פסקי דין על יהודה בן יעקב קפויה | פסקי דין על שמעון בן שלמה עמר ואחר' |

575/97 פ     04/02/1999




פ 575/97 מדינת ישראל נ' יהודה בן יעקב קפויה, שמעון בן שלמה עמר ואחר'





בבית המשפט המחוזי בנצרת
פ ר ו ט ו ק ו ל

בפני
כבוד השופטים: ס. הנשיא ע.ר. זועבי
, יו"ר

ח. גלפז
, שופט
ה. ח'טיב
, שופט

תאריך הישיבה: 04/02/99 ת.פ. מספר: 575/97

המאשימה: מדינת ישראל
עו"ד לילי גופר


- נ ג ד -

הנאשמים: )1 יהודה בן יעקב קפויה
עו"ד בן חיים

)2 שמעון בן שלמה עמר עו"ד עאמר יוסף

)3 יהודה בן דוד פחימה עו"ד גרטנר


עו"ד גופר: כזכור הגיעו הצדדים לעסקת טיעון בקשר עם תיק זה
שבמסגרתו סוכם שהעונש שיוטל על הנאשמים 1ו- 3מאסר בפועל שינוע
בין 3ל- 5שנות מאסר והנאשם מס' 2יידון לעונש מאסר שינוע בין 2
ל- 4שנות מאסר זאת בנוסף לעונשי מאסר על תנאי כאשר כל צד יהיה
חופשי לטעון גם לעניין אורך תקופת המאסר בתוך הטווח האמור וגם
לעניין השאלה אם המאסר יהיה כולו מצטבר לעו שי המאסר שמרצים
הנאשמים כעת או שיהיה חופף בחלקו.

הנאשמים אכן לא הורשעו בקטילת חיי אדם אלא רק בעבירות חמורות של
פגיעה בגופו כמפורט בכתב האישום המתוקן, לא ניתן להתעלם מבחינה
עובדתית מהגורל המר שהיה בסופו של דבר מנת חלקו של קורבנם של
הנאשמים ולא ניתן להתעלם מן החוויה "שהעניקו" למנוח ברגעי חיי
האחרונים. לא זו בלבד שלא עשו דבר כדי להציל את המנוח ממוות, לא
זו בלבד שלא עמדו אפילו מנגד ולא התערבו, הם אפילו נהגו באופן
אקטיבי באכזריות אשר קשה בסופו של דבר לנתק אותה מהתוצאות הסופיות
של הארוע כולו. ולכן כאשר אנו מדברים כאן על עבירות של חבלה
בכוונה מחמירה ועבירות אחרות שבגינן הורשעו הנאשמים ואפילו בעבירת
הסיוע שהורשע בה נאשם ,2אין אנו מדברים על מקרה רגיל של פגיעה
בגופו של אדם אלא בהקשר שהעבירות האלה נעברו, ניתן לומר שהעבירות
האלה משקפות את הצד המחמיר של העבירה הזו מבחינת נסיבותיהן. עונש
המקסימום שמבקשת התביעה להטיל על הנאשמים 1ו- 3של 5שנות מאסר
ועל נאשם 2של 4שנות מאסר, הוא עצמו עונש קל באופן מיוחד יחסית
לעבירות שעברו הנאשמים. גם כאשר אין מדובר במעשה כה אכזרי כלפי
אדם שבסופו של אדם מצא מותו רמת הענישה אינה רחוקה מהעונש הזה.

וזאת גם כאשר אין מדובר באנשים עם עבר פלילי כפי שיש לנאשמים
במקרה שלנו. החומרה הנוספת שאפשר לראות במעשים שלהם היא העובדה
שהם פעלו כך כלפי אסיר אחר שהיה במקום שלא מרצונו הוא נענש על
מעשים שעשה, אבל עונשו לא היה עונש מוות וגם לא עונש של פגיעה
בגופו, בסופו של דבר הוא נפגע על ידי חבריו למאסר בדרך שלא היתה
לו כל אפשרות להימלט ממנה. להפחית עוד מהתקרה המוצעת לבית המשפט,
יהווה הקלה בלתי ראויה בנסיבות העניין כלפי הנאשמים במיוחד לאור
נסיבותיהן האישיות כפי שיפורטו בהמשך.

שלושת הנאשמים אסירים שנשפטו לתקופות מאסר ממושכות.

