פסקי דין על צבי יהודה | פסקי דין על אלה ניסנוב

4499/94 א     19/11/1997




א 4499/94 צבי יהודה נ' אלה ניסנוב





בבית משפט המחוזי ב נ צ ר ת
פרוטוקול

תיק אז': 4499/94
תיק המ': 19920/97
בפני
: כבוד השופטת ד"ר נאוה דנון


המבקש: צבי יהודה


נ ג ד

המשיב: אלה ניסנוב



פסק דין


נתבקשתי על ידי ערכאת הערעור להשלים את פסק דיני בהכרעה ברורה לגופו
של עניין איזו משתי הגרסאות, של התובע או של הנתבעת מקובלת עלי על פי
מכלול הראיות שהיה בפני
.

משום כך, אינני חוזרת על פרטי פסק הדין אני משלימה אותו, כפי
שנתבקשתי.

משתי הגרסאות זו של התובע וזו של הנתבעת אני מעדיפה את גרסתה של
הנתבעת. ובמילים אחרות, אני מאמינה לנתבעת, אינני מאמינה לתובע
ולפיכך אני דוחה את תביעתו, ולהלן נימוקיי:

.1 בהתנהגותו של התובע עובר למשפט נפלו פגמים הפוסלים את מהימנותו
בעיני:
א. התובע פרסם בעתון כי הוא פנוי, בודד ומחפש בת זוג לחיים, וזאת
למרות שלא היה פנוי.

אינני מאמינה כי גילה זאת לנתבעת זמן קצר לאחר שנפגשו.

אני מקבלת את גרסתה כי כשנפגשו אמר לה שהוא גרוש ועובדת היותו
לא גרוש (ת/ )10נודעה לה באקראי רק ב- .22.2.94גילויה שלא
מפיו של התובע אלא מתוך מסמכים שמצאה הנתבעת על שולחנו הוא
שגרם בין היתר לריב שבין השניים באותו לילה.

ב. לאחר ניתוק היחסים, ב- 23.2.94זייף התובע מכתב בשם הנתבעת
(נ/ )2המופנה לבנק המזרחי בו נכתב:
"בזה אני מבקשת באופן דחוף למסור לבן זוג שלי יהודה צבי
ת.ז 077328912סך 3,800ש"ח במזומן ובתמורה לחייב
חשבוני הנ"ל בסניפכם. מאחר וטרם קבלתי פנקס שיקים אני
זקוקה מיד למזומנים. בכבוד רב ניסנובה"
בצד שמאל של המכתב מופיע השם ניסנוב אלה רח' טרומן 28קרית
חיים ת.ז .01679999

הסברו של התובע כי נכנסה בו רוח שטות אינו מקובל עלי. צריך
יותר מרוח שטות כדי לזייף מכתב כזה.

ג. גם בעבר הלא רחוק, ,15.2.93כתב התובע מכתב בשם אשתו וגם חתם
עליו את שמה בו ביקשה מחברת הביטוח "כלל" למסור לו כספים.
הסתבר כי אשתו לא כתבה את המכתב הנ"ל וגם לא חתמה חתימת הסב על
השיק שנתקבל מחברת הביטוח. למרות זאת אמר התובע כי לא חתם את
שם אשתו על השיק ואח"כ הוסיף כי חתם על השיק מאחור את שמו.
לגבי המכתב אמר כי איננו זוכר מי כתב את המכתב, יכול להיות
שהוא כתב והיא חתמה בנוכחותו לא יכול להיות שהוא חתם במקומה
(עמ' 23ש' .)24

אין צורך בהכשרה גרפולוגית בכדי לקבוע כי המכתב בו ביקש התובע
ב- 27.1.93מחברת הביטוח כלל לפדות את הפוליסה בהקדם והמכתב
הכתוב בידי אישתו מ- 15.2.93נכתבו בידי אותו אדם. אין שום
דמיון בין חתימתה של האישה על המכתב מ- 15.2.93לבין כתב ידה
המופיע במסמך נ/ 12שהגיש עו"ד בצרי (כאשר אמיתות מסמך שנויה
במחלוקת רשאי שופט להשוות את המסמך עם דוגמא המצויה בידו. לא
בכל מקרה יש צורך בחוו"ד של מומחה ]זוסמן, סהד"א מהדורה 6עמ'
.)[459

עם זאת יש לציין כי המכתב נבדק על ידי גרפולוגית אשר קבעה כי
המכתב נכתב בכתב ידו (נ/ .)14התובע גם אמר כי אשתו כתבה את
המכתב וחתמה עליו והוא קיבל אותו ממנה ואח"כ טען כי נתנה לו
יפוי כח והסכימה שיקבל את הכסף.

