פסקי דין על אופיר בן חיים

3396/02 פ     19/04/2005




פ 3396/02 מדינת ישראל נ' אופיר בן חיים




68
בתי המשפט

פ 003396/02
כב' השופטת נאוה בכור
19/04/2004
תאריך:
בית משפט השלום כפר-סבא

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
שאולזון

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. אופיר בן חיים

2. איילת מזוז

הנאשמים
שוורץ

ע"י ב"כ עו"ד



הכרעת דין
1. 1. החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירה של יבוא סם מסוכן, על פי סעיף 13 לפקודת הסמים (נ.ח.), תשל"ג-1973- וזאת מחמת הספק.

2. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו מיוחסות להם עבירות של יבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נ.ח], התשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה"), והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודה.

3. בכתב האישום שתוקן, מיוחס לנאשמים כי בין התאריכים 27.11.02 ו- 10.12.02, ייבאו
מהודו לישראל, ללא היתר או רשיון, סם מסוכן מסוג חשיש, אותו שלחו ארוז בחבילה,
באמצעות דואר אויר מהודו לבית סבתו של הנאשם בישוב "מעלה שומרון" שבשומרון- כדי
לקחתו משם בתאריך 26.12.02, אל ביתם שבמושב אמירים שבגליל העליון.
תאור הסם המסוכן:
א. בחמש קופסאות קרטון על גבי ארבעים מקלות קטורת- לופף חשיש במשקל כולל של 316.73 גרם ברוטו.
ב. בתוך נר שעווה - בשתי אריזות מפלסטיק נצמד - חשיש במשקל כולל של 14.78 גרם נטו.
ג. בכלי חרס - בתוך נר שעווה, בשתי אריזות מפלסטיק נצמד - חשיש במשקל כולל של 14.80 גרם נטו.
ד. בכלי חרס - בתוך נר שעווה, ב-3 אריזות מפלסטיק נצמד - חשיש במשקל כולל של 23.42 גרם נטו.
ה. בשתי קופסאות קרטון ב-12 כלי חרס, בתוך 12 נרות שעווה, בעשרים ושלוש אריזות מפלסטיק נצמד - חשיש במשקל של כ- 145.34 גרם נטו.
ו. בכלי חרס - בתוך נר שעווה, בשתי פיסות פלסטיק - חשיש במשקל כולל של 13.83 גרם נטו (אישום ראשון).

בתאריך 22.12.02 בשעה 20.00 לערך, במושב אמירים, החזיקו הנאשמים בביתם (על שידה במטבח בתוך שקית), סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 3.24 גרם נטו- ללא היתר או רשיון, וזאת לצריכה עצמית (אישום שני).

4. במועד הקראת כתב האישום כפרו הנאשמים במיוחס להם. לגבי האישום השני, הודו הנאשמים שהסם נתפס בביתם, אך טענו כי הוא שייך לצד ג'.

5. ראיות התביעה:
א. ע"ת/1 אבי לוי
סגן ראש מדור יחידת הסמים במכס , ערך את:
(1) דיווח מבצעי - תפישות סמים יס"מ יפו מיום 16.12.02 - (ת/4)
בתאריך הנ"ל במסגרת מבצע חודש דצמבר בדואר חבילות, סימן הכלב ג'רני שק דואר ובתוכו חבילה שהגיעה מהודו ואשר היתה ממוענת לאופיר בן חיים
מד.נ. שומרון. החבילה נפתחה, ובתוכה התגלו קופסאות קטורת אשר בתוכן היה מוסלק חומר החשוד כג'ארס הודי, וכן נרות אשר היו נתונים בכלי חרס ובתוכם מוסלק חומר החשוד כג'ארס.
סה"כ משקל כללי שנתפס כחומר החשוד הינו 2.370 ק"ג.
מידות הקופסא שהכילה את מקלוני הקטורת הינה 30x6x15 ס"מ.
נוכחים בארוע: אבי לוי, דוד יעקובי, רמי אשש ואלכס חסיוק.
החבילה בכללותה הועברה על ידו לידי הכלבן, רמי אשש,לצורך הפקדה והמשך טיפול, מאחר ובשל חוסר באמצעים כגון כספת ודלתות פלדה, אין אפשרות אחסנה ביס"מ יפו.

(2) דו"ח פעולה מיום 16.12.02 שעה 13.00 - (ת/5)
בתאריך הנ"ל במסגרת מבצע "כיף כף" ביס"מ יפו, נבדקה חבילה שהגיעה מהודו אשר סומנה קודם לכן על ידי הכלב ג'רני, אשר היתה

ממוענת לאופיר בן חיים
מד.נ. שומרון. החבילה נפתחה על ידו ובתוכה מעבר לבדים ולבגדים אשר היו בה, נמצאו קופסאות שהכילו קטורת, וכן נרות כאשר מתחת לשעווה היה מוסלק חומר החשוד כסם מסוכן מסוג ג'ארס.
באשר למקלוני הקטורת, החומר היה מוסלק בצורת "ליפוף" מסביב למקלון עצמו, צופה באבקת הקטורת והושם חזרה בקופסא המקורית.
סה"כ המשקל הכללי של ההסלקה והחומר הינו 2.310 ק"ג.
בארוע נכחו: אבי לוי, דוד יעקובי, רמי אשש ואלכס חסיוק.
הבגדים והבדים הושמו חזרה בחבילה המקורית, שנשלחה והושמה בשקית ניילון.
החומר שהוסלק הושם בשקית מכס אשר נסגרה בחבק דואר שמספרו 2210973 ונלקחה בשעה 13.30 ע"י רמי אשש ממדור כלבנים בנתב"ג לכספת היחידה בנתב"ג.

(3) טופס תפיסה ושרשרת סם מיום 16.12.02 - (ת/6).
מצא ביום 16.12.02 בשעה 11.30 בבטחון דואר חבילות ת"א-חומר החשוד כסם מסוג ג'ארס הודי במשקל 2.370 ק"ג. בתוך חבילה שבתוכה בגדים ובדים, קופסאות המכילות מקלוני קטורת וכן כלי חרס המכילים שעוה מומסת ובתוכה מוסלק החומר.
מספר אב"ת - 241431, סגר דואר 2210973. את החומר העביר ב- 16/12 שעה 16:00 לכספת יח' הסמים כלבנים נתב"ג לידי רמי אשש.
רמי אשש העביר בתאריך 17.12.02 בשעה 08.20 מכספת יח' הסמים לדרור דקל.

(4) העתק אשור בדבר תפיסה (אגף המכס והמע"מ)מיום 16.12.02 - (ת/7)
תאור הטובין - חבילה אשר מכילה חומר החשוד כסם מסוכן מסוג ג'ארס הודי והממוענת לאופיר בן חיים
ד.נ. שומרון 44852. השולח: אורי מיכאל, הודו.
שמעון בן חמו חתום כי התפיסה נעשתה בנוכחותו.

כן הוגש בהסכמה:
(5) זכ"ד מיום 5.1.03,שנערך על ידי עופרה שמואל מחקירות שומרון- (ת/8)
היום בשעה 12.00 שוחחה טלפונית עם אבי לוי מיס"מ יפו, אשר הסביר לה את ההליך אשר עוברות חבילות הדואר המגיעות ארצה -הדואר מגיע מחו"ל לנתב"ג בשקי דואר, עובר שם שיקוף ראשוני, עובר ליחידה המרכזית בת"א, ועובר שיקוף נוסף.
אם ישנו מבצע מסוים, יחידת היס"מ מתאמת עם קב"ט הדואר, אשר עושה מיון דואר במועד שהוא מבקש מהם.
בהתייחס לחבילה שנתפסה, מסר כי זו נתפסה בעקבות מבצע "כיף כיף" שנערך במהלך חודש דצמבר, במהלכו נבדק כל הדואר שהגיע מהודו ע"י המכס.
לטענתו, אחת לחודש הם עורכים מבצע, ומגדירים יעד מסויים. בד"כ חבילות שערכן למעלה מ- 50 יורו נבדקות על ידי המכס, וחבילות בסכום קטן יותר - לא נבדקות. לא כל חבילה נבדקת על ידי יחידת הסמים.
לגבי החבילות הגדולות של בני הזוג- יחידת הסמים לא בדקה אותם.

בחקירתו, מסר העד כי בהמשך לת/5 ו- ת/6 - הוא סימן והכניס לשקית את כל החומר שנחשד כסם. לגבי ת/8 - השק שמגיע עובר בכללותו שיקוף בטחוני, ולאחר שהוא מקבל את האישור- הוא עובר לבדיקה שלהם בעודו סגור.
הבדיקה שלהם כוללת "הרצה" של כלב על השק, ובמידה והכלב מסמן שק מסויים- כל תכולת השק נבדקת בכללותה, בין אם מכילה חבילות או מכתבים.
השק בתוכו היתה מונחת החבילה סומן על ידי הכלב, עבר בדיקה יסודית ומקיפה ונמצא בו החומר. הפעולה הזאת נעשית בדואר חבילות בסניף המרכזי בדרך ההגנה 140 ת"א, במחלקת הביטחון, שם נמצא המשקף.
אם הכלב לא מסמן חבילה מסוימת-היא עוברת לדואר ולמיונו.
הם בודקים סמים אותם הם מגדירים כיעד,והבדיקה מבוצעת בתיאום עם קב"ט הדואר, שמניח להם לבדוק את כל השקים שהוגדרו כיעד.אם ישנה חבילה שסומנה ועברה בדיקה שלהם שבמהלכה נתגלה חומר החשוד כסם, זה נמצא בטיפולם ובתאום עם גורמים משטרתיים.
אם מדובר בדואר רשום, הנמען מקבל פתקית בהתאם, ועובר טפול רגיל של הדואר.
אם לא מתגלה דבר חשוד בנוגע לחבילה, והנמען צריך לשלם מכס עבורה- זה נעשה במסגרת המיון הרגיל של הדואר, ועובר לטפולם והחלטתם, והם אומדים את גובה תשלום המכס וכו'.
אם צריך לשלם מכס, המכס מוציא לנמען מסמך המורה לו לגשת לסניף דואר, שם ממתינה לו החבילה, ובצידה שובר תשלום עבור המכס.
החבילה המוצגת בפני
ו זכורה לו. על גבי החבילה מופיעים פרטי השולח- "אורי מיכאל" כלהלן:
ori michael
prince polonya
pphr unj
new delhi india
p.w. 923651
בצד החבילה מוצמד שטר המטען, המכיל את כל המידע הדרוש- כתובת הנמען: אופיר בן חיים
, ד.נ. שומרון ישראל מיקוד 44852 - נשלח בדואר אוויר, ומספר הזיהוי של המטען - 9823651 p.w.. (כמפורט בצילומי דפנות האריזה- ת/9 א'-ד').
החבילה נשלחה מהודו ב-11/12/02 בשעה 15:17, ומשקלה 9.180 ק"ג והכילה בגדים, יריעות בדים(ת/11), קופסאות קטורת כחולות - ירוקות שהכילו מקטרוני קטורת, וכאשר בדק אותם אחד אחד ופתחם, מצא בריכוז גדול חומר החשוד כסם מסוג ג'ארס הודי מלופף על גבי המקלות. על החומר הודבקה קטורת- מעין אבקת סגסוגת.מקלוני הקטורת היו בתוך קופסאות קרטון קטנות בגדלים שונים.היו גם כלי חרס שהכילו שעווה, שבתחתיתם הוסלק חומר החשוד כסם.היא מזהה את מקלוני הקטורת וכלי החרס(ת/10).
לאחר שבדקו את החבילה, העבירו את כל החומר החשוד כסם לתוך שקית של המכס, והיא נסגרה בסגר מיוחד של הדואר, שהועברה לכספת של מדור הכלבנים בנתב"ג.
המוצגים צולמו - הוגשו וסומנו (ת/12 א' - ח').

בחקירתו הנגדית ציין העד, כי הוא מכיר את הנהלים במכס, והוא מתעסק בדברי דואר קצת יותר מאדם רגיל.
מדובר בחבילה שנשלחה לד.נ. שומרון וזאת לפי הכיתוב: pw שומרון. משמעות האות "w" לא ידוע לו, אולם הוא מעריך כי הכוונה למילה will שמשמעותה גלגל, תנועה.הוא לא יודע אם שומרון ישנה דרך אחת או נוספת למשלוח דואר, זולת ד.נ.. אין לו מושג אם לראשי התיבות p.w. אין כל משמעות בהקשר של דואר,והוא לא יודע איך מסמנים ד.נ.
הוצג בפני
ו כרטיס טיסה השייך לנאשם ובו כתובתו, שם מצויין d.m שומרון. הוא אינו יודע מה משמעות ה-"m".הוא לא יודע אם ד.נ. מצויין כ - d.n..
לא ידוע לו אם הנאשמים שלחו חבילות אחרות ארצה, והוא מתייחס רק לחבילה שנתפסה.
מסביב למקלות הקטורת היה מלופף הסם כסגסוגת.
בתוך כלי החרס, תחת השעווה היה סם.אין ספק כי מי ששלח את החפצים רצה להקשות על מלאכת איתור הסם, אך לא היה בדרך ההסלקה משום תחכום.
בנוגע לת/8 - הוא מסר לגב' שמואל על נהלי העבודה, והוא לא אחראי על מה שכתבה.
מבצע "כיף כף" היה חד פעמי לאותו חודש. כל חודש מגדירים מבצע, וקובעים יעדים. פרטי המבצע סודיים, ואף אחד לא יכול לדעת מתי זה נעשה ומול איזו ארץ משלוח. הגוף הקובע את תוכן המבצע הינו סודי השייך למכס.ישנה מחלקה נוספת שמתמחה בסוג והערכת ערך החבילה והמס בגינה.האנשים המנויים על הגוף המחליט עברו סינון קפדני ונבחרו לתפקיד, ובשטח ישנם אנשים המפעילים את המבצע. כ-10 ימים לערך לפני מבצע יודעים פרטים אודותיו. גם מידע זה ממודר, ולכן אדם רגיל לא יכול לדעת על פרטי המבצע.
מרגע יירוט החבילה, הם ממשיכים לבדוק משהו הקשור לפרטים הקשורים בה, החבילה נבדקת באופן פיזי לאחר שסומנה ברמה דקדקנית.ברגע שהחבילה סומנה ונבדקה ונמצא בה חומר החשוד כסם, מבודדים את "האובייקטים" מאמצעי ההסלקה.
פעולות חקירה נוספות מבוצעות על ידי המשטרה אליה מועבר פריט הדואר. תפקידם שלהם מסתיים בשלב זה.

בחקירתו החוזרת ציין כי אין חשיבות ומשמעות לערך הסחורה שנבדקת.
מדינות דרום אמריקה, דרום מזרח אסיה וצפון אירופה הינן מדינות יעד מועדפות בנוגע לעריכת מבצעים.

ב. ע"ת/2 - שוורץ
רחל
חוקרת אלמ"ב במרחב שומרון.
הוגשו בהסכמה:
1. מזכר שערכה מיום 23/12/02- (ת/13)
היום בשעה 21:45 הפעילה הקלטה במשרד חקירות בקומה שלישית במרחב שומרון של שיחה בין הנאשמים.
ההקלטה בוצעה בצד b של הקלטת אותה הכניסה למעטפה שסומנה בראשי תיבות שמה ותאריך היום.מדובר בהקלטה סמויה שהסתיימה ב-21:56.
2. 2. תימלול הקלטת שנערך ב - 1/1/03-(ת/14).
3. 3. הקלטת - (ת/15).
בחקירתה מסרה כי אין זה תפקידה לבצע תמלול הקלטת, אולם היא נתבקשה על ידי הממונים עליה לעשות כן במקרה הנוכחי.

בחקירתה הנגדית מסרה כי ההקלטה הייתה סמויה,והיא האזינה ורשמה.ההקלטה תיעדה מפגש ספונטני בין בני הזוג במעצר, שעה שהיו לבדם במתקן משטרתי, ומתעדת שיחה חופשית,בניסיון לאתר גלוי לב בין בני הזוג בסיטואציה אינטימית.מה ששמעה - תימללה.

בחקירתה החוזרת ציינה, כי כל מה שנאמר בשיחה בין בני הזוג והוקלט- נרשם, ומה שלא היה ברור נרשם כ-"לא ברור".

