פסקי דין על אביב סוכנויות בע"מ | פסקי דין על קדוש שמעון | פסקי דין על קדוש יחיאל |

1591/98 א     16/10/2005




א 1591/98 אביב סוכנויות בע"מ נ' קדוש שמעון , קדוש יחיאל




1
בתי המשפט

א 001591/98
בית משפט השלום עפולה
א 001589/98
16/10/2005
תאריך:
כב' השופט בנימין ארבל

בפני
:

אביב סוכנויות בע"מ
בעניין:
התובעת
טפלר ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
קדוש שמעון
(הנתבע בת.א. 1589/98)

קדוש יחיאל
(הנתבע בת.א. 1591/98)
הנתבעים
רם ורד ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
א. הקדמה

1. שתי תביעות אלה שהוגשו עוד בשנת 1998, התגלגלו להן בין מותבים שונים ועורכי דין שונים משך שנים מרובות, ללא כל הצדקה וללא כל טעם של ממש, שכן התביעות כשלעצמן פשוטות המה, ומן הראוי היה לבררן תוך פרק זמן קצר.
הדחיות בניהול הדיונים נבעו בעיקר עקב דרך התנהלות בלתי ראויה של הצדדים, אשר ביקשו דחיות, חדשות לבקרים, החליפו מעת לעת את פרקליטיהם, תוך שכל צד בעתו, מנהל מאבקים עם הפרקליטים שייצגוהו - הכל על חשבון זמנו של הציבור. כך, החליפה התובעת שלושה פרקליטים, ואילו הנתבעים החליפו 4 פרקליטים. ולאחר כל אלה נדרש לפרקליטיהם של בעלי הדין פרק זמן של 11 חודשים, עד שהואילו להגיש סיכומיהם לבית משפט זה.

ב. ההליך

2. התובעת שהינה חברה העוסקת במסחר בחומרי תשומות חקלאיים ואספקת מוצרי חקלאות למיניהם, הגישה שתי תביעות נגד הנתבעים, שהינם שני אחים, תושבי מושב אדירים, בגין אספקת דשנים, חומרי הדברה ומוצרים חקלאיים אחרים, כדלקמן:

א. בת.א. 1589/98, נתבע שמעון קדוש (להלן: "שמעון"), לשלם לתובעת סך 139,924 ₪, בגין חוב שנוצר בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (סכום נומינלי של 137,909 ₪).

ב. בת.א. 1591/98 נתבע יחיאל קדוש (להלן: "יחיאל") לשלם לתובעת סך 100,601 ₪ (סכום נומינלי של 99,151.95 ₪) בגין חוב כאמור בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעים.

3. הנתבעים הכחישו את החוב, וטענו, כי בעוד שמעון פרע את כל חובותיו לתובעת בגין רכישת חומרים, הרי יחיאל כלל לא הזמין ולא רכש מאום מהתובעת.

4. ביום 31.5.99 נערך הסכם בין שמעון לבין מנהל התובעת, מר אביב קדשאי, לפיו סוכם כי תשלום סך 68,000 ₪, בשיקים דחויים, יהווה פירעון סופי ומוחלט של שתי התביעות. ואכן, שמעון מסר לתובעת שיקים על הסך האמור ופרע את כולם, למעט שיק אחרון על-סך 5,000 ₪. לנוכח אי-פירעונו של שיק אחרון זה - טוענת התובעת כי ההסכם כולו בטל, כאשר התשלומים ששולמו בגינו נזקפו על חשבון חובות אחרים - בעטיים הוגשו נגדו ונגד אחרים תביעות - אשר נמחקו.

ג. טענות הצדדים

5. טענותיה של התובעת פשוטות המה. במהלך השנים 97-98, היא סיפקה סחורות לנתבעים בעטיין נצברו חובות. התברר לה, בשלב מסוים, כי חובות, אשר שוייכו ללקוחות אחרים, הינם למעשה חובות הנתבעים - וכבר בשלב זה אציין, כי עד כה, לא ברור מהם חובות הנתבעים ומהם חובות אשר "שוייכו" ללקוחות אחרים (הערה שלי - ב.א.) - על-כן, הנתבעים חוייבו גם בחובות אלה.

