פסקי דין על אדי ברונשטיין | פסקי דין על יחיאל לוי

16478-06/16 א     02/12/2018




א 16478-06/16 אדי ברונשטיין נ' יחיאל לוי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 16478-06-16 ברונשטיין נ' לוי


לפני
כבוד השופט אבי שליו


ה
תובע
:

אדי ברונשטיין


נגד

ה
נתבע
:
יחיאל לוי

ב"כ התובע : עו"ד משה בן ארוש

ב"כ הנתבע : עו"ד דני אורדן
ועו"ד צח אורי
פסק דין


ההליכים ועיקרי העובדות:
1.
לפני תביעה שהוגשה בגין יבוא רכב מכוח הסכם מיום 1.3.16. התובע טוען כי רכש את הרכב מהנתבע בעסקת ייבוא אישית בתמורה ל- 450,000 ₪ וכי שילם מתוכם סך כולל של 193,000 ₪ ולא קיבל את הרכב.
בנוסף עתר התובע לפיצוי בגין הפרת ההסכם.
2.
הנתבע התגונן וטען כי שימש רק כיועץ של התובע לייבוא הרכב, וכי התובע התקשר באופן ישיר עם ספק הרכב הגרמני בהסכם לרכישת הרכב, אולם הפר אותו.
3.
הצדדים נדברו ביניהם, לרבות בהליך של פישור ולא הגיעו לעמק השווה.
4.
משכך, התובע והנתבע העידו ונחקרו, ומשסיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם, ניתן פסק הדין.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
5.
התובע פנה אל הנתבע לאחר שראה מודעה באינטרנט המציעה למכירה רכב
מסוג קאדילק
ats-v
בעל שתי דלתות, שנת 2016 (להלן: "הרכב")

.
6.
ביום 1.3.16 חתמו הצדדים על ההסכם המצורף כנספח א' לתצהיר התובע וכנספח 1 לתצהיר הנתבע (להלן: "ההסכם").
7.
ההסכם נוסח ע"י התובע ובטרם נחתם, הנתבע ביצע בו מספר תיקונים (שינה את הגדרתו בראש ההסכם במקום "היבואן" ל-"יועץ"), והשלים בכתב יד פרטים בנוגע למחיר, מועד האספקה ותנאי התשלום (לפיהם תשולם מקדמה בסך 20,000 ₪ והיתרה "ישלם הקונה ליבואן בזמן קבלת הרכב בישראל").
8.
במעמד חתימת ההסכם שילם התובע לנתבע מקדמה על סך 20,000 ₪, ואין חולק שהנתבע העביר את המקדמה לספק הרכב בחו"ל (נספח 2 לתצהיר הנתבע).
9.
לבקשת הנתבע, ביום 3.3.16 חתם התובע על מסמך באנגלית שנעשה בקשר לרכישת הרכב מחברת
lyt global trading
אשר מיקומה בגרמניה (להלן: "הספק". נספח 3 לתצהיר הנתבע). במסמך זה נכתב כי יש לשלם את תמורת הרכב לפני המשלוח לארץ.
10.
ביום 10.03.16 ובנסיבות השנויות במחלוקת, הורה הנתבע לתובע לבצע העברה בנקאית לחשבון הספק בסך 58,600 דולר קנדי, ששוויים בשקלים עומד על 173,000 ₪ (נספח 4 לתצהיר הנתבע).
11.
התובע ביקש לקבל תמונות של הרכב ואף קיבל במסרון, תמונות חלקיות של הרכב במכולה ואת מספר השלדה שלו (נספח 5 לתצהיר הנתבע).
12.
לטענת התובע, מבירור שביצע בחברת
umi
על פי מספר השלדה של הרכב, נתברר לו שהרכב המסופק אינו בעל המפרט שנקבע בהסכם (קיט קרבון) והוא משנת ייצור 2015. משכך, ביקש מהנתבע להפחית את מחיר התמורה בהתאם או לבטל את ההסכם, וסרב לשלם את יתרת התשלום.
13.
לאור אי תשלום יתרת התמורה, ביום 23.5.16 שלח הספק מכתב התראה הממוען לנתבע (שהתובע כופר בקבלתו הישירה), בו מצוין כי במידה ולא יועבר מלוא התשלום בגין הרכב במהלך 48 שעות, יהא רשאי הספק למכור את הרכב לצד שלישי (נספח 6 לתצהיר הנתבע).
14.
ביום 1.6.16, לאחר שיתרת החוב לא שולמה, הודיע הספק כי ההסכם מבוטל, והרכב נמכר ללקוח אחר תוך הפסד התשלום ששולם עד כה (נספח 7 לתצהיר הנתבע).
15.
הצדדים נפגשו בניסיון לפתור את המחלוקת ולא הצליחו להגיע לעמק השווה.
16.
הנתבע גרס כי ניסה לסייע בידי התובע אל מול הספק לקבל החזר של התמורה או חלקה, אולם הדבר לא צלח.
הפלוגתאות:
17.
טיב ההסכם, הסכם ייעוץ או הסכם מכר.
18.
האם הסכם הרכישה מהספק הגרמני מיום 3.3.16 שינה את ההסכמות מההסכם המקורי.
19.
נסיבות כישלון העסקה והאם לתובע יריבות עם הספק הגרמני ששוללת את אחריות הנתבע.
20.
גובה הנזק, לרבות דיון בסוגיית הקטנת הנזק או אשם תורם.




