פסקי דין על שמחה נוח | פסקי דין על רונן נח יזמות ובניה | פסקי דין על אורי אור השקעות ובנייה | פסקי דין על הלל טל ואח' |

37335-05/15 א     11/10/2018




א 37335-05/15 שמחה נוח נ' רונן נח יזמות ובניה בע"מ, אורי אור השקעות ובנייה בע"מ, הלל טל ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 37335-05-15 נוח נ' רונן נח יזמות ובניה בע"מ
ואח'



לפני
כבוד השופט רונן אילן


התובעת:

שמחה נוח


נגד


הנתבעים
:

1.
רונן נח יזמות ובניה בע"מ

2.
אורי אור השקעות ובנייה בע"מ

3. הלל טל

4.
אורי אטיאס


פסק דין


לפני תביעה לחיוב בפיצוי מוסכם, בטענה להפרה יסודית של הסכם לקידום פרויקט בנייה.
בין התובעת (דיירת מוגנת) לבין הנתבעים (בכובעם כיזמים) נכרת בשנת 2010 הסכם, שלפיו התחייבה התובעת לפנות את הדירה בה היא מתגוררת, וכנגד זאת התחייבו הנתבעים לקדם פרויקט בניית בניין ולהעביר לבעלות התובעת דירה בבניין שיבנה. עוד התחייבו הנתבעים בהסכם למסור לתובעת בטוחות שונות, לפי הדין החל על מכר דירות.
בשנים שחלפו מאז נכרת ההסכם לא נתקבל היתר לביצוע הפרויקט, וכך לא נדרשה התובעת לפנות את הדירה ואף לא נמסרו לה בטוחות כלשהן מאלו שנקבעו בהסכם. במצב זה, הוגשה התביעה בטענה להפרה יסודית של ההתחייבויות כלפי התובעת. התובעת איננה עותרת לביטול ההסכם, אלא רק לחיוב בפיצוי המוסכם שנקבע בו למצב של הפרה יסודית.
במוקד המחלוקות עומדת לפיכך השאלה אם אי מסירת הבטוחות לתובעת מהווה הפרה יסודית של ההתחייבויות כלפיה, וכזו המצדיקה את חיוב הנתבעים בפיצוי המוסכם.
העובדות
1.
במוקד תביעה זו בניין הכולל 2 דירות וחנות, ברחוב עוזיאל 70 ברמת גן (להלן: "הבניין").
התובעת הינה דיירת מוגנת המתגוררת בדירה בבניין (להלן: "הדירה").
הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית העוסקת ביזמות ובנייה, ובין אלו גם קידום פרויקטים של בנייה בהתחדשות עירונית, תמ"א 38. הנתבעת 2 (להלן: "חברת אורי אור") אף היא חברה פרטית העוסקת ביזמות ובבנייה. הנתבעים 3 ו-4 היו, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, מנהלים בחברת אורי אור.
2.
במהלך 2010 ביקשה חברת אורי אור לקדם פרויקט להריסת הבניין ובניית בניין חדש תחתיו (להלן: "הפרויקט"). לקידום הפרויקט רכשה חברת אורי אור חלק מזכויות הבעלות בבניין, והחלה במגעים לקידום הפרויקט. כך גם נוצר קשר בין חברת אורי אור, באמצעות הנתבעים 3 ו- 4, לבין התובעת, והתנהל ביניהם משא ומתן, אשר תכליתו הסכמה על התנאים שלפיהם תפנה התובעת את הדירה.
3.
