פסקי דין על אופיר בן חיים

3396/02 פ     03/03/2004




פ 3396/02 מדינת ישראל נ' אופיר בן חיים




56
בתי המשפט

פ 003396/02
כב' השופטת נאוה בכור
03/03/2004
תאריך:
בית משפט השלום כפר-סבא

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
עו"ד שאולזון

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. אופיר בן חיים
- נוכח
2. איילת מזוז - נוכחת

הנאשמים
עו"ד שוורץ

ע"י ב"כ


פרוטוקול
ב"כ הנאשמים:
מגיש בהסכמת חברי, אישור בדבר שהיית הנאשמים במלון פרינפלאס בין 28.11.02 ל - 10.12.02.
מוגש ומסומן נ/20.
בהמשך לבקשת תיקון הפרוטוקול שהעלה ב"כ ב"כ המאשימה - ביום 30.9.03 - אין התנגדות לתיקון.

החלטה

כתב האישום מתוקן כמבוקש בגופו.
ניתנה היום י' באדר, תשס"ד (3 במרץ 2004) במעמד הצדדים.

נאוה בכור
, שופטת

ב"כ המאשימה מסכם:
למעשה רוב עובדות המקרה אינן שנויות כלל במחלוקת. מדובר בבני זוג שהיה ביניהם קשר קרוב תקופה ממושכת והם נישאו באופן רשמי ב - 3.10.02 ולאחר מכן נסעו ביחד ב - 27.11.02 להודו. השיבה ארצה היתה בנפרד, בתחילה חזרה הנאשמת ב - 6.12.02, ולאחר 3 ימים ב - 10.12.02 - חזר הנאשם ארצה.
אין ספק שהשניים נסעו להודו כדי לרכוש שם בגדים, בדים בכמות ניכרת וניסו למוכרה בארץ. מדובר בסחורה בשווי רב, הנאשמים מדברים על 10,000 , 15,000 ₪ עוד לפני כל ההוצאות הנילוויות וכל מה שקשור במשלוח הסחורה. הם השקיעו הרבה כסף. הסחורה הגיעה ארצה בעקבות הנאשמים, מדובר ב - 4 ארגזי קרטון שיצאו מהודו באותו מועד ב - 11.12.02 - שלושה ארגזים הכילו רק סחורה, ומשקלם היה רב יחסית 86 ק"ג, ואילו בארגז הרביעי הקטן יחסית במשקל 9 ק"ג, נתגלו סמים, באופן אקראי במהלך מבצע של י יחידת הסמים במכס.
הם בדקו בחודש דצמבר את כל הסחורות שהגיעו מהודו באמצעות כלב.
באותו ארגז נמצאה סחורה שנרכשה על ידי הנאשמים בהודו, וגם נתגלתה קבלה הקשורה בנאשמת ברכישת צעצועים על ידי הנראשמת ביום הטיסה המשותפת להודו. חיצונית כל הארגזים נראו דומים זה לזה, היו עטופים בבד לבן, ושעליו נרשמו פרטיו של השולח והנמען בצבע שחור, ונראה לכאורה שכל הארגזים הללו נארזו ונשלחו על ידי סוכנות המשלוחים "שיבה פרסלס".
אני לא בטוח בכך במאה אחוז כך נראה לכאורה, אך יתכן ששלושת הארגזים הכשרים, נשלחו באמצעות אותה סוכנות, ואילו הארגז הרביעי נשלח בצורה נפרדת על ידי הנאשמים לדעתנו.
בכל אופן, מה שהיה שווה בכל הארגזים הוא שהנמען היה זהה, אופיר בן חיים
