פסקי דין על יורם גדיש-תשתית ובנין (1992) בע"מ | פסקי דין על ארז מזרחי ו-157 אחרים

23189-06/15 א     06/12/2018




א 23189-06/15 יורם גדיש-תשתית ובנין (1992) בע"מ נ' ארז מזרחי ו-157 אחרים








בית המשפט המחוזי בירושלים



ת"א 23189-06-15
1
יורם גדיש-תשתית ובנין (1992) בע"מ
ואח' נ' מזרחי ואח'







בפני

כבוד השופט
אביגדור דורות


התובעת:

יורם גדיש-תשתית ובנין (1992) בע"מ


נגד


הנתבעים:

ארז מזרחי ו-157 אחרים




החלטה


1.
לפניי בקשה להפקדת ערובה, אשר הוגשה על ידי הנתבעים 2-11 בכתב התביעה המקורי (להלן: "המבקשים") ובמסגרתה הם ביקשו כי בית המשפט יורה לתובעת, המשיבה בבקשה זו (להלן: "המשיבה") להפקיד לטובת המבקשים, ערובה בסך 300,000 ₪, כתנאי להמשך ההליכים בתובענה.

טענות המבקשים בתמצית

2.
ביום 27.12.2017 הגישו המבקשים את בקשתם להפקדת ערובה כאמור. המבקשים טוענים כי התביעה נשוא הליך זה הינה תביעת סרק, שתכליתה לאלץ את המבקשים, ואת הנתבעים הנוספים אשר צורפו לתביעה בכתב התביעה המתוקן, לחתום על הסכם 'פינוי בינוי' עם המשיבה, זאת כאשר הנתבעים לא הסכימו להתקשר עם המשיבה בהסכם כזה וכאשר הפרויקט מקודם בימים אלה על ידי המדינה.

3.
המבקשים טוענים כי הוספת נתבעים כה רבים תחייב את המשיבה להוציא הוצאות משפט עצומות [כלשון המבקשים], דבר אשר יסכן את יציבותה הכלכלית של התובעת, וימנע ממנה בסופו של הליך, לשלם לנתבעים את ההוצאות שייפסקו לטובתם.

4.
המבקשים סומכים את טיעוניהם על סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") ועל תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, וטוענים כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם מכוח שתי ההוראות.

5.
ביחס לפרשנות סעיף 353א הנ"ל מפנים המבקשים לרע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) (להלן: "עניין ל.נ. הנדסה") ולתורת שלושת השלבים שנקבעה שם, לפיה על בית המשפט לבדוק את מצבה הכלכלי של החברה בשלב הראשון; בחברה שאין ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם ייפסקו, לבדוק אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, בשלב השני; ובחברה שהוחלט לחייבה בהפקדת ערובה, לקבוע את גובה הערובה הנדרשת, בשלב השלישי.

6.
המבקשים טוענים כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו בכי טוב. הם לומדים זאת מרצונה של המשיבה לתקן כתב תביעתה על מנת להוסיף נתבעים נוספים במקום להגיש תובענה נוספת ולשלם אגרה בגינה; מרצונה של המשיבה לחסוך בתשלום אגרת בית משפט על ידי הפחתת סכום התביעה מעשרים וחמישה מיליון ₪ לעשרה מיליון ₪; ומסכום ההוצאות הגבוה בו תחוב המשיבה במקרה ותפסיד בדין.

7.
המבקשים טוענים כי מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות את הטלת הערובה. הם מתייחסים למצב הסוציואקונומי של הנתבעים, אל יכולתם הנמוכה להתארגן, אל ניגוד העניינים המובנה ביניהם, אל הפילוג שיוצרת התביעה ואל חוסר הרצון של הנתבעים לשמש כנציג של הקבוצה; המבקשים מציינים כי המשיבה מנהלת מאבקים שונים בחזיתות שונות וטוענים כי התביעה שבנדון היא רק אמצעי שיסייע לה לנצח בחזיתות האחרות. כראיה לכך, כך טוענים המבקשים, המשיבה לא מקדמת את התביעה; המבקשים טוענים עוד כי בנסיבות תיק זה האיזון בין זכות הגישה לערכאות לזכות הנתבעים להחזר הוצאותיהם בסופו של הליך, משמעו כי זכותם של המבקשים על העליונה.