בעקבות משא ומתן זה נכרת ביום 16.02.10 "הסכם לפינוי דייר מוגן" בין התובעת מצד אחד לבין חברת אורי אור מהצד השני (להלן: "ההסכם"), כאשר הנתבעים 3 ו-4 ערבים אישית כלפי התובעת לקיום התחייבויות חברת אורי אור.
במסגרת ההסכם, הוסדרו התנאים שלפיהם תפנה התובעת את הדירה, והזכויות שיוקנו לה בדירה שתיבנה בבניין החדש שיוקם במסגרת הפרויקט.
כך, בין היתר, קבעו הצדדים בהסכם את התחייבות חברת אורי אור לקדם את הפרויקט, את התחייבות התובעת לפנות את הדירה, את הביטחונות שיימסרו לתובעת כדי להבטיח את זכויותיה, ואת תכנית ומפרט הדירה אשר תיבנה ותימסר לתובעת.
4.
כחודש לאחר כריתת ההסכם, ביום 28.3.10, נכרת חוזה בין הנתבעת לבין חברת אורי אור, ולפיו רכשה הנתבעת את מלוא זכויות חברת אורי אור, ובכלל אלו גם את זכויות והתחייבויות חברת אורי אור בקשר עם הפרויקט. כך, כחלק מאותו חוזה רכישה, נטלה על עצמה הנתבעת את כל התחייבויות חברת אורי אור כלפי התובעת לפי ההסכם.
בעקבות חתימת ההסכם והעברת הזכויות לנתבעת, החלה הנתבעת לפעול לקידום הפרויקט אולם חודשים חלפו, היתר בנייה לא ניתן ובנייה בפועל לא החלה. ממילא שאף התובעת המשיכה להתגורר בדירה, כפי שעשתה מאז עברה להתגורר בה כדיירת מוגנת.
5.
ביום 5.1.11 פנתה התובעת לחברת אורי אור וטענה כי זכויות חברת אורי אור בבניין הועברו לנתבעת ללא ידיעתה ובניגוד להתחייבות שניתנה לה בהסכם. עוד הלינה התובעת במכתב זה כי לא קוימו ההתחייבויות למסירת בטחונות והשתתפות בהוצאותיה המשפטיות, ואף זאת בניגוד להסכם.
בתגובה לפנייתה, במכתבים מיום 15.1.11 ומיום 17.1.11, טענו הנתבעים שאין ממש בטענות התובעת, שעובדת מכר הזכויות לנתבעת ידועה לה זה מכבר, שכל זכויותיה לפי ההסכם נשמרו, ושהנתבעים ממשיכים לפעול לקידום הפרויקט.
במכתב נוסף מיום 26.1.11 שוב הלינה התובעת על כך שלא הועברו לה הבטוחות אשר נקבעו בהסכם, והודיעה כי לשיטתה בנסיבות אלו עומדת לה זכות לקבלת פיצוי מוסכם על פי ההסכם.
6.
למרות חילופי מכתבים אלו לא נקטה התובעת בכל הליך כלפי מי מהנתבעים בקשר עם ההסכם במשך מספר שנים. בינתיים, במקביל, פעלה הנתבעת בניסיונות לקדם את הפרויקט, אולם הלינה כי מחלוקות עם גופי התכנון ומחלוקות עם דיירים ושכנים מעכבות את ביצוע הפרויקט.
7.
ביום 29.8.14 שבה ופנתה התובעת לנתבעים בטענה להפרת ההסכם, על רקע העיכוב הנמשך בקידום הפרויקט, העברת הזכויות לנתבעת ואי מסירת הביטחונות. כל אלו, לטענתה, הפרות יסודיות של ההסכם, אשר מקנות לה את הזכות לקבלת פיצוי מוסכם. טענות התובעת נדחו על ידי הנתבעים וביום 27.5.15 הוגשה תביעה זו.



תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
8.
לטענת התובעת הפרו הנתבעים את ההתחייבויות כלפיה לפי ההסכם בהפרה יסודית, ונוכח הפרה זו עומדת לה הזכות לקבלת הפיצוי המוסכם אשר נקבע בהסכם.
לפי גרסת התובעת, הפרו הנתבעים את ההתחייבויות כלפיה כבר כאשר הועברו זכויות חברת אורי אור לנתבעת בטרם הומצאו לה הביטחונות ובניגוד להוראות ההסכם. בנוסף, ובפרט, טוענת התובעת כי לפי ההסכם התחייבו הנתבעים להעמיד לה ביטחונות בתוך 9 חודשים מיום כריתת ההסכם והתחייבות זו הופרה ביד רמה. ביטחונות לא נמסרו לה במועד שנקבע או בכלל ולפיכך מהווה הדבר הפרה יסודית של ההסכם.
התובעת מפנה להוראה בסעיף 26 של ההסכם, הקובעת את זכותו של נפגע לפיצוי מוסכם בסך של 250,000 ₪ ללא הוכחת נזק, וטוענת שהוראה זו בהסכם מקנה לה את הזכות לחייב את כל הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם.
9.
לטענת הנתבעים אין בסיס לתביעה ודינה להידחות על הסף.
לפי גרסת הנתבעים, אין כל יסוד לטענה שזכויות חברת אורי אור הועברו לנתבעת בלא ידיעת התובעת, והתובעת ידעה גם ידעה על העברת הזכויות. כך ובפרט נוכח השלט הברור שהוצב בכניסה לבניין ומבהיר את זהות הנתבעת כזו שמקדמת את הפרויקט.
בנוסף, ובהתייחס לטענה לאי המצאת הביטחונות, טוענים הנתבעים שהמועד שנקבע בהסכם להמצאת הביטחונות עומד ביחס ישר לקידום הפרויקט וביחס ישר למועד הצפוי בו על התובעת לפנות את הדירה. רק במועד בו ניתן יהיה להתחיל בביצוע הבנייה, שאז גם תידרש התובעת לפנות את הדירה, תקום חובת הנתבעים להמצאת הביטחונות וככל שהתובעת מבקשת לטעון אחרת הרי שעמדתה איננה מתיישבת עם הסכמת הצדדים בהסכם.
עוד טוענים הנתבעים כי העיכוב בביצוע ההסכם איננו מלמד על חוסר תום לב כלשהו ואיננו מהווה פגיעה בזכויות התובעת לפי ההסכם. העיכוב בביצוע נובע, לשיטתם, מהבירורים מול רשויות התכנון ברמת גן ומבירורים מול מתנגדים לביצוע הפרויקט.
בנסיבות אלה טוענים הנתבעים שאין בסיס לתביעה.
10.
התובעת תמכה את גרסתה בתצהירו של בנה, מר יוסף נוח, אשר גם ציין כי נוכח גילה המתקדם של התובעת ומצבה הבריאותי הוא מציג את גרסתה, מה גם שהוא נטל חלק אישית במגעים הקשורים להסכם.
הנתבעים תמכו את גרסתם בתצהירו של מר רונן נוח, מנהל הנתבעת. הנתבעים גם ביקשו להגיש מטעמם את תצהיר האדריכל, בוריס דיקרמן, אולם האדריכל לא התייצב להיחקר על תצהירו ולפיכך ניתנה החלטה שתצהירו לא יהווה חלק מחומר הראיות.
במועד אשר נקבע לדיון, 9.10.18, נחקרו העדים וב"כ הצדדים סיכמו את הטענות בעל פה.



דיון
11.
במוקד התביעה עומדות המחלוקות בכל הנוגע לטענות התובעת להפרתו של ההסכם בכלל, ולהפרתו באי מסירת הביטחונות בפרט.
דווקא נוכח מחלוקות אלו, ראוי להדגיש כי לדידם של כלל הצדדים ההסכם שריר, קיים ומחייב. התובעת עצמה מדגישה שלא טענה לביטול ההסכם ואין היא מבקשת בתביעה זו לטעון לביטול ההסכם. בהתבסס על הזכות הקבועה בדין לנפגע מהפרת חוזה, טוענת התובעת לזכות שעומדת לה לפיצוי גם בלי לוותר על הזכות לאכוף את ההסכם.
12.
עתירת התובעת לפיצוי מתבססת על ההוראה הקובעת פיצוי מוסכם (סעיף 26 בהסכם), ומורה כך:

"במקרה של הפרה יסודית של הסכם זה על ידי הצד לו, ישלם המפר לצד המקיים, בתורת פיצוי מוסכם ומבלי שיהא עליו להוכיח את נזקיו, סך של 250,000 ₪ (מאתיים וחמישים אלף ₪)

וזאת מבלי לגרוע מכל סעד אחר העומד לצד המקיים כנגד הצד המפר".
לפי גרסת התובעת, כיוון שהנתבעים הפרו את ההסכם בהפרה יסודית, עומדת לה הזכות לפיצוי המוסכם כפי שמורה ההסכם. משכך, יש לבחון את טענות הצדדים ולקבוע אם אכן הוכחה הפרה יסודית של ההתחייבויות כלפי התובעת. ככל שיקבע שכך הדבר, יהא צורך לבחון את משמעות ההפרות, ולרבות ביחס שבין הנתבעים עצמם.
13.
טענתה העיקרית של התובעת להפרה יסודית של ההסכם מתייחסת לאי מסירת הביטחונות.
13.1.
לפי גרסת התובעת מורה סעיף 8 ב"נספח תנאי המכר" המצורף להסכם, כי על היזם להעמיד לתובעת ביטחונות בהתאם להוראות חוק המכר – דירות (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1975. מועד המצאת אותם הביטחונות, ממשיכה התובעת, מוסדר בגוף ההסכם (סעיף 25.1) ולפיו נקבע כי על הנתבעים להמציא לה את הביטחונות "בתוך 9 חודשים ממועד חתימת הסכם זה". אי המצאת הביטחונות הללו במועד שקובע ההסכם מהוה לשיטתה הפרה יסודית של ההסכם.
הנתבעים מצידם, אינם מכחישים את הטענה העובדתית כי לא מסרו ביטחונות כלשהם לתובעת, אולם כופרים בטענה שיש בכך משום הפרה כלשהי של התחייבויות כלפי התובעת. לפי שיטת הנתבעים, התחייבותם למסירת הביטחונות קשורה בקשר ישיר למועד בו יהא על התובעת לפנות את הדירה ורק אז תחול עליהם החובה למסור את הביטחונות. כיוון שמועד זה טרם הגיע, הרי שגם המועד למסירת הביטחונות טרם חל וההסכם לא הופר.
13.2.
בין הצדדים אפוא מחלוקת הנוגעת לפרשנותו של ההסכם. מחלוקת בשאלה אם המועד למסירת הביטחונות היה 9 חדשים מיום כריתת ההסכם כגרסת התובעת; או שמא טרם הגיע המועד כלל שכן טרם הגיע העת לפנות את הדירה כגרסת הנתבעים.
13.3.
כידוע, חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, דהיינו: המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר בקשו במשותף להגשים. אומד דעת זה נלמד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו.
כאשר אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, יפורש החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית, דהיינו: המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית של החוזה תלמד בדרך כלל מלשונו הרגילה, אך בשים לב לאפשרות סתירתה ממכלול הנסיבות הרלוונטיות.
13.4.
מעיון בהסכם עולה כי כותרתו של סעיף 25 בהסכם הינה "הפרות" ובמסגרתו גם ההוראה לפיה להפרה יסודית של ההסכם תיחשב "אי המצאת הביטחונות שלפי סעיף 8 לנספח תנאי המכר בתוך 9 חדשים ממועד חתימת הסכם זה". לכאורה איפה, מורה ההסכם על התחייבות להמצאת הביטחונות בתוך 9 חדשים, משמע עד ליום 16.11.10.
13.5.
