פסקי דין על פ.ק.פ דיזיין | פסקי דין על יעקב בן עזרא | פסקי דין על אבי מאיר | פסקי דין על אייל פישמן |

15/04 בש     29/08/2004




בש 15/04 פ.ק.פ דיזיין בע"מ,יעקב בן עזרא,אבי מאיר,אייל פישמן נ' מדינת ישראל/משרד העבודה והרווחה




1
בתי הדין לעבודה
ב"ש 000015/04
(פ 001168/00)
בית הדין האזורי לעבודה בת"א - יפו
29/08/04

כבוד השופטת שרה מאירי

בפני
:
1. פ.ק.פ דיזיין בע"מ

2. יעקב בן עזרא

3. אבי מאיר

4. אייל פישמן

בעניין:
המבקשים
הנאשמים
גב' ר. כספי כהן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מדינת ישראל/משרד העבודה והרווחה
המשיבה
המאשימה
גב' ר. בן יעקב

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. בפני
י בקשה שהגישו הנאשמים ביום 11.5.04 לבטול כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק ולזימונם של 5 עדים להוכחת טענות הנאשמים.

בכתב האישום נטען כי הנאשמת הינה חברה העוסקת בין השאר בניהול ואחזקה של מרכזי ריהוט, הנאשמים 2-4 הם מנהליה וכי העסיקו בחנותם שבצומת ירקונים עובדים יהודים בשבת (29.1.00 ו- 19.2.00).

טוענים הנאשמים כי יש לבטל כתב האישום בהנמקות הבאות:
א. אכיפה סלקטיבית של החוק (ת.פ. 1615/95 מד"י נ' שליו ובניו בע"מ; נטען כי צורף כנספח א', אך לא צורף).
כאן עוברים הנאשמים לציטוט מפסיקה וממאמרים (ע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מד"י; ב. אוקון נ' ע. שחם, הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי, המשפט כרך ג', 265; ת.פ. 1389/94 מד"י נ' מיצפור (מקומי, ת"א); ת.פ. 226/99 מד"י נ' אלפא מוצרים פלסטיים בע"מ (מקומי, פ"ת); ת.פ. 1024/95 מד"י נ' הירש (מקומי ת"א); ע.פ. 3387/98 מד"י נ' גדעון מנשה; ת.פ. (ת"א) 2995/96 מד"י נ' אסולין), בלא, שבפועל, טענו טענה עניינית, מעבר לכותרת הטענה.

ב. הפליה ואי שוויון - הגשת כתב אישום נגד הנאשמים בגין העסקת עובדים יהודים בשבת, הינה אכיפה בררנית אסורה של חוק שעות עבודה ומנוחה, המונעת משיקולים זרים.

המאשימה, כענין שבמדיניות, לא מגישה כתבי אישום כנגד עסקים הזהים לנאשמת בפעילותם, הפועלים בשבת (ערוץ הקניות, רשתות המכירה באינטרנט, חנויות צעצועים ב"דיוטי פרי").
נוצר מצב אבסורדי בו מחד המדינה מגישה כתבי אישום ומצד שני מפרסמת מכרז בו נדרשת חברה לעבוד בשבת ואף לשלם למדינה תגמולים ממכירות אלה (מכרז רשות שדות התעופה, נספח ו' לבקשה).

המבקשים מפנים לבג"צ 112/50 יוסיפוף נ' היועמ"ש; בג"צ 200/83 וותאד נ' שר האוצר; בג"צ 678/88, 803/88 כפר ורדים נ' שר האוצר; בג"צ 953/87 פורז נ' ר.ע.ת.א; בג"צ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת.

כבר נקבע (פרופ' ז. סגל וא. זמיר, התפר בין המשפט הפלילי למשפט הציבורי) כי אם חרג כתב אישום ממש ממתחם הסבירות, הכולל אכיפה סלקטיבית, בשימוש בלתי מוצדק בהליך פלילי מקום שניתן לפעול באמצעים אפקטיביים אחרים - יש לבטל כתב האישום.

ג. הנזק שבכתב האישום - באופן אבסורדי, דוקא במדינת היהודים מופלים יהודים לרעה עקב אכיפה סלקטיבית של החוק, בעוד שעובדים מוסלמים ונוצרים מועדפים להעסקה ע"י המעסיקים, ולגביהם אין נאכף החוק; בכך אין משרתים את הענין הציבורי שבאכיפת החוק, הואיל והנזק עולה על התועלת למסגרת החברתית.