6. לטענת התובעת, הוסכם במסגרת הסכם הפשרה, כי במידה וההסכם יופר - תעמוד לה הזכות לקבל את מלוא סכום התביעות.

7. במסגרת ההתדיינות, הגישה התובעת חשבוניות שונות ומשונות, אשר הנתבעים עצמם ביקשו, לשיטתה, לקבלם, כשהם נושאים חותמת "העתק מתאים למקור" וזאת על-מנת שיוכלו לעשות בהן שימוש - ובכך יש לראות חשבוניות אלה, כאילו הנתבעים עצמם ביקשו כי יחוייבו בחשבונם - ובהתאם עליהם לשלמם.

לשיטת התובעת, אף השתמשו הנתבעים בחשבונם אצלה, על מנת להעביר כספים שניתנו להם ע"י אנשים אחרים - תוך שכספים אלה, אשר אמורים היו להיות מזוכים בחשבונות אותם לקוחות - זוכו בחשבונות הנתבעים והקטינו את חובם שלא כדין.

8. מנגד, טוען יחיאל, כי הוא עצמו מעולם לא הזמין סחורות כלשהן מן התובעת. לו עצמו לא היה כל עסק שהוא, וכי הוא עבד כשכיר, תקופה מסוימת, ובמשרה חלקית בלבד, בשירות אחיו שמעון.
לשיטתו, הוא אינו עוסק מורשה, וכי מעולם לא הוציא ולא קיבל חשבונית. אף הסכם הפשרה נעשה שלא על דעתו.

9. שמעון טוען כי כל ההזמנות שביצע נעשו באמצעות סוכן משנה של התובעת, אדם ששמו עמוס שי (להלן: "שי").
לטענתו, שי ביצע רישומים שונים בהנהלת החשבונות של התובעת, באופן שכרטסת הנהלת החשבונות, אינה משקפת את מצב חובותיו.

10. טענתו העיקרית של שמעון הינה, כי משנערך הסכם הפשרה בין הצדדים - הסכם שנעשה בתיווכו של שי - היה עליו לשלם 68,000 ₪ ובכך תבוא הפרשייה על קיצה, עובדה היא כי הוא פרע את כל השיקים, למעט שיק אחד על-סך 5,000 ₪ - שיק זה חולל, במקומו שילם סך 1,300 ₪, וביקש כי השיק יושב לו על-מנת שיפרע את היתרה - אולם התובעת סירבה ולכן לא פרע את היתרה. לשיטתו, כל אשר נותר חייב לתובעת אינו אלא סך 3,700 ₪ ותו לא.

11. מוסיף שמעון וטוען, כי הוא פרע את כל חובו לתובעת. מכל מקום, כרטיס הנהלת החשבונות של התובעת אינו תקין, לוקה בחוסר הגיון וסבירות קיצוני, יש בו מחד כפילויות, שאינן ניתנות להסבר, ומן הצד השני, הוא חוייב בגין חשבוניות שאינן על-שמו ואינן שייכות לו. כך, שאין לייחס כל משקל ראייתי לכרטיס זה. על כן, דין התביעה להידחות.

ד. התביעה כנגד יחיאל

12. כאמור, טענתו של יחיאל הינה, כי בכל התקופה הרלוונטית הוא עבד כשכיר אצל אחיו. לטענתו, לא היה לו משק חקלאי או עסק אחר שהוא, וכי מעולם לא הזמין סחורה כלשהיא עבור עצמו.

13. ואכן, משנחקרו עדי התביעה, הסתבר, כי איש מהם אינו מסוגל לקשור את יחיאל לחובות המיוחסים לו.
העד העיקרי מטעם התובעת בפרשייה היה שי. על עדותו של עד זה עוד ארחיב בהמשך. בתצהירו של שי, אין כל הבחנה בין שמעון לאחיו יחיאל, אלא כל שטוען לגביו היה ביחס להזמנות שנעשו יחד עם אחיו, כמפורט בסעיפים 5 ו-6 לתצהירו, כדלקמן:

"5. הנתבעים היו מזמינים באמצעותי סחורה. כאשר מדובר היה בדשן האספקה של הסחורה מהמפעלים של הספקים היתה נעשית באמצעות שמעון קדוש, אשר השתמש במשאיות שלו ונהגים שלו.
6. לאחר ההזמנה מעמיר הייתי מוציא תעודת משלוח לצורך חיוב. בסוף כל חודש הגיעו לשולחני תעודות משלוח של הספק הספציפי. הייתי עושה התאמה בין תעודות המשלוח שהייתי מוציא לבין תעודות המשלוח של הספק. כאשר זה היה תואם הייתי מאשר תעודות המשלוח שהכנסתי והנהלת החשבונות היתה מוציאה חשבונית מס שרכזה את תעודות המשלוח המאושרות."

