פסקי דין על אברהם מיכל | פסקי דין על שלמה א. אנג'ל | פסקי דין על מאיפית אנג'ל בל )ג.י.י.ו.( | פסקי דין על אריה חברה לביטוח |

22576/00 א     13/11/2005




א 22576/00 אברהם מיכל נ' שלמה א. אנג'ל, מאיפית אנג'ל בל )ג.י.י.ו.(בע"מ, אריה חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 022576/00
בית משפט השלום ירושלים
13/11/2005

כב' השופט כרמי מוסק
-סגן נשיא

בפני
:
אברהם מיכל

םבעניין:
התובעת
נ ג ד
1 . שלמה א. אנג'ל

2 . מאיפית אנג'ל בל )ג.י.י.ו.(בע"מ

3 . אריה חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים

פסק דין
א. הרקע לתביעה:
1. התובעת הינה אם חד הורית ומפיקה עצמאית במקצועה. נפגעה ביום 30/10/98 עת ערכה קניות בחנות נתבעת 2 (להלן:"אנג'ל"), אשר הינה חברה בע"מ , המפעילה ומנהלת מאפיה וחנויות לשיווק מזון , ובין היתר חנות בקניון האחים ישראל בירושלים (להלן:"החנות"). לגרסת התובעת , כאשר סיימה את קניותיה פנתה היא לצאת מהחנות , והחליקה על נייר פרגמנט משומן שהיה מונח על רצפת החנות (להלן:"התאונה"). עקב התאונה הובהלה התובעת לקבלת טיפול רפואי בטר"מ ירושלים .

2. הנתבע 1 , הנו מבוטח של נתבעת 3 שהינה חב' לביטוח בע"מ.

ב. טענות הצדדים:
3. לטענת התובעת , בנסיבות העניין לא הייתה לה ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לאירוע התאונה וכי הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבעים או מי מהם הייתה שליטה מלאה עליו , ועל כן אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה , מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה. בנוסף, על הנתבעים הראיה שלא הייתה לגביי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחובו עליה. לחילופין טענה התובעת כי אירוע התאונה ונזקי התובעת נגרמו עקב רשלנותם הבלעדית של הנתבעים או מי מהם.לחילופי חילופין נסיבות התאונה כשלעצמן מצביעות באופן נסיבתי על רשלנות הנתבעים עובדיהם ו/או שלוחיהם בכך שבין היתר: לא דאגו לנקיון רצפת החנות עליה החליקה התובעת, ואשר לא נוקתה כראוי . לא הדריכו את עובדיהם כפי שהיה עליהם לעשות בנסיבות העניין . הפרו חובות חקוקות עפ"י כל דין . לא פעלו כפי שהיה על מפעיל חנות בה נמצאים לקוחות , סביר ומיומן לנהוג בנסיבות העניין .

4. מנגד טענו הנתבעים כי בנסיבות העניין אין להחיל את הכלל הדבר מדבר בעדו, הואיל ולא נתקיימו התנאים להחלתו. כמו כן לגרסתם , התובעת נכנסה לחנות שכבר היתה סגורה , ולא היתה ערוכה עוד לקבלת לקוחות, ועובדי החנות היו עסוקים בנקיונה לקראת השבת .יתרה מזאת , התובעת נכנסה לחנות ללא רשות ולאחר שנתבקשה שלא לעשות כן, אך היא התעקשה להכנס.

5. כמו כן טענו הנתבעים כי התאונה שארעה היא באחריותה הבלעדית של התובעת ולחלופין עקב תרומת רשלנותה הגבוהה לארוע נושא כתב התביעה בין השאר בכך שנכנסה לחנות סגורה למרות שנדרשה לא לעשות כן. נכנסה לחנות למרות שדלתות החנות היו סגורות . החנות היתה בעיצומה של מלאכת ניקיון , ולכן לא היתה ערוכה לקבלת לקוחות. נכנסה לחנות ללא היתר. התעלמה מאזהרות עובדי החנות כי החנות סגורה ונמצאת בשלבי נקיון יסודי של סופשבוע. נהגה באופן לא סביר ולקחה אחריות על עצמה עת נכנסה שלא ברשות לחנות הנתבעת שהיתה סגורה כבר, לאחר סיום שעות העבודה.

