פסקי דין על דוד גדסי | פסקי דין על שרית יסכה גדסי | פסקי דין על דוד הדר | פסקי דין על ליאור הדר | פסקי דין על עיזבון המנוח הדר ישראל ואח' |

5715-06/14 א     19/12/2018




א 5715-06/14 דוד גדסי, שרית יסכה גדסי נ' דוד הדר, ליאור הדר, עיזבון המנוח הדר ישראל ואח'








בית משפט השלום ברמלה


19 דצמבר 2018
ת"א 5715-06-14 גדסי ואח'
נ' הדר ואח'




בפני

כב' השופט הבכיר זכריה ימיני



תובעים

1
.
דוד גדסי

2
.
שרית יסכה גדסי


נגד


נתבעים

1.דוד הדר

- נפטר
2.ליאור הדר
קבוצת נתבעים 3:
3.עיזבון המנוח הדר ישראל
4.זיוה הדר
5.יוסף שי הדר
6.ערן זכריה הדר
7.תמר קלרה שמואל
8.ענת הדר
כהן

קבוצת נתבעים 4:
9.עיזבון המנוח יפת הדר
10.אביבה הדר
11.אבינועם הדר
12.אבשלום הדר

קבוצת נתבעים 5:
13.עיזבון המנוחה מרים כהן
14.איתן כהן
15.ירדנה ארנון נויפלד
16.עליזה כרמל
17.עדנה תל צור

18.גאולה קפרא
19.אורי הדר
20.יורם הדר
21.נועה גביש



החלטה בבקשת הנתבע 2 לפסלות שופט
הנתבע 2 הגיש בקשה לפסלות שופט, והחלטה זו מתייחסת אליה. בהחלטתי לא אתייחס ללשון הבוטה בה השתמש הנתבע 2, שכן על בית המשפט לשמור על איפוק ורמה סבירה של דיון, גם את אחד הצדדים אינו שומר על רמת התבטאות נאותה.

המקרקעין והצדדים לתביעה:
1.
המקרקעין עליהם נסובה תביעה זו הינם מגרש בשטח 761 מ"ר ברחוב מנשה קפרא 46 בעיר רחובות. הידוע כגוש 3705 חלקה 99 (להלן-"המקרקעין")

2.
למנוחים זכריה ותמר (להלן-"ההורים") חדד נולדו 6 ילדים ששמותיהם: הדר חיים, כהן מרים לבית חדד, הדר יפת, הדר ישראל, הדר דוד וקפרא גאולה לבית חדד (להלן-"הילדים").

3.
מר זכריה חדד ז"ל נפטר בשנת 1963, ואודות עזבונו ניתן צו ירושה בו הוכרזו יורשיו, שהם אלמנתו תמר, שירשה מחצית מעזבונו, ושאר ילדיו, שירשו את המחצית השנייה של עזבונו בחלקים שווים ביניהם.

4.
תמר ז"ל נפטרה בשנת 1970 וניתן צו ירושה אודות עזבונה, לפיו יורשיה הם הילדים, אשר יורשים את עזבונה בחלקים שווים ביניהם.

5.
הדר ישראל ז"ל נפטר, ויורשיו הם הדר זיוה, הדר יוסף הדר זכריה שמואל תמר קלרה וכהן הדר ענת (להלן-"יורשי ישראל").

6.
הדר יפת נפטר ויורשיו הם הדר אביבה, הדר אבינועם, הדר אבשלום ו-גנור אביבה (להלן-"יורשי יפת").

7.
כהן מרים ז"ל נפטרה ויורשיה הם כהן איתן, ארנון נויפלד ירדנה, כרמל עליזה ו-תל צור עדנה (להלן-"יורשי מרים").

8.
מר חיים הדר נפטר ויורשיו הם הדר אורי, הדר יורם ו-גביש נועה (להלן-"יורשי חיים").

9.
נכון להגשת התביעה, מבין יורשי ההורים נותרו בחיים
הדר דוד, הנתבע 1, ו-קפרא גאולה, הנתבעת 18.

10.
בעת פטירתם של ההורים המנוחים היו רשומים על שמם כ- 57% מהזכויות במקרקעין, ואילו יתרת הזכויות היו רשומות על שם גב' אהובה לוי.

11.
ביום 4.3.10 רכשו התובעים מאת גב' לוי את זכויותיה במקרקעין, והם נרשמו כבעלים במקרקעין במקום גב' לוי.