נוסח המכתב זהה למכתב שכתב התובע לבנק המזרחי:
"אני החתומה מטה יהודה מירה ת.ז 7370045מבקשת בזה
למסור לבעלי יהודה צבי ת.ז ... את השיק הרשום על שמי
לא סחיר עבור פדיון פוליסה לבטוח חיים שהסתיימה השנה.
ותודה על השרות הטוב שגיליתם כלפינו. על החתום יהודה
מירה"

בצד שמאל של המכתב מופיע השם יהודה מירה ת.ד... ת.ז... רח' אבא
הילל סלבר 25חיפה.

.2 התובע הוא אשר לגרסתו פנה לנתבעת בהצעה להפקיד 100,000ש"ח על
שמה מאחר והוא חושש שאשתו תעקל את כספו.

מכאן שלא היה זה רעיון של הנתבעת ואין לכן ליחס לה תיכנון מכוון
לגזילת כספו של התובע. אילו היה זה כך, ניתן היה לצפות שדווקא
הנתבעת תהיה זו שתיזום תוכנית להפקדת כספים על שמה.

חשוב לציין את עדותה של הנתבעת שאני מקבלת אותה, כי קודם בא אליה
התובע בהצעה שהיא תמכור את דירתה והוא את דירתו ויחד יקנו דירה
משותפת, הצעה שנדחתה על ידי הנתבעת.

התובע ניסה לשכנע אותי כי הצעה כזו לא באה מצידו מאחר ואין לו
אפילו דירה משלו - לא שוכנעתי. לעומת זאת אני מאמינה לנתבעת שהצעה
זו אכן באה מפיו של התובע ולאחר שלא הצליח לקבל ממנה כספים בדרך
זו שיכנע אותה כי הוא אשף פיננסי ואם תיתן לו כספים יצליח להכפיל
אותם ויותר מזה.

.3 הנימוק שנתן התובע להפקדת הכסף על שמה של הנתבעת, החשש שאישתו
תעקל את כספיו - לא עמד במבחן ההגיון, הסבירות והאמינות.

א. התובע לא שכנע מדוע רק בזמן האחרון החל לחשוש שאשתו תעקל לו
כספים לאור זאת, שהעיקול שעשתה נעשה לפני שלוש שנים. מדוע לא
חשש מעיקולים על ידי אשתו במשך שלוש שנים ומה גרם לכך שבינואר
94החל פתאום לחשוש? לכך לא ניתן הסבר.

ב. האשה העידה כי ידעה שלתובע כספים משום שאמר לה זאת בנוכחות
עו"ד ובבית המשפט ולא סברה שהוא מסתיר אותם ממנה. היא לא
התכוונה לעקלם מאחר ועזר לבן בחתונה וברכישת הדירה וחשבה שאת
הכסף הזה צריך לחלק גם לילדים. בנ/ 12שנכתב ע"י האישה נאמר:
"הוא העביר כל הכסף על שם הילדים וגם הדירה בנווה שאנן פרטית
שלו". מכאן שהאישה ידעה שהעביר הכספים על שם הילדים ולא עיקלה
אותם ולכן לא היה צורך להבריח את הכספים לחשבון על שם הנתבעת
מחשש עיקול.

ג. לאשה לא הייתה שום סיבה לעקל את הכספים מאחר והיא ויתרה על
מזונותיה וגם על ביטוח החיים.

ד. אם הכספים ישבו לבטח בחשבונות הילדים במשך כל השנים, מדוע חדלו
לפתע להיות בטוחים שם בינואר ?94העברתם לחשבון הנתבעת לא
הייתה מבטיחה אותם יותר מאשר בחשבון הילדים כי ניתן היה בקלות
להצביע על מקור הכספים.