דיון והכרעה:
טיב
ההסכם
, האם הסכם ייעוץ לייבוא או הסכם מכר
21.
עיון בהסכם על כל חלקיו מלמד כי מדובר בהסכם למכירת הרכב ולא בהסכם ייעוץ כפי שטען הנתבע.
22.
מדובר בהסכם שהוכתר בכותרת "הסכם ליבוא רכב" ואשר נוסח על ידי התובע. התובע הוגדר בכותרת כ- "הקונה" והנתבע הוגדר כ"יועץ". הנתבע התחייב שסכום הרכישה כולל כל ההוצאות והמסים יסתכם ב- 450,000 ₪ ושזמן אספקת הרכב יהיה כ- 90 יום. ההסכם כלל מפרט של רמת הגימור של הרכב והתוספות שיותקנו בו, ואף תנאי תשלום, אחריות שתסופק לקונה ונקבע שיעור הפיצוי שישלם הצד המפר לנפגע בגין ביטול העסקה.
אמנם הנתבע השלים את הפרטים בו בכתב ידו, ואף תיקן את הגדרתו בכותרת מ- "ייבואן" ל- "יועץ", אולם הדבר לא שינה את טיב ההסכמות המצוינות בגוף ההסכם ואשר עליהן אין חולק כי הנתבע התחייב, ומאפיינות הסכם למכירת רכב. אפרט.
23.
ראשית, בכל חוזה למכירת שירות או טובין מצופה שיפורט טיב הטובין או השירות והתמורה המשתלמת בגינם. בהתאם, מצופה מהסכם ייעוץ שיפרט את טיב השירות כייעוץ (ולא כמכירת רכב) ואת העמלה המשולמת ליועץ בהיותה התמורה בגין השירות. ההסכם שבפני
נו לא כולל כל פירוט כאמור, אלא נוהג ככל הסכם מכירת רכב שבו מפורטת התמורה הסופית והכוללת. בהסכם הייעוץ מצופה היה כי תפורט עלות רכישת הרכב בחו"ל, ההוצאות הצפויות בגין הבאת הרכב (הובלה, ביטוח, מכסים וכו'), וכי מצופה גם שיועץ לא יתחייב סופית במחירים אלו שכן הם תלויים בצד ג' (לרבות מסים המוטלים ע"י רשויות המדינה). קביעת מחיר כולל מהווה אקט ממשי של מוכר שאינו משתף את הקונה בחישוביו וברווחיו. משכך, בבחינת המסוימות הנדרשת בהסכם ייעוץ, לא ניתן לקרוא מההסכם שלפנינו מהי התמורה המשתלמת ליועץ בגין השירות. ודוק, אין חולק כי התמורה בכל עסקה היא פרט מהותי.
שנית, ככל שהיה מדובר על הסכם ייעוץ, ספק רב בעיני אם היועץ היה מתחייב למחיר הסופי של הרכב ולמועד האספקה (תוך 90 יום), שכן הדבר תלוי בגורמים שאינם בשליטתו.
שלישית,
ההסכם התייחס כאמור לפיצוי שישלם הצד המפר לנפגע בגין ביטול העסקה. ברי שאם מדובר בהסכם ייעוץ, הרי שההתקשרות של הקונה אינה עם היועץ אלא עם הספק, ועל כן היועץ אינו יכול להתחייב בתשלום פיצוי במקרה שהספק יפר את חיוביו.
בנוסף, הפיצוי נגזר כשיעור ממחיר העסקה הכולל ולא מתמורת העמלה (שלא פורטה כאמור).
רביעית, וכמקובל בחוזה למכירת רכב, במעמד חתימת ההסכם שולמו 20,000 ₪ כמקדמה בגין תמורת הרכב ולא כעמלה (שכן גם לשיטת הנתבע הכספים הועברו לספק ע"ח מחיר הרכישה).
24.
הנתבע הפנה לכך כי מי שניסח את ההסכם הוא התובע שהכשילו. ב"כ הנתבע הפנה בסיכומיו שכל מחלוקת פרשנית תיזקף לחובת התובע על פי הכלל בדבר פרשנות כנגד המנסח (ראה
: ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום מבע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (21.8.2013); ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ (1.2.1993))
. ואומנם, הובהר בדיון כי שני הצדדים שלפני הם צדדים מנוסים בתחום הרכב. התובע הוא בעל מגרש מכוניות וגרס בעדותו (בעמ' 17, ש: 25-28 ובעמ' 20, ש: 24), כי בעסקו מעל 200 כלי רכב. הנתבע עוסק, בין היתר לשאר עיסוקיו, בייבוא כלי רכב (ראה עדותו בעמ' 25, ש: 20-21). התובע הבהיר כי הנתבע כבר ייבא עבורו רכב בעבר ולא היתה כל בעיה והוא אף ייבא כלי רכב לחברים משותפים שלהם. התובע הסביר שהסיבה לעריכת הסכם בכתב בפעם הנוכחית נובעת מהעובדה כי התובע נחשף אל הרכב במודעה באינטרנט, והופנה לסוחר ששמו אודי שהוצג לו כשותפו של הנתבע. מאחר והתובע הכיר את הנתבע מייבוא קודם, רצה להסיר כל ספק בדבר זהות האדם עמו הוא מתקשר, ועל כן הבהיר ב"רחל בתך הקטנה" לנתבע כי ההתקשרות תהיה ישירות עמו ועל כן ההסכם גם נחתם באופן ישיר עמו (ראה עדותו בעמ' 21, ש: 9-14).
גם אם משתמע מדברי הנתבע כי הוכשל בחתימה על הפרטים בהסכם (והדבר אף לא נטען במפורש אלא עלה בעדותו), הרי חזקה עליו שהיה מבטל את ההסכם מיד כשנתבררו לו התניות שבו. הנתבע לא עשה כן. בנוסף, הנתבע הגדיל לעשות והשלים בהסכם פרטים המאפיינים באופן מובהק עסקת מכר (כגון מועד אספקה וכו').
25.
ועוד, מצופה מהנתבע כמי שמתיימר לעסוק בייעוץ לייבוא בלבד, שיעלה על הכתב את ההסכמות שלו עם לקוחותיו ויבהיר את טיב השירות שהוא מספק, שהרי עבורו מדובר בעסקה חוזרת ועבור כל לקוח מדובר בעסקה מזדמנת וחד פעמית. משכך, מצופה ממי שמספק את השירות להעלות על הכתב את תנאי ההתקשרות (ראה לדוג' הפסיקה בהתייחס לציפייה מעורך דין לנסח את הסכם שכר הטרחה עם לקוחותיו, ברע"א 4723/05 עו"ד לוי נ' ברוש (12.9.2005) ובתא"מ (הרצליה) 6985-06 נשר נ' אטלן (26.3.2008)).
הנתבע אינו מעלה על הכתב את חוזי ההתקשרות עם לקוחותיו וסיבותיו עמו (ראה תשובתו המתחמקת בעמ' 26, ש: 10-14). משהנתבע סמך על התובע שינסח את ההסכם, הרי שכאיש מקצוע מצופה ממנו שיבחין בכל הניואנסים הכרוכים בשירות, ועל כן כיום אינו יכול להתנער מחיוביו בטענה כי אינו משפטן (כאמור בעדותו בעמ' 26, ש: 2).
26.
סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מרכז מספר כללי פרשנות וקובע כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. עוד מעדכן סעיף קטן (ב1) את הכלל שחוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