ישוב מעלה שומרון. לעומת זאת, היה הבדל בין שלושת הארגזים הכשרים לארגז הסמים, ביחס לזהות השולח. על שלושת הארגזים השולח היה חברת פסאט ליין אקספרס, ועל ארגז הסמים צויין שולח בשם אורי מיכאל, במלון פריס פולניה בניו דלהי. השם הזה מצטייר כפקטיבי לאור בדיקת המשטרה כי אותר קטין בשם הזה שלא יצא לחו"ל.
לפי עדויות הנאשמים התברר כי שלושת הארגזים הכשרים נשלחו מהודו ארצה באופן המקובל לסחורה מיובאת בדרך האויר, ואילו ארגז הסמים, נשלח באופן המקובל לדואר פרטי. כנראה בדרך משולבת, ימית ואוירית.
מבחינת הנאשמים, הם ידעו ששלושת הארגזים היו אמורים להגיע למכס הישראלי ולהיבדק שם ולאחר בדיקה הם יכלו לקבל את הארגזים במשרדי המכס או שאותם ארגזים היו מגיעים לידיהם בכתובת המגורים מעלה שומרון. לעומת זאת הארגז הנוסף , ארגז הסמים היה אמור להגיע ישירות לכתובת מגורי הנמען.
באותו יישוב מעלה שומרון התגוררו הנאשמים בעבר, בערך עד סוף 01 תחילת 02, ובאותו שלב הורי הנאשם או אמו של הנאשם עזבה את המקום, ומי שנותרה שם לגור היא סבתו של הנאשם גב' לוי.
היתה גם אפשרות כך לפחות לפי עדתו של אבי לוי מיחידת הסמים של המכס, שגם חבילה שעברה בדיקה, ניתן לשלם את המכס בסניף הדואר, ולא במשרדי המכס.
טענתנו שיש כאן עובדות ונתונים שיכולים להתפרש כתומכים הן בגרסת ההגנה והן בגרסת התביעה. אני אביא שתי דוגמאות לכך - למשל, כאשר לגבי אותה שיחת טלפון שהתנהלה בין הסבתא לנאשמת, כאשר הסבתא הודיעה לנאשמת שהגיעה חבילה שמיועדת לבעלה, והגיבה בשלווה, הסניגור יטען כי הדבר מצביע על תום לב, הגיעה החבילה והכל בסדר באים ולוקחים אותה. התביעה יכולה להסביר את התנהגות זו כי הנאשמת כבר לא התרגשה, היא יודעת שהחבילה עברה בשלום בדיקת מכס או כל בדיקה אפשרית אחר, הגיעה ליישוב קטן בשומרון הגיעה בשלום לבית של אישה מבוגרת של אותה סבתא, ולכן הסכנה למעשה חלפה, וגם אין סיבה מיוחדת להגיע בחיפזון ו ליטול את החבילה אלא דווקא להמתין ולראות שהכל בסדר.
גם לגבי השיחה שהוקלטה בתחנת המשטרה, אומנם התמליל מצביע על כך שהיו קטעים לא ברורים, הסניגור בוודאי יאמר שחילופי הדברים משקפים תום לב, והנאשמים לא היו יכולים להביא בחשבון שהשיחה שלהם מוקלטת ואם הם לא התבטאו בצורה שמפלילה אותם בענין הסמים זו ראיה טובה לכך שהם לא עשו דבר בלתי חוקי בנושא זה, לא ביצעו את העבירה.