ה. לדברי התובע שמע מאשתו ב- 5.1.94בבית הדין הרבני כי היא מוכנה
לקבל גט אך מבקשת 30,000ש"ח. מכיוון שהוא היה זה אשר רצה בגט
על פי עדותו, לא היה צורך להבריח 100,000ש"ח מחשבון הילדים.
התובע יכול היה לתת לאשתו 30,000ש"ח ובזה להשיג את מבוקשו.
התובע גם אמר כי התכוון לשלם לה מתוך חיסכון 30,000ש"ח
שהתכוון לחסוך תוך חודש וחצי, ואם לא יצליח לחסוך, על ידי
מכירת קרנות הנאמנות בבנק. אם כך לשם מה צריך היה להוציא
100,000ש"ח מחשבונות הילדים ולרשום אותם על שם הנתבעת.
.4 עדותו של התובע לגבי נסיבות פתיחת החשבון אינה מתקבלת על דעתי.

א. התובע העיד כי ב- 5.1.94לאחר ישיבת בית הדין הרבני החליט
להוציא כספים מחשבונות ילדיו ולהעביר על שם הנתבעת וב- 6.1.94
בבוקר סיפר לנתבעת על תוכניתו לפתוח חשבון על שמה והיא הסכימה.

הזמן הקצר שעבר בין ישיבת בית הדין הרבני, החלטתו לפתוח חשבון
על שם הנתבעת, השיחה איתה בה הסכימה לפתיחת החשבון על שמה
וביצוע ההחלטה איננו סביר ואיננו עולה בקנה אחד עם אופיו של
התובע כפי שנתגלה במשפט, של אדם שקול ומחושב.

מסתבר שכבר ב- 6.1.94היה בכיסו של התובע שיק בנקאי על סך
40,000ש"ח שמשך מחשבון בנו מבנק המזרחי לפני ה- .6.1.94
השיק הבנקאי השני על סך 50,000ש"ח שהוצא מחשבון הבנק בסניף
בל"ל מגדל חיפה הוצא ב- 08:53בבוקר. זה איננו מסתדר עם עדות
התובע כי ב- 6.1.94בבוקר אכל עם הנתבעת ארוחת בוקר וסיפר לה
על תוכניותיו לגבי הכסף הנ"ל ורק אח"כ הלך לבנק כדי להוציא את
הכסף.

אני סבורה שאין שום קשר בין רכישת שני השיקים הבנקאיים ב-
6.1.94לבין הישיבה בבית הדין הרבני.

ב. התובע לא שיכנע מדוע הפקיד בחשבון על שם הנתבעת שיקים בנקאיים
ולא שיקים אישיים. הנימוק כי בין מועד הפקדת השיק האישי ועד
לפרעונו עלולה הייתה אשתו להטיל עיקול על חשבון הבנק הוא בלתי
הגיוני.

כאמור אם היתה האישה מוכיחה כי הכספים שבחשבון הילדים הם כספי
התובע לא הייתה העובדה שמחשבון זה הועברו כספים לחשבון הנתבעת
בשיקים בנקאיים מהווה מחסום בפני
עיקול היפותטי.

ג. התובע לא שיכנע מדוע השיק השלישי שהופקד ב- 8.2.94הופקד כשיק
אישי לפקודת הנתבעת. הנימוק כי החשש לעיקול על ידי אשתו לא היה
כבר קיים ב- 8.2.94משום שיתרת החשבון הייתה מיועדת לתשלום
לאישה לצורך קבלת גט, הוא בלתי הגיוני.

ד. התובע חתם את שם הנתבעת בעברית על הוראות המכירה של ניירות
הערך ולא השתמש ביפוי הכח שקיבל לפעול בחשבון. לעומת זאת,
כשנתן הוראה לבנק להעביר את הכסף לחשבון בתו חתם את שמו
בעברית וכשנשאל מדוע פעל באופן שונה בשני המקרים אמר כי במקרה
הראשון חשש מאשתו (עמ' 25ש' )7במקרה השני כבר לא, כי ניתק את
הקשר עם הנתבעת. גם בהסבר זה אין שום הגיון והרי אם רצה להסתיר
את כספיו מאשתו המשיכה מטרה זו להתקיים, גם לאחר ניתוק הקשר עם
הנתבעת.

ה. התובע אמר כי הכסף נועד לתוכניות חסכון לשנתיים. בפועל רכש
ניירות ערך בסכום של 101,000ש"ח.

