פסקי דין על פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ | פסקי דין על מנחם שרון | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

24338-03/17 תאמ     23/09/2018




תאמ 24338-03/17 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' מנחם שרון, איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום ברמלה



תא"מ 24338-03-17 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ
ואח' נ' שרון ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט, סגן הנשיאה
מנחם מזרחי


תובעת

פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ



נ ג ד


נתבע:

מנחם שרון


הצד השלישי:
איילון חברה לביטוח בע"מ



פסק – דין


תביעה שעילתה נזקי רכוש לרכב התובעת, תולדת תאונת דרכים, ונוכח טענת חברת הביטוח של הנתבע, כי חוזה הביטוח אינו תקף משום שהנתבע היה פסול רישיון נהיגה לפי שיטת הניקוד.

א. אחריות הנתבע לקרות התאונה
:

בהמשך להחלטה מיום 16.7.18 (שאותה אני מאמץ לתוך פסד-דיני) שבמסגרתה קבעתי, כי אני מקבל את גרסת נהגת התובעת, לצורך קביעת ממצאים כנדרש בהליך זה, ביחס לדרך קרות התאונה, מעדיף אותה על-פני גרסתו של הנתבע, אני שב וקובע כי התאונה ונזקי הרכוש לרכב התובעת אירעו בשל נהיגתו הרשלנית של הנתבע.

ב.
האם קיים כיסוי ביטוחי של חברת הביטוח – הצד השלישי:

נוכח עמדת הצד השלישי, שלפיה בעת התאונה הנתבע לא אחז ברישיון נהיגה כדין, ולפיכך נעדר כיסוי ביטוחי של הצד השלישי, אפשרתי לנתבע, לאחר הדיון, להתחמש בראיותיו כדי לסתור את טענת הצד השלישי ומנגד אפשרתי לצד השלישי פרק זמן ניכר להציג ראיות בדבר מודעות הנתבע לכך שהיה פסול רישיון נהיגה.

הנתבע ערך את בדיקותיו, פנה אל משרד הרישוי ומסר את ראיותיו.

הצד השלישי לא מסר ראיות, כפי החלטתי מתאריך 20.8.18 המלמדות על מודעותו של הנתבע לפסילת הרישיון הנטענת.

סעיף 51 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע
:
"פסילה מטעמי כושר: רשות הרישוי רשאית, בהחלטה מנומקת, לפסול אדם המחזיק ברישיון נהיגה, לצמיתות, לתקופה מסוימת, או עד למילוי תנאים שייקבעו בהחלטה, אם היא משוכנעת שבעל הרישיון אינו ראוי לנהוג מחמת כושר נהיגה לקוי".

סעיף 56 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]: קובע את סמכות הרשות לפסול נהגים מסוכנים, כדלקמן: "הייתה רשות הרישוי משוכנעת, על-פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רישיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רישיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע, רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מהחזיק ברישיון נהיגה".

תקנה 554 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת את אופן פסילת רישיון או התלייתו על-ידי רשות הרישוי: "(א) בעל רישיון נהיגה שנמסרה לו החלטה על פסילתו מהחזיק ברישיונו או על התליית רישיונו לפי סעיפים 51, 52 או 56 ו-69א לפקודה, ימציא את רישיונו לרשות הרישוי תוך שבעה ימים מיום המסירה או תוך תקופה קצרה מזו שקבעה הרשות בהחלטתה, והרישיון לא יוחזר לבעלו אלא לאחר תום התקופה ובתנאים שקבעה רשות הרישוי. (ב) ערער בעל הרישיון על החלטתה של רשות הרישוי תפעל רשות הרישוי לפי פסק הדין של בית משפט לערעורים באותו ענין".

תקנה 550 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת את דרך הודעות לנהג: "(א) צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי וההודעה תכלול פרטים בדבר אופן ביצועו; היה אמצעי התיקון פסילת רישיון, תפרט בהודעה את מועד תחילת פסילת הרישיון ואת החובה להפקיד; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה או תימסר אישית לידיו. (ב) הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה. (ג) נמסרה אישית לידיו של הנהג הודעה על פסילת רישיונו לפי תקנה 549, שלא באמצעות דואר רשום, יראו אותו כמי שיודע על הפסילה ומועד תחילתה יהיה 30 ימים מיום מסירת ההודעה".