ומאידך, בפרק אחר של ההסכם מוסדרים תנאי פינוי הדירה ומוסדרת מסירת הביטחונות כך (סעיף 9 של ההסכם):
הדייר מתחייב לפנות את המושכר מכל אדם וחפץ בתוך 60 יום מיום קבלת הודעת הפינוי בתנאי שהיזם עמד בהוראות הסכם זה ובתנאי שכנגד הפינוי יעביר לו היזם:
9.1
שיק בנקאי בסך השווה ל-6 חדשי שכירות ובהתאם לסעיף 12 להלן.
9.2
שטרי חוב כאמור בסעיף 13 להלן.
9.3
בטחונות כנקוב הנספח תנאי המכר....
לפי לשונה של הוראה זו, התחייבו הנתבעים למסור לתובעת את הביטחונות "כנגד הפינוי". הוראה זו איפה, עומדת בסתירה להוראה שבסעיף 25.1 בהסכם.
13.6.
בכדי לרדת לאומד דעת הצדדים נוכח סתירה זו, יש לבחון את תכלית העמדת הביטחונות לתובעת. ותכלית זו מובהרת בנספח תנאי המכר, בסעיף 8, המורה כך:
היזם מתחייב להבטיח את התמורה שקבל מהדייר בהתאם להוראות חוק המכר דירות (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974...
מוסכם כי הדייר ייחשב עם פינוי המושכר, כמי ששילם 100% מתמורת הדירה.
כך מתברר שאותם ביטחונות שהתחייבו הנתבעים למסור לתובעת, נועדו להבטיח את "התמורה" שהיא מעבירה לפי חלק בהסכם. ואותה "תמורה" אחת ויחידה היא – פינוי הדירה. לא פחות. לא יותר. רק עת על התובעת לפנות את הדירה, ימצא ששילמה את התמורה לה התחייבה ורק עת תעשה כן ימצא שהיא זכאית לביטחונות שנקבעו בהסכם. כל עוד לא פונתה הדירה וכל עוד לא הגיע מועד לפינוי הדירה, לא שילמה התובעת ולו שקל בודד על חשבון התמורה לה התחייבה ואין כל סיבה שתזדקק לביטחונות כלשהם.
מסקנה זו באשר לכוונת הצדדים בהסכמתם להעמדת הביטחונות מתיישבת אף עם ההוראה הכללית המסדירה את פינוי הדירה, ההוראה המורה כך (סעיף 8 בהסכם):
עם השלמת פעולות היזמות מצד היזם ולאחר שיבשילו התנאים לבניית הפרויקט, הכל לפי שיקול דעת היזם, יעביר היזם לדייר הודעת פינוי.
אף הוראה זו מתיישבת עם ההיגיון שבקביעת מנגנון הביטחונות. הוראה זו מבהירה כי עיתוי התחייבויות היזם בקשר עם פינוי הדירה קשורות בקשר ישיר להבשלת התנאים לביצוע הפרויקט. כל עוד אלו לא הבשילו, אין היגיון בטענה שיש לחייב את הנתבעים במסירת ביטחונות.
13.7.
לטענת התובעת, העיכוב הנמשך בביצוע הפרויקט מסב לה נזק כבד, שכן אין באפשרותה לשפר את תנאי מגוריה, מצב שהוא קשה שבעתיים בשים לב לגילה המתקדם.
גילה המתקדם של התובעת, מצבה הרפואי ואף מצבה הרע של הדירה אינם במחלוקת, וכך גם ניתן להבין את הטרוניות שהיא מעלה נוכח העיכוב בקידום הפרויקט. ועם זאת, נוכח טענה זו, יש להדגיש כי אין בהסכם ולו סעיף בודד הקובע לנתבעים מסגרת זמנים נוקשה לתחילת ביצוע הבנייה. כל שמציין ההסכם הוא את התחייבות הנתבעים לקדם את הפרויקט (למשל סעיף 3.5 בהסכם). ניכר מכך כי הצדדים העריכו מראש כי מימוש הפרויקט עלול להימשך זמן רב.