לצורך הוכחת טענותיהם ביקשו הנאשמים לקיים דיון בטענה ולזמן לדיון 5 עדים (ראש אגף מסחר ברשות שדות התעופה ביחס לנספח ו'; ראש ענף היתרי עבודה במשרד העבודה ביחס להיתרים אם ניתנו לגופים הנזכרים בבקשה; סמנכ"ל התמ"ס, באשר למדיניות בהגשת כתבי אישום; פקח משרד העבודה שיעיד על המדיניות הננקטת בפועל; מנהל כ"א של הנאשמת).

2. בתגובת המאשימה מ- 1.6.04, עתרה המאשימה לדחיית הבקשה על כל רכיביה, מהטעמים דלהלן:
א. דוקטרינת ההגנה מן הצדק, עפ"י ההלכה, תופעל במשורה, במקרים נדירים, קיצוניים וחריגים, מקום שלא ניתן להעניק לנאשם משפט הוגן (פס"ד יפת מפי כבוד השופט ד. לוין; בג"צ עו"ד כץ מפי כבוד השופט י. קדמי).

הלכה זו, בניגוד לטענת הנאשמים, לא השתנתה, אלא נשנתה בדנ"פ אדורם (דנ"פ 3039/02 אדורם הר-שפי נ' מד"י, מפי השופט חשין), אף כי יש מספר מלומדים הסבורים כי יש להרחיב ההגנה (פרופ' סגל וא. זמיר; ב. אוקון וע. שחם).
בפסה"ד הנזכרים בבקשה (בסעיף 2.7) לא הוצג הקשרם למקרה, אין הם דומים למקרה שלנו, ואין בהם עיסוק בטענה בדבר אכיפה בררנית, ולכל היותר מיישמים הם ההלכה האמורה על עובדות ספציפיות.
(כך בענין שליו - הרשויות עודדו ואיפשרו ביצוע העבירה; בענין מושב אורה - התנהגות הרשות היתה שערורייתית ויצרה מצג כי ההתנהגות לא תחשב עבירה; בענין מצפור - הוצבה חומר בירוקרטית; הוא הדין בענין אלפא; בענין הירש דובר בהפליה עת הרשות עצמה ביצעה אותה עבירה; ובענין מנשה הרשות יצרה מצג שהפעולה תואמת את דרישות החוק).
כן מפנה המאשימה לעפ"א (ת"א דוד לוין נ' מד"י - ע.ת.א בו נקבע כי אין די בהתנהגות "בעייתית" של הרשות).

לא די לטעון לדוקטרינה, אלא על הטוען להוכיח שהוא זכאי להגנתה. טענות בעלמא שעיגונן היחיד הוא ציטוט פסיקה לפיה ניתן לטעון להגנה מן הצדק - אינה מספקת.

ב. המועד להעלאת הטענה -
יש להעלות הטענה כטענה מקדמית בביה"ד (או בעתירה לבג"צ כנגד מגיש כתב האישום) (ע"פ 1003/00 הנדימן נ' מד"י), על אתר, ככל טענת פסול שעפ"י סיפא סעיף 151 לחסד"פ; קרי: לפני הבירור הענייני של האישום, ואם מאוחר יותר - עליו ליתן הסבר מניח הדעת להשהייה ולקבל לכך רשות ביה"ד.
גם אם ניתן להעלות הטענה בכל שלב בדיון וללא רשות ביה"ד, עדיין יש לשקול לא רק שיקולים הנוחים לנאשם, אלא גם שיקולי צדק צבורי (ע"פ 450/77 בעל טכסא נ' מד"י), שמא כל כוונתו היא יתרון תכסיסי.

בענייננו, הוגש כתב האישום ב- 25.9.00, הקראה התקיימה ב- 26.3.02, לאחר דחיות רבות, ב- 4.3.03 נדחתה טענת אין להשיב לאשמה, ורק לאחר שבקשת הנאשמים לדחיית הדיון שנקבע לראיותיהם, נעתרה, רק עתה מבקשים הנאשמים לטעון מקדמית.
עולה החשש שמדובר בטענות טקטיות.

