פסקי דין על נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר | פסקי דין על נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון | פסקי דין על עו"ד עופר בר-לב ואח' | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

40358-11/16 עבל     13/09/2018




עבל 40358-11/16 נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון, עו"ד עופר בר-לב ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי









בית הדין הארצי לעבודה


עב"ל 40358-11-16





ניתן ביום
13 ספטמבר 2018


ליאת ורסנו מזרחי
המערערת

-



המוסד לביטוח לאומי
המשיב


לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה
, סגן הנשיאה אילן איטח
, השופטת לאה גליקסמן


נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר
, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון


בשם המערערת – עו"ד עופר בר-לב
בשם המשיב – עו"ד שרית דמרי-דבוש


פסק דין


השופטת לאה גליקסמן

:
1.
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי

ונציגי הציבור גב' דבורה פינקלשטיין ומר יגאל סעדיה; ב"ל 33523-05-15), שבו נדחתה תביעתה של המערערת להכיר בקרע בשריר ה-
supraspinatus

(להלן-
ssp
) בכתף ימין כפגיעה בעבודה.
2.
פסק הדין ניתן על יסוד סיכומים בכתב שהוגשו על ידי הצדדים, טיעונים לפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור וכלל החומר שבתיק.

ההליך בבית הדין האזורי:
3.
המערערת, מטפלת בקשישים, טענה בתביעתה כי
ביום חמישי, 5.12.13, ניסתה להרים קשיש בן 93 שנפל, שהיה אף גבוה מאוד, מספר רב של פעמים ותוך כדי ניסיונותיה הרגישה פתאום כאב עז.
המערערת טענה כי הקרע ב-
ssp
בכתף ימין, שאובחן לאחר פרק זמן, נגרם כתוצאה מהאירוע התאונתי.
4.
המוסד לביטוח לאומי
הכיר באירוע מיום 5.12.2013 כפגיעה בעבודה כשהפגימה שהוכרה היא מתיחת שרירי החזה. אולם, המוסד לביטוח לאומי
דחה את תביעתה של המערערת להכיר בקרע בכתף ימין כפגיעה בעבודה. בהמשך לדחיית התביעה, המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי.

התשתית העובדתית המוסכמת:
5.
הצדדים הגיעו להסכמה על התשתית העובדתית כמפורט להלן:

"א.
התובעת ילידת נובמבר 1974.

ב.
התובעת עבדה כמטפלת בקשישים.
ג.
האירוע מ-5.12.13 הוכר כפגיעה בעבודה כשהפגימה שהוכרה היא מתיחת שרירי החזה.
ד.
לדברי התובעת, היא ניסתה להרים קשיש גבוה ובעל משקל כבד, מספר פעמים, כשהניחה את ידה מתחת לבית השחי של הקשיש, ניסתה להרים אותו מקדימה ומאחורה אך לא הצליחה עד שקראה לבנו שיעזור לה. זה קרה בבית המטופל במרפסת בחוץ. הוא ניסה לאחוז בה".

חוות דעת המומחה הרפואי:
6.
בית הדין האזורי מינה את
פרופ' חיים צינמן
כמומחה יועץ רפואי.
7.
בחוות דעתו המומחה הרפואי סקר את התשתית העובדתית ופירט את הנתונים הרפואיים העולים מהחומר הרפואי, ולאחר מכן השיב לשאלה שנשאל כמפורט להלן:
האם סביר לדעתך שבפגיעת העבודה של התובעת מיום 5.12.13 היא נפגעה בכתף ימין?

על פי תיקה הרפואי התובעת סבלה מכאבים בכתף ימין לאחר ת.ד. ב-20.5.92.

ב-20.8.12 נרשם בתיקה הרפואי על תלונות של כאבים בכתף ימין כ-4 חודשים, בוצע
us
שלא הדגים קרע.

גם ב-20.6.13 התלוננה על כאבי כתף ימין.

עפ"י ה-
mri
וה-
us
קיים קרע קטן של גיד ה-
ssp
. פגיעה בגיד ה-
ssp
נגרם ע"י
impingement

synd
כאשר 4 סיבות גורמות לתסמונת זו: ניוונית, וסקולרית, טראומטית ומכנית או אנטומית עקב מבנה האקרומיון. האנמנזה כפי שנרשמה אינה מתאימה לקרע טראומטי של הגיד.

