פסקי דין על קרן פלס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

27782-03/15 בל     23/09/2018




בל 27782-03/15 קרן פלס נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 27782-03-15


23 ספטמבר 2018

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק


ה
תובעת
קרן פלס
ע"י ב"כ: עו"ד אלון לוריה
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רונית סגל




פסק דין


1.
השאלה הנצבת במוקד הליך זה היא האם זכאית התובעת לגמלת שמירת היריון החל מיום 25.6.2013 ועד ליום 7.1.2014.

2.
בהתאם להחלטתי מיום 29.10.17 מונתה מומחית רפואית לבחינת השאלה האם מצבה הרפואי של התובעת חייב שמירת היריון ולאיזה תקופה.

3.
להלן העובדות אשר הועברו אל המומחית לצורך מתן חוות דעתה:
"3.
התובעת סבלה מפריצת דיסק בגבה ובשל כך שהתה בימי מחלה החל מיום 12.5.13 ועד ליום 13.7.13 בהמלצת רופא אורטופד.
4.
ביום 20.6.17 נודע לתובעת כי הינה בהיריון וביום 7.1.14 ילדה היא. לאחר היוודע דבר הריונה המליץ האורתופד אצלו טופלה התובעת,
על המשך חופשת מחלה ושמירת היריון.
5.
ביום 22.7.14 ולאחר הגשת תביעתה , סבר רופא הנשים מטעם הנתבע כי לאור ההחמרה בכאבי הגב ונוכח המלצת רופא אורטופד יש לאשר גמלת שמירת היריון החל מיום 6.5.13.

4.
המומחית התבקשה להשיב על השאלה הבאה:
"6.
האם לאור מצבה הרפואי כעולה מהמסמכים הרפואיים היה על התובעת לשהות בשמירת היריון החל מיום 25.6.13 ועד ליום 7.1.1.4?"
5.
בחוות דעתה מיום 13.5.18 קבעה המומחית את הדברים הבאים:
"פלס קרן, בת 38 להריונה הראשון.
וסת אחרון 6.4.2013.
שמירת ההריון ניתנה על ידי רופא נשים, מ-30.4.2013 , שבוע 3.3 , ועד הלידהב- 7.1.2014.
הסיבה לשמירת ההריון פריצת דיסק בעמוד השדרה המתני והסקראלי.
יש לציין שאחת הסיבות הלא שגרתיות לכאבי גב בהריון הינה מחלה של הדיסק הבין חולייתי (1).
עמוד השדרה מורכב מחוליות. לכל חוליה חור במרכזה, וביחד זה יוצר תעלה שבתוכה עובר ה –
spinal cord
(חוט שדרה) בין החוליות יש
intervertebral disk
, דיסק שהוא גוף עשוי סחוס, ותפקידו לתת לעמוד השדרה גמישות ויכולת תזוזה וכיפוף, ומגן עליו בזמן הליכה, קפיצה והרמת חפצים. סיבי עצב היוצאים מחוט השדרה ומסתעפים ממנו מעצבבים את חלקי הגוף השונים. כאשר שלימות הדיסקים בין חולייתיים נפגעת, החוליות יוצרות לחץ על העצבים שיוצאים מחוט השדרה ומופיעים כאבים באברים המועצצבים על ידי העצב הנגוע. אם בשלב זה לא ניתן טיפול מתאים, קיים סיכון שהדיסק ישבר ויוסט ממקומו (
herniated disk
) . כאב הנגרם על ידי דיסקופתיה לומבארית (מחלת דיסק בין חולייתי מתני) ממוקם בגב התחתון ולעיתים מקרין לרגליים. לחץ על העצבים היוצאים מחוט השדרה גורם לחוסר תפקוד בתנועה של האבר המעוצבב, לעתים לדלדול שרירים ולשיתוק הגפיים. חסר בתרגול מתאים (פעילות גופנית), תנוחת גוף לא נכונה ועודף משקל מחמירים את מצב הדיסקופתיה הלומבארית וגורמים לדלדול השרירים הספינליים שתומכים בעמוד השדרה.
הטיפול הוא על ידי פיזותרפיה ומנוחה, על מנת למנוע את הלחץ על העצבים ועל כלי הדם ולמנוע את ניוון הדיסק.
במקרה שלפנינו מדובר בפריצת דיסק בעמוד השדרה המתני והסקראלי שגרם לכאבי גב עם קרינה בעקר לרגל ימין עם רדימות העכוז, בריחת שתן, צליעה,קושי בתנועות הגב.
פריצות דיסק בעמוד השדרה המתני והסקראלי
s1-5l
עם לחץ על השק התקלי, מצב העלול להביא להחמרת מצבה הבריאותי של האישה, עד כדי סכנה לשיתוק הגפים התחתונות, חוסר שליטה על הסוגרים.