הנה כי כן, אין בתצהירו כל אבחנה בין שמעון ליחיאל.

כאשר נחקר שי בקשר לפניות של יחיאל אליו, הוא הודה כי זה פנה אליו פעמים בודדות בלבד (עמ' 13 ש' 15), וכך הוא מעיד ביחס להזמנות ע"י יחיאל:
"ת. ידוע לי שהוא לקח סחורה ממחסנים אחרים ברם-און על שם אביב סוכנויות. הספק חייב את אביב ואני הוצאתי חשבוניות כנגד סחורה זו.
לא ראיתי את יחיאל לוקח סחורה. אני כן יודע שהוא לקח סחורה, כיוון שאני מאמין לסוחרים שעובדים איתי ואם הם אומרים לי שהוא בא לקחת סחורה מרם און, ויש חתימה על תעודת משלוח אז כן.
ש. אין כל חתימה של יחיאל על תעודת משלוח. מה אתה אומר על זה.
ת. כלום, מה אני יכול לומר. נמצא את התעודה."

וכן:

"ש. הם שותפים.
ת. איני יודע אם הם רשומים כשותפים, אבל אני יודע שהם מגדלים יחד ועובדים ביחד, בכל אופן בתקופה הרלבנטית.
איני יודע אם יחיאל שכיר של שמעון, וגם אם הם שותפים איני יודע.
ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך. אתה טוען כי מה שכתבת בסעיף זה אינו מידיעתך.
ת. את שאלת אותי אם הם שותפים רשומים. אני יודע שהם גידלו ביחס 400 דונם עגבניות. איני יודע אם הם רשומים ברשם החברות, עד כמה זה מדויק, איני יכול לומר לך. איני יודע לומר לך אם הם רשומים במס הכנסה."

עובדה מוזרה שהתבררה במהלך חקירתו של שי היא, כי שי עצמו מסר שיקים משל עצמו על-סך 99,000 ₪, אשר הופקדו לחשבונו של יחיאל, וחוללו. העד טען כי השיקים חוללו עקב ביטולם "כי זה לא חוב שלי" (עמ' 15 למטה).

בהמשך, טען העד כי הפקיד את השיקים על סמך הסכם פלוני "בידיעה שאם ההסכם לא יתקיים השיקים יתבטלו." (עמ' 16 שורה 2).
אולם, משנחקר אם אכן קיים הסכם כאמור, השיב בשלילה, כאשר לאחר מכן תיקן את עצמו כי המדובר על הסכם בינו לבין התובעת.

שי נחקר האם פנה ליחיאל בדרישה לסגור החוב, והשיב כי פנה לשמעון, כעדותו:

"ש. האם פנית ליחיאל בדרישה לקבל את הכסף 99 אלף ₪.
ת. פניתי לשמעון. ליחיאל, לא.
ש. פנית אי פעם ליחיאל בדרישה לקבל איזה שהוא סכום.
ת. לא. שמעון היה קונה את הסחורה ממני והיה אומר לי להוציא את זה עליו ואת זה עליו - דהיינו פעם עליו ופעם על יחיאל. יחיאל לקח סחורה ששמעון הזמין. תמיד שמעון הזמין ממני סחורה.
ש. אי פעם פנית ליחיאל בשאלה, האם זה בסדר שהחובות יירשמו על שמו.
ת. לא. "
בהמשך, הודה העד כי מעולם לא פנה ליחיאל לקבל כסף (עמ' 18 שורה 21).