קרע טראומטי של הגיד קורה לרוב כאשר ניתלים על היד.

לאור החומר הרפואי שבו רישומים על תלונות של כאבים בכתף ימין עובר לתאונה הנידונה אין זה סביר שהפגיעה בעבודה גרמה לקרע של ה-
ssp
.
8.
בית הדין האזורי דחה בהחלטה מיום 7.6.2016 את בקשת המערערת להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה.

פסק דינו של בית הדין האזורי
9.
בית הדין האזורי קבע כי השאלה אינה עוסקת בשיקול דעת הרופא המטפל, אם היה נכון או לא, בכל אחת מההתוויות שנתן למערערת בהגיעה אליו. אין קשר בין זה לבין הקביעות שבענייננו. כך, לא עיתוי הבדיקות/הטיפולים שנעשו למערערת (ולוּ לאחר הפגיעה שהוכרה) הם הבסיס לקביעת המומחה; המומחה מציין כי
us
שבוצע למערערת ב-2012 לא הדגים קרע, הגם שנרשמה תלונה על כאבים בכתף ימין במשך 4 חודשים, וכך גם כחצי שנה טרם הפגיעה. המומחה אינו קובע כי נתון זה (בדיקת
u.s
קודמת) "מחזק" קביעת קשר סיבתי בין הפגיעה לפגימה, אלא מציינו כעובדה אותה שקל בהצטבר לעובדות רפואיות אחרות; מנגד, אין בפני
בית הדין תשתית עובדתית שלפיה הקשיש, אותו ניסתה להרים, נתלה על ידה או שהמערערת נתלתה על ידה. אין מקום ל"פרשנות" המערערת לעובדות שנקבעו בהסכמה. המומחה דווקא מציין כי מהמסמכים הרפואיים עולה כאבים גם במנוחה וגם בשינה, כאב "הגובר ברוטציות ובהרמה", וכן כי תלונות המערערת הן לא רק על הכתף אלא גם על הצוואר (וזאת עוד קודם לפגיעה); המומחה מסביר מדוע אינו מוצא קשר סיבתי בין האירוע העובדתי שתואר לבין הממצא ב-
mri
, משהאנמנזה אינה מתאימה לקרע טראומטי של הגיד. משמדובר בקביעה רפואית שבמומחיות שאין בה פגם משפטי ומשחוות הדעת ברורה ומנומקת, מתייחסת לעובדות ולממצאים הרפואיים שבתיק הרפואי, ובהיעדר קשר סיבתי - דין התביעה להידחות.

הליך הערעור
תשובת המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה:
10.
המערערת הלינה בהודעת הערעור על כך שבית הדין האזורי דחה את בקשתה להפנות שאלות הבהרה למומחה הרפואי.
11.
במהלך דיון קדם ערעור הוסכם כי יופנו
למומחה הרפואי שאלות הבהרה נוספות ובית הדין יחזור בהחלטתו על העובדות המוסכמות וכן יצרף להחלטה את נספח 4 להודעת הערעור (תיעוד ביקור מיום 3.3.2014 אצל ד"ר עתילי ראוף), וכן הוסכם כי יצורפו להחלטה גם תעודות רפואיות לנפגע בעבודה.
12.
בתשובותיו לשאלות ההבהרה השיב המומחה הרפואי לשאלות שנשאל כמפורט להלן:

(1)
בהתאם לתיעוד הרפואי עובר למועד התאונה המערערת לא סבלה מקרע בגיד, לעניין זה אתה מופנה לכך שבאולטרסאונד מיום 20.8.12 לא נמצא ממצא חריג. כחודשיים לאחר התאונה ביום 13.2.14 נמצא קרע בגיד. קרי, הפגימה הופיעה בסמוך לאחר התאונה. האם אין בכך לשנות את עמדתך לעניין הקשר הסיבתי בין האירוע לקרע בכתף ימין? יצוין כי על פי התיעוד הרפואי מאז התאונה היתה המערערת ברצף טיפולי לעניין הכאבים בכתף.
על פי התיעוד הרפואי עובר למועד התאונה, המערערת לא סבלה "מקרע" בגיד, שהוכח בבדיקת הדימות.
עצם העובדה שב-20.8.12 בוצע
us
, מראה שהיתה מחשבה שיתכן ומדובר בקרע של ה-
ssp
. בדיקת ה-
us
הינה בדיקת עזר ותלויה במפענח. זה לא כמו עיון בצילום רנטגן שבו נראה שבר ואין חילוקי דעות על כך.
הקרע שנמצא ב-
us
מיום 15.7.14 הודגם קרע זעיר חלקי בגודל 0.2 ס"מ באזור האחיזה של שריר ה-
ssp
.
ממצא זה הינו ניווני ולא טראומטי במכניזם החבלה שתואר בפרק העובדות.
ב-
mri

