פסקי דין על המערערת: תמהיל | פסקי דין על המשיב: אשר בן דוד ע"י ב"כ עו"ד נ' הורנשטייןערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.פסק דיןסגן הנשיא י' אליאסוף:1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (תב"ע נד/3-774; השופטת שגיא ונציגי הציבור ארצי ו-סלע...

93/37     13/07/1998




דבע 3-170/נז תמהיל, המרכז הישראלי לטיהור מי שתיה בע"מ נ' אשר בן דוד




(פד"ע ל 433)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דב"ע נז/3-170
השופטים: כבוד הנשיא ס' אדלר

כבוד סגן הנשיא י' אליאסוף

כבוד השופט ע' רבינוביץ
המערערת: תמהיל
, המרכז הישראלי לטיהור מי שתיה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד י' פיי
המשיב: אשר בן דוד


ע"י ב"כ עו"ד נ' הורנשטיין
ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
פסק דין
סגן הנשיא י' אליאסוף
:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (תב"ע נד/3-774; השופטת שגיא ונציגי הציבור ארצי ו-סלע), ובו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיב שעניינה פיצויים בשל הפרת חוזה ונזקים.

2. המערערת הינה מפיץ מורשה למכירה והתקנה של מזככי מים ביתיים. המערערת, שהייתה מעוניינת לשווק ולהפיץ את המוצר האמור, חתמה עם המשיב ביום 1.1.1992 על "הסכם לקידום מכירות" של המוצר על ידי המשיב (להלן - ההסכם). על פי ההסכם, היה המשיב "מנהל המכירות" בתחום הגאוגרפי שפורט. תפקידו כלל, בין השאר, גיוס סוכנים, הדרכתם והפעלתם. תוקפו של ההסכם היה לשנה אחת, מיום 1.1.1992 עד ליום 31.12.1992.

בין שאר הוראות ההסכם, כלולות בו ההוראות דלקמן:

"3.1.1 זכות הצדדים להפסיק את ההסכם ו/או לשנותו בהתראה בכתב של 45 יום ממועד תום תקופתו.
5.3 מוסכם על הצדדים כי היחסים ביניהם יהיו יחסי מפיץ מורשה ונותן שירותים וכי לא יחולו עליהם בכל אופן שהוא יחסי עובד-מעביד, וכי אין חובה על חברת תמהיל
לשלם למנהל המכירות או מי מטעמו כולל מנהליו, עובדיו או סוכני תמהיל
כל סכומים שהם, וכי אין חובה על חברת תמהיל
לשאת בתשלומים המגיעים או יגיעו עבור חופשות, פיצויים, ניכויים ו/או תנאים סוציאליים אחרים למעט האמור בנספח א'.
6.3 חברת תמהיל
ומנהל המכירות ינהגו ביושר ובתום לב הדדיים כמקובל בין מפיץ מורשה ונותן שירותים.
9.2 מנהל המכירות מתחייב לפעול כמיטב יכולתו ולהקדיש את כל האמצעים והמשאבים העומדים לרשותו לקידום מכירת המוצר, לנהוג בהגינות ובנאמנות...
9.4 מנהל המכירות ישמור בסוד את כל המידע, שיגיע לרשותו בנוגע למוצר ו/או חברת תמהיל
ו/או ת.נ.ה. יעשה שימוש במידע זה רק לצורך מילוי התחייבויותיו עפ"י הסכם זה. אם יחדל לשמש כמנהל מכירות של חברת תמהיל
מכל סיבה שהיא בתקופת ההסכם או עם סיומו, מתחייב מנהל המכירות לשמור בסוד ולא להשתמש במישרין או בעקיפין בידע ו/או מידע מקצועי, טכני, מסחרי, כלכלי או אחר כלשהוא אשר הוקנו לו במהלך פעולותיו כמנהל מכירות, לתקופה של שנתיים מיום שחדל להיות מנהל מכירות של חברת תמהיל
(כאמור לעיל), וכל האמור בהקשר להתעסקות בענף מטהרי מים ביתיים".

