פסקי דין על מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"ממ.ו.השקעות בע"מ | פסקי דין על בוטיק - שימור מבנים | פסקי דין על דני בשן | פסקי דין על אייל גרוס |

26239-11/18 א     12/12/2018




א 26239-11/18 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"ממ.ו.השקעות בע"מ נ' בוטיק - שימור מבנים בע"מ, דני בשן, אייל גרוס








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 26239-11-18 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ
ואח' נ' בוטיק - שימור מבנים בע"מ
ואח'
12 דצמבר 2018





מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת
-הרשמת

נועה גרוסמן


מבקשות/תובעות

1. מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ

2.
מ.ו. השקעות בע"מ
ע"י ב"כ משרד עו"ד ד"ר מ.וינברג ושות'


נגד


משיבים
/נתבעים

1. בוטיק
- שימור מבנים בע"מ
2. דני בשן
3. אייל גרוס

ע"י ב"כ עו"ד צביקה מצקין




החלטה

התביעה:

1.
מהות התביעה שהוגשה ביום 12.11.18, אכיפת הסכם קומבינציה שנחתם בין הצדדים מיום 24.5.10. על פי הנטען בכתב התביעה הנתבעים לא המציאו תעודת גמר במועד שהוסכם ביניהם וכפועל יוצא מכך, לא נשלמו עבודות הבנייה בפרויקט נשוא הסכם הקומבינציה.

הבקשה:

2.
התובעות עתרו ביום 21.11.18, פחות משבועיים לאחר הגשת התביעה בבקשה למחיקת התביעה, החזר אגרה וחיוב הנתבעים בהוצאות המשפט לאור שינוי נסיבות מהותי שחל לטענתן לאחר הגשת התביעה.

3.
לטענת התובעות, לא היה מנוס מהגשת התביעה בעקבות דרישות מינהל ההנדסה בעיריית תל-אביב. התביעה הוגשה והתקבלה במשרד ב"כ הנתבעים ביום 12.11.18.

ביום 14.11.18 יומיים לאחר הגשת התביעה ולטענת התובעות בעקבות הגשתה, התקבל במשרד ב"כ התובעות, מכתב ב"כ הנתבעים לפיו :"תעודת הגמר לפרויקט ניתנה ביום 8.11.18". תעודת הגמר צורפה למכתב לטענת התובעות, נושאת תאריך 11.11.18.

4.
משהתבצע הנחוץ לעניין תעודת הגמר מתייתר הדיון בתובענה ומכאן הבקשה למחיקתה.
עם זאת, התובעות סבורות כי הן זכאיות לפסיקת שכ"ט עו"ד משום שתעודת הגמר הועברה אליהם בשיהוי ורק בעקבות הגשת התביעה.

5.
הבקשה נתמכה בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים ובהפניות לתובענות קודמות אך לא ראיתי כי צורף אליה תצהיר כדין.

עמדת הנתבעים:

6.
הנתבעים הסכימו כמובן למחיקת התביעה אך טענו, כי כבר גיבשו כתב הגנה ובקשה לסילוק התובענה על הסף לפיכך יש לדחות את הבקשה לחייבם בהוצאות. להיפך, יש לחייב את התובעות בהוצאותיהם. הנתבעים פרטו בבקשתם
את רקע הסכסוך ומערכת היחסים בין הצדדים כאשר הבקשה נתמכה כראוי וכנדרש בתצהירו של מר דני בשן
הנתבע 2 ומנהלה של הנתבעת 1.

7.
בקצירת האומר, מצין מר בשן בסעיף 7 לתצהירו, כי הסכם הקומבינציה בין הצדדים הפך למלכודת עבור הנתבעים אשר מוצאים עצמם נתבעים מבוקר עד ערב על-ידי התובעות: "בשלל תביעות קנטרניות תוך פיזורן בין כל הערכאות בחוסר תום לב (רק לפני כשבוע הוגשו 4 תביעות קנטרניות חדשות על-ידי התובעות כפי שאפרט להן)".

8.
הנתבעים סבורים, כי גם ההליך כאן הוא הליך סרק ואין לחייב את הנתבעים בהוצאות כלשהן בגינו.
הם טוענים כי אין קשר בין הגשת התביעה לבין תעודת הגמר שהונפקה עוד לפני הגשת התובענה.