(על פרשנות החוזה הבוחנת את לשון החוזה, הנסיבות החיצוניות והתכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של החוזה, ראה לדוג': ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון (22.03.2011)).
במקרה
שלפני, אומד דעת הצדדים השתקף במטרה לייבא רכב עבור התובע במחיר סופי וקבוע מראש, כשהנתבע הנוהג כמוכר יגרוף לכיסו את כל הפער בין התמורה המוסכמת לבין מחיר הרכישה וההוצאות הכרוכות בייבוא. הנתבע התחייב למועד אספקה ונקבעה סנקציה למקרה של הפרה. אם כן, עסקינן, אפוא, בהסכם מכר.
27.
ההוראות בהסכם הינן מפורשות, ולכן אין בפני
שאלה פרשנית הנוגעת לחיובים ההדדיים, אלא בדבר טיבו של ההסכם. כאמור בסעיף 25 הנ"ל, זאת נלמדת מלשון ההסכם. בהתייחס להוראה הקובעת כי תשלום יתרת התמורה תשולם על ידי הקונה בזמן קבלת הרכב בישראל, הבהיר הנתבע שכיועץ אין בידו לממן הוצאה כאמור. אמנם בנסיבות שבהן חוזה נתון לפרשנויות אפשריות שונות, אין להניח כי הוא נועד להטיל על אחד הצדדים חיוב בלתי סביר, וחזקה היא כי תכלית חוזה, ובפרט חוזה עסקי, שנועד להשיג תוצאות בעלות היגיון כלכלי ועסקי (ראה: ע"א 8427/12 יעקבסון נ' ויגדור (22.12.2014)). ואולם, התניות במקרה שלפני ברורות וממילא הצדדים שינו תניה זו במועד התשלום לספק ולא נהגו על פיה.
עוד יובהר כי התובע גרס (בעמ' 20, ש: 24-27), כמי שעוסק במסחר בכלי רכב, שמימון עלות כלי הרכב נעשה על ידי יבואנים, כעניין שבשגרה, כפי שהוא כבעל מגרש מכוניות מקבל מימון מגורמי אשראי לרכישת המכוניות שבמגרש. לפיכך לא ניתן לומר שהפרשנות המיוחסת על ידי התובע בדבר מהות ההסכם, אינה עומדת בהיגיון כלכלי ועסקי.
28.
ודוק, הנתבע נתלה על התיקון שביצע בכותרת ההסכם בדבר הגדרתו כיועץ ולא כיבואן, וכי הסביר בחקירתו (בעמ' 26, ש: 2) כי "על פי חוק זה אדי". ואכן הרקע לתיקון זה הוא הגדרת המונח "יבואן" בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב),
תשל"ט-1978, הקובע כי יבואן לצורך חבות המס הוא צרכן הקצה של הרכב (להבדיל מכל יועץ או מתווך). משכך, התיקון נועד לשקף את מערכת היחסים האפשרית בין הנתבע לרשות המס, ופחות בהתייחס למערכת היחסים בין הנתבע לתובע, הנלמדת מהתניות שבגוף ההסכם.
29.
יוער כי בעדותו של הנתבע (בעמ' 26, ש: 30, בעמ' 27, ש: 12 ובעמ' 31, ש: 7), הוא ניסה לשנות את עמדתו המקורית ולהבהיר כי הוא בעצם מתווך, ואולם, גם הסכם תיווך אין פה, שהרי המתווך מגדיר את שירות התיווך והתמורה המשתלמת בגינו. כאמור, לא כך אירע במקרה דנן. בנוסף, מתווך אינו נוהג לקבל לידיו את תשלום התמורה בעסקה בין הקונה למוכר.
גם טענת הנתבע כי הוא מקבל עמלת ייעוץ מהספק הגרמני, לא נתמכה בשום אסמכתא בנושא, שיכולה היתה אולי להאיר את מעמדו בעסקה (אם כי יחסיו עם הספק אינם בהכרח מעידים על טיב ההסכם עם התובע).
30.
לסיכום, אמנם מהתרשמותי מהעדים עולה כי התובע אינו תמים והוא בעל נסיון בתחום, אולם וככל הנראה נוכח נסיונו, הוא התעקש להעלות על הכתב את ההסכמות המגדירות את תניות העסקה. משהנתבע חתם על ההסכם ואף תיקן אותו באופן חלקי, הרי שאינו יכול להתנער מחתימתו. משכך, מצאתי שההסכם כולו הוא הסכם מכר ולא הסכם ייעוץ.
האם ההסכם מיום 3.3.16 שינה את ההסכמות
31.
הנתבע מפנה לכך שביום 3.3.16, מספר ימים לאחר ההסכם, חתם התובע על הסכם רכישת הרכב מהספק בו הקונה מוגדר כתובע (נספח 3 לתצהיר הנתבע). הנתבע טען כי מדובר בעצם בעסקה ישירה שבין התובע לספק הגרמני, ובהמשך לה, התובע העביר תשלום ישירות לחשבון הספק.
32.
הנתבע טען מנגד (בעדותו בעמ' 18, ש: 7-9), כי מדובר במסמך שנשלח אליו על ידי התובע, וכי המסמך שנשלח אליו הוא רק העמוד השני של נספח 3, שעליו נדרש התובע לחתום (היינו שלא כלל את העמוד הראשון של הנספח שבו מצוין כי התובע הוא הקונה). התובע הבהיר כי אינו קורא וכותב אנגלית וכי נדרש על ידי הנתבע לחתום על הסמך כחלק מהליך הבאת הרכב. לא הוסבר לו כי מדובר בהתקשרות ישירה עם הספק הגרמני, שאותו התובע אינו מכיר. הנתבע העיד (בעמ' 22, ש: 15-19) בזו הלשון:

"לא מכיר חברה גרמנית .... לא ידעתי שאני עושה עם החברה הגרמנית, לא דיברו איתי על חברה גרמנית חתימת הייבוא. לא אמרו שאחתום חוזים עם חברות גרמניות. אם הדברים האלה היו ידועים מראש הייתי גם דואג שזה יירשם."
33.
עמדת התובע מקובלת עלי, שכן מהעדויות עולה כי המסמך נשלח אל התובע על ידי הנתבע וכי לא הובהר לו כי הוא מתקשר בחוזה חדש עם הספק הגרמני, שהרי לא פורש בפני
התובע מיהו אותו ספק, ומה מחיר ההתקשרות (שהרי הנתבע לא חשף בפני
התובע את מחיר הרכב מהספק). משכך, לא מצאתי שהנתבע יכול להסתמך על המסמך שאותו דאג להחתים את התובע על מנת לבצע את הסכם ההתקשרות בין התובע לנתבע.
ודוק, לא נסתרה טענת התובע כי אינו שולט בשפה האנגלית, ומצאתי את גרסתו כי ידיעתו נמוכה מאד, מהימנה עלי (ראה חקירתו בנושא מעמ' 19, ש: 27 - עמ' 20, ש: 11).
34.
ב"כ הנתבע ניסה להפנות למסרון שיכול שנשלח אל התובע, אולם ב"כ התובע התנגד להגשת המסמך שלא גולה, והראיה אכן לא הוגשה. התובע לא אישר את הדברים (ראה עמ' 18, ש: 28 - עמ' 19, ש: 21).
35.
הנתבע הפנה גם לעובדה שהתשלומים ששולמו בעד הרכב הועברו ישירות לספק הגרמני. מנספח 2 לתצהירו עולה שהמקדמה בסך 20,000 ₪ (כ- 4,500 אירו) הועברה לספק על שם התובע, וכך גם בנספח 3 לתצהירו המתייחס להעברה המאוחרת יותר בסך 58,600 דולר קנדי, שהועברה על ידי התובע ישירות לחשבון בנק של הספק.
גם בכך לא שוכנעתי, שכן התובע הבהיר כי חרף הסכמת הצדדים שיתרת הרכב תשולם עם הגעת הרכב לארץ, פנה אליו הנתבע בחלוף 10 ימים מחתימת ההסכם, ואמר לו כי יש לו קשיי נזילות והוא מבקש שהוא יעביר סך של 173,000 ₪. התובע גרס שנענה לכך וקיבל מהנתבע את התדפיס (נספח 4 לתצהיר הנתבע) שאותו העביר ישירות אל סניף הבנק שלו עם הוראה לבצע העברה כספית. בין אם נסיבות העברה הינן כפי שהתובע מתיימר להציג, ובין אם לאו, הרי שלא שוכנעתי שיש בהעברה הישירה כדי לשנות מטיב ההסכמה המקורית שגובשה בין הצדדים, שכן אין חולק שהנתבע הוא שהורה לתובע לאיזה חשבון להעביר וכו'.
36.
מהמקובץ עולה כי לא שוכנעתי שהפעולות המאוחרות להסכם (המסמך שנחתם אל מול הפסק והעברות הכספיות), שינו את מהות ההתקשרות בין התובע לנתבע ויחסיהם כקונה ומוכר.
נסיבות כישלון העסקה והאם לתובע יריבות עם הספק הגרמני ששוללת את אחריות הנתבע
37.
הנתבע טען כי התובע הוא שהפר את העסקה עם הספק, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.
38.
בהתייחס לסיבות בגינן העסקה נכשלה, טען התובע כי בירור שביצע בחב'
umi
העלה שהרכב האמור אינו מהמפרט המפואר שהוזמן, וגרסה זו לא נסתרה ע"י הנתבע. הנתבע גרס בחקירתו (בעמ' 27, ש: 12-16), כי הרכב המסופק כלל את כל הרכיבים, ואולם נמנע מהבאת כל ראיה לכך וטען כי :"אין לי מושג למה הוא פוצץ את העסקה" (שם בעמ' 15). ודוק, בידי הנתבע שעמד בקשר עם הספק הגרמני כל המידע בנושא והוא נמנע מהצגתו (ראה עדותו בנוגע לקשר עם הספק בעמ' 28, ש: 23, 27).
יש בהימנעות
זו מהצגת ראיה רלוונטית המצויה בחזקתו של צד, כדי להוביל למסקנה כי
אילו היתה מוצגת הראיה, לא היתה היא תומכת בגרסת הצד שנמנע מהצגתה
(ראה: קדמי, על הראיות, חלק רביעי (תש"ע-2009) 1889; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (1990)).
39.
