פסקי דין על דוד אזולאי |

8698/05 בשפ     19/10/2005




בשפ 8698/05 דוד אזולאי נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון

בש"פ 8698/05

כבוד השופטת א' חיות

בפני
:

דוד אזולאי

העורר:

נ ג ד


מדינת ישראל

המשיבה:

ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 1042/04 שניתנה ביום 8.9.05 על-ידי כב' השופטים מ' נאמן, כ' סעב, י' וילנר

בשם העורר: עו"ד אילנית אימבר

בשם המשיבה: עו"ד אוהד גורדון


החלטה
בפני
י ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים מ' נאמן, כ' סעב, י' וילנר) מיום 8.9.2005, לפיה הותרו לפרסום פרטי הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו של העורר, אשר הורשע בביצוע עבירות מין, וכן שמו ותמונתו.

הרקע העובדתי וטענות בעלי-הדין

1. בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים מ' נאמן, כ' סעב, י' וילנר) הרשיע את העורר, ביום 14.7.2005, באינוס ביתה של בת-זוגו לחיים דאז (להלן: המתלוננת) ובביצוע מעשים מגונים בה במשך שבע שנים, מאז שהיתה בת עשר ועד שמלאו לה שבע-עשרה שנים. בהכרעת הדין צוין כי העורר ביצע מעשים דומים גם באחותה של המתלוננת, ביתה השנייה של בת-זוגו לחיים דאז, וזאת במשך כעשר שנים מאז שהיתה בת שמונה, אך על מעשים אלה חלה התיישנות. משהורשע העורר כך בדינו גזר עליו בית-המשפט המחוזי שש-עשרה שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי וכן חייבו בתשלום פיצוי למתלוננת בסך 100,000 ש"ח.

2. הדיון בפני
בית-המשפט המחוזי התנהל בדלתיים סגורות, אך סמוך לאחר מתן גזר הדין הגישו המתלוננת ואחותה בקשה לבית-המשפט המחוזי ובה עתרו כי יתיר להן לפרסם את פרטי פסק הדין וכן את שמו של העורר ותמונתו, בציינן כי "בכוונת[ן] לפרסם זאת בעיתון מקומי ב[אזור מגוריהן]". המשיבה תמכה בבקשה זו בציינה כי הדיון בדלתיים סגורות נועד להגן על פרטיותן של הקורבנות וכי משביקשו המתלוננת ואחותה להתיר את פרסום פרטיו של העורר, מן הראוי להיעתר לבקשה זו. העורר מצידו לא התנגד לפרסום הכרעת הדין וגזר הדין אך התנגד לפרסום שמו ותמונתו, בטענה כי פרסום כזה עלול לפגוע קשות בביתו הביולוגית, שהיא אחותן למחצה של המתלוננת ואחותה, ו"להמיט חורבן על חייה". עוד נטען, כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי טרם הפך חלוט שכן העורר מתעתד לערער על הרשעתו ומשכך ראוי להמתין עד להכרעה בערעור ולא לפרסם את פרטיו כבר עתה, שמא יגרום לו הפרסום נזק שאינו ניתן לתיקון אף אם יזוכה.

3. בהחלטתו מיום 8.9.2005 נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת המתלוננת ואחותה במלואה והתיר את הפרסום המבוקש, לרבות שמו ותמונתו של העורר, בקובעו כי אין בנימוקי העורר כדי להצדיק את דחיית הבקשה. עם זאת הורה בית-המשפט המחוזי על עיכוב ביצועה של החלטה זו על-מנת לאפשר לעורר לערער עליה. מכאן הבקשה שבפני
י, במסגרתה הוריתי אף אני ביום 13.9.2005 על עיכוב ביצועו של הפרסום עד להכרעה בערר.


4. בערר שב העורר וטוען כי מן הראוי להותיר על כנו את איסור הפרסום ככל שהוא נוגע לפרטיו ולתמונתו, וזאת עד להכרעה בערעור שהוא מתעתד להגיש לבית-משפט זה. עוד טוען העורר כי ההגנה מפני פרסום פרטים מזהים הניתנת למתלוננות בעבירות מין היא הגנה מנדטורית ועל כן אין לאפשר למתלוננת לוותר עליה. העורר מוסיף וטוען כי במקרה דנן עלולה ביתו הביולוגית להיפגע באופן בלתי הפיך מן הפרסום, שכן בכוונת המתלוננת ואחותה לפרסם את פרטי המקרה בעיתון המופץ באזור מגוריה וניתן יהיה בנקל לקשרה אל העורר ואל מעשיו. לדברי העורר, אם יידחה ערעורו יתאפשר ממילא פרסום פרטיו במלואם, ואילו בשלב הנוכחי לא תצמח כל תועלת מן הפרסום. בהקשר זה מוסיף העורר ומדגיש כי קיימת במקרה דנן חלופה אשר תפגע במידה פחותה בביתו הביולוגית וכן בזכותו שלו לשם טוב, והיא פרסום עיקרי המקרה ופסק-הדין בלא ציון פרטיו המזהים. המשיבה סומכת ידיה על החלטתו של בית-משפט קמא ותומכת גם בפני
נו בעמדת המתלוננת כי יש להתיר את הפרסום.