3. ביום 17.9.1992 הודיע המשיב למערערת כי החליט שלא להמשיך בתפקידו כמנהל מכירות, ועל כן "הריני להודיע, 45 יום לפני המועד כמתבקש על פי החוזה בינינו, על כוונתי לסיים את פעילותי כמנהל מכירות בחברת תמהיל
וכן על סיום ההתקשרות החוזית בינינו".

המשיב יצא לטיול בחו"ל בתקופה שבין יום 24.9.1992 עד ליום 27.10.1992, לאחר שהודיע על כך למערערים.

4. ביום 30.5.1993 הגישה המערערת כתב תביעה נגד המשיב בבית המשפט השלום בתל אביב יפו (תיק 93/37101), ובו טענה כי בחודש אוגוסט 1992 הודיע לה המשיב על כוונתו לצאת לחו"ל, ובכך היא ראתה "יחס של זלזול וחוסר איכפתיות" מצדו של המשיב לגבי מערך השיווק של המערערת. המערערת טענה עוד כי מכתבו של המשיב מיום 17.9.1992 מהווה הפרה של ההסכם ביניהם, והוא נמסר למערערת טרם יציאת המשיב לחו"ל מתוך מגמה שהוא לא יצטרך לתת שירותיו בתקופת 45 הימים הנ"ל. בכתב התביעה ציין גם כי לאחר שובו של המשיב מהטיול בחו"ל הוא לא חזר לספק שירותים למערערת, אלא הופיע פעמים מספר במשרדיה, למטרה של גרימת נזק למערערת בניהול עסקיה. כתוצאה מכך נאלצה המערערת, לטענתה, לחפש את שירותיו של אדם אחר נוסף שיספק את השירותים שהמשיב היה צריך לתת, וכי נגרמו לה נזקים שהתבטאו בפרישת סוכנים אחרים. כן טענה המערערת כי למשיב קשר עם מפעל מתחרה בה.

המערערת טענה בכתב התביעה כי מעשיו ומחדליו של המשיב גרמו לה אובדן הכנסות של מכירת מוצרים וכן הוצאות בגין הכשרת כוח אדם מתאים ומציאת נותן שירותים חדש והכשרת סוכנים, והיא תבעה מהמשיב פיצויים בגין הפרת חובת הסודיות ואי התחרות וכן פגיעה בכושר התחרות ובמוניטין של המערערת. התביעה הייתה לקבלת סכום של אובדן הכנסות, תשלום הוצאות ופיצויים, בסך 156,000 ש"ח אשר הועמדו על סך 100,000 ש"ח לצורכי אגרה.

5. המשיב הגיש כתב הגנה, ובו טען כי סעיף 3.1.1 להסכם נוסח על ידי המערערת בחוסר תום לב בכך שאופשר בו "ביטול" ההסכם לאחר מועד תום תקופתו. כן טען כי חופשתו תואמה עם המערערת וכי הייתה לו זכות שלא להמשיך את ההסכם. המשיב הכחיש קיומם של נזקים למערערת.

בנוסף לכך, טען המשיב בכתב ההגנה לקיום יחסי עובד מעביד בינו לבין המערערת.

6. בהסכמת הצדדים החליט שופטת בית משפט השלום בתל אביב יפו ביום 19.1.1994 להעביר את התובענה לבית הדין האזורי.

7. בבית הדין האזורי לא עלתה לדיון שאלת מעמדו של המשיב, אלא נקבעו פלוגתאות בעניין הפרת התחייבות המשיב כלפי המערערת, הנזקים שנגרמו למערערת וזכותה של המערערת לפיצויים.

8. המערערת הגישה לבית הדין האזורי תצהיר עדות ראשית של מנהל המערערת. לתצהיר צורף תחשיב של אובדן הכנסות של המערערת לתקופה שבין החודשים ספטמבר עד דצמבר 1992 וכן פירוט של הוצאות ישירות שהיו למערערת, לטענתה, עקב פרישת המשיב. כן הוגש מטעם המערערת תצהיר של מר ביל רייצס.