.5 ב- 22.2.94פרץ סכסוך בין הצדדים שהביא לניתוק ביניהם. התובע העיד
כי הנתבעת טענה שגילתה שיש לו כספים בחו"ל 500,000ש"ח ולמרות
שהכחיש זאת ואמר לה כי אם יש לו כסף הוא מתנה בשבילה לא התפייסה
והחליטה לעזבו בו בלילה.

הנתבעת לעומת זאת הסבירה את הניתוק בכך שכאשר ביצעה את עבודת
הנקיון בביתו של התובע, גילתה תוך כדי סידור הניירות על שולחנו
כי התובע נשוי וכן נחרדה כאשר ראתה שהתובע חותם את שמה על ההוראות
למכירת ניירות ערך ב- 14,000ש"ח בחשבון שנפתח על שמה, במקום
לחתום את שמו וגם לא סיפר לה על פעולות המכירה בחשבון. היא חשדה
שהתובע מנסה למשוך את כספה.

משני ההסברים הללו אני מעדיפה את ההסבר של הנתבעת.

.6 ההסבר של התובע נשמע לי חסר כל הגיון. וכי למה תרצה הנתבעת לעזוב
אותו אם גילתה שהוא בעל 500,000ש"ח בחו"ל ועוד מוכן להעמיד סכום
זה לרשותה?

.7 התגובה של התובע לאחר הריב ב- 22.2.94בבוקרו של ה- 23.2.94איננה
מתאימה לאדם שמספר שעות קודם לכן הצהיר בפני
הנתבעת שרצה לשאתה
לאישה ואיתה רצה לחיות את שארית ימיו:
א. הוא נותן הוראה לבנק האמריקאי הישראלי להעביר את כל הכספים
הנמצאים בחשבון הנתבעת לחשבון בתו בבנק לאומי.

ב. הוא מזייף מכתב המיועד לסניף בנק המזרחי בשם הנתבעת בו היא
מבקשת למסור לו 3,800ש"ח המצויים בחשבון. הבנק פועל לפי הוראה
זו אך עקב הודעת הנתבעת כי תפנה למשטרה מחזיר התובע את הכסף
לבנק.

ג. הוא מחליף את הצילינדר בדירתו. המהירות בה הוא מוכן לוותר על
חברתה של זו שהועיד להיות אשתו ושרק 13ימים קודם לכן ב-
10.2.94פתח על שמה חשבון בבנק המזרחי והפקיד בו כספים שנועדו
לטענתו להוות את התקציב החודשי של משק הבית בחייהם המשותפים -
מעוררת ספק בכך שהתובע היה מאוהב בנתבעת, האמין בה והעביר
כספים על שמה לצורך חייהם המשותפים ומחזקת את גרסת הנתבעת כי
לתובע לא היה שום עניין בנתבעת פרט לכספים שמסרה לו מהדודה.
.8 התובע מבקש להאמין לו כי העביר 100,000ש"ח על שם אישה זרה ועניה
לאחר הכרות קצרה של חודשיים, מאחר והיה מאוהב בה ורצה לשאתה לאשה
ולהמשיך לחיות איתה, לאחר שהנתבעת עברה לגור עימו בדירתו כבעל
ואישה.

התובע לא הצליח לשכנע אותי כי בינו לבין הנתבעת התפתחו יחסים
רומנטיים, כי היא חיה איתו בדירתו כבעל ואישה וכי היו לו תוכניות
לשאתה לאישה.

א. התובע מסר מועדים שונים בהם עברה הנתבעת לגור בביתו: תחילת
דצמבר (עמ' 18ש' )6וכן סוף ינואר או תחילת פברואר 94
(סעיף 3לתביעה).

ב. התובע אמר כי היא עברה לגור אליו מאחר ואמרה שאצלה בדירה קר
ואין כיסוי לה ולבנה. אינני מאמינה שהדברים אפילו נאמרו.