6. בנוסך טענו הנתבעים כי עשו כל שמחזיק חנות סביר היה עושה בנסיבות העניין , ולרבות סגירת הדלתות של החנות מפני קהל הלקוחות לפני התחלת ביצוע עבודות הנקיון , ויידוע התובעת על עובדת היות החנות סגורה ודרישת הנתבעים כי לא תכנס לחנות.
ג. דיון:
7. טענת הרשלנות
עוולת הרשלנות מוגדרת בסעיפים 35 ו 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:"פק' הנזיקין").
"רשלנות
עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות , או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות , שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות- הרי זו התרשלות: ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר , שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

" חובה כלפי כל אדם
החובה "האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס...".

8. אין מחלוקת בין הצדדים בעניין עצם קרות האירוע. המחלוקת בעניין זה סובבת אך ורק לגבי שעת האירוע: התובעת טוענת כי התאונה אירעה בשעה 12:00 לערך ואילו הנתבעים טוענים כי התובעת נכנסה לחנות לאחר השעה 14:00 שהיא שעת סגירת החנות, שאז התובעת התפרצה ללא רשות לחנות, ובגין כך הם אינם חבים כלפיה כל חבות שהיא.

9. בענייננו , אמנם התובעת לא הציגה קבלת קניה המעידה על שעת הקניה , אולם על פי עדותה: " אני לא הייתי לבד בחנות. הדלתות לא היו סגורות . אני לא זוכרת אם הדלתות סגורות בחלקן". ובהמשך : "כשאני הגעתי הדלתות היו פתוחות , לא הייתי לבד בחנות , שאלתי את המוכר...הייתי אחרונה ששילמתי, ואז החלקתי כשבאתי לצאת.." (פרוטוקול מיום 22.1.04, עמ' 6,7 ).

10. מעדויות התובעת עולה כי היא הייתה האחרונה ששילמה ועל כן סביר יותר כי שעת הקניה הייתה 14:00 לערך שכאמור שעת סגירת החנות. על אף זאת משהייתה הדרך בפני
י התובעת פתוחה , לאמור- דלתות החנות לא נסגרו לחלוטין , יש לראות בנתבעים כמי שהיו צריכים לצפות לכניסתם של קונים לחנות, ואילו רצו למנוע כניסתם של אלא לחנות מחובתם היתה לנעול את דלתות החנות. בכך, יש לראות בנתבעים כמי שהתרשלו שחבים כלפי התובעת בגין עוולת הרשלנות בכך שלא מנעו באופן מוחלט את כניסתה לחנות ע"י נעילת הדלתות וזאת ללא צורך בהצבת שומר בכניסה שימנע מקונים נוספים להכנס לחנות.

11. חובת זהירות - על הנתבעים חלה חובת זהירות מושגית כלפי התובעת, זאת בהיותם המחזיקים בחנות, מפעילים החנות. (ראה ע"אר 343/74 גרובנר נ' אירית חיפה ואח'). חובת זהירות קונקרטית, גם היא חלה על הנתבעים משום שעל פי מבחן האדם הסביר חובה הייתה על הנתבעים לצפות את התרחשות הנזק, היינו כניסה של לקוח לחנות שעה שמונחים על הרצפה ניירות חלקים ושמנונים, עלולה לגרום להחלקתו ונפילתו. מדובר בסיכון שהיה על הנתבעים למונעו בין על ידי סגירת דלתות החנות לחלוטין ובין אם על ידי דאגה לכך שלא יהיו ניירות חלקים ושמנוניים על הרצפה. לעניין זה אפנה לעדותו של מנהל החנות מר רוזנברג שהעיד שהאחריות לכך שלא ימצאו ניירות פרגמנט על הרצפה רובצת עליו. (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 13 ואילך).

