פסקי דין על אייל שמואלי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

34006-12/14 בל     03/12/2018




בל 34006-12/14 אייל שמואלי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 34006-12-14


03 דצמבר 2018

לפני
:

כב' השופט
תומר סילורה
נציג
ציבור (עובדים) גב' שוש ברוך
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

ה
תובע
אייל שמואלי
ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן

– מטעם הסיוע
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירית רייכנברג




פסק דין


1.
בפני
נו תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין פגימה במיניסקוס בברך שמאל.
רקע
כללי
2.
התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין פגימה בצוואר וגב תחתון ופגימה במיניסקוס שבברך, בעקבות תאונת דרכים מיום 7.11.12. תביעה זו נדחתה על ידי הנתבע ביום 22.4.14 בזו הלשון:
"הריני להודיעך כי הכרנו בתאונה שארעה לך בתאריך 07.11.2012 כתאונת עבודה.
האבחנה שהוכרה הינה אבחנה של צוואר וגב תחתון.
באשר לאבחנה הנוספת שהוספה בתעודה הרפואית,
medial meniscus

הריני להודיעך שאין המוסד לביטוח לאומי
מכיר בפגימה זו כקשורה וכנובעת מהתאונה...".

בשל הדחייה הגיש התובע תביעתו לבית הדין בדצמבר 2014.
3.


בדיון שנערך ביום 15.7.15 בפני
השופטת עידית איצקוביץ, הוחלט כי על ב"כ הנתבע להודיע עמדתה לעניין הכרה של הפגיעה בברכיים במסגרת התאונה.
4.
ביום 6.8.15 הגיש הנתבע הודעה בזו הלשון:
"בהמשך להחלטת כב' ביה"ד מיום 15/7/2015, מתכבד הנתבע להודיע כי לאחר עיון חוזר בתיק הוחלט על ידו להכיר בחבלת ברך ימין כהחמרה".

5.

ביום 1.9.15 הגיש התובע הודעה מטעמו לבית הדין, בה הוא עומד על הכרה בפגיעה גם בברך שמאל.
6.
בהתאם להחלטה מיום 15.7.15 ובהיעדר הסכמה מלאה, ניתנה ביום 2.9.15 החלטת בית הדין לפיה הצדדים יעבירו עובדות מוסכמות ובהתאם ימנה ביה"ד מומחה רפואי.
ביום 2.2.16 הגישו הצדדים הודעה משותפת בדבר עובדות מוסכמות.
7.

לפיכך, בתאריך 25.3.16 ניתנה החלטה על מינוי מומחה יועץ רפואי אורתופד מטעם בית הדין על פי העובדות הבאות:
א.
ביום 7.11.12 עבר התובע תאונת דרכים מסוג "חזית-אחורי" בכביש בין עירוני.
ב.
כתוצאה מהתאונה הרכב הוכרז "טוטל לוס".
ג.
כתוצאה מאירוע זה הכיר המוסד הכרה עקרונית באיברים הבאים: צוואר, גב תחתון וברך ימין על דרך ההחמרה.

8.
בהתאם לאמור, מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלה:

האם יתכן שאף ברך שמאל נפגעה מהאירוע?

9.

בחוות דעתו מיום 10.4.16 קבע ד"ר אנג'ל כך:
"להערכתי ברך שמאל לא נפגעה באירוע וזאת מהסיבות הבאות:

ברישום של מד"א וברישום מחדר מיון ביום התאונה אין כל איזכור של כאב או ממצאים בברך ורשום כי התובע מתהלך.
גם ברישום יומיים אחר כך אין כל איזכור של תלונה בברך.
רק כשבועיים אחר כך יש איזכור של כאב בברך (לא רשום צד).
מנגנון האירוע (התנגשות חזית-אחור שאחריו מתהלך ולא מתלונן על הברך) אינו מתאים לגרום קרע במניסקוס.
הקרע שנראה במניסקוס בברך שמאל בבדיקת
mri
הוגדר כקרע ניווני (קרע טבעי והדרגתי שמתפתח במשך השנים)".