אני ממליצה על אישור שמירת ה
היריון כפי שהתבקש".

טענות הצדדים
6.
לטענת התובעת, בהתאם להחלטת בית הדין מונתה ד"ר זהר שפרה כמומחית רפואית מטעם בית הדין. בחוות דעתה קבעה המומחית באופן ברור כי היא ממליצה על שמירת היריון כפי שהתבקש על כן, יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת גמלת שמירת היריון החל מיום 25.6.16 ועד ליום 7.1.14.

7.
לטענת הנתבע, התובעת אינה זכאית לגמלת שמירת היריון מאחר ומצבה הרפואי לא נבע כתוצאה מההיריון אלא סבלה היא מפריצת גב שהחלה טרם היותה בהיריון והמשיכה אף בתקופת ההיריון. כמו כן התובעת לא הפסיקה את עבודתה מפאת ההיריון בסמוך למועד קבלת אישור שמירת ההיריון.

8.
מגבלת התובעת אשר החלה טרם ההיריון הייתה צריכה למצוא ביטויה בימי מחלה או אי כושר עבודה אך אינה עונה על הקריטריונים החוקיים של שמירת היריון. כמו כן במועד הפסקת העבודה לא היה קיים אישור גניקולוגי לשמירת היריון. אישור זה ניתן למפרע כשנה לאחר מכן ובהעדר הסבר למתן אישור רטרואקטיבי, אין לקבלו.

9.
המומחית מטעם בית הדין ציינה כי עמדו בפני
ה מסמכי האורתופד בלבד וכן הסתמכה היא על תרחיש העלול לקרות בניגוד לתיעוד הרפואי בעניינה של התובעת על כן, יש לסטות מחוות דעת המומחית ולדחות את התביעה ולחילופין יש הצדקה למינוי מומחה אחר או נוסף בנסיבות מקרה זה.

דיון והכרעה
10.
הואיל וטענת הנתבע כבר הוכרעו על ידי בהחלטתי מיום 29.17.10 לא מצאתי כל טעם לדון בהן שנית אולם, משהנתבע חזר על טיעוניו בהתעלם מהחלטת בית הדין מצאתי להזכיר את שנקבע בהחלטתי הקודמת:
"11.