8.
המבקשים טוענים כי סיכויי התביעה נמוכים. לטענתם, המשיבה לא השכילה להציג עילת תביעה, שכן לא הוגשה למוסדות התכנון כל תוכנית 'פינוי בינוי'. יתירה מכך, תכנית שהוגשה על ידי שותפות שהמשיבה חברה בה, נדחתה על ידי רשויות התכנון, ובהעדר תוכנית מאושרת לפינוי בינוי, נשמט הבסיס מתחת לתביעה; המבקשים טוענים כי האחריות לתכנון וקידום התוכניות מוטלת על השותפות שהתובעת חלק ממנה, ומשלא אושרו תוכניות ה'פינוי בינוי' לא קיימה המשיבה את חלקה בהסכם ומשכך אין לה עילת תביעה נגד המבקשים; המבקשים טוענים כי בהעדר הסכם חתום על ידי הנתבעים אין למשיבה עילת תביעה כלפיהם; המבקשים טוענים להיעדר יריבות בינם לבין המשיבה, שכן ככל שקיימת זכות תביעה כלשהי, הרי שהיא שייכת לשותפות שהמשיבה היא חלק ממנה ולא למשיבה עצמה. את טענתם זו סומכים המבקשים על קביעת בית המשפט בת.א. 35659-01-15 בסכסוך בין התובעת ויתר חברי השותפות; המבקשים טוענים כי המשיבה מנצלת הליכי משפט באמצעות הליך זה על מנת להעלות את הערך של השותפות בסכסוך פירוק השותפות בתיק שלעיל.

טענות המשיבה בתמצית

9.
בתגובתה לבקשה התייחסה המשיבה למצבה הכלכלי וליכולתה לפרוע את הוצאות הנתבעים בהליך, במידה ויושתו עליה הוצאות כאלה, בסופו של ההליך. המשיבה ציינה כי היא נהנתה בכל אחת משלוש השנים האחרונות מהכנסות של 40 מיליון ₪ לשנה ומרווח תפעולי גבוה מ- 1,750,000 ₪ בשנה וסמכה את טענתה בעניין זה על תצהיר רו"ח חיצוני ועל תצהיר מר קובי ג'אן, נציג הבעלים בקבוצה ובעל זכויות חתימה בה.


10.
המשיבה טוענת כי היא חלק מקבוצת גדיש הכוללת מספר חברות שבעל המניות בהן היא חברת "תבנית חברה להנדסה בע"מ". המשיבה טוענת כי קבוצת גדיש מתנהלת באחריות כלכלית רבה מזה 40 שנה, כי היא חברה מוכרת בשוק הישראלי וכי מדובר בחברה שלאורך שנות קיומה עמדה בכל התחייבויותיה וכי בתקופה זו אין לקבוצת גדיש חובות כספיים כלפי מאן דהוא.

11.
המשיבה טוענת כי היא מהווה חברת ניהול ופיקוח מטעם משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות בכ- 150 פרויקטים שונים ברחבי הארץ בכל רגע נתון. כך למשל, ציינה המשיבה כי היא פעלה כחברת ניהול ופיקוח, בין היתר, בפרויקט בנית גשר המיתרים בירושלים, תחנות רכבת, הרכבת הקלה בירושלים, מסילות ברזל, מקטעי כביש שונים, אצטדיון טדי בירושלים, אצטדיון נתניה, אצטדיון באר שבע, מלונות, שכונות מגורים חדשות. כמו כן, ציינה המשיבה כי היא מנהלת את פרויקט הקמת נמל התעופה "רמון" בתמנע שבדרום.

12.
המשיבה טוענת כי היא מדורגת דרך קבע בדירוגי האיכות של "
duns 100
". החל משנת 2015 היא מדורגת בין עשרת החברות הראשונות של דירוג "משרדי הנדסה", ובשני פרסומי הדירוג האחרונים היא דורגה בשלישייה הפותחת של "משרדי הנדסה – ניהול פרויקטים".

