פסקי דין על רביפור אסתר | פסקי דין על רביפור פרנז | פסקי דין על רביפור פריד | פסקי דין על כהן יצחק | פסקי דין על כהן שלמה | פסקי דין על כהן רוני | פסקי דין על כהן אסף |

21037/96 א     15/04/2002




א 21037/96 רביפור אסתר, רביפור פרנז, רביפור פריד נ' כהן יצחק, כהן שלמה, כהן רוני, כהן אסף






בתי המשפט
א 021037/96
בבית משפט השלום בירושלים
74
15/04/02
תאריך:
כב' השופט יצחק מילנוב

בפני
:
1. רביפור אסתר

2. רביפור פרנז

3. רביפור פריד

בעניין:
התובע/ת/ים
ד' ארד - איילון

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. כהן יצחק

2. כהן שלמה

3. כהן רוני

4. כהן אסף
הנתבע/ת/ים
י' גבעון
ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
חלקי

1. זהו

פסק דין
חלקי בהתאם להוראת תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

2. התובעים הם אם, בת ובן ואילו הנתבעים הם - אב (נתבע 1) ובניו (נתבעים 4-3) ואחיו של האב נתבע 2.
הנתבעים ניהלו במועדים הרלוונטים בתביעה זו עסק של אריזה והובלות בשם "א.א.א. אחים כהן, מעבירים" ו/או עבדו בעסק הנ"ל.

3. ביום 12/07/96 הוסכם בין התובעים לבין הנתבעים על העברת תכולת דירת התובעים מירושלים להרצליה, תמורת תשלום. ביום 15/07/96 ארזו הנתבעים ועובדיהם את תכולת דירת התובעים בירושלים והעמיסו אותה על משאית בירושלים, מתוך כוונה להביאה למחרת בבוקר לדירת הנתבעים בהרצליה. בלילה שבין ה-15/07/96 לבין 16/07/96 הוחנתה המשאית ליד ביתו של הנתבע 2, לא במקום סגור וללא השגחה, ונגנבה על תכולתה.

4. מלכתחילה כפרו הנתבעים באחריותם אך ביום 24/03/00 הצהיר ב"כ הנתבעים כדלקמן:
"1. הנתבעים מודים באחריותם למקרה גניבת הרכוש של התובעים.
2. הנתבעים יטענו רק לגובה הנזק". (ע' 52 ש' 5-4).

5. על יסוד הצהרת ב"כ הנתבעים החלטתי כי "לאור הצהרת ב"כ הנתבעים, השאלה שבמחלוקת היא גובה הנזק בלבד, ועל כן לא אתיר כל שאלות שלא לענין גובה הנזק". (ע' 52 ש' 8-7).
אכן לא הובאו כל ראיות אלא לעניין גובה הנזק.

6. על כן לא היה כל בסיס לצורך לסכם בעניין האחריות כפי שעשה ב"כ הנתבעים בפרק ג' לסיכומיו ולא היה מקום לטעון לדחית התביעה נגד הנתבעים 4-3-2 כפי שטען ב"כ הנתבעים בע' 24 לסיכומיו.

7. הנתבעים הם "מעוולים יחד" כמשמעותו של ביטוי זה לסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והם חייבים "חיוב אחד" במובן של ביטוי זה בסעיף 54 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. על כן ועל סמך הצהרת ב"כ הנתבעים בדבר אחריות חייבים הנתבעים, ביחד ולחוד, בנזקים שנגרמו לתובעים.

8. עם סיום שמיעת הראיות החלטתי כך:
"1. לנוכח הפערים בעמדות הצדדים, הן באשר לבסיס הערכת הנזק - (ערך יום הגניבה או ערך כינון) והן באשר לנזק הממוני להבדיל מעגמת נפש והוצאות) נראה לי להציע לצדדים לפעול לפי אחת החלופות כלדקמן:
החלופה הראשונה - להסכים על גובה הנזק הממוני.
החלופה השניה- להסכים על גובה הנזק הממוני ( לפי יום הגניבה 1 ולפי ערך כינון מאידך). במקרה כזה יהיו הצדדים רשאים לטעון, כל אחד לשטתו.
חלופה שלישית - להסכים על שמאי מכריע או שמאי שיקבע את הערכים הנ"ל. גם במקרה זה יהיו הצדדים רשאים לטעון כל אחד לשטתו.
2. בהעדר הסכמה לפי אחת החלופות הנ"ל, ישקול בית המשפט, מנוי שמאי מטעמו, ועל כן מתבקשים הצדדים להביע עמדתם. התובעים בתוך עשרה
(10) ימים, והנתבעים בתוך עשרה (10) ימים מיום קבלת עמדת התובעים."
(ע' 73 ש' 12-2).

9. התובעים הודיעו ביום 16/04/00 כי "נראה לנו שאין צורך במינוי שמאי מוסכם בשלב זה שלאחר סיום הבאת הראיות, לאחר שניתן צו להגשת הסיכומים".