10.
על חוות הדעת לא הגישו הצדדים שאלות הבהרה מטעמם.
11.
ביום 17.6.16 הודיע התובע כי הוא עומד על תביעתו, שכן קביעת המומחה סותרת ראיות מובהקות הקיימות בתיק ומצביעות על תוצאה שונה, לרבות נסיבות התאונה עצמה, ועל כן שאלת הפגיעה בברך אינה שאלה שברפואה בלבד.
12.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
13.
בתאריך 27.12.16 ניתן בתיק פסק הדין במסגרתו נקבע כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ואין נימוק או טעם המצדיק את אי אימוץ חוות דעתו. בהתאם, דחה בית הדין את תביעת התובע בגין פגיעה בברכו השמאלית.
14.
התובע הגיש ערעור לבית הדין הארצי על פסק הדין (במסגרת תיק עב"ל 56725-01-17). במסגרת הנימוקים שהגיש לערעור, טען כי שעה שבעובדות המוסכמות נקבע כי מנגנון התאונה הינו מסוג "חזית אחורי" בכביש בין עירוני ובין הפגימות שהוכרו הייתה פגימה בברך ימין על דרך ההחמרה, היה מתבקש כי המומחה יסביר הכיצד ברך ימין הוכרה ואילו ברך שמאל לא. התעלמותו מכך מעמידה את חוות דעתו על בלימה משקיים בה פגם ובית הדין לא התמודד עם טענה זו.
15.
בדיון שנערך ביום 18.10.17 בבית הדין הארצי, הגיעו הצדדים להסכמה לה ניתן תוקף של

פסק דין
כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שתופנה למומחה שאלת ההבהרה הבאה:
"האם על יסוד העובדות הבאות יש מקום להכיר בפגיעה בברך שמאל על דרך של גרימה או החמרה:
א.
על בסיס אותו מנגנון של פגיעה בה נפגעה ברך שמאל, נפגעה גם ברך ימין והוכרה כפגיעה בעבודה על דרך של החמרה.
ב.
ברישום מה 10.12.12 מופיע קרע במינסקוס המדיאלי דו צדדי.
ג.
כן
mri
ברך שמאל מיום 03.02.2012 בדבר ממצא במיניסקוס השמאלי".


16.
בהתאמה, ניתנה
ביום 26.10.17 החלטת בית דין זה על העברת השאלה למומחה.
17.
בחוות דעתו מיום 3.11.17 השיב המומחה כך:
"אחזור על הסיבות מדוע אין לדעתי קשר סיבתי בין התאונה למחלת הברך השמאלית:
*ברישום של מד"א וברישום מחדר מיון ביום התאונה אין כל איזכור של כאב או ממצאים בברך ורשום כי התובע מתהלך.
*גם ברישום יומיים אחר כך אין כל איזכור של תלונה בברך. כאשר יש קרע חריף במניסקוס צפוי הדבר להשתקף בברור ברישום ביום התאונה ויומיים אחריה.
*מנגנון האירוע (התנגשות חזית-אחור שאחריו הנפגע מתהלך ולא מתלונן על הברך) אינו מתאים לגרום קרע במניסקוס.
*הקרע שנראה במניסקוס בברך שמאל בבדיקת
mri

הוגדר כקרע ניווני (קרע טבעי והדרגתי שמתפתח במשך שנים).
לשאלת ההבהרה
:
א. העובדה שהוכרה פגיעה בברך ימין נמסרה לי כעובדה וכך התייחסתי אליה. איני יודע מה חשב הרופא שהחליט להכיר בפגיעה בברך ימין. ע"פ המסמכים שעמדו בפני
, אני מעלה תמיהה אם ההחלטה להכיר בפגיעה בברך ימין הינה נכונה.
ב. קרע במניסקוס נמצא בשתי הברכיים. ציינתי כי הקרע שנראה הוגדר כניווני (להבדיל מקרע חבלתי). לתובע ע"פ המסמכים השמנת יתר קשה שתורמת לנזקים הדרגתיים בברכיים, וכן תלונות על כאבי ברכיים גם לפני התאונה. להערכתי מדובר מהליך תחלואתי ניווני במשך השנים שלא ארע ולא החמיר בתאונה.
ג. ה
mri
הראה קרע ניווני במניסקוס. להערכתי לו היה מתבצע

mri
בסמוך לפני התאונה היו נראים בו אותם ליקויים בדיוק."

