פסקי דין על ברדיצ'בסקי גלינה | פסקי דין על נוי דבורה

2613/05 דמ     07/11/2005




דמ 2613/05 ברדיצ'בסקי גלינה נ' נוי דבורה




1
בתי הדין לעבודה
דמ 002613/05
בית דין א.לעבודה ת"א
07/11/2005
תאריך:
כב' השופטת דוידוב-מוטולה סיגל

נ.צ. מר יואב רוזן (מע)
בפני
:
התובעת
ברדיצ'בסקי גלינה
- בעצמה
בעניין:
נ ג ד
הנתבעת
נוי דבורה
- בעצמה

פסק - דין
פתיח ועדויות הצדדים

1. 1. הנתבעת, גב' דבורה נוי, הנה הבעלים של גן ילדים פרטי. התובעת, גב' גלינה ברדיצ'בסקי, הועסקה על ידי הנתבעת כגננת החל מיום 1.9.97 ועד ליום 30.11.03.

המחלוקת נשוא תיק זה נוגעת לימי חופשה שנדרשה התובעת לנצל במהלך ימים בהם לא היתה פעילות בגן, והאם זכאית היתה הנתבעת לקזזם מפיצויי הפיטורים שהגיעו לתובעת.

2. 2. להלן העובדות שאינן במחלוקת, כפי שעלו מעדויות הצדדים ומהמסמכים שהוגשו על ידם:

א. א. התובעת התפטרה.

ב. ב. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, שכן התפטרה בסיום חופשת לידה ועל מנת לטפל בבתה.

ג. ג. סכום פיצויי הפיטורים הכולל המגיע לתובעת עומד על 23,243.75 ₪.

ד. ד. התובעת קיבלה את פיצויי הפיטורים המגיעים לה, בקיזוז סך של 10,584.96 ₪ בגין ימי חופשה ביתר שנצברו לחובתה.

3. 3. התובעת העידה כי יצאה לחופשה באותם מועדים בהם הגן היה סגור, הן במהלך שנת הלימודים (לפי חוזרי משרד העבודה לגנים פרטיים), והן במהלך חודש אוגוסט מדי שנה (מחצית החודש). סך הכול ניצלה בדרך זו, משך כל תקופת עבודתה, לאחר הפחתת ימי החופשה המגיעים לה לפי חוק, 74 ימי חופשה "ביתר" (נ/1 - שהוגש על ידי הנתבעת ולא הוכחש על ידי התובעת).

4. 4. התובעת ציינה כי כאשר ביקשה, כפי הנראה רק בהזדמנות אחת במהלך תקופת העבודה, לצאת לחופשה נוספת גם במועדים בהם הגן היה פתוח, קוזזו ימי ההיעדרות משכרה השוטף (הנתבעת לא הכחישה זאת).

5. 5. התובעת הוסיפה כי עם תחילת עבודתה לא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב, ולא דובר כלל על נושא החופשות. רק במהלך חודש 8/01 נערכה ישיבת צוות בגן, במהלכה הסבירה הנתבעת כי לחובת העובדים נצברים ימי חופשה ביתר, וכי עם סיום תקופת העבודה תקוזז יתרת החובה מפיצויי הפיטורים. התובעת ציינה כי לא הבינה באותו שלב את דברי הנתבעת אך לא מצאה לנכון להתעמק בכך שכן לא עמדה בפני
פיטורים.

6. 6. התובעת מסרה כי הנתבעת חזרה על דבריה גם במהלך ישיבת צוות שהתקיימה בחודש 9/02, כאשר בשלב זה הבינה את משמעות הדברים, היינו הבינה כי בסיום יחסי העבודה, ככל שתהא זכאית לפיצויי פיטורים, יקוזזו לה ימי חופשה שנלקחו במהלך ימים בהם הגן סגור, ועולים על המכסה החוקית של ימי חופשה.

7. 7. התובעת ציינה כי הגם שהבינה את הדברים שנאמרו ומשמעותם, לא מצאה לנכון להתפטר (תוך דרישת פיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה), או אף להודיע לנתבעת על התנגדותה לכך (הגם, מאידך, שלא הביעה גם הסכמה מפורשת). לדבריה, המתינה לראות אם יהא קיזוז כלשהו תוך כדי שיחסי העבודה נמשכים, כאשר במקרה כזה היתה מודיעה על התפטרות מיידית. עוד מסרה כי הנתבעת ציינה באותה ישיבה כי בדעתה לבדוק נושא זה פעם נוספת, וגם מטעם זה לא מצאה לנכון לעזוב מקום עבודה ממנו היתה מרוצה.