13.
המשיבה מציינת כי היא משמשת כבעלת זכויות בנכסי מקרקעין שונים, דבר אשר מצביע על מצבה הפיננסי האיתן. היא ציינה כי היא בעלת זכויות בנכס מקרקעין בבאר שבע בשווי מוערך של מעל מליון ₪; קרקע בשכונת רמת אביב בשווי מוערך של 3,000,000 ש"ח; ונכס ברחוב גולומב בירושלים בשווי גבוה ממליון ₪.

14.
בנוסף ציינה המשיבה כי היא פועלת בתקופה זו כחברה יזמית במסגרת שלושה פרויקטים של התחדשות עירונית במרכז הארץ.

15.
המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות מחמת היעדר תצהיר כדי לתמוך בטענות עובדתיות.

16.
עוד טוענת המשיבה כי סכום הערובה המבוקש (300,000 ₪) עבור עשרת המבקשים אינו מבוסס על ראיות כלשהן.

17.
המשיבה טוענת כי היא לא גוררת רגליים בהליך זה כטענת המבקשים, נהפוך הוא, היא נלחמת כל הזמן בניסיונות המבקשים לעכב אותו ומוצאת ביסוס לטענתה זו בפעולות שונות של המבקשים.

18.
המשיבה מעלה טענות בנוגע לשלב המאוחר של הגשת הבקשה. היא טוענת כי הבקשה הוגשה כשלוש שנים לאחר הגשת כתב התביעה, כאשר הנתבעים לא ציינו שינוי כלשהו בנסיבות או שינוי כלשהו בעובדות בדבר במצבה של גדיש המצדיקות הגשת הבקשה בשלב זה. בעניין זה מפנה המשיבה לת.א. (שלום – חדרה) 42516-10-10 נדים כאמל ובניו בע"מ נ' אבו חג'ג' עבודות עפר וצנרת בע"מ (12.5.2011).

19.
בהמשך, גם המשיבה הפנתה לרע"א 10376/07 הנ"ל ולתורת שלושת השלבים שצוינה לעיל. בעניין זה טוענת המשיבה כי היא איתנה כלכלית וכי סיכויי תביעתם להצליח גבוהים.



תשובת המבקשים לתגובת המשיבה

20.
בתשובתם לתגובה טוענים המבקשים כי אין במסמכים שהוגשו על ידי המשיבה כדי לתמוך בטענתה כי היא בעלת חוסן כלכלי ויכולת לשלם הוצאות משפט במידה ואלה יוטלו עליה, בסוף ההליך.


21.
בעניין נכס המקרקעין שמצוי בסמיכות לבית המשותף נושא התובענה טענו המבקשים כי התובעת לא צירפה כל ראיה לבעלותה בנכס; המבקשים הטילו ספק בערך של הנכס כפי שנטען על ידי המשיבה משערך זה לא נתמך בחוו"ד שמאי מקרקעין. המבקשים טענו כי מאז רכישת נכס זה חלו התפתחויות שהפחיתו את ערכו, מה גם שנכס זה מיועד לשימוש ציבורי פתוח בלבד; יתרה מכך, טוענים המבקשים כי השימוש המכניס שהתובעת עושה היום בנכס, השכרתו לשם הצבת אנטנות סלולריות, צפוי להסתיים מרגע שיבנו מסביבו בתים שכן התושבים לא יסכימו למטרד זה; ביחס להסכם שצורף לנכס זה נטען כי הסכם זה מלמד כי המשיבה רכשה מחצית הזכויות בנכס בלבד. לא זו אף זו, המשיבה צירפה עמודים בודדים מההסכם כך שלא ניתן לעמוד על טיבו של הנכס ומהותו; אחרונה בעניין זה טוענים המבקשים כי על פי הרישום המופיע בתדפיס רשם החברות הנכס הנ"ל משועבד לגוף אחר.