בתצהיר (סעיף 84) מבהיר מר נוח, בנה של התובעת, מה תכליתה היחידה של התביעה – קבלת ביטחונות שיאפשרו לתובעת לפנות את הדירה לדירה אחרת, בלא החשש שבכך תיחשב כמי שוויתרה על זכויותיה כדיירת מוגנת. דא עקא, ולא זו בלבד שלא לתכלית זו נועדו הביטחונות, אלא שאפשרות פינוי הדירה נוכח עיכוב בפרויקט בכלל מוסדרת בחלק אחר של ההסכם.
בהתאם להסכם (סעיף 15) במצב בו יתעכב ביצוע הפרויקט אל מעבר ל- 18 חדש מיום כריתת ההסכם עומדת לתובעת הזכות לבצע שיפוצים בדירה ולהשכיר אותה בשכירות משנה. בעל הזכויות בדירה איננו צד להסכם ואיננו צד לתביעה זו, כך שניתן להבין את החשש שמעלה התובעת, ברם חשש זה איננו מבסס טענה להפרת ההסכם. הביטחונות, כאמור, לא נועדו להסדיר חשש זה אלא להבטיח את זכויות התובעת בתקופת הביניים שלאחר תחילת הבנייה ופינוי הדירה ועד להשלמת הדירה החדשה ומסירתה לתובעת.
עוד מלינה התובעת על העיכוב הנמשך בקידום הפרויקט, על כך שהנתבעת משווה לנגד עיניה את האינטרס הכלכלי שלה בלבד ואף לא הציגה ראיות שיסבירו את הסיבה לעיכוב הפרויקט. אף טענה זו איננה יכולה לבסס את הטענה להפרת ההסכם על רקע אי מסירת ביטחונות. אכן, אפשר והזמן הרב שעבר מאז כריתת ההסכם מקנה לתובעת זכות לבטלו, אלא שהתובעת כלל לא טוענת זאת. התובעת טוענת שיש לאכוף את ההסכם, אלא שאכיפתו משמעותה שהזכות לביטחונות תחול רק לקראת פינוי הדירה.
13.8.
נוכח כל זאת, בשים לב לסתירה שבין סעיפי ההסכם, למהות הביטחונות שהתחייבו הנתבעים למסור לתובעת ולתכליתם – אני מקבל את גרסת הנתבעים, דוחה את גרסת התובעת, וקובע שהמועד שהוסכם למסירת הביטחונות טרם הגיע, שכן טרם הגיע המועד לפינוי הדירה. כפועל יוצא מכך, לא הפרו הנתבעים את התחייבותם זו בהסכם והטענה להפרה יסודית של ההסכם בשל העיכוב בהמצאת הביטחונות – נדחית.
14.
טענתה השנייה של התובעת מתייחסת להעברת זכויות חברת אורי אור לנתבעת.
לפי גרסת התובעת, קובע ההסכם 4 תנאים מצטברים בהם חייבת הייתה חברת אורי אור לעמוד בטרם תעביר זכויותיה בבניין לנתבעת, או לכל צד ג' אחר, ובאלו לא עמדו הנתבעים בהעברת הזכויות לנתבעת.
דא עקא, שבכתב התביעה אף התובעת לא טוענת שהעברת הזכויות לנתבעת מהווה את הבסיס לטענה להפרה יסודית של הסכם. אף התובעת טוענת (פרק "הטיעונים המשפטיים" בכתב התביעה) שטענת ההפרה היסודית מתבססת על אי המצאת הביטחונות ולא על העברת הזכויות לנתבעת.
ונראה שלא בכדי זו הטענה. בחינת אותם תנאים להעברת זכויות חברת אורי אור מוסדרת בהסכם (סעיף 14) וכוללת 4 תנאים: הודעה על ההסכם עם התובעת לכל רוכש אפשרי; הצהרה על קיום ההסכם עם התובעת בהסכם עם הרוכש; התחייבות הרוכש ליטול על עצמו את ההתחייבויות כלפי התובעת; ומסירת הביטחונות. 3 התנאים הראשונים הרי התקיימו, שכן ההסכם לפיו רכשה הנתבעת את זכויות חברת אורי אור מבהיר את קיום ההסכם עם התובעת (סעיף 2 (ה) בהסכם הרכישה) ואת התחייבות הנתבעת לעמוד בהסכם מול התובעת (סעיף 3 (ד) בהסכם הרכישה).
