פסקי דין על יעקב יוסף רוטמן | פסקי דין על יגאל מלמד | פסקי דין על וינברג משה | פסקי דין על יוסף קלה ואח' |

41430-05/18 א     07/11/2018




א 41430-05/18 יעקב יוסף רוטמן נ' יגאל מלמד, וינברג משה, יוסף קלה ואח'








1
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי
בירושלים


ת"א 41430-05-18



בפני
: כב' השופט אלכסנדר רון


תאריך: כ"ט חשוון תשע"ט, 07 נובמבר 2018


בעניין
:
יעקב יוסף רוטמן
ע"י ב"כ עוה"ד אמסטר ורותם


המבקש





נ ג ד


1.יגאל מלמד
ע"י ב"כ עו"ד שפר

2.וינברג משה
ע"י ב"כ עו"ד אלזם

3.יוסף קלה
4.אריה קלה

ע"י ב"כ עו"ד שמש




המשיבים

החלטה

1.
החלטה בבקשה שכותרתה "בקשה למתן צו עיקול זמני וצו איסור דיספוזיציה". לא נכתב בבקשה שזו בקשה שניה לסעדים זמניים בתיק זה, ומעט חבל.

2.
להלן ההיסטוריה הדיונית במישור זה, ודומה, שלאחר שתפורט, אף תתבהרנה המסקנות המתבקשות ביחס לנסיבות בהן הוגשה בקשה זו.

א.
בקשה ראשונה לסעדים זמניים הוגשה ביום 21.5.18 לצד כתב התביעה. הבקשה נועדה למתן צו זמני למניעת העברת זכויות בנכס שלטענת המבקש שייך לו.

ב.
במתכונת ארעית בלבד, ניתן צו כמבוקש עד למתן החלטה ובמקביל, אף נקבע מועד לדיון מקדמי בבקשה במעמד הצדדים. כבר לאותה עת, בדיון שנערך ביום 27.5.18, בסעיף 5, נקבע שאין הצדקה אפילו לצו ארעי. במקביל, כבר בשלב מקדמי זה, הורה בית משפט על מינוי מומחה מטעמו (מומחה לזיהוי כתבי יד לבדיקת אמיתות החתימה על יפוי הכח הנוטריוני).

ג.
ביום 18.7.18 נערך דיון מלא בבקשה לצו מניעה זמני. נחקר המבקש, נחקרו המשיבים העיקריים, וניתן צו לסיכומים. אף חוות דעת המומחה שמונה היתה באותה העת בפני
בית המשפט.

ד.
בסמוך לאחר מכן הוגשו הסיכומים וביום 19.8.18 ניתנה על ידי בית משפט זה החלטה מלאה, מפורטת ומנומקת, המחזיקה 17 עמודים. הבקשה למתן צו מניעה זמני – נדחתה.

ה.
במשך התקופה כולה לא היה תקף כלפי המשיבים כל סעד מניעתי, וכאמור, גם לאחר קבלת ההחלטה נותר מצב דברים זה על כנו, ובתוך כך יובהר, שלא סבר מי מבין הצדדים, גם לא המבקש, להעמיד החלטה זו לביקורתה של ערכאת הערעור.

ו.
בימים האחרונים למדתי שתחת זאת החליט המבקש להחליף ייצוג, ולמעשה, הנסיבות היחידות שבאמת השתנו משלביו הקודמים של ההליך הינו ייצוג המבקש.

ז.
ועתה הוגשה הבקשה הנ"ל, בעקבותיה נקבע דיון במעמד הצדדים, נתאפשר לצדדים לפרט את טענותיהם, ורק לאחר כל זאת ניתנת החלטה זו (יוער כי לצד בקשה זו אף הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה, שטרם נדונה).

דומה, מדברים הדברים בעד עצמם, וכאמור, יש בהם להניח את התשתית גם להחלטת בית המשפט.

3.
בפי בא כוחו הנכבד החדש של המבקש מספר טענות שבמרכזן כתב התביעה המתוקן שצירף לבקשת התיקון (שכאמור, טרם אושר), טענות לגופן של מחלוקות, וטענות לטיב הסעדים הזמניים שנתבקשו עתה. ואולם, לטעמי, אין להן מקום.

