פסקי דין על אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ | פסקי דין על גיל חיים

9553-01/14 תאמ     14/09/2018




תאמ 9553-01/14 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' גיל חיים








בית משפט השלום בחדרה


תא"מ 9553-01-14 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ
נ' חיים




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
הדסה אסיף


תובעת

אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ


נגד

נתבע
גיל חיים



החלטה


1.
בתיק זה הוגשה תביעה בגין תאונת דרכים שבה נגרם נזק לרכב התובעת. ביום 13/11/14 ניתן

פסק דין
לטובת התובעת.

2.
הנתבע הגיש בקשה לבטל את פסק הדין. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באוגוסט 2017, לאחר שנפתח תיק הוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין. הנתבע טען בבקשה כי מעולם לא קיבל את מסמכי התביעה, וכי אין לו שום קשר לרכב שעל פי טענת התובעת גרם לתאונה.

3.
התובעת התנגדה לביטולו של פסק הדין. ביום 26/11/17 נתן כב' הרשם רומי החלטה, הורה על ביטולו של פסק הדין, בכפוף לכך שהנתבע יפקיד בתיק ההוצאה לפועל ערבון בגובה מלוא החוב שם וישלם הוצאות לתובעת בסכום של 1,500 ₪ ללא קשר להמשך התובענה. הנתבע הפקיד את הסכום שצווה להפקיד בהוצאה לפועל ושילם את ההוצאות לתובעת (ראה הודעתו מיום 25/12/17.
הנתבע הגיש כתב הגנה והתיק נקבע לדיון בפני
להיום.

4.
ביום 7/8/18 הגישה התובעת הודעה, ובה ציינה כי היא מוכנה לוותר על טענותיה ולמחוק את התביעה, ובלבד שכל צד יישא בהוצאותיו. הנתבע, שההודעה הועברה לתגובתו, סירב למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, וטען כי הגשת התביעה נגדו גרמה לו להוצאות רבות ולעגמת נפש. לפיכך שמעתי את טענות הצדדים בדיון שהיה בפני
ביום 12.9.18.

5.
בדיון, הסכימה התובעת לא רק למחיקת התביעה אלא לדחייתה, אך טענה שאין מקום לחייב אותה בתשלום הוצאות כלשהם לנתבע. זאת, לטענתה, מאחר שרק שנתיים וחצי לאחר שניתן פסק הדין הוגשה על ידי הנתבע בקשה לביטול פסק הדין והתובעת נדרשה לבצע מסירות רבות, לפחות 6 פעמים, דבר שהיה כרוך בהוצאות לא מבוטלות.
אף שלטענת התובעת המוסר שביצע את כל המסירות התייצב לבית המשפט, היא וויתרה על עדותו.

6.
הנתבע לא התנגד, כמובן, לדחיית התביעה, אך טען שיש לחייב את התובעת בהוצאות לטובתו. לטענתו נגרמו לו הוצאות ממשיות, שכן הוא חוייב בהוצאות בסכום של 1,500 ₪ לאור ביטולו של פסק הדין וחוייב גם להפקיד סכום של כ- 4,600 ₪ בתיק ההוצאה לפועל. עוד טען הנתבע שנגרמו לו הוצאות בשל הצורך להגיש תצהירים וכתב הגנה לתיק בית המשפט, וכן בגין התייצבותו לדיון.

7.
שמעתי את טענות הצדדים. בתום הדיון ניתן

פסק דין
הדוחה את התביעה ועתה הגיעה העת להתייחס לשאלת ההוצאות.

8.
עיינתי בתיק, ולא ברורה לי טרוניית התובעת על כך שרק שנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין. התביעה הוגשה, אמנם, בחודש ינואר 2014 אך תיק ההוצאה לפועל נפתח רק שנים לאחר מכן, ביולי 2017.

9.
גם לפי טענת התובעת, המסירה, שעל פיה ביקשה לקבל

פסק דין
בהעדר הגנה, בוצעה רק חודשים רבים לאחר הגשת התביעה, ביום 21/8/14. פסק הדין ניתן רק ביום 13/11/14, ולאחר שנשלחו לתובעת מספר התראות בדבר מחיקת התביעה מחוסר מעש. ביום 19/5/15 ביקשה התובעת לתקן את פסק הדין. אף שכבר ביום 9/6/15 הורה כב' הרשם לתובעת לצרף אסמכתאות לבקשה, אסמכתאות כאלה הוגשו לבית המשפט רק ביום 7/7/16, יותר משנה לאחר שניתנה החלטת כב' הרשם. תיק ההוצאה לפועל לא נפתח, כאמור, אלא בחודש יולי 2017 . בנסיבות האלה, לא ברור על איזה עיכוב מלינה התובעת, כאשר הנתבע הגיש את בקשתו לביטול פסק הדין, בקשה שבה טען שנודע לו על פסק הדין רק עם קבלת האזהרה, כבר ביום 7/8/17.