הנאשם מס' ,1יש לו עבר פלילי עשיר, עוד משנת 81ועד השנים
האחרונות, עבירה של שוד מזויין, ועוד. שחרורו הצפוי הוא
.16/4/2006

הנאשם מס' 2מרצה כעת עונש של 17שנות מאסר בגין עבירה של הריגה,
יש לו הרשעות קודמות רבות בעבירות של סמים, רכוש ואלימות, והוא
צפוי היה להשתחרר ב- .7/1/2007

הנאשם מס' ,3מרצה אף הוא יותר ממאסר אחד, מספר מאסרים על עבירות
של שוד מזויין, אלימות, מאסרים והרשעות בכל התחומים, מפנה להרשעה
מס' ,10יש לו גם מאסר על תנאי של שנתיים בר הפעלה בתיק זה, על כל
עבירת פשע ואלימות ושחרורו המקורי הוא .27/7/2006

כפי שאמרתי אם כן, בטרם אנמק מדוע אני סבורה שצריך לכבד עסקת
הטיעון ולהסתפק בתקרת המאסר שעליה הוסכם בין הצדדים, מבקשת לחזור
ולהדגיש חומרת המקרה גם בגלל נסיבות הנאשם, מדובר בעבירה שלפי כל
קנה מידה היה ראוי לעבירות עונש ממושך יותר, מדובר באנשים
שהרוויחו במאמץ לא מבוטל את התואר עבריינים קשים וחוזרים, אשר
בילו ומבלים ויבלו תקופות מאסר ארוכות בבית הסוהר על עבירות קשות
מאוד על אלימות ועבירות אחרות, לא חושב שאטעה אם אומר שהם
מהאסירים הקשים בבית הסוהר מבחינת עברם, אנשים אלימים שחוזרים
ועוברים עבירות שוב ושוב במשך שנים ארוכות.

הנאשם מס' ,3מפנה להרשעה ,12הורשע על עבירה קודמת בתוך תקופת
מעצרו ומשום מה זכה לחסד של מאסר חופף וזמן לא רב יכולנו להיווכח
עד כמה ניצל לטובה החסד שנעשה עימו.

השלטת הסדר ושמירה על בטחון האסירים בתוך כתלי בתי הסוהר משימה
קשה מאוד שבתי הסוהר נאבקים איתה מדי יום ביומו, ובהקשר שעליו
דיברתי הנאשמים האלה מסמלים אולי אחד הקשיים הגדולים במילוי
המשימה הזו. ולכן, ענישה מחמירה היא בהחלט כורח חיוני בעבירות
מהסוג הזה שכן אלו הכלים שיש לנו על מנת להילחם בתופעה הקשה ביותר
של אלימות בתוך כתלי בתי הסוהר. הנושא הזה מביא אותי לדיון בשאלה
אם יש מקום שחלק מתקופת המאסר שתוטל, תוטל בחופף.

בעניין זה מבקשת לטעון בכל התוקף האפשרי שאין שום מקום להחפיף ולו
יום אחד לתקופת המאסר שמרצים הנאשמים כעת משום שכל החפפה כזאת
תהיה בבחינת פרס על העובדה שהם מרצים מאסר על פשעים שהם כבר ביצעו
בעבר, ושהוטלו עליהם בגינם עונשי מאסר על אותן עבירות עצמן, החפפת
חלק כלשהו מהעונש בתיק זה תהווה הלכה למעשה אי ענישה, ואת זאת
חייב בית המשפט לזכור, כל חלק מתקופת המאסר שיוחפף למאסר הנוכחי,
כאילו לא הוטל. וכל נסיון להציג הדברים באור אחר יביא אותנו תמיד
לשורה התחתונה, עונש מאסר בחופף כאילו לא הוטל.

הכלל הוא שעונש מאסר צריך להיות מוטל תמיד במצטבר לכל עונש מאסר
אחר שנושא נאשם, משום שעונש מאסר חופף הוא למעשה לא עונש מאסר, עם
זאת במקרים חריגים מאפשר בית המשפט החפפה של העונשים אם למשל
במקרה שמוטלים שני עונשים בשני מעשים הנובעים מפרשה אחת, אם מוטלת
תקופת מאסר ארוכה במיוחד, ואם מנסיבות אישיות של הנאשמים.
כאשר אנו בוחנים המקרה שלפנינו הייתי אומרת שהוא המקרה המובהק
ביותר שאפשר לחשוב עליו שבו אין להסכים בשום פנים להחפפת המאסר.

מדובר על אנשים בעלי עבר פלילי קשה ביותר, מדובר על עבירות חמורות
ביותר שבמהלך ביצוען אובדו חיי אדם, מדובר בעונש מאסר שהוא
כשלעצמו יחסית למעשים ולנאשמים עונש קל באופן יוצא מגדר הרגיל.

בנוסף על כך, וזה אולי הנימוק החריף ביותר שבשלו אני מנהלת את
הקרב הקשה ביותר, הוא העובדה שמדובר בעבירת אלימות שנעברה בתוך
כתלי בית המשפט.