12. עוד יש לזכור כי מר רוזנברג מסר פתק לתובעת (ת/3) ובו פרט את העובדה שעובד בשם איתי עבד בקופה ועזר לתובעת לקום. אין אזכור כלשהו לטענה כי התובעת התפרצה לחנות או כי החנות הייתה סגורה.
13. יש לקבוע אפוא כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות החלה עליהם כלפי התובעת וכי עקב כך, נגרם הנזק, היינו נפילת התובעת עקב החלקתה על נייר הפרגמנט.

14. הנתבעים העלו כלפי התובעת טענה על "הסתכנות מרצון".

15. טענה זו יש לדחות משום שלא הוכחה על פי הקרטריונים שנקבעו בפסיקה. סעיף 5(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כדלקמן:
"בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו".
נקבע לא אחת בפסקי דין כי כדי לקבל טענה זו על בית המשפט להשתכנע כי התקיים אצל התובע יסוד הידיעה - היינו ידיעה והערכה נכונים של הסיכון והיקפו. (ראה ת"א (י-ם) 676/83 אשכר נ. שיכון ופיתוח, פ"מ תשמ"ו(ג) 5, עוד נקבע כי אם אדם סביר היה נכנס לסיכון שהתובע נכנס אליו אין מדובר עוד בטענת ה"סתכנות מרצון" אלא בהתנהגות סבירה, או "סיכון מאונס" (ראה ע"א 897/75 ווסטצ'סטר נ' קורן פ"ד ל"א(1) 660). יש להוכיח כי המתסכן ידע על זכותו להישמר מהסכנה. (ראה פס"ד ווסצ'סטר), ההסכמה להסתכנות צריכה להיות קשורה גם לנזק עצמו ולא רק לעצם ההסתכנות, על ההסכמה להיות מפורשת לכך שהתובע יישא בנזק ללא פיצויים. (ראה ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם פ"ד מ"ט(1) 102 וכן ראה פס"ד ווסטצ'סטר הנ"ל). תנאים אלה לא התקיימו אצל התובעת שלפני.

16. טענת אשם תורם :
סעיף החוק המתייחס לטעה זו סעיף 68 לפק' הנזיקין:
"אשם תורם
(א) סב"ל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק , אלא שהפיצויים שיפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק..".

בענייננו, התובעים טענו בסיכומיהם כי אשמה התורם של התובעת מגיע עד כדי 100%. בכך שבין היתר נכנסה לחנות סגורה למרות שנדרשה לא לעשות כן, לא נזהרה מהנייר ומפסולת שהצטברה בשל סידור הסחורה ולא נהגה כפי שמבקר סביר היה חייב לנהוג בנסיבות העניין.
אני סבור כי בנסיבות העניין יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 20%. וזאת בגין עובדה שנקבעה לעיל כי שעת הקניה הייתה 14:00 לערך- שעת סגירת החנות.סביר כי בשעה זו היו עובדי החנות בהכנות לקראת סגירתה, ושלא מן הנמנע כי יכול ויהיה על הרצפה נייר פרגמנט משומן הנכלל בגדר סיכון רגיל וטבעי של חנות בעת סגירתה. על התובעת היה לנהוג כפי שמבקר סביר היה צופה את קרות האירוע ונזהר מהתרחשותו. יתר על כן, היה על התובעת לנהוג בתשומת לב ולראות או להבחין באותו נייר ולא לדרוך עליו. אין מדובר במכשול נסתר או חבוי מהעין. (לעניין זה ראה: ע"א 7381/01 סולל בונה נ' תנעמי ואח', פ"ד נ"ח(1),1 ע"מ 20.וכן, ע"א 316/75 שור ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"א(1) 299 ע"מ 305-306).
ד. הנזק
17. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעת רפואית מיום 25.6.00 של ד"ר חיים אשור (להלן:"ד"ר אשור"), מומחה לכירורגיה של היד, אשר על פי ממצאי בדיקתו נחבלה התובעת בידה השמאלית הלא דומיננטית , וכתוצאה מהחבלה סבלה משבר של עצם הרדיוס הדיסטלי, ובעקבותיו סובלת מכאב בשורש יד זו על רקע אוסטאוארטיריטיס פוסט טראומטית ומנזק תחושתי אולנרי קל. לאור זאת קבע ד"ר אשור את נכותה של התובעת: נכות זמנית בגובה 100% לתקופה 30.10.98-29.1.99 . נכות זמנית בגובה 50% לתקופה 30.1.99-1.3.99. נכות לצמיתות בגובה 10% ע"פ תקנות החוק בדבר נכות "35 (1) בין א ל ב ו- 31(5)א ii.