מלשון החוק עולה כי הזכאות לגמלת שמירת היריון תלויה בשאלה אם היעדרות המבוטחת מהעבודה קשורה בקשר סיבתי עם הצורך בשמירת היריון. המצב הרפואי הנדרש, יכול ולא ינבע מההיריון, אך ככל שלהיריון השפעה על מצבה הרפואי של האישה, בין אם ביצירתו ובין אם בהחמרתו, בא הדבר בגדר הוראת סע' 58(1) לחוק (עב"ל (ארצי) 1250/02 המוסד לביטוח לאומי
– קדוש (22.6.04); עב"ל 1087/04 המוסד לביטוח לאומי
– יוקר (2.3.05)להלן –פרשת יוקר).
12.
בעניינינו אין חולק כי התובעת שהתה בימי מחלה טרם היוודע דבר הריונה ולא הפסיקה עבודתה בהיותה בהיריון. עם זאת, יש לבחון את המסמכים הרפואיים ומצבה הרפואי ממנו עולה כי ממצאי בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת מיום 12.5.13 מלמדים כי התובעת סבלה מ-"בקע דיסקלי פאראמדיאני
לימין עם לחץ שורש
s1
הימני בתעלה". לאור תוצאות הבדיקה נתנו לתובעת 19 ימי מחלה החל מיום 12.5.13 ועד ליום 30.5.13. בהמלצת רופא אורתופד נתנו לתובעת ימי מחלה נוספים החל מיום 20.5.13 ועד ליום 13.7.13 וכן באישור הרופא(אורתופד) מיום 25.6.13 נרשם מפורשות" המשך חופשת מחלה , ממליץ על שמירת היריון".
13.
יתרה מכך, עיון בגיליון הרפואי מיום 22.7.14 עליו חתום רופא נשים מטעם הנתבע, מעלה כי בהתאם להמלצת רופא אורתופד יש לאשר את הגמלה מיום 6.5.13. לא נעלמה מעיני העובדה כי האישור ניתן באופן רטרואקטיבי עם זאת הרופא לא מצא מקום לנמק קביעתו לעניין מתן אישור בדיעבד והסתמך על המלצות האורתופד. חזקה על הרופא כי ככל שהיה סבור כי אין במגבלה האורתופדית ממנה סבלה התובעת להצדיק מנוחה בבית היה רושם זאת. אימוץ המלצת האורתופד ללא כל הסתייגות מלמדת כי רופא הנשים סבר שמצבה הרפואי של התובעת מחייב שהייתה בבית. חזקה זו אשר הניח
הרופא לא נסתרה על ידי הנתבע.
14.
סבורה אני כי בנסיבות מקרה זה בו שהתה התובעת בימי מחלה טרם היוודע דבר ההיריון ואף לאחר היוודע הריונה ממילא הייתה מצויה בהגבלה ממשית אשר לא אפשרה יציאה למעגל העבודה, התוצאה היא כי מהמועד בו הרתה הפכו ימי המחלה לימי שמירת היריון עקב הריונה,
בשל מצב רפואי הנובע מההיריון ומסכן את התובעת. עמדת הנתבע על פיה בשל ימי מחלה טרם ההיריון יש לדחות את התביעה הינה עמדה נוקשה המתעלמת באופן בוטה וגס מנסיבות מקרה זה בו התובעת סבלה מהגבלה בגב אשר חייבה שהותה בבית ומשהרתה נדרשה ביתר שאת לשכב בביתה. לפיכך, אין לזקוף לחובת התובעת את ימי מחלתה במהלכם נודע הריונה שכן אלמלא שהותה בימי מחלה ממילא על פי האישור הרפואי הייתה נדרשת לשהות בביתה מיד עם היוודע דבר ההיריון לצורך שמירת הריון.
15.
אשר לטענה כי התובעת לא הציגה אישור רפואי בזמן אמת והעדר תיעוד על בדיקות גניקולוגיות , התובעת העידה ועדותה לא נסתרה כי לא פנתה לרופא נשים מאחר וסברה כי ממילא אינה עובדת ולמעשה לא ייחסה לפניה לרופא נשים חשיבות. גרסת התובעת בעניין זה הייתה ברורה ועקבית והתרשמתי כי אכן סברה כי משאינה במעגל העבודה ממילא אין צורך באישור כלשהו שכן אינה עובדת וכדבריה:" ומאחר ולא הייתה לי עבודה לא עלתה השמירת הריון. היה ברור לו שאני שוכבת בבית ולא עובדת. יש המלצה למנוחה"(עמ' 5 לפ' ש' 9-10)".

