פסקי דין על אילה שינוע והובלות | פסקי דין על דוד אדומים שירותי הובלה ומנוף | פסקי דין על דוד יצחק | פסקי דין על גדעון זרזר

30353-10/18 עע     28/11/2018




עע 30353-10/18 אילה שינוע והובלות בע"מ, דוד אדומים שירותי הובלה ומנוף בע"מ, דוד יצחק נ' גדעון זרזר








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 30353-10-18



ניתנה ביום

28 נובמבר 2018

1
.
אילה שינוע והובלות בע"מ
2
.
דוד אדומים שירותי הובלה ומנוף בע"מ
3
.
דוד יצחק
המבקשים


-

גדעון זרזר
המשיב


בשם המבקשים -
עו"ד בדראן סלאמה
בשם המשיב -

עו"ד רמי בביאן





החלטה

השופט אילן סופר
1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיא אייל אברהמי ונציגי הציבור מר יעקב מלול ומר אריה לוי; סע"ש 51291-06-13), במסגרתו חויבו המבקשות 1 – 2 (להלן- המבקשות וגם החברות) לשלם למשיב
זכויות כספיות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלן וסיומה.
2.
בהחלטת בית דין זה מיום 22.10.18 (השופטת חני אופק גנדלר) ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד להכרעה בבקשה.
הרקע לבקשה
3.
המשיב הועסק על ידי המבקשת 1 בתקופה שמיום 26.7.10 ועד סוף חודש דצמבר 2010, ובהמשך על ידי המבקשת 2 בתקופה שמיום 1.1.11 ועד לפיטוריו ביום 20.1.13. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי עתר המשיב לחייב את המבקשות, ביחד ולחוד עם המבקש 3,
המנהל של החברות והבעלים של החברה 2 (להלן- המבקש)
לתשלום זכויות שונות. המחלוקת העיקרית בין הצדדים סבה על השאלה האם רכיב הפרמיה יכול לבוא במקום "גמול עבודה בשעות נוספות" או שמא היה מדובר בחלק מהשכר הרגיל.
4.
בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה בחלקה תביעת המשיב כנגד המבקשות. התביעה כנגד המבקש נדחתה במלואה
בהעדר עילה להרמת מסך ההתאגדות. בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על התשתית הראייתית שהונחה בפני
ו, כדלקמן:
א.
רכיב הפרמיה
– נדחתה טענת המבקשות לפיה פרמיית ההובלה היתה חלף גמול עבודה בשעות נוספות. בקשר לכך נקבע כי מעדות מנהל החשבונות, מר בסן עלה שהפרמיה שולמה לפי מפתח לא ברור ולא אחיד, לא כנגזרת של השכר המשולב או של שכר היסוד; הוכח שהפרמיה שולמה לפי רצון מנהל החברה; לא היתה הסכמה של המשיב שהפרמיה באה חלף גמול עבודה בשעות נוספות; לא היה מדובר בתוספת מותנית בתנאי, אלא בחלק מהשכר הרגיל שיש להביא בחשבון בחישוב הזכויות; מעדותו הקוהרנטית וברורה של המשיב עלה שסוכם עמו על שכר נטו של 7,500 ₪ נטו לחודשיים הראשונים, ולאחר מכן סך של 8,500 ₪. לפיכך נקבע כי שכר ברוטו של המשיב עמד על 10,720 ₪.
ב.
זכאות לשעות נוספות