ג. ע"ת/3 רונן זנטי
בלש במרחב שומרון, ערך את דו"ח הפעולה מיום 22/2/02 שעה 14:30 (ת/16)- לפיו בעקבות חבילת דואר שנשלחה מהודו והגיעה לבית הדואר במעלה שומרון עבור אופיר בן חיים
, ואשר נחשדה כמכילה חומר החשוד כסם, התמקם הצוות במספר מקומות בישוב- צוות מעצר התמקם בסמוך לבית הדואר, צוות שני בכניסה לישוב, צוות שלישי בתוך היישוב, וצלם המתעד את ההתרחשויות.
במהלך הצילום הבחין השוטר שצילם, באדם כבן 40 מזוקן חבוש כיפה והלובש חולצה ירוקה, נכנס לבית הדואר ומבקש את החבילה, כדי למוסרה לנמען. לאחר שהחבילה נלקחה, עלה לרכב מסוג סיטרואן ג'אמפ אפורה מספר רישוי 7677810 ונסע למסור את החבילה.
צוות אחד צמצם מרחק לכיוון הרכב, וביצע אחריו מעקב. הוא ובלש נוסף המתינו לרכב בכניסה לרחוב ארנון, וקבלו עדכון כי אופיר בן חיים
אינו מתגורר שם, אלא סבתו, בבית מספר 31. הסיטרואן הגיע לרחוב ונעצר ליד בית מספר 31 ברחוב ארנון אצל משפחת לוי הדס. הבחור ירד עם החבילה מהרכב ומסרה לבעלת הבית. בעוד הבחור נמצא בתוך הבית,הם התקרבו לכיוון הבית, וכשזה יצא ממנו- הזדהו בפני
ו כאנשי משטרה, והוא, לבקשתם, הזדהה כאורן בני, תושב מעלה שומרון.
לאחר תחקור קצר התברר כי הוא בעל המכולת בישוב, והתבקש על ידי הדס לוי לקחת את החבילה מהדואר עבורה.הם נכנסו לבית והזדהו בפני
ה, ושאלו אותה על החבילה שקיבלה, וזו מסרה כי החבילה שייכת לנכדה, אשר ביקשה לקחת אותה.
כאשר נכנסו לבית, היתה החבילה מונחת על רצפת המטבח. מדובר בקרטון עטוף בד לבן עליו כתוב באנגלית בטוש שחור "עבור אופיר בן חיים
" ופרטי השולח - אורי מיכאל.
הם לקחו את הקרטון לרכבם להמשך טיפול בתחנה, וגבו את עדותה של הדס לוי. כשהגיעו לתחנה- סימן את החבילה כמוצג מספר 2 - ומסרה יחד עם הדו"חות לידי החוקרת אופירה, להמשך טיפול.
בעת חקירתה של הדס, מסרה כי נכדה אופיר מתגורר בישוב אמירים בצפון -ונמצא שם. ובעקבות כך- יצא צוות למקום כדי לעצרו.
את החבילה פתח בנוכחות החוקרת עופרה, והכניס לשקית מאובטחת (מספר 1798931e) קטורת שבה חומר החשוד כסם, ובתוכה נר ריחני החשוד כסם, חבילות קטנות בצבע כחול ובתוכו חומר החשוד כסם.

כן ערך העד את דו"ח שרשרת סם מיום 21.12.02 - (ת/17) לפיו בתאריך 21.12.02 שעה 15.30 העביר לניצה כהן מוצג 2 - שקית מאובטחת (מספר 1798931 e ) ובה חומר החשוד כסם.

בחקירתו הנגדית ציין כי, בתאריך 22.12.02 היה במעלה שומרון, והוא לא היה מעורב במעצרו של הנאשם. הוא פגש בגב' הדס לוי סבתו של הנאשם, לביתה הגיע החבילה - והם ראו את השליח.
הם עזבו אחרי הרכב בו היתה החבילה של הסמים, הרכב הגיע לבית הסבתא, ולשם הגיעו גם הם. הוא לא יודע אם החבילה היתה ממוענת לסבתא.
זה נכון שלפני שהגיעה לבית הסבתא הגיעה החבילה למזכירות הישוב, אשר גם עליו הם מתצפתים.
הוא לא זוכר שלאחר שנכנסו לביתה, ביקשו מהסבתא לבצע שיחת טלפון. הסבתא אמרה שיש לה קשר עם נכדה, והוא ציין זאת בדו"ח.
לבקשת הסבתא, לקח בעל המכולת את החבילה מהמזכירות לתתה לה. זה גם מה שספרה הסבתא. הוא לא יודע אם בעל המכולת עושה עבורה משלוחים בדרך של שגרה. הם לא ראו ניסיון להסתיר את החבילה כשהגיעו לבית הסבתא, החבילה היתה מונחת על הרצפה, והסבתא לא ידע מה הם רוצים ממנה.
הוא לא זוכר שהסבתא התבקשה בנוכחותו לקיום שיחת טלפון עם הנאשם.

בחקירתו החוזרת ציין, כי מהרגע שבעל המכולת הביא את החבילה לבית הסבתא ועד שנכנסו פנימה, עבר זמן קצר מאד. בעל המכולת נכנס והם בעקבותיו.

ד. ע"ת/4 אלכסיי מנסבטוב
ראש צוות בילוש במשטרת שומרון, ערך את דו"ח החיפוש שנערך בבית הנאשמים במושב אמירים בתאריך 22.12.02 בשעה 19:45 - (ת/18) - בחיפוש שנערך בנוכחות הנאשמת, השתתפו גם רס"ר אבי נקר וסמ"ש שמוליק יוסף. נמצאו במטבח ונתפסו:
1. שקית כחולה ובתוכה חומר החשוד כסם מסוג מריחואנה.
2. נר החשוד לצורך שימוש בסם.
3. חבילות קטורת.

בחקירתו הנגדית ציין, כי שיתוף הפעולה עימם היה מלא, לא היו ארועים חריגים הנלווים לחיפוש, לא התנגדות פרובוקטיבית ולא היה נסיון להסתיר משהו. הנאשמת היתה בחודשי הריון מתקדמים.
הסם נתפס על מדפים מצד ימין לדלת, בקרטון, שעומקו 20 ס"מ ואורכו - 60 ס"מ.
הם לא מצאו מיד את הבית, משום שאין שם כתובת. הם טלפנו לנאשם, הזדהו כאנשי משטרה, והגיעו למקום לפי הכיוון שמסר להם. הנאשם ידע שהם מגיעים, והוא קיבל אותם כשהגיעו כעבור מספר דקות.
הם לא הודיעו לו שהם מבקשים לעשות חיפוש. הנאשם לא ניסה להתחמק, ולפי התרשמותו היה מופתע, ולא ידע בהתחלה מדוע הגיעו למקום.
הם הזדהו באמצעות תעודות,ובמהלך החיפוש הסבירו לנאשמים מה מעשיהם, הם אמרו להם כי הם באו בגלל הסמים, ולא היתה התנגדות.
לא זכור לו שהם התקשרו כדי לוודא שהנאשם הוא זה שאצלו הם היו אמורים לבצע חיפוש.
ה. ע"ת/5 - אברהם שלומית
מומחית לזיהוי סמים במטא"ר, ערכה את:
(1) חוות-דעת מומחה מיום 25.12.02 לבדיקת הסמים (ת/10) -(ת/19).
ממצאי בדיקת הפרטים העלו כי במוצגים שסומנו 1a , 2a, 2b,2c, 2d זוהה סם מסוג חשיש, ובמוצגים 1b ו- 3 לא נמצא סם.
(2) ת.ע.צ. על שם רס"ב זיוה חוטר שנערכה ב- 22.12.02 על קבלת מוצגים לבדיקה - (ת/20).

(3) חוות-דעת מומחה שנערכה על ידי שלומית אברהם ב- 1.1.03 לבדיקת הסמים(בבית הנאשמים) - (ת/21).
ממצאי בדיקת הפרטים העלתה כי במוצג 1n(שקית מס' 1747400(e זוהה סם מסוג קנבוס, במוצג n4a נמצא סם מסוג חשישׁ (בכלי חרס ובתוכו נר שעווה ובתוכו 2 פיסות פלסטיק) ובמוצגים n4c n4b n2b n2 - לא נמצא סם.
(4) ת.ע.צ. על שם רס"ר יפית מרציאנו שנערכה ב- 29.12.02 על קבלת מוצגים לבדיקה - (ת/22).

בחקירתה, מסרה כי לגבי ת/19 המוצג שסומן 1a - החומר נשקל ברוטו מכיון שלא ניתן היה להפרידו מהמקלות, ולמיטב זיכרונה היחס בין משקל המקל למשקל החומר היה שלמקל משקל זניח לעומת החומר.

בחקירתה הנגדית ציינה, כי הינה מדענית פורנזית, ועוסקת בזיהוי סמים.
היא לא לקחה ולא בדקה טביעת אצבע מאף לא אחד מהמוצגים, זהו אינו תחום מומחיותה, ומעולם לא נתנה חוו"ד לגביו. במקרה זה לא היתה בקשה להעביר לט"א. היא דיברה מיוזמתה ב- 23.12.02 עם רמ"ח התחנה, וזה אמר שאין צורך בט"א, והיא רשמה זאת ביומן העבודה. בדיקות ט"א נעשית במעבדה אחרת.
קנביס הינו חומר צמחי אורגני, וכשהוא מפסיק לחיות, הוא מתחיל להתפרק. לא ניתן במעבדתם לאמוד את גילו של הצמח לפי שלב התפרקותו. ניתן לעשות זאת, אך היא איננה יודעת אם עושים זאת לגבי קנבוס.תפקידה הוא לזהות אם החומר הוא קנבוס או לא,ותו לא,והיא לא התבקשה להעריך את גילם.

ו. ע"ת/6 זיד אקטיש
היה חוקר בתחנת אריאל, כיום משרת בדח"מ שומרון.
גבה את הודעת הנאשמת מיום 23.12.02 שעה 20:15 - (ת/3), ולפיה בתאריך 27.11.02 נסעה עם בעלה (הנאשם) להודו, על מנת לרכוש פרטי לבוש כדי ליבאם לארץ. במהלך השבוע הסתובבו בין סוחרים רבים בדלהי ואת הסחורה שקנו ריכזו, ונתנו לבעל מקצוע שיתפור תווית על כל פריט כדי שהיבוא יהיה חוקי. היא לא מכירה אותו מלבד ששמו קקה וכי היה אמור לתפור את התוויות ולהעביר אותם לאחר מכן לבלראם רואי כדי שישלח אותם אליהם בחברת אוסטריאן איירליינס. במקביל, הציע קקה שהוא ישלח את הסחורה בעצמו משום שהוא אמר שהוא גם שולח סחורה, אולם הם ביקשו בכל זאת שיעביר את הסחורה לבלראם. בשלב זה היתה חייבת לחזור ארצה, מכיוון שהיתה בשבוע ה- 27 להריונה והביטוח הרפואי שלה פג.
היא ובעלה נסעו להודו לבדם, הם לא היו בקשר עם מישהו בארץ לפני טיסתם להודו, וכך גם בהודו- למעט הסוחרים. בהודו, רכשו בגדים, צעיפים, כיסויים לכריות, ודוגמאות של תכשיטים ומפות.
בטיסה האחרונה לא רכשו קטורת ונרות, אלא בטיסה הקודמת, ביוני.
היא לא מכירה אדם בשם אורי מיכאל.
היא זוכרת כי לפני כשנה-שנתיים לערך, כאשר התגוררה במושב עדנים, באו חברים לדירתה ועישנו גראס, כנראה שאת הזרעים שנתפסו בדירתה הכניסו לשקית שהיתה בבית, ואותה הכניסו לתוך ארגז שלא פתחו. היא הופתעה אתמול לראות את השקית ותוכנה, ומקשרת זאת לתקופה, משום שמדובר בשקית ממקום העבודה שבו עבדה בעבר. היא לא עישנה עם החברים, ולא יודעת מי הם.
היא עישנה גראס לאחרונה לפני 3 שנים, ומאז היא לא מעשנת בכלל.
היא מכירה את החנות "עולם היצירה" בהוד השרון, והיתה שם פעם אחרונה ביום הטיסה וקנתה כדורי פלסטיק לאחייניתה.
לשאלה כיצד היא מסבירה כי בחבילה עם הסמים נמצאה קבלה מחנות זו, ענתה כי הדברים שלהם היו בשקיות, ובלראם היה אמור לארוז אותם ולשולחם ארצה באוסטריאן איירליינס. היו ישראלים רבים אצל בלראם, וכנראה שהסחורה שלהם התערבבה בטעות עם זו של אחרים.
הם נתנו לבלראם את הכתובת של מעלה שומרון למשלוח החבילות, למרות שהסחורה מגיעה למכס ושם עמיל מכס משחרר אותה, והם יכולים לגשת לשם ולקבל את הסחורה, או לחכות שסחורה תגיע בדואר למעלה שומרון, ומשם יקבלו אותה.
הם העבירו את הסחורה לקקה בשקיות, הוא היה אמור לתפור עליהם תוויות, ולאחר מכן להעביר את הסחורה לבלראם שאורז אותה, ושולחה. הם לא ארזו את הסחורה שלהם.
הוצגה בפני
ה תמונה של החבילה שצולמה על ידי מפקח שגיא הרשברג, ולשאלה האם החבילה מוכרת לה השיבה כי היא לא יודעת מה זה- הם היו אמורים לקבל את הסחורה שלהם בשני ארגזים גדולים ולא בחבילות של דואר רגיל. הם משלמים כסף רב על העבודה שהם עושים על יבוא מסודר כחוק, ואין סיבה שהחבילה הזאת תגיע אליהם.
לשאלה האם ציפו לקבל חבילה מהודו לכתובת במעלה שומרון, ענתה כי הם ציפו לקבל את מסמכי היבוא דרך חברת dhl לכתובת במעלה שומרון, אשר היו אמורים להישלח על ידי בלראם. כשסבתו של אופיר התקשרה והודיעה לה כי הגיעה עבורם חבילה מהודו, היא היתה בטוחה שמדובר בחבילה של המסמכים.
בתמונה שהוצגה בפני
ה, הבחינה כי כתובתו של השולח (אורי מיכאל) היא בית המלון prince polonya, וזהו מקום מוכר לסוחרי סמים. מדובר במלון יוקרתי, והם ביקרו בו בעבר כשחיפשו אדם שפגשה בטיסה הקודמת - ושמו אורי. היא לא יודעת פרטים נוספים, משום שהפעם הם לא מצאוהו.
היא מכירה את בלראם, משום שהמקום שלו היה סמוך למלון בו התארחה בפעם הקודמת- ומאז היא מכירה אותו.
לשאלה מיהו אורי אותו הלכה לחפש במלון פרינס פולוניה, ענתה כי - הינו ישראלי שגר באזור המרכז ועוסק ביבוא טקסטיל. היא פגשה בו בביקורה הקודם בהודו, וזה אמר לה שהוא נמצא בהודו פעמים רבות, וכי כנראה יהיה בהודו בפעם הבאה שהם התכוונה להיות שם, וביקש שיבואו לחפשו בבית המלון הזה- אולם הם לא מצאוהו, וכנראה שלא הגיע להודו, ואין לה פרטים נוספים אליו.
אין לה שום הסבר בקשר לחבילה עם סמים, הם היו אמורים לקבל חבילה אחרת לכתובת במעלה שומרון, ובתוכה מסמכי המשלוח.
אופיר חזר ארצה 3 ימים אחריה.
בידיהם את כל המסמכים המוכיחים כי פעילותם חוקית, וזו היתה מטרת נסיעתם.אין להם שום קשר לסמים, והם התכוונו לפתוח בארץ חנות לבגדים, להמשיך בעבודתם.

בחקירתו מסר העד כי במהלך גביית ההודעה, הוא הציג בפני
הנאשמת תמונות (תמונה ת/9 ג' או ת/9 א') - עניין אותו לדעת מה תהיה התייחסותה, והיא התייחסה לשם ולבית המלון.הוא הציג בפני
ה את כל התמונות (ת/9) ושם בית המלון "צילצל לה".

בחקירתו הנגדית מסר, כי הוא חקר רק את הנאשמת, ולקח ממנה דוגמאה של כתב-ידה לצורך זיהוי כתב היד שעל גבי החבילה. הוא איננו יודע אם נמצאה התאמה, ויש לשאול זאת את האחראי על חקירת התיק.
הנאשמת הגיעה לחקירה מרצונה, ולא היו בעיות בזימונה או בהגעתה.
זה נכון שהנאשמת סיפרה בחקירתה שזרעי הקנבוס שנמצאו בדירה היו ישנים, וכי כנראה שהושארו בבית על ידי חברים. הוא לא ביקש לבדוק את גילם של הזרעים. הוא העביר את הודעתה לממונה עליו.
לגבי טענתה כי לבדים שהיו ברשותה הוצמדו תויות מיוחדות שיובאו מהודו - הוא היה באותו יום חוקר תורן, ותפקידו היה לגבות את עדותה ולא לעקוב אחרי מה שאמרה ולוודא או להזים את טענותיה. מי שקיבל את התיק היה אמור להמשיך עם התיחקור.
הנאשמת מסרה כי אינה מכירה את אורי מיכאל. בשלב מאוחר יותר מסרה כי פגשה בו, ולא ציינה כי הנאשם פגש בו. אם הדבר לא מופיע בעדות, אזי לא שאלה אם הנאשם פגש גם כן באורי. הנאשמת מסרה כי בכל הקשור לחבילות דואר, ישנו בהודו "בלאגן", והוא לא בדק בקשר לכך.
הנאשמת מסרה כי הם עוסקים ביבוא מוצרי טקסטיל מהודו, וכי בנסיעה האחרונה עסקו במשלוח ארגזים גדולים מהודו לארץ ובהם בדים ובגדים, והוא לא ניסה לבדוק את המשלוח עליו דיברה.