22.
המבקשים טוענים כי אין בתצהירים של רו"ח יוסף דלרהיים ושל קובי ג'אן כדי לבסס את טענתה של המשיבה כי היא בעלת אמצעים נכבדים אלא שעדויות אלה מעלות חשש הפוך, לפיו לא יהיה בידי החברה בבוא העת לשלם את הוצאותיהם. העדויות
מתייחסות ל"קבוצת גדיש" שהיא אוסף של שלוש חברות שכל אחת מהן היא חברה בערבון מוגבל ולא למשיבה, שהינה אישיות משפטית עצמאית. אך גם בתיאור קבוצת גדיש, טוענים המבקשים, חוטאת התובעת לאמת. נטען כי קבוצת גדיש מורכבת משלוש חברות, התובעת: גדיש חברה להנדסה בע"מ ו-.י.ג. מתאר-ניהול ופיתוח בע"מ. אולם עיון בנסחי רשם החברות מלמד כי כל שלושת החברות מוחזקות על ידי חברה רביעית: תבנית חברה להנדסה בע"מ שמוחזקת על ידי שני תאגידים נוספים, יעקוב בר השקעות (2005) בע"מ ו-
sig hand
a
sa inc
שהיא חברה זרה.

23.
המבקשים טוענים כי הפעילות הכלכלית שהוצגה בתשובה מטעם המשיבה לא שייכת למשיבה עצמה אלא לחברה אחרת באשכול החברות. בנוסף, טוענים המבקשים כי פעילות כלכלית אין משמעותה רווח, שכן יתכן כי הפעילות של חברה כזו או אחרת באשכול החברות היא הפסדית. יתר על כן, המשיבה מציגה בבקשתה את שורת הרווח התפעולי שאינו לוקח בחשבון את הוצאות המימון ואת המיסוי, כך שיתכן שקבוצת החברות היא במצב הפסדי כבר היום.

24.
המבקשים הציגו את נסחי רשם החברות המציגים שורה ארוכה של שעבודים של המשיבה ושל קבוצת החברות שהיא נמנית עליה, דבר המעיד על החובות ששעבודים אלה באו להבטיח. בנוסף, מציינים המבקשים כי כל שלושת הנכסים שהובאו בתשובת המשיבה משועבדים לצדדים שלישיים.

25.
המבקשים מציינים כי דירוג החברה ב-
duns
אינו מעלה ואינו מוריד שכן אינו דו"ח איתנות פיננסית. כראיה מביאים המבקשים דוגמה לחברת ייזום ובניה שהייתה מדורגת במקום השישי במדד, אך זמן קצר לאחר מכן נקלעה למשבר ולהקפאת הליכים.

26.
המבקשים טוענים כי כאשר התובע הוא חברה בערבון מוגבל אזי הטלת הערובה היא הכלל ולא החריג, וכאשר מדובר בחברה זרה, הדברים מקבלים משנה תוקף.

27.
עוד טוענים המבקשים כי אם הטענות של המשיבה בעניין איתנותה הפיננסית נכונים, היא תצליח להעמיד את הערובה בקלות מבלי שיגרם לה נזק.

28.
לבסוף, טוענים המבקשים כי הערבות המבוקשת בגובה 300,000 ₪ אינה רק עבור המבקשים (אחד עשר במספר) כי אם לצורך הבטחת הוצאות כל הנתבעים בתיק שמספרם עומד על 158 נתבעים.

תגובת המשיבה לתשובת המבקשים
29.
המשיבה טוענת כי המבקשים מתייחסים בבקשתם זו לראשונה לטענות בדבר הערות ושעבודים שנקובים בנסחי קבוצת גדיש על אף שהנסחים ידועים וגלויים לכל וניתן היה להתייחס אליהם במסגרת בקשתם. המשיבה טוענת כי במשך שנים לא מעטות אין לגדיש כל חוב שהוא, כלפי כל בנק שהוא ואף לא נרשמה משכנתא לטובת בנק כלשהו על אף אחד מהנכסים ולו בגובה של שקל אחד. ההערות הרשומות בנסחי החברות הינן לאור תנאי השוק של חברות ניהול ופיקוח הנדסי המתמנות מעת לעת בפרויקטים המחייבים להמציא ערבויות מכרז לגופים ממשלתיים שונים. ביחס לשורת הרווח של גדיש ציינה המשיבה כי מאחר ולגדיש אין שום תשלומי חוב הרי שאין עלויות מימון כטענת המבקשים ולכן שורת הרווח התפעולי עומדת על כנה.