18.
ביום 26.12.17 הגיש ב"כ התובע
בקשה לפסילת מומחה. ביום 14.1.2018 הוגשה תגובתו של הנתבע, וביום 16.1.2018 השיב התובע לתגובה זו.
19.
לאחר שנשקלו טענות הצדדים, ובשים לב להנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת (בדימוס) נילי ארד, בעניין מומחים רפואיים, הכריע בית הדין ביום 5.2.2018 כי לא התקיימה סיבה המצדיקה את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר, ומשכך דחה את הבקשה.
20.
ביום 10.2.2018 הורה בית הדין לצדדים להגיש סיכומיהם.
טענות הצדדים
עמדת התובע
21.
לעמדת התובע, יש לקבל את התביעה ולהכיר בפגיעה בברך שמאל כפגימה מוכרת במסגרת תאונת העבודה שהוכרה מיום 7.11.12.
22.
לטענתו, נדרש המומחה להתייחס לשאלת ההבהרה על בסיס הנחה עובדתית שלא ניתנת להרהור או ערעור לפיה באותו מנגנון של פגיעה בה נפגעה ברך שמאל נפגעה ברך ימין וזו האחרונה הוכרה כפגיעה בעבודה על דרך ההחמרה. למרות זאת, בתשובתו מציין המומחה כי הוא מעלה תמיהה האם ההחלטה להכיר בפגיעה בברך ימין הינה נכונה.
23.
משפט זה משקף באופן ברור את דעתו כנגד ההכרה ברגל ימין ולכן אין פלא שאינו מכיר בפגיעה בברך השמאלית. אמירתו זו של המומחה הינה גילוי דעת אמיתי אשר מכתיב את חוות הדעת השלילית באשר לברך שמאל. גם בתשובתו לשאלות ב-ג המומחה קושר את שתי הברכיים ביחד.
24.
משמעלה המומחה תמיהה זו, בניגוד להנחת המוצא שעמדה בפני
ו, חרג הוא מסמכותו וחוות דעתו דינה להיפסל.
25.
לחילופין טוען התובע כי מאותם טעמים שהובאו לעיל, ואף מנימוקי החלטת בית הדין מיום 5.2.18, הואיל וחוות הדעת מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין ו/או חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית שגויה, הרי שבית הדין שגה במסקנתו בסעיף 14 להחלטתו, וכל עוד לא קם מכסאו רשאי לשנות מהחלטת הביניים במובן שישקול מחדש את בקשת התובע לפסילת המומחה ומינוי מומחה אחר במקומו.
עמדת הנתבע

26.
המומחה התייחס לכל אחת מהעובדות שפורטו בשאלת ההבהרה (בהתאם להסכמות הצדדים בבית הדין הארצי), וציין כי בכל המסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע אין כל אזכור של תלונה על כאב או ממצאים בברך השמאלית.
27.
המומחה נשאר נאמן לעובדות כפי שהוצגו לו והיה עקבי בדעתו המקצועית כשקבע שמנגנון הפגיעה בשתי הברכיים זהה. המומחה לא התבצר בעמדתו אלא נאמן לגישתו.
28.
המומחה פעל בהתאם להנחיות פסק הדין באופן מקצועי וללא שחרג מסמכותו. בהתאם להנחיות הנשיאה ולפסיקה שהובאה, לא מתקיימת כל עילה למנות תחתיו מומחה אחר.
תשובת התובע
29.
בתשובתו לתגובה זו טוען התובע כי המומחה אכן עקבי בעמדתו, אך זו מנוגדת לחלוטין להנחות המוצא העובדתיות שבתיק כפי שהובאו בפני
ו, לפחות בכל הנוגע לפגיעה שהוכרה על ידי הנתבע לגבי ברך ימין. לעמדת התובע, הנחיות הנשיאה שהובאו בתגובת הנתבע מאששות את פסילת המומחה במקרה דנן, משום שפסק הדין בבית הדי הארצי הביא לתשומת ליבו של המומחה את הנסיבות העובדתיות בשנית.