ז. ע"ת/7 משה דור
בלש במשטרת אריאל, ערך את זיכרון הדברים מיום 22.12.02 שעה 14:40- (ת/23) לפיו, בהיותו במשמרת, הפעיל מערכת וידאו שהותקנה על ידי טכנאי מ"ט מוסמך, ולאחר שקיבל ממנו תדרוך מפורט כיצד לתפעל את המערכת, הותקנה זו על מנת לצפות במתרחש במזכירות מעלה שומרון בחדר המשמש כמשרד דואר. למשרד הגיעה חבילת קרטון עטופה בבד לבן, עליה כתוב בטוש סימון שחור, כי היא מיועדת לאופיר בן חיים
ממעלה שומרון.
הוא הפעיל את המערכת לבדו, משעה 07:30 עד 12:48. בשעה 12:14, הגיע אדם כבן 40 מזוקן הלבוש מכנס וקפוצ'ון שנראה שצבעו כחול, והתבקש על ידי סבתו של הנמען לקחת את החבילה לביתה.
ההקלטה הופסקה לאחר שהחבילה נלקחה. ערך את המסמך שמתעד את שצפה ביום 22.12.02 באמצעות מערכת הוידאו - (ת/24).
בחקירתו מסר, כי היה במבנה הסמוך למשרד הדואר, במזכירות הישוב במעלה שומרון, עם מערכת וידאו שהותקנה על ידי טכנאי מ"ט בשם שמואל כהן שהינו הגורם המקצועי המוסמך להרכבה.הוא צילם והפעיל את המערכת לפי הנחיותיו של שמואל.
הקלטת שמוצגת בפני
ו הינה הקלטת בה תיעד את שאירע כפי שמפורט ב- (ת/23)- (ת/24), וזה נמשך מספר שעות. בפני
ו היה מוניטור בו צפה בפני
המזכירות, בחלוקת הדואר, ביוצאים והבאים, והקליט את כל הנעשה. כניסות ויציאות של אנשים מהמזכירות תועדו בכתב.
הפעולה הסתיימה ברגע שהחבילה הגיעה. החבילה הוצאה מהדואר, ונלקחה על ידי אדם שהגיע לקחתה, ואז הפסיק את הפעולה, כפי שהונחה.
הקצין הממונה עליו,דרור דקל, ידע על הפעולה הזאת, וזה לא דלף החוצה. הוא ידע שמדובר בחבילה נשוא כתב האישום משום שראה מה כתוב על הבד שעטף אותה - בד לבן ועליו רשום בשחור "אופיר בן חיים
" באופן די בולט.
הוא דיווח לדרור דקל. הוא עשה את חלקו זה לבדו, ואינו יודע היכן היו שאר עמיתיו.הוא וטכנאי המ"ט שהגיע עמו היו בין הראשונים להגיע לישוב, הטכנאי הראה לו את המערכת, וזו לא פעם ראשונה שהוא מפעיל מערכת כזו.

בחקירתו הנגדית מסר, כי אין לו טופס מסודר לעריכת דו"ח תצפית.
המשרד עליו תיצפת במעלה שומרון, משמש לחלוקת דואר.היה שלב בו הפקידה יצאה מהמשרד, והדלת נשארה פתוחה והמקום ריק מאדם.הוא לא הבחין בסידורי אבטחה מיוחדים.הוא לא ראה באותו יום אדם אחר שדורש את החבילה. הוא לא ראה את הנאשם או הנאשמת, ולא הבחין בהתעניינות מיוחדת בחבילה או אם ניסו לבדוק מי הנמען.
יש לשאול את הקצין הממונה עליו אם נתנו לדואר הוראות לגבי החבילה- אם לבדוק מי בא לקחתה, או לתת לה "לשכב במקום".
לשאלה אם נעשה מארב סבלני במטרה לבדוק מי מגיע לקחת את החבילה או מתעניין בה, הוא לא יכול לענות על כך- הוא קיבל משימה, וביצעה.

בחקירתו החוזרת מסר כי בפרק הזמן שבין ס' 5 ל- 6 ב- ת/24 - לא נכנס אדם למקום, וזולת הפקידה שנכחה במקום, לא הבחין באדם נוסף.

ח. ע"ת/8 הדסה לוי
הודעתה מיום 22.12.02 שעה 13:10 - (ת/25)
היא גרה במעלה שומרון כ- 25 שנה. היא צלצלה למזכירות ונאמר לה ע"י המזכירה יעל שישנה עבורה חבילה. היא ביקשה מבני שמביא לה את מוצרי המזון מהמכולת, שיביא לה גם את החבילה.זו פעם ראשונה שמגיעה חבילה עבור נכדה. היא יודעת שהוא נסע להודו לרכוש פריטים לחנות שהם פותחים. הנאשם והנאשמת נסעו להודו לפני שבועיים וחזרו לפני כשבוע.
הנאשם לא אמר לה דבר לגבי החבילה שהגיעה, או שצריכה להגיע אליו.
הם אמרו לה שיבואו לקחת את החבילה ביום חמישי ה- 26.12.02, ביום שבו יש מסיבת ברית.

בהמשךב חקירתה, מסרה כי צלצלה למזכירות, משום שהמתינה בקוצר רוח לספרים מאוד מיוחדים אותם היא מזמינה אחת לחצי שנה ממכון בן צבי.
המזכירה מסרה לה שהספרים הגיעו, וכי בני אורן מהמכולת שנמצא שם, מוכן להביא לה את החבילה.
המזכירה אמרה שישנה חבילה נוספת שמיועדת לנאשם, ושאלה אם בני יכול להביא גם אותה, ונענתה בחיוב. הנאשם הינו נכדה, והוא אינו מתגורר במקום ולכן אמרה שהחבילה שלו תישאר אצלה. היא היתה אמורה ללכת לברית של הנין שלה מספר ימים לאחר מכן (ב- 26.12.02), שבו היה הנאשם אמור להיות נוכח, והוא יכול לקבלה ממנה.
הנאשם ומשפחתו התגוררו מול ביתה בעבר, דבר הדואר של הנאשם לא נשלח אליה.היא לא יודעת מדוע דבר הדואר נשלח לשם למרות שהוא כבר לא מתגורר שם, והיא גם לא שאלה על כך את המזכירות - זה לא עלה על דעתה.
הנאשם ומשפחתו אינם גרים במקום מספר חודשים עובר לקבלת החבילה,ואמו של הנאשם עזבה מספר שבועות טרם קבלת החבילה.
כשבני נכנס לשים את המצרכים והחבילה בביתה, נכנסו בעקבותיהם שוטרים, השוטר הזדהה, ובני יצא החוצה במהירות.
היא קיבלה מצרכי מזון, חבילת ספרים, ואת החבילה של הנאשם.
היא לא זוכרת מה עשתה כשהשוטרים הגיעו לביתה. השוטרים ביקשו שתתקשר לנאשם, והיא אמרה לנאשמת כי החבילה הגיעה וזו ענתה: "יופי, טוב שהניירות הגיעו" - הם כנראה חיכו לניירות של המכס.
הנאשמת אמרה שהם ממתינים לניירות מהמכס, והתפלאה שזה הגיע אליה.
היא שוחחה עם הנאשמת בלבד, ולא שוחחו על החבילה עצמה, ומתי יבואו לקחתה.
בחקירתה הנגדית ציינה, כי לא ידוע לה כי באותה התקופה לא היתה לנאשם כתובת מגורים. כתובתה של משפחת הנאשם היתה במעלה שומרון. ביישוב אין מספרי בתים אלא תיבות דואר שאף אחד לא משתמש בהם, משום שהמזכירה יודעת בעל פה היכן להניח את הדואר. נרשם שמו של האיש, ו- ד.נ..
הבית של משפחת הנאשם עדיין שייך להם, הוא לא נמכר, ולא הושכר. הכתובת הקבועה של המשפחה במעלה שומרון היתה גם של הנאשם.אמו של הנאשם התגרשה ועברה להתגורר ביישוב- קדימה, והבית נשאר ריק. היא היחידה שנשארה ביישוב.
היא לא יודעת איזה כתובת רשומה בתעודת הזהות של הנאשם או בדרכונו.
היא רצתה לפתוח את החבילה, אולם השוטרים לא הרשו לה. השוטרים עמדו לידה בזמן ששוחחה בטלפון.כשאמרה לנאשמת שישנה חבילה ענתה זו "מצוין, בטח הגיעו הניירות שלנו". לאחר השיחה עם הנאשמת, הזהירוה השוטרים לבל תאמר להם דבר הקשור לחבילה, או כי המשטרה נמצאת אצלה ומתעניינת בחבילה.
הנאשמת לא אמרה לה להחביא את החבילה או להזהירה אם מישהו מתעניין בחבילה, לא שידרה שום חשד או התעניינות מיוחדת בחבילה, ואמרה לה שהם יגיעו לברית ויראו את החבילה.הנאשמת לא שאלה אם מישהו זר אחר התעניין או שאל על החבילה.

ט. ע"ת/9, יואל נוטש
עובד ביחידת הסמים בנתב"ג, צילם את החבילה (ת/27), וערך את המזכר מיום 16/1/03 (ת/26) ובו ציין כי ב- 26/12/02 בדק את המטען המיועד לאופיר בן חיים
, שטר מטען 43590691 - 3 יחידות - 82 ק"ג. אשר הכיל ביגוד מהודו, ושוחרר ללא ממצאים. כן צילם את אחת האריזות.

בחקירתו מסר, כי בת/26 התכוון למשקלן הכולל של 3 היחידות.
הוא צילם רק אחת מהן, משום שהן היו זהות מבחינת הכיתוב עליהן.
כשכתב "שוחרר ללא ממצאים" התכוון ל-ללא סמים.
החבילה עברה להליך מכס רגיל של שחרור עם רשימון.
שם השולח (fast line) לא מוכר לו, זה נראה כמו חברה משלחת.
מחירו של חשיש הודי יכול להגיע ל-500 ₪ לערך עבור 10 גרם. מחירם של חשיש רגיל ומריחואנה זול בהרבה.
בחקירתו הנגדית מסר כי, את החקירה הזו הוא מנהל בשיתוף פעולה עם היחידה החוקרת בשומרון. כשהם מוצאים סמים, הם משתפים פעולה עם יחידת חקירה רלוונטית ומעבר המידע מבוצע כולו בשלב העברת הממצאים ליחידה החוקרת.
מעטים המקרים בהם היחידה החוקרת מבקשת מהם התייחסות לגבי הנתפס.
הוא מחפש חבילות חשודות באופן עצמאי, ויוזם פעולות חקירה בתחום המכס.
3 החבילות הללו "יורטו",נבדקו חיצונית ופנימית, ולא נמצאו בהם ממצאי סם.
למיטב זכרונו הכילה החבילה ביגוד בלבד. לא נמצאו קטורת או נרות.
הוא לא ניסה לאתר את ה -invoice של החברה המשלחת.
הוצג בפני
ו המסמך הרלוונטי מהחברה המשלחת (נ/2 א' וב') והוא לא יכול לאמת את הנתונים המופיעים עליהם מול החבילות שיירט. באופן כללי התוכן המוצהר ב- invoice - תואם.
כתובת שולח החבילה כפי שהיא מופיעה ב- invoice היא שמו של הנאשם וכתובתו במעלה שומרון - ד.נ. שומרון.
ב-ת/27 - צילום החבילה שהגיעה ללא סמים - אין את הכיתוב של ד.נ. מעלה שומרון.

בחקירתו החוזרת ציין כי ב-נ/2 לא מופיע המשקל, אלא מצוינות 3 חבילות.
הכיתוב על הארגז לא קובע את מהלך השינוע של החבילה אלא שטר המטען, וה- invoice המצורף.בת/9 ג' רואים שטר מטען המצורף לחבילה, אשר לו יש חשיבות גדולה יותר לענין העברת החבילה.

י. ע"ת/10, אבי נקר
ראש צוות בילוש במרחב שומרון. ערך את:
1. דו"ח פעולה/תפיסה וסימון מיום 23.12.03, שעה 00:10 - (ת/28) לפיו ב-22.12.03 בשעה 14:00, יחד עם אלכסיי מוניסטוב, ושמוליק יוסף, נסעו למושב אמירים כדי לעצור את אופיר בן חיים
(הנאשם) אשר על פי דברי סבתו, מתגורר במקום.הם הגיעו למושב בשעה 18:30 לערך, ולאחר שנכשלו בנסיונות לאתר את ביתו בעזרת התושבים, הוא התקשר לפלאפון של הנאשם, הזדהה כשוטר, והודיע לו כי הוא צריך לפגשו.הם הגיעו לבית הנאשם, על פי הדרכתו, בשעה 20:00 לערך, הציגו בפני
ו תעודת שוטרים, והוא שאלו אם הוא יודע אם צריכה להגיע עבורו חבילה מחו"ל, והנאשם ענה: "אני מייבא בגדים מהודו, ויכול להיות שהגיעה עבורי חבילה לישוב מעלה שומרון, שם גרה סבתא שלי".
הוא שאל את הנאשם האם זו פעם ראשונה שמגיעה עבורו חבילה מהודו, ונענה כי הגיעו עבורו מספר חבילות, משום שהוא עוסק ביבוא בגדים מהודו.
הוא הסביר לנאשם כי בחבילה שנתפסה במעלה שומרון והשייכת לו, נמצא חומר החשוד כסם מסוג ג'ארס וזה ענה כי הוא "לא מתעסק בשטויות האלה".
לשאלתו מי יכול היה לשלוח לו דבר כזה, ענה הנאשם כי יתכן שזה רועי בלרם, בחור מהודו.
הוא הודיע לנאשם כי הוא עצור בחשד ליבוא חומר החשוד כסם מסוג ג'ארס.
הנאשם הסכים לביצוע חיפוש בביתו, ולאחר שהחתימוהו על דו"ח חיפוש, החלו בביצועו.במהלך החיפוש,במהלכו נכחה בבית הנאשמת, נמצאה על שידת המטבח, שקית כחולה ובתוכה חומר החשוד כסם מסוג מריחואנה, אשר לגביו מסר הנאשם כי החומר הזה שייך לחבריו, ונמצא שם זמן רב. הוא הכניס את השקית לכיס ימין של מכנסיו. בהמשך החיפוש נמצאו 6 חבילות קטורת החשודות כסם מסוג ג'ארס, ונר חום שנמצא במטבח אשר חשוד כי בתוכו נמצא חומר החשוד כסם (המוצגים הוכנסו לרכב משטרתי והועברו לתחנת שומרון באריאל להמשך טיפול).
את השקית הכחולה ובה החומר החשוד כסם מסוג מריחואנה שקל במשקל משטרתי - משקלו היה 16 גרם ברוטו - החומר הוכנס למעטפה משטרתית מספר e1747400, עליה רשם את פרטיו, את פרטי האירוע וסומן כמוצג מספר 2.
את 6 חבילות הקטורת הכניס למעטפה מס' 1807421e ואת הנר הכניס למעטפה שסימן כ- e1807420, רשם עליה את פרטיו ופרטי הארוע וסומן כמוצג 3.את החשוד והמוצגים העבירו לחוקר תורן אבי בן שלוש, להמשך טיפול.

2. דו"ח המעצר מיום 22.12.02 שעה 23:55 - (ת/29)
תגובת העצור - "יכול להיות ששלח לי החבילה בחור בשם בלרם רועי אשר נמצא בהודו".
בחיפוש תפס חומר החשוד כסם מסוג מריחואנה, 6 חבילות קטורת, נר בצבע חום-בז' והחשוד כי מוחבא בו חומר החשוד כסם.
3. דו"ח שרשרת תפיסה, סימון והעברת סם מיום 23.12.02 בשעה 01:00- (ת/30)
המעטפות סומנו כ- e1807421, e1747400, e1807420, וסומנו כמוצגים 1,2,3 והועברו על ידי אבי בן שלוש לצורך בדיקתם והעברתם למטא"ר, והושמו למשמרת בארון ברזל לאחר החקירה.

הוצגו בפני
ו הסמים שנתפסו במושב אמירים: שקית ובה מקלות קטורת מלופפים,הנר, וזרעים וחומר צמחי.

בחקירתו הנגדית ציין, כי התקשה לאתר את הבית במושב אמירים, הוא התקשר לפלאפון של הנאשם והזדהה כשוטר, ואמר שהוא צריך לפוגשו, והנאשם הסביר לו היכן נמצא ביתו.הוא שאל את הנאשם אם צריכה להגיע חבילה עבורו ונענה כי יתכן שהגיעה אליו חבילה, משום שהוא מייבא בדים מהודו, ויתכן שהחבילה צריכה להגיע למעלה שומרון.
לאחר ששאל את הנאשם על הסמים, ענה לו זה כי "הוא לא מתעסק בשטויות האלה."
הוא בלש 5 שנים, ומשמש כראש צוות בילוש כשנה, במהלכן ערך הרבה מאד חיפושים בבתי חשודים.הוא לא זוכר שביקש במערכת הקשר שיבדקו אם מדובר באדם הנכון. בד"כ הוא מזהה אנשים לפי תעודת זהות.הנאשם הסכים ללא בעיה לבקשתו לערוך חיפוש, לעיתים במקרה של חיפוש מנסים להסתיר דבר מה, אך הנאשם שיתף פעולה באופן מלא.
הוא לא מילא דו"ח מעצר לנאשם בגין חשד לייבוא חומר החשוד כסם.
בשלב זה הוטלה עליו משימה לגשת למושב אמירים ולבצע מעצר בחשד לייבוא סמים.הוא שאל את הנאשם מי יכול לשלוח לו חבילה, ונענה כי יתכן שרועי בלרם.הוא שאל את הנאשם מיהו רועי, משיחה עם הנאשם הבין כי רועי בלרם נמצא בהודו.הוא ציין זאת בדו"ח בשלב מאוחר יותר, והעביר זאת לממונים עליו. הוא לא רושם המלצה, אלא מדווח מה אמר העצור.
עותק מדו"ח הפעולה וצו המעצר נמסר גם למפקד היחידה שלו.
הוא לא יודע אם רועי ישראלי, הוא לא ניסה לברר לגביו. הוא לא פעל מעבר למה שהוטל עליו.

בחקירתו החוזרת ציין, כי הנאשמת שהיתה בהריון מתקדם, נכחה בחיפוש.

יא. ע"ת/11, שמואל כהן
משרת ביחידת מעקב טכני שומרון.
ערך את: דוח ביצוע עבודה מיום 29.12.02 - (ת/31) לפיו- ביום 22.12.02 שעה 06:30 התקין מצלמת וידאו כרטיס + משדר וידאו + מקלט וידאו בסניף הדואר מעלה שומרון לצורך צילום הבאים לסניף הדואר. סרט ההקלטה המקורי ננעל וסימונו - וידאו 133/02.
כן ערך את דו"ח ביצוע עבודה מיום 17.12.02 -(ת/32) לפיו- בתאריך 17.12.02 שעה 11:00 התקין מצלמת וידאו סוני trv-17 לצורך צילום/האזנה/הקלטה בפתיחת חבילת סמים ע"י דרור דקל - סרט ההקלטה המקורי מופקד למשמורת בתוך ארון נעול וסימונו - ווידאו 128/02. הקלטת הוגשה בהסכמה (ת/33).