10. הנתבעים הודיעו ביום 24/04/00 כי "הנתבעים מסכימים לחלופה השניה - כפי שהוצעה חלופה שניה ע"י ביהמ"ש -למנות שמאי מטעם ביהמ"ש".

11. לאחר שקראתי את הודעותיהם של התובעים והנתבעים החלטתי:
"1. הצעתי מיום 10/04/00 פשוטה ונועדה למנוע צורך במינוי שמאי מוסכם /מטעם בית המשפט, אם וכאשר יעלה הצורך בו למקרא הסיכומים.
2. במקום תגובה פשוטה, קצרה וברורה, הגישו שני הצדדים 'מיני סיכומים'. במיוחד הפליג בכך ב"כ התובעים שכתב כי ' הראיות הוכרעו' (ע' 2 למעלה). היכן ומתי?
3. אשר על כן, בשלב זה, לא אמנה שמאי מטעם בית המשפט. אחזור ואשקול הצורך במנוי שמאי מטעם בית המשפט, אם יעלה הצורך לכך, דבר אשר עלול להביא להארכות הדיונים".
(ההחלטה מצויה על גבי העמוד האחרון להודעת הנתבעים).

12. כאשר יגורתי בא ואין לי אלא להודות על שטעיתי כאשר לא מיניתי שמאי מטעם בית המשפט, כבר אז.
לפני שאני ממנה שמאי מטעם בית המשפט, אני מורה לצדדים לשוב ולשקול הצעתי מיום 10/04/00 ולמסור עמדה לבית המשפט עם העתק אחד לשני, התובעים בתוך 10 ימים והנתבעים בתוך 10 ימים מיום קבלת עמדת התובעים. סבור אני כי הסכמה על שמאי מכריע או שמאי מוסכם, אליו יועברו חוות הדעת של השמאים מטעם הצדדים, עשויה לקצר מאוד את ההליך ואני מצפה שהצדדים אכן יגיעו להסכמה בנדון. כמובן שהשמאי המכריע או המוסכם יגיש חוות דעתו הן באשר לגובה הנזק ביום הגניבה והן לפי ערכי כינון.
לצורך מינוי השמאי, יפקידו הנתבעים, בקופת בית המשפט, בתוך 20 ימים, סך של 6,000 ₪ במזומן וזאת כמימון ביניים של שכרו והוצאותיו של השמאי, ועד להחלטה אחרת שתינתן בנדון.

13. עם זאת, כאמור בסעיף 1 לעיל, הגעתי למסקנה, כי אפשר ליתן , כבר היום

פסק דין
חלקי, כפי שיפורט להלן.

14. הנתבע 1 (ע"ה/1) העיד, בין השאר:
"לאחר שהבן שלי טלפן לי ואמר לי שהאוטו נגנב. מיד הלכתי לתובעות הביתה כדי להרגיע אותם ואמרתי: גברת לא לדאוג, כל הדברים שלך מה שהלך אני מוכן לקנות לך חדשים, במקום אלה שהיו לך. ואני מוכן לקחת אותך למפעל בנתניה ששם יש רהיטים חדשים ואני מוכן לקנות לך אותם ולהביא לך אותם הביתה. מה שאמרתי בשיחה עם התובעות זה דברי אמת" (ע' 52 ש' 25-23 - ע' 53 ש' 3-1).
...
"אמרתי: גברת זה גזירה משמים, זה קרה אבל אני לא אתן לך להפסיד. או שתקני את הדברים לבד ואני אשלם, ואני אוביל לך אותם עד הביתה, דברים חדשים, לא דברים ישנים כמו שהיו..."
...
"תכולת הדירה במקרה זה היא יותר מ-20 אלף שקל. משמעותית יותר מ-20,000 ₪... השמאי מטעמנו מעריך את הנזק במינימום של 143,000 ₪. כשאתה שואל אותי מדוע לא שילמנו לתובעים את הסכום של 143,000 ש"ח אלא רק 20,000 ₪, אני משיב לך שאני הלכתי לתובעת בפעם השניה, ואולי גם בפעם השלישית, אינני זוכר, כדי לבוא לידי פשרה ולגמור בלי משפטים, ולא לקפח אותה, לתת לה מאלף ועד ת... כשאתה שואל אותי למה לא שלחתי לתובעת 143,000 ₪, אני משיב שהשמאי מטעמנו העריך את הסכום הזה לאחר הגשת התביעה, והתובעת לא הסתפקה רק בסכום הזה, היא רצתה יותר מהסכום הזה" (ע' 53 ש' 21-5).