ג. חובה על הטוען להציג תשתית ראייתית -
יש צורך להציג תשתית עובדתית ברורה למעשיה השערורייתיים/כה מחפירים של הרשות (פס"ד אדורם) ולכן, על הסנגוריה להניח תשתית ראייתית כדי להעביר הנטל לרשות להראות כי האכיפה מתבססת על שיקולים ענייניים (פס"ד רחמילביץ, כבוד השופט קרא; כבוד השופט זמיר בבג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עירית ב"ש).

הצגת תשתית לבסוס ההגנה, משמעה הבאת ראיות/מסמכים/תצהירים מהם ניתן ללמוד על מעשיה השערורייתיים של הרשות. בקשה לחקור את נציגי הרשות על פעולות ושקול דעת, ללא הנחת כל תשתית מקדמית, אינה הבאת ראיות, אלא נסיון "לדוג ראיות יש מאין" (כבוד השופט צור בפס"ד הנדימן).

הנאשמים לא הציגו כל תשתית ראייתית המבססת התנהגות מחפירה. לאור כל אלה, יש לדחות הבקשה.

למען הזהירות התייחסה המאשימה לטענות לגופן:

ד. אכיפה בררנית -
בפס"ד זקין נקבע כי מדובר בהבחנה לצורך אכיפה בין דומים, לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שקול זר, או מתוך שרירות גרידא. אכיפה חלקית אינה אכיפה בררנית. כך נדחתה הטענה, גם בעניין השבת (פס"ד הנדימן).
לא הובאה כל ראייה למדיניות אי אכיפה כלפי מי מ- 3 הגופים שנזכרו, וגם אם טרם נאכף כנגדם החוק אין בכך ראייה שמדיניות האכיפה פועלת משקולים זרים באכיפה בכלל וכלפי הנאשמת בפרט.
גם אכיפה חלקית ואפילו מדגמית אינה בהכרח אכיפה בררנית ופסולה, ודאי כשיחידת האכיפה של משרד העבודה פועלת עפ"י המשאבים שלרשותה (פס"ד מושב אורה).

גם ההפנייה למכרז של רשות שדות התעופה אינה מלמדת דבר, שכן יתכן והמעסיק פועל עפ"י המגבלות שבחוק. מתן היתר לעסק לפעול 24 שעות ביממה, אינו מאפשר העסקת העובד 24 שעות ביממה ברציפות (ת.פ. 3471/87 מד"י נ' אמציה קפלן, השופטת א. פרוקצ'יה), מה גם שתנאי למכרז ממשלתי הוא עמידה בדרישות החוק (הוראות התכ"ם).
יש לזכור כי העבירה המיוחסת לנאשמים ארעה למעלה מ- 4 שנים טרם נסוח המכרז. הנאשמת לא הפעילה חנותה בנתב"ג.

באשר לטענה בעניין העדר אכיפה לעובדים שאינם יהודים - לא רק שנטען כך בעלמא, אלא שעסקינן ביחס שונה לשונים, שאיננו הפליה (בג"צ 104/87 נבו נ' ביה"ד הארצי; בג"צ 4169/93 יואל ילין נ' מד"י).
בהתחשב במשאבי הרשות ובאופייה היהודי של המדינה מופנים עיקר המשאבים כלפי מעסיקים יהודים העוברים על החוק ובמקומות בהם מתבצעת עיקר הפעילות "העבריינית" כלפי מירב עובדים.
המאשימה מסתייגת מהגוון הגזעני העולה מטיעוני המבקשת.

המאשימה טוענת כי היא אוכפת החוק בכפוף לאמצעים שברשותה וסדרי עדיפות סבירים ונטולי שקולים זרים, ועפ"י הנסיבות בהן אינה יכולה לאכוף באכיפה נרחבת את החוק, מה גם שאין מדובר באפליה אישית, בעיקר בהעדר ראיות.

ה. יש לדחות גם הבקשה לזימון עדים, בהעדר תשתית ולוּ לכאורית לטענות הנאשמת, שכל מטרתה היא "דיג ראיות" שלא יוּתר (ענין בעל טכסא).

3. 3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, החלטתי לדחות הבקשה מהטעמים שפורטו ע"י המאשימה, כאמור לעיל.