11.
לאור האמור לעיל, משטענות הנתבע נדונו על ידי זה מכבר ונדחו, הוחלט על מינוי מומחית רפואית לבחינת שאלת הקשר הסיבתי. במסגרת חוות דעתה קבעה המומחית באופן מפורט ומנומק תוך התייחסות למצבה הרפואי של התובעת כי עלול הוא להוביל להחמרת מצבה הבריאותי על כן , אשרה את מלוא תקופת שמירת ההיריון. חזקה על המומחית כי בחנה את מלוא מסמכי התיק הגם שעיקר הבעיה הינה בעיה אורתופדית ולמרות זאת , סברה המומחית כי יש הצדקה להורות על שמירת היריון כל זאת, במטרה לשמר את ההיריון. מטעם זה יש לדחות את טענות הנתבע מהן עולה כי המומחית דנה אך במצבה האורתופדי ולא הגניקולוגי. המומחית הבהירה כי מצבה הרפואי של התובעת עלול להוביל לשיתוק הגפיים וחוסר שליטה על הסוגריים על כן, מצאה טעם ממשי להורות על שמירת ההיריון. קבלת עמדת הנתבע תוביל לפרשנות צרה על פיה לעולם לא ניתן יהיה להכיר בשמירת היריון אם אינה קשורה ישירות לבעיה גניקולוגית, הגם שעתידה המבוטחת לסבול ממצב רפואי קשה ביותר עד כדי שיתוק. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת הואיל וקבלתה תוביל לבחינה טכנית של בעיה מתחום אחד צר ומוגדר, מבלי ליתן את הדעת למכלול הבעיות האחרות אשר עלולות להחמיר ולהתגבר דווקא בזמן ההיריון וכתוצאה ממנו.

12.
ערה אני לטענת הנתבע כי בשל השימוש במונח "עלול" ,יש לדחות את האמור בחוות הדעת. אינני סבורה כי מדובר בחוות דעת עמומה שאינה ברורה הנוקטת בלשון של "אפשרות עתידית או קיימת" ומלמדת על אי וודאות. נהפוך הוא, המומחית סקרה באפן נרחב את כל תיקה הרפואי של התובעת והבהירה מהן ההשלכות והאפשרויות העלולות להתרחש על התובעת , עדי כדי שיתוק ואי שליטה על הסוגריים. על כן בשם לב לאפשרות כי התובעת תקלע למצב רפואי כה סבוך, ברי כי המונח בו נקטה אינו מלמד על חוסר וודאות , אלא על סבירות גבוה כי יתרחש הסיכון הממשי לתובעת ולהריונה. מטעם זה אף לא מצאתי מקום להורות על מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף בשלב זה, ואזכיר כי ניתנה לנתבע אפשרות לשלוח שאלות הבהרה למומחית, אפשרות אותה בחר שלא לנצל ואף לא הוגשה בקשה למינוי מומחה אחר , סמוך לקבלת חוות הדעת אלא במסגרת סיכומי הנתבע. לו סבר הנתבע באמת ובתמים כי עסקינן בחוות דעת אשר איננה ברורה ואינה מלמדת על סופיות קביעות המומחית , היה עליו להגיש בקשה מתאימה בסמוך לקבלת חוות הדעת.

13.
נוסף על כך, מצאתי כי חוות הדעת נותנת מענה ברור לשאלה הדרושה הכרעה באופן המתלכד עם כלל הממצאים בתיק, מבלי לסטות מהעובדות אשר הועברו אל המומחית תוך התייחסות לשאלות בית הדין באופן ממצה וממוקד.

סוף דבר
14.
לאור האמור לעיל, בשם לב לחוות דעת המומחית המלמדת על קשר הדוק בין הצורך בשמירת ההיריון למצבה הרפואי של התובעת, ושעה שלא מצאתי כל סיבה בגינה יש לסטות מחוות דעת המומחית, דין התביעה להתקבל.

15.
משהתובעת יוצגה על ידי הסיוע המשפטי לא ניתן צו להוצאות. עם זאת יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.




ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ט, (23 ספטמבר 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 27782-03/15 קרן פלס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/09/2018)