העובדה שהנאשמים שפוטים לתקופת מאסר ארוכה אין בה ולו תחילתו של
נימוק להחפפת עונשי המאסר, ראשית, מדוע נקל דווקא עם העבריינים
הקשים ונפצה אותם על כך בהחפפת מאסר, מעבר לזה, שגם כאשר אנשים
נידונו למאסרי עולם עדיין קבעה פסיקה שהעונשים חייבים להיות
מצטברים ואומר בית המשפט העליון כאשר תקופת המאסר ארוכה מהווים
עונשי מאסר חופף תמריץ כפול משום והאסיר אומר לעצמו שהוא חופשי
לעשות ככל שיעלה על רוחו כי ממילא הוא שפוט לתקופה ארוכה, אין לו
מה להפסיד. מבקשת להגיש לבית המשפט פסיקה ברוח הדברים שאמרתי.

מפנה לע.פ. 480/72מאיר עמר נגד מדינת ישראל
.

ע.פ. 532/74מדינת ישראל
נגד יעקב שמש.

פסקי הדין האלה אמנם צברו וותק לא מבוטל אבל עדיין מאוזכרים היום.

ע.פ. 5946/96אריה מחורש נגד מדינת ישראל
.

העובדה שאין פסקי דין בכמויות גדולות בשנים שבין לבין לא נובעת
מכך שההלכה השתנתה אלא נהפוך הוא.

ע.פ. 2726/90ורדה נגד מדינת ישראל
.

ע.פ. 308/86מדינת ישראל
נגד סדר.

ע.פ. 597/88שמאיה אנג'ל נגד מדינת ישראל
.

השאלה מדוע אני מבקשת לכבד עסקת הטיעון על אף כל הדברים שאמרתי,
כל הטיעונים שלי מוליכים למסקנה הגיונית שעונשי המאסר שהיו ראויים
לנאשמים עולים במידה ניכרת על העונש של 5ו- 4שנות מאסר שאני
מבקשת להטיל עליהם. הארוע מתחילתו כפי שעולה מעובדות כתב האישום,
הרוח החיה בארוע לא היו הנאשמים, היה יעקב בוארון אשר הורשע
בהריגה, בהקשר הזה ראוי לציין שהוטלו עליו 8שנות מאסר בפועל,
בבית המשפט תלוי ועומד ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש, כך
שהעונש הוא כרגע לא חלוט ואנו לא יודעים מה יהיה העונש. בוארון
הוא הרוח החיה הוא בעל הדבר, הוא זה שצריך מבחינה מוסרית וחוקית
לשאת בעונש החמור בגין המעשה. הנאשמים בסופו של דבר לא הורשעו
בקטילתו של המנוח וגם משום כך רמת הענישה לגביהם רק טבעי והגיוני
שתהיה נמוכה מרמת הענישה בעניינו של בוארון משום שהם הורשעו רק
בעבירות הפגיעה בגופו של המנוח. עונש של 5שנות מאסר ו- 4שנות
מאסר שאני מקווה שבית המשפט יגזור על הנאשמים ובמיוחד אם יהיה
מצטבר לתקופת המאסר שמרצים כעת, איננו עונש של מה בכך, בעובדה
שצפוי להם מאסר נוסף, בעובדה שבית המשפט יטיל עונש מצטבר יהיה
אולי שזה יהווה להם מסר חינוכי שימנע מהם לעבור עבירות בעתיד.

כאשר ארע המקרה נעצרו הנאשמים על ידי המשטרה, לאחר שהוגש כתב
אישום נעצרו עד תום ההליכים וכעבור קצת יותר משנה, נסתיימה תקופת
מעצרם, אני מעריכה שחבריי או מי מהם יבקש לקבוע שתקופת המאסר
תתחיל מיום מעצרם, אני מבקשת מבית המשפט בשום פנים ואופן לא
להיעתר לבקשה זו, ובקשתי להסתפק בעונש של 5ו- 4שנות מאסר מבוססת
על ההנחה שבית המשפט לא יקבל הבקשה.

אכן בית המשפט נוהג במרבית המקרים לקבוע שעונש המאסר יתחיל מיום
המעצר, במקרה הזה למאסר לא היתה שום משמעות של שלילת חירות של
הנאשמים לכל היותר הדבר היחיד שבו נפגעו הוא שלילת זכויות.
מבקשת להזכיר שעל פי הכללים שנקוטים בשירות בתי הסוהר וחלק מההרכב
גם אולי דן בשלבים כלשהם בעתירות אסירים בענייןזה, אסיר שתלוי
ועומד נגדו תיק בבית המשפט אינו זוכה בחופשות ממילא, אם נפגעו
זכויות, אלו זכויות שהיו נפגעות בלי שום קשר למעצר, למעצר לא היתה
שום השפעה על חייהם. הם הוחזקו בתנאי מאסר.