10.
גם לגופו של עניין, אינני מקבלת את טענת התובעת, לפיה הנתבע צריך לשאת, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף בדרך של אי פסיקת הוצאות לטובתו, בעלויות המסירה שהתובעת ככל הנראה נשאה בהן. חלק ניכר מאישורי המסירה אינם כוללים בכלל את חתימת המקבל, ונטען בהם כי הם הודבקו או שנמסרו למי שסירב לחתום. חרף זאת, מבצע המסירות לא נחקר, משום שהתובעת ויתרה על חקירתו. יותר מכך, חלק מאישורי המסירה מלמד על מסירות בכתובת שהנתבע, לטענתו שלא נסתרה, אינו מתגורר בה כבר שנים רבות, ברח' ברנר 13 בראשון לציון. אם התובעת לא טרחה לבדוק מה הכתובת של הנתבע, אין לה להלין אלא על עצמה. בנוסף, חלק מאישורי המסירה מעידים על מסירה, כביכול, לאביו או לסבו של הנתבע, כאשר אלה לא היו כבר בין החיים במועד שצויין על אישור המסירה. מאחר שהמוסר לא נחקר, גם כאן לא ניתן הסבר מניח את הדעת.

11.
אם לא די בכל האמור לעיל, יש לזכור שהתובעת הסכימה לדחיית התביעה, לאור טענותיו של הנתבע לעניין העדר הבעלות ברכב במועד התאונה. נתונים אלה יכולה וצריכה היתה התובעת לבדוק עוד טרם שהגישה את התביעה ואם לא עשתה כן, ונגררה בשל כך להוצאות מיותרות, אין לה להלין אלא על עצמה. מעבר לכך, כבר בבקשה לביטול פסק הדין ציין הנתבע את כל הפרטים הנוגעים לבעלות על הרכב. למרות זאת, לא טרחה התובעת לברר אז את הפרטים והתנגדה לביטולו של פסק הדין. רק עתה, אחרי שבוטל פסק הדין ואחרי שהנתבע הגיש כתב הגנה, היא מסכימה לדחיית התביעה.

12.
אני סבורה שתוצאה, שלפיה הנתבע נדרש לשלם לתובעת 1,500 ₪ לצורך ביטולו של

פסק דין
שעתה מתברר שלא היה לו מקום (שכן התובעת מסכימה לדחות את התביעה), והתובעת מצדה לא תידרש לשלם הוצאות לנתבע בגין דחיית התביעה, היא תוצאה בלתי צודקת באופן מובהק ולא אתן את ידי לתוצאה כזו.

13.
במיוחד הדבר נכון, כאשר התובעת, שעתה מסכימה לדחיית התביעה, התנגדה לבקשת הנתבע לביטולו של פסק הדין ואילצה בכך את הנתבע לא רק לצרף תצהירים לבקשה אלא גם להגיש בהמשך כתב הגנה לתביעה שעתה התובעת מודה שלא היה לה מקום כפי שהוגשה.

14.
לפיכך, זכאי הנתבע להוצאות בגין דחיית התביעה, וכל שכן לנוכח השלב שבו היא נדחית.

15.
לכן, אני מורה כי התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסכום של 2,500 ₪ וזאת, בין היתר, בגין הדיון היום.

לבקשת התובעת, אני מעמידה את שכר העד, המוסר, שהתייצב מטעמה לדיון היום, על סך 300 ₪ והתובעת תישא בשכרו (התובעת ויתרה בסופו של דבר על עדותו אך ביקשה לפסוק לו שכר והיא תישא בו).
אני מורה להשיב לנתבע את הסכום של 4788 ₪,שהפקיד ביום 11.12.17 בתיק ההוצל"פ שמספרו 512674-01-17.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מהחלטה זו ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ט, 14 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 9553-01/14 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' גיל חיים (פורסם ב-ֽ 14/09/2018)