5. להשלמת התמונה יצויין כי לקראת הדיון בבקשה הוגש על-ידי העורר מסמך לא מאומת שכותרתו "תצהיר", עליו חתומה ביתו הביולוגית ובו נאמר כי היא אינה רואה כל סיבה להתיר את הפרסום וכי פרסום זה עלול לגרום לה לנידוי חברתי ולהמיט חורבן על חייה האישיים באיזור מגוריה, שהינו מקום קטן וכולם בו מכירים את כולם. המתלוננת ואחותה הגישו אף הן תצהיר במסגרת הערר, ובו ציינו כי הזכות לאיסור הפרסום נתונה להן כקורבנותיו של העורר וכי עתה הן מבקשות לפרסם את פרטיו של העורר שפגע בהן אנושות. עוד הן מוסיפות ומציינות כי להערכתן מנצל העורר את ביתו הביולוגית על-מנת להגן על משפחתו המורחבת, קרי אחיו ואחיות
יו, מפני הפרסום.

דיון


6. עיקרון פומביות הדיון הוא אחד מאבני היסוד של ההליך השיפוטי והוא מעוגן כנורמה חוקתית בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה וכן בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). עיקרון זה מורה כי הליכים משפטיים יתנהלו בפומבי ובדלתיים פתוחות והוא חושף את פועלה של מערכת המשפט ואת ההליכים שהיא מקיימת לעיניו של הציבור הרחב. פומביות זו של הדיון נועדה להבטיח את זכותם של בעלי הדין להליך תקין והוגן, ויש בה כדי לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט בהגשימה את זכותו של הציבור לדעת, את חופש הביטוי ואת חופש התקשורת והעיתונות (ראו: ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל
, פ"ד מה(2) 444, 451-450 (להלן: פרשת וילנר); ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341-340 (להלן: פרשת מרום); בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(3) 363, 369 (להלן: פרשת אלוני); רע"פ 6288/02 יאנוס נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, בפיסקאות 17-15) (להלן: פרשת יאנוס); בג"ץ 4841/04 מחג'אנה נ' בית המשפט המחוזי בחיפה, פ"ד נח(6) 347, 357-355; בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(6) 658, 664-662 (להלן: פרשת תורג'מן); בש"פ 2484/05 פרי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) (להלן: פרשת פרי)).


פרסום תכני הדיון השיפוטי ופרסום הפרטים המזהים של הנוטלים בו חלק, הינו פועל יוצא של עיקרון פומביות הדיון (ראו: פרשת יאנוס, בפיסקה 17; י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (תשס"ג, חלק שני) 806), והוא האמצעי שבעזרתו מתוודע הציבור הלכה למעשה לנעשה באולם בית-המשפט. בעולם של תקשורת מפותחת, מאפשרים אמצעי התקשורת לכל אדם, גם אם איננו נוכח בעצמו באולם בית-המשפט, לקבל מידע באשר להליכים המשפטיים, לגבש עמדה לגביהם, להעריכם ולבקרם (ראו: פרשת פרי, בפיסקה 4). אכן, עיקרון פומביות הדיון והתכליות שאותן הוא מיועד להגשים, הינם בעלי חשיבות ראשונה במעלה במדינה דמוקרטית המבוססת על אדנים של שלטון החוק ומכאן ברור מעמדו של עיקרון הפומביות כ"אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו" (ראו: פרשת וילנר, 450; ראו גם: ב"ש 678/82 טייר נ' מדינת ישראל
, פ"ד לו(3) 386, 387).