אף המשיב הגיש תצהיר עדות ראשית שלו, ובו הכחיש את טענות המערערת וכן את טיעוניה לעניין ההפסד הכספי והפיצויים.

מגישי התצהירים נחקרו על תצהיריהם, ומטעם המשיב ניתנה גם עדות של סוכני מכירות אצל המערערת (ה"ה יחזקאל מאיר ו-דוד חורי).

9. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כדלקמן:

"א. לא שוכנענו כי הנתבע הפר התחייבות חוזית שהייתה לו כלפי התובעת.
ב. הנתבע הודיע על כוונתו שלא להמשיך בתפקידו, אך משנאמר לו כי הודעתו מנוגדת להסכם - חזר בו והביע נכונות להמשיך ולעבוד עד סוף תקופת ההסכם...
ג. הנתבע היה רשאי וזכאי לצאת לחופשה, הן מכוח הוראות ההסכם, הן בהסכמת מנהל התובעת... הנתבע בחר לצאת לחופשה בתקופת החגים, שבה אין גיוס סוכנים, וחלק ניכר מתקופתו חופשתו היו חגים, ערבי חג וימי שישי שבהם אין עובדים בתובעת.
ד. כעולה מעדותו, הוצעה לנתבע הצעת עבודה אחרת בעת שעבד בתובעת, והנתבע היה מעונין בקבלת עבודה זו... ברור כי הנתבע המשיך לעבוד בתובעת מאונס ולא מרצון, מכוח ההסכם שחייבו לעבוד עד 31.12.92 ועשה את עבודתו בחוסר התלהבות ועניין, וללא המרץ והתנופה שבהם פעל בראשית תקופת עבודתו.
ה. ברור עוד, כי הנתבע השתמש בהזדמנות הראשונה שנקרתה לידו כדי להשתחרר מההסכם, במהלך נובמבר 1992. במכתב בא כוחו של הנתבע אל התובעת מיום 2.11.92, התרה הנתבע בתובעת כי אם לא תשלם התובעת לנתבע את הוצאותיו בסך 1,000 ש"ח בגין אוקטובר 1992 - יהא הנתבע זכאי לבטל את ההסכם עקב אי קיומו. התובעת לא הגיבה על התראה זאת ולפיכך זכאי היה הנתבע לבטל את ההסכם.
לפיכך, השתחררותו של הנתבע מההסכם הייתה כדין, שכן ניתנה לתובעת התראה מספקת לתשלום הסך של 1,000 ש"ח שהיה עליה לשלם לנתבע - והיא לא עשתה כן. (יצויין כי טענת הנתבע לעניין אי תשלום המגיע לו ע"י התובעת - לא הופרכה ולא נסתרה).
ו. לא שוכנענו כלל ועיקר כי מערך השיווק של התובעת קרס לאחר שהנתבע נעדר בחודשים ספטמבר - אוקטובר; מנספח א' לתצהיר רדליך עולה כי כל שנה קיימת ירידה במכירות אחרי ספטמבר. יצוין עוד, כי התובעת לא הציגה בפני
בית הדין את ספריה, מהם ניתן ללמוד על אמיתות הנתונים שבנספח ו'. כל שהוצג הינו רישומים על דפי נייר נושאי לוגו של התובעת, שאין בידינו לבדוק את אמיתותם.
ז. לא שוכנענו כי הנתבע גרם לכך שסוכניה של התובעת ינטשו אותה; מחומר הראיות עולה כי סוכני המכירות של התובעת מתחלפים לעיתים מזומנות ובתדירות גבוהה, שכן מדובר בעבודה שהיא עבודה זמנית מעצם טבעה...
ח. גם אם נכונה טענת התובעת (שלא נתמכה במסמכים) - לעניין הירידה החריגה במכירות בחודשים אוקטובר-דצמבר 1992, - עדיין אין ללמוד מכך על הפרת הסכם מצד הנתבע.
כאמור, רשאי היה הנתבע לצאת לחופשה. מה גם שבחר לעשות כן בתקופת החגים, שבה כמות העבודה פחותה.
יתכן שלקראת סוף תקופת עבודתו ירדה המוטיבציה של הנתבע והוא התאמץ פחות מאשר בתחילת תקופת עבודתו - אך מכאן ועד להפרת הסכם.
יש לזכור כי התמורה שקיבל הנתבע - התבססה כולה על עמלות מכירה, והקטנת המכירות פגעה ישירות בהכנסתו.
ט. התובעת לא הוכיחה כי היו בידיה סודות מסחריים הראויים להגנה, וכי הנתבע העבירם לגוף מתחרה.
התובעת עוסקת בשיווק והפצה של מטהרי מים ביתיים, ולא בייצורם.
מעדותו של עד התביעה ביל רייצ'ס עולה כי אין כל ידע סודי בנושא השיווק (עמ' 2 לפרוטוקול), והתובעת לא הצביעה על סודות ראויים להגנה, פרט לאמירות כלליות בעניין זה (סעיף 16 ב' לתצהיר רדליך)".