אני מבקשת להדגיש, כאשר אנו מסתכלים על ההצדקה להתחיל תקופת המאסר
מיום המעצר, הזכות החשובה שנשקלת עניין שלילת החרות, הדברים
האחרים משניים, הדבר החשוב שבגללו מעניקים בתי המשפט החפיפה, היא
בשל שלילת החרות, האלמנט הזה לא היה קיים כאן.

בעניין הזה יש הצדקה לקבל עסקת הטיעון בתקרה הגבוהה שלה כאשר עונש
המאסר יצטבר במלואו לתקופת המאסר.

עו"ד בן חיים
: בעצם דרישת הפרקליטות להחמיר עם הנאשמים נובעת
מעובדה אחת שאדם מצא את מותו באותו ארוע. לדעתנו, מדובר בטיעון
משפטי שגוי. הנאשמים שלושתם לא הואשמו בגרימת מוות בכתב האישום,
עובדת מותו של המנוח לא צריכה לדעתנו להשפיע על הענישה לגבי
הנאשמים צריך להתעלם לחלוטין מהעובדה שבן שאנן נפטר באותו ארוע.

אי אפשר בדרך האחורית להעניש הנאשמים בעבירת גרם מוות הואיל
והנאשמים לא הואשמו בעבירה כזאת. הנאשם מס' 1היה אמור להשתחרר
בחודש אפריל 2006עם תום תקופת מאסרו, לנאשם היה סיכוי טוב
להשתחרר לאחר ניכוי שליש מתקופת מאסרו, אם מדובר בכל תקופת השליש
ובין אם מדובר בחלק מתקופת השליש. כיום לאחר הרשעתו בתיק זה, אפסו
סיכויו לקבל אפילו חלק מאותו שליש מיוחד, עובדה זו גוררת מסקנה
אחת שהנאשם כבר נענש בכך שהוא ירצה 7שנים נוספות לתקופה שאולי
היה לו סיכוי אילולא כתב אישום זה. בניגוד לדברי חברתי, לדעתי
נסיבות החיים בכלא, החיים קשים, תנאי המאסר בלתי אנושיים, יש
צפיפות נוראה בתוך כתלי בתי הסוהר, המצב גורם לאלימות מעצם טבעם
של אנשים בתוך בתי הסוהר. לעתים אסיר חייב להיות חזק בתוך בית
הסוהר, זה לא נסיבה מחמירה אלא נסיבה מקלה. בתי המשפט פה ובתי
משפט אחרים בעבירות דומות גזרו עונשים קלים יותר גם מ- 3שנים.

מבקש להגיש פסיקה, בתיק זה היו שני נאשמים, עברם נקי, ונכון שהיו
נסיבות מקלות, בסופו של דבר הנאשמת לא הורשעה והנאשם נגזר דינו ל-
8חודשי מאסר על תנאי. לדעתי יש לא מעט פסקי דין מהסוג הזה.

מגיש פסיקה של בית משפט שלום.

מבקש מבית המשפט להתעלם מעובדת מותו של בן שאנן ולהסתפק ברף
התחתון דהיינו 3שנות מאסר, אבקש שתקופת מאסרו תחל מיום מעצרו או
שלפחות התקופה הזו תהיה חופפת וכן תקופה נוספת של שנה כך שאנו
מבקשים שעונשו המצטבר יהיה בסך הכל שנה אחת גם כך אמור להשתחרר
בעוד שנים רבות, תהיה לו הזדמנות לתקן מעשיו בבית הסוהר.

עו"ד עאמר: טבעו של הליך פלילי מתחיל בחקירה משפטית ובסופו של דבר
במידה ויש מגישים כתב אישום. יש שתי חלופות או שממשיכים המשפט
ובית המשפט מחליט ב

פסק דין
לזכות או להרשיע או שבאמצע קוטעים
ההליך ומגיעים לעסקה. לא יכול להיות שצדדים מודיעים על הסדר טיעון
ובמסגרת הסדר זה טוענת המאשימה לגבי עובדות כתב האישום המקורי. בל
לנו לשכוח שבתיק הזה של שלושת הנאשמים ושל נאשם 2שמענו סדרת עדים
ארוכה, וכבודם היו ערים לבעיות בתיק, שמעו וידעו פחות או יותר
למרות שהחוטים לא חוברו ביחד את המגמתיות או את נסיבות ביצוע
העבירה ואז בשל אילוצים בחרנו לבוא בהסכם בין שני הצדדים והודענו
על מה שהודענו.