סעיף 67 לפקודת התעבורה קובע: "נהיגה בזמן הפסילה או בניגוד לתנאים": "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו, או מי שנוהג בניגוד לתנאים שנוספו ברישיונו כל עוד הם בתקפם, או מי שהודע לו כי נפסל מהחזיק ברישיון רכב וכל עוד הפסילה בתקפה הוא משתמש באותו רכב או מרשה להשתמש בו או מי שנהג או הרשה לאחר לנהוג ברכב בניגוד להודעת איסור שימוש או צו איסור שימוש, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס מאה אלף לירות, או שני העונשים כאחד".

הנתבע, אשר טען כי בעת התאונה הוא אחז ברישיון נהיגה כדין, הגיש לתיק בית-המשפט את המסמך הבא:

המסמך מלמד, כי בתאריך 10.3.15 נשלל רישיונו של הנתבע בגין שיטת הניקוד למשך שלושה חודשים והוא לא הפקידו.

בהתאם למסמך במ/3 שאותו הגיש הצד השלישי, נטען שהודעת משרד הרישוי נמסרה לידי הנתבע, לפי התקנה דלעיל, לכתובת הרשומה של הנתבע, אך מעבר לדברים שרשם החוקר, לא הוצגה ראיה ברורה המלמדת על אותה מסירה.

הצד השלישי צירף את אישור המסירה במסגרת במ/3.

ואולם, מדובר באישור מסירה בלתי קריא וניתן לצד השלישי צו המאפשר לצד השלישי להציג אישור קריא.

ב"כ הצד השלישי לא הציג לנתבע בחקירה הנגדית את אישור המסירה כדי לאמת את חתימתו ועניין זה רובץ ראייתית לחובת הצד השלישי.

אכן, מחדל חקירתי זה ראוי שיפורש לחובת הצד השלישי, והוא מוביל למסקנה לכאורית, שאם המסמך היה מוצג היה הנתבע מסתייג מן החתימה הנחזית להיות שלו, כראייה לקבלת דבר הדואר המדובר.

מעבר לכך, רשאי היה הצד השלישי להציג לבית-המשפט את כלל הרישומים של הנתבע, המצויים במשרדי רשות הרישוי, אך הוא חדל מעשות כן.

לכאורה, בתאריך 8.7.15
נשלל רישיונו של הנתבע ללא הגבלת זמן נוכח שיטת הניקוד והוא לא הפקידו.
כאמור, כי בהתאם למסמך במ/3 הנ"ל אין ראייה כי הודעה זו נמסרה ליעדה והיא הושבה לשולחה.

עולה כי שתי ההודעות המצוינות באישור משרד הרישוי אשר הוגש על ידי הנתבע – אין לגביהן אישור מסירה כנדרש בדין.

בעדותו, הנתבע אישר כי קיבל את ההודעות המזהירות מאת משרד הרישוי: "אני אותה תקופה קיבלתי הודעות לבוא ולעשות קורס על נקודות וצבירה וקיבלתי גם התראה על התלייה שאם לא אעשה את הקורס הרישיון שלי יותלה ולכן באותו זמן נרשמתי לעשות את קורס, הגעתי
לעשות קורס וקיבלתי רישיון חדש"
(עמוד 2 שורה 22 והלאה).

ואולם, בהמשך, שלל את הטענה, כי קיבל את ההודעה בדבר שלילת רישיונו: "לא קיבלתי הודעה ולא התבקשתי להפקיד את הרישיון" (עמוד 3 שורה 13 והלאה).

כאמור, במסגרת החקירה הנגדית, הצד השלישי לא הציג לנתבע את חתימתו הנחזית על גבי אישור המסירה, ולפיכך קיים ספק בדבר התגבשותה של התקנה הנ"ל הקובעת חזקת המצאה במשלוח ההודעה בדואר רשום לכתובתו הרשומה של הנתבע.