14. כבר בשלב זה, ניתן לראות את שיטת עבודתה של התובעת, אשר בוצעה רובה ככולה באמצעות שי. שי, אשר, כפי שאראה להלן, הוא אשר הביא, אליבא דעדי התביעה, לביצוע הרישומים בספרי התובעת, ערך את חשבונותיו הפרטיים וחשבונות לקוחות אחרים בכרטסות הלקוחות, כאשר פעולות הרישום נעשו, מבלי שהוא עצמו מסוגל היה למסור מדוע חוייב כרטיס זה או אחר. העובדה כי שי עצמו לא פנה מעולם ליחיאל בקשר לפירעון חובותיו, כאשר במקביל הוא הזרים שיקים משל עצמו לתובעת, מלמדים על דרך התנהלות תמוהה, וזאת בלשון המעטה. דרך התנהגות זו, עולה אף מן העובדה, כי ביחס לחשבונותיו של שמעון, התגלו במערכת החשבונות של התובעת חשבוניות, השייכות ללקוחות שונים ומשונים, אשר לא ניתן הסבר לגבי הכללתן של חשבוניות אלה בחשבונו של שמעון.

15. אף עדי התביעה האחרים, אביב קדשאי, מנהל התובעת, ורווית קדשאי מנהלת החשבונות, לא יכולים היו לאשר כי יחיאל הזמין אי פעם סחורה, שכן אביב קדשאי מעולם לא קיבל הזמנה אישית, לא משמעון ולא מיחיאל (עמ' 29 למטה).

16. בנסיבות אלה, אני קובע כי לא הוכח כי יחיאל הזמין סחורה כלשהיא מן התובעת וכי עליו לשלם סכום כלשהוא לתובעת. נכון אמנם כי התובעת ניהלה במערכת החשבונות שלה כרטסת הנהלת חשבונות על-שמו, אולם מעדותה של רווית קדשאי עולה כי כרטסת זו נוהלה ע"י שי. על-כן, לשי הפתרונים מה מקורה של כרטסת זו, שעה שמעדותו הוא - עדות שלא זכתה לאמוני - עולה, כי הוא עצמו מעולם לא דרש מיחיאל תשלום.

17. טענת התובעת, בסיכומיה, לפיה יחיאל חייב לשלם לה אך ורק מכיוון שהינו בעל מניות אחדות בחברה שבשליטת שמעון, הינה טענה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, ומוטב היה אלמלא הועלתה כלל, בהיותה נוגדת כללי יסוד בדיני החברות.

18. על-כן, דינה של התביעה כנגד יחיאל - להידחות.

ה. חובו של שמעון

19. קודם שאפנה ואשאל עצמי, מה משמעו של מעשה הפרת הסכם הפשרה ע"י שמעון, עליי לשאול עצמי, האם ניתן לדעת חובו של שמעון המקורי לתובעת מהו. שכן, כפי שראינו לעיל, מערכת הנהלת החשבונות של התובעת נוהלה על-ידי שי, זה הוכיח עצמו, בהתנהלותו במסכת זו שלפניי, כמי שאינו ראוי לאמוני.

כעולה מעדותה של רווית קדשאי בעמ' 3מ' - 4מ' לישיבת יום 25.4.04 1[1], רישום החשבוניות נעשה באופן בלעדי ע"י עמוס שי, ללא כל ביקורת של הנהלת החשבונות. במהלך הדיון אף הסתבר, כי היו קיימים לקוחות נוספים, כגון אחים גבאי ואבנעים - אשר אף כלפיהם הוגשו תביעות, חרף העובדה כי אלה טענו כי מעולם לא הזמינו סחורה אצל התובעת - כך שלבסוף התובעת נאלצה למחוק את התביעות נגדם. אף כאן, נראה כי ידו של שי היתה ברישומים.

20. הואיל ותביעתה של התובעת נסמכת על כרטיס הנהלת החשבונות שלה, עלינו לשאול עצמנו האם ניתן ליתן אמון בכרטיס זה. לעניין הוכחת נכונותו של הכרטיס, מוטל הנטל על כתפיה של התובעת.
אין המדובר בכרטיס המהווה רשומה מוסדית, אלא כרטיס שהוכן על-ידי התובעת. כאשר, בשלב זה, ברור, כי יסודו על אדנים רעועים, של נתונים שסופקו על ידי הסוכן שי.