חברתי מדברת על ההקשר של ביצוע העבירות, חברתי מודעת שהחיים בתוך
בית הסוהר זה לא החיים מחוצה לו, יש כל מיני מוסכמות ומקובלות בין
האסירים, עלו בפני
בית המשפט מספר רב של עדים, הסניגוריה ביקשו גם
להזמין חלק מהאסירים.

בסופו של דבר מותר לנאשם ולבאו כוחו לחשב רמת הסיכון, אם מדובר על
שלושת הנאשמים, אין מחלוקת שבוארון הודה בהריגה, נגזרו עליו 8
שנות מאסר, ואז הגענו להסדר עם התביעה, נאשם הורשע על פי הודאתו,
אם נעמיד חלקו בפרופורציה הנכונה סך הכל מהמכלול הכללי, צריך לבוא
ולראות מה חלקו של כל אדם, נאשם 2הורשע בסיוע בלבד, אם נבחן כתב
האישום המתוקן, נאשם 2פרץ הדלת וסייע לפריצת הדלת, הוא אל הגיע
למנוח. חברתי טוענת שאם עונש המאסר יהיה חופף אין בזה ענישה,
ובצדק, פסיקה יש להנה ויש להנה, בית המשפט העליון אומר אם בית
המשפט המחוזי מטיל מאסר בחופף, בית המשפט יכול לצבור חלק ולחפוף
חלק, בית המשפט יכול להגיד שהוא מטיל עונש מאסר שחלקו בחופף וחלקו
במצטבר, חברתי טוענת שאסור לתת קרוב לאמצע, אסור לחשב תקופת המעצר
והיא מבקשת אך ורק הרף העליון. הבעיה היא שבתי המשפט גם כשהנאשם
שפוט מחשבים תקופת המעצר, אפשר לבוא בהחלט ולחשב תקופת המעצר
שהינה מיום 31/8/96עד 20/9/98יש כאן שנה ופחות מחודש, תקופת
המעצר בהכרח שוללת זכויות של אסיר, הנאשם 2נמצא מזה שנה וחצי
בבידוד, הנאשם מס' 2מיום מעצרו חופשותיו נשללו ממנו, יש גם שיקום
הוא שוהה במאסר משנת 11 ,89שנות רצופות שבהם בשל הארוע הזה
שכמובן עליו לשלם בעונש מסויים, האם תבוא תקופת המעצר, בית המשפט
לא יכול לאטום אוזיניו ולהגיד שהוא לא מחשב שום דבר, לא הודאה ולא
חרטה ולא חסכון זמן יקר, עיקר התיק היה בפסק הדין והרבה דברים
שביקשנו להגיש ועדים שביקשנו להביא עניינים לא נידון. האם לא
ייחשב לזכותם של הנאשמים ושאמרו שיש להם סיכוי לזיכוי, הם הודו.

ידוע ששליש מתקופת המאסר שמנוכית ממעצר הוא פריביליגיה שהשב"ס
נותן, הנאשם 2שפוט משנת 87הוא צפוי לעלות לועדת שליש, ועכשיו
אפשר להגיד שבנוסף לבקשת חברתי, השליש בסכנה, לא יכול לקבל שליש
עכשיו מכיוון שהודה בתיק ונפתח לו תיק ומכיוון שהפריבליגיה לא
תיחשב, כל תקופת מאסר שתוטל עליו במצטבר ועל מנת לא לגרום
לעבריינים בבתי הסוהר, אנו טוענים שצריך לחשב לקולא כל מה שטענתי
צריך לחשב לקולא תקופת המעצר הזאת לגבי נאשם .2
בן אחיו נפטר ביקשנו להוציאו ללוויה ולא יצא, בית המשפט ידע איזה
סבל אדם סוחב עליו שהוא לא משתתף בלוויה של קרוב משפחה.

הם נעצרו עד תום הליכים, ואז נעצרו עד תום הליכים, המדינה ביקשה
עוד פעם להאריך מעצרם לעוד 3חודשים, בפעם השלישית המדינה ביקשה
לא להאריך מעצרם והתנגדתי לשחרור, כי ידעתי ויום יבוא והימים האלה
ייחשבו. המדינה ביקשה לשחרר אותם, הם שוחררו בתנאים. מעל זאת שהם
שפוטים המדינה דאגה לפגוע בזכויותיהם.

בל לנו לשכוח שנאשם 2הודה בסיוע על פי סעיף ,32בית המשפט יבוא
וישקול ויגזור עונשם של 1ו- 3ואז עונש נאשם 2צריך להיחשב
כמחצית מעונשים של 1ו- .3מגיש מספר פסקי דין. מפנה לפס"ד שבית
המשפט הטיל 3שנים.