12.
ביום 29.12.13 חתמו התובעים על חוזה עם הדר אורי, הדר יורם וגביש נועה על פיו רכשו התובעים את זכויות שלושת אחים אלו במקרקעין, המהוות כ- 9.53% מהמקרקעין.
לאור האמור לעיל, הפכו התובעים להיות הבעלים של כ- 52.53% מהמקרקעין.

13.
התובעים ביקשו לבנות את ביתם במקרקעין, ולכן הגישו תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין נגד הנתבעים. בפועל, היחידים שהתנגדו למעשה לפירוק השיתוף היו הנתבעים 1 ו-2.

14.
הנתבע 2 הוא בנו של הנתבע 1.

15.
משסירבו הנתבעים 1 ו-2 לאפשר לתובע לבנות את ביתו במקרקעין שרכש והחלו בבנייה שלא כדין במקרקעין, הגישו התובעים תביעה לפירוק שיתוף, וכן הגישו בקשה לצו מניעה זמני, שניתן

ההחלטה בדבר זכויות הצדדים במקרקעין:
16.
בסמוך להגשת התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד תובענה ב-
ה"פ 50748-07-14
למתן פסק הצהרתי בעניין הבעלות בחלקה וגבולותיה.

17.
ביום 2.11.14 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בהמרצת הפתיחה. בפסק הדין החליט בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"בית משפט השלום ברמלה הדן בפירוק השיתוף ממילא יכריע בשאלת חלקו של כל אחד מבעלי הדין במקרקעין הנדונים וזאת על פי סמכותו לדיון בעניין כעניין שבגררא."

18.
בהתאם להנחייתו של בית המשפט המחוזי, הייתי צריך תחילה לקבוע את זכויות הצדדים במקרקעין, ולאחר מכן להתחיל בהליך של בירור התביעה לפירוק שיתוף בהתאם להוראות חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן-"החוק") סעיפים 37 עד 45, ובמיוחד לאור הוראות סעיף 37(א) לחוק הקובע כי:

"כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף."

19.
לצורך קביעת זכויות כל אחד מהצדדים במקרקעין שמעתי ראיות, וביום 9.3.17 ניתנה החלטתי בעניין זכויות הצדדים במקרקעין, אשר בסופה נקבע כדלקמן:

"זכויות הצדדים במקרקעין:
37.
התובעים הוכיחו שרכשו את חלקה של גב' לוי אהובה במקרקעין, והוכיחו שחלקה היה 325 מ"ר. כן הוכיחו התובעים שרכשו גם את חלקם של הדר אורי, הדר יורם וגביש נועה, וכי נרשמה על שמם הערת אזהרה בגין עסקה זו. על כן יש חלקם של התובעים הם על פי הרישום בטאבו ועל פי חוזי המכירה שהציגו.

38.
אין מחלוקת שבית הכנסת נמצא בחלק שמכרה גב' לוי לתובעים. אלא שאת שטח המקרקעין שבשימוש בית הכנסת יש לחשב על פי השטח שהיה בתכנית להיתר עליה מצויה חותמת וועדת המשנה של הוועדה המקומית ברחובות מיום 25.9.1974 ולא מעבר לכך. כל בנייה שנבנתה ללא היתר או ללא הסכמת התובעים, לא תיכלל בשטח בית הכנסת בעת ביצוע החלוקה של המקרקעין.

סוף דבר:
שלב זה של הראיות נקבע לצורך הדיון בשאלת זכויות הצדדים והבנייה ללא היתר, כשלב ביניים לקראת ההכרעה בשאלת פירוק השיתוף. זאת על פי החלטת בית המשפט המחוזי שאדון בעניין זה כעניין שבגררא.

לאור קביעותי בהחלטה זו, על התובע להגיש בתוך 30 חוות דעת של מודד עם מפת מדידה אודות פירוק השיתוף, עם העתק ישירות לב"כ הנתבעים. ב"כ הנתבעים יגישו חוות דעת של מודד עם מפת מדידה אודות פירוק השיתוף, עם העתק ישירות לב"כ התובע.

