פסקי דין על פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ | פסקי דין על אורלי יוסף

28345-12/17 תאמ     18/12/2018




תאמ 28345-12/17 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' אורלי יוסף








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 28345-12-17 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ
נ' יוסף ואח'



לפני
כבוד הרשם הבכיר אבי כהן


ה
תובע
ת:

פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אופיר גפן


נגד


ה
נתבעות
:

1.אורלי יוסף

2.הראל חברה לביטוח בע"מ

שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד דבירה לקס-סלונימסקי וזוהר הורן


פסק דין


לפניי תביעה כספית מיום 14.12.17 ע"ס 2,208 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים (נטענת) מיום 14.2.15. התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 4.12.18 נערכה בפני
י ישיבת הוכחות (שהיא גם הישיבה היחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים, כולל עדותה של הנתבעת 1 מטעם הנתבעות, כנהגת רכב הנתבעות. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם (יצוין כי התובעת בחרה שלא להגיש סיכומי תשובה, ולהסתפק בסיכומיה העיקריים).

דיון והכרעה

דין התביעה – להידחות.

הנתבעות מכחישות את עצם התרחשות התאונה, במובן זה שמכחישות שנוצר מגע פיסי כלשהו בין רכב הנתבעות לבין רכב התובעת, כאשר התובעת טוענת שרכב הנתבעות פגע ברכב התובעת מאחור.

הנתבעות מכחישות גם כי הנזק הנטען ע"י התובעת נגרם בתאונה, וטוענות כי נזק זה נגרם קודם לתאונה ולא יכול היה להיגרם בתאונה, ככל שהתרחשה תאונה.

מניתוח מכלול הטענות והראיות, אלו מסקנותיי: הוכח כי התאונה הנטענת כן התרחשה (משמע הוכח שכן היה מגע בין שני הרכבים), אך לא הוכח באופן מספיק (בשל אי-העדתו של נהג רכב התובעת) כי הנזק המפורט ע"י התובעת אכן התרחש בתאונה זו (לא עלה בידי התובעת לשלול את ההיתכנות שהנזק, שנצפה ואף תועד גם ע"י נהגת רכב הנתבעות בזירת התאונה, היה קיים ברכב התובעת עוד בטרם התאונה, משמע נגרם באירוע קודם).

ואלו נימוקיי, בתמצית הראויה לפס"ד בסדר דין מהיר

כן התרחשה התאונה שפורטה בכתב התביעה
: הנתבעת 1, שהיא הנהגת היחידה מבין שני הנהגים המעורבים שהעידה במשפט, הקפידה לאורך כל הדרך (החל בדיווח המפורט בכתב שמסרה לנתבעת 2 על התאונה וכלה בעדותה במשפט) שלא לשלול באופן מוחלט ונחרץ את מעורבותה בתאונה ואת טענת התובעת כי רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת מאחור: בהודעתה במוצג נ/1 אמרה, בין היתר, "בלמתי ולא הרגשתי פגיעה חריגה" וכן "אם הרכב שלי פגע בו כפי שהוא טוען היתה צריכה להיות מכה ישרה לרוחב" וכן "טענתי היא שלא היה כלל מגע בין הרכבים וגם אם היה כזה כפי שהוא טוען, המכה שהוא תיקן איננה מהמקרה הנ"ל לאור כל מה שפרטתי לעיל"; ובמשפט אמרה, בין היתר, כי סוכם בין נהג רכב התובעת לבין אימה של הנתבעת 1 כי ייערך מפגש שבו יבדוק שמאי בהסכמה אם הנזק שנראה ברכב התובעת נגרם בתאונה, אם לאו, ואם נגרם באשמתה של הנתבעת 1, אם לאו. התרשמותי מן המכלול היא, שהנתבעת 1 מודעת לכך שכן היה מגע בין הרכבים ומבינה זאת, אך מסרבת להכיר (באופן רשמי ומפורש) בתאונה ובאחריותה לתאונה, משום שעפ"י הבנתה הנזק שראתה שקיים ברכב התובעת לא יכול היה להיגרם בתאונה, הן בשל העוצמה החלשה של המגע בין הרכבים, הן בשל הפרשי הגובה בין הרכבים (נטען כי רכב התובעת גבוה יותר מרכב הנתבעות) והן בשל זווית הפגיעה (נטען כי רכב הנתבעות היה מיושר מאחורי רכב התובעת ולכן לא יכול היה לפגוע בו באופן חד וממוקד). אך מגע לחוד ותוצאות המגע לחוד, ולכן ראוי היה לנתבעות להודות בפשטות במגע, ולהכחיש רק תוצאותיו הנטענות.