א.
אין הדעת נותנת שידון בית המשפט בבקשות לסעדים זמניים באותו תיק, פעם אחר פעם, רק בשל כך, שאולי, סבר המבקש להחליף את בא כוחו לאחר שנדחתה בקשתו בראשונה.

ב.
ניחא, אילו ניתנת היתה ההחלטה בהיעדר התייצבות או בנסיבות בהן לא נתאפשר לצדדים לחקור כראוי מצהירים מן הצד שכנגד וכל כיוצא בזה. ברם, ניתנה החלטת בית המשפט ביום 19.8.18 לאחר דיון מלא שכלל דיון מקדים, חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט במסגרת הסעד הזמני, חקירת מצהירים וסיכומים. לאחר החלטה שניתנה בנסיבות אלה, אין מקום לאפשר כל מקצה שיפורים:–

תקנה 368(א) מקנה לבית המשפט סמכות לעיין מחדש בצו זמני שניתן, "אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו". הנטל לשכנע כי מתקיימות נסיבות המצדיקות שינוי ההחלטה המקורית מוטל על כתפי המבקש, הנדרש להצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, והמקרים בהם ישנה בית המשפט מהחלטתו בהעדר שינוי נסיבות הם נדירים ביותר
" [רע"א 2960/15 מיכה הרצנו נ'
p-kama international limited

(1.12.15); הדגשה שלי – א.ר.]

ג.
ויותר מכך. במוקד הדיון הקודם ניצב דיון ראייתי כולל לרבות שאלות שנגעו למהימנותו ולתום לבו של המבקש, שעה שפנה לבית המשפט. לאחר שניתנה החלטה המתבססת על דיון במישורים אלה, על פני הדברים, אין מקום לבקשה זו.

ד.
בטיעוני המבקש הושם הדגש על הסעדים הזמניים בהם נקב בבקשתו זו. נטען בהדגשה
בגוף הבקשה כדלקמן: "יודגש ויובהר כי העילות המשפטיות והטיעונים למתן הסעד הזמני אינם חופפים, זהים או מקבילים לבקשתו הקודמת של התובע למתן צו מניעה זמני, ואין כל היקש או גזירה שווה ביניהם". ממספר טעמים, שדי בכל אחד מהם לבדו, ובוודאי בכולם גם יחד, אין בידי לקבל את הדברים. ראשית, נסיון ב"כ המבקש להבחין בין צו זמני שנועד למנוע העברת זכויות בנכס נתון, לבין צו איסור דיספוזיציה, לטעמי, מלאכותי לחלוטין, ולמעשה, אין המדובר אלא בשימוש במושגים שונים באותו הקשר, לאותה מטרה ולאותה תכלית. ושנית, חשוב מכך אולי שבעתיים, שלא בכדי ציין ב"כ המבקש, להבנתו, שהעילות המשפטיות והטיעונים אינם חופפים. לאחר עיון בבקשה, אין לי אלא לתמוה האם ועד כמה באמת נכונה טענה זו, ואולם, לדידי, אין זה העיקר, בשל כך, שבכל בקשה לסעד זמני, נתונה חשיבות יתרה לא רק לעילות המשפטיות ולטיעונים, אלא גם לתשתית הראייתית שבפני
בית המשפט ולשיקולים כגון תום לבו של המבקש. ברם, תצהירו המקורי של המבקש, תשובותיו בחקירתו הנגדית ומסקנות בית המשפט, הינם רכיבים קריטיים בדיון העובדתי, ולא ניתן כלל לשנותם. אין בנמצא, ולא יכול שיימצא, טיעון המוחק, כביכול, את תצהירו המקורי של המבקש על מה שהיה בו ועל מה שנעדר ממנו, והרי, על בסיס תצהיר זה וחקירת המבקש ניתנה ההחלטה הקודמת. זאת, לא יוכל לשנות אף טיעון ואף הגדרה אחרת של העילה המשפטית. מכאן, שכל מאמץ להגדיר את העילות המשפטיות בדרך שונה, בנסיבות אלה, לא יועיל עוד.

4.
על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה דנן, שבמהותה אינה אלא בקשה למקצה שיפורים לבקשה הקודמת שנדחתה – נדחית.


ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ט, 07 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 41430-05/18 יעקב יוסף רוטמן נ' יגאל מלמד, וינברג משה, יוסף קלה ואח' (פורסם ב-ֽ 07/11/2018)