בחקירתו הנגדית ציין, כי ביום 17.12.02 עמד בקשר עם חיים פדלון, קצין אח"ק במרחק שומרון.הוא ביצע את פעולת הצילום שהרקע לבקשתה היה יבוא סמים ע"י הנאשם.
הוא לא יודע מי זה אורי מיכאל, והוא לא זוכר את השם.

י"ב. ע"ת/12, דקל דרור
קצין אמ"ן במרחב שומרון. ערך את:
(1) (1) המזכר מיום 17.12.02 - (ת/34) - לפיו בתאריך 17.12.02 בשעה 20:24 קיבל לידיו חבילה מידיו של הכלבן רמי אשוש, אשר הכילה בדים ובגדים, וכן הכילה קטורת ונרות שונים המכילים סמים החשודים כג'ארס הודי.

(2) המזכר מיום 17.12.02 - (ת/35) - לפיו בתאריך 17.12.02 בעת שפתח את הקופסא שהכילה חומר החשוד כסם מסוכן מסוג ג'ארס, נמצאה קבלה שהוצאה ב"עולם היצירה בע"מ" ברח' הבנים 4/א' הוד השרון מתאריך 27.11.02 - ועל המזכר מצורפת הקבלה.

(3) מזכר העברת מוצג- שרשרת סם מיום 17.12.02 - (ת/36) - לפיו בתאריך 17.12.02 בשעה 11:50 העביר לידיה של עופרה שמואל מוצג המסומן כמספר 1, אשר כלל בתוכו 18 חבילות קטורת, 15 נרות מסוגים וגדלים שונים ובתוכם חומר החשוד כג'ארס.
עפרה שמואל (ע"ת/13) מאשרת קבלת הנ"ל.

(4) דו"ח פעולה שנערך ב- 22.12.02 שעה 15:00 - (ת/37) - לפיו בתאריך 22.12.02 בשעה 07:30,הוציא ממשרדו קופסא אשר נשמרה בארון סגור מאז יום ד' ה- 18.12.02 שסומנה כמוצג מספר 2, וזאת על מנת לבצע פעולות כנגד הנאשם שהואשם בכך ששלח מהודו את הקופסא, ובתוכה חומר החשוד כסם מסוג חשיש הודי במשקל כולל של 2.300 ק"ג ברוטו, כשהוא מוסווה בנרות ובקטורת.
הוא לקח את החבילה לבית הדואר בכפר סבא, ומסרה לפקיד הדואר אשר מחלקו לישובים שונים כולל מעלה שומרון - אליו מוענה החבילה.
הוא היה בקשר רציף עם החבילה עד לשלב שבו החל הרכב של המוביל
בנסיעה.בשעה 09:00 לערך, החל פקיד הדואר בנסיעה ונכנס לאלפי מנשה כעבור כמחצית השעה, ופרק מטען במקום, בעוד הוא נמצא במקום ובקשר עין רצוף בזמן פריקת החבילות.
כעבור מספר דקות, עזבו הפקיד ועוזרו את המקום, והחלו בנסיעה לקרני שומרון, שם נכנסו עם רכבים עד למזכירות היישוב והחלו לפרוק את החבילות ובתוכם החבילה המדוברת. בשלב זה הבחין התצפיתן בחבילה מוכנסת למשרדי המזכירות. במהלך כל הנסיעה קיבלו צוות
המעצר והתצפית דיווח על המתרחש.

(5) מזכר שערך ב- 22.12.02 - (ת/38) לפיו- ב- 22.12.02 שעה 12:30 לערך, בעת שהיה בדירתה של הדס לוי ברח' ארנון 31 במעלה שומרון, שוחחה זו בטלפון עם הנאשמת אשר מתגוררת עם הנאשם במושב אמירים, ואמרה לה כי החבילה אצלה, ושאלה מה לעשות עמה, בתשובה אמרה לה הנאשמת כי היא והנאשם יגיעו ביום חמישי.

בחקירתו הנגדית מסר, כי מעמד פתיחת החבילה וצילומו בוידאו זכור לו.
הוצג בפני
ו קטע מתוך הקלטת. את הפתק (נ/3)הכניס לתוך החבילה.
מי ששם את הפתק הזה התכוון שמי שיפתח את החבילה -ייתפס.
בשלב זה לא היו חשדות כנגד אף אחד, ולא היה ידוע מי אמור לפתוח את החבילה, ואם זה הנמען שלה.
במעלה שומרון פגשו בסבתו של הנאשם גב' הדס לוי. הוא לא הורה לה להתקשר לנאשם, ולא ראה בת/38 שכתוב כי כך הורה לה. בקשה כזאת נראית לו מופרכת.
הוא האזין לשיחת הטלפון שבמהלכה מסרה הדסה לוי שהחבילה נמצאת אצלה ונענתה כי הם יבואו לקחתה ביום ה' הבא.
הוא אינו יכול לאבחן דרך הטלפון ממצא המעיד על פחד או פניקה. הוא לא שמע שהצד השני הורה להסתיר את הקבלה, ולא שמע שהדסה לוי הזהירה לגבי החבילה.הדסה לוי קיבלה הנחיה שלא לציין כי המשטרה נוכחת. הוא התיר לה להתקשר בלי לציין כי הם נמצאים.זו שיחה של הדס לוי עם נכדה, והם הקשיבו לצידה.
הוא לא הורה לבדוק שרידי סם בין הבגדים, זה לא מתפקידו. החבילה היתה סגורה, הסמים היו בתוך חבילת נילון סגורה, ולמיטב זכרונו הבגדים היו מופרדים. הוא לא יודע אם בוצעה בדיקת שרידי סם בתוך הבגד.
בתוך החבילה מצא חשבונית הנושאת את שמו של בית העסק. הוא לא זוכר אם דובר היה בעסקה שבוצעה בכרטיס אשראי.
מנסיונו, קיימים סימנים מוסכמים שייתכן שהחשבונית היא אחד מהם - למשל שהחבילה עברה, או שהאדם הנמען לא נמצא במקום. זה לא בהכרח מעיד על תחכום.
לגבי נ/3 - זו לא היתה קונספציה, הם לא הכירו איש הקשור בחקירה ולא את הנאשם.

י"ג. ע"ת/13, עופרה שמואל
חוקרת במרחק שומרון. ערכה את:
(1) מזכר שרשרת סם מיום 17.12.02 - (ת/39) - ובו ציינה כי בתאריך 17.12.02 בשעה 14:30 העבירה את החומר החשוד כסם אשר קיבלה מפקד דרור דקל, לשקיות מאובטחות שמספרן: e1778112, e1778113, e1778114 והעבירה אותן לרישום כמוצג אצל הרשמת סמדר שלו.

(2) פרטי תפיסת סם - טופס לוואי למוצג שנערך ביום 17.12.02 - (ת/40) המפרט את נסיבות תפיסת החומר שהועבר כמוצגים בשקיות המאובטחות שמספרן צויין לעיל - לפיהן בתאריך 16.12.02 במסגרת מבצע חודש דצמבר של יס"מ יפו, נבדקה חבילה שהגיעה מהודו והיתה מיועדת לאופיר בן חיים
ממעלה שומרון. בחבילה נמצאו קופסאות שהכילו קטורות ונרות שמתחת לשעווה הוסלק חומר החשוד כסם מסוג ג'ארס.המשקל ברוטו- 2.370 ק"ג.

(3) פרטי תפיסת סם - טופס לוואי למוצג, שנערך ביום 22.12.02 - (ת/44)
נסיבות תפיסתה של שקית מאובטחת המסומנת כ- e1798931 לפיהן, דווח ממכס נתב"ג כי הועברה חבילה ובה חומר החשוד כסם מסוג ג'ארס, הממוענת לאופיר בן חיים
- 3 יחידות.

בחקירתה הנגדית מסרה כי ערכה בדיקות במסוף המשטרתי לצורך החקירה, וכי לנאשמים אין עבר פלילי. אין לה נגישות למידע מודיעיני בקשר לנאשמים. מידע זה נגיש רק לרכזי המודיעין.היא לא היתה זקוקה למידע משום שתיק החקירה הובא אליה לאחר ביסוס המידע המודיעיני בו.מלבד המידע של החבילה, היא לא מכירה מידע מודיעיני אחר בקשר לנאשמים.
הוא הוציא פלט כניסות ויציאות מהארץ של הנאשמים - (ת/41, ת/42) לפיהם הנאשמת שבה ארצה ב- 6.12.02 והנאשם ב- 10.12.02 - ולא היו רישומים נוספים מאז ועד לתאריך הוצאת הפלט ב- 2.1.03.
היא נכחה בבדיקה שנערכה על ידי טכנאי מז"פ,יוסי כהן, לחיפוש ט"א על קופסאות הקטורת והנרות שבחבילה. טכנאי המז"פ מקבל הוראות ממנה.על פי נ/4 לא נמצאו ט"א של הנאשמים.
הנאשם נעצר ב- 22.12.02 , והדו"ח נעשה חמישה ימים קודם לכן.
הם חשדו כי הנאשם שלח את הסמים לעצמו מחו"ל, לא היתה להם אפשרות אחרת מלבד זו.הם בודקים את כל האפשרויות - בלדרות, או שהנאשם שלח החבילה לעצמו.כיוון החקירה הכללי נטה לכך שהנאשם שלח החבילה לעצמו.
אם היו התפתחויות אחרות במהלך החקירה, הם בודקים גם אותן. לא נערכו בדיקות נוספות במקום ממנו נחשד כי הסם נשלח.
היא חיפשה במסוף המשטרתי אחר אדם בשם אורי מיכאל, היא לא ביקשה על אדם זה מידע מודיעיני.
הצילום שהוצג בפני
ה אשר צולם בהודו ובו רשום כי אם רוצים להשיג ג'ארס טוב, לפנות לאורי או לחגי - לא מוכר לה, היא מעולם לא שמעה את השם הזה.

י"ד. ע"ת/14, אבי בן שלוש
חוקר בתחנת אריאל. ערך את:
(1) זכ"ד מיום 23.12.02 - (ת/45) - לפיו- במהלך העדות התקשרה הנאשמת
והוא אפשר לו לדבר בנוכחותו, וכן ביקש ממנו את מספר הכרטיס אשראי של הנאשמת כלהלן: כרטיס של חברת ויזה ומספרו 4580-0801-0644-7479.
(2) דוח שרשרת תפיסה, סימון והעברת סם מיום 23.12.02 - (ת/46) - לפיו קיבל מידי אבי נקר ביום 27.12.02 בשעה 01:05 את המוצגים שסומנו ב- e1807421, e1747400 ו- e1807420 לצורך בדיקה והעברתם למטא"ר.
(3) פרטי תפיסת סם - טופס לוואי/מוצג - (ת/47) - שנערך ביום 23.12.02 לגבי הפריטים הנ"ל.

בחקירתו הנגדית מסר כי הוא שימש כחוקר תורן.לפי הבנתו, החבילה שעל גבה היה שמו של הנאשם נשלחה בדואר מהודו.
לטענת הנאשם, החבילה נארזה בבית עסק ב- "שיבה פרסלז" שלדבריו הינה חברה המסדרת, אורזת ודואגת לשינוע החבילות מהודו לארץ היעד.את תנאי האריזה במקום ואבטחתם למד מהנאשם.
ידועות לו טענות הנאשם ובכללן כי לא נכח בעת אריזת החבילה, וכן ידוע לו כי הנאשם שלח חבילות במשקלים גדולים יותר שהכילו בדים, מפות וטקסטיל אחר, אשר הגיעו למכס.הנאשם טען ש"שיבה פרסלז" הוא מקום פתוח בחזיתו לרחוב, וכי הביא את הטקסטיל בשקיות והניחן במשרד.הקבלות הגיעו לנאשם ב- dhl , והוא לא יודע אם זה שירותי דואר מסורתיים.
הוא לא יודע אם קיים עסק בשם "שיבה פרסלז", או אם במקום ישנם גם שירותי מכבסה ולא יודע על קיומו של מעין נציג משטרתי בהודו, שתפקידו לשמש כנספח לחקירות סמים בהודו לבדוק פרטים כגון אלו.הוא שמע על קיומו של האינטרפול.
במהלך הלילה לא עשה פעולה נוספת.קציני המשטרה מקבלים את חומר החקירה ומחליטים על פי שיקול דעתם על המשך החקירה.
מוצג בפני
ו צילום של חזית "שיבה פרסלז", (נ-6-נ/8).
ייתכן שמדובר באותו מקום, אולם בתמונה לא רואים שקיות או חבילות על הרצפה.
לא ידוע על ראיה ישירה הקושרת את הנאשמים לשליחת החבילה מהודו לישראל.
הוא לקח דוגמאות כתב יד של הנאשמת (נ/9) וחוו"ד מומחה נערכה לגביה (נ/10).
זה נכון שהנאשם היה מוכן לבצע בדיקת פוליגרף במהירות האפשרית (נ/11).
הוא ראה תמונות של החבילה. על החבילה היה מצויין (בת/9 ב'): "pw שומרון" - הוא אינו יודע מה המשמעות.
הנאשם חזר לארץ ב- 10.12.02 ומדבריו ידוע לו כי שלח גם חבילות אחרות, הוא לא בדק זאת.הנאשם נעצר ב- 22.12.02, וטען שאינו מכיר את השם על גבי החבילה.
ישנם מספר סוגי בלדרות. לא ידועים לו על פרסומים בעיתונות בקשר לאירוע.
לפי הנאשם שנעצר באמירים, הוא היה בשלב של מעבר בין דירות.
אין אזכור של שמה של הסבתא על אף אחת מהחבילות.זה נכון שהחבילה הגיעה אל הסבתא, אולם היא לא מוענה אליה.
לא ידוע לו על הנחיות של משרד החוץ המזהירות מפני בלדרות שלא מדעת בהודו ובמזרח הרחוק.

ט"ו. ע"ת/15, יהשוע מלול
חוקר במשטרת ישראל - ערך את הזכ"ד מיום 24.12.02 - (ת/48) - ובו ציין כי לפי הנחיית קצין החקירות רפ"ק עמי ברן, הוצא העצור אופיר בן חיים
מתאו ותושאל תחת אזהרה בעניין מעצרו, וטען כי הוא לא קשור לאירוע. התשאול ארך משעה 20:20 עד 20:50. הוא הבהיר לנאשם הראיות נגדו, ומוטב שישקול את דבריו ויאמר אמת.

בחקירתו מסר כי בפלט המסוף שהוצאה ביום 25.12.02 שעה 15:48 - (ת/49) רשומה הכתובת המוזנת ממשרד הפנים של הנאשם(מעלה שומרון).

בחקירתו הנגדית ציין, כי היה אחד מהחוקרים בתיק, והתבקש על ידי רפ"ק עמי ברן שהינו קצין החקירות האחראי על התיק, לתשאל את הנאשם.
ב- 25.12.02 חקר את הנאשם תחת אזהרה, ותפקידו הסתכם בכך.
הוא לא הורה על כל פעולת חקירה בהודו. הוא ניסה לברר מי שלח את החבילה עליה הופיע השם אורי מיכאלי, והוא ניסה ללא הצלחה להוציא את פרטיו באמצעות המסוף המשטרתי (ת/43).
בחקירתו איפשר לנאשם לומר כל מה שברצונו, כולל טענתו כי הלחיצו אותו ואמרו לו כי יכניסו את המתלוננת שהינה בהריון למעצר, וזה כל מה שמסר.הנאשם הכחיש באופן עקבי את המיוחס לו.
זה נכון שאמר לנאשם כי הראיות שישנן מצביעות לרעתו, הוא לא חושב שאמר לו כי ישנה ט"א שלו על הסם.
בזמן שהוא היה נוכח, לא הוצגה החבילה בפני
הנאשם, ואינו יודע אם הוצגה בפני
ו בהמשך החקירה.
כמצוין ב- (ת/39), מועד שליחת החבילה מהודו הוא ב- 11.12.02, והוא לא יודע מתי החבילה נארזה.
הנאשם חזר ארצה ב-10.12.02, והנאשמת שבה ב- 6.12.02.

ט"ז. ע"ת/16 בני אורן
הודעתו מיום 26.12.02 שעה 14:30 - (ת/50) לפיה-בתחילת השבוע, הוא לא זוכר יום מדוייק, התקשרה אליו למכולת תושבת הישוב מעלה שומרון - הדסה לוי - וביקשה ממנו משלוח מצרכי מזון לביתה. היא שוחחה עם העובדת שלו, רונית משולם, והזמינה. במהלך הבוקר התקשרה הדסה לוי לפלאפון שברשותו כדי לוודא מתי הוא מביא לה את המצרכים, וביקשה שיביא לה גם חבילה שהגיעה עבורה בדואר הישוב במזכירות.
הוא מכיר אותה שנים רבות, ומזה כחצי שנה הוא עושה עבורה משלוחים הביתה. כששוחח עמה, ביקשה ממנו לעבור דרך המזכירות ולהביא לה את חבילת הדואר שקיבלה, והוא הסכים. כעבור מספר דקות, העמיס את מצרכי המזון על רכבו, עבר דרך המזכירות, וביקש מיעל המזכירה את החבילה עבור הדסה לוי, קיבלה, ונסע לביתה של הדסה לוי. הוא נכנס לבית עם מצרכי המזון, מסר את החבילה להדסה לוי והוריד את המצרכים, יצא החוצה, ובכניסת הבית ניגשו אליו 3 בחורים שהזדהו כאנשי משטרה, ביקשו ממנו לא לזוז, והחלו לשאול אותו שאלות, וכעבור מספר דקות שחררוהו לדרכו.
הדסה לוי הינה אישה מבוגרת, וחלק מהשירות שעשה לה בעבר, הציע לה שאם יש דבר דואר עבורה -הוא מוכן להביא לה, וכך ביקשה ממנו הפעם.
כשהגיע למזכירות, שמע את המזכירה ששוחחה בטלפון אומרת הנה את מדברת עליו, והוא הגיע לקחת את החבילה.
היו 2 חבילות, כשעל אחת מהן כתוב באנגלית "עבור אופיר בן חיים
", שהוא נכדה של הדסה לוי, ועל החבילה השניה רשום "הדסה לוי" - הוא לא זוכר באיזו שפה.
החבילות היו מונחות על הרצפה במקום הקבוע במזכירות, והוא עבר על החבילות וראה את השמות. לא היה ידוע לו מה היה בחבילות, וכעת ידוע לו בעקבות מה ששמע ברדיו באותו יום בשעה 5:30 ובגלל השוטרים שעיכבו אותו - הוא מייד קישר בין הדברים שכנראה היה בחבילה משהו, חשיש הודי. אופיר בן חיים
גדל במעלה שומרון אצל הוריו ואין לו כל קשר איתו.