–נקבע כי המבקשות שילמו למשיב שכר מלא גם בימים בהם לא היתה עבודה עבורו משהמשיב היה זמין לעבודה, ולא ניתן כיום לשנות את הסיכום שהיה עמו ולקזז ימי עבודה מלאים אלה, מהימים בהם עבד המשיב שעות נוספות; מעדות המשיב, שנתמכה בעדות מנהל החשבונות, עלה שהוא דרש פעמים רבות את הגמול על עבודה בשעות נוספות; המשיב חישב באופן מפורט ומדויק את שעות עבודתו ואת המשימות שביצע; מספר השעות הנוספות שנרשם בתלושי השכר בחודשים אוגוסט-דצמבר 2010 היה מנותק מהרישומים המופיעים ביומנו של המשיב ונתמכים בכרטיסי הטכוגרף; רישום הרכיבים בתלושים נועדו כדי להגיע לשכר הנטו המוסכם ללא כל קשר בינם לבין מספר השעות שהמשיב עבד בפועל, כעולה מהרישום האותנטי שלו ביומנים וברישומי הטכוגרף. לפיכך נקבע כי המשיב זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות, בהסתמך על חישוביו המתוקנים בהם הוריד שעת הפסקה מדי יום,
בסך של 36,580 ₪
.
ג.
זכאות לפיצויי פיטורים
- נקבע כי אין חולק שהמשיב פוטר . עוד נקבע כי המשיב עבד אצל שתי החברות 30 חודשים ברציפות באותו מקום, באותו תפקיד, עם אותו רכב, ובאותם תנאים, ומנהלו היה המבקש אשר שלט בשתי החברות. לפיכך נפסק כי המשיב זכאי להפרש פיצויי פיטורים, תוך הפחתת הסכום של
8,617 ₪ שהופרש לו על חשבון פיצויי פיטורים בחברת מנורה, ובסך של סך של 14,027 ₪.
ד.
יתר הזכויות- נקבע כי החברות הודו בזכות המשיב להפרש דמי הבראה, בסכום המופיע בכתב התביעה, בסך של 56 ₪. עוד נקבע כי בהתאם לצו ההרחבה בענף ההובלות היה על החברות להפריש למשיב תגמולים בשיעור 6%, בסך של 19,296 ₪ (643 ₪ מהשכר היסוד של 10,720 ₪ וכפול 30 חודשים), ובהפחתת הפרשות בסך של 8,617 ₪ כפי שעלה מדו"ח מנורה מבטחים, המשיב זכאי לסך 10,679 ₪ בגין דמי גמולים חלק מעסיק. בנוסף נקבע כי המשיב זכאי להפרשי שכר בין שכר הנטו שסוכם עמו לבין השכר ששולם לו, בסך של 4,228
₪; פדיון 14 ימי חופשה, בסך של 2,506 ₪; הפרש הודעה מוקדמת עבור 21 ימים בסך של 5,531 ₪; וכן פיצויי הלנה שכר בסך של 2,000 ₪. התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, נדחתה. לאור התוצאה, חויבו החברות לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
הבקשה וטענות הצדדים
5.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, ובמקביל את הבקשה לעיכוב ביצועו.
להשלמת התמונה יצוין כי גם המשיב הגיש ערעור שכנגד אשר סב בעיקר על רכיב השעות הנוספות וגובה שכרו.
במסגרת הבקשה טוענים המבקשים כי סיכוייהם לזכות בערעור גבוהים, שכן בפסק הדין נפלו טעויות עובדתיות ומשפטיות, המצדיקות את ביטולו. ראשית נטען כי זכותם הדיונית של המבקשים קופחה בשל החלפת המותב, שכן ההחלטה מיום 21.8.18 בדבר החלפת נציגי הציבור ניתנה בתוך הזמן שניתן לצדדים להגשת עמדה, ופסק הדין ניתן יום למחרת. כן נטען כי עצם ההחלפה הותירה את בית הדין קמא כגורם היחיד ששמע את המשיב והתרשם ממנו, ובשל הזמן שחלף מאז שהוגשה התביעה ועד שניתן פסק הדין, קיים חשש כי בית הדין נתן משקל להתרשמותו מההליך, תוך התעלמות מהראיות. בנסיבות אלה על בית הדין קמא לעיין מחדש בהחלטה על גילוי המסמכים, וכן לאפשר למבקשים לחקור את המשיב.