בהצעות לפירוק השיתוף על המודדים יש להתייחס להוראות כדלקמן:
1)
אין להתחשב בשטחים אותם ציינתי לעיל;
2)
יש לחשב את שטח שביל הכניסה כחלק משטח הנתבעים ואת שטח בית הכנסת כחלק משטח התובעים;
3)
את שטח ההפקעה המיועדת לגרוע משטח החלקה;
4)
בחוות הדעת יציינו המומחים את תכניות המתאר החלות על המקרקעין, זכויות הבנייה וקווי בנייה, ויצרפו לחוות הדעת את דפי המידע מהוועדה המקומית לתכנון ולבניה רחובות או ממחלקת ההנדסה בעיריית רחובות אודות נתונים אלו, וכן את העתקי תכניות המתאר החלות על המקרקעין בצירוף התשריטים הצבעוניים.


20.
כפי שניתן לראות, לאחר שקבעתי את זכויות הצדדים במקרקעין, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאור הוראות סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, היה צורך להחליט כיצד יתנהל פירוק השיתוף, ולשם כך הוריתי לצדדים להגיש חוות דעת של מומחים.

21.
לאחר קבלת חוות דעת מטעם הצדדים מניתי מומחה מטעם בית המשפט, אשר חיווה דעתו שניתן לבצע פירוק שיתוף בדרך של רישום בית משותף, והציע מספר חלופות לחלוקת הקרקע בין התובעים לבין הנתבעים.

פטירתו של הנתבע 1:
22.
בחודש ספטמבר 2017 נפגע הנתבע 1 בתאונת דרכים, ולדברי בא כוחו הוא מאושפז בבית חולים . בחודש נובמבר 2017 הודיע ב"כ הנתבעים 1 ו-2 כי הנתבע 1 נפטר כתוצאה ישירה מתאונת הדרכים.

23.
התברר שהנתבע 1 הוריש על פי צוואה את כל רכושו לנתבע 1, וניתן צו קיום צוואה בהתאם.

24.
בעקבות צו קיום הצוואה, אשתו של הנתבע 1 הגישה תביעה לבית משפט לענייני משפחה תביעה לאיזון משאבים, ובין היתר, איזון משאבים בזכויות הנתבע 1 במקרקעין. ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה מתנהלים בין הנתבע 2 לבין אמו, אלמנת הנתבע 1 המנוח.

25.
ב"כ הנתבע 1 ביקש לעכב את הדיון בתביעה לפירוק שיתוף עד למתן

פסק דין
בתביעה של אמו לאיזון המשאבים. בקשתי לקבל את תגובת אלמנתו של הנתבע 1 לבקשה זו, תוך מתן אפשרות לאלמנה להצטרף כנתבעת נוספת לתביעת פירוק השיתוף. האלמנה הודיעה לבית המשפט שאין ברצונה להצטרף כנתבעת נוספת בתביעה לפירוק השיתוף, אך היא מבקשת שבית המשפט ישלח לה העתקים מהפרוטוקולים ומהחלטות בית המשפט. בנסיבות אלו הוריתי על המשך ההליכים בתביעה שבפני
, וכי יש לשלוח את החלטות בית המשפט לאלמנה.

ההחלטה לעניין אופן פירוק השיתוף:
26.
ביום 20.9.18 ניתנה החלטתי בדבר אופן פירוק השיתוף, ונבחרה החלופה של אופן רישום הבית המשותף, כאשר בסופה של החלטה הוריתי למומחה להכין תשריט בית משותף, על מנת לשלוח אותו למפקח על בתים משותפים בדבר ההיתכנות לרישום הבית המשותף, וזאת בהתאם לסעיף 42 לחוק.

הבקשה לפסלות שופט:
27.
ביום 26.9.18 הגיש הנתבע 2 בקשה לפסלות שופט בטענה של חשש למשוא פנים, כאשר הסיבות העיקריות הן:
1)
הדיון שערך בית המשפט ביום 20.9.18 בנוכחות התובע ובא כוחו;
2)
תלונה שהגיש הנתבע 2 כנגדי בית המשפט שנמצאה מוצדקת במידה מסוימת;
3)
קיים קשר כלשהו בין בית המשפט לבין ב"כ התובעים.