בחקירתו הנגדית ציין, כי הוא עשה משלוחים לגברת לוי דרך קבע, וגם אסף עבורה דברי דואר. המשטרה עצרה אותו כקשור לחבילה ובה הסמים, אולם שחררו אותו,הוא לא נלקח לתחנת המשטרה ולא נעצר פורמלית.
לא היה לו מושג מה היה בחבילה כשהיתה בידיו-באותו יום פרסמו ברדיו במבזק ברשת ב' על תכולת החבילה, והוא קישר בין הדברים.
הנאשם היה שכנו וגדל עם משפחתו במעלה שומרון.

בחקירתו החוזרת ציין, כי הוא יודע שמשפחת הנאשם הם תושבי היישוב, אולם מלבד הסבתא, לא ידע מי גר שם בפועל.

י"ז. כן הוגשו:
(1) הודעת הנאשם מיום 22.12.02 שעה 00:56 - (ת/1).
ב- 27.11.02 נסע עם הנאשמת להודו במטרה ליבא בגדים ולבדוק אפשרות של יבוא בא ופן מסודר משום שכל פעם הביאו סחורה לחברים, וחשבו להתפרנס מזה, ועבדו מבוקר עד ערב בבחירת הסחורה.
מטרה עיקרית נוספת לנסיעתם היתה, להגיש הצעת מחיר לחברת מתנות בשם "שקבזה" עבור מפות שהם מעצבים, והם רצו לבדוק עלויות ייצור בהודו.
הנאשמת חזרה ארצה 3 ימים לפניו משום שלא חשה בטוב ואשרת השהייה שלה נגמרה. הוא נשאר 3 ימים נוספים במטרה לדאוג למספר סידורים: תפירה של המפות אצל בחור סיקי,תפירת תגי זיהוי ותגיות בבית הדפוס אצל בחור בשם
קקה ובחור סיקי, ושקילתן, מיונן ושליחתן של החבילות ארצה.הוא בחר בחברת התעופה אתיופיאן איירלינס, או אוסטריאן איירליינס- הם מעריכים כמה שווה כל מוצר, כותבים זאת בקבלה, ואורזים.
עד שהמונית לקחה אותו לשדה התעופה, הוא היה קצת בבית חב"ד, קצת פיקח על מה שקקה, שאמור היה לשים את הדברים ב "שיבה פרסלז", עושה.
התהליכים המשיכו גם לאחר חזרתו לארץ, הנאשמת אספה אותו משדה התעופה- והם נסעו להוריה בנתניה לנוח.
בערב יום שלישי נסע לצפון ללימודים, ואז החל המעבר לאמירים, ביום חמישי נסע עם המוביל להביא את החפצים של ביתו אשר הגיעו רק ביום שישי, ומאז הוא מתגורר באמירים (כשבוע).
לגבי ייבוא הסמים - הוא לא יודע מה לומר על כך, זה הגיע בהפתעה גמורה, כמו חלום, הוא חושב רק שעומדת להיוולד לו ילדה בעוד חודשיים והוא איכשהו מוצא עצמו בסיטואציה כזאת ומואשם ביבוא סמים. הוא לא ראה במה מדובר, למעט שהביאו לו קטורות מהמטבח ונר. הוא לא מתקרב לסמים ומוכן להבדק בכל צורה. הוא עוסק במדיטציה כעבודה, ושימוש בסמים היה מפריע לו בכך. הוא עומד להיות אבא .
לגבי הזרעים - זה לא שלו, ייתכן שהם של חבר שהשאירם, והוא מוכן להיבדק על דבריו.
השקית (שסומנה 1747400e) ובתוכה החומר החשוד כסם שנתפסה בביתו הוצגה בפני
ו - השקית נמצאה במטבח ביתו באמירים בארגז המכיל כל מיני חוברות ישנות וזה לא שלו. הקטורת (בשקית 1807421e) שייכת לו, והוא הביאה מדלהי בנסיעות הקודמות, ויתכן שחלק מהן הביא בנסיעה זו. הנר(בשקית 1207420e) נמצא אצלו מאז הכיר את הנאשמת, הוא חושב שקנתה אותו לפני כשנתיים שלוש ונמצא בשירותים למקרה של הפסקת חשמל, וכן מדיף ריח טוב. הוא חזר ארצה ביום 10.12 לפנות בוקר.
הוא לא משתמש בכרטיס אשראי, לנאשמת יש כרטיס אשראי של חברת ויזה.
הוא חושב שנסע להודו ביום שקיבל את הויזה משגרירות הודו בתל אביב. הם היו אצל אחותה של הנאשם ובעלה, והוא נסע ישר מהלימודים לשדה התעופה דרך ביתה של אחות הנאשמת.
הוא נמצא בקשר עם חברת "שיבה פרסלז" מאז שהגיע להודו בפעם הזאת. הנאשמת היתה עמה בקשר בנסיעה הקודמת, והם שלחו את החבילות בעבר- ולכן סמכו עליה.
לפני שעבר לגור באמירים התגורר במשך שנה בשכונת הפועלים בהוד השרון, והדברים מהודו נשלחו לשם,לנתיבות, ולמעלה שומרון, משום שאימו מתגוררת שם. הנאשמת אמרה לו הבוקר כשחזר מביקור אצל בעל הבית שלהם, כי חבילה שיועדה לו נשלחה לבית סבתו, וזו לא ידעה לומר לו ממי נשלחה. הוא מופתע שהחבילה נשלחה אליה, מכוון שלאף אחד בהודו אין את כתובתה.
הוא אמור לבקר את סבתו ביום ה', שאז אמורה להיות מסיבת ברית לבת דודתו.
אין לו מושג כיצד נשלחה החבילה לבית סבתו, הוא לא יודע מי יכול היה לדעת את כתובתה. ייתכן שיש לו חברים בהודו, וייתכן שלא. הוא לא מכיר אדם בשם אורי מיכאל. כתובתו במעלה שומרון מופיעה בבתי מלון בהודו שכן האורחים צריכים להירשם ולמסור כתובת, אולם אף אחד לא מתגורר בבית במעלה שומרון, ואף אחד שהוא מכיר מהתקופה האחרונה לא מתייחס לכתובת זו.
לגבי הנר והקטורת שנתפסו אצלו ציין, כי כמעט ולא ראה נרות מסוג זה בהודו.
אין לו הסבר לכך שהחבילה ובה הסמים שנתפסה ונמענה אליו, נשלחה בתאריך 9.12.02 .
אריזות מ"שיבה פרסלז" נשלחות בדרך כלל באריזות קרטון עטוף בבד לבן עבה וגס. הוא ציפה שיגיע מטען גדול לכתובת הזאת, מכיוון שעדיין לא הייתה לו כתובת באמירים. הוא ציפה לחבילה בת כמה מאות ק"ג והגיעה חבילה במשקל 80 ק"ג לשדה התעופה. לפני מספר ימים, ביום ד', התקשרו אליהם מחברת "אוסטריאן איירליינס" ואמרו להם שצריך לשחרר את החבילות מהמכס, לשם כך צריך עמיל מכס וניירות רלוונטים שלא נשלחו בזמן, והגיעו רק היום ב dhl -דבר שהצריך אותו לשלם יותר כסף, וזאת מכיוון שלא הספיקו לארגן את המשלוח בזמן, כך שהניירות והחבילה הגיעו בנפרד זה מזה.
הוא לא ציפה לקבל נרות, אולם לגבי הקטורת - ייתכן, חלק השאיר בהודו, זה לא היבוא העיקרי שלהם.
לשאלה - כיצד היה אמור לדעת שהחבילה הגיעה אם ביקש שתישלח למעלה שומרון,ענה כי לסוכנת הנסיעות יש את מספר הפלאפון שלו וכתובתו. כשהחבילה מגיעה, צריכים להתקשר אליו משדה התעופה כדי לשחררה, החבילה כלל לא אמורה להגיע לביתך, אלא למכס.
לשאלה האם בנסיעה האחרונה שלח לעצמו איזו חבילה ענה- כי השאיר הוראה ל"שיבה פרסלז" לשלוח עבורו את הסחורה אשר רכש בהודו, לישראל.
להצגת תמונות שצולמו ובהן מופיעים בדים מתוך החבילה שנשלחה אליו ציין כי הוא מכיר את הבדים הללו, הם ביקשו מהתופרת לעשות מהם מפיות ומפות שולחן, אלה בדים שלאחר תפירתם מתרכזים אצל קקה לשם תפירת תוויות, ומועברים על ידו ל"שיבה פרסלז".
להצגת הקבלה שנמצאה בתוך החבילה, ציין כי "עולם היצירה" הינה חנות בהוד השרון שם פרסם מודעה על באזר שעשו בביתם, וכן רכש שם חומר לישה (דאס).
לאחרונה היה במקום מזמן, ייתכן שהנאשמת היתה שם ב - 27.11.02.
הוא לא היה במקום כאשר ארזו את הדברים, ואלו עברו 3-4 תחנות בדרכם. סוכנות המשלוחים הינה מקום שחזיתו פתוחה לחלוטין ופונה לרחוב.
הוא הביא את החבילה בשקיות והניחם על הרצפה ועל סטנדים, חלקן הונחו שם ע"י קקה. בהמשך, הכל יכל היה לקרות. הוא השאיר להם 6300 רופי עבור משלוח ו1000 רופי על משלוח מסמכים, שלא היו מוכנים בזמן, מכיוון שהחבילות לא נארזו ונשקלו.
ישנן הקבלות מה - dhl שהועברו לחברת יתיר עמילות מכס, והיום נתן ייפוי כוח לחברת "אוסטריאן איירליינס" המתיר לחברת יתיר לטפל בשיחרור הסחורה.

(2) הודעת הנאשם מיום 25.12.02 שעה 09:00 - (ת/3).
אין לו מה לחדש, הוא יכול לומר מה שמסר אתמול. זה סיפור מטורף בעיניו. הוא מתגורר באמירים מספר ימים. הוא עבר להתגורר באמירים ב 12.12.
הוא מכיר את הנאשמת (רעייתו) מספר שנים. ייתכן שעישנה בעבר גראס, הוא לא מכירה כמעשנת סמים, ואין לו מושג לגבי חבריה. הוא לא ראה אותה מעולם מעשנת סמים. כשאמר שייתכן שמי ששלח את החבילה הינו בלרם רועי, התכוון לרוי באנגלית roy - הוא ואחיו הינם הבעלים של "שיבה פרסלז", והוא הודי.
צילום דרכונו נמצא אצל רוי, משום שהיה צריך להשאיר לו צילום כזה, הדרוש לטענתו עבור המכס ההודי. למיטב ידיעתו, הכתובת בדרכון היא זו שבמעלה שומרון.
הוא לא טוען שרוי שלח לו את הסם, אלא מסביר. הוא לא טוען שיש למישהו סיבה לשלוח לו סם, אולי זו טעות, והסם שהיה מיועד למעשן סמים או סוחר סמים התערבב בחנות.
לשאלה כיצד הוא מסביר שבחבילה נמצא אישור רכישה בויזה - ענה כי כל הסחורה שהשאיר בהודו נשארה פתוחה בתוך שקיות, חלק אצל בלרם רוי, ומה שקקה -הבחור הסיקי, לא הספיק להעביר לו- עדיין אמור לעבור אליו.
הסחורה, כפי שראה אותה בפעם האחרונה,היתה מגובבת בערימות שנמצאות חלקן על הרצפה וחלקן על מדפי מתכת.
היו צריכים להגיע מסמכים לאישור הקבלה של אוסטריאן איירליינס, והמסמכים הללו צריכים להגיע בנפרד,ויכולים להערך רק לאחר שהסחורה ארוזה, ממויינת ונשקלת, ולכן היה צריך לשלם סכום כסף נוסף כיוון שהאריזה לא היתה מוכנה בזמן, כפי שסיכם עם בעל המקום, על מנת שישלחו לו מסמכים.
סבתו - הדסה לוי - מתגוררת במעלה שומרון. שם נמצא גם בית הוריו.
הוא לא יודע מיהו אורי מיכאל,הוא לא נתקל בשמו, והוא מוכן לעבור כל בדיקה על מנת לאמת את כל שאמר. הוא לא היה מוכן שאף אחד יסכן את משפחתו באיזו שהיא צורה עבור כל דבר שבעולם, והוא לא מאמין בסמים.
לפני שעבר להתגורר באמירים, התגורר בשכירות ברחוב גורדון בהוד השרון, את הבית פינה ב- 10.11.02, והם לנו בבית הוריה או אחותה של הנאשמת.
הוא לא שלח לעצמו חבילה מהודו למעלה שומרון, וזה לא כתב ידו .
באחת החקירות הבלתי רשמיות שנערכו במשרדו של הקצין הראשי עמי - נאמר לו כי במידה ולא יודה באשמה, יכניסו את הנאשמת למעצר, ביודעם כי הינה בחודש השמיני להריונה.

(3) זכ"ד ערוך בידי רמי אשוש מיום 16.12.02 - שעה 16:30 - (ת/51)
הוא הגיע בשעה הנקובה למדור סמים בנתב"ג עם החבילה ובתוכה החומר החשוד כסם, סגור בשקית ניילון מכס בסגר דואר מס' 2210973. הוא והחוקר ונאל ניטש פתחו את הסגר והוציאו את החומר המוסלק וסידרוהו על שולחן לצורך צילום ותיעוד. לאחר מכן, הוחזר החומר לשקית ונסגר בסגר מכס מס' 019153 מכס ומע"מ, הוכנס חזרה לחבילה המקורית, נלקח לחדר סמים כלבנים, ושם הוכנס לכספת בשעה 16:00 בנוכחות תומר מצא.

(4) מזכר שנערך בידי שגיא הרשברג 5.1.03 (ת/52).-לפיו בתאריך 17.12.02 צילם במצלמה דיגיטלית את תהליך פתיחת החבילה על ידי יחידת הכלבנים של המכס, שבתוכה היה חומר החשוד כסם מסוכן מסוג גראס הודי (חשיש).

6. ראיות ההגנה
א. ע"ה/1 ברניקה מאזוז
אחות הנאשמת, צילמה את נ/6 - נ/8, אשר הודפסו במדפסת מחשב ב- 29.9.03וערכה רישום לגבי התאריכים.
היא צילמה את בית העסק "שיבה פרסלז" שהינה חנות קטנה, ממנה שולחים חבילות לרחבי העולם, אותה הצליחה לאתר לפי שם וכתובת שמסרה לה הנאשמת.
את (נ/8) צילמה ב - 29.9.03 ואת נ/6 ו- נ/7 צילמה ב - 26-24 לאוקטובר 2003.
בחקירתה הנגדית ציינה כי עובר לביקור בהודו, במהלכו צילמה את התמונות, ביקרה שם פעמיים פעם אחת 3 שנים קודם לכן, ופעם נוספת כשנתיים עובר לביקור האחרון.
זו הייתה הפעם הראשונה שביקרה בחנות הזו. היא לא חושבת שהחנות הזו הינה חלק מרשת חנויות.
היא לא היתה בהודו בעבר עם הנאשמים.
ב"כ הנאשמים ביקש ממנה לצלם את השלט הנושא את שם החנות, כך שיהיה ניתן לראות את חזית החנות הפונה לרחוב.
היא נסעה להודו כדי לצלם, וגם כדי לקנות עבורם בגדים.
היא צילמה לפחות 10 - 15 תמונות. היא נכנסה פנימה לחנות שגודלה 2 על 3 מטר לערך, ובדרך כלל יש שם עובד אחד, וכשיש תנועה ערה- שני עובדים.
היא צילמה בשני מועדים שונים, וזאת לבקשת הסניגור. בחנות הבחינה בספסל עליו היו מונחות חבילות, ושקיות. היו פעמים רבות שהיתה בחנות תנועה ושקיות רבות. היא ראתה את דרך אריזת החבילות באמצעות בד לבן. החנות קטנה וצפופה ונמצאת בסימטה צרה מאוד ובה תנועת הולכי רגל. במעבר ישנם 3 מדרגות שמובילות לחנות, שם ראתה שאנשים רבים מניחים את החבילות.
לא היה לה נוח לצלם כשהיו שם אנשים משום שהכירו אותה במקום, שכן המלון שלה שכן בקרבת מקום, והיא לא רצתה להסב אליה תשומת לב.
היא מכירה מלון בשם פרינס אפולינה שממוקם מרחק שתי חנויות מהחנות, והמלון השני נמצא ממול, גם הוא בקרבת מקום. המלון שממוקם ליד החנות הינו יחסית יוקרתי יותר, אולם לא ברמה המוכרת בארץ. את המלון השני שהיא חושבת שהינו ברמה גבוהה יותר, איננה מכירה.