10. מאחר שהמערערת לא הוכיחה בבית הדין האזורי כי המשיב הפר את ההסכם עם המערערת וכן לא הוכיחה גרימת נזקים על ידי המשיב ועשיית שימוש שלא כדין בסודות מסחריים שלה, נדחתה תביעתה של המערערת.

על כך הוגש הערעור שלפנינו.

11. באי כוח הצדדים הגישו עיקרי טיעון בהליך הערעור, וביקשו לראות בהם כטיעונים שעל פיהם יינתן פסק הדין.

12. הטענות העיקריות של בא כוח המערערת לפנינו הן כדלקמן:

(א) מאחר שהתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, יש לבחון את מערכת החובות ההדדיות שבין הצדדים על פי משפט העבודה המטיל על המשיב חובות נאמנות, הגינות וזהירות;
(ב) המשיב הפר חובותיו כלפי המערערת, בכך שלא מילא שנת עבודה כמתחייב על פי ההסכם, שעבר לעבוד בחברה מתחרה ועבד בחוסר התלהבות ומוטיבציה, כפי שקבע בית הדין האזורי;
(ג) דרישתו של המשיב לתשלום 1,000 ש"ח הייתה בלתי מבוססת ותואנה בלבד להודעתו על ביטול ההסכם;
(ד) על פי חומר הראיות ניתן היה לקבוע כי מערך השיווק של המערערת קרס וכי קריסה זו החלה כבר בחודש אוגוסט 1992;
(ה) ההסכם בין הצדדים לא איפשר השתחררות ממנו לפני תום שנת 1992. גם אם המשיב צודק בטענתו שהוא מיצה את זכותו על פי ההסכם, יש לבחון אם ניצול זכויות זה היה בתום לב ובדרך מקובלת;
(ו) בבית הדין האזורי הוכח הנזק שנגרם למערערת, אך גם ללא זאת היה מקום לחייב את המשיב בתשלום הפיצויים המוסכמים ללא הוכחת נזק בסך 15,000 ש"ח על פי סעיף 9.5.3 להסכם.

13. הטענות העיקריות של בא כוח המשיב לפנינו הן כדלקמן:

(א) יציאתו של המשיב לחופשה נעשתה בהסכמה ובתיאום עם המערערת, כאשר המשיב דאג לממלא מקום לו;
(ב) עיסוקה של המערערת נעשה ללא סודות מקצועיים ועל ידי סוכנים שביצעו את עבודתם כעיסוק זמני ומזדמן, ולא על ידי מי שרואים בעבודתם מקצוע;
(ג) בהתנהגותו של המשיב לא היה כדי לשמש עילה לתלות בה את טעות המערערת בעניין נזקים שנגרמו לה, כביכול, עקב מעבר סוכנים לחברה מתחרה;
(ד) סכומי הנזק שלהם טענה המערערת לא הוכחו בבית הדין האזורי.