28.
ב"כ קבוצת הנתבעים 4 הגיב לבקשת הפסילה וטען שיש לדחות אותה מכל וכל, מהסיבות כדלקמן:
1)
הגשת תלונה נגד בית משפט, גם אם נתקבלה אינה מהווה סיבה לפסלות שופט, והיפנה לע"א 2224/06 פלוני נ. פלונית (פורסם בנבו, 216.2006);
2)
הניסוח המביש של התלונה על ידי ב"כ הנתבע 2;
3)
ביום 20.9.18 לא התקיים דיון;
4)
ההחלטה המפורטת מיום 20.9.18 אינה מהווה דעה קדומה;
5)
ב"כ הנתבע 2 אינו מבין את ההליך ואת השלבים של סדר הדיון בתביעה לפירוק שיתוף.

29.
ב"כ הנתבע 2 עתר לבית המשפט להוציא את תגובת ב"כ קבוצת הנתבעים 4 מתיק בית המשפט. תגובתו של ב"כ קבוצת הנתבעים 4 לבקשה זו הוגשה ביום 16.10.18, וסבור אני כי תגובת זו מהווה תשובה מספקת לבקשת ב"כ הנתבע 4, ועל סמך טיעונים אלו אני דוחה את הבקשה של ב"כ הנתבע 2 להוציא תגובת קבוצת הנתבעים 4 לבקשת הפסילה. לכך אוסיף, שמי שמבקש שהצד שכנגד יפעל באופן דווקני על פי התקנות, תחילה יבדוק את עצמו האם הוא פעל בדיוק על פי התקנות ועל פי החלטות בית המשפט.

30.
ב"כ התובעים בתגובתו מבקש גם הוא לדחות את בקשת הפסלות מהנימוקים כדלקמן:
1)
העובדה שב"כ התובעים הינו אדם דתי ובית המשפט הינו אדם דתי אין בה כדי להעיד על קשר בין בית המשפט לבין ב"כ התובעים, וכי לא קיים כל קשר ביניהם;
2)
ביום 20.9.18 היה קבוע מועד לשימוע ההחלטה בדבר אופן פירוק השיתוף, וב"כ הנתבע 2 לא התייצב לדיון. ב"כ התובעים התייצב לדיון, והפרוטוקול שערך בית המשפט ביום 20.9.18 מעיד על השקיפות של בית המשפט כלפי הצדדים;
3)
הגשת תלונה נגד בית משפט אינה מהווה סיבה לפסלות שופט, והתלונה וההחלטה בה אינם מהווים ראיה בהליך שיפוטי. מפנה לע"א 3345/17;
4)
הבקשה הוגשה בשיהוי, שכן עיקר טענות ב"כ הנתבע 2 (המופרכות והמשוללות יסוד) התרחשו לפני למעלה משנה וחצי ואף למעלה מכך, אך המבקש "נזכר" להגיש את הבקשה ימים ספורים לאחר שההכרעה המרכזית בדבר פירוק השיתוף התקבלה, מה שמעיד שוב כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב מתוך ניסיון לסרבל ו"לתקוע" שוב את ההליך על מנת להמשיך ולהחזיק במקרקעין תוך נישול כל בעלי הזכויות האחרים.


דיון ומסקנות:
ההיכרות הנטענת בין בית המשפט לבין ב"כ התובעים:
31.
טוען ב"כ הנתבע 2 כי קיימת היכרות בין ב"כ התובעים לבין בית המשפט. את טענה זו מנמק ב"כ הנתבע 2 בכך שבית המשפט הוא דתי וב"כ התובעים הוא דתי.

32.
טענה זו מופרכת על פניה. בהתאם לטענה זו, כל שופט דתי מכיר את כל בעלי הדין הדתיים בכל הארץ, ואם כן יש להגיש בקשה לפסלות כל שופט דתי הדן בענייניהם של בעלי דין דתיים.
בהתאם לקו חשיבה של ב"כ הנתבע 2 יש גם לטעון טענות פסלות בהתאם לשיוכם העדתי של השופטים ובעלי הדין, דבר שהדעת אינה סובלת.

33.
אם יש ספק בדבר, אני מודיע קבל עם ועדה שאין לי כל היכרות אישית עם ב"כ התובעים, וכל ההיכרות בינינו היא מתביעות שהגיש ב"כ התובעים והתבררו בפני
, כפי ההיכרות שיש לי עם עורכי דין רבים המופיעים בפני
. זאת ותו לא.

34.
לאור זאת, יש לדחות את נימוק זה לטענת הפסלות של הנתבע 2.