18. מנגד הגישו הנתבעים חוות דעתו של ד"ר מ. רוסו, מומחה לכירורגיה של היד (להלן: "ד"ר רוסו"),מיום 15.7.01 לפיו ,לתובעת היה שבר קטן ופשוט בקצה עצם הרדיוס, שלא דרש טיפול נוסף לאחר הורדת הגבס. את החולשה היחסית הקיימת ביד שמאל הלא דומיננטית אפשר אולי לייחס לפגיעה בזרוע בשנת 1975, או הפרעה החלקית בעצב האולינרי במרפק, דברים שאין להם כל קשר לתאונה הנדונה. כיום אין לנבדקת הגבלה בתנועות בשורש היד ובאצבעות בהשוואה ליד ימין. בנוסף, ציין ד"ר רוסו שהבדיקות לא העלו ממצאים של שינויים אוסטיאוארתריטיים או אחרים בפרק הרדיו קרפלי , לא לפני התאונה הנדונה ולא לאחריה. על כן התובעת זכאית, על פי חוות דעתו של ד"ר רוסו, לנכות זמנית של 100% במשך 6 שבועות ולנכות זמנית של 50% במשך 6 שבועות נוספים ובאשר לנכות הצמיתה- לתובעת לא נותרה נכות לצמיתות הקשורה לתאונה הנדונה .

19. ביהמ"ש מינה מומחית רפואית בתחום כירורגית כף היד מטעמו, ד"ר רוזנברג הגן בנימינה , (להלן:"ד"ר הגן"), אשר נערכה ביום 30.9.02 ועל פי ממצאיה - קיימת תנועתיות מלאה של המרפק , תנועתיות מלאה ביישור שורש כף היד וכיפוף שורש כף היד . אין כאב בהטיה רדיאלית והטיה אולינרית , רגישות קלה מעל ה styloid בהפעלת לחץ. פרונציה וסופינציה תקינים ללא כאב. לסיכום מדובר באישה בת 42 שנחבלה בשורש כף היד עם שבר של הקצה המרוחק של הרדיוס סטלואיד שהחלים לחלוטין. ד"ר הגן קבעה כי לתובעת נכות זמנית בגובה 100% ל-6 שבועות , נכות זמנית של 50% ל-6 שבועות נוספים . נכות צמיתה 0%.

20. הנכות הרפואית- התובעת טענה בסיכומיה כי היא חולקת על חוות דעתה של ד"ר הגן וכי היא לא מונתה בהסכמתה. בעניינו מאחר ושני מומחים רפואיים קבעו לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 0%, ומאחר וד"ר הגן לא קבעה כי הסבירות שתתכן נכות בעתיד גבוהה,אני קובע כי הנכות הצמיתה של התובעת תהיה בשיעור של 0%. כמו כן, לעניין הנכויות הזמניות, התובעת תפוצה על פי ממצאיה של ד"ר הגן, דהיינו: 100% נכות זמנית ל 6 שבועות, 50% נכות זמנית ל- 6 שבועות נוספים. לדעתי יש להעדיף את חוות דעתה של ד"ר הגן , שהיא האחרונה שבדקה את התובעת, עמדה היטב על מצבה, לפניה היו מונחות חוות הדעת מטעם הצדדים, ועל כן יש לקבל את דעתה המקצועית, בפרט לאחר שנחקרה בבית המשפט, ומחקירתה לא עלה שיש מקום לקבוע כי טעתה כאמור בחוות דעתה.

