פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ | פסקי דין על אברהם בראל

20555-05/18 תאק     18/12/2018




תאק 20555-05/18 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אברהם בראל








בית משפט השלום בבאר שבע


תא"ק 20555-05-18 הראשון לישראל בע"מ נ' בראל




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
יעקב דנינו


התובעת:

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ


נגד

הנתבע:
אברהם בראל


החלטה

מונחת בפני
י בקשה מטעם הנתבע להורות על דחיית התביעה על הסף, בשל חוסר סמכות מקומית.

במסגרת הבקשה נטען כי לעת הגשת התביעה הנתבע לא התגורר בתחום השיפוט של מחוז דרום, וכי גם מקום חתימת הסכם פתיחת החשבון, הינו בסניף ירושלים.

נוכח האמור, כך נטען, כלל החלופות המנויות בהוראות הדין מלמדות כי בית משפט השלום בבאר שבע נעדר סמכות מקומית להיזקק להליך דנא.

בתגובת התובעת לבקשה
, נטען כי היא מותירה את ההחלטה בשאלת העברת התביעה לבית המשפט בירושלים, לשיקול דעת בית המשפט.

עם זאת, התובעת טענה כי בנסיבות העניין אין מקום להורות על דחיית התביעה על הסף, וכי להבנתה, מבחינה משפטית לא נכון יהא לדון בשאלת הסמכות אלא אם ניתנה תחילה לנתבע רשות להתגונן.

דיון

הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת חלופות שונות, אשר די בהתקיים אחת מהן על מנת להקנות לבית המשפט סמכות מקומית להיזקק לתביעה. יושם אל לב בהקשר זה כי הגם שכללי הסמכות המקומית נועדו "לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו" (י' זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 78), הלכה למעשה, ככל שהתובע מגיש את התביעה באחד מבתי המשפט שמקום מושבם חולש על אחת החלופות האחרות הנקובות בתקנות, לא יהא באי הנוחות שתיגרם לנתבע, כדי להוציא התביעה מסמכותו של ביהמ"ש שקנה סמכות לדון בה.

אכן, בשנים האחרונות חל פיחות במעמד הסמכות המקומית ובתועלתה ככלי לקידום הנוחות במדינה, בה המרחקים בין הערים השונות אינם כה גדולים, ובה קיימת מערכת תחבורה זמינה (ראה דרך משל: רע"א 6920/94

לוי נ' פולג

מט(2), 734; רע"א 188/02

מפעל הפיס נ' כהן ואח'
נז(4)), 473).

ואולם, אין בכך כדי להחליף את כללי הסמכות המקומית הנקובים בתקנות סדר הדין האזרחי.

התובעת לא התמודדה כלל בתגובתה עם טענות הנתבע, לפיהן לא מתקיימת אף אחת מהחלופות הנקובות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, כמסד להקניית סמכות מקומית לאחד מבתי המשפט במחוז הדרום. נוכח זאת, אין אלא להסיק כטענת הנתבע, כי אומנם בית משפט השלום בבאר שבע נעדר סמכות מקומית להיזקק לתביעה.

יתר על כן
. תקנה 5 לתקנות קובעת כי אם הוסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום.

בכך, ביקש המחוקק לגלות דעתו כי מקום

בו

נקשרו

בעלי

הדין

בהסכם

בדבר

מקום

שיפוט ייחודי, כי

אז

הסכמת

הצדדים

גוברת


על

החלופות

המנויות

בתקנות 3 ו-4 לתקנות.

אומנם, מסקנה זו תהא נכונה אך אם יתרשם ביהמ"ש כי תניית השיפוט הינה ייחודית ולא מקבילה, לאמור, כי תניית השיפוט כוללת ניסוח מפורש ובלתי מסויג שיש בו כדי להעניק סמכות שיפוט לבית משפט מסוים, תוך שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים (ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, לד(1) 260).

במקרה דנא, תניית השיפוט ששימשה יסוד להסכמת התובעת והנתבע כוללת שימוש בטרמינולוגיה המעידה על ייחודיות מקום השיפוט. למעשה, אין לך הגדרה מפורשת משימוש בצירוף המילים "מקום השיפוט הייחודי לכל דבר ועניין בקשר עם החשבון, נקבע אך ורק בבית משפט באחת מהערים ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה, באר שבע או נצרת, הקרוב ביותר למקום בו שוכן סניף הבנק בו מתנהל החשבון (להלן: "הסניף"), או - לפי בחירת התובע - בכל בית משפט שבאזור שיפוטו שוכן הסניף" (ס' 4.19 (ב)(2) להסכם שצורף לכתב התביעה), כדי לבטא כוונה להגבלה קונקרטית של בתי המשפט שיהיו נדרשים להכרעה בסכסוך, ככל שיתגלע בין הצדדים.

בע"א 4601/02 ראדא תעשיות נ'
bodstray company
, נח(2) 465 נקבע:
"
תניית שיפוט יכול שתהא מקבילה ויכול שתהא ייחודית. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית משפט מסוים, ואין מלבדו
" (ס' 12 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס).

נוכח האמור, בהינתן שלפי הוראת סעיף
ס' 4.19 (ב)(2)
להסכם שנכרת בין הצדדים, ביקשו הצדדים כי סמכות השיפוט תהא לבית המשפט הקרוב ביותר למקום בו שוכן סניף הבנק, או לבית משפט אחר באותו אזור שיפוט לפי בחירת הבנק, הרי בשים לב לעובדה שסניף הבנק הרלוונטי הינו בירושלים, לא ברור מדוע הוגשה התביעה לבית משפט השלום בבאר שבע.

אכן. התובעת טוענת כי יש להידרש לשאלת הסמכות המקומית רק לאחר שיוחלט האם יש מקום ליתן רשות להגן. ואולם, אין בכך כדי להבהיר מדוע מלכתחילה ראתה התובעת להגיש את כתב התביעה לבית המשפט השלום בבאר שבע.

בכל ההערכה. מקום בו התובעת מודה למעשה כי אין סמכות מקומית, אינני סבור כי ראוי לחייב הנתבע לכתת רגליו לבית המשפט בבאר שבע בעניין הרשות להגן, ורק לאחר מכן להעביר התביעה לבית המשפט המוסמך.

מכל מקום, בשים לב לעובדה כי כבר בפתח תגובתה לא התנגדה התובעת להעברת התביעה לבית המשפט המוסמך, לפנים משורת הדין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

לאור האמור, ובהתאם
לסמכותי
הקבועה בתקנות ובסעיף 79 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת התביעה לנשיא בתי משפט השלום בירושלים אשר יורה על העברת הטיפול בתביעה לבית המשפט המתאים במחוז בירושלים.

תשומת לב המזכירות בבימ"ש בבאר שבע כי יש לסגור התיק ברישומי המזכירות בבאר שבע.

המזכירות

תשלח

העתק

ההחלטה

לצדדים.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 20555-05/18 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אברהם בראל (פורסם ב-ֽ 18/12/2018)