פסקי דין על ציון אלקניאן | פסקי דין על יצחק גולן | פסקי דין על עירית תל-אביב-יפו | פסקי דין על קרן תל אביב לפיתוח | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב ואח' |

52154-06/18 עתמ     14/11/2018




עתמ 52154-06/18 ציון אלקניאן, יצחק גולן נ' עירית תל-אביב-יפו, קרן תל אביב לפיתוח, ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 52154-06-18 אלקניאן ואח'
נ' עירית תל-אביב-יפו
ואח'



14 נובמבר 2018




לפני
כב' השופט חגי ברנר
, סגן נשיא


עותרים

1
.
ציון אלקניאן

2
.
יצחק גולן


נגד


משיבות

1. עירית תל-אביב-יפו
ע"י ב"כ עו"ד שטטר ואשכנזי
2. קרן תל אביב לפיתוח
ע"י ב"כ עו"ד אילוז
3. ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד שטטר ואשכנזי
4. עמותת שערי גאולה
ע"י ב"כ עו"ד עמירם




פסק דין




לפניי עתירה מנהלית בה מבוקש להורות על ביטול היתר הבניה אשר ניתן ביום 13.9.2017 על ידי המשיבה 3, וכן להורות למשיבות להחזיר לקדמותו את מצב בית הכנסת הקיים ברחוב ששת הימים 31 בתל אביב ושני גני הילדים הסמוכים אליו, כפי שהיה קיים בטרם ניתן היתר הבניה. עוד מבוקש להורות על הפסקת הבניה באתר לאלתר, וכן מבוקש להורות למשיבות להחזיר לעותר 1 את התרומה שהרים בשנות ה- 80 של המאה הקודמת לשם בנייתו של בית הכנסת.


העותר 1 הוא מי שתרם כספים לשם הקמתו של בית כנסת על קרקע ציבורית של עירית תל אביב (להלן: "העיריה"), הוא בית הכנסת שהוקם ברחוב ששת הימים 31 בתל אביב (להלן: "בית הכנסת הראשון").


העותר 2 הוא אחיינו של העותר 1 ופועל מכח יפוי כח מטעמו. העותר 2 מתפלל בבית הכנסת הראשון.


בכתב העתירה מגוללים העותרים סכסוך ממושך שנתגלע בינם לבין המשיבות לפני כשמונה שנים, על רקע הכוונה לבנות בית כנסת נוסף מעל גני הילדים הצמודים לבית הכנסת שהוקם על ידם, הוא בית הכנסת הראשון. סכסוך זה הוליד עתירה מנהלית שהוגשה בשנת 2011 והסתיימה בהסכם פשרה.


לטענת העותרים, הובטח להם שלא ייבנה בית כנסת נוסף במתחם, אלא שהבטחה זו הופרה. הפרת ההבטחה הורידה לטמיון את כספי התרומה של העותר 1, ואף פגעה בבית הכנסת הראשון שכן בעת הבניה נאטמו חלק ניכר מחלונותיו, ונחסמה הכניסה האחורית אליו, המשמשת ככניסה לנכים. כמו כן, באי בית הכנסת הראשון נדרשים לבצע עיקוף על מנת להגיע לכניסה הקדמית של בית הכנסת, ונמנעת כליל כניסתם של נכים.


יצויין כי עם הגשת העתירה ביקשו העותרים צו ביניים שיורה על הפסקת עבודות הבניה, אלא שביום 11.7.2018 נדחתה בקשתם, לאחר שנקבע כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, שכן לפי היתר הבניה המקורי של בית הכנסת הנוסף, משנת 2010, ניתן היה לבנות גם את גרם המדרגות שנבנה לפי היתר הבניה העדכני, וכן שלא קיימת בעיית נגישות לבית הכנסת המקורי.


המשיבות הגישו תגובות לעתירה בהן טענו כי העתירה נגועה בשיהוי עמוק, וכי ישנו מעשה בית דין החוסם את העתירה הנוכחית, נוכח העובדה שהוגשה עתירה קודמת אשר הוסדרה בהסדר פשרה בשנת 2011. עוד טענו
המשיבות כי אין בהיתר הנוכחי כל חידוש לעומת ההיתר המקורי שפקע, וככל שיש בו חידוש, הרי שהדבר פועל דווקא לטובת העותרים שכן בהיתר הנוכחי צומצמו במקצת מימדי הבניה של גרם המדרגות האחורי.


העתירה נקבעה לדיון מקדמי, בו השלימו בעלי הדין את טיעוניהם.


לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות.


ראשית, העתירה נגועה בשיהוי כבד, שכן בעוד שהיתר הבניה המחודש ניתן עוד ביום 13.9.2017, הרי שהעתירה הוגשה רק ביום 21.6.2018, קרי, בחלוף כתשעה חודשים.


זאת ועוד, מאז הוגשה העתירה ועד היום, הושלמה בניית גרם המדרגות האחורי שעל בנייתו הלינו העותרים, ומדובר איפוא במעשה עשוי.