החתימה שהוצגה והוגשה לבית-המשפט מעורפלת, בלתי קריאה ונדרשה להבהרה:


למרות שתקנה 550(ב) קובעת חזקת מסירה בתוך 15 ימים, הרי שבמסמך במ/3 ניתן ללמוד כי ההודעה השנייה זו לא הומצאה לנתבע בדואר הרשום.

בע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ואח', תק-על 2007(2), 4508 נקבע כי יש להוכיח מודעות מלאה בדבר קיומה של פסילת הרישיון ואין להסיקה בדרך של "ידיעה קונסטרוקטיבית": "הנה כי-כן, הדין הפלילי מחייב שייוודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגה ברכב – לאסורה".

במקרנו לא הוכחה מודעותו של הנתבע להודעה בדבר פסילת רישיון הנהיגה שלו, בדרך של המצאתה כדין.

בהערת אגב אוסיף:

אמנם חוזה הביטוח אשר צורף להודעה לצד השלישי (ואשר נמסר לתיק בית-המשפט גם על ידי האחרון) מכיל תניה ברורה, שלפיה הוא אינו בר תוקף אם נוהגו לא אחז כדין ברישיון נהיגה:

אכן, אין להטיל על חברת ביטוח, את הסיכון המוחרג
שלפיו יהיה הנתבע מעורב בתאונת רכוש, כאשר הוא פסול נהיגה.

חברת ביטוח, כמבטחת סבירה, צופה את הסיכון שבמסגרתו אדם הנוהג ברכב, כשיר לנהיגה, בנהיגתו לא נפל דופי, לפי שיקול דעתה של הרשות המאשרת, ולפיכך הסיכון שבנהיגתו אינו חורג מעבר לסיכון הביטוחי הרגיל.

סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 קובע: "הייתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות העניין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קוים או הופר".

אין דינו של נהג פסול רישיון נהיגה מטעמים של שיטת הניקוד כדינו של נהג האוחז ברישיון נהיגה כדת וכדין. הראשון יוצר סיכון בטיחותי חריג וממשי בנהיגתו. השני נותר בגדר הסיכון הסביר השייך לכל נהג בעל רישיון כשר.

ואולם, דיון זה הוא אגבי למקרהו של הנתבע, שכן בעניינו לא הוכח שנהג כשהוא מודע לפסילה שנבעה משיטת הניקוד.

ג. מסקנות:

באופן עקרוני, הנתבע חב בתשלום נזק רכב התובעת נוכח נהיגתו הרשלנית.

הצד השלישי לא הוכיח את ההחרגה הנטענת שבחוזה הביטוח בדבר העדר כיסוי במקרה של נהיגה בפסילה.

אילו הייתה מוכחת בפני
י מודעותו המלאה של הנתבע לכך שרישיון הנהיגה שלו נפסל עקב שיטת הנקודות, נוכח מסירה כדין, הייתי פוסק לחובתו, אך הצד השלישי כשל בנטל הבאת הראייה לתמיכה בטענתו.

לפיכך, חוזה הביטוח בר תוקף ומחייב את הצד השלישי.


ד. תוצאה
:

על כן, אני מקבל את התביעה נגד הנתבע ומקבל את הודעתו כנגד הצד השלישי.

על הנתבע לפצות את התובעת בגין הנזק הרכושי ועל הצד השלישי לפצות את הנתבע מתוקף חוזה הביטוח.

הנזק לרכב התובעת הוכח כנדרש בהליך זה ולא עמד במחלוקת.

כדי לפשט את ההליך (למרות שאין חזית ישירה בין התובעת לצד השלישי) אני פוסק כי הצד השלישי ישלם לתובעת 9,878 ₪ ובנוסף 1,800 ₪ שכר טרחת עו"ד, ואת סכום האגרה כפי ששולמה, וזאת בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין.

בנוסף, יישא הצד השלישי ב - 500 ₪ שכר טרחת העדה כפי שנפסק בהחלטת בית-המשפט וזאת עד ליום 23.10.18.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום,
י"ד תשרי תשע"ט, 23 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 24338-03/17 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' מנחם שרון, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/09/2018)