7. חרף מרכזיותו של עיקרון פומביות הדיון, אין הוא שוכן ברִיק משפטי. לצידו מתקיימים ערכים, זכויות ואינטרסים מתחרים אשר לצורך ההגנה עליהם נקבעו בסעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט חריגים לעיקרון זה. בהתקיים איזה מחריגים אלה, רשאי בית-המשפט לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות וסעיף 70(א) לחוק בתי המשפט אוסר לפרסם דבר על דיון שכך מתנהל, אלא ברשות בית-המשפט. בשל חשיבותו של עיקרון הפומביות, נפסק עם זאת כי סטייה ממנו לא בנקל תתאפשר, כי לעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון וכי החריגים לעיקרון זה ייושמו על דרך הצמצום ורק לאחר שקילה קפדנית וזהירה (ראו: ר"ע 176/86 פלונית נ' פלוני, פ"ד מ(2) 497, 499; פרשת וילנר, 451; פרשת מרום, 341; פרשת אלוני, 369; פרשת תורג'מן, 663). עוד נפסק כי יש להקפיד על כך שאיסור הפרסום יהיה במידה שאינה עולה על הנדרש וכי מקום שניתן להשיג את התכלית שלשמה התקיים הדיון בדלתיים סגורות על-ידי פרסום חלקי של פסק-הדין, יורה בית-המשפט על דרך זו (ראו: ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל, פ"ד נג(3) 714, 719).


8. במקרה שבפני
נו הואשם העורר בביצוע עבירות מין בביתה הקטינה של בת זוגו דאז. בעבירות אלה עוסק החריג לעיקרון פומביות הדיון הקבוע בסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, ולפיו רשאי בית-המשפט להורות על סגירת הדלתיים "לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998". חריג זה נועד להגן על עניינו של המתלונן וכן על עניינו של הנאשם בעבירת מין מפני פגיעה קשה בצנעת הפרט העלולה להיגרם להם כתוצאה מהליך פלילי בעבירות אלה, עבירות הכרוכות בדרך כלל בחשיפת פרטים אינטימיים ביותר של חייהם. פרסום ברבים של פרטים אלה, לבד מן הפגיעה בצנעת הפרט הנגרמת בגינו, אף עלול להרתיע מתלוננים וכן עדים אחרים מלהעיד במשפט (ראו: דברי חבר הכנסת ד' גלס, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט בעת הדיון בקריאה השנייה בהצעת החוק, ד"כ מיום 6.1.1981, עמ' 1104; פרשת יאנוס, פיסקאות 26-23).

מכוחו של חריג זה הורה בית-המשפט המחוזי על סגירת הדלתיים לאורך כל הדיון שהתקיים במקרה דנן.

9. האם הגנה זו על עניינו של נאשם בעבירת מין מכוח החריג הקבוע בסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, בדרך של איסור על פרסום פרטיו המזהים, ממשיכה ללוותו גם לאחר שהערכאה הדיונית קבעה ממצאים מרשיעים והכריעה את הדין לחובתו? מה דינה של ההגנה על עניינה של המתלוננת בשלב שלאחר מתן פסק-הדין, מקום שהיא עותרת להסרת ההגנה מעל פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע? אלה הן השאלות העומדות בפני
נו בערר זה.


נראה כי ככל שהדברים נוגעים למתלוננת, התכלית אשר לשמה נסגרו הדלתיים ונאסר הפרסום ממשיכה להתקיים גם לאחר הרשעתו של הנאשם בדין. אכן, זכותה של המתלוננת להגנה על צנעת חייה ולמניעת חשיפה של פרטים אינטימיים הקשורים אליה, עומדת בעינה גם לאחר ההרשעה. לא כן הדבר בכל הנוגע לנאשם. השיקולים העומדים ביסוד ההגנה על עניינו של נאשם מפני חשיפה ופרסום קשורים קשר בל-יינתק בחזקת החפות. על כן, כל עוד לא הורשע הנאשם בדינו תתאפשר לו הגנה זו באותם מקרים שבהם מצא בית-המשפט הצדקה לכך, וזאת נוכח טיבה המיוחד של עבירת המין ונוכח הפגיעה הקשה העלולה להיגרם לצנעת הפרט של הנאשם ושל בני משפחתו כתוצאה מפרסום ההליך המשפטי המתנהל נגדו בעבירה מסוג זה. אולם, משהורשע הנאשם בדינו גובר האינטרס הציבורי הקיים בפירסום פרטי המקרה ובפרסום פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע בביצוען של עבירות אלה (לשיקולים שבבסיס אינטרס ציבורי זה ראו: פרשת תורג'מן, 667). אכן, משהורשע הנאשם בדינו יוצא הוא מגדר היותו "נאשם" כלשון סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, והופך להיות "מורשע". על כן, אין הוא יכול עוד להיתלות בחריג לעיקרון הפומביות הקבוע בסעיף הנ"ל, הן נוכח לשונו של הסעיף ובייחוד נוכח המדיניות השיפוטית המורה אותנו לפרשו באופן מצמצם. במלים אחרות, ההוראה שהורה בית-המשפט במהלך הדיון בדבר סגירת הדלתיים ובדבר איסור הפרסום הנובע מכך, אינה יכולה לעמוד לעורר לאחר שהורשע בדינו אף אם הגיש ערעור על פסק-הדין, אלא אם כן יש בפרסום פרטיו המזהים כדי לחשוף את זהותה של המתלוננת וככל שהמתלוננת מעוניינת להמשיך ולשמור על איסור הפרסום.