ואף אם היה ספק בנושא, הרי שהנתבע גרס בעדותו כי התובע מצא ככל הנראה עסקה טובה יותר, אולם טענה זו נטענה בעלמא מבלי לעמת את התובע בחקירתו בנושא ומבלי להציג ולו בדל של ראיה (שהרי ניתן היה בהליך גילוי מסמכים לקבל מידע על הרכב החלופי שנרכש). כל שנותר בידי היא גרסת התובע (בעמ' 24, ש: 23-25), כי רכש רכב אחר פחות טוב בעלות של 500,000 ₪ (היינו במחיר יקר מהרכב דנן).
40.
גם בבחינת ההידברות שניהלו הצדדים לאחר שנוצרה המחלוקת, עולה מחקירת הנתבע (בעמ' 32, ש: 14-18), כי הועלתה הצעה להביא את הרכב לארץ על מנת למוכרו ולהשיב לתובע את כספו. נחזה שהדבר אף פורסם ב
עמוד הפייסבוק של הנתבע (כפי שצורף כחלק מהמסמכים בנספח ב' לתצהיר התובע), ובו נכתב "למכירה קאדילק
ats v
חדשה ניילון 0 קמ 2016 רכב נדיר ומהיר בייבוא אישי"
. הנתבע נשאל על כך (בעמ' 30, ש: 24-25) והתחמק. יובהר כבר עתה כי עדות הנתבע לא נמצאה מהימנה עליי וזאת בלשון המעטה, ורב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לגורלו של הרכב (ב"כ התובע ניסה להתחקות אחר הבאתו לארץ, ולצורך זה אף קיבל צו לרשויות המכס, אולם הדבר לא עלה בידו (ראה עמ' 25, ש: 8-9)). ככל שמדובר במודעה שפורסמה לאחר כשלון העסקה עם התובע, הרי שאם הרכב הובא לארץ, הוא הובא ע"י הנתבע שמכרו.
ככל שמדובר במודעה ממועד מוקדם (כגון במועד שבו נוצר הקשר בין הצדדים), הרי שמודעה זו מלמדת על כוונת הנתבע להציע עסקת מכירה של הרכב.
41.
ולבסוף, הנתבע הודה בחקירתו (בעמ' 32, ש: 9-10), כי אודי היה נציג הספק הגרמני, ועל כן שיתף אותו בשיחות שנוהלו עם התובע בקשר לכישלון העסקה. מחקירת הנתבע (בעמ' 30, ש: 13-30), השתמע כי הנתבע עמד בקשרי מסחר עם אודי. תשובותיו המהוססות בנושא בעמ' 28 לפרוטוקול, לא נמצאו מהימנות עליי.
גם מהמודעה הנ"ל מעמוד הפייסבוק של הנתבע, ניתן ללמוד על הקשר בין הנתבע לאודי לאחר כשלון העסקה, שכן הנתבע אישר (בעדותו בעמ' 30, ש: 15), שהטלפון במודעה הוא הטלפון של אודי.
משכך, אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובע בסיכומיו כי התובע הוא שנמנע מהבאת אודי לעדות. ככל שהנתבע ביקש לשפוך אור על נסיבות כישלון העסקה, או מגעים אחרים שנעשו עם הספק הגרמני, הרי שיכול היה להביא את אודי לעדות, ויש מקום לזקוף את ההימנעות דווקא כנגדו.
42.
מהאמור משתמע כי גם לאחר כשלון העסקה, הנתבע עמד בקשר עם הספק ואודי בנוגע לרכב, ואין להוציא מכלל אפשרות שהרכב הובא לארץ בסופו של תהליך. למרות האמור, בין שהתובע התכוון להתקשר עם הספק ובין אם לאו, נחזה שנוצרה יריבות ישירה בין התובע לספק, כמי שרשום בקבלות שהפיק הספק ואליו הופנו מכתבי ההתראה. סבורני, שניתן היה לבחון הידברות עם הספק, ויכול שאף נקיטת הליכים כנגדו. יחד עם זאת, לא מצאתי שיריבות זו, שוללת את אחריות הנתבע.
היקף הנזק
השבת הסכום ששולם בגין הרכב
43.
אין חולק בין הצדדים כי התובע נשא בתשלומים בסך כולל של 193,000 ₪ ששולמו לספק בגין הרכב.
הקטנת הנזק או אשם בדיני חוזים
44.
הנתבע לא העלה בכתב הגנתו או בסיכומיו את הטענה בדבר אי הקטנת הנזק, אלא הסתפק בטענה כי התובע הוא שהפר את ההסכם עם הספק. הצדדים אף התנגדו להרחבת חזית (עמ' 17, ש: 10-11).
למרות זאת, במסגרת ההליך נבחנה השאלה מדוע התובע לא מיצה את ההליך את מול הספק הגרמני (ואף נזכר שהנתבע ניסה לסייע בנדון ונדחק).