21. לאור האמור, ניתן לעבור ולחשב את סכומי הפיצויים להם זכאית התובעת.

22. כאב וסבל - יש להביא בחשבון את הנכויות הזמניות שנקבעו והעובדה שהתובעת סבלה משבר. בנסיבות אלה אני פוסק סכום של 35,000 ₪.

23. הפסד השתכרות בעבר - ד"ר הגן הסבירה כי פסקה נכות של 100% ל-6 שבועות שכן זה מועד הורדת הגבס. יחד עם זאת ממסמכים שהוצגו עולה כי כבר ביום 10/11/98 נעשה צילום היד ללא גבס. ד"ר הגן העידה כי ניתן להגיע במצבים כאלה לטווח פעולה מלא של היד תוך שבועיים - שלושה אם עושים פיזיוטרפיה. התובעת עובדת כעצמאית והשתכרה בשנת התאונה 13,500 ברוטו לחודש. כידוע, עצמאי אינו יכול להמציא אישור ממעסיקו עבור הפסדי שכר. שכרה של התובעת נקבע בהתאם להפקות שהיא מבצעת. התובעת לא המציאה עדויות או מסמכים לפיהם הפסידה הפקות מסויימות בתקופת השבר והגבס. מעדות התובעת עלה כי המקצוע בו היא עוסקת הוא פונקציה של מחשבה, רעיונות, פגישות וכדומה ולא דווקא עבודת כפיים או עבודה המצריכה הפעלת ידיה. לאור כל אלה, יש לקבוע הפסד על דרך האומדן ואני מעמידו על סך של 15,000 ₪ נכון להיום.

24. הפסד שכר לעתיד - לאור דברי ד"ר הגן, משלא נקבעה נכות לצמיתות, והסבירות להרעה היא נמוכה, אין מקום לפסוק הפסדי שכר לעתיד.
25. עזרה וסיעוד - לאור מועד הורדת הגבס והנויות הזמניות שנקבעו, בהעדר ראיות ממשיות להוצאות סעוד בפועל, ובהעדר בסיס לקביעת פיצוי לעתיד, אני פוסק סכום גלובלי של 3,000 ₪.

26. הוצאות כלליות ורפואיות - אין כל בסיס לקבוע הוצאות רפואיות לעתיד. באשר לעבר, מדובר לכל היותר בהשתתפות בהוצאות רפואיות. לעניין הוצאות אחרות, טוענת התובעת להוצאות שונות לרבות הוצאות סכומים נכבדים לקניית אוכל מוכן. אני מוכן לקבל כי בהיותה אם חד הורית, נזקקה לתקופה מסויימת להוציא הוצאות מסוג זה. לפיכך, אני פוסק סכום של 5,000 ₪.

27. לאור כל האמור, סכום הפיצוי הוא סך של 58,000 ₪. מתוך כך יש להפחית את אשמה התורם של התובעת, בשעור 20% והיתרהה לתשלום היא 46,400 ₪.

28. לסיכום - אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 46,400 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בסכום של 9,300 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות המשפט הכוללות אגרת המשפט, תשלום לד"ר אשור עבור חוות דעתו, החלק ששולם לד"ר הגן עבור חוות דעתה. אין מקום לחייב את הנתבעים בסכום ששילמה התובעת לד"ר הגן עבור חקירתה בבית המשפט. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הוצאתם או פסיקתם, בהתאם, ועד התשלום המלא בפועל.

29. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום י"א בחשון, תשס"ו (13 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.
כרמי מוסק
, שופט
סגן נשיא








א בית משפט שלום 22576/00 אברהם מיכל נ' שלמה א. אנג'ל, מאיפית אנג'ל בל )ג.י.י.ו.(בע"מ, אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/11/2005)