חברתי בטיעוניה מנסה להציג שלושת הנאשמים, אני מפנה לעברו הפלילי
של נאשם ,2הוא ב- 12השנים נמצא בבית סוהר, לא הוצגה שום ראיה
לגבי התנהגותו בבית הסוהר, התנהגותו חיובית, לא משתמש בסמים, יש
דוח סוציאלי.

על כן מבקש לאמץ עסקת הטיעון ולגזור עליו הרף התחתון ולחשב תקופת
המעצר, ולחילופין חלק יהיה בחופף וחלק יהיה במצטבר. הנמצא נמצא
שנה וחצי בבידוד, הנאשם נמצא במקום הרצח ועובר עינוי וסבל.

עו"ד גרטנר
: כאשר אנו מתבוננים בכתב האישום, הוא אינו רק נגד
שלושת הנאשמים, הוא מדבר על עוד אסירים שהיו מעורבים בעניין
ולא יושבים היום במקום הנאשמים, הנאשמים לא הם ולא רק הם שהיו
במקום בעת הארוע. המעבר בין סעיף 7לבין סעיף 9בכתב האישום, קרה
פה דבר שאסירים נוספים שהיו בתוך התא נעלמו ולא יושבים היום פה.

מה היתה כוונת הנאשמים לפי המצב היום מבחינה משפטית? מנסים
ואומרים שכל האשמה עליהם, על האחרים לא מדובר ועל התנאים שבהם הם
נמצאים שזה המקום הקשה שאפשר להיות, חם בקיץ, קר בחורף, כל היום
יש להם קטטות, בכלא כדי לשרוד אתה צריך לאמץ כללים ולהשתייך
לקבוצה מסויימת. כעולה מכתב האישום באו אנשים ובשלב מסויים הראו
דבר שנקרא ראשית חרטה על דרכם, האומץ לקום ולהודות בפני
הרכב נכבד
מראה שחל שינוי אצל אנשים אלה. גם צדיקים גמורים וגם אלא שלא,
יכולים להבין שהדרך הזו צריך לשנות. זה מצביע על ראשית החרטה
והשינוי, מה נעשה היום נרמוס ראשית החרטה והשינוי? מדובר באדם
שעומד להשתחרר בחודש הבא, הוא נשפט ל- 11שנות מאסר, זו לא תקופה
קצרה, כשאומרים 2006זה נשמע אולי קצר אבל כשמתורגם לימים, 7וחצי
השנים שנותרו לו מדובר בתקופה ארוכה, מדובר על 2737לילות ו- 2737
ימים, ובאה חברתי ומבקשת להוסיף עוד 5שנים, מגיעים ל- 4602ימים
ו- 4602לילות, במשך כל התקופה שהוא יושב בבית הסוהר הוא סובל
מתנאים קשים ביותר, האיש חלה, יש לו בעיות בעמוד השדרה, זה לא
אותו אדם, מצבו בכלא, אין לו מיטה אורתופידית,האיש הזה סובל והוא
חולה. המצב המיוחד של האיש הזה שיש לו עוד מאסר על תנאי, אני אומר
כאשר אנו מסתכלים על גליון ההרשעות הקודמות, האיש הזה היום בן ,39
כל כך הרבה שנים ישב בבית הסוהר, אף פעם לא שיקמו אותו, לא לימדו
אותו מקצוע, אני מבקש לאור המצב שלו, לאור הסבל שלו, האיש רווק,
לא הקים משפחה, לא עשה כלום מלבד לשבת בבית הסוהר, לא ניתנה לו
שום הזדמנות, לא ניסו לשקמו ולא לעזור לו.

אני מבקש בית המשפט הנכבד יקבל את הרף התחתון של ההסדר שהגענו
אליו.

מבקש שבית המשפט יחשב התקופה שהיה במעצר, ואני מבקש שהמאסר על
תנאי יהיה חופף במקרה זה בגלל אורכו של המאסר שצפוי לו.

הנאשם מס' :1מביע צער ומבקש סליחה אבקש להתחשב בנסיבותי האישיות
ולהקל בעונשי.

הנאשם מס' :2מביע חרטה ומבקש להקל בעונש.

הנאשם מס' :3אני מצטער על מה שקרה, לא הייתי ממשיך ומדבר אילולא
התביעה דיברה על תקרה ומקסימום, אכן אני חושב שאנשים עומדים לדין
על אדם שנרצח, מה שקרה פה, פה מדובר באנשים שלא עשו המעשה, אני
מרצוני הטוב והחופשי הסכמתי לעסקה אבל כבודכם בטח מבין שאדם עושה
חשבון, ומגיע למסקנה להודות, בוארון היה עם הסכין כך שהנוכחות
שלנו ללא רצוננו לא עושה אותנו לאחראים, אני מביע צער על זה שנהרג
אדם, אני מבקש לתת לי השנתיים האלה חופף ולא לתת לי שום עונש
מצטבר.
ג ז ר - ד י ן

.1 שלושת הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום
המתוקן, לאחר שבאי כח הצדדים הגיעו לעסקת טיעון.

