פסקי דין על לוי מוריס | פסקי דין על עו"ד ארי דניאל קחטן

35269-11/18 רתק     22/11/2018




רתק 35269-11/18 לוי מוריס נ' עו"ד ארי דניאל קחטן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רת"ק 35269-11-18 מוריס נ' דניאל קחטן






לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקש
:

לוי מוריס
בעצמו


נגד


המשיב
:

עו"ד ארי דניאל קחטן




החלטה


1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בהרצליה (כב' הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב) מיום 31.10.18 בת"ק 44914-06-18 לפיו נדחתה תביעת התובע – המבקש, ללא צו להוצאות.

2.
עניינה של התביעה הקטנה בפיצוי
בגין עיכוב ברישום דירה שנרכשה ע"י התובע בשנת 2004.


ביום 3/4/2004 התקשר התובע בהסכם עם חברת מעונות דיור ופיתוח רחובות בע"מ וחברת אס.סי.אר בניה והשקעות בע"מ (להלן: "החברות") לרכישת דירה בבניין מגורים ברחוב הדר בחולון (להלן: "ההסכם").


בסעיף 11 להסכם נכתב:
"א. החברה תפעל, לכשיתאפשר הדבר, לרישום תכנית איחוד וחלוקה של המגרש...

ב. החברה תרשום לטובת הקונה, לכשיתאפשר הדבר, הערת אזהרה לאחר שהקונה ישלם לחברה את מלוא התמורה ויחזיר לחברה ו/או לעוה"ד קודם לכן את הערבויות הבנקאיות אותן קיבל – אם קיבל...

ג. החברה תרשום את הבית כבית משותף לבדו או יחד עם הבית המשותף הסמוך לו שיבנה על מגרש 1005 בהתאם להוראות חוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 תוך ארבע שנים ממועד מסירת החזקה בדירה לקונה או מגמר רישום תכנית האיחוד והחלוקה של המגרש בלשכת רישום המקרקעין או מגמר בניית שני הבניינים הנ"ל – לפי המאוחר מביניהם ואת הדירה ע"ש הקונה תוך שנה מיום רישום הבית כבית משותף כאמור לעיל וזאת אך ורק בתנאי שהקונה מילא את כל התחייבויותיו עפ"י חוזה זה.

ד. מוסכם על הצדדים כי איחור בביצוע הרישומים הנ"ל שלא באשמת החברה לא יהווה הפרה של חוזה זה. איחור שיהיה באשמת החברה יזכה את הקונה אך ורק בפיצוי בגין הנזקים הממשיים שיגרמו לו, אם יגרמו.

ה. לפני הרישום מתחייב הקונה להמציא אישורים מרשויות המס העירוניות והממשלתיות המופנה לרשם המקרקעין ברי- תוקף ...".

בסעיף 2 לנספח התמורה (נספח ג' להסכם) צוין עוד:

"בנוסף לתמורה כמוגדר לעיל ישלם הקונה ביום חתימת החוזה סכום השווה ל-1.5% מהתמורה בתוספת מע"מ, דהיינו, סכום של 15,186 ₪ ... וזאת כהשתתפותו בהוצאות החברה בקשר עם הטיפול המשפטי".

3.
בכתב התביעה טען המבקש כי הנתבע מייצג את החברות ואותו לצורך רישום הבניין כבית משותף והענקת זכות קניינית לתובע בגין הדירה שרכש.
נטען כי במעמד חתימת ההסכם נכח הנתבע והועבר לו שכ"ט בגין רישום הבניין כבית משותף, רשום הדירה בפנקס הזכויות והענקת זכות קניינית לתובע.
לכתב התביעה צורף העתק קבלה מיום 3.2.2004 על סך 15,870 ש"ח – נספח ב'.
נטען כי הנתבע רשם את החברות כבעלים
ומתחמק מרישום הבניין כבית משותף. כמו כן זכותו החוזית בגין רכישת הדירה משועבדת לבנק פועלים כיוון שהערבות הבנקאית שניתנה לתובע בגין התשלומים ששולמו על ידו לחברות,
טרם הוחזרה לבנק. התובע טרם קיבל זכות קניינית בדירה שרכש.
בסעיף 8 לכתב התביעה מבוקש לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בגין סבל ועגמת נפש שנגרמו לתובע בשל מעשי ומחדלי הנתבע בסך של 33,500 ₪.