כתף ימין מיום 7.9.14; נראו שינויים טנדינוטיים ב-
ssp
(שריר
supra spinatus
) ז.א. שינויים ניווניים ולא טראומטיים.
(2)
האם לא ניתן לקבוע שעקב התאונה הוחמר מצבה של המערערת וזאת לאור העובדה שטרם האירוע הממצאים הרפואיים לא העידו על קרע בכתף ימין וקרע זה התגלה באולטרסאונד מיום 13.2.14?
על פי ניסיוני הקליני מכניזם התאונה כפי שנרשם בפרק העובדות, אינו מתאים להיווצרות קרע טראומטי בגיד ה-
ssp
. גם לא על דרך של החמרה, אמנם לא הייתה עדות על קרע של ה-
ssp
לפני התאונה הנידונה אך הקליניקה הייתה מתאימה וזה שהקרע הקטן מאוד אובחן ב-
us
לאחר התאונה.
(3)
תשומת לבו של המומחה הרפואי למסמכים הרפואיים שצורפו לתיק המסמכים הרפואיים: תעודה רפואית לנפגע בעבודה מיום 26.2.2014, 4.3.2014, 13.3.2014 ו- 20.3.2014 מסמך רפואי מיום 3.3.2014.
גם במסמכים הרפואיים, בתעודות רפואיות לנפגע בעבודה נרשם
bursitis shoulder

וגם בתעודות שבהן נרשם
partial tear supra spinatus rt.
באפיון אבחנה נרשם
tendinitis
שזה שינוי ניווני.