בכך נבדלת סוגייה זו מסוגיית עיכוב ביצוע העונש בשלב הערעור. לעניין עיכוב הביצוע, נשקלים שיקולים שונים ובהם סיכויי הערעור (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(2) 241). שיקולים אלה יש בהם לעתים כדי להטות את הכף לטובת המערער ולהוליך לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בפועל שנגזר עליו עד להכרעה בערעור, על-מנת שלא ימצא מי שערעורו נתקבל מרצה בינתיים את העונש שהושת עליו בגין העבירה שמביצועה זוכה. פרסום תוכנו של הליך משפטי ובכלל זה פרטיו המזהים של בעל דין הנוטל בו חלק, איננו בגדר עונש. זהו הכלל והוא כלל גדול במשפטנו כפי שפורט לעיל. מכוחו של כלל זה ניתן לפרסם פרטים בדבר הליכים פליליים כבר בשלב החקירה, כאשר המעורב בהם הינו עדיין בחזקת חשוד והוא הדין בעת היותו נאשם. אכן, סגירת הדלתיים ואיסור הפרסום הם החריג לכלל והם מתאפשרים אך ורק באותם מקרים המנויים בחוק במפורש. לפיכך, משהורשע נאשם בדינו ומשאין בחוק הוראה ספציפית לפיה עומדת למורשע בשלב הערעור הזכות לאסור את פרסום פסק-הדין שבו הורשע, חוזר על כנו הכלל וחוזר לחול במלואו עיקרון פומביות הדיון (ראו והשוו: עמדת השופטים מצא ודורנר בפרשת אלוני). משנסתיים הליך בהרשעת הנאשם ראוי, אפוא, כי הערכאה הדיונית תיתן את דעתה לשאלת איסור הפרסום מקום שבו הורתה על סגירת הדלתיים בפתח הדיון, ותורה בעניין זה הוראות מתאימות לאחר שתאפשר למתלוננת להביע את עמדתה בנדון. במקרה שלפנינו, ביקשה המתלוננת לאחר מתן פסק-הדין להתיר את פרסומו לרבות פרטיו המזהים של הנאשם שהורשע, תוך שהיא מוכנה ליטול על עצמה את התוצאה לפיה תיחשף בעקבות כך גם זהותה שלה (אף שהיא ואחותה, שעניינה התיישן, ביקשו להמשיך ולאסור את פרסום שמן). בנסיבות אלה, אין לנאשם על מה שיתמוך את עמדתו בדבר המשך תחולתו של איסור הפרסום שהוטל.


10. אשר לטענה שהעלה העורר בדבר הנזק העלול להיגרם לביתו הביולוגית, שהינה אחותן למחצה של המתלוננת ושל אחותה האחרת שעניינה התיישן. הסבל והנזק הנגרמים לבני משפחה בעקבות הליכים פליליים הננקטים נגד נאשמים, ועל אחת כמה וכמה עם הרשעתם בדין, הם תוצאת לוואי מצערת בכל הליך פלילי וכך הוא הדבר גם במקרה שלפנינו. שלוש האחיות
הינן בגירות והעובדה כי ביתו הביולוגית של העורר, שאינה נמנית עם קורבנותיו בפרשה זו, עלולה להינזק עקב חשיפת שמו ותמונתו, אין בכוחה לגבור על עיקרון פומביות הדיון, עם כל הצער שבדבר.

אשר על כן, הערר נדחה ובטל הצו הזמני מיום 13.9.2005 לפיו נאסרו פרסום שמו ופרסום תמונתו של העורר. שמותיהן של קורבנות מעשיו של העורר - המתלוננת והאחות שלגבי עניינה חלה התיישנות - לא יפורסמו.
ניתנה היום, ט"ז בתשרי התשס"ו (19.10.2005).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05086980_v04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בשפ בית המשפט העליון 8698/05 דוד אזולאי נ' מדינת ישראל, [ פ"ד: ס 3 168 ] (פורסם ב-ֽ 19/10/2005)