לא הוכח שהנזק מושא התביעה נגרם בתאונה
: כאמור, אין חולק כי נזק המעיכה לדלת האחורית ברכב התובעת נצפה ואף תועד בזירת ובמועד התאונה (שאר הנזקים של "חלקי חילוף" המפורטים בחוות דעת השמאי ובחשבונית התיקון שהוגשו קשורים במדבקה וסמלי יצרן, ולא, כפי שעלה בטעות בדיון, בידית הדלת האחורית, שכלל לא נפגעה או תוקנה או הוחלפה). אך בנסיבות, נוכח הכחשתה של הנתבעת 1 כי היא זו שגרמה נזק זה בתאונה (מהטעמים שפורטו מעלה), מחובת התובעת, כמי שנושאת בנטל להוכיח את התביעה כולל את עצם שייכות נזק זה לתאונה, היה להעיד את הנהג ברכב התובעת ואולי גם גורמים אחרים שהשתמשו ברכב וטיפלו בו, כדי להוכיח ולשלול שנזק זה לא נגרם קודם לתאונה (באירוע קודם מן הסתם). התובעת אמנם ביקשה להזמין את הנהג ברכבה (הגישה ביום 17.10.18 בקשה לזימונו לעדות, כאשר מרישומי תיק ביהמ"ש עולה שהזימון נמסר לו, אך לא ברור מתי וכיצד בדיוק), אך ביום 3.12.18 ביקשה לדחות את מועד הדיון מהטעם שלנהג לא נוח מועד הדיון "בשל העובדה כי במועד שנקבע לדיון הוא צפוי לקבל רכב חדש שהוזמן עבורו". בהחלטתי מיום 3.12.18 דחיתי בקשה זו, בשל השיהוי הרב והבלתי מוצדק בעיתוי הגשתה (יום אחד לפני יום דיון ההוכחות), בשל כך שהבקשה לא מפרטת האם ומתי וכיצד זומן העד לעדות בדיון (הגם שנראה כי זומן) ובשל כך שנימוק הבקשה אינו משכנע (בכל הכבוד, עדות בביהמ"ש היא בגדר מילוי חובה אזרחית חשובה, ואינה בגדר הזמנה בלתי מחייבת לאירוע חברתי). חרף דחיית הבקשה, לא ביקשה התובעת במעמד הדיון שהתקיים ביום 4.12.18 להוציא צו הבאה נגד העד מטעמה, ולמעשה ויתרה על העדתו. בנסיבות אלה, מחדל ראייתי זה צריך להיזקף לחובת התובעת, שבחרה ליטול סיכון דיוני-ראייתי של אי-העדת עד חשוב במחלוקת הידועה. יצוין כי בנסיבות לא די בחוות דעת השמאי שהגישה התובעת (ושלא נסתרה, מאחר שהשמאי לא נחקר עליה ומאחר שהנתבעות לא הגישו חוו"ד שמאי נגדית), מאחר שהשמאי הוא לא העד המתאים להעיד במחלוקת בשאלה, מתי בדיוק נגרם הנזק שאותו תיעד, האם בתאונה או לפני כן. התובעת גם לא מצאה להגיש תוספת לחוות דעת השמאי המקורית, שאולי יכולה הייתה לנסות להתמודד עם טענה זו של הנתבעות כי הנזק נגרם קודם לתאונה.

סיכום

התביעה נדחית.

מאחר שלא קיבלתי את טענתן העיקרית של הנתבעות בדבר היעדר מעורבותן ומעורבות רכבן בתאונה, איני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

הגזברות
תפעל לגביית המחצית השנייה של אגרת ביהמ"ש שטרם שולמה.



ניתן היום,
י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 28345-12/17 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' אורלי יוסף (פורסם ב-ֽ 18/12/2018)