9.
הנתבעים מוסיפים, כי על פי הוראות עסקת הקומבינציה ממילא לא היו מחויבים בהליך משום שעל פי סעיף 24.2 שהינו הוראה ראשית גוברת בהסכם, הרי אם לא יוכלו הנתבעים להמציא את תעודת הגמר מסיבות בלתי תלויות, יהא די בהשלמת עבודות הבניה ובקבלת טופס 4 והנתבעים יהיו רשאים להמציא את תעודת הגמר במועד מאוחר יותר. כיוון שנסיבות בלתי צפויות שאינן בשליטת הנתבעים הם שעיכבו את תעודת הגמר, ממילא אין להשית עליהם אחריות כלשהי.

הנפקת תעודת הגמר היתה תלויה בעיריית תל-אביב ולא בנתבעים.

לגרסתם, שינויי סטנדרט בפרויקט ותוספות ותיקונים שהתובעות עמדו עליהם, הם שעיכבו את המשך הבנייה
גם מבחינתה של עיריית תל-אביב.

10.
הנתבעים מתייחסים בנוסף לתביעות הנוספות אליהן הפנו התובעות בבקשתן וציינו, כי בתי המשפט לא שעו אליהן (סעיפים 61-64 לתצהיר מר בשן).

11.
הנתבעים מתנגדים לפסיקת הוצאות וטוענים כי יש לפסוק הוצאות לחובת התובעות דווקא.

תגובה לתשובה:

12.
התשובה לתגובה נתמכה בראיות חדשות, תכתובות, החלטות שיפוטיות אך לא בתצהיר כדין.

13.
התובעות שבות וטוענות,
כי תעודת הגמר המתחייבת מהסכם הקומבינציה הומצאה לידיהם רק לאחר הגשת התובענה, כי אין שחר לתיאור העובדתי שתואר בתצהירו של מר דני בשן
וכי הן עומדות על חקירתו לצורך העניין.

14.
לשיטתן נגרמו להן הוצאות שהיו יכולות להיחסך כתוצאה מ"התנהגותם הפסולה" של הנתבעים (סעיף 4 לתגובה לתשובה).

15.
התובעות טוענות, כי תאריך הדפסת תעודת הגמר הנטען על-ידי הנתבעים 24.10.18 אינו התאריך הנכון. התעודה הונפקה רק ביום 11.11.18 שהוא היום בו נחתמה על-ידי הסמכות האחרונה אשר חתימתה נדרשת על מנת שהתעודה תונפק.

16.
בנוגע למועד המצאת תעודת הגמר, טוענות התובעות כי זהו התאריך הקובע ולא התאריך בו הודפסה
(24.10.18) או הונפקה (11.11.18).

17.
אשר לסעיף 24.2 להסכם הקומבינציה, שבות התובעות ומפנות לסעיף 4 לנספח ד' להסכם, כי המצאת תעודת הגמר תבוצע תוך 12 חודשים מקבלת טופס 4. התחייבות זו לא בוצעה במועד ולכן לא ניתן לראות בעבודות הבנייה כאילו הושלמו על פי ההסכם.

זאת ועוד, הנתבעים לא ציינו כי סעיף 24.2 קובע סייג אך צוין בו גם כי בנסיבות אלה יש לצרף לטופס 4 את כל יתר המסמכים הדרושים לקבלת תעודת גמר, דבר שלא בוצע על ידם.

18.
התובעות מכחישות מכל וכל, את טענות הנתבעים כי עיריית תל-אביב עיכבה את מועד הנפקת תעודת הגמר עקב פניותיה אל העירייה תוך שהן מגדירות אותן כי "מדובר בדברי הבל" (סעיף 17 לתגובה לתשובה).
19.
התובעות שבות ומפרטות הליכים משפטיים קודמים בין אותם צדדים תוך שהן מציינות, שנראה שהנתבעים מנסים להשחיר פניהם לריק. לא נגרמו להם הוצאות במסגרת התיק דנן, ואין סיבה לפסוק לזכותם הוצאות.

הכרעה:

20.
פירטתי בהרחבה את טיעוני הצדדים, על מנת להצביע על כך שניתן ליצר סכסוך מלא כלום.