פרוטוקול ישיבת יום 20.9.18:
35.
מועד מתן ההחלטה בדבר אופן פירוק השיתוף נקבע בישיבת יום 9.7.18 גם בנוכחות הנתבע 2 ובא כוחו. ביום 20.9.18 התייצבו לשימוש ההחלטה רק ב"כ התובעים והתובע מס' 1, ואילו יתר ב"כ בעלי הדין, לרבות ב"כ הנתבע 2 בחרו שלא להתייצב לשימוע ההחלטה. עובדה זו נרשמה בסוף ההחלטה מיום 20.9.18.

36.
מאחר ועל פי חוק המקרקעין יש לשלוח תשריט של המקרקעין למפקח על בתים משותפים לקבל את חוות דעתו האם ניתן לרשום בית משותף, הוריתי בסיום החלטתי מיום 20.9.18 כדלקמן:

"לאור האמור לעיל, לפני מתן החלטה לעניין פירוק השיתוף, על המומחה מטעם בית המשפט להכין תשריט בית משותף על פי האפשרות השנייה לחוות דעתו מיום 29.8.17 ונספח מ-2 לחוות דעתו, וזאת בתוך 60 יום. לגבי המבנים שנבנו ללא היתר, על המומחה לציין על כל מבנה שנבנה ללא היתר, על מנת שתירשם לגביו הערת מתאימה בספרי רישום המקרקעין, הכל בהתאם להחלטתי מיום 9.3.17 (כפי שתוקנה בהחלטה מיום 19.3.17)."

37.
לאחר שימוע ההחלטה ביקש ב"כ התובע להתייחס לנושא תשלומי האיזון, ובהחלטה קבעתי למעשה שלפני שתתקבל חוות דעת המפקח על בתים משותפים, אין להתקדם בתיק. וזה נוסח הפרוטוקול מיום 20.9.18:


"עו"ד קפלן:
אפשרות ב' מתייחסת לעניין תשלומי איזון על 1 חלקי 6. אולי נקבע שיהיה מומחה מוסכם לגבי השווי של תשלומי איזון. בהמשך לכך אני מבקש אם הצד השני היה נמצא כאן היום היינו יכולים להתקדם ולכן אני מבקש הוצאות.

החלטה
תחילה יש לקבל את חוות הדעת של המפקח על בתים משותפים ורק לאחר מכן להחליט על המשך ההליכים בתיק זה, שכן לחוות הדעת של המפקח על בתים משותפים יש השפעה רבה מאד על המשך ההליכים בתיק."

38.
מפרוטוקול הדיון עולה שהייתי נאמן להוראות חוק המקרקעין בדבר ההליכים שלפני קביעת פירוק שיתוף על דרך של רישום בית משותף, ולמעשה הנני הולך בתוואי שהתווה חוק המקרקעין. כן פרוטוקול זה מוכיח שלא אפשרתי לב"כ התובעים לסטות מהחלטתי ומהדרך שהיתווה חוק המקרקעין.

39.
למעשה ב"כ הנתבע 2 טוען שאם הוא לא התייצב לדיון שנקבע לשימוע ההחלטה מיום 20.9.18, הייתי צריך להמתין לו ולא לשמוע את טענות ב"כ התובע. טענה זו היא טענה אבסורדית. טענה זו היא חלק מהניסיונות הנואשים שעושה הנתבע 2 לעכב את ההליכים בתיק זה.

40.
לגופו של עניין, הפרוטוקול מעיד על השקיפות של הדיונים כלפי כל הצדדים, ולא ההיפך.

41.
לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענות הנתבע 2 בכל הקשור לפרוטוקול מיום 20.9.18.

החלטות בית המשפט:
42.
החלטות בית המשפט ניתנו על פי הסדר שהכתיב בית המשפט המחוזי ועל פי הסדר שהכתיב חוק המקרקעין. בתחילה היה עלי לדון ולהחליט בדבר זכויות הצדדים במקרקעין, וזאת עשיתי בהחלטתי מיום 9.3.17. השלב השני, לאור הוראות חוק המקרקעין בדבר פירוק השיתוף במקרקעין ולאור זכותו של התובע לפירוק השיתוף, כפי הקבוע בסעיף 37(א) לחוק, עלי לברר את אפשרות הפירוק המתאימה לנסיבות המקרה, וזה הצעד הנוסף שעשיתי ואני נמצא בעיצומו.