8. 8. הנתבעת העידה כי עם פתיחת הגן התלבטה כיצד לנהוג בנושא החופשות, בהתחשב בכך שהגן סגור לתקופות העולות על מכסת החופשה השנתית המגיעה לפי חוק. כיוון שהעדיפה שלא לקזז שכר תוך כדי יחסי העבודה, החליטה על שיטה של רישום ימי החופשה הנצברים בהנהלת החשבונות (בלא משלוח העתק על כך לעובדים, ובלא לציין זאת בתלושי השכר), וקיזוז שווים של ימי החופשה העולים על המכסה החוקית מפיצויי הפיטורים המגיעים לעובד בסיום יחסי העבודה.

9. 9. הנתבעת ציינה כי נהגה בדרך זו כלפי כל העובדות שעבדו אצלה משך השנים, לרבות עובדת אחת (לפחות) שפוטרה טרם 8/01, כך שהנה מתפלאת על טענת התובעת כי לא ידעה על כך טרם ישיבת הצוות מחודש 8/01. לפי הבנתה, היה זה נוהג מקובל המוכר לכל העובדים, ואשר איש לא הביע לו התנגדות (הנתבעת הוסיפה כי לאחר הגשת תביעה זו, חתמו כל העובדים על הסכמתם לכך).

10. 10. הנתבעת ציינה עוד כי עובד שאינו זכאי לפיצויי פיטורים אינו מחויב בדרך כלשהי בהחזר ימי החופשה שניצל "ביתר".

11. 11. הנתבעת אישרה כי לא זכור לה ששוחחה עם התובעת על נושא החופשות עם תחילת עבודתה של התובעת ואף אישרה כי "יתכן שלא שוחחנו על כך" (עמ' 5 לפרוטוקול; ההדגשה אינה במקור).
הכרעה

12. 12. כפי שעולה מפירוט העובדות דלעיל, לא היתה למעשה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אלא המחלוקת הנה משפטית בלבד -

(א) האם ימי חופשה, שנלקחים במועדים בהם הגן סגור, ועולים על מכסת החופשה החוקית (להלן: "ימי החופשה שבמחלוקת"), נחשבים כימי חופשה "ביתר" ומקנים לנתבעת זכות שלא לשלם עליהם או לקזזם (בין משכר ובין מפיצויי פיטורים);

(ב) האם התובעת נתנה הסכמה לכך, ואם כן - מה משמעותה של הסכמה זו.

להלן נדון בשאלות אלו, לפי סדרן.

13. 13. ראשית, איננו סבורים כי הנתבעת זכאית היתה, בהעדר הסכם מפורש המתיר זאת, לבצע את הקיזוז שבוצע על ידה מפיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת, או להתייחס לימי החופשה שבמחלוקת כאל ימי חופשה "ביתר" - באופן שמאפשר לה שלא לשלם עבור ימים אלו, או לקזז את שווים בדיעבד. להלן הנימוקים להכרעה זו:

א. א. חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (להלן - "החוק") מגדיר את ימי החופשה השנתית שיינתנו לכל עובד, בתלות בוותקו. מכסת החופשה הנקובה בחוק הנה מינימום שלא ניתן להתנות עליו לרעת העובד, אך אין כל מניעה כי צדדים יגיעו להסכמה בדבר מכסה גבוהה יותר.

ב. ב. אין חולק כי המעביד הוא שזכאי, לפי החוק, לקבוע את מועדי החופשה השנתית, כל עוד יעשה זאת לפי הוראות החוק ובהודעה מראש בת 14 יום לפחות (דב"ע לא/1-3 ישראל בר אדון - שמחה ג'רר, פד"ע ב' 121). במקרה שלנו, הגם שהנתבעת לא הודיעה לתובעת במפורש כי הימים בהם הגן סגור ייחשבו כימי חופשה שנתית שלה - הדבר היה ברור לתובעת, ולכן אין חולק בין הצדדים כי התובעת ניצלה את חופשתה השנתית בימים אלו (ולכן כאשר נטלה ימי חופשה נוספים - היו הם ימי היעדרות על חשבונה, וקוזזו מיידית משכרה).