30.
ביחס לזכויות גדיש בנכסי המקרקעין, טוענת המשיבה כי המבקשים התייחסו לזכויות במקרקעין המצויים במתחם הפרויקט בעבר כעובדה מוגמרת.

דיון והכרעה

31.
סעיף 353א לחוק החברות מורה כי חברה בעירבון מוגבל תחויב, ככלל, להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, אלא אם הוכיחה שיש ביכולתה לשלם הוצאות אלה, או שבית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בערובה (עניין ל.נ. הנדסה; רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (02.10.2017) פיסקה 3; רע"א 10671/08
cme devices llc
נ' קיסריה אלקטורניקה רפואית בע"מ

(02.03.2009) פיסקה 9). כאשר מוכיחה החברה התובעת כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעים, במידה ויוטל עליה לשלמם בסוף ההליך, פוטר בית המשפט את החברה מתשלום אותם הוצאות.


32.
אם החברה התובעת אינה מצליחה להראות כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, יבחן בית המשפט האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה. בהקשר זה יבחן בית המשפט את הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים. במסגרת בחינה זו רשאי בית המשפט לשקול את סיכויי ההליך, אך אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד. בשלב בחינה זה ישים בית המשפט לנגד עיניו כי חיוב החברה בערובה מבטא את הכלל והפטור הוא החריג, וכי הנטל להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות מוטל על החברה (עניין ל.נ. הנדסה, פיסקה 13).

33.
משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע בוחן בית המשפט את גובה הערובה שיש להטיל על התובע. בשלב זה יטיל בית המשפט על התובע להפקיד ערובה מידתית המאזנת בין הזכויות של הצדדים (עניין ל.נ. הנדסה, פיסקה 13).


34.
עיון בבקשה ובתגובות הצדדים שבאו אחריה מלמד כי



המשיבה – "יורם גדיש-תשתית ובנין (1992) בע"מ

" משתייכת לאשכול חברות שכונה על ידי המשיבה כ"קבוצת גדיש". אך בבוא בית המשפט לקבוע האם עומדים לרשותה של חברה האמצעים לשלם הוצאות משפט במקרה שהתיק יוכרע נגדה, חייב בית המשפט לבדוק את האמצעים של בעל הדין העומד בפני
ו בלבד, שכן בסופו של יום רק הוא יחויב בדין לשלם את ההוצאות, ולא כל גוף אחר, אף אם אותו גוף הינו בעל קירבה לגוף התובע בתובענה.

35.
במקרה שלפנינו לא הובחנה המשיבה מיתר החברות של הקבוצה בכל הקשור ליכולותיה הכספיות, והיכולות הכספיות שבית המשפט הופנה אליהן שייכות גם לחברות אחרות בתוך הקבוצה. כך, למשל, החברה הזוכה במכרזי הניהול של פרויקט נתיבי איילון, פרויקט רשות שדות התעופה ופרויקט החברה הכלכלית באר שבע, היא "גדיש חברה להנדסה בע"מ".

36.
המשיבה טוענת כי היא הבעלים של 3 נכסי מקרקעין וצירפה לצורך הוכחת טענתה תצהירים של רואה החשבון ושל מנהלה. אך עיון בכתבי הטענות, בתצהירים ובנספחים מלמד כי המשיבה לא ציינה למי מתוך החברות בתוך קבוצת גדיש שייכים הנכסים, למשיבה או לחברה אחרת בתוך האשכול. כפי שציינתי לעיל, בעלות של חברה אחרת בתוך אשכול החברות על נכסי המקרקעין לא מהווה הוכחה מספקת בעניין יכולתה הכלכלית של המשיבה. בהיעדר הוכחות חותכות בעניין בעלותה של המשיבה, ולא של הקבוצה, על נכסים אלה, לא ניתן להסתמך עליהם בעניין בחינת יכולתה הכלכלית של המשיבה. זאת ועוד, המשיבה לא צרפה נסח רישום מלשכת רישום המקרקעין ביחס לנכסים ולא ברור אם הנכסים משועבדים לצדדים שלישיים.