43.
ההחלטה על זכויות הצדדים
קובעת את חלקו של כל אחד מבעלי הדין בקרקע, ועל איזה חלק במקרקעין תירשם זכותו, והחלטה זו נעשתה על פי הוראת בית המשפט המחוזי. אילו בית המשפט המחוזי היה מחליט על זכויות הצדדים, הייתי כפוף להחלטת בית המשפט המחוזי, וממנה הייתי ממשיך בניהול תביעת פירוק השיתוף. מה משנה אם בית המשפט המחוזי היה נותן את ההחלטה בעניין זכויות הצדדים או אם אני קבעתי את זכויות הצדדים על פי החלטת בית המשפט המחוזי? מהלך הדיון בתביעת פירוק השיתוף הוא אותו מהלך.
כנראה שאת עניין זה לא מבין הנתבע 2.

44.
כל החלטה והחלטה לא ניתנה כלאחר יד, אלא לאחר שמיעת ראיות וטיעונים מטעם הצדדים, כך שאין כל בסיס אובייקטיבי לטענה של חשש אובייקטיבי למשוא פנים. כל הפסיקה של בית משפט העליון בעניין חשש למשוא פנים מדברת על חשש אובייקטיבי ולא על חשש סובייקטיבי, וכפי שציינתי, אני סבור שאין במקרה הנדון חשש אובייקטיבי למשוא פנים.

45.
כל מותב אחר היה צריך לפעול על פי סדר זה של הדיון שציינתי לעיל. האם כל מותב שהיה דן על פי הסדר שהוכתב על ידי בית המשפט המחוזי ועל פי חוק המקרקעין, היה צריך לפסול את עצמו? סבור אני שהתשובה לשאלה זו היא שלילית.


46.
על כן סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבעת 2 לעניין משוא פנים.

התלונה שהגיש הנתבע:
47.
לאחר מות הנתבע 1 המנוח התנהל דיון בפני
, בו דנתי עם הצדדים על שינוי מאזן האינטרסים בין הצדדים והסיכונים והסיכויים שלהם לכאורה, לאור העובדה שכל עוד הנתבע 1 היה בחיים לא גבו ממנו הנתבעים האחרים דמי שכירות או דמי שימוש ראויים. בירור הסיכונים והסיכויים לכאורה של בעלי דין אני מקיים בכל תביעה המתבררת לפני, על מנת שבעלי הדין ידעו לקראת מה הולכים, ויכלכלו ענייניהם בהתאם, הכל במסגרת סמכותי על פי תקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי.

48.
לטענת הנתבע 2 אני הצעתי לנתבעים להגיש נגדו תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין חלקיהם במקרקעין. נושא דמי השכירות עלה בניתוח מאזן האינטרסים והסיכונים והסיכויים לכאורה של הצדדים לאחר מות הנתבע 1 המנוח, אך הנתבע 2 הוציא דברי מהקשרם, כפי שאכן כתבו ב"כ התובעים וקבוצת הנתבעים 4 בתגובתם לתלונה. ניתוח שינוי מאזן האינטרסים של כל אחד מהצדדים, והסיכונים והסיכויים לכאורה שלהם כתוצאה מפטירת הנתבע 1 המנוח, כאשר טרונייתו של הנתבע 2 היא כאילו הצעתי לנתבעים להגיש נגדו תביעה לדמי שימוש ראויים, אין בה משום הבעת דעה על תביעה זו או דבר שיש בו כדי להעיד שדעתו של בית המשפט ננעלה.

49.
ההלכה הפסוקה היא שעצם הגשת תלונה או החלטה של נציב תלונות הציבור על שופטים אין בהן לכשעצמן כדי לבסס עילת פסלות. ראה לעניין זה את ע"א 2224/06 פלוני נ. פלונית (פורסם בנבו, 21.6.2006) ואת ע"א 3345/17 ע"א 3345/17, 4281/17 אמנון סלע נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 20.6.17).

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת הפסלות שהגיש הנתבע 2.
בהתאם לתקנה 471ג(א), יימשכו ההליכים בתביעה זו כסדרם.

ניתנה היום,
י"א טבת תשע"ט, 19 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 5715-06/14 דוד גדסי, שרית יסכה גדסי נ' דוד הדר, ליאור הדר, עיזבון המנוח הדר ישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 19/12/2018)