ג. אינני מאמינה שהנתבעת השאירה את בנה בן ה- 16לבד בדירה ועברה
לחיות אצל התובע שזה עתה הכירה. הנתבעת העידה וגם מסרה בעדותה
במשטרה (ת/ )10כי לאחר שבועיים קיימה עם התובע יחסי מין
והודיעה לו שאינם מתאימים. הוא הציע לה לבצע עבורו עבודות
ניקוי ובישול וכן ללמוד ולעבוד במחשב שבביתו בהיותו יועץ מס.
היא קיבלה את ההצעה והיתה באה לעבוד בדירתו של התובע ברח' חנה
סנש שלוש פעמים בשבוע בבוקר ובערב כיוון שבמשך היום טיפלה בילד
מפגר. התובע הורה לה לפתוח חשבון בבנק המזרחי ברח' הנביאים בו
היתה בעלת זכות החתימה היחידה ובו יפקיד התובע שיקים של
לקוחות על מנת לשלם את משכורתה.

אני מעדיפה את גרסתה של הנתבעת שלא חייתה עם התובע בדירתו
אלא הייתה באה לעבוד שם שלוש פעמים בשבוע.

ד. החלפת הצילינדר בבוקר שלאחר הריב אינה עומדת בקנה אחד עם הצהרת
האהבה של התובע. ניתן היה לצפות שהתובע יתן לו ולה הזדמנות
נוספת לפיוס. קשה להבין כיצד קרוב לחצות היתה עדיין אישתו
לעתיד ובבוקר כבר הפכה לנוכלת שצריך למנוע בעדה את הכניסה
לדירה ולהעביר כספים מחשבונותיה.

ה. למרות שהתובע הכיר וחי עם נשים אחרות לפני שפגש את הנתבעת
(נ/ )11מעולם לא פתח חשבונות בנק על שם נשים אחרות. אין שום
הסבר מדוע לפתע יתן אמון באישה אותה הכיר חודשיים בלבד, אישה
ענייה המשתכרת 800ש"ח לחודש ומטופלת בבן קטין ויפקיד על שמה
את כל חסכונות חייו (סעיף 18לתצהירו).

ו. התובע לא הצטייר כטיפוס רומנטי. הוא העיד על עצמו שהוא יועץ מס
ואיש כספים זהיר ומחושב. הוא העיד כי הבזבוז של הנתבעת הרגיז
אותו והודיע לה כי עליהם לחיות בתקציב של 4,000ש"ח לחודש כולל
1,500ש"ח שכר דירה ואף פרוטה יותר (ת/ .)1לשם כך פתח את
החשבון בבנק המזרחי על שמה של הנתבעת. (כאמור בפסק הדין
לא האמנתי שלתובע היה מספיק זמן והזדמנות לעמוד על כך שהנתבעת
בזבזנית כביכול).

ז. התובע העיד כי אמר לנתבעת כי ברגע שהיא עוברת לחיות איתו היא
לא חוזרת, הוא זקוק לאישה לחיות איתה בדירה שנתיים לפחות (עמ'
19ש' )9כלומר, הכל אצל התובע מחושב מראש ואין מדובר
ברומנטיקן המאבד את ראשו, שוכח את כל כללי הזהירות ומפקיד סכום
של 100,000ש"ח על שם אישה עניה לאחר הכרות כה קצרה.

ח. התובע העיד כי אחותה של הנתבעת חייבת לו עד היום 130ש"ח עבור
כרטיס לנשף סילבסטר אליו הזמין את הנתבעת וזו ביקשה לצרף את
אחותה. האחות לוותה ממנו את דמי הכרטיס אותם היה אמור לקבל
כעבור כמה ימים ולא החזירה. לאדם שבאפריל 1995זוכר 130ש"ח
ששילם לנשף סילבסטר בדצמבר 93עבור כרטיס לאחות זו המיועדת
להיות חברתו לחיים וטוען כי המדובר בהלוואה, אינני מאמינה
שהפקיד 100,000ש"ח על שם אישה זרה שזה מקרוב הכיר.

ט. התובע הצטייר כאדם מחושב בכל צעדיו הוא מנהל חשבונות מוסמך
ויועץ מס מזה 30שנה ולמרות שמדובר במקצוע שאין להתבייש בו -
שמו ומענו חסויים. הוא אינו רשום בשום מקום בספר טלפונים
כלשהו, לא באופן פרטי, לא כמנהל חשבונות ולא כיועץ מס. רק מי
שמכיר אותו יודע כיצד להשיג אותו. גם אצל שלטונות המס איתם
עובד רשומה רק תיבת הדואר שלו (עמ' .)26

י. התובע העיד כי את הסכום של 4,000ש"ח שהפקיד בחשבונה של הנתבעת
בבנק המזרחי על שמה לצורכי תקציב משק הבית המשותף, לווה
מפקידתו יפה. מי שזקוק ללוות כספים מפקידתו כדי להפקיד בבנק את
התקציב החודשי שלו לכלכלה ומגורים לא יפקיד 100,000ש"ח מכספו
על שם אישה זרה.