4.
בכתב ההגנה
הנתבע טען כי אין לו כל יריבות עם התובע, ועל כן דין התביעה להידחות.
לטענת הנתבע הוא מעולם לא חתם על כל מסמך מול התובע ולא התחייב כלפיו לדבר.
נטען כי
מסעיף 11 להסכם עולה כי לא קיימת יריבות בין התובע לנתבע, ואם יש לתובע טענות כלשהן עליו להפנותן לחברות בלבד.
הנתבע מפנה לסעיף 11ה להסכם וטוען כי לא צורף לכתב התביעה מסמך המלמד כי התובע עמד בתנאים הנדרשים לרישום והתובע אף לא טען כי עמד בתנאים אלו.
לחילופין, סעיף 11ג להסכם העוסק ברישום הדירה מתנה את רישום הדירה ברישום הבנין ובנין נוסף כבית משותף. מאחר ועד היום נבנה בנין אחד בלבד, אין באפשרות החברות לרשום את הבניין כבית משותף בהתאם להוראות לשכת רישום המקרקעין ובהתאם לתנאי ההסכם עליו חתם התובע. לכן גם לא ניתן לרשום את הבעלות על שם התובע, שהרי רישום הבעלות על שם קוני הדירות נעשה ע"י לשכת רישום המקרקעין רק לאחר רישום הבית כבית משותף.

הנתבע טען גם להתיישנות התביעה.

5.
בדיון
שהתקיים בבימ"ש קמא ביום 31.10.18 העידו התובע והנתבע.

6.
פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות:

לאחר שבימ"ש קמא שמע את הצדדים, עיין במסמכים ושקל את נסיבות המקרה,
הגיע למסקנה לפיה דין התביעה להידחות בשל העדר יריבות.

בימ"ש קבע כי
מלשון ההסכם – סעיף 11 להסכם וסעיף 2 לנספח התמורה- ברור שהחובה לרשום את הדירה חלה על החברה, ומשכך יש טעם בטענת הנתבע כי אין יריבות בינו ובין התובע.
בימ"ש קמא ציין כי התובע הציג קבלה בגין השתתפות בהוצאות הטיפול המשפטי עליה מתנוסס שם הנתבע, אולם נקבע כי לא די במסמך זה בכדי להחיל את החובות הנובעות מההסכם
בין התובע והחברה - על הנתבע שהינו עורך הדין מלווה העסקה, ולא לקח על עצמו מעולם את התחייבויותיה.

נקבע כי מאחר ואין מחלוקת כי התובע לא התקשר בהסכם עם הנתבע,
אין מנוס מהקביעה כי בין הצדדים אין יריבות, ולפיכך
התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

7.
בבקשת רשות ערעור נטען כי בימ"ש קמא שגה בהחלטתו לדחות את התביעה בשל העדר יריבות.

המבקש חוזר על הנטען בכתב התביעה ומוסיף כי כאשר הוא פונה לחברות הן מצידן מפנות אותו לנתבע לרישום הבית כמשותף, וכן כי המשיב קיבל ייפוי כוח בלתי חוזר ממנו כדי לרשום את הדירה בפנקס הזכויות.
המבקש
טוען כי מאחר ולנתבע שולם שכ"ט בסך 15,186 ₪ בגין רשום הבניין כבית משותף והוא לא פעל בעניין זה, יש להשיב לו את שכר הטרחה במלואו.

8.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:


א.
הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15
צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל
(20.5.15)).

המקרה שלפני אינו נכנס לגדר החריגים המצדיק מתן רשות ערעור.

ב.
הכרעת בימ"ש קמא נעשתה במקרה דנן על בסיס עדויות הצדדים שנשמעו בבימ"ש קמא וחומר הראיות.

מסקנתו של ביהמ"ש מבוססת על לשון ההסכם ובימ"ש קמא נימק מדוע הקבלה שצורפה לכתב התביעה, אין בה כדי ליצור יריבות בין הצדדים בנוגע לטענות המועלות ע"י התובע נגד הנתבע בכתב התביעה.



ג.
במסגרת בקשת רשות הערעור המבקש מעלה טענה חדשה.
המבקש טוען כי המשיב קיבל ייפוי כוח בלתי חוזר ממנו כדי לרשום את הדירה בפנקס הזכויות.

ייפוי כוח לא נזכר בכתב התביעה של התובע והתובע אף לא הזכיר מסמך זה בדיון שהתקיים ביום 31.10.18 במסגרתו השמיע טענותיו.

אין
זה מדרכה של ערכאת הערעור לדון בטענות חדשות, שלא הועלו ולא נשמעו בערכאה הדיונית. בנסיבות אלה, לא אדרש לטענה זו.
למעלה מן הצורך, אציין כי מדובר בטענה שנטענה באופן סתמי ונעדרת פירוט כלשהו.

ד.
בימ"ש קמא בחן את מכלול הטענות והגיע למסקנה ולפי יש לדחות את תביעת המבקש.
בימ"ש קמא נימק את הכרעתו ונימוקיו מקובלים עלי.

על כן, אין עסקינן במקרה חריג בו יש להתערב בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

9.
לסיכום:

א.
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב.
בנסיבות העניין, לא אחייב בהוצאות.

ג.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.



ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ט, 22 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 35269-11/18 לוי מוריס נ' עו"ד ארי דניאל קחטן (פורסם ב-ֽ 22/11/2018)