21. כנגד כרטיס הנהלת החשבונות של התובעת, הציג שמעון כרטיס אחר, שנמסר לו על-ידי שי, וממנו עולה כי בשנת 1998 עמד ביתרת חובה על סך 71,262 ₪ (ר' נספח ז' לתצהירו). מסמך זה עולה בקנה אחד עם הסכם פשרה שנערך ביום 20.12.98 - ת/3, בין שי לשמעון, וממנו עולה כי שמעון ישלם לשי 70,000 ₪ - אשר תמורתו היה על שי להמציא לשמעון חשבוניות מס חתומות כדין (ר' אף עדות שי בעמ' 19). סכום זה תואם יותר לסכום החוב בכרטיס, ואף לסכום שבהסכם הפשרה מיום 31.5.99 (נ/2).

נכון אמנם כי הכרטיס, נספח ז', לא מסתיים בתום שנת 1998, אולם גם אביב קדשאי הודה (בעמ' 28 שורות 17-28) כי לאחר המועדים הנקובים בכרטיס זה, לא בוצעו מכירות לשמעון, כך שלא היה מקום להוסיף לו חיובים נוספים.

במהלך עדותו של קדשאי הועלתה הטענה כי הכרטיס, נספח ז', לא כלל חובות משנים קודמות. אולם טענה זו נסתרה מפי שי, אשר העיד (בעמ' 18 כי לא היו חובות משנים קודמות).
ואכן, גם רווית קדשאי העידה בעמ' 6 שורה 24 ואילך, כי יתרת החוב המופיעה בכרטסת לשנת 1997 מאופסת ובעמ' 7 העידה העדה כי החוב לשנת 1998, עד ליום 12.11.98 (6 חודשים לאחר הגשת התביעה) עמד על סך 71,262 ₪.

22. ואם בכך לא די, הרי הסתבר, כי לאחר חתימת הסכם הפשרה דרש שמעון, כי יומצאו לו חשבוניות מס מאושרות המתאימות למקור - בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות.

לטענת שמעון, הסתבר מחשבוניות אלה, נספחים י"ב ו- י"ג לתצהירו, כי לתוך כרטסת הנהלת החשבונות שלו שורבבו חשבוניות שונות ומשונות, אשר נמשכו על-שם שי עמוס או חברת ש.י. שווק שהינה חברה בבעלותו (ר' עדותו בעמ' 20 שורה 3).

שי נחקר בקשר לחשבוניות אלה, והודה, בעמ' 20 לפרוטוקול, כי אכן חשבוניות רבות מבין נספחים י"ב לתצהיר שמעון, הינן חשבוניות שנעשו על שמו - כאשר שמעון לא יכול לעשות בהן כל שימוש. בעמ' 30 שורה 9 הודה שי כי אין לו הסבר לתופעה זו.

23. באת-כח הנתבעים הציגה לפני מנהלת החשבונות של הנתבעת את החשבוניות האמורות - עמ' 7מ ו- 8מ. העדה הודתה כי חשבוניות אלה שייכות ללקוחות שונים, וביניהם שי עצמו, מר רם סלע (שעבד כגובה עבור שי) וכן לקוחות שונים (ר' עמ' 8מ שורה 14).
העדה הודתה כי שמעון אינו יכול לעשות כל שימוש בחשבוניות אלה (עמ' 8מ שורה 28).

24. קיבוצם של הדברים הוא כי אין ליתן אמון בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, בה נרשמו חיוביו של שמעון.

מרגע שהסתבר כי בכרטסת זו כלולים חיובים, אשר לא היה מקום להשיתם על שמעון, הרי למעשה נשמט הבסיס החשבוני תחת לתביעה.

25. לטענת התובעת, הסכים שמעון לקבל על שמו את החשבוניות האמורות וראייה לכך נמצאת בעובדה כי ביקש להטביע עליהן חותמת נאמן למקור - שמא מיניה כי הוא הסכים לחשבוניות אלה וקיבלם על עצמו.

טענה זו לאו טענה היא. לאחר שהצדדים הגיעו להסכם פשרה מיום 21.5.99, ביקש שמעון כי יומצאו לו החשבוניות החסרות לו (ר' עדות גב' קדשאי, בעמ' 8, שורה 19 ואילך). ברור, כי בשלב זה, בטרם קיבל את החשבוניות, לא יכול היה לדעת כי אינן על שמו. על-כן, רק משקיבלן, ועליהן החותמת - "העתק נאמן למקור", גילה כי חשבוניות אלה אינן מתייחסות אליו.