6.
לגופו של עניין נטען כי רכיב דמי הבראה שולם למשיב, כפי שעלה מפרוטוקול מיום 29.10.15; המבקשות חויבו בתשלום הסכום שהופרש לטובת המשיב ב"מנורה מבטחים" (סכום מצטבר של 21,389 ₪), באשר הסכום לא נתבע על ידי המשיב; הסכום בגין הפרשות לקופת גמל שגוי (בתחילת סעיף 22 לפסק הדין צוין סכום של 12,444 ₪, בעוד שבסיפא לאותו סעיף הובא בחשבון סכום של 8,617 ₪, ובניגוד לעדות המשיב), וגם רכיב זה כלל לא נתבע; התחשיב בוצע לפי שכר ברוטו של 10,720 ₪, למרות שלטענת המשיב הוא עבד בחודשיים הראשונים בשכר נמוך יותר. עוד נטען כי פעילות המבקשת 2 לא הועברו למבקשת 1, והיה מדובר בשתי יחידות רווח שעבדו במקביל במשך מספר שנים, כפי שעלה מדו"חות כספיים, ולא הוכח שהדבר נעשה כדי להתחמק מחובות. כן נטען כי הסיכום בדבר שכר יסוד ופרמיות היה סיכום אמיתי ומעולם לא הוסכם עם המשיב שכר יסוד של 8,500 ₪, והוא אף אישר זאת בעדותו; שגה בית הדין בכך שקבע כי תלושי השכר היו דמיוניים, והמשיב לא טען שהסכום נטו שצוין בתלושים לא היה סכום שהוא קיבל בפועל; שגה בית הדין בכך שלא קיזז את השעות שהמשיב לא עבד בהן בפועל; החיוב ביחס להודעה מוקדמת שגוי ומבוסס על 21 ימי עבודה בעוד שתשלום בגין רכיב זה הולך לפי ימים קלנדרים; לא היה מקום לפסוק פיצויי הלנה. לחלופין יש לעכב את הסכום העולה על 35,000 ₪ שהמשיב זכאי לקבל, באמצעות ערבות בנקאית.
7.
המבקשים מוסיפים וטוענים כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין ויתקבל הערעור, יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו, בהיותו המשיב אדם שלא ראוי לכל אמון. לטענתם, המשיב פעל בחוסר תום לב, ולמרות שהמועד לביצוע פסק הדין לא חלף הוא פתח כנגד המבקשות בהליכי הוצאה לפועל, תוך הטלת עיקולים זמניים. זאת על בסיס הטענה כי המבקשות מתחמקות מתשלום החוב, והמבקש נחשד בזיוף מסמכים, מרמה וגניבה, טענות שנמחקו תוך חיוב המשיב בהוצאות. בנסיבות אלה, מניעת הפגיעה במבקשת 2 ובעובדיה (המבקשת 1 אינה פעילה עוד), עדיפה על פני זכותו של המשיב.
8.
המשיב מתנגד לבקשה וטוען
כי
יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של

פסק דין
, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי
. כן נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב של כחודשיים לאחר מתן פסק הדין, כאשר נפתחו הליכי ההוצאה לפועל והוטל עיקולי צד ג' על זכויות החברות.
עוד נטען כי עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לגרום למשיב נזק חמור ובלתי הפיך, שכן החברות עלולות להבריח נכסים ולא תהיה כל אפשרות להיפרע מהן
. כן נטען כי המבקשים לא הצביעו על נזק כלשהו שעלול להיגרם להם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין.
עוד צוין כי המשיב עבד אצל החברות במסירות ובנאמנות, ונאלץ להגיש את התביעה. משניתן פסק הדין בתום חמש שנות התדיינות, אין להכביד עוד עליו ולעכב לקבלת זכויותיו. בנסיבות אלה, יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות ריאליות.
9.
אשר לסיכויי הערעור נטען, בין היתר, כי מפסק הדין עולה שתלושי השכר נערכו בחוסר תום לב ובהטעיה במטרה לפגוע בזכויות המשיב, תוך יצירת פיקציה בחישוב המס. עוד נטען כי החברות לא שילמו ולו הסכום שלא היה שנוי במחלוקת בסך של 35,373 ₪, בו הודו; אין ממש בטענה בדבר החלפת נציגי הציבור במותב בית הדין קמא, שכן בא כוח המבקשים צפה בהחלטת בית הדין בעניין זה ולא הגיש כל התנגדות, ומדובר בהתנהלות חסרת תום לב, המשתלבת במכלול פעולותיהן של החברות;

גם הטענות נגד הקביעות העובדתיות שבפסק הדין (גובה השכר המוסכם, דחיית הטענה בדבר תשלום "פרמיה" במקום גמול שעות נוספות וכו') אינן אלא ניסיון למחזר טענות שלא התקבלו.