37.
בצדק ציינו המבקשים ביחס לנכס המקרקעין המצוי ברחוב גולומב בסמוך לבית המשותף של המבקשים, כי דרך המלך להוכחת הבעלות על נכס זה הינה דרך צירוף נסח רישום מקרקעין, אחרת, אין בידי בית המשפט אפשרות לעמוד על הזכויות הקנייניות בנכס. צודקים גם המבקשים בטענתם כי אין בערך ההיסטורי של הנכס כפי שמופיע במסמך הרכישה שלו על ידי המשיבה וחברה נוספת כדי ללמד על ערכו דהיום.

38.
אם נכסי המקרקעין משועבדים בשעבודים שונים לגורמים שונים, האפשרות להיפרע מהם אינה ברורה די צרכה, בהעדר פירוט של החובות המובטחים באותם השעבודים. העובדה שהמשיבה לא צירפה את מסמכי הרישום של הנכסים הנ"ל אומרת דרשני.

39.
משמצאתי כי המשיבה לא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות ההליך, במידה ותפסיד בתביעה, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות את חיוב החברה בתשלום הערובה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובשים לב לקביעה כי הנטל להוכיח כי אין נסיבות המצדיקות את חיוב החברה מוטל עליה, הגעתי למסקנה כי גם כאן הדין עם המבקשים. במקרה זה, באיזון בין זכות הגישה לערכאות של המשיבה לבין זכותם של המבקשים להבטיח קבלת תשלום לכיסוי הוצאותיהם אם יזכו במשפט, זכותם של האחרונים היא על העליונה, זאת במיוחד נוכח מספרם הרב של הנתבעים בהליך זה והמשקל שיש ליחס לזכויותיהם במקרה זה. יש לציין כי לאחר שבחנתי את סיכויי ההליך, אין בסיכויים אלה לשנות בשלב זה מהחלטתי זו, שכן לא ראיתי כי סיכויי ההליך הם גבוהים במיוחד מן הצד האחד, או קלושים מאוד מן הצד האחר (עניין, ל. נ. הנדסה, פיסקה 13). נוכח האמור דעתי היא כי אין בתיק זה נסיבות מיוחדות המחייבות סטייה מן הכלל לפיו חברה תבטיח תשלום הוצאות הצד הנתבע בהליך אזרחי דרך הפקדת ערובה.

40.
יחד עם זאת, ככל שהמשיבה תמציא לבית המשפט תוך 10 ימים מהיום נסחי רישום של שלושת הנכסים המפורטים בתגובתה וכן ככול שהחברות הנוספות באשכול החברות יסכימו לחתום על כתב התחייבות, על פיו הן מתחייבות, ביחד ולחוד, בפרעון ההוצאות שייפסקו לטובת המבקשים, אם ייפסקו הוצאות לטובתם, ניתן יהיה לפטור את המשיבה מהפקדה כספית. על המשיבה להודיע תוך 10 ימים מהיום, האם אותן חברות נוספות באשכול החברות, מסכימות להתחייב כאמור.

41.
ככל שלא יומצאו נסחי הרישום המעידים על הבעלות בנכסים ועל העדר שעבודים רשומים לטובת צדדים שלישיים וככול שלא תתקבל הסכמת שתי החברות הנוספות באשכול, תחויב המשיבה להפקיד סך של 120,000 ₪, או ערבות בנקאית על סכום זה, לצורך הבטחת הוצאותיהם של המבקשים. מדובר בסכום מידתי המאזן בין הזכויות המתנגשות של הצדדים. הוראה משלימה להחלטה זו תינתן בעקבות המצאת נסחי הרישום ובעקבות הודעת המשיבה, כאמור לעיל בפסקה 40.

42.
המשיבה תשלם למבקשים הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ט, 06 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 23189-06/15 יורם גדיש-תשתית ובנין (1992) בע"מ נ' ארז מזרחי ו-157 אחרים (פורסם ב-ֽ 06/12/2018)