פסקי דין על מגן מעליות (בכינוס) | פסקי דין על גיל ברק (ורשבסקי) | פסקי דין על משה בן ישי | פסקי דין על נחום ברקוביץ |

5172/01 פ     17/11/2005




פ 5172/01 מדינת ישראל נ' מגן מעליות בע"מ (בכינוס), גיל ברק (ורשבסקי), משה בן ישי, נחום ברקוביץ




549
בתי המשפט

פ 005172/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
17/11/2005
תאריך:
כבוד השופטת אמסטרדם יהודית

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1. מגן מעליות בע"מ (בכינוס)

2. גיל ברק (ורשבסקי)

3. משה בן ישי

4. נחום ברקוביץ


הנאשמים
גזר דין

א. פתח דבר

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום: שנות המס 98' - 95' עסקה נאשמת 1 (להלן:"הנאשמת") במכירה והתקנת מעליות, ייצור ומתן שירותים למעליות, ונאשמים 4-2 (להלן:"הנאשמים") היו מנהליה הפעילים.
הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בכך שמסרו לרשויות מע"מ בתקופה שבין אפריל 95' ועד יוני 98', ובין אוגוסט 98' ועד אוקטובר 98', דוחות כוזבים הכוללים ידיעות בלתי נכונות בלא הסבר סביר, וכן מסרו ידיעות כוזבות בנסיבות מחמירות בדו"ח אוקטובר 98'.
הנאשמים רשמו בדוחות הנ"ל שהגישו למע"מ סכום בלתי נכון לתשלום, והתחמקו מתשלום מס בסכום כולל של 3,658,941 ₪ (סכום קרן).

במסגרת אחריותם כמנהלים הורשעו הנאשמים גם בביצוע עבירות על סעיף 119 לחוק מע"מ.

הנאשמת נכנסה לכינוס נכסים בחודש ינואר 1999, ונמצאת כיום בפירוק.

ב. טