פסקי דין על בריטיש - ישראל השקעות בע"מ | פסקי דין על אייל שמיר | פסקי דין על מידאס גלובל הולדינגס | פסקי דין על מידאס קורפוריישן ואח' |

64205-02/18 א     12/09/2018




א 64205-02/18 בריטיש - ישראל השקעות בע"מ נ' אייל שמיר, מידאס גלובל הולדינגס בע"מ, מידאס קורפוריישן בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"א 64205-02-18 שמיר ואח'
נ' בריטיש - ישראל השקעות בע"מ
בפני
כב' השופטת רחל ברקאי

12.09.18



בקשה מס' 6



ה
מבקשת:

(הנתבעת)
בריטיש - ישראל השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד
יגאל דורון
ושחר אלחייני


נגד

משיבים:

(התובעים)
1
.
אייל שמיר

2. מידאס גלובל הולדינגס בע"מ

3. מידאס קורפוריישן בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד בעז בן צור
, זוהר לנדה ואחרים



החלטה

1.
בפני
בקשת המבקשת, בריטיש - ישראל השקעות בע"מ
(להלן: "המבקשת"), היא הנתבעת, לעשות שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט על פי סעיף 353 לחוק החברות, תשכ"ט-1999 ביחס למשיבות 2-3, ולפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ביחס למשיב 1, ולהוראות למשיבים, הם התובעים, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיה, וזאת בגובה של לא פחות מ-1% מסכום התביעה.

2.
המשיבים הגישו תביעה בטענה, כי על המבקשת לשלם להם "דמי ייזום" בגין ייזומה והוצאתה אל הפועל, באופן בלעדי, של עסקת מיזוג גדולה שנערכה בין המבקשת לבין חברת מליסרון בע"מ (להלן: "מליסרון"), וזאת בהתאם להסכמות בין הצדדים מיום 26.6.08 לגבי גובה דמי הייזום שהועמדו על 1.5% + מע"מ מהיקף העסקה (נספח 4 לכתב התביעה), ומיום 4.2.09 לגבי ייצוג בלעדי לייזום והוצאה לפועל של עסקת המיזוג (נספח 6 לכתב התביעה).

יצוין, כי קודם לעסקת המיזוג בוצעה עסקת מכירת מניות במסגרתה רכשה חברת מליסרון 70.65% ממניות המבקשת (להלן: "עסקת מכירת המניות"), כאשר נטען כי עיסקה זו יצאה אל הפועל בייזום והוצאה אל הפועל של המשיבים. אין חולק כי בגין עסקה זו שולמו לתובעים, במסגרת הסכם פשרה, דמי ייזום.
בהמשך, לעסקת מכירת המניות, הושלמה עסקת המיזוג בין המבקשת לבין חברת מליסרון, בגינה תובעים עתה המשיבים דמי ייזום, בנפרד מדמי הייזום ששולמו בגין עסקת מכירת המניות, ובהתאם להסכמות שבין הצדדים.

עוד יצוין, כי לצורכי אגרה העמידו המשיבים את תביעתם על סך של 50 מיליון ₪.

3.
מנגד, טוענת המבקשת, כי למשיבים שולמו דמי ייזום בגין העסקה, והם אינם זכאים לדמי ייזום נפרדים וכפולים, כאשר המשיבים אף חתמו על כתב ויתור (נספח 17 לכתב התביעה), וכי על כן אין בסיס לתביעה.

4.
המבקשת טוענת בבקשתה, כי יש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה ממספר טעמים:
משיבות 2 ו-3 הינן חברות בע"מ שלא הוכחה יכולתן הכלכלית לפרוע תשלום הוצאות היה ויפסק לחובתן, כאשר כלל לא ברור מהי התשתית העובדתית הנוגעת לעילות התביעה שלהן, מלבד הטענה כי המשיב 2 פועל באמצעותן.
כך גם נטען לגבי המשיב 1, כי מצבו הכלכלי אינו ברור, בין היתר נוכח עיסוקו כיזם עסקי, שהוא עיסוק בעל רמת סיכון גבוהה. כן נטען, כי העמדת התביעה על 50 מיליון ₪ מטעמי אגרה, כאשר הסכום האמיתי לו זכאי המשיב, לטענתו, עומד על 132 מיליון ₪, מעידה הן על העדר יכולת כלכלית והן על העדר אמונה בטיב התביעה וסיכויי הצלחתה.
המבקשת טענה, כי השיהוי הניכר בו הוגשה התביעה מחזקת הטענה כי מדובר בהליך סרק.

5.
מנגד, טוענים המשיבים, כי אין כל חשש ליכולתם הכלכלית לשלם הוצאות היה ויפסקו לחובתם, והמבקשת לא הציגה כל ראיה בעניין. המשיבים צירפו אישור רואה חשבון באשר למצבם הכלכלי. עוד נטען, כי לא מדובר בתביעת סרק, וכי תביעתם מגובה בראיות בכתב.

6.
סעיף 353א לחוק החברות קובע, כי בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה "אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין".

לשון הסעיף ברורה וחד משמעית ולפיה די שתוכיח החברה התובעת את אחד התנאים הנקובים בסעיף, כדי להביא למסקנה שאין לחייבה בהפקדת ערובה (ראה
רע"א 10376/07
ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ
(ניתן ביום 11.2.09).

לפיכך, בית המשפט הנדרש לבחון בקשה להפקדת ערובה, בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות,
עושה כן בשלבים. בשלב הראשון יבחן מצבה הכלכלי של החברה, ורק אם נוכח בית המשפט, כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע, יבחן השלב השני שבמסגרתו ייבחן האם נסיבות העניין מצדיקות את החיוב בהפקדת ערובה, ובכלל זאת יבדקו סיכויי הצלחת התביעה.
יפים בהקשר זה דברי בית המשפט ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (פורסם בנבו, 14.2.16):

"בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ... בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות..."
.

7.
בעניינו, לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, שוכנעתי כי משיבות 2 ו-3 הינן חברות יציבות ובעלות חוסן כלכלי לשלם את ההוצאות, ככל שיפסקו לחובתן, כפי שעולה מאישורי רואה החשבון שצורפו המלמדים על ההון העצמי של המשיבות 2 ו-3. בהקשר זה לא מצאתי ממש בטענת המבקשת להעדר עילה מצד משיבות 2 ו-3, כאשר מדובר בחברות שבאמצעותן פעל המשיב 1, וחלק מהמסמכים בין הצדדים אף חתומים על ידן. כך גם לא מצאתי ממש בטענות כי העמדת התביעה על סכום מופחת מסכום התביעה, לצורכי אגרה, יש בה כדי להעיד על קושי כלכלי, כאשר במקרה זה שולמה אגרה בסכום גבוה.

8.
מעבר לכך, המשיבים הגישו את התביעה ביחד ולחוד. דהיינו, ככל שיהיה חיוב הוצאות כנגד המשיבים הרי שמדובר בחיוב ביחד ולחוד, ומשכך הרי שברור כי לא מדובר בניסיון של המשיב 1 להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של המשיבות 2 ו-3 ולהתחמק מתשלום הוצאות. בכך מתקיימת תכליתו של סיף 353א לחוק החברות שהיא להפיג את החשש שמא נתבע בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08)].
הדברים נכונים ביתר שאת נוכח מסקנתי, כפי שתפורט להלן, כי אין מקום לחיוב המשיב 1 בהפקדת ערובה.

9.
כאמור, בחינת הבקשה בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה לגבי המשיב 1, מובילה למסקנה כי אין להורות במקרה זה על הפקדת ערובה.

תקנה 519 מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בקביעת הצורך בהפקדת ערובה, וקובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על
תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע"
.

תקנה זו נועדה לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של הנתבע לקניין, וכן זכות הנתבע והאינטרס הציבורי במניעת הגשתן של תביעות סרק. ככלל, אין להתנות את זכותו של התובע לגישה לערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה להוצאות, אלא במקרים חריגים, בהם למשל "קיים חשש ממשי שמנגנוני ההוצאה לפועל לא יעמדו לרשות הנתבע לצורך מימוש ההוצאות", וזאת נוכח הפגיעה בזכות החוקתית לגישה לערכאות" [רע"א 2442/92 מיוחס נ' רוזן, פ"ד נג(3)145 (1999); ראה גם רע"א 4128/17
lauderbaie yachts ltd
(חברה זרה) נ' טאוב
(פורסם בנבו, 29.6.17)].
בפסיקה נקבעו מספר שיקולים מנחים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו להורות על הפקדת ערובה, ובכלל זאת: מצבו הכלכלי של התובע, סיכויי התביעה, בשים לב למועד הדיון בסוגיה, מורכבות ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום לבם, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה [רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ (פורסם בנבו, 30.12.14)].

10.
כאמור, עסקינן בתקנה 519 לתקנות, כאשר החיוב בהפקדת ערובה הוא החריג. בענייננו המשיב 1 הוכיח, כי מצבו הכלכלי איתן ואין חשש שלא יוכל לעמוד בהוצאות, ככל שיפסקו לחובתו. מנגד, המבקשת לא הוכיחה בהקשר זה כי לא ניתן יהיה לגבות את החוב בדרכים המקובלות.
כך גם בחנתי את סיכויי הצלחת התביעה, ושוכנעתי כי אין המדובר בתביעת סרק או בתביעה חסרת כל סיכוי, כפי שטוענת המבקשת. \
המשיבים הציגו מסמכים המלמדים, לכאורה, על זכאות לתשלום דמי ייזום בגין עסקת המיזוג בין המבקשת לבין מליסרון, בנפרד מעסקת מכירת המניות, וכן מסמכים המלמדים כי דמי הייזום ששולמו להם וכתב הויתור מתייחסים לעסקת מכירת המניות בלבד.
מבלי לקבוע מסמרות לא ראיתי לנכון לקבוע, כי התביעה הינה תביעת סרק. המדובר בנושא אותו ידרש בית המשפט ללבן מקרוב.

11.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה להפקדת ערובה - נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ט, 12 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 64205-02/18 בריטיש - ישראל השקעות בע"מ נ' אייל שמיר, מידאס גלובל הולדינגס בע"מ, מידאס קורפוריישן בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 12/09/2018)