הנאשמים 1ו- 3הורשעו בעבירות חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף
)1( 329לחוק העונשין התשל"ז .1977ובעבירת החזקת סכין שלא
כדין עבירה לפי סעיף 186לחוק העונשין ובעבירת התפרצות
בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף ( 406ב) + 408לחוק
העונשין.

הנאשם מס' 2הורשע בסיוע לחבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף
+ )1( 329סעיף 31לחוק העונשין ובעבירת התפרצות בנסיבות
מחמירות עבירה לפי סעיף ( 406ב) + 408לחוק העונשין.

העבירות חמורות ונסיבות המקרה, על אף תיקון כתב האישום,
מצביעות על חומרה רבה.

.2 באי כח הצדדים הודיעו לבית המשפט שהגיעו לעסקת טיעון
שבעקבותיה הודו הנאשמים והורשעו כנ"ל. ב"כ המדינה מבקשת
להטיל על הנאשמים 1ו- 3את הרף העליון בהתאם לעסקה, דהיינו
5שנות מאסר בפועל. ועל הנאשם מס' 2את הרף העליון, דהיינו 4
שנות מאסר בפועל.
באי כח הצדדים ניסו כל אחד מצידו לשכנע את בית המשפט לכבד את
עסקת הטיעון וכל צד טען טענותיו כפי שנרשמו בפרוטוקול וכפי
שאנו נתיחס אליהן בהמשך.

.3 התלבטנו והיססנו אם לכבד עסקת הטיעון. ב"כ המדינה ביקשה לכבד
עסקת הטיעון בגלל הנימוקים שצויינו בעמ' 67לפרוטוקול ובין
היתר, כפי שעולה מעובדות כתב האישום הרוח החיה בארוע לא היו
הנאשמים אלא היה יעקב בוארון אשר הורשע בהריגה והוטלו עליו 8
שנות מאסר בפועל. הוא זה שצריך מבחינה מוסרית וחוקית לשאת
בעונש החמור ביותר בגין המעשה. הנאשמים לא הורשעו בקטילתו של
המנוח ועל כן, לטענתה, רמת הענישה לגביהם חייבת להיות נמוכה
מרמת הענישה בעניינו של בוארון, מאחר והם הורשעו בעבירות
הפגיעה בגופו של המנוח והיא בדעה שבית המשפט יכבד את העסקה
ויטיל על הנאשמים את העונש לפי הרף העליון, כפי שתואר לעיל.

ועוד טענה שבית המשפט יכבד עסקת הטיעון ויטיל על הנאשמים את
העונשים לפי הרף העליון במצטבר לעונשים שהם מרצים כיום בגין
מאסר קודם. ועל כן, לטענתה, זה גם מהווה נימוק לקבלת העסקה.
ויהווה מסר חינוכי שימנע מהנאשמים לעבור עבירות בעתיד.

באי כח הנאשמים ביקשו גם הם לכבד את עסקת הטיעון. ואנו
ובהיסוס ובהתלבטות, מכבדים עסקת הטיעון אליה הגיעו הצדדים
ועלינו לגזור דינם של הנאשמים.

.4 ב"כ המדינה טענה באריכות וביקשה להטיל על הנאשמים את הרף
העליון בהתאם לעסקה כאשר עונש זה יהיה מצטבר לכל עונש שהם
מרצים מבלי לנכות ימי המעצר שהיו הנאשמים עצורים בתיק זה,
דהיינו מתאריך 29/8/97עד .20/9/98

לטענת ב"כ המדינה שלא ניתן להתעלם מבחינה עובדתית מהגורל המר
שהיה בסופו של דבר, מנת חלקו של הקורבן ולא ניתן להתעלם
מנסיבות המקרה ומהחוויה "שהעניקו" למנוח ברגעי חייו
האחרונים. ולא מהעובדה שלא עשו מאומה כדי להציל את חייו.

ולטענתה לא מדובר במקרה רגיל של פגיעה בגופו של אדם אלא
במקרה חמור מאוד שמצדיק להטיל את העונש לפי הרף העליון.

ובמיוחד שמדובר בנאשמים בעלי עבר פלילי עשיר. ואכן עיינו
בגליונות הרשעותיהם הפליליים ונראה לנו שמדובר בנאשמים בעלי
עבר עשיר וחמור. לנאשם מס' 3יש מאסר על תנאי בר הפעלה.