שנית, העתירה ממחזרת טענות ומענות שהיוו בסיס לעתירה קודמת שהגישו העותרים עוד בשנת 2011, במסגרת עת"מ 49408-03-11, בה ביקשו לבטל את היתר הבניה הראשון שניתן ביום 16.6.2010 (להלן: "ההיתר הראשון") לפיו נבנה בית הכנסת הנוסף מעל לגני הילדים. העתירה הראשונה הסתיימה בהסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 1.12.2011, לפיו העיריה תפעל להנצחת שם אביו של העותר 1 וכן תשפץ את גני הילדים המצויים במתחם. העיריה אכן קיימה חיוביה אלה במלואן. משכך, תם ונשלם הענין, ולא ניתן לפתוח מחדש, בחלוף שבע שנים נוספות, את חוקיות מתן ההיתר לבנייתו של בית הכנסת הנוסף, ואת משמעויות הבניה של בית הכנסת הנוסף מבחינת באי בית הכנסת הראשון.


גם לגופו של ענין אין בעתירה כל ממש, שכן היתר הבניה שמבוקש לתקוף כעת, זהה כמעט לחלוטין ביחס להיתר הבניה הראשון, בהבדל אחד: בעוד שלפי ההיתר הראשון, גרם המדרגות האחורי היה רחב יותר, הרי שבהיתר הנוכחי, הוקטנו במידת מה מימדיו. מכאן שההיתר הנוכחי דווקא שיפר את מצבם של העותרים, ולא הרע אותו.


הסיבה שבגינה לא הושלמה בנייתו של גרם המדרגות האחורי לפי ההיתר הראשון, היא קשיי מימון של הבניה, ולכן בחלוף הזמן, היתר הבניה הראשון פקע בהיותו מוגבל בזמן. על כן, נדרש חידושו כדי להוציא אל הפועל את הבניה שכבר אושרה לפי ההיתר הראשון, ומכאן הצורך בהיתר הבניה הנוכחי.


העותרים סבורים בטעות כי הבניה נעשתה על קרקע שבבעלותם, אלא שאין בטענה זו כל ממש. הקרקע היא קרקע ציבורית בבעלותה של העיריה (לרבות בית הכנסת הראשון). הקצאת הקרקע לטובת הקמתו של בית הכנסת הראשון, לפי החלטת העיריה משנת 1975, לא העבירה את הקניין בקרקע מן העיריה למי מהעותרים. כשם שהעיריה הסכימה להקצות בשעתו קרקע לשם הקמת בית הכנסת הראשון, כך היא היתה רשאית להקצות שטח מעל גג גני הילדים, לפי החלטה משנת 2005, לשם הקמת בית כנסת נוסף, אשר הוקם מכוחו של היתר הבניה הראשון.


כל טענותיהם של העותרים הן למעשה טענות נגד העמותה המפעילה את בית הכנסת הנוסף, שכביכול הבטיחה להם הטבות כאלה ואחרות (כגון סוכה בגודל מסויים), כדי להסיר את התנגדותם לבניית בית הכנסת הנוסף וגרם המדרגות הנוסף. לשם הוכחת הבטחות אלה הציג העותר 2 במהלך הדיון בעתירה תמלילים מקוטעים של שיחות שניהל עם נציגי העיריה ועם נציגי המשיבה 4 ואשר הוקלטו על ידו. ברם, טענות אלה אינן קשורות כלל ועיקר לעילות מן המשפט המנהלי. לא ראיתי כי העיריה הבטיחה לעותר 2 דבר שלא קיימה. באשר להבטחות שניתנו, אם ניתנו, על ידי המשיבה 4, המקום לאכפן הוא בגדרו של הליך אחר. במילים אחרות, מדובר בסכסוך שכנים לכל דבר וענין, בין אחד מבאי בית הכנסת הראשון (קרי, העותר), לבין באי בית הכנסת השני (המשיבה 4). סכסוך כזה צריך להתברר בהליכים מסוג אחר ובבית משפט אחר, ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים.


באשר לדרישתם של העותרים כי המשיבה 2 תשיב לעותר 1 את כספי התרומה שהרים העותר 1 לפני כארבעים שנה,
הרי שמדובר בטענה שצריכה להתברר כתביעה כספית (בכפוף לטענת התיישנות) ולא במסגרת עתירה מנהלית.

זאת ועוד, במהלך הדיון בעתירה התברר כי העותר 1 נפטר לאחרונה, וממילא, על פי הדין, יפוי הכח שהעניק לעותר 2 פקע עם הפטירה, והעותר 2, שפעל מכוחו של יפוי הכח האמור, איננו מוסמך כיום לייצג את עזבונו של העותר 1. למעשה, העותר 2 מייצג אך ורק את עצמו, הגם שהוא מתיימר לפעול גם בשמם של באי בית הכנסת הראשון, אלא שהללו לא מסרו לו יפוי כח לייצגם וגם אינם מאוגדים תחת עמותה. זאת ועוד, העותר 2 איננו עו"ד ולכן הוא איננו רשאי לייצג אחרים בבית המשפט.


אשר על כן, העתירה נדחית.


בהקשר לחיוב בהוצאות אציין כי בעת שנדחתה הבקשה לצו ביניים, הורה בית המשפט כי הוצאות אותה בקשה תובאנה בחשבון במסגרת ההליך העיקרי. לפיכך, העותר 2 ישא בהוצאות ההליך (לרבות הבקשה לצו ביניים) בסך של 7,500 ₪ לכל אחת מן המשיבות. לענין זה, המשיבות 1 ו- 3 תיחשבנה כמשיבה בודדת.


המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.






ניתן היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 52154-06/18 ציון אלקניאן, יצחק גולן נ' עירית תל-אביב-יפו, קרן תל אביב לפיתוח, ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב ואח' (פורסם ב-ֽ 14/11/2018)