טענות הצדדים בערעור:
13.
לאחר קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הגישו הצדדים סיכומים מטעמם.
14.
המערערת טענה
בהתייחס לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה כי אין חולק שאין כל תיעוד רפואי שעובר למועד התאונה המערערת סבלה מהפגימה; בבדיקת האולטרסאונד שנערכה למערערת ביום 20.8.2012 כשנה לפני התאונה לא נמצא כל ממצא חריג ולא התגלה כל קרע בכתף. הרמז של המומחה כי ייתכן שמדובר בטעות של המפענח אין לה על מה להסתמך, ואין המומחה יכול לסמוך את קביעתו על השערתו זו שאין לה כל סימוכין או תיעוד; עצם טענת המומחה כי הבדיקה נערכה בשל מחשבה שייתכן ומדובר בקרע של
ssp
ובבדיקה זו כאמור לא התגלה כל ממצא חריג רק מחזקת את טענת המערערת כי הפגימה אכן אירעה בשל התאונה מושא ההליך; הקרע התגלה כחודשיים בלבד לאחר התאונה, כאשר במהלך כל החודשיים הללו המערערת עברה רצף של טיפולים לעניין הכאב בכתף, והמומחה לא התייחס לכך; לא ברור מדוע המומחה סבור כי עובדות המקרה אינן מתאימות לקרע בכתף, והוא אינו מתייחס לשאלה האם קיימת בספרות הרפואית דעה אחרת משלו לפיה לאור עובדות המקרה הקרע יכול להיגרם לרבות על דרך ההחמרה, אלא מתייחס רק לניסיונו הקליני; נראה שהמומחה מקובע בעמדתו שלא לשנות את קביעתו והוא מתבסס על השערות שאין להן תימוכין.
מעבר לאמור טענה המערערת כי היא מעולם לא סבלה מקרע בכתף ימין עובר לתאונה וקיימת סמיכות זמנים רבה (חודשיים) בין התאונה לאבחון הפגימה. כמו כן, לפי העובדות הקשיש למעשה נתלה על ידה של המערערת כאשר אחז בה כשניסתה להרים אותו, ולא ברור מדוע המומחה סבור כי עובדה זו אינה יכולה לגרום או להחמיר את הפגימה ממנה סובלת המערערת; מכלול העובדות מלמד על הקשר הסיבתי שבין הפגימה לבין התאונה; לאור האמור, יש לקבל את הערעור ולקבוע כי הפגימה קשורה לתאונה, ולחילופין לפסול את חוות דעת המומחה או למנות מומחה נוסף.
15.
המוסד לביטוח לאומי
טען
כי יש לדחות את הערעור על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי ותשובותיו לשאלות ההבהרה, שכן הלכה פסוקה היא כי יש ליתן משקל מיוחד לחוות דעת שניתנת על ידי מומחה מטעם בית הדין, ובית הדין לא יסטה ממסקנות המומחה אלא מטעמים מיוחדים, שלא מתקיימים במקרה הנדון.
בהתייחס לטענת המערערת כי לא סבלה מקרע בכתף ימין עובר לתאונה, נטען כי מעיון בחומר הרפואי עולה כי המערערת התלוננה על כאבים בכתף ימין החל משנת 1992 עקב פגיעה בתאונת דרכים, ועוד עולה כי היא התלוננה במהלך השנים 2012 ו-2013 על כאבים במפרק כתף ימין, והמומחה הרפואי התייחס לנתונים אלה במפורש; המומחה מציין בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי פענוח ממצאי
us
אינו מדע מדויק, וכי הקליניקה מתאימה לכך שהקרע היה עוד קודם לתאונה. עוד ציין המומחה כי הקרע שהודגם ב-
us
שלאחר התאונה היה מאוד קטן, והאבחנה היא שמדובר בשינויים ניווניים; גם טענותיה של המערערת בדבר המכניזם של התאונה הן טענות רפואיות, ולדעת המומחה הרפואי אין במכניזם המתואר כדי לגרום לקרע שהודגם בממצאי הדימות, וכן הממצא שהודגם הוא ניווני ולא טראומטי. מדובר במנגנונים שונים המופעלים על כתף ימין, כאשר המומחה הרפואי מדבר על כך שמנגנון טראומטי של קרע בגיד ה-
ssp
, נגרם עקב כך שנתלים על היד, ואילו בתיאור העובדתי מדובר במי שאחזה באמצעות ידה בקשיש; לאור חוות דעתו הברורה והחד משמעית של המומחה הרפואי, במסגרתה התייחס באופן מפורט ומנומק לכל התיעוד הרפואי, ממצאי ההדמייה והשאלות שהופנו אליו, אין מקום למינוי מומחה רפואי נוסף או אחר, ודין הערעור להידחות.






הכרעה
:
16.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור
להידחות
, כמפורט להלן.
17.
כאמור, אין מחלוקת כי ביום 5.12.2013 אירע למערערת אירוע תאונתי. לפיכך, השאלה העומדת להכרעה היא שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי שאירע למערערת לבין קרע בכתף ימין. המומחה הרפואי שלל קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הקרע בכתף, ועל כן השאלה היא האם יש הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי.
18.
לא מצאנו כי במקרה הנדון יש הצדקה עובדתית או משפטית שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי. חוות דעתו ותשובותיו של המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה מנומקות וברורות, והוא התייחס לכל השאלות והמסמכים הרפואיים שהופנו אליו. המומחה הרפואי ציין בחוות דעתו בהתייחס לפגימה הרפואית של המערערת ארבע סיבות אפשריות לקרע בכתף, וכי האנמנזה בעניינה של המערערת אינה מתאימה לקרע טראומטי של הגיד. בתשובותיו לשאלות ההבהרה של בית דין זה המומחה הרפואי שב והבהיר כי לאור הנתונים הרפואיים שעולים מהמסמכים ומהבדיקות הרפואיות של המערערת, מדובר בקרע על רקע שינויים ניווניים ולא על רקע טראומתי, ומכניזם התאונה כפי שנרשם בפרק העובדות, אינו מתאים להיווצרות קרע טראומטי ב-
ssp
גם לא על דרך של החמרה.
19.
בהתייחס לטענות המערערת נוסיף, כי מחוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי המומחה היה מודע למכלול הנתונים הרפואיים והנתונים העובדתיים בעניינה של המערערת, לרבות לכך שעל פי התיעוד הרפואי עובר למועד התאונה המערערת לא סבלה מקרע. אולם, למרות שהמומחה הרפואי היה ער לכך, המומחה הרפואי הגיע למסקנה בדבר העדר קשר סיבתי וזאת בהתבסס על מכלול הנתונים, לרבות מצבה הרפואי של המערערת ותלונותיה בעניין כתף ימין עובר למועד שבו אירע האירוע התאונתי, ועיקרם הוא: המערערת סבלה מכאבים בכתף בעבר - על פי תיקה הרפואי המערערת סבלה מכאבים בכתף ימין לאחר תאונת דרכים ב-20.5.92,