ג. ג. המחלוקת בין הצדדים כפי שפורט לעיל נוגעת לאותם ימים בהם הגן היה סגור, ועלו על מכסת החופשה השנתית לפי החוק. התובעת טוענת למעשה, גם אם שלא בשפה משפטית, כי ראתה אותם כימי חופשה שנתית נוספים, הניתנים לה על חשבון המעביד ובתשלום מלא. ואכן, התובעת היתה זכאית לסבור כך, שהרי קיבלה בפועל שכר מלא גם על ימים אלו, איש לא הודיע לה - בארבע השנים הראשונות לעבודתה - כי ימים אלו נספרים בהנהלת החשבונות על מנת לנכותם בעתיד, ואף איש לא הציע לה את האופציה לעבוד במהלך ימים אלו (למשל - בניקיון הגן במהלך החופשות, בהכנתו לקראת שנת הלימודים הבאה, בקיטנה, וכיו"ב). מבחינת התובעת לא היתה לפיכך באותו שלב כל סיבה לסבור, כי ימי חופשה אותם המעסיק מחייבה ליטול - ייחשבו בעתיד כימי חופשה על חשבונה.

ד. ד. בנוסף, כבר נקבע בפסיקה כי מעביד אינו רשאי להוציא את עובדיו לחופשה ללא תשלום כפויה (ע"ע 10/03 גליה פיליפוביץ - סי.פי.אס מחשבים והנדסה בע"מ, מיום 21.2.05 - כאשר באותו מקרה נקבע כי יש לראות בכך משום פיטורים). ככל שימי החופשה העולים על המכסה החוקית יקוזזו בסיומם של יחסי העבודה, המשמעות הנה כי כלל לא שולם עבורם, ומבחינה מהותית הנם מהווים לפיכך חופשה ללא תשלום חד צדדית ורטרואקטיבית.

ה. ה. היבט נוסף מתייחס להפליה הבוטה - לשיטתה של הנתבעת - בין עובד הזכאי לפיצויי פיטורים, לבין עובד שאינו זכאי להם. העובד האחרון אינו מחויב כלל, לשיטתה של הנתבעת, להחזיר את ימי החופשה שצבר "ביתר" אלא מקבלם כ"מתנה" (כגישתה), מבלי שמצאנו הגיון או סבירות כלשהם בגישה זו, הפוגעת בשוויון ומהווה מטעם זה גם התנהגות שלא בתום לב מצד המעסיק.

14. 14. מסקנתנו, נוכח כל האמור לעיל, הנה כי בהעדר הסכם מפורש בין הצדדים, יש לראות בימי החופשה שבמחלוקת בתיק זה כימי חופשה שנתית בתשלום, על חשבון הנתבעת, וזאת גם אם הם עולים על המכסה החוקית. זאת, בהתאם להסכמה מכללא בין הצדדים, שנובעת מדרך התנהגותה של הנתבעת כפי שפורט לעיל וכן מה"הקשר התעשייתי" של הענף בו מדובר.

15. 15. ודוק: הנתבעת זכאית היתה - בהעדר הסכם אחר - שלא ליתן לתובעת את ימי החופשה העודפים, אלא להודיע לה שהיא נדרשת להגיע לגן במהלך ימים אלו לצורך ביצוע עבודות שונות, ולחלופין - ככל שאינה מעוניינת בכך - לאפשר לה ליטול ימי חופשה אלו כחופשה ללא תשלום. אלא, שהנתבעת בענייננו לא הציעה לתובעת אפשרות כזו, אלא הורתה לה למעשה - גם אם בעקיפין - שלא להגיע לעבודה בימים בהם הגן סגור, זאת הגם שהתובעת העמידה עצמה לרשות העבודה גם בימים אלו.

16. 16. יודגש, כי ייתכן כי מסקנתנו היתה שונה לו הנתבעת היתה מודיעה לתובעת בזמן אמת - בעל פה, בכתב, או באמצעות ניכוי משכרה - כי ימי החופשה העולים על המכסה החוקית אינם בתשלום, אך לא כך היה במקרה שלפנינו, והנתבעת - בהגינותה - לא ניסתה לטעון אחרת.