רואה אני להוסיף ולהבהיר בקצירת האומר:
א. מדובר בטענה שלפי טיבה וטבעה - טענה מקדמית היא, כאמור בסעיף 149 לחסד"פ.
אין בכך כדי לומר כי לא ניתן להעלותה במהלך הדיון, אך לטעמי, יש לבחון הנטען ונסיבותיו בקפידה יתרה, עת מועלית הטענה, לראשונה, בשלב הדיוני דנא, קרי: קרוב ל- 4 שנים לאחר הגשת כתב האישום יותר משנתיים לאחר שהוקרא כתב האישום ויותר משנה לאחר שנדחתה טענת "אין להשיב לאשמה".

ב. ההלכה שיצאה מלפני ביהמ"ש העליון - היא היא ההלכה.
ערים אנו לקביעותיהן של ערכאות קמא, שיש בהן ספק פתיחת צוהר נוסף - דא עקא, אף אלה עסקו במקרים או בנסיבות בולטות/שערורייתיות של הגורם שהגיש כתב האישום.
ביהמ"ש העליון חזר על הלכת יפת וכץ בענין חרמון (על"ע 2531/01 שמעון חרמון נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד, פס"ד שניתן ב- 16.3.04), וקבע כי מקום שלא ניתן לתת לנאשם משפט הוגן, או מקום שיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות - יפעל ביהמ"ש "במשורה, בנסיבות חריגות ובעלות עוצמה ומשקל מיוחד".

ג. ג. בענייננו, לא ראו הנאשמים להציג - ול? ראייה לכאורה - לטענתם בדבר אכיפה סלקטיבית (ראה פס"ד הנדימן, ע"פ 1003/00 הנדימן נ' מד"י). אין די, לטעמי, בטענות בעלמא, תוך "הסתתרות" אחר הבקשה להזמין עדים לעדות, נסיון שאין בו יותר מ"נסיון דיג" שאין להתירו.
חזקת התקינות פועלת למאשימה. בהעדר רבב ראייה להטותה - אין מקום לנסיון דיג. ערה אני לקושי בהבאת ראיות, שמקורן "בצד האחר" - אלא, שאין בכך בבקשה שבפני
י ובנסיבות הנטענות כדי לשנות מהדרך שהותוותה.

ד. ערים אנו לכך כי אין המאשימה אוכפת החוק על כל תושבי המדינה ואזרחיה. יהודים רבים כמעסיקים - חומקים מגורמי האכיפה. כך הוא, להוותנו, בכל תחומי האכיפה. היעלה על הדעת כי יבטל ביהמ"ש כתב אישום כנגד נהג שנתפס נוהג במהירות מעל המותר - אך ורק משום (שלצערנו) רבים אחרים נוהגים כמותו (תרתי משמע) - ולא הובאו בפני
ו?!
- לא שמענו כי מדובר באכיפה דוקא כנגד הנאשמת.
נבהיר עוד כי לטעמנו, יש טעם במדיניות האוכפת החוק דוקא "ברשות הרבים" במרכזים גדולים בהם מצויים המוני אדם - יָתר על חנות קטנה ובודדה. בכך, באה אכיפת החוק יותר ויותר לתודעת הציבור כולו (מעסיקים כעובדים).
גם אין דומה שרות הניתן באינטרנט/בטלוויזיה, לשרות הניתן בלִ?ה של קֶרת.
איננו מוצאים אף פגם בריבוי אכיפה במגזר היהודי - הן בשל היותה של המדינה, מדינת העם היהודי, הן בשל הרוב היהודי והן בשל קשיי האכיפה במגזר שדתו שונה, ול? מן הטעם כי יכול כזה לבחור לו את יום המנוחה שלו.

ה. העובדה כי במכרזי נתב"ג נדרש כך או אחרת, או כי המאשימה זוכה בתקבול עקב (גם) הפעלת העסק במנוחה השבועית - אין בינה לענייננו, דבר, משלא למדנו היכן נקבע במכרז כי הפעולה המחוייבת תבוצע תוך הפרת החוק. עצם העובדה כי נדרשת הפעלה גם בשעות המנוחה השבועית - אין נגזר מכך כי מי המקיים הדרישה יפר החוק.

לאור כל האמור - נדחית הבקשה.

ראיות הנאשמים - ביום 11.10.04 בשעה 09:00.

ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ד (29 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.

שרה מאירי
, שופטת

קלדנית אתי אירן









בש בית דין אזורי לעבודה 15/04 פ.ק.פ דיזיין בע"מ,יעקב בן עזרא,אבי מאיר,אייל פישמן נ' מדינת ישראל/משרד העבודה והרווחה (פורסם ב-ֽ 29/08/2004)