סבורני שמשלא הועלתה הטענה במפורש בהליך שבפני
, אין מקום להכריע בה, ולמרות זאת, אף אם הייתי סבור אחרת ונדרש לנושא, להלן התייחסות קצרה.
45.
בע"א 320/87 גנדך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (1) 743 (1991), הובהרה חובתו של ניזוק לעשות להקטנת נזקו. כלל זה חל בדיני חוזים ובתביעות שעילתן בדיני נזיקין. הנטל הוחל על הצד הנפגע מהפרת חוזה קבוע מכח סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 והוחל גם בנזיקין (סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובעת הפחתת פיצויים בשל אשם תורם).
מדובר בנטל שמוטל על הניזוק ומשמעותו היא שלאחר התרחשות האירוע המזיק, על הניזוק לעשות כמיטב יכולתו להקטנת הנזק וההפסד שנגרמו לו, והוא לא יהיה זכאי לפיצוי בגין כל רכיב של נזק שיכול היה למונעו ע"י נקיטה באמצעים סבירים. המבחן שעל-פיו נקבע אם הניזוק עמד בנטל הקטנת הנזק, הוא מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר והזהיר וכי אחד המבחנים להתנהגות סבירה הוא אם אדם זהיר היה פועל באותו אופן אילו היה עושה העוול כלפי עצמו ומפחית את נזקו (ראה: ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נ' ביטון, פ"ד כא (1) 281 (1967)).
בפסיקה הוגבל היקף האמצעים הסבירים בהם על הניזוק לנקוט כדי להיחשב כמי שעמד בנטל הקטנת הנזק, ונקבע שהניזוק אינו חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו, אלא לעשות את אשר סביר לעשות באותן נסיבות, ולא מעבר לכך (ע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה, פ"ד כו (2) 113 (1972)). מתי ייחשבו מעשיו או מחדליו של ניזוק כסבירים ? המבחן לכך אינו רצונו של הניזוק עצמו, אלא מבחנו של האדם הסביר שנקלע למצבו של הניזוק.
בע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סוראקי, פ"ד מב(4) 811 (1989), נאמר שאין לבחון את התנהגות הנפגע, כשמצוידים בחוכמה שלאחר מעשה. את הערכת פועלו או אי-פועלו של הנפגע במסגרת מילוי חובתו האמורה יש לעשות על פי אמות מידה של מה שהיה סביר בשעת מעשה. השאלה מהם האמצעים הסבירים בנסיבות המקרה שעל הניזוק היה להקטין באמצעותם את נזקו היא שאלה של עובדה, שחובת הוכחתה מוטלת כאמור על המזיק.
46.
ומן הכלל אל הפרט. הנתבע כפר (בעדותו בעמ' 22, ש: 27), שקיבל את מכתבי הספק הגרמני מיום 23.5.16 ומיום 1.6.16. ואולם, אף אם אקבל את עמדתו שהמכתבים לא התקבלו, הרי שהבין מהשיחות עם הנתבע כי קיימת מחלוקת ודרישה מטעם הספק לחלט את התשלום ששולם (כאמור בעדותו בעמ' 22, ש: 22-23). נטען אף כי נסיון הנתבע לסייע אל מול הספק לא צלח מאחר וזה ביטלו בטענה שאינו הקונה (עדות הנתבע בעמ' 29, ש: 6). משכך, היה מקום מטעם התובע למצות את הטיפול אל מול הספק או באופן ישיר או באמצעות הסמכה פורמלית של הנתבע כדי לנסות ו"להציל" חלק מהכסף ששולם. סבורני שהתובע כשל בכך כשהחליט לעמוד על עמדתו כי הוא אינו קשור לספק תוך התעלמות מהנזק המתרגש עליו.
47.
אילו הייתי נדרש להכריע בנושא, סבורני כי התובע יכול היה לנסות ולהקטין את הנזק באמצעות מיצוי ההליך אל מול הספק הגרמני, וניתן היה להעריך, על דרך האומדנה, כי סביר היה לצמצם את הנזק בגין התשלום ששולם בהיקף שלפחות 25%.