15. בדבריו אלה של הנתבע 1 ובדברי ב"כ הנתבעים בסעיף 6 ב. (ע' 24 ) ובסעיף 7 (ע' 25) לסיכומיו, יש משום הודאת בעל דין, באשר לנזק שהנתבעים מודים בו ועל כן אפשר לחייבם כבר עתה, לפי החישוב כדלקמן:

143,000 ₪ - ערך נזק שהנתבעים מודים בו.
פחות 20,000 ₪ - ששילמו הנתבעים לתובעים.
______
123,000 ₪
פחות 34,960 ₪ - ערך ציוד שנמצא ע"י הנתבעים בחברון והוחזר לתובעים
______
יתרה 88,040 ₪

16. בנסיבות העניין, יש בסיס לחייב הנתבעים גם בגין נזק לא ממוני לרבות עגמת נפש שנגרם לתובעים, ובעיקר לתובעת 1, בגין אובדנו הכמעט מוחלט של רכוש התובעים, ובכלל זה בגין מרכיב "מחיקת ההיסטוריה האישית" של כל אחד מהתובעים.
התובעת 1 (עת/1) העידה בנדון, בין השאר:
"היו 90 ארגזים שמתוכם 23 אני ארזתי ו-7 מזוודות גדולות (ע' 17 ש' 16). ... היו לי בבית מעל 30 אלבומים של תצלומים. בעלי היה חובב תמונות. מרגע שהילדים נולדו עד שהלכו. כל תנועה שלהם וכל תזוזה הוא צילם. כל החיים שלנו רואים בתמונות. אין לי עכשיו שום תמונה אין לי אף מזכרת מבעלי, מאמא שלי, מסבתא שלי, מאף אחד. הילדים לא יודעים איך הם היו כשהם היו ילדים" (ע' 22 ש' 12-9) ... כשאתה מפנה אותי לסעיף 20.5 לתצהירי ושואל אותי איך הגעתי לסכום של 150,000 ₪, אני משיבה לך: אני חושבת שכל אדם שפתאום באים ואומרים לו שכל החיים שלו נעלמו פתאום בין רגע, אחרי כל ההבטחות שישמרו את הדברים, מה אתה היית מרגיש. עד עכשיו אני בהלם. אני חושבת שהסכום הזה גם לא מספיק" (ע' 22 ש' 32-29)... לא יודעת כמה אני מעריכה את המזכרות התמונות היו עולם ומלואו" (ע' 23 ש' 9-8).

הנתבעת 2 (עת/4) העידה, בין השאר:
"אי נוחות פיזית זה לשבת על הרצפה ולאכול מכלי פלסטיק ולהרגיש כמו מקצבת נדבות כאשר אנחנו צריכים כשקרובי משפחה יתרמו לנו כלי בית ורהיטים וזה שכל חודש ועד היום כל המשכורות הולכים על דברים שנגנבו, שהיה לנו מכונת כביסה, הדברים הרגילים שיש לאנשים בבית" (ע' 45 ש' 12-8).
את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני לאמור, עגמת נפש שנתבעה בסעיף 36 לכתב התביעה אני מעמיד, בשלב זה, על פי מיטב שיקול דעתי ולפי מיטב האומדנא, על סך של 50,000 ₪, נכון ליום 16/07/96.

17. לסיכום:
17.1 מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד, את הסכום של 138,040 ₪ (88,040+50,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/07/96 ועד התשלום המלא בפועל ממש.
17.2 מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד, בשלב זה על חשבון הוצאות משפט, סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19/11/96) ועד התשלום המלא בפועל ממש.
17.3 מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד, בשלב זה, שכר טירחת עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש.

18. אני מצטער ומתנצל בפני
בעלי הדין ובאי כוחם על שלא עלה בידי ליתן

פסק דין
זה במועד מוקדם יותר.

19. המזכירות:התיק לעיוני ביום 10/05/02.

20. ניתן והודע היום ג' אייר תשס"ב (15/04/02) בשעה 10:20 בנוכחות עו"ד ד' ארד - איילון
ב"כ התובעים ועו"ד י' גבעון
ב"כ הנתבעים.

יצחק מילנוב
, שופט

ב"כ התובעים:
אני מבקש שבית המשפט יאשר, ככל שצריך את העיקול הזמני שהוטל בה"מ 10140/96 ביום 12/11/96.
ב"כ הנתבעים: לא מתנגד.
החלטה
1. למען הסר ספק אני מאשר את העיקול הזמני שהוטל ביום 12/11/96 בתיק ה"מ 10140/96, בגבולות הסכומים שנפסקו ב

פסק דין
החלקי שלעיל.
2. ניתנה היום ג' באייר תשס"ב (15 באפריל 2002) בשעה 10:25 במעמד הנוכחים.
יצחק מילנוב
, שופט








א בית משפט שלום 21037/96 רביפור אסתר, רביפור פרנז, רביפור פריד נ' כהן יצחק, כהן שלמה, כהן רוני, כהן אסף (פורסם ב-ֽ 15/04/2002)