ב-20.8.12 נרשם בתיקה הרפואי על תלונות של כאבים בכתף ימין כארבעה חודשים, וגם ב-20.6.13 התלוננה על כאבי כתף ימין; תוצאות בדיקות ההדמיה הצביעו על קרע על רקע שינויים ניווניים ולא על רקע טראומתי, וזאת גם הייתה האבחנה בתעוד הרפואי.
20.
אשר לטענת המערערת כי המומחה לא התייחס לכך שהקרע התגלה כחודשיים בלבד לאחר התאונה, כאשר במהלך כל החודשיים הללו המערערת עברה רצף של טיפולים לעניין הכאב בכתף ורק לאחר מכן נשלחה על ידי הרופא לבדיקת
us
: ראשית, נציין כי על פי התיעוד הרפואי קיימת אי בהירות לעניין מועד האבחון. כך, על פי סיכום ביקור מיום 26.2.2014 בדיקת
us
מיום 13.2.2014 הייתה תקינה, ועל פי סיכום ביקור מיום 21.7.2014 רק בבדיקת
us
ביום 15.7.2014 נמצא קרע 0.2 ס"מ של שריר ה-
supraspinatus
. לעומת זאת, על פי סיכום ביקור מיום 3.3.2014 (נספח 4 להודעת הערעור) הקרע ב-
ssp
אכן אובחן ב
us
מיום 13.2.2014. שנית, וזה העיקר,
אין די בסמיכות זמנים כשלעצמה כדי להכיר
בקרע בכתף ימין של המערערת כפגיעה בעבודה
. במקרה הנדון,
קבע המומחה כי מדובר בקרע על רקע שינויים ניווניים ולא על רקע טראומתי, וזאת על יסוד מכלול הנתונים כמפורט בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, שעיקרם פורטו בסעיף 19 לעיל.
21.
אשר לטענת המערערת כי המומחה לא התייחס לשאלה האם קיימת בספרות הרפואית דעה אחרת ושונה מניסיונו הקליני, אזי ככל שטענת המערערת היא לקיומה של אסכולה אחרת מזו של המומחה הרפואי, הרי שבהתאם לפסיקה, "על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה" [ברע (ארצי) 105/09 איילון - המוסד לביטוח לאומי
(3.5.2009); עב"ל (ארצי) 44291-05-15 צבי לאור – המוסד לביטוח לאומי
(14.11.2017) והאסמכתאות שם]. במקרה הנדון, לא טענה המערערת לקיומה של אסכולה המנוגדת לדעת המומחה הרפואי, ומכל מקום לא הביאה ראייה לקיומה, אלא טענה בעלמא כי על המומחה הרפואי היה להתייחס לשאלה אם קיימת בספרות הרפואית דעה אחרת משלו.
22.
אשר לטענת המערערת כי הקשיש למעשה ניתלה על ידה של המערערת, הרי שהתשתית העובדתית נקבעה בהסכמה במסגרת ההליך בבית הדין האזורי, ואין מקום לשנותה. התשתית העובדתית המוסכמת הובאה לפני המומחה הרפואי הן בהחלטת המינוי והן בהחלטה שבה הופנו אליו שאלות הבהרה, ועל פי קביעתו "מכניזם התאונה כפי שנקבע בפרק העובדות אינו מתאים להיווצרות קרע טרואמתי בגיד ה-
ssp
".
23.
סוף דבר
: לא מצאנו טעם המצדיק שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי, שלפיה אין קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 5.12.2013 לבין הקרע ב-
ssp
שאובחן במערערת, ודין הערעור להידחות.
משהייתה הצדקה לערעור נוכח העובדה שבית הדין האזורי לא התיר להפנות שאלות הבהרה למומחה הרפואי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ט (13 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.






ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

אילן איטח
,
סגן נשיאה

לאה גליקסמן
,
שופטת


גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)



מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)









עבל בית הדין הארצי לעבודה 40358-11/16 נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון, עו"ד עופר בר-לב ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 13/09/2018)