דיון והכרעה
30.
הצדדים ביקשו להישען בסיכומיהם על הטענות בדבר פסלות המומחה, ממנה ייגזר פסק הדין. אלא שבית הדין כבר הכריע בסוגיה זו. לשם הבהירות, נביא החלטה זו פעם נוספת:
31.
בהנחיות שהוצאו מטעמה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת (בדימוס) נילי ארד, בעניין מומחים יועצים רפואיים, נקבעו, בין היתר, הכללים הבאים:
"16.
ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה.
17.
בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".
18.
מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם.
באותם מקרים בהם נמצא, מתוך חוות דעת המומחה ועל פי החומר הרפואי, כי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין אינן מדויקות, אל לו לבית הדין לפסול את המומחה אלא עליו לשקול תיקון המסכת העובדתית על סמך חוות דעת המומחה.
מונה מומחה אחר, לא יזדקק עוד בית הדין לחוות דעתו של המומחה הראשון".

32.
במאמרו של נשיא בית הדין הארצי, כב' השופט (בדימוס) אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הנה צעד חריג שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור
"ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום"
(ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).
33.
למעשה, הסיבות האפשריות לפסילת חוות דעת הן:
-
חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין;
-
המומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע;
-
חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית שגויה;
-
המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ.

34.
בענייננו, עיון בחוות הדעת של ד"ר אנג'ל ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה כי לא התקיימו אף לא אחת מהסיבות המצדיקות את פסלות חוות הדעת ומינוי מומחה אחר. המומחה ענה לשאלות ההבהרה בפירוט, נימק עמדתו והסבירה היטב.
35.
בנסיבות אלה, וכפי שכבר נכתב בהחלטה מיום 5.2.2018, אנו סבורים שאין מקום לפסול את המומחה.
36.
מכאן, שיש לדון בממצאי חוות דעת לאחר שאלות ההבהרה.
37.


נזכיר כי הלכה פסוקה היא:
"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים"
(דב"ע לו/8-0
סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע ז 374).

38.
בהסכמות הצדדים בבית הדין הארצי התבקש המומחה להשיב האם
יש מקום להכיר בפגיעה בברך שמאל על דרך של גרימה או החמרה. המומחה חזר על עמדתו כפי שהובאה בחוות דעתו הראשונה, והסביר אותה. המומחה ציין כי נמצא קרע במניסקוס שנראה הוגדר כניווני. המומחה התרשם כי על פי המסמכים לתובע השמנת יתר התורמת לנזקים הדרגתיים בברכיים וכן תלונות על כאבי ברכיים טרם התאונה. משכך, הוא סבר כי מדובר בהליך תחלואי ניווני במשך שנים שלא ארע ולא החמיר בתאונה.


39.
התרשמנו כי המומחה נותר עקבי בעמדתו ונימק אותה בהסברים המניחים את הדעת. המומחה ענה באופן ישר וברור על שנתבקש, ואנו סבורים כי יש להסתמך על חוות דעתו ועל התשובות לשאלות ההבהרה שנתן.
40.
נזכיר כי הלכה פסוקה היא:
"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים"
(דב"ע לו/8-0
סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע ז 374).

41.
על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק (עב"ל 110/98
זאב מנדל - המוסד לביטוח לאומי

(22.8.09); עב"ל 1146/00
צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי

(18.5.03)).
42.
בעב"ל 1035/04
דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי

(6.6.05), נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.
מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.
אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין...".

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי
- מרדכי בוארון (15.5.07), שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לענין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד' 377)".
סוף דבר:
43.

נוכח האמור לעיל, התרשמנו כי בדין דחה הנתבע את תביעת התובע בגין
פגיעה בברך שמאל ודינה של תביעתו דכאן - להידחות.
44.
כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה.



ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ט, (03 דצמבר 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.










נציגת ציבור עובדים
גב' שוש ברוך

תומר סילורה
, שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר חיים הופר











בל בית דין אזורי לעבודה 34006-12/14 אייל שמואלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/12/2018)