנות כפי שנקבעה על-ידי מב"ן.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

7. לטענת המבקש, בקשתו מעוררת סוגיה עקרונית בדבר המתודולוגיה באמצעותה מב"ן מעריכה את המסוכנות הנשקפת מעברייני מין בעת חופשות, וזאת בין היתר כיוון שאינה נדרשת לכימות אמפירי של הסיכון הכרוך בהוצאת אסירים לחופשה ושל חזרה לפשיעה בקרב עברייני מין. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא נתן את הדעת לכך שההחלטה לשלול ממנו חופשות מנוגדת לממצאים העולים ממסמך הרקע שהוגש לוועדת חוק, חוקה ומשפט ביום 15.11.2005, וביניהם יעילות פחותה של שיטות הטיפול בקרב עברייני מין ושיעור רצידיביזם נמוך. המבקש מוסיף כי בהערכת המסוכנות כפי שמתבצעת כיום יש כדי לקשור באופן שאינו רלוונטי בין פרמטרים כדוגמת לקיחת אחריות והתקדמות בטיפול לבין חזרה לפשיעה בקרב עברייני מין.

8. בתשובתה טוענת המדינה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף מאחר שהיא אינה מעלה שאלה עקרונית חדשה, שכן הטענה בדבר המתודולוגיה של מב"ן נידונה בהרחבה בעבר על-ידי בית משפט זה. עוד טוענת המדינה, כי בקשת רשות הערעור ממוקדת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ואינה מעלה טענות הקושרות בין הסתמכות מב"ן על נתונים אמפיריים לבין המסוכנות הנשקפת מן המבקש בעת חופשה. לגופם של דברים טוענת המדינה, כי לא נפל פגם המצדיק התערבות בפסיקתו של בית המשפט המחוזי, אשר ניתנה לאחר שקילת מכלול הנתונים הצריכים לעניין, ותוך התבססות כדין על חוות הדעת המפורטת של מב"ן מיום 3.6.2018 לפיה המסוכנות הנשקפת מהמבקש גבוהה. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין זכויותיו של המבקש לבין אינטרס ההגנה על הציבור.

דיון והכרעה

9. לאחר העיון בבקשה ובנספחיה שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן אלא במקרים שבהם עולה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו, בין היתר: רע"ב 7/17 וייל נ' מדינת ישראל
(26.6.1986)). חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשתו היבט עקרוני בעל חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני, הבקשה לא מעלה שאלה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט זה, אף לא לפי הגישה המרחיבה בנידון (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 3 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)), ודי בכך כדי לדחותה. אדגיש כי הסוגיה בעלת השלכות הרוחב אותה מעלה המבקש בבקשתו כבר נידונה לעומק והוכרעה על-ידי בית משפט זה בעע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר (23.10.2003) (להלן: עניין אל עביד), שם קבע בית המשפט כי הכלים העומדים לרשות מב"ן להערכת מסוכנותו של עבריין מין המכחיש את העבירה מעוגנים בביסוס מקצועי איתן (עניין אל עביד, פסקה 16 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש). לפיכך, איני רואה מקום לשוב ולדון בעניין.

10. מעבר לדרוש, אציין כי אף לגופו של עניין לא מצאתי כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבותנו. כפי שנפסק לא פעם, האפשרות הקיימת לאסיר להשתלב בסבב חופשות אינה בגדר זכות מוקנית, אלא פריבילגיה הניתנת לאסיר על פי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת (ראו למשל: רע"ב 3881/15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 19 (21.10.2015); רע"ב 4881/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 8 (21.9.2014)). במקרה שלפנינו, בקשתו של המבקש נבחנה על-ידי הרשות המוסמכת ועל-ידי בית המשפט המחוזי מספר פעמים, והוחלט שלא לאפשר בשלב זה את השתלבותו בסבב חופשות. לאחר שעיינתי אף אני בחוות הדעת של מב"ן מיום 3.6.2018 ובמידע מודיעיני שהומצא לעיוני, ולאור עברו הפלילי של המבקש, שוכנעתי כי ההחלטה שלא לאפשר למבקש השתלבות בסבב חופשות סבירה, ואינה מצדיקה התערבות. מובן, כי ככל שיחול שינוי בנסיבות, יש להניח כי הדברים יישקלו לגופם על-ידי הגורם המוסמך לצורך קבלת החלטה מחודשת.

11. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז בתשרי התשע"ט (25.9.2018).
ש ו פ ט ת

_________________________
18055390_r02.doc אש
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il

1
5
1









רעב בית המשפט העליון 5539/18 אברהם לב נ' שירות בתי הסוהר – מחלקת האסיר – זימונים, מדינת ישראל, מחלקת בריאות הנפש (פורסם ב-ֽ 25/09/2018)