.9 ואחרון אחרון, נקודה שולית אולם יש בה כדי לחזק את גרסת הנתבעת.

אומנם לא הוכח מה עשה התובע במזומן שקיבל מהנתבעת ב- 24.12.93ועד
שהלכו יחדיו לבנק ב- 9.1.94אולם, עיון בדפי החשבונות של ילדיו
יהודה חנה בבנק לאומי ויהודה אילן בבנק המזרחי המאוחד בע"מ (ת/2
ות/2א') מראה כי בתקופה שבין 25.12.93ועד 31.12.93נתן התובע
הוראות קניית ניירות ערך בסכום של כ- 25,000ש"ח בחשבונו של יהודה
אילן ובתקופה שבין 29.12.93ועד 31.12.93חייב התובע את החשבון
בפעולות יומן בסכום של כ- 70,000ש"ח בחשבונה של חנה יהודה. סך כל
הסכום הזה הוא כ- 95,000ש"ח.

כאמור קירבת הזמן והתאמת הסכומים מחזקת את טענת הנתבעת שנתנה
לתובע את הסכום של 100,000ש"ח, ואלה שמשו לו מקור לרכישת ניירות
הערך בסכום זהה.

.10לאור האמור לעיל אינני מקבלת את גרסתו של התובע.

לעומת זאת אני מקבלת את גרסתה של הנתבעת כי שוכנעה על ידי התובע
שהינו אשף פיננסי ובידיו להכפיל ולשלש כסף בבורסה. היא נתפתתה
ומסרה לו 100,000ש"ח במזומן ב- ,23.12.93כספים שקיבלה מדודתה
הזקנה אשר הועידה אותם לדירה לבנה. אני מקבלת כאמינים את דברי
הנתבעת כי אחותה הביאה לה את הכסף הביתה, הכסף נמצא בתוך תיק גדול
וכיוון שפחדה להישאר בבית עם כסף רב בשעות הערב ביקשה מחבר של בנה
להסיע אותה לרח' חנה סנש בחיפה לדירתו של התובע כדי למסור לו את
הכסף. החבר הוזמן להעיד אך נמסר כי עקב היותו בשירות סדיר לא יכול
היה להופיע.

אני מקבלת את דברי הנתבעת כי איבדה כל אמון בתובע משראתה את
חתימתה המזוייפת מתנוססת על הוראות מכירת ניירות הערך מבלי שסיפר
לה שכך נהג ושמכר ניירות ערך וכעסה על כך הוגבר משגלתה כי איננו
גרוש.

נראה לי כי שום אדם לא יכעס והדבר לא ישמש עילה לניתוק יחסים, אם
יראה את חתימתו מתנוססת על מסמכים המתייחסים לכסף לא לו. כמו כן,
קשה לי להניח שהתעלפותה של הנתבעת בבנק משנודע לה שהתובע נתן
הוראות להעביר את הכספים שבחשבון הייתה מדומה ואם לא הייתה מדומה
קשה לי לקבל שהיא הייתה מתעלפת כאשר המדובר בכסף לא לה. לכן,
תגובתה בשני המקרים נראית לי תגובה אמיתית של אישה שאיבדה אמון
בגבר שהאמינה בו ושנוכחה לדעת לפתע כי יחד עם האמון אבדו גם
100,000ש"ח.

מכיוון שכל שניתבקשתי היה להשלים את פסק הדין על ידי מתן הכרעה ברורה
גרסתו של מי מקובלת עלי, אני רואה את עצמי מנועה מלפסוק הוצאות אותן
לא פסקתי בפסק הדין, שאם לא כן הייתי הפעם מטילה הוצאות לטובת הנתבעת.

ניתן היום 19/11/97

___________________
ד"ר נאוה דנון
,שופטת

העתק מתאים למקור
סעיד אבו זלאם - מזכיר ראשי
אלנברג אוה
ר199207ך.ת








א בית משפט מחוזי 4499/94 צבי יהודה נ' אלה ניסנוב (פורסם ב-ֽ 19/11/1997)