בפועל, התביעה עצמה היתה מיותרת, שכן הוגשה ביום 21.11.18 שעה שתהליכים להכנת תעודת הגמר החלו כבר ביום 24.10.18. הדבר היה אמור להימצא בידיעת התובעות שעמדו בקשר ישיר גם עם עיריית תל-אביב. יתר על כן, תעודת הגמר נושאת תאריך 11.11.18 עוד לפני שהוגשה תביעה זו.
לשם מה היה צורך להטריח את כל הנוגעים בדבר, לרבות את בית המשפט ? שאלה זו לא תזכה למענה במסגרת ההליך, שכן התובענה גם לדעת התובעות מיותרת, התייתרה ואין מקום להורות על בירורה.

21.
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם יש מקום לפסוק שכ"ט בהליך הנוכחי, ואם כן לידי מי.

22.
אני מוצאת כי אין מקום לזכות את התובעות בשכר טירחה בגין ההליך הנוכחי. התובעות הגישו את התובענה מבלי לבדוק, מבלי למצות הליכים מול הנתבעים או מול עיריית תל-אביב ואילו היו נוהגות באורך רוח מינימאלי היו מגלות כי כבר בהגשת התובענה, ניתן להן מבוקשן ותעודת הגמר ערוכה ומוכנה עבורם. התובעות לא גיבו את גרסתן העובדתית בתצהיר כדין.

23.
מקובל עלי הסברם של הנתבעים, שנתמך בתצהיר כדין, כי הנפקת תעודת הגמר לא היתה באחריותם אלא באחריות עיריית תל-אביב וכי הם מצדם עשו את המיטב שתעודת הגמר תונפק במהירות האפשרית.

הנתבעים הפנו אצבע מאשימה כלפי התובעות ואלה כאמור, לא הגיבו בתצהיר שיש בו כדי להפריך גרסה זו של הנתבעים.

דרישת התובעות לחקור את מר בשן על תצהירו אינה עולה לטעמי בקנה אחד עם הוראת תקנה 241 (ד) רישא לתסד"א תשמ"ד-1984. אינני רואה מקום להחיל את אותו סעיף ולקיים חקירה של המצהיר מטעם הנתבעים/משיבים בתובענה שנמצאה מיותרת.
במיוחד כאשר התובעות/מבקשות לא טרחו להגיש תצהיר מטעמן וכאשר החיוב הראשוני בעניין זה מוטל על שכמן.

24.
האם הנתבעים זכאים להוצאות בגין ההליך הנוכחי ?

נראה כי נוכח המועד בו הונפקה תעודת הגמר, שייתרה את הדיון בתובענה ועוד בטרם החלה,
אין מקום לפסיקת הוצאות הנתבעים שלא הגישו כתב הגנה ולא בקשה לסילוק על הסף.

25.
יש להצטער כי תובענה זו הוגשה ותבענה אנרגיה משפטית לחינם, אך לא מצאתי כי האנרגיה שנדרשה מצד הנתבעים מצדיקה פסיקת הוצאות לטובתם.

אשר לאנרגיה שנדרשה מצד התובעות, כבר ציינתי כי ההליך הנוכחי לא התייתר בדיעבד אלא היה מיותר מראשיתו וטוב היה אילו לא היה בא כלל לעולם.

26.
מסיבה זו גם אינני רואה מקום לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 6 (ג) (2) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז–2007. המחצית הראשונה של האגרה לא תוחזר באופן אוטומטי לבעל דין המבקש זאת. על בית המשפט לשקול את הבקשה בהתאם לנסיבות התיק.
תובענות אמורות להיות מוגשות לבית המשפט על מנת לברר סוגיות של ממש המצריכות הכרעה, ולא כדי לשמש אמצעי לחץ מלאכותי מקום בו אין בהן צורך.
כאשר מתברר כי התובענה הוגדרה או הוגשה למטרות לא נחוצות לא ישעה בית המשפט או הרשם לבקשה להחזר אגרה.

27.
בהקשר זה אני מפנה לפסיקה הקובעת כי בעל דין שהגיש תובענה על סכום גבוה, כדי להפעיל לחץ בלתי סביר על הצד שכנגד, לא יזכה להחזר הפרש האגרה במידה ויפחית בהמשך הדרך את סכום התביעה.
הלכה זו הולמת בשינויים המחויבים
גם את ענייננו.