ההכרעה בערעור

14. נציין תחילה כי נוסחו של סעיף 3.1.1 להסכם (ראה נוסח הסעיף בפיסקה 2 לעיל) מעלה שאלת פרשנות בדבר האפשרות לסיים את תוקפו של ההסכם לפני תום תקופתו. העד מטעם המערערת (מר שמעון רדליך) נשאל הכיצד ניתן להפסיק את ההסכם 45 יום אחרי פקיעתו, והוא השיב כי "הכוונה היא ל-45 יום לפני המועד שבו ההסכם פוקע... החוזה היה קשיח לתקופה של לפחות שנה, אלא אם משהו משתנה בהתאם לחוזה לרבות הפרה" (עמ' 3 לפרוטוקול).

עם זאת, בהליך שלפנינו אין אנו נדרשים להכריע בשאלת פרשנותו של סעיף זה, באשר הלכה למעשה חזר המשיב לעבודתו אצל המערערת לאחר סיום חופשתו.

15. השאלה העיקרית היא אם יש נפקות משפטית לאופן שבו ביצע המשיב את עבודתו. נזכיר כי בית הדין האזורי קבע מימצא עובדתי בפסק דינו, שעל פיו המשיב "המשיך לעבוד בתובעת מאונס ולא מרצון, מכוח ההסכם שחייבו לעבוד עד 31.12.92 ועשה את עבודתו בחוסר התלהבות ועניין, וללא המרץ והתנופה שבהם פעל בראשית תקופת עבודתו" (פיסקה 8 ד לפסק הדין).

16. עובד חייב לבצע את עבודתו על פי אמות מידה שפורטו בדב"ע נא/1-3 עזר - אי.אר.די. בע"מ, פד"ע כג 372, בעמ' 375). בין אמות המידה המקובלות כלולה חריצות שעל העובד לנהוג לפיה בשירותו של המעביד הפרה בלתי סבירה של חובה יכולה ליצור בידי מעבידו עילת תביעה לדמי נזק.

שיעור דמי הנזק המגיע למעביד במקרה זה, נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בשים לב לחומר הראיות המונח לפניה.

17. נראה לנו כי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בדבר חוסר ההתלהבות, העניין, המרץ והתנופה של המשיב, בשים לב למהות תפקידו כ"מנהל מכירות", היה בהן כדי ליצור עילה בידי המערערת לתביעה לדמי נזק. ברם, השאלה היא אם אכן הוכחו בבית הדין האזורי הנזקים שאותם ציינה המערערת בכתב התביעה שלה.

18. בית הדין האזורי פירט את קביעותיו בנושא זה בפסקאות 8 (ו) עד (ט) לפסק דינו, והסיק מהן כי המערערת "לא הוכיחה כי פעילות הנתבע או מחדליו גרמו לנזקים להם היא טוענת" וכן כי המערערת "לא הוכיחה כי הנתבע עשה שימוש שלא כדין בסודות מסחריים שיש לה".

19. הוצאותיה ונזקיה של המערערת פורטו בפסקות 16, 21 ו-22 לתצהיר של מר שמעון רדליך והנספחים הנזכרים בפסקות אלה. מר רדליך התייחס לנושאים אלה בעדותו, בא כוח המערערת סיכם אותם בפסקות 74-72 לסיכומיו בבית הדין האזורי, ובא כוח המשיב התייחס אליהם בפסקות 7 עד 8 לסיכומיו בבית הדין האזורי.

20. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערבותנו בקביעות העובדתיות ובמסקנות של בית הדין האזורי בנושא הנזקים שאותם ציינה המערערת בכתב התביעה שלה.

ס י כ ו ם

21. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

22. המערערת תשלם למשיב הוצאות הערעור בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

23. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.
ניתן היום, י"ט בתמוז תשנ"ח (13.7.1998).









דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-170/נז תמהיל, המרכז הישראלי לטיהור מי שתיה בע"מ נ' אשר בן דוד, [ פד"ע: ל 433 ] (פורסם ב-ֽ 13/07/1998)