דיון והכרעה

10.
נקודת המוצא הינה כי
מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של

פסק דין
הוא בבחינת חריג לכלל ומותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ - מוחמט סווחטורק (14.6.12)).
כאשר פסק הדין הינו כספי - גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן ההנחה הינה כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך, "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.14)).
11.
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי.
בנוגע למאזן הנוחות
- המבקשים הסתפקו בטענה כוללנית לגבי מצבו הכלכלי ומלבד טענה שמדובר באדם "
שלא ראוי לכל אמון"
, לא הציגו ולו ראשית ראיה המלמדת כי יקשה עליהם להחזיר את הכספים. בנוסף,
אין מדובר בסכום גבוה שעל פניו מלמד על קושי בהשבה כאשר מדובר באדם פרטי. אך בהתחשב בכך שמדובר בזכויות קוגנטיות מכוח חוקי המגן שהמשיב היה זכאי לקבלן זה מכבר, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

בנוגע לסיכויי הערעור - טענות המבקשים בערעורם מכוונות בעיקרן כלפי הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על הראיות שהוצגו בפני
ו, כאשר על פני הדברים בית הדין יישם את הדין ואת ההלכה הפסוקה בהתבסס על עובדות אלה. באשר להפרשות לפנסיה, מעיון בדו"ח חברת מנורה מבטחים מיום 12.2.13 עלה כי המבקשים הפרישו למשיב לקופה בגין פיצויי פיטורים סך של 12,446 ₪, ובגין תגמולים חלק מעסיק הופרשו סך של 8,616 ₪, כך שלא נפלה כל שגגה בחיובם בסך 10,679 ₪ בגין דמי גמולים חלק מעביד ובפיצויים, שני רכיבים שנתבעו בכתב התביעה. באשר לדמי הבראה, נכון שבדיון שהתקיים ביום 29.10.15, הסכים ב"כ המבקשים לשלם את הסכום המופיע בכתב התביעה, וניתנה החלטה לפיה הדיון ברכיב זה, בנוסף לרכיב שכר עבודה יולי 2010, הסתיים.
אך כיוון שמדובר בהיקף כספי נמוך יחסית למכלול החיוב, לא מצאתי כי יש הצדקה לעיכוב רכיב זה
. יחד עם זאת הטענה לפיה יש לקזז מהגמול בגין שעות נוספות את השעות וימי ההיעדרות של המשיב, הינה כזו שראוי כי תבוא לבחינה בפני
ערכאת הערעור. זאת בשים לב לתחשיב שערכו המבקשות לפיו בקיזוז השעות וימי ההיעדרות, המשיב זכאי ל- 6,489 ₪. משכך, מתוך הסכום שנפסק בשיעור
36,580 ₪
יעוכבו 30,000 ₪.
12.
129371
סוף דבר
- הבקשה מתקבלת בחלקה והיא באה חלף ההחלטה מיום
22.10.18.


הסך של 30,000 ₪ יעוכב באם המבקשים יפקידו אותו במזומן או באמצעות ערבות בנקאית בקופת בית הדין בתוך 14 ימים ממועד מתן ההחלטה.
13.
מאחר והבקשה התקבלה בחלקה, אין צו להוצאות.
מאחא
מ
14.

ניתנה היום,
כ' כסלו תשע"ט (28 נובמבר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.












עע בית הדין הארצי לעבודה 30353-10/18 אילה שינוע והובלות בע"מ, דוד אדומים שירותי הובלה ומנוף בע"מ, דוד יצחק נ' גדעון זרזר (פורסם ב-ֽ 28/11/2018)