28.
ראו גם דברי כב' השופט גרוניס ( בהסכמת כב' השופטים ריבלין ונאור) בע"א 10537/03-
מדינת ישראל



הנהלת

בתי

המשפט
-
המרכז

לגביית

קנסות

אגרות

והוצאות נ' יש
-
גד

תעשיות

לתשתיות
(1993)
בע"מ

ואח'
, ניתן ביום 6.9.2004, פורסם ב'נבו':
"שאלה אשר עלתה לדיון לא אחת היא, מהו הבסיס לחישוב האגרה כאשר התובע מקטין את הסכום הנתבע לעומת הסכום המקורי עליו העמיד את תביעתו. בטרם ניתן פסק הדין בעניין סיס לא זכתה הסוגיה למענה בפסיקת בית המשפט העליון, ואילו פסיקת הערכאות האחרות בנושא זה התאפיינה בחוסר אחידות. גישה אחת, קבעה כי יש לעדכן את האגרה לאור שינוי סכום התביעה (ראו, ה"פ (י-ם) 594/98 מדינת ישראל נ' בן יקר (לא פורסם)). כלומר, על פי השקפה זו אין להיצמד לעניין האגרה לסכום התביעה המקורי, ואם הסכום מוקטן לפי בקשת התובע יש לערוך חישוב מחודש של סכום האגרה. לפי גישה אחרת, יש להותיר את האגרה באותו שיעור, קרי, כנגזרת של סכום התביעה המקורי, אף אם סכום התביעה קטן (ראו, בש"א (חי') 8656/98 מי עמי בע"מ
נ' עמותת בית אל זכרון יעקב (לא פורסם)). הסוגיה הוכרעה לבסוף על ידי בית משפט זה בעניין סיס. כפי שציינו לעיל, ההלכה הינה כי האגרה אשר חייב התובע לשלם מחושבת לפי סכום התביעה ביום הגשתה, אף אם בהמשך מקטין התובע את סכום תביעתו. בית המשפט חזר על הלכה זו בע"א 4453/02 מדינת ישראל נ' רואש שיווק סיגריות בע"מ
(טרם פורסם). הטעם המרכזי העומד מאחורי גישה זו הוא מתן תמריץ לתובע לקבוע את תביעתו מלכתחילה על סכום ריאלי. הגשתה של תביעה בסכום מופרז יכולה לנבוע משיקול קר ומניפולטיבי של התובע. אפשר שהתובע מעריך כי תביעה בסכום גדול תטיל אימה על הנתבע (הלכת סיס, עמ' 720, ג'-ד') ותביא ללחץ פסיכולוגי עליו. יתכן שהתובע מקווה כי סכום התביעה, אף שמופרז הוא וחסר בסיס, ישמש כנקודת מוצא למשא ומתן לפשרה או אף להצעת פשרה מצידו של בית המשפט. במילים אחרות, תובע יגיש תביעה מופרזת וישלם בגינה את המחצית הראשונה של האגרה כמעין השקעה שסיכון מועט בצידה. אם יתברר לו, קודם למועד בו עליו לשלם את המחצית השנייה של האגרה, כי נכשל, שכן הסכום המופרז לא השיג את מטרתו, יוכל לעתור להקטנת סכום התביעה למסגרת הסבירה ולקבל חזרה את "השקעתו". פרשנותה של הפסיקה להסדר שבתקנות האגרות באה למנוע מצב דברים זה. לאור עמדת הפסיקה, על המבקש להגיש תובענה לבית המשפט לשקול בזהירות מהו הסעד לו יעתור, ומהו הסכום אותו יתבע. אין סיבה שפרשנותם של דיני האגרות תתרום להגברת השיקול המניפולטיבי בהגשת תביעה ולכך שתובע יעריך כי הוא נוטל סיכון כספי קל ביותר שעה שהוא מגיש תביעה מופרזת".

(שם, פסקה 6).
סיכום:

29.
מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן:
התובענה נמחקת בזה.
כל צד ישא בהוצאותיו.
אין מקום להשבת אגרת משפט לתובעות.


ניתנה היום, בשיבתי כרשמת,
ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 26239-11/18 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"ממ.ו.השקעות בע"מ נ' בוטיק - שימור מבנים בע"מ, דני בשן, אייל גרוס (פורסם ב-ֽ 12/12/2018)