בחקירתה החוזרת מסרה, שאת נ/13 צילמה ב - 18.10.03 וכי כל הצילומים נעשו בביקורה האחרון בהודו. העדה הציגה דרכון מספר 7839768 על שמה, בו חותמת כניסה לניו דלהי בתאריך 22.9.03 וחותמת יציאה ביום 27.10.03.
ב. ע"ה/2 אופיר בן חיים
(הנאשם)
הוא בן 28, נולד בשומרון, נשוי לנאשמת מ- 3.10.02, וכיום אב לילדה בת שנה, סטודנט שנה שנייה לרפואה סינית בבית ספר "אלימה" בגליל.
לאחר נישואיו לנאשמת, נסע להודו ב- 27.11.02. הם קיבלו מעט כסף מהחתונה, ורצו לפתוח עסק וחשבו לקנות בגדים ולמוכרם, והיו גם בקשר עם חברה לממכר מתנות בשם "שקדיה" שביקשה מהם הצעת מחיר לאריזת שי. לו היה מתגבש עם החברה ההסכם, היקף העבודה אמור היה להיות רציני. הם רכשו בגדים, תפרו מספר דגמי מפות אותם רצו להציג ל"שקדיה", ציפיות ועוד.
את הבגדים שלחו דרך חברה הנקראית "שיבה פרסלז", זו פעם ראשונה שעבדו עם שירות מסודר, הנאשמת עבדה איתם בעבר.
היו שם בגדים, ודוגמאות למפות וציפיות לכרים.
המסמך נ/15 הוצג בפני
ו, וציין כי זהו המסמך שקיבל מ"שיבה פרסלז" לפני שנה, והמכיל פירוט הפעולות שנעשו, ואת התמורה אותה הוא אמור לשלם. הסכום אותו אמור היה לשלם מאוחר יותר-חסר,בעלי חברת "שיבה פרסלז" כתב זאת והוא קיבל זאת ממנה.המחיר מצוין במטבע הודי. התשלום אמור להיות עבור אריזה, שקילה, מספור הבגדים ומיונם. הפרטים נכתבו ביום 9.12.02 - יום עזיבתו את הודו - אחר הצהריים.
הוצג צילום מדרכונו ובו הטבעת חותמות הכניסה והיציאה מבומביי (נ/16).
נ/2 ב' - זוהי תעודה רשמית של ממשלת הודו המעידה כי הטובין מיוצרים בהודו, הכתובת שנמסרה ככתובתם היא מעלה שומרון ד.נ. שומרון.
הוא לא ראה בעבר כיתוב כתובת המופיע על המוצג - לא ידוע לו על צירוף של דואר המסומן במוצג.
הוצג בפני
ו מסמך שהוצא מהאינטרנט בנוגע לסימון דואר - (נ/17).
הוא נולד במעלה שומרון לאחת המשפחות הראשונות ביישוב, סבתו הינה ממקימות הישוב, והוא גדל שם כל חייו. עד לפני גירושי הוריו לפני שנתיים - התגוררה המשפחה במעלה שומרון.
הוא נישא לנאשמת לפני שנה, ולפני כן התגוררו בבית שכור בשכונת הפועלים בהוד השרון.
לפני נסיעתם להודו לא היתה להם כתובת, הם בדיוק עזבו את הוד השרון כדי לעבור ליישוב אמירים ושוחחו עם בעל הבית אך לא חתמו עדיין על חוזה, למרות שהיה ברור כי
יעברו לאמירים משום שהלימודים החלו. מכוון שעדיין לא עברו למקום בפועל, הכתובת היתה עדיין במעלה שומרון.
טרם האירוע בדצמבר 2002 לא נעצר מעולם, לא נחקר מעולם, ולא נפתחו תיקים כנגדו.
ב- 22.12.02 חזרו לביתם, הוא היה מחוץ למושב ושוחח עם חבר בקו אחר, הנאשמת אמרה לו כי מישהו רוצה אותו בדחיפות, הוא לא זוכר כיצד הציג זה את עצמו, אולם היה ברור לחלוטין שהוא מחפשם ושהוא מהמשטרה משום שהציג עצמו כך. הוא לא בטוח אם הציג עצמו כבלש או שוטר - אולם ציין, כי הוא מחפשם, ולא יודע כיצד להגיע לביתם. הוא הציע לו לרדת מהכביש כדי שידריכו לביתם. הגיעו 3 אנשים והוא הזמינם לביתו, כיבד אותם בשתיה, והם ישבו יחד בסלון. הדבר הראשון שאמר לו מפקד הצוות הוא כי חלה טעות, וביקש שימתין בזמן שהוא מתקשר לתחנת המשטרה לברר שהוא זה אשר הם מחפשים. מפקד הצוות ביקש שיביא ת.ז. וכך עשה, הוא נשאל אם ניתן לחפש בבית למרות שלא היה בידם צו חיפוש, והוא השיב בחיוב וכי ישמחו לעזור להם. נאמר לו כי הוא צריך לבוא עימם לתחנת המשטרה, הוא נפרד מהנאשמת ואמר לה שהוא ישוב עוד מעט משום שחשב שחלה אי הבנה - זה היה אחרי שמצאו את הסם בביתו, לא היה לו ספק שהוא חוזר הביתה.
לקראת סוף החיפוש, מצאו במדף ליד דלת הכניסה למטבח, שם ערמו את כל הארגזים שאספו מדירות קודמות, זרעים בקופסת קרטון. עד לאותו רגע הוא לא ידע שהזרעים נמצאים שם.
לאחר ששוחח עם הנאשמת, שיער מה מקורם של הסמים - הנאשמת אמרה לו כי ביקרו אצלה במושב עדנים אנשים שעישנו סמים. אין לו כל זיקה למושב עדנים, וכאשר הנאשמת התגוררה שם, שהה בחו"ל מספר חודשים, בשנת 2001.
הוא נלקח מביתו לתחנת המשטרה באריאל, ולמרות שנאמר לו כי הם אמורים לכובלו באזיקים -לא עשו כך, הם עצרו בדרך לשתות, והגיעו לאחר מכן לתחנה.
נאמר לו כי הוא נחשד ביבוא וסחר בסם, הוא היה בהלם, והרגיש כי כל גופו מתרוקן.
חקירתו הראשונה היתה מאוד מבלבלת ובמהלכה אמר לו החוקר פרטים שונים לגבי כמויות הסם שבגינן הוא חשוד, ועל ט"א שנתפסו על החבילה וזוהו כשייכות לו באופן וודאי. הוא לא הפסיק לבקש מהחוקר שיבדוק את דבריו בכל דרך אפשרית, ושהוא מוכן לעשות בדיקות שתן ודם ולהיבדק בפוליגרף, ושאין לו קשר לעניין. באחת החקירות הבלתי רשמיות, החוקר הראשי אמר לו כי הוא יכניס את אשתו ההרה לכלא אם לא יחתום על הודאה.היה חוקר שאמר לו לאחר שהיה מספר ימים בתא ללא חלון, שהוא ייתן לו לראות אור שמש אם יסכים להתוודות בפני
ו. הוא הרגיש שהוא הולך ונשבר, בכה, וביקש מכל מי שנכנס לחדר שיבדקו שוב את הנושא ושיקחו אותו להיבדק, וחזר על כך שזה לא הוא.
באחד הלילות העלו אותו שתי קומות מעל תא המעצר והושיבו אותו על כסא באמצע המסדרון, אחת הדלתות נפתחה והוא ראה את הנאשמת יושבת.
אפשרו לו להפגש עימה, והשאירו אותם לבד, הוא סיפר לה שקשה לו ושהוא עומד להישבר, והנאשמת עודדה את רוחו. הוא לא ידע כי מקליטים אותו. התחושה הייתה כאילו מדובר בטעות ומישהו השאיר אותו במקרה ושכח לסגור את הדלת. בת/14 אמר את מה שכתוב שם בעמוד 6.
הנאשמת היתה הראשונה שהציעה לו כשהיה בדרכו לתחנת המשטרה, לשכור עו"ד.הוא סירב בתוקף, ואמר שאין צורך בכך משום שלא היה לו ספק כי העניין עומד להיפתר בשיחה. גם בת/14 עמ' 3 שוחחו על כך.
הוא שהה במעצר 14 יום, שנראו כנצח.
בנוגע ליבוא הסם בו הואשם במהלך השנה הזו,זו היתה שנת חושך עבורו, תגובותיו נשחקו, אך הוא עדיין אינו אדיש. הוא לא עשה זאת, ומוכן להיבדק על כך בכל צורה.

בחקירתו הנגדית ציין כי ב - 3.10.02 נישא לנאשמת לאחר שהיו בקשר של כשנתיים. בזמן שהנאשמת התגוררה במושב עדנים, היו בקשר, אך דרכיהם נפרדו מספר פעמים. הוא לא התגורר עימה במושב עדנים. בשנת 2001 כשהנאשמת התגוררה בעדנים- הוא היה בחו"ל.בינואר 2001 יצא מהארץ וחזר ב - 4.9.01. הוא היה בתקופה הזו במרכז רוחני בדרום הודו. זו לא היתה נסיעת עסקים, אך בסופה החל לחשוב על הפוטנציאל בייבוא בדים, ועד אז התכוון לחזור ארצה ולעבוד כשכיר.
לעניין ת/41 - ת/42- הוא לא זוכר אם בין התאריכים 9.12.99 עד 22.3.00 נסע יחד עם הנאשמת לנסיעה של 3 חודשים ממנה חזר דרך הודו - הוא לא זוכר, והוא לא היה בבנגקוק.הטיסה האחרונה היתה הטיסה המשותפת עם הנאשמת, הוא זוכר גם את הנסיעה בשנת 2000. הנסיעה המשותפת עם הנאשמת לא הייתה למטרת עסקים, הם נסעו גם למרכז הודו.המחשבות על עסקים צצו בנסיעה מאוחרת יותר.
הוא לא היה "סוחב" את אשתו בחודש השני להריונה, וסבתא שבקושי שומעת כדי לייבא חשיש מהודו - קשה לו להכיל רעיון כזה.
בינו לבין הנאשמת אין סודות, הדברים החשובים בחייהם משותפים לשניהם.
לשאלה האם נקרתה בדרכם הזדמנות לייבא סם לצורך שימושם שלהם, ציין- כי הוא ביקש פעמים רבות לבדוק את האפשרות הזו ברצינות שמא החליטו בשעה שהם עומדים להקים בית- להשתמש בסמים. לא היו דברים מעולם, ולא היה להם קשר לסם.
האיום כי יכניסו את אשתו ההרה לכלא- לא עבד, והוא עמד על דעתו שהוא לא קשור לסם. הנאשמת שוחררה ממעצר לפניו, בערבות עצמית.
מלבד נוגה מחברת "שקדיה"- גם הוריו, אחיו, אחותה של הנאשמת, ואנשים קרובים שהיה להם עניין במעשיהם, ידעו על הנסיעה האחרונה להודו.
בעלי חברת "שקדיה" רמי וגלית הוד, תרצה ואושר, וגיא בר יוסף ידעו על הטיסה. הוא לא בטוח שבמהלך שהייתם בהודו היו בקשר עם אותם אנשים, אולם ניתן לבדוק בדוא"ל. הוא לא זוכר אם ביקשו מהם להביא משהו מסוים.
הם עבדו בהודו יום ולילה, והם היו בבית חב"ד לצורך תפילה, והוא לקח מחבר קלטות שביקש שיפיצו.
הוא לא חושב שפגשו במכרים ישראלים בנסיעה האחרונה, למעט ברכות שלום הדדיות עם מי שנמצא בסביבה - חברים במלון, אנשים במסעדה. הם פגשו במישהו המוכר להם מזה שנים, אולם איננו ישראלי ולא תושב הודו אלא חי שם ומתפרנס ממכירת כל מיני חפצים.
מיד כשהגיעו להודו, חיפשו מישהו שיעזור להם כיצואן, הבחור בשם אורי לא היה שם, אולם הנאשמת אמרה לו שאורי יכול לעזור להם ושהוא זכור לה מנסיעה קודמת. סביר להניח שזה אורי, הם חיפשוהו במלון פרינס פולוניה, אולם לא מצאוהו.
הם התגוררו במהלך שהותם במלון פרינס פאלאס, או באחד משלושה בתי מלון הצמודים אחד לשני.
לעניין נ/15 - הוא קיבל אותו ערב הנסיעה לארץ ע"י אחד משני הבעלים, הסכום שולם מראש מבלי שידע את המשקל, הוא לא קיבל קבלה משום שהם יכולים לתיתה רק לאחר הוצאות המסמכים אותם לא הספיקו להנפיק. הוא שילם גם מבלי לקבל אישור על התשלום. הפתק נרשם וניתן לו בחנות ערב לפני הנסיעה ארצה, הוא הגיע לחנות במונית שהמתינה לו, ולקח את הפתק. מחוץ לחנות בעלת החזית הפתוחה, היו שקיות ובהם בדים, הוא לא ראה את מה שרצה לשלוח ארוז, הם רק הביאו את הקרטונים.
אצל החיט שתופר את הדוגמאות למפות נשארו מספר פריטים אותם היה אמור להביא
ל"שיבה פרסלז". חייבת להיווצר מערכת יחסים של אמון.
80% מהמשלוח שלהם היה בשקיות לא ארוזות בחוץ, אפילו לא בניילונים. תפקידו של החייט היה להביא את הסחורה לחנות. הוא הניח את הבדים שקנה בתוך שקיות אפורות בצורה מרוכזת על הרצפה בפינת החנות, הם ידעו שזה שייך לו, משום שהוא מסר את הסחורה לאדם שמקבלה בחנות.
הפרופורציות לגבי סדר וארגון שם הן אחרות.
את כתובתו בישראל כתב על טופס, לגבי כתובתו בהודו- זה תלוי באיזו אריזה מדובר. לגבי האריזה הזו - הוא לא כתב על הטופס שמסר היכן הוא מתגורר בהודו. ייתכן שכתב את כתובתו במלון פרינס פאלאס - יש לו קבלה המעידה ששם התגורר.
כל מוצרי הטקסטיל שמוצגים בפני
ו - הם שלו. הסחורה האחרת שבה לא נמצאו סמים - הגיעו לידיו.
הוא לא יודע אם מה שבידי המשטרה והסחורה הנוספת שהועברה אליהם, כוללת את כל מה שקנו בהודו, מדובר בכמות גדולה ואפשר היה להוציא מתוכה כ - 20 שמלות מבלי שירגישו.
באופן כללי - ניראה לו כי 90% ממה שרכשו נמצא בחבילות.הסחורה עלתה להם כ - 10,000 -15,000 ₪ לא כולל מע"מ ומכס.
הנאשמת השתמשה בסוכנות המשלוחים בנסיעותיה הקודמות, ושלחה בגדים לחברים קרובים - אך זה לא היה עסק. הוא לא יודע אם הדברים הגיעו ליעדם, או אם הייתה בעיה.
הקשר עם אנשי "שיבה פרסלז" היה מדהים - הם תמכו בנאשמת שהיתה בהריון, הם לא אנשים רעים. היא הרגישה על פי ניסיון העבר, כי ניתן לתת בהם אמון ולהשתמש בשירותיהם. זו היתה פעם ראשונה שהשתמשו במשלוח מסחרי. הוא לא יכול לומר בוודאות אם השקיות בהן הבחין בערב הטיסה- היו בחלק הפנימי של החנות.
לפני הנסיעה, היתה תקופה שהוא והנאשמת התגוררו אצל קרובי משפחה במעלה שומרון.
הכתובת המופיעה בדרכונו היא במעלה שומרון. בקומה הראשונה בבית הריק אוחסנו דברים. לפני הנסיעה בשנת 2000 , התגורר אצל חברים במעלה שומרון כ - 3 חודשים, והנאשמת התגוררה במושב עדנים.הם גרו יחד בהוד השרון במשך שנה, הם לא שינו את הכתובת בדרכון משום שזה היה בית שכור, וגם כשעברו לאמירים הכתובת שונתה בת.ז., אולם לא בדרכון.
כשחזר מהביקור בן השעתיים שערך אצל בעל הבית שלו, עימו שוחח על עסק שהוא מעוניין להקים בשטח שנמצא בבעלותו, אמרה לו הנאשמת כי נראה לה שהמסמכים שרועי לא הספיק לשלוח אליו "משיבה פרסלז" הגיעו , הם נשלחו ב - dhl .אין לו ניסיון עם זה, אולם זה אמור להיות משלוח מיוחד.
אם בת/28 ציין כי אמורה להגיע חבילה עם בגדים למעלה שומרון - זו פעם ראשונה ששלחו את המשלוח, ולא ידעו אם זה אמור להגיע לביתם או לעמיל המכס.הוא לא ידע אם גם המסמכים לא אמורים להגיע ישירות לכתובת - הנאשמת מטפלת במסמכים בדר"כ.
אם צוין שם כי הגיעו מספר חבילות מהודו- עד אז הגיעה חבילה אחת למעלה שומרון ובזה התעסק. ישנן חבילות שנשלחות באופן מסחרי וישנן באופן פרטי , החבילה שהגיעה אליו הגיעה באופן פרטי- שאז צריך להציג דרכון, וגם רושמים את השם על גבי החבילה.
למיטב ידיעתו היום, חבילה הנשלחת באופן פרטי, אמורה להגיע לבית הנמען, אולם חבילה שנשלחה באופן מסחרי, לא חייבת להגיע ישר לנמען.
אם ציין כי הסם שנמצא בבית שייך לחברים ונמצא במקום זמן רב - השקית נמצאה בתוך ארגז קרטון במקום שתאר,והוא הסיק כי השקית נמצאת שם זמן רב משום שהקרטון שהכיל עלונים בנושא עיצוב , היה שם זמן רב.
השוטר לא רשם את דבריו "מילה במילה".הוא לא ידע כי הזרעים היו שם, אם היה יודע, לא היתה לו בעיה לומר שידע שהם שם, אין לו בעיה לקחת אחריות על טעויות שהוא עושה, הוא רק תיאר לעצמו כשאמר שהזרעים הם של חברים.
"שיבה פרסלז" היא לא יצואנית, אלא גורם מתווך ורק משמשת כמכבסה , היא לא זו שעובדת עם חברות גדולות בעולם.
חברת "פאסט ליין אקספרס" ששמה הופיע כשם השולח ב-3 החבילות שהגיעו ובהן לא התגלו סמים (ת/27)- הינה חברה ש"שיבה פרסלז" עובדת עבורה - היא היצואנית.
הוא לא יודע מדוע שמו לא מופיע על החבילה כשולח, זה ייבוא הנעשה שלא בדרך של יבוא פרטי.
נראה כי ההבדל בין החבילות שעליהם רשום "פאסט ליין אקספרס" לבין אלה שרשום עליהם "אורי מיכאלי ", נובע מכך שהחבילות הראשונות נשלחו באופן פרטי לא מסחרי- כמו האחרונה.
כשמדובר בחבילה מסחרית רושמים את שם השולח על הטופס, ובמשלוח חבילה פרטית רושמים את השם על גבי החבילה ויש צורך להציג דרכון.
הוא ידע שחבילה פרטית תגיע לנמען.
הוא הגיע לנתב"ג ב - 10.12.02 לפנות בוקר, 4 החבילות נשלחו ב - 11.12.02 - הוא עזב טרם שליחת החבילות ואריזתן, משום שהיה צריך להגיע ללימודים שהחלו ביום רביעי, והטיסה הבאה היתה ביום חמישי.
ב"שיבה פרסלז" ידעו פחות או יותר מה הם רוצים לשלוח , הוא לא דיבר עימם על הנרות או הקטורת , עניין אותם משקל הבגדים.
כשהגיעו לחיפוש בביתם באמירים, הם התגוררו במקום כשבוע וחצי אשר במהלכו הגיעו אליהם החברים אצלם התגוררו קודם, וכן חברים נוספים.לא עישנו אצלם חשיש, גם לא החברים.
כשהעביר את חפציהם לאמירים השתמש בשירותיו של מוביל מכרמיאל אשר לו שני פועלים , הוא לקח את כל מה שהיה שם וכל מה שמצא.
כשהשוטרים הגיעו היו דברים מפוזרים בכל מקום - ארגזים במטבח ובסלון, הבית היה בהליך של צביעה.
לענין ת/1, עמ' 2 , שורות 47 -הוא אכן אמר כי הקטורת שייכת לו ושהביאה בנסיעות קודמות, אולם ייתכן שאת חלקה הביא בנסיעה זו, הקטורת התגלתה כלא משתלמת ונקנתה ב - 10 אגורות.
במרץ 2002 היה שוב בהודו למטרת בדיקה מסחרית של משהו, את הכרטיס לנסיעה קיבל בחינם מאביו שהינו עובד חברת אל על.
לענין ת/1 , עמ' 3 - דברים שלהם הגיעו גם לנתיבות וגם למעלה שומרון, הנאשמת שלחה חבילה אחת שנשלחה לרחובות ואחר כך להוד השרון לבעלת הבית שלהם.
נוח לו יותר לשלוח סחורה למעלה שומרון הנמצאת במרכז , מאשר לנתיבות. בנוסף, הוא לא ישלח להוריה של הנאשמת בגדים משום שזה לא הגיוני, לא נוח לו לשלוח לנתיבות כי אז יצטרך לנסוע לשם להביא את הסחורה.
זהות השולח היא החשובה ב"שיבה פרסלז" , וזאת עפ"י הדרכון. השם שלו כלקוח מופיע במסמכים.
אם העובדים של "שיבה פרסלז" כותבים את שם השולח והנמען על החלק החיצוני של החבילה - הוא לא יודע מי עשה זאת. הוא משלם להם, והם עושים עבודתם.
זה נכון שבהודעתו (ת/1 )אמר שהוא לא מכיר אדם בשם אורי או אורי מיכאל. בדיעבד, הוא יודע שקיים אדם בשם זה, וכי הנאשמת פגשה בו בעבר בהודו, וזה אמר לה שהוא יכול לעזור לה במלון. מיד כשנחתו בהודו הלכו לבקרו. הם ניסו להיעזר במישהו כזה כדי לייצא . הוא לא חשב על זה בעת החקירה.
כל בעלי העסקים, אנשים שעבדו עימם, ידעו שהם קונים בגדים ועומדים לשלוח אותם באמצעות "שיבה פרסלז" למעלה שומרון. היו מספר אנשים שידעו על התוכנית שלהם , הוא לא זוכר אם ישראלים ידעו על כך.
לגבי ת/1 עמ' 2 שורה 2 - הכוונה היא שזו הכתובת שיש לנאשם (במעלה שומרון).
בכל מקום - כמו בית מלון שזר מגיע אליו, או בשליחת חבילה, צריך למלא את הפרטים לפי הדרכון.
זה נכון שהחבילה בה נתגלו הסמים וזו שבה היתה סחורה בלבד, נראות לכאורה שנשלחו מאותו מקום - "שיבה פרסלז".
מדבקה לבנה נמצאת על האריזה לגבי משלוח פרטי. והבד הלבן מאפיין חבילות היוצאות בשילוח בינלאומי.
לענין ת/1 , עמ' 3 שורה 26 - יש הערכה לגבי מספר חבילות - משלוח חבילות רבות יותר גורר תשלום גדול יותר.
אם הנאשמת מסרה בהודעתה כי הם ציפו לקבל שני ארגזים גדולים - זו הערכה שלה, היא לא השאירה את הדברים בעצמה, בנוסף היו ארגזים גדולים יותר מהמוצג.
כשעלה לטיסה חזרה, היה ברור שהשאיר הכל שם, ושהכל משולם.
זה נכון שציפה לחבילה גדולה שתגיע לכתובת במעלה שומרון, משום שעדיין לא היתה כתובת באמירים, היתה אפשרות כי החבילה תגיע לעמיל מכס ואל הכתובת במעלה שומרון, לאחר שהניירות לא הגיעו בזמן.
לענין ת/1 עמ' 4 ענה -לא היה צריך לקבל את הנרות , ולגבי הקטורת ענה כי ייתכן שכן וכי חלק השאיר בהודו מכוון שזה לא היבוא העיקרי שלהם - יתכן שהניח חלק מהקטורת בין הבגדים , יש להם קטורת נוספת בבית, זה לא משהו יוצא דופן.
ביום חמישי היו צריכים להגיע לברית. כשסבתו התקשרה ושוחחה עם הנאשמת,כנראה שזו אמרה לה שהם יגיעו לאירוע הברית, ויקחו את החבילה.
במשך שנה שלמה הוא שואל מדוע לא נתנו לאדם שאליו נשלחה החבילה להגיע לקבלה, וכך להוכיח את חפותו. מדוע לא נתנו לו לראות את החבילה,ולפותחה?
לענין ת/2 עמ' 2 שורה 64 - הוא אמר כי הוא לא יודע מיהו אורי מיכאל, וכי הוא אמור לעבור בדיקה - הוא לא ציין את הקשר בין הנאשמת לאדם בשם אורי ושאותו חיפשו - הוא לא ייחס לכך חשיבות. הוא שמע שעזר לנאשמת אולם לא פגש בו מעולם , אף לא ידע את שם משפחתו.
הוא לא ידע כי ניתן לשלם דמי מכס בסניף הדואר.

בחקירתו החוזרת ציין לענין ת/28 - השעה בה נערך המפגש עם השוטר אבי יקר היה בשעת הצהרים, ו -ת/28 - נערך בשעה 00:10 של יום המחרת.

ג. ע"ה/3 איילת מזוז (הנאשמת)
בת 28. הוריה מתגוררים בנתיבות, שם נולדה . בגיל 18 התגייסה לצבא, עברה לירושלים והחלה ללמוד עיצוב גרפי. לראשונה נסעה להודו לאחר שירותה הצבאי.
לאחר שובה מהודו, חזרה להתגורר במרכז הארץ, ועבדה בחנות "כיופים". מידי פעם "קפצה" להודו , שם נמצא המרכז הרוחני ליוגה ומדיטציה שמשכו אותה.
היא נכנסה להריון והיא הנאשם התחתנו.הם עברו לאמירים , משום שהנאשם החליט ללמוד בבית ספר בצפון, והם חשבו להקים שם עסק.
לאחר החתונה נסעו להודו באמצעות הכסף שקיבלו, היה חשוב לעשות עסקה גדולה עם חברת
"שקדיה" - ולכן נסעו להביא דוגמאות של מפות מהודו.
הנסיעה האחרונה היתה בדצמבר 2002 - והוצגה ויזת השהייה שקיבלה . בכרטיס הופיעה טיסה חזרה ב - 5.12.02 (נ/18, נ/19).
היא שבה ארצה 3 ימים לפני הנאשם.היא זו שדאגה לניירת ביום שהתקשרו אליהם מחברת אוסטראן איירליינס , ונאמר להם שמטענם הגיע , ושאלו מיהו עמיל המכס כדי שהסחורה תשוחרר - השיחה התנהלה ביום רביעי , 4 ימים לפני החיפוש בביתם.
היה "בלאגן" עם המסמכים, שנשלחו ב - dhl.בימים שלפני שובו של הנאשם היתה עסוקה בחיפוש עמיל המכס, הנאשם לא היה מעורה בכל הפרטים.
לגבי הסם בבית - הזרעים נמצאו בתוך ארגז, שהכיל חפצים אישיים שלה , דברי יצירה ועלוני עיצוב. בדיעבד זכרה את השקית ממקום עבודתה, והצליחה לקשר בינה לבין הזרעים, ולערב בו התארחו בביתם אנשים רבים ועישנו בלא ידיעתה. כנראה שהשקית התגלגלה לביתם באמירים. הנאשם לא ידע לגבי השקית.
כשהתגוררה במושב עדנים, היו ברשותה ארגזים שלא פתחה במשך שנתיים. בחיפוש בביתה פתחו ארגזים וביניהם גם את הארגז הזה.
בפעם הקודמת שנסעו להודו ביוני 2002, פגשה בדלהי בבחור בשם אורי - יבואן טקסטיל המייבא ארצה כבר מספר שנים, אשר נתן לה מספר עצות במידה ותזדקק להן בעתיד.אף אחד לא היה נכח בפגישה עם אורי . הנאשם היה בארץ.
אורי אמר לה, שבפעם הבאה שתהיה בהודו, שתחפשו במלון פרינס פולוניה. היא לא יודעת אם שם משפחתו הוא מיכאל.בדצמבר נסעו היא והנאשם להודו, הם חיפשו את אורי במלון פרינס פולוניה , אולם נאמר לה שלא מתארח שם אדם בשם זה. היא זכרה את שמו, משום שפגשה בו בפעם הקודמת.
לעניין החשבונית שנמצאה - ביום הטיסה היתה בסידורים אחרונים עם אחייניתה וקנתה לה צעצוע מהחנות הזו, זה הגיוני שזה היה בארנקה והשתרבב לבגדים.
היא לא ייבאה סמים, היא מקווה שזה ייגמר בקרוב, היא שוב בהריון, והלידה הראשונה היתה מאוד טראומטית.

בחקירתה הנגדית ציינה, כי גם היא וגם הנאשם מסרו בחקירתם כי הם מקווים לעבור בדיקה לענין הסמים. הם לא קשורים לזה, היא היתה בהריון וזה לא הגיוני , והיא לא תסתכן בשביל חברים. היא לא חושבת שיש להם אויבים , אולם בדיעבד זה להפך, מי ששלח את הסמים היתה לו כוונה טובה , הוא התכוון לקבל אותם ,ייתכן שדרכם. הם שמעו כבר על בלדרים שלא בידיעתם.
בנסיעתה הקודמת ביוני 2002, שלחה לבדה דברים במספר חבילות קטנות דרך "שיבה פרסלז"- צעיפים, קופסאות, חלקם לחנות וחלקן הציעה לחנות "כיופים" בה עבדה.
זה נעשה באותה השיטה לפיה שמים את השקיות בחנות, והם ארזו ונשלחו.
היא זוכרת שזה היה בדרך למלון שלה, היא שמה את החפצים במהלך הדרך, והמשיכה למלון עם שקיות אחרות.לא אבד דבר בדרך , הם עבדו היטב.
היא והנאשם עבדו קשה, והסתובבו מבוקר עד לילה בין סוחרים.
בהודעתה נשאלה, האם היו בקשר עם מישהו לפני שנסעו הודו, היא חשבה כי זה קשור לסמים, אולם כעת היא אומרת שהם רק היו בקשר עם אנשים בנוגע לנסיעה.
אף אחד לא אמר להם להעביר לו דברים, או לעשות עבורו שירות ולהביא לו משהו מהודו, או לגשת לבית מלון ולהביא חבילה.
היו הרבה ישראלים בהודו , אולם מלבד ברכת שלום, לא יצרו קשר.
בטיסה ביוני 2002, קנתה מקלות קטורת. בטיסה אחרונה לא קנו נרות קטרות או שעווה - בהודעתה מסרה שלא קנו, למרות שהיא זוכרת שביום האחרון קונים את כל הדברים האחרים, והיא לא זוכרת שקנתה קטורת.
היא חזרה ארצה 3 ימים לפני הנאשם, זה השלב שבו כל הסחורה כבר נקנתה והיתה בשלב של תפירה, תוויות, וכו'.
היו דברים אחרונים אותם הזמינו, שתפירתם לא נסתיימה, והנאשם היה צריך לאוספם.
במועד טיסתה ארצה, חלק מהסחורה כבר היתה מוכנה, והיתר אצל התופר קקה ולא ב"שיבה פרסלז".תפקידה היה לבחור את הדברים, ומכיוון שלא הספיקו לעשות את הסידורים האחרונים, הנאשם עשה אותם.
היא משערת כי הזרעים נשארו בערב בו היו אצלם חברים ועישנו גראס, זה הדבר היחיד שיכול לקשור את השקית הזו.היא לא ראתה את הזרעים במו עיניה, הכול השערות, לא היה לה מה להסתיר, והם אף עזרו לשוטרים בחיפוש.היא לא ביררה עם החברים על מהות השקית, היא לא חשבה על כך מכיוון שהיא כבר לא בקשר עמם, וגם אף אחד לא היה מודה בזה.
היא התגוררה לבדה בעדנים.מהשלב בו התגוררה בעדנים ועד למעבר באמירים - ארזה את החפצים ונסעו להודו.
בשובם מהודו עברו להוד השרון, והארגזים הועברו משם לאמירים, והם עוד לא הספיקו לפתוח את הארגז. היא לא עישנה גראס 3 שנים לפני החקירה. היא התנסתה בזה בהודו, וזה גרם לה להרגיש לא טוב. בארץ לא עישנה ,וכל עניין הסמים נגמר.
החוקר שאלה מה עישנה והיא ענתה, היא לא חשבה שהוא מתכוון לעישון יומיומי.
הנאשם לא ידע כי עישנה גראס, היא לא הסתירה זאת ממנו , אולם זה היה נראה לה חסר חשיבות, זה קרה מספר פעמים בלבד.
הקניה בנוגע לקבלה שנמצאה בחבילה, לא היתה בנוכחות הנאשם אשר היה בלימודים באותה עת.
הם בחרו בחברה מסוימת שתטיס את החבילות לפי העלות.
היו ישראלים רבים בסוכנות המשלוחים ששלחו חבילות, בדר"כ יש המון ארגזים ושקיות.
לענין ת/3 עמ' 3 שורה 19 - הם מסרו את הכתובת של מעלה שומרון, זה מה שידעה באותו רגע, זה היה יבוא שלהם, והם לא ידעו כיצד דברים מתנהלים.
היא הבינה כי אם שולחים סחורה מהודו לישראל, זה עובר דרך המכס ואז ישנן 2 אפשרויות:
לקבל את הסחורה מנתב"ג, או בכתובת הנמען.
לענין הסמים שהגיעו לחבילה בה היו הבגדים שרכשו והקבלה - בהודו לא ניתן לצפות מה יקרה, ייתכן שהדברים היו מסודרים בשקיות אפורות כפי שהנאשם אמר, היא לא ראתה , וייתכן שכללו את הבגדים שהתופר לא סיים לתפור, היא לא יודעת מדוע נוספו דברים נוספים, אולם ישנם הרבה סיפורי בלדרות שנשלחים ללא ידיעה לכתובת שלך.
היא לא ציפתה לשני ארגזים גדולים . בסופו של דבר הגיעו 3 חבילות , היא לא יודעת מהיכן צצה החבילה הזו, משום שלא ציפו לה.
הם שלחו את החבילות דרך חברת תעופה, הקפידו לעשות את הכל בצורה מסודרת גם אם זה יעלה יותר - ופתאום באה החבילה- והורסת את חייהם.
הם ציפו לקבל חבילה אחת לפחות למעלה שומרון המכילה מסמכים, זה נכון שרק סבתו של הנאשם מתגוררת שם, אך כאשר הנאשם עזב את הודו, לא היתה להם כתובת, והם מסרו את הכתובת במעלה שומרון- וחשבו לתיתה גם במכס.
במזכירות במעלה שומרון מכירים את הנאשם ומשפחתו, וסבתו היתה מעדכנת אותם על קבלת החבילה.
היא לא היתה צריכה לדבר עם המזכירות ולעדכן אותם , משום שהיא היתה בקשר עם dhl והם היו מעדכנים אותה. הם שוחחו בטלפון ומסרו לה כי הם אחרו במשלוח , ולכן כאשר סבתו של הנאשם אמרה לה כי הגיעה החבילה, כבר ידעה במה מדובר.
מ - dhl שלחו מסמכים חדשים לעמיל המכס, ולכן החבילה במעלה שומרון כבר לא היתה רלוונטית.
3 החבילות האחרות בהם לא היה סמים , הגיע למכס ביום רביעי, והמשטרה הגיעה ביום ראשון לאחר מכן.
לאחר המקרה הזה, לא חודש הקשר בינה לבין אורי, לא נתקלה בו ולא שמעה ממנו, והם לא היו בהודו מאז. הם שמעו שהוא יבואן טקסטיל,היא יודעת שהוא גר במרכז , אבל לא כתובת מדויקת.

ד. כן הוגשו:
(1) (1) דוגמת כתב יד של הנאשמת- (נ/1)
(2) (2) invoice ע"ש הנאשם שהוצאה ביום 20.12.03-(נ/2 א' ב' )
(3) (3) צילום הדף שהוכנס לחבילה ועליו נכתב "חייך אכלת אותה" (נ/3).
(4) דוח חיפוש טביעת אצבע על מוצג שנערך ע"י רס"מ יוסי כהן ביום 17.12.02 שעה -
14:20 (נ/4).
(5) צילום כרטיס ביקור של בית העסק - "שיבה פרסלז"- (נ/5)
(6) תמונות של הכניסה ל"שיבה פרסלז"- (נ/6 - נ/8).
(7) דוגמת כתב יד של הנאשם- (נ/9)
(8) חוות דעת המומחה יאיר בן שמש שנערכה ביום 13.1.03 -(נ/10)
תוצאות הבדיקה: "הנתונים שברשותי (בטיעון ובדוגמאות) אינם מאפשרים לי לחוות
דעה החלטית לגבי זהות כותב הרישומים שבטיעון. עם זאת, מצאתי מספר אי
התאמות בתכונות כתיבה בין הרישומים שבטיעון לבין דוגמאות כתבי יד בשם איילת
מזוז ואופיר בן חיים
שהיו ברשותי".
(9) (9) זכ"ד מיום 23.12.02 שנערך ידי ידי אבי בן שלום -(נ/11)
לפיו מסר הנאשם כי הוא מוכן להיבדק בפוליגרף, מוקדם כלל האפשר.
(10) (10) פרסום פרטים על התיק בעיתון הארץ 20.12.02 -(נ/12).
(11) (11) תמונה של חזית "שיבה פרסלז"- (נ/13).
(12) (12) תעודת עובד ציבור ע"ש סנ"צ אשר בן ארצי, המשמש כראש מדור אינטרפול והפעלה חו"ל- (נ/14)
(13) פרטי ויזה להודו ע"ש אופיר בן חיים
לתאריכים 26.5.02 - 27.11.02 -(נ/16)
(14) פלט מהאינטרנט לגבי חיפוש הקיצור p.w- (נ/17)
(15) אישור שהיה ממלון פרינס פאלאס -(נ/20),
לפיו הנאשמים שהו במלון בתאריכים 10.12.02 - 28.11.02.

7. דיון ומסקנות:
א. לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול הראיות שהובאו בפני
, נותר ספק בליבי בנוגע להוכחת אשמתם של הנאשמים בגין יבוא סם מסוכן - וזה לא הוסר ע"י התביעה.
עם זאת, הביאה התביעה ראיות שדי בהן כדי להוכיח את אשמתם של הנאשמים בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית - מעבר לכל ספק סביר.

ב. אין מחלוקת בין הצדדים כי ב - 11.12.02 נשלחה חבילה שמשקלה 9.180 ג"ר מהודו, בדואר אויר, במועדים המפורטים בס' 1 לכתב האישום - כשהשולח מזוהה כאורי מיכאל - והנמען הוא הנאשם, על פי פרטים המצויינים בת/9 א/'-ד' (להלן:"החבילה"). בחבילה נמצאו, בנוסף לבגדים ובדים - ובנפרד מאלה (ראה ע"ת/12 - עמ' 26 ש' 27-28) - סמים, שכמותם וטיבם לא שנויים במחלוקת, כמו גם שרשרת הסם בנוגע אליהם (עמ' 8 ש' 14-15).

בנוסף, העיד ע"ת/9, יואל נוטש - מיחידת הסמים בנתב"ג, כי נשלחו עוד 3 חבילות מהודו שמוענו לנאשם וצולמו ב - 26.12.02 (ת/27) - שמשקלן 82 ק"ג בהן לא נמצאו סמים - והשולח - fastline.

ע"ת/1, המשמש כסגן רמ"ד יחידת הסמים במכס, פרט את נסיבות תפיסת החבילה ב - 16.12.02 בדואר חבילות ת"א, במסגרת מבצע חשאי שכונה "כיף כף", בו השתתפו כלבים - שזיהו את הסמים המוסלקים בחבילה - שנפתחה, הסמים בה אותרו, צולמו בדרך הסלקתם (ת/12 א'-ח') - הבגדים הוחזרו לחבילה - וזו הועברה לדואר כ"ס על ידי ע"ת/12 ב - 22.12.02 על מנת שתועבר ליעדה - במעלה שומרון (ת/37).

ע"ת/12 תיעד מציאת קבלה מ"בית היצירה" בהוד השרון - ת/35 - בחבילה בה נמצאו הסמים, והנאשמת ציינה כי קבלה זו שייכת לה (ת/3 עמ' 3 ש' 9-13) .

ע"ת/3 פרט את נסיבות מעקבם של בלשי מרחב שומרון אחר החבילה במעלה שומרון ב - 22.12.02 (ת/16) - עד שע"ת/16, בני אורן, בעל המכולת במקום - העביר את החבילה לסבתו של הנאשם המתגוררת במקום - ע"ת/8 (הדס לוי) (כמפורט בהודעתה ת/25).
ע"ת/7 וע"ת/11 - העידו על הפעלת מערכת וידיאו שתיעדה את האירוע כנ"ל (ת/23, ת/24, ת/31 - ת/33).
ע"ת/8 ציינה בפני
ע"ת/3 כי החבילה שייכת לנכדה (הנאשם), שביקש ממנה לקחתה עבורו (ת/16). היא לא ניסתה להסתיר את החבילה, שהיתה מונחת בביתה על הרצפה, היא שוחחה עם הנאשמת, שאלה מה עם החבילה - ונענתה כי הם יהיו ביום ה' הקרוב ויקחוה (ת/38).
ע"ת/8 הוסיפה בעדותה, כי כלתה אמרה לה ש"יופי שהניירות הגיעו" ושהתפלאה שהגיעו אליה - אך דברים אלא לא תועדו על ידי ע"ת/12 כנ"ל.

ג. ע"ת/4 ו- ע"ת/10 פרטו את נסיבות הגעת צוות בילוש ממרחב שומרון לביתם של הנאשמים באמירים - לאחר שע"ת/8 ציינה בפני
השוטרים שהגיעו אליה כנ"ל - כי שם מתגוררים הנאשמים.
הם התקשרו לפלאפון של הנאשם, שהכוינם לביתו, נערך במקום חיפוש בהסכמה - ושם נתפסו הסמים המפורטים באישום 2.

ד. בנוגע לסם שנתפס בבית הנאשמים - הוכחו שרשרת הסם, כמותו וטיבו - (ת/18, ת/ 28, ת/30, ת/46, ת/47, ת/22 וחוו"ד מומחה - ת/21).

ה. עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנאשמים נישאו ב - 3.10.02, נסעו מס' פעמים להודו, וכך גם ב - 27.11.02 - למטרות עסקיות, על מנת ליבוא משום מוצרי טכסטיל שרכשו תמורת 15,000 - 10,000 רופיות - כשהנאשם שב משם ב - 10.12.02 (ת/41), והנאשמת ב - 6.12.02 (ת/42).

הכתובת הרשומה של הנאשם הינה במעלה שומרון (ת/49), ואך סמוך לחזרתם מהודו כנ"ל - עברו להתגורר באמירים.
הנאשמים ציפו לקבל חבילות מהודו, ובהן תכולת מוצרי הטכסטיל שרכשו.

ו. עם זאת, ולמרות מארג העובדות שהניחה התביעה בפני
ביהמ"ש כנ"ל, נותר בליבי ספק שלא הוסר, בדבר אשמתם של הנאשמים ביבוא הסמים בחבילה - בנוגע לעצם הרכיב העובדתי שבעבירה, וקיום המחשבה הפלילית כמשמעותה בס' 20 א' לחוק העונשין תשל"ז - 1977, דהיינו - מודעות לענין תוכן החבילה, הכוללת סם מסוכן:

(1) הבגדים שבחבילה נתפסו בשקיות בנפרד מהסמים שהיו מוסלקים בדרכים מתוחכמות (ליפוף מקלות קטורת בסגסוגת סם, ובתוך נרות שעווה בכלי חרס)- ולא נערכה בדיקה למציאת שרידי סם בבגדים (ע"ת/12, עמ' 26 ש' 27-28).

(2) לא נסתרה טענת הנאשמים, כי חלק מבגדיהם הועברו לסוכנות "שיבה פרסלס" (נ/5), שם נארזו ונשלחו בדואר אויר לישראל.
חלק נוסף, על פי גרסתם, נמסרה לבחור סיקי בשם קקה שהיה עליו להעביר את בגדי הנאשמים - "לשיבה פרסלס" - לשם משלוחם לישראל, יחד עם בגדיהם האחרים של הנאשמים.
אותו מקום "שיבה פרסלס" נראה פרוץ, ולא מסודר - ולא מן הנמנע כי מחמת אריזה רשלנית או מכוונת או במזיד - נארזו שקיותיהם של הנאשמים באותה חבילה עם הסמים - בדרכם לישראל.
כתובתם של הנאשמים היתה בידי בעלי המקום - ויכול וגורם שלישי היה מעורב בשליחת החבילה - תוך הצגת דרכון ובו פרטי "אורי מיכאל".
המשטרה לא בדקה את המקום, ואת נסיבות שליחת החבילה לישראל באמצעים שברשותה - באמצעות נציגה בתאילנד המתואם עם משטרת הודו (נ/14).
יצויין כי בת/28, בת/29, ובהודעתו - הצביע הנאשם על בלראם רואי - כשולח הסם (מ"שיבה פרסלס") - ועובדה זו לא נבדקה כלל.

(3) לא נמצאו ט"א על מקום מציאת הסמים בחבילה - (נ/4).

(4) לא נמצאה התאמה בין כתב היד על החבילה - ובין כתב ידם של הנאשמים (נ/10).

(5) הנאשמים מסרו מיד בהודעותיהם את שמו של אדם "אורי" אותו הכירה הנאשמת בהודו, ואיתו נדברו להפגש במלון "פרינס אפולוניה" בניו-דלהי.
למרות שלא נמצא זכרו של אזרחי י שראלי בשם זה - זולת קטין יליד 86' (ת/43) - דבר תפיסת הסמים פורסם ברבים (נ/12) במקום להמנע מפרסומו (ואף לעתור לצו איסור פרסום - בהתאמה), וכל סיכוי לקשר פוטנציאלי בין אדם שלישי, אם קיים, לנאשמים - התאיין, ובכך נפגעה יכולתם לאמת טענתם בדבר היעדר קשר ביניהם ובין הסמים.

(6) אף לא אחד מעדי התביעה יכל להסביר את פשר הסימון p.w על החבילה.

(7) הנאשמים כפרו בהודעותיהם ועדויותיהם בכל קשר ליבוא סם - כך הנאשם בת/28, ת/29, והודעותיו (ת/1 - ת/2), הנאשמת כפרה בהודעתה בכל קשר ליבוא סם, ובעדותה אף ציינה את הריונה באותה עת.
כך גם בהקלטה בין הנאשמים (ת/13 - ת/15) - ממנה עולה כפירה נחושה בכל קשר ליבוא הסם - והנאשם אף הוסיף בעדותו את הלחץ שהופעל עליו להודות, תוך איום עליו בכליאת הנאשמת שהיתה בהריון - ולמרות זאת עמד בכפירתו.

(8) התנהגותו של הנאשם עת הגיעו השוטרים לביתו באמירים - כשהוא מסייע לשוטרים להגיע לביתו, מסכים לחיפוש שם, כופר מיידית בקשר ליבוא סם, ומוכן לכל בדיקה על מנת לאשש טענתו - מחזקת את הספק בדבר מעורבותם של הנאשמים ביבוא הסמים שבחבילה.

(9) יצוין, כי בביתם של הנאשמים נמצא נר שעווה וכן 6 חבילות קטורת - שבהם לא נמצא סם (ת/21) - ולמרות שקיים קשר נסיבתי בין מציאת חפצים אלה ובין המצאות סמים בחפצים דומים בחבילה - הרי שדווקא שלילת המצאות סם בהם בביתו - מחזקת את הספק בדבר הקשר בינם לבין הסמים שבחבילה.

(10) סופו של דבר, לא הוכיחה התביעה מעל לכל ספק סביר את יבוא הסמים ע"י הנאשמים באמצעות שליחת החבילה לעצמם - ולמרות החשד שנולד במיעון החבילה אליהם, ותפיסת חפצים אחרים שלהם בתוכה (לרבות ת/35) - לא הוסר הספק כנ"ל.

ז. באשר להחזקת הסמים שנתפסו בביתם של הנאשמים באמירים - הרי שלהם השליטה הבלעדית במקום - וכך הוכחה מודעותם לגבי המצאות הסמים, מהטעמים הבאים:
א. מתוקף "חזקת המקום", - נמצא סם המוחזק ע"י שניים - קמה לחובת כל אחד חזקה שבעובדה כי הוא מחזיק בסם (ראה י. קדמי על פקודת הסמים המסוכנים,מהדורה מעודכנת תשנ"ז 1997, עמ'81) .
הסם נמצא במטבח, על שידה, בתוך שקית כחולה, ובת/28, ציין ע"ת/10
כי הנאשם הודה בפני
ו כי החומר נמצא שם הרבה זמן, והוא שייך
לחברים שלו.
בתגובתו, ברי כי לנאשם היתה מודעות והסכמה לדבר המצאות הסם
שבמקום, תוך ידיעת מוצאו, ושייכותו.
הנאשמת עצמה טענה, כי הסם שייך לחבריה, שביקרוה במושב עדנים,
שם עישנו בביתה סמים (והיא עצמה לא עשתה כן).
לטענתה, הסמים מצאו דרכם לשקית ממקום עבודתה דאז, והיא אפילו
לא ידעה כי הוא שם - והועבר עם תכולת ביתם בקופסא - כפי שהוא.

יצויין, כי גרסתה של הנאשמת בדבר היעדר מודעותה בדבר המצאותה סמים - אינה מהימנה עלי.

הנאשם עצמו ידע בדבר קיומם - כשאלה היו במטבח על מדף, בתוך
שקית בתוך קרטון קטן (20x60) - במקום מרכזי ונגיש - ועל כן ההגיון
והשכל הישר מחייבים את ידיעתה של הנאשמת אודותיהם - במיוחד
נוכח ידיעתו של בעלה אודותיהם.

כל אחד שייך את הסמים לחבריו שלו, בנסיון לחפות האחד על השני -
ובכך סיבכו האחד את השני בחשיפת מודעותם בדבר עצם החזקתם
במקום.
הנאשמים לא סיפקו הסבר סביר, ולא עוררו ספק בדבר החזקתם את
הסמים שנמצאו בביתם.

8. נוכח כל האמור, החלטתי לזכות את הנאשמים מעבירת יבוא הסם על פי ס' 13 לפקודה, ולהרשיעם בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית על פי ' 7(א) + (ג) לפקודה.
ניתנה היום כ"ח בניסן, תשס"ד (19 באפריל 2004) במעמד הצדדים.
נאוה בכור
, שופטת
עיקרי הכרעת הדין הובאו לידיעת הצדדים

ב"כ הנאשמים:
אבקש כי יתקבל תסקיר שירות המבחן בנוגע לכל אחד מהנאשמים וזאת לצורך בחינת ענישתם ללא הרשעה, לשקילת ביטול ההרשעה.

ב"כ המאשימה:
עמדתנו היא לבקש להרשיע את הנאשמים, אך אין לנו התנגדות כי יתקבל תסקיר ונגבש עמדנו לאחר קבלתו.
החלטה

1. בהמשך לעתירת ב"כ הנאשמים, ונוכח עמדת ב"כ המאשימה - אני נעתרת לבקשה ומורה כי יתקבלו תסקירי שירות המבחן בנוגע לשני הנאשמים, ובהן תבחן אפשרות ביטול הרשעתם [בגין החזקת סם לצריכה עצמית] - וענישתם ללא הרשעה.
2. נדחה לקבלת תסקירי שירות המבחן וטיעונים לעונש ליום 29.6.04 שעה 11:30.
3. מזכירות בית המשפט תעביר העתק הכרעת הדין והחלטתי - לשירות המבחן, על מנת שזה ימציא תסקיריו למועד הדיון הנדחה.
4. פרטי הנאשמים: מושב אמירים - טלפון: 04/6990196 פלאפון 068/848601.
5. הנאשמים מוזהרים בדבר חובת התיצבותם.
ניתנה היום כ"ח בניסן, תשס"ד (19 באפריל 2004) במעמד הצדדים.
נאוה בכור
, שופטת









פ בית משפט שלום 3396/02 מדינת ישראל נ' אופיר בן חיים (פורסם ב-ֽ 19/04/2005)