17. 17. נובע מהאמור לעיל, כי ימי החופשה שבמחלוקת, משך כל ארבע השנים הראשונות לעבודתה של התובעת, היו ימי חופשה על חשבון הנתבעת, ולכן הנתבעת לא זכאית היתה לקזזם. עם זאת, בחודש 8/01 נאמר לתובעת במפורש כי ימים אלו אינם על חשבון הנתבעת, אלא כי הנם נצברים במהלך השנים ובסופו של דבר יקוזזו ממנה. טענת התובעת כי לא "הבינה" את הדברים אינה משכנעת בעינינו, וזאת הן בהתחשב ביחסים הטובים ששררו בין הצדדים (כך שלא היתה לתובעת סיבה לחשוש מפני הצגת שאלות לנתבעת), והן בהתחשב ברושם שהותירה בנו התובעת (כאדם אינטיליגנטי המודע לזכויותיו).

אין זה סביר לפיכך כי התובעת שמעה דבר מה שהנו רב חשיבות לתנאי עבודתה, ולמרות זאת בחרה שלא "להתעמק" בו כדבריה. סביר יותר בעינינו כי התובעת הבינה כבר בשלב זה את משמעות הדברים, ועל אף זאת בחרה להמשיך לעבוד בלא לומר דבר.

18. 18. בהתחשב בכלל הנסיבות, כאשר התובעת המשיכה לעבוד בלא לומר דבר על אף שהיתה מודעת לתנאי (מבחינתה - החדש) שהציבה הנתבעת לגבי ימי החופשה, וכאשר המשיכה שלא להגיע לגן במהלך ימים אלו בלא לבקש לעבוד במהלכם - אנו סבורים כי יש לראות בכך הסכמה בהתנהגות מצד התובעת לתנאי עבודתה החדשים, באופן המונע ממנה לחזור בה מהסכמה זו בסיום יחסי העבודה, או להתכחש לה. יש לזכור כי הנתבעת הסתמכה, לפחות משלב זה, על התנהגות התובעת וההסכמה שניתן היה ללמוד ממנה, וכלכלה צעדיה בהתאם; התנהגותה של התובעת, במסגרתה שמרה בליבה פנימה את התנגדותה, מהווה לפיכך גם התנהגות שלא בתום לב.

19. 19. לסיכום - אנו סבורים כי לנתבעת אסור היה לקזז ימי חופשה עודפים עד חודש 8/01, אך ממועד זה ואילך כלל ההסכם בין הצדדים הסכמה כי ימי החופשה שבמחלוקת הם על חשבון התובעת, וכי ניתן יהא לקזזם מהזכויות שיגיעו לה בסיום העבודה. לאור זאת, ניתן היה לקזז מפיצויי הפיטורים ימי חופשה ביתר שנלקחו לאחר חודש 9/01. עיון ב - נ/1 (שהיה מוסכם על הצדדים) מלמד כי במהלך תקופה זו עמדו לזכות התובעת 24 ימי חופשה לפי החוק, כאשר ניצלה במהלך תקופה זו 46.5 ימים. היתרה לחובתה עומדת לפיכך על 22.5 ימים, ימים אותם זכאית היתה הנתבעת לקזז עם סיום יחסי העבודה בהתאם להסכמה בין הצדדים שפורטה לעיל.

20. 20. בהתחשב בשוויו של יום חופשה כפי המפורט במסמכים שהגישו הצדדים (נתון שלא היה במחלוקת כלשהי - 143.04 ₪), סך הקיזוז המותר מפיצויי הפיטורים של התובעת עומד על 3,218.4 ₪. כיוון שהנתבעת קיזזה בפועל סך של 10,584.96 ₪ - היתרה לזכות התובעת הנה 7,366.56 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.12.03 ועד התשלום בפועל (התובעת דרשה בתביעתה "ריבית הלנה" ממועד הגשת התביעה, אך אין זכאות לפיצויי הלנה בנסיבות אלו הן לגופו של עניין, נוכח המחלוקת הכנה בין הצדדים, והן בהתחשב בהתיישנות הדרישה לפיצויי הלנה).

21. 21. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,366.56 ₪ בתוספת ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.12.03 ועד התשלום בפועל. בהתחשב בהסכמת הנתבעת לשלם את הסכום שנפסק (או דומה לו) לזכות התובעת במסגרת פשרה, לא מצאנו לנכון לחייבה בהוצאות כלשהן.
22. 22. על פסק-דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 15 יום.
ניתן היום ד' בחשון, תשס"ו (6 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים
דוידוב מוטולה סיגל, שופטת - אב"ד

נ.צ. מר יואב רוזן
ק: נעמי ט.








דמ בית דין אזורי לעבודה 2613/05 ברדיצ'בסקי גלינה נ' נוי דבורה (פורסם ב-ֽ 07/11/2005)