ב"כ המדינה הפנתה תשומת לבנו לשורה ארוכה של פסקי דין לפיהם
בית המשפט העליון קבע שבמקרים דומים אין מקום לחפוף תקופת
המאסר שמטיל בית המשפט לתקופת מאסר שמרצה הנאשם, כי לטענתה
החפפת חלק כלשהו מהעונש תהווה הלכה למעשה אי ענישה, וכל חלק
מתקופת מאסר שיוחפף ייחשב כאילו לא הוטל.

.5 באי כח הנאשמים טענו גם הם והפנו תשומת לבנו לנסיבות האישיות
של הנאשמים וגם לנסיבותיהם ולמצבם בתוך כתלי בית הכלא,
ולטענתם, הודאתם של הנאשמים חייבת להיות סיבה עיקרית וחשובה
בקביעת בית המשפט להטיל עליהם את הרף התחתון. ובנוסף טענו
שנסיבות המקרה ונסיבותיהם האישיות מזמינות בית המשפט ובמיוחד
ששלושת הנאשמים עוד ימשיכו לשבת בכלא בגין המאסרים הקודמים
תקופות מאסר ארוכות עד לשנת .2007 - 2006וכי כל תקופה נוספת
שתוטל עליהם כמצטברת תגרום לכך שהם ישבו יותר ויותר.
ועוד טענו הסניגורים שיש לקבל את העסקה על הרף התחתון ולנכות
מתקופת המאסר את תקופת מעצרם בתיק זה. ובנוסף לחפוף ולו חלק
מהמאסר שיוטל.

באי כח הנאשמים הפנו תשומת לב בית המשפט לתנאים בהם נמצאים
הנאשמים בבית הכלא ולעובדה שנשללו מהם חופשות וחירויות
בעקבות התיק הזה. ובמיוחד לעובדה שיש סיכון ששליש המאסר
הקודם, ובגלל התיק הנוכחי, לא ינוכה לנאשמים, וזה לטענתם
נימוק חשוב מדוע יש להטיל הרף התחתון מהעונש ולחפוף חלק
ממנו.

.6 עייננו באסמכתאות שהופנתה תשומת לבנו אליהם מטעם שני הצדדים
ובטענות באי כח הצדדים, ואנו ערים לחומרת המקרה ולתקדימים
שהופנתה תשומת לבנו אליהם ולמדיניות הענישה.

אי לכך, אנו ובהתחשב בכל הנסיבות, הן לקולא והן לחומרה,
מחליטים להטיל על הנאשמים את העונש הגבוה דהיינו הרף העליון
בהתאם לעסקה אליה הגיעו הצדדים ובתנאים הבאים:

א. על כל אחד מהנאשמים 1ו- 3אנו מטילים 5שנות מאסר
בפועל, מעונש זה תנוכה התקופה של מעצרם החל מ- 29/8/97
עד 20/9/98ויתרת העונש אנו מצווים ש- 3שנים יהיו
מצטברות לעונש שמרצים הנאשמים והשאר יהיה חופף לעונש
שהם מרצים כיום במאסר אחר.

כמו כן, אנו מטילים על כל אחד משני הנאשמים עונש מאסר
על תנאי של 3שנים למשך 3שנים החל מהיום והתנאי הוא
שלא יעברו כל עבירה דומה לאחת העבירות בהן הורשעו.
כמו כן, אנו מצווים להפעיל את המאסר על תנאי שהוטל על
הנאשם מס' 3בתיק פלילי 306/95בית משפט מחוזי ת"א של
שנתיים באופן חופף למאסר שהטלנו עליו.

ב. על הנאשם מס' 2אנו מטילים עונש של 4שנות מאסר בפועל
ותקופת מעצרו החל מיום 29/8/97ועד 20/9/98תנוכה
מתקופת מאסרו זה והיתרה תהיה שנתיים מצטברות לעונש שהוא
מרצה כיום במאסר אחר והשאר יהיה חופף למאסר שהוא מרצה
כיום.
כמו כן, אנו מטילים עליו עונש מאסר על תנאי של שנתיים
למשך 3שנים החל מהיום והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה
דומה לאלה בהן הורשע.

ניתן והודע היום 04/02/99שעה 15:00במעמד הצדדים.

הודעה זכותם של הנאשמים לערער לבית המשפט העליון.
----------------------- ------------------ ----------------
ע.ר. זועבי
,ס. נשיא, יו"ר
ח. גלפז
, שופט ה. ח'טיב
, שופט

סנא חאמד
פ005757נ








פ בית משפט מחוזי 575/97 מדינת ישראל נ' יהודה בן יעקב קפויה, שמעון בן שלמה עמר ואחר' (פורסם ב-ֽ 04/02/1999)