פסקי דין על ישראל כץ |

401/05 בש     09/10/2005




בש 401/05 ישראל כץ נ' מדינת ישראל




2
בתי המשפט
בש 000401/05
בית משפט לתעבורה רמלה
09/10/05
תאריך:
כב' השופט הדר אבינועם

בפני
:

ישראל כץ
- בעצמו
בעניין:
מבקש
נ ג ד
מדינת ישראל


משיב

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. בתאריך 20.9.05 בשעה 16.59 נהג המבקש רכב ברחוב לוין במודיעין סמוך לבית מס' 17, מקום בו משורטט על פני הכביש מעבר חציה.
אותה שעה חצה את הכביש מימין לשמאל כיוון נסיעת המבקש הולך רגל ילד כבן 11 שנים ויטנר כפיר יליד 1994 , המבקש פגע בו והולך הרגל נחבל.
בגין מעורבותו בתאונה זו נפסל המבקש פסילה מנהלית על ידי קצין משטרה למשך 60 יום.
על פסילה זו משיג המבקש בפני
, ולטענתו אין הוא נושא באחריות לתאונה מאחר והילד חצה את הכביש בריצה והתאונה היתה בלתי נמנעת.
המבקש לא היה מיוצג על ידי סניגור בהליך זה.

2. על פי ממצאי הבוחן בדוח הבוחן, שדה הראיה של המבקש פתוח לפנים כ- 80 מטר, המהירות המותרת לנסיעה בכביש היא 50 קמ"ש, ומדובר בכביש אספלט תקין ויבש שהוא דו סטרי.
על פי סימני בלימה שנמצאו במקום ושהושארו על ידי רכבו של המבקש חישב הבוחן בסעיף 10 לדוח הבוחן את מהירות הנסיעה של המבקש עובר לתאונה ומצא כי היא 46 קמ"ש לפחות.
גרסת המבקש בהודעתו בחקירה מיום 20.9.05 בשעה 18.37 כשעה וחצי לאחר התאונה, בתחנת מודיעין, היתה כי הוא נסע במהירות של 40 קמ"ש והבחין בילד שחוצה את הכביש בריצה מהירה מימין לשמאל ואז מיד בלם תוך כדי סטיה שמאלה בניסיון לברוח מהילד, ואז פגע בו מצד ימין קדמי של הרכב.
הילד עלה על מכסה המנוע, פגע בשמשה ונפל לצד ימין של הרכב.
בתשובה לשאלות החוקר אמר המבקש כי בפעם הראשונה הבחין בילד רק ברגע ההתנגשות, ולפני כן לא הבחין בו.
הסברו לאיחור בהבחנה היה כי היו הרבה אנשים על המדרכה, ואישר כי הוא הבחין בילד רק כאשר הילד ירד מהמדרכה אל הכביש, לטענתו עשה כן בריצה.

3. לגרסתו של המבקש כי הילד חצה בריצה, יש תימוכין גם באמרתו של עד ראיה נהג מונית שחנה עם רכבו במפרץ החניה בסמוך למקום התאונה, הוא ראה את הטנדר של המבקש נוסע ואת הילד כבן 9 רץ מהר מן המדרכה אל עבר מעבר החציה ומתחיל לחצות את מעבר החציה, ואיך שהוא עשה את הצעד הראשון או השני רכב המיצובישי בלם ופגע בו עם חזית צד ימין שלו.
העד הוסיף ואמר כי הילד לא עמד לפני שירד מהמדרכה לכביש, הוא ירד בריצה מהירה מבלי להסתכל בכלל.
למרות הנסיבות האמורות סבור אני כי המבקש בכל זאת נושא באחריות לארוע התאונה, משתי בחינות.
ראשית הוא התקרב אל מעבר החציה במהירות בלתי סבירה, הקרובה למהירות המקסימלית, לא האט את מהירות נסיעתו, למרות שעל פי גרסתו היו בקרבת שפת המדרכה מספר אנשים מלבד הנפגע, שכל אחד מהם הוא פוטנציאל סיכון כי יירד באופן פתאומי מן המדרכה אל הכביש ועל כן הנהג המתקרב כך אל מעבר החציה, להאט את מהירות נסיעתו כדי שיוכל לבלום את רכבו במועד.
שנית המבקש הבחין בהולך הרגל באיחור, שהרי אף נהג המונית שלא חב כלפי הילד שום חובת זהירות בהיות רכבו חונה, הבחין בילד רץ עוד על המדרכה ולפני שירד אל הכביש, בעוד המבקש הבחין בו רק בשלב שבו ירד מן המדרכה אל הכביש.
המבקש לא הבחין בילד כלל, וגם כאשר הבחין בו הגיב בצורה לא נכונה, באשר הילד חצה מימין לשמאל, כיוון נסיעת המבקש, בעוד המבקש בניסיון להמנע מהפגיעה הסיט את רכבו לשמאל דווקא ולמעשה "רודף" אחרי הילד עד שפוגע בו.
להערכתי אם אכן הילד חצה בריצה מהירה, והמבקש היה שומר על קו נסיעתו היה חולף מאחורי הילד מבלי לפגוע בו.

4. לאחר שקלול הנסיבות כולן הן לחומרה והן לקולא ובהתחשב בכך שהמבקש נוהג 5 שנים, ואין לחובתו הרשעות קודמות כלל, החלטתי לקצר מתקופת הפסילה ולהעמידה על 40 ימים.
אי לכך הנני מקבל את הבקשה ומורה כי הפסילה תמשך 40 יום מתאריך 26.9.05.

ניתנה היום ו' בתשרי, תשס"ו (9 באוקטובר 2005) במעמד הצדדים
אבינועם הדר, שופט








בש בית משפט לתעבורה 401/05 ישראל כץ נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 09/10/2005)