עוגמת נפש
48.
ב"כ התובע טען בסיכומיו כי התביעה הוגשה גם בגין עוגמת נפש הרבה שנגרמה למרשו, והפנה לכך שסכום התביעה הועמד על 300,000 ₪ כשיתרת הסכום מעבר לסכום ששולם בגין הרכב, נובעת מפיצוי בגין הפרה או עוגמת נפש.
עיון בכתב התביעה מראה כי פשר הפער לא הובהר ולא נזכר כלל פיצוי בגין עוגמת נפש. כאמור, הצדדים התנגדו להרחבת חזית (ראה הצהרתם המשותפת בעמ' 17, ש: 10-11). לפיכך, סבורני שאין מקום לפסוק לתובע פיצוי נוסף, אולם, מצאתי שאף אם הייתי דן בנושא, הרי שפיצוי זה היה מאיין את ההפחתה בגין האשם התורם שנקבע לעיל, ואפרט.
49.
ההסכם קבע פיצוי מוסכם בשיעור של 10% מהעסקה, היינו, 45,000 ₪. פיצוי זה הולם את עוגמת הנפש שהתובע טען שנגרמה לו כתוצאה מכישלון העסקה.
התובע טען (בעדותו בעמ' 24, ש: 21-25) כי מדובר ברכב שנרכש באופן אישי עבור התובע ולא במסגרת עיסוקו כסוחר מכוניות, ומדובר ברכב ייחודי, שכישלון העסקה גרם לו לעוגמת נפש. התובע טען כי אומנם רכש רכב אחר מסוג קאדילק בתמורה ל- 500,000 ₪, אולם להבדיל מהרכב הייחודי נשוא העסקה שהיה רכב בעל שתי דלתות, הרכב שרכש בעל ארבע.
50.
משכך, נחזה כי אי עמידה בנטל הקטנת הנזק מתקזזת אל מול הפיצוי המשתלם בגין הפרת ההסכם או עוגמת הנפש. על כן, מצאתי שלא להוסיף על ההשבה פיצוי נוסף בגין עוגמת הנפש שהיתה כרוכה בדבר.
סוף
דבר
:
51.
אשר על כן, דין התביעה להתקבל בחלקה.
52.
הנתבע ישלם לתובע סך של 193,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה 7.6.16 ועד מועד התשלום בפועל.
53.
בנוסף, ישא הנתבע בהוצאות התובע בגין האגרות כפי ששולמו בפועל, ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים

ניתן היום,
כ"ד כסלו תשע"ט, 02 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 16478-06/16 אדי ברונשטיין נ' יחיאל לוי (פורסם ב-ֽ 02/12/2018)