ואכן, טרם ניתנו הביטחונות לתובעת, אך מצב זה מוסדר בהמשך אותו סעיף כך:
"מובהר כי במקרה של מכירת הזכויות כאמור, היזם ישאר אחראי כלפי הדייר לקיום התחייבויותיו שלפי הסכם זה ונספחיו."
משמע, אפילו הועברו הזכויות טרם הועברו הביטחונות, הסעד לו הוסכם הינו אחריות כל יתר הנתבעים לקיום ההתחייבויות כלפי התובעת.
נראה איפה, שלא בכדי המתינה התובעת עם הגשת התביעה שנים ארוכות אף שהייתה מודעת לרכישת הזכויות על ידי הנתבעת, שכן אף היא לא ראתה במכירה זו הצדקה לטענה להפרת ההסכם.
במצב זה, אין בסיס לניסיון לטעון שעצם העברת הזכויות לתובעת מקנה זכות לפיצוי מוסכם.
15.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
16.
לסיכום, בתביעה זו עתרה התובעת לחיוב הנתבעים תשלום פיצוי מוסכם בסך של 250,000 ₪, בטענה להפרה יסודית של ההתחייבויות כלפיה בהסכם.
הטענה העיקרית של התובעת להפרת ההסכם, התבססה על אי המצאת הביטחונות שנקבעו בהסכם, ביטחונות שלטענתה התחייבו הנתבעים למסור לה בתוך 9 חדשים מיום כריתת ההסכם. טענה זו נדחתה, שכן התברר שכוונת הצדדים הייתה למסור את הביטחונות רק עובר לפינוי הדירה ורק בהתקדמות הפרויקט. כך נוכח תנאי ההסכם, כך נוכח ההבנה שלא ניתן לקצוב מועד להשלמת הפרויקט, וכך נוכח אופי ותכלית הביטחונות שנקבעו.
הטענה השנייה של התובעת הייתה להפרת ההסכם בעצם העברת זכויות חברת אורי אור לנתבעת. אף טענה זו נדחתה כבסיס לזכות לפיצוי המוסכם. כך כאשר התברר שאף התובעת לא עתרה לכך. כך כאשר התברר שההסכם עצמו מבהיר את הסעד בהפרת הוראה זו – המשך חבותם של כל הנתבעים כלפי התובעת.
17.
אין ספק כי קידום הפרויקט מתעכב מזה שנים רבות, אפשר שנים רבות מידי, ואין ספק שעיכוב זה מסב צער לתובעת ואפשר אף מסב לה נזק נוכח הציפיה שיש לה לקבלת דירה משופצת וחדשה. עם זאת, כאשר נכרת ההסכם צפו הצדדים מראש את האפשרות שקידום הפרויקט עלול להתעכב, הסדירו את הזכויות במקרה של עיכוב הביצוע ומשכך לא ראו בעצם העיכוב הפרה יסודית של ההסכם. ועובדה היא שהתובעת גם כעת כלל איננה מבקשת לבטל את ההסכם שכן היא רואה בו כזה הנותן לה יתרונות נכבדים. במצב זה לא ניתן לקבל את הטענה שהנתבעים הפרו את ההסכם כלפי התובעת בהפרה יסודית או בכלל ולא ניתן לקבל הטענה שיש לתובעת זכות לפיצוי מוסכם.
18.
נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
בהתחשב בנסיבותיה האישיות של התובעת, אך גם בשים לב למשאבים שהוקדשו לבירורה וגם האיחור הניכר בהתייצבות המצהיר מטעם התובעת לדיון ביום 9.10.18 (כאמור בפרוטוקול) אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעים בסך של 15,000 ₪.
ניתן היום, ב' חשוון תשע"ט' חשון, 11 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 37335-05/15 שמחה נוח נ' רונן נח יזמות ובניה בע"מ, אורי אור השקעות ובנייה בע"מ, הלל טל ואח' (פורסם ב-ֽ 11/10/2018)