על-כן איני מקבל את טענת התובעת ביחס לכוחן המחייב של חשבוניות אלה.

26. לסיומו של פרק זה, כרטסת הלקוח של שמעון שנערך על ידי התובעת, אינה יכולה להוות אסמכתא, באשר לשיעור חובו. ומכאן, בהעדר ראייה אחרת באשר לגובה החוב, נכשלה התובעת בהוכחת חובו של שמעון.

ו. הסכם הפשרה

27. הצדדים אינם כופרים בתוקפו המחייב של הסכם הפשרה מיום 31.5.99. אף אין חולק על-כך, כי שמעון הפר הסכם זה בכך שלא פרע את הסך 5,000 ₪. עם זאת, גם אם אצא תוך הנחה כי התובעת היתה זכאית לבטל הסכם זה, ולחזור לתביעתה המקורית, הרי, כפי שהראיתי לעיל - לא הוכיחה התובעת את תביעתה המקורית.

28. התובעת טוענת כי משהופר ההסכם - נזקפו התשלומים בגין חובות אחרים על הנתבעים. אלא, שחובות אלה לא הוכחו כלל. אמנם התובעת הגישה עוד מספר תביעות נגד לקוחות אשר היו קשורים, לטענת קדשאי, לנתבעים, אולם לאחר שקדשאי נחקר בסוגיה זו חקירה ממושכת, וזאת פעם נוספת, הסתבר, כי העד אינו מסוגל למסור כל פרטים בקשר לחובות אלה. כל שידוע לו בסוגיה הינו, ידיעה מפי השמועה (ר' עדותו בעמ' 13מ' - 16מ' לפרוט').

איני רואה מקום וטעם לנתח את עדותו של קדשאי בסוגיה זו, שעה שברי, כי לו עצמו אין כל מידע באשר לחובות אלה, אשר כביכול התשלומים קוזזו מהם.

29. אוסיף ואציין, כי קדשאי עצמו הודה, כי לא טרח לבטל את הסכם הפשרה חרף הפרתו (ר' עמ' 24 שורה 30).
בנסיבות אלה, כל שזכאית התובעת הוא לאכוף את הסכם הפשרה, כפי שמסכם אף שמעון.

30. לטענת שמעון קדוש הוא שילם על חשבון השיק שחולל, סך 1,300 ₪.
שמעון לא הביא כל אסמכתא לתשלום זה, ואילו רוית קדשאי העידה כי התשלום נעשה בגין חוב אחר, הואיל ונטל הראיה לעניין זה רובץ על שמעון, הרי אני קובע כי הוא לא נשא בנטל זה.

31. על כן, אני קובע כי מר שמעון קדוש חייב לשלם לתובע את הסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ו. סוף דבר

32. לנוכח האמור בפסק דיני זה לעיל, אני דוחה את התביעה בת.א. 1591/98. התובעת תשא בהוצאות הנתבעים לרבות שכ"ט עו"ד יחיאל קדוש, בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית.

33. התביעה בת.א. 1589/98 נגד שמעון קדוש מתקבלת באופן חלקי. הואיל ושמעון קדוש הפר את הסכם הפשרה ללא כל הצדק, הרי יש לחייבו בהוצאות ריאליות בגין העובדה כי הפרה זו היא שהביאה להתמשכות ההליך המשפטי.

על-כן, אני מחייב את מר שמעון קדוש לשלם לתובעת סך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.10.99 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן אני מחייב את מר שמעון קדוש לשאת בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט פרקליטיה בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום י"ג בתשרי, תשס"ו (16 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתקים לצדדים.

בנימין ארבל
, שופט
לבנה

1[1] הערה: הואיל ועמודי פרוטוקול הדיון החלו לשאת מספרים חדשים מן המועד בו עבר הדיון להתנהל בבית המשפט המחוזי, תצורף למספרי עמודי פרוטוקול אלה האות "מ")









א בית משפט שלום 1591/98 אביב סוכנויות בע"מ נ' קדוש שמעון , קדוש יחיאל (פורסם ב-ֽ 16/10/2005)