אנחנו יכולים להסביר שהנאשמים יכלו להביא בחשבון שתהיה תקלה. אנו טוענים שיובאו הסמים מהודו והתגלו והם יעצרו על ידי אנשי המשטרה ויחקרו ואני חושב שזה בגדר סוד גלוי, ולגבי האזרחים שהמשטרה עובדת בצורה מתוחכמת לעיתים קרובות, והם יכלו להביא בחשבון שהם יחקרו לגבי הסמים הללו, ולכן הם צריכים להתנהג בצורה מאוד זהירה, להכחיש כל דבר להתבטא בזהירות , לדבר רק על ענייניהם הפרטים וכו'.
הנתון המשמעותי על כך שהנאשמים ביצעו את העבירה המיוחסת להם - מדובר בפרטים שמופיעים על אותו ארגז קרטון שהכיל בתוכו סמים, כלומר, הטענה של הנאשמים יכולה להיות לכאורה כזאת - שהיתה פה איזה שהיא טעות או רשלנות מצידו של בעל הסמים, בכך שהוא הטמין את הסמים בתוך החבילה שלהם , בתוך השקיות או שעשה זאת בצורה מכוונת, כלומר רצה להטמין זאת בארגז כדי שהסמים יגיעו דווקא לישראל. הנאשמים לא טוענים שיש להם אויב המנסה לפגוע בהם ואיך שהוא להגיע להודו, ושם להטמין את הסמים הללו בתוך חבילה שקשורה בהם. גם זה לא בטוח שהסמים הללו יתגלו, הסמים יתגלו.
לגבי האפשרות או ההסבר שהסמים הונחו בחבילה של הנאשמים בגלל טעות או רשלנות, ההסבר הזה לא סביר לחלוטין, כלומר אנו יודעים שמדובר בכמות ניכרת של סם, וקיבלנו אפילו הערכת מחיר על ידי העד יואל ניטש שאמר ש 10 גרם של חשיש הודי עולים 500 ₪ בערך, מדובר בחשיש שהוא איכות טובה יחסית , וגם אותו בעל סמים השקיע מאמץ ניכר בהסתרת הסמים הללו, כלומר ליפף את הסמים על מקלות קטורת, בתוך נירות שעווה, בתוך כלי חרס, ועשיתי חישוב לפחות לגבי הכמות שנשקלה נטו, מדובר בשווי כספי רב.
מדובר בכמות מסחרית מובהקת, וגם נראה בירור שאותו אדם רצה שהסמים הללו יגיעו למדינה מסויימת, אם הוא מגיע לסוכנות המשלוחים הזאת, הרי אחד מהשתיים, או שהוא יעשה חבילה בעצמו וישלח אותה לישראל במקרה הזה, אבל כאן אנו רואים שהסמים מתגלים בארגז סמים שכולל סחורה של הנאשמים, נמצאת קבלה של הנאשמת והוא גם מיועד להשלח לישראל. איך הוא יכול לטעות. הוא רוצה שהסמים הללו יגיעו דווקא לישראל במקרה זה. כלומר אם מדובר בטעות או באיזה שהיא רשלנית שגם זה לא נראה סביר, אז היינו מצפים שכל הפרטים המופיעים על ארגז הסמים יהיו זהים בפרטים על הארגזים הכשרים. אותו ארגז סמים ישא את השם של חברת פאסט ליין אקספקרס.
ואנו רואים שאותו ארגז סמים נושא שם אחר לגמרי. שם שולח אחר לגמרי.
טעות או איזה שהיא רשלנות של אותו אדם שהשקיע מאמץ וכסף ורוצה שהסם יגיעו לישראל - היא אפשרות לא סבירה.
אם הוא מחליט במכוון להניח את הסמים דווקא בחבילות הנאשמים, כיצד הוא יקבל את הסם הזה בחזרה לידיו בישראל? הוא יצוץ לפתע בישראל, יפנה לנאשמים ויבקש מהם את הסמים?
בכל אופן, גם האפשרות שהוא הניח במכוון את הסמים בחבילה של הנאשמים, הוא פשוט מסתכן שהוא לא יזכה לקבל את הסמים בחזרה בישראל. הוא יפנה לנאשמים ולפתע תמצא משטרה בקרבתם.
אני מדבר על טענות הגנה אפשרויות. אני אומר הקשר הוא כבר קיים, הוא עובדה.
גם נמצאת שם קבלה של הנאשמת והוא נשלח לאופיר בן חיים
ולכתובת מסויימת שהיא פחות או יותר כתובת המגורים בעבר, ויש גם את הסבתא וכו'.
הנאשמים פעלו בצורה מטופשת ויכול להיות שבגלל זה נתגלו על ידי המשטרה.
אני חושב כי הנאשמים פעלו בצורה די מתוחכמת, הם לא הביאו בחשבון את המבצע שנערך, הם רצו כי הסמים האלה יגיעו אליהם בחזרה, לכן נכתב אופיר בן חיים
והכתובת מעלה שומרון, הם ידעו כי ברגע שהחבילה תגיע לשם, יודיעו להם ממזכירות הישוב או שיתקשרו לסבתא שתבוא לקחת.
הם לא חשבו אם תהיה תקלה והסמים יתגלו.
במהלך הדיון עלה שמו של אורי ויכול להיות שהוא קשור לסם.
אבקש כי בית המשפט לא יתרשם מידי מהחזות התמימה של הנאשמים.
הנאשמים הם אנשים מהישוב, אנשים עובדים, משכילים, אנשי העולם הגדול, הם ביקרו לא פעם ולא פעמיים בארצות נכר ולרבות הודו והם פעלו במקרה שלנו, כאנשי עסקים מובהקים, הם בחרו בסוכנות משלוחים מסוימת, אשר הצטיירה בעיניהם כאמינה, והם גם בחרו בחברת תעופה מסויימת משיקולי מחיר.
היה כאן נסיון לשכנע את בית המשפט כאילו מדובר בסוכנות משלוחים המתקיימת בצורה רשלינית, בכך שהשקיות על הרצפה וכל אחד יכול לגשת ולשים שם סמים.
נתבקשה במהלך המשפט, אחותה של הנאשמת להגיע לאותה חנות של סוכנות משלוחים ולצלם שם, היא עשתה זאת בשני מועדים משום מה, ולא מדובר בצילומי וידיאו אלא דוממות, התמונות לא משקפות את החלק הפנימי של החנות אלא את החלק החיצוני של החנות.
הנאשמים עצמם הסבירו כי השקיות לא נשלחו כלאחר יד, הם השקיעו ממון רב בקנייתו.
הסוכנות עובדת עם חברות מובילות ואת זה רואים מכרטיס הביקור ולכן הם גם פנו לסוכנות הזו.
הנאשם הסביר כי השקיות היו בצבע מסוים והונחו במקום מסוים בצורה מרוכזת בחנות, וברור כי מי מעובדי החנות היו צריכים לארוז ולשלוח את החבילות כפי שהתבקשו ממי ששילם ממיטב כספו.
לא היתה אפשרות כי יטמין שם אדם כלשהו סמים, אדם זר לא יכול לדעת לאן השקיות מיועדות, אלא אם יש בינו לבין השולח קשר.
לא מסתדר מבחינת המציאות, כאן מי שהיה בעל הסמים הוא היה חייב לפעול בצורה כזו שתבטיח כי הסמים יגיעו ליעד מסוים, הוא לא יפעל ברשלנות במיוחד אם הוא עושה זאת בצורה מכוונת, והוא לא יעשה זאת בלי שהנאשמים יהיו בסוד הענין.
לענין גרסת הנאשמים, אם בוחנים את ההודעות והעדויות בבית המשפט, אפשר למצוא התבטאויות שונות ומשונות לגבי שליחת סחורה דומה וכן נרות קטורת בעבר בהזדמנויות קודמות וגם במקרה דנן, לאו דוקא למעלה שומרון אלא למקומות אחרים, הם לא היו חייבים למסור את הכתובת הזו, החבילות היו יכולות להגיע גם למקומות אחרים אבל הם בחרו בכתובת במעלה שומרון.
לא ברור אם ההגעה של אותה חבילה המכילה סחורה או מסמכים, היתה צפויה מראש או הפתיעה את השניים, יש די והותר סתירות לגבי העניינים האלה., אם בעבר הם שלחו סחורה לאותו ישוב סחורה דומה או נרות קטורות.
הנאשמת הופתעה בהודעתה, יש הבדל בחקירתה הראשית לנגדית אם הופתעה או לא הופתעה מכך כי החבילה מגיעה לבית הסבתא.
לענין אותה חזות תמימה של הנאשמים, לגבי הכרותם עם הסמים, אנחנו מתיחסים גם לאישום השני, נערך חיפוש בבית הנאשמים, בביתם החדש במושב אמירים ושם נמצאה כמות קטנה של סם מסוג קנבוס, ולענין הסם הזה, הנאשמים מסרו הסברים שונים ומשונים, הם משייכים את הסם לחברים אלמונים אשר השתמשו בסם בבית הנאשמת לפני כשנתיים, ואותם חברים שכחו או השאירו את הסם באותו בית ואיכשהו הסם נדד עם הנאשמים מבית לבית עד שהתגלה בבית החדש באמירים.
מפנה לפער המשמעותי בין התבטאויות הנאשם בקשר לסם הזה במהלך החיפוש לפני הבלש נקר לבין הסבריו התמימים בהודעותיו, אם ידע או לא ידע על הסם, הנאשמת בהודעתה מאשרת כי השתמשה כשלוש שנים לפני כן, מספר פעמים בגראס ולמעשה התנסותה בסם זה היתה דוקא בהודו ולפי דעתי לא סביר כי הנאשם לא ידע על כך.
הצגתי בפני
הנאשמים אפשרויות יותר נוחות להם מבחינת ההגנה, שאולי רק הנאשם אחראי ולא רצה לחשוף את פעולתו לפני אשתו, אך הנאשמים שללו את האפשרות, כך שלמעשה יש כאן ללא ספק מאבק משפטי "על כל הקופה", או שהנאשמים ביצעו את העבירה ומדובר בהחלט בעבירה חמורה, נאשמים אשר החליטו לרכוש סם בכמות מסחרית ולהביא את זה ארצה ולהפיץ בארץ, אם בדרך של אספקה או סחר.
הם עצמם טוענים כי לא משתמשים בסמים וזה לא מיועד לסחר וכך אנו נשארים עם האפשרות כי מדובר בעבירה של יבוא סם ארצה.
אנו חושבים כי הוכחנו קשר ברור בין הסמים הללו לבין הנאשמים וההסברים שניתנו כאן על ידי הנאשמים, הם הסברים שבתחום התיאורטי בלבד, ואין הסבר סביר היכול לעורר ספק בדבר אשמת הנאשמים.
בית המשפט יודע לדעתי כי בד"כ האנשים המשמשים כבלדרים לסמים מארצות חו"ל לישראל, הם מצטיירים כאנשים מן הישוב, נראים תמימים וכך הם מפחיתים את הסכנה.
הנאשמים הם לא תמימים, הם פעלו בצורה שלא קשורה לתמימות אלא כאנשי עסקים, אבקש להרשיעם.

ב"כ הנאשמים מסכם:
הפילוסוף הגדול של המדע קרל פופר הקדיש חיים שלמים, בנסיון לתחום בין תיאוריה מדעית לתיאוריה שהיא פסבדו מדעית, המבחן הגדול שלו, היה מבחן ההפרכה.
טוען הוא כי התיאוריה המדעית היא כזו שניתן להפריכה באופן של ניסוי מסכן.
תאוריה שהועמדה במבחן של ההפרכה של ניסוי מסכן, ראויה להקרא תיאוריה מדעית.
בתיק זה המאשימה לא העיזה להעמיד את התיאוריה שלה בניסוי מסכן.
נצ"מ בדימוס, מאיר גלבוע, פרסם מאמר בנוגע לחקירה כושלת הנוגעת לרוזנשטיין הנובעת מהתנהלות כושלת של המשטרה אשר מסתפקת באיסוף ראיות מרשיעות ולא מעזה להעמידן בניסוי מסכן.
טען הנאשם בשעה שנעצר כי החבילות עברו תחנות רבות במקום שאין בו מספיק פיקוח בלי חציצה הרמטית בתוך "הברדק של הרחוב ההודי".
הנאשם ביקש כי יבדקו את גרסתו בפוליגרף, שיערכו לו בדיקות שונות ושום דבר מזה לא נעשה.
לענין נ/14 - המעיד כי למשטרה יש את היכולות לבדוק.
שעה שאנו בכלינו הדלים אוספים את הראיות, מה שהתברר כי הדברים שמסר הנאשם, נכונים.
אם טוענת המאשימה כי הנאשם הביא את הסמים, שומה היה עליה לשלול קיומו של אדם אחר באופן זה שתמתין בסבלנות ותראה כיצד הדברים מתפתחים (מארב סבלני).
תחת זאת, ממהרת המאשימה מיד עם מעצרו של הנאשם, יום אחר שהחבילה מגיעה ליעדה ומפרסמת בתפוצה ארצית בשידורי רדיו, כפי שמספר עד התביעה אורן, כך בנ/12, ובת/14.
אם טוענת המאשימה, כי אין אדם אחר, היתה חייבת לערוך את הניסוי המסכן כדי להפריך את התיאוריה שלה, להמתין כשבוע לפחות.
טענו בנ/3 כי כבר אז עוד טרם שהחליפו מילה עם הנאשם, התקבעו בקונספקציה שהניחה כי האדם העומד לקבל את החבילה לידיו, הנמען, הוא האדם "שצריך לאכול אותה" והוא אחראי על המשלוח הזה.
בתיק הזה, שאלת היבוא לא הוכחה.
חברי בסיכומים טען למספר אפשרויות והסתברויות - והוא מגבש ספק סביר.
אך ברגע שאנו מבינים כי מה שנשאר הוא חשד המספיק להארכת מעצר ואף למעצר עד תום ההליכים (הגם שהנאשם שוחרר לחלופה) - לא מספיק להוכחת האשמה נגדו.
בתיק זה, נותר חשד בלבד.
עבירת יבוא, על פי רכיביה, עוסקת בסוג של החזקה ומשלוח כשבסיומה אמורה להיות החזקה נוספת הסוגרת את המעגל הזה - לענין הזה, לא הוכח שום רכיב.
האדם היחידי שנאמר עליו שהוא השולח, הוא אורי מיכאל, לא הוכח המשלוח, גם החזקה השלישית לא התקיימה, למרבה האבסורד.
לענין העבירה הראשונה - אינני רואה את הקשר לנאשמים, אלא אם כן יש חזקת שיתוף שעברה בדיפוזיה מדיני המשפחה לכאן.
לענין הראיות שנאספו - על הסם לא נמצאו ט"א, ראיה ראשונה לקשר.
לא נמצאו שרידי dna מכל מקור שהוא.
כתב היד שעל החבילה, נ/9, נ/10 - לא תואם את כתב ידם של הנאשמים.
ת/39 מצביע כי החבילה נשלחת לאחר שהנאשמים כבר לא בהודו.
לענין עמ' 26 ש' 28 - עת/12 - אמר כי הבגדים היו מופרדים מהסמים.
לו לא היו הבגדים בחבילה, כנראה שהמצב היה יותר קשה, כי אז הייתי צריך להסביר את הגעתם דוקא לנאשמים.
אין מחלוקת [נ/2, א-ב] כי כתובתו של הנאשם היתה גלויה ומצויה בספרי הרישומים של בית העסק של שיבה פרסלז או אפילו במלון.
מכאן הדרך לאדם מתוחכם, נעשה באנשים האלה כבלדרים שלא בידיעתם.
מגיש פסיקה, ממנה עולים קוי דמיון לענייננו.
העידו העדים על נסיון הסלקה מתוחכם של הסמים, זו עבודתם של אנשי מקצוע שיצקו את הסמים לתוך נרות, צריך ידע בכימיה ובטכנולוגיה מתאימה לענין הסגסוגות.
לא מסתדר ששני אנשים שאין להם יד ורגל בעולם הפשע, יהיו קשורים לזה.
יש כאן סימנים המעידים על חפותם של הנאשמים המצביעים על סוג של תום לב.
אדם מתוחכם שהיה יכול לעשות זאת, הוא אדם שדאג כי לא יכירו אותו,וידע כי לו הנאשמים היו נתפסים, לא יכלו להצביע עליו לעולם ולא להעלות השערה בדבר זהותו.
הנאשמים טענו כי כדי לשלוח חבילה יש צורך בדרכון, ואפשר שהוצג דרכון מזויף.
היה צריך להעיד מומחה לענייני דואר.
לענין pw אותו כיתוב לא נכון על החבילה, כנראה נעשה שיבוש של dn [ד.נ.] השיבוש הזה, מזכיר את עבודתו של אותו גורם זר מתערב.
השיבוש הזה מצביע על כך כי האדם שרשם את החבילה, מעולם לא השתמש בכתובת זו בעצמו.
הובאו ראיות [נ/6 עד נ/8] וגם אנשי המשטרה שערכו את התצפית בבית הדואר, כי הגישה לשם בלי ספק קלה מאוד, בית הדואר נשאר פתוח, המזכירה עוזבת, הדואר בפני
ם.
קיימות אפשרויות בדבר אדם שהיה מתקשר לנאשמים בדבר החבילה ובה הנרות שבהם הוסלקו סמים - וגם הנאשמים לא יכלו להבחין בהם, גם אם היו פונים הנאשמים וטוענים כי יש סמים בחבילה, ספק אם היו מיוזמתם פונים למשטרה.
לענין אותם סימני חפות המתבטאים במספר פעמים - הנאשם קיבל טלפון מהמשטרה ואף הפנה את השוטרים אליו הביתה, החיפוש הוולונטרי, אותה שיחה עם הסבתא, המוכנות לפוליגרף, המוכנות לכל בדיקה אחרת (שימוש בסמים), העדר עבר פלילי, וכמובן אותו תרגיל חקירה, שיחה גלוית לב בין בני הזוג כאשר הנאשם במעצר, ואם יש גילוי לב, הרי שהוא אומר כי האנשים לוחצים עליו להודות במשהו שלא עשה.
החבילה לא נשלחה לסבתא ולו היה כן, ונושא את כתובתה, בהחלט כל פעמוני האזעקה היו נזעקים.
לשאלת ההחזקה - מדובר בכשל לוגי, לפיו ההחזקה צריכה ללמד על יבוא הסמים.
נבקש לטעון כי יתכן ומדובר בסוג של עצימת עיניים - אותה ידיעה בדברת החזקה של סמים, יש להוכיחה.
ת/28 בעצמו מקים בעיות באופן בו הוא מנוסח ואם נבחן את ריחוק השעות הרב אודות אירוע שנערך על פי עורך ההודעות ב - 14:00 ובין תאריך כתיבת הדו"ח שעה עשר דקות לאחר חצות ביום שלמחרת - יש לזה משמעות.
מה גם שאינטונציה של דיבור לא יכולה לעבור על הכתב.
מאידך, שיתוף פעולה מלא היה עם המשטרה.
לענין הארגז - עת/4 מספר בעמוד 14 שורה 23 כי הזרעים נמצאים בארגז.
טענה הנאשמת כי העלתה בדעתה אפשרות שזה הגיע מאירוע בעבר לפני כמה שנים, והטענה הועלתה בחקירה, וניתן היה לתארך את הזרעים.
על המאשימה היה להסיר גם את הספק הזה ולא עשתה כן.
מדובר בסיפור קפקאי.
לפיכך אבקש לזכות את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם.

החלטה

1. נדחה למתן הכרעת דין ליום 4.4.04 שעה 15:00.
2. הנאשמים מוזהרים בדבר חובת התיצבותם.

ניתנה היום י' באדר, תשס"ד (3 במרץ 2004) במעמד הצדדים.
נאוה בכור
, שופטת








פ בית משפט שלום 3396/02 מדינת ישראל נ' אופיר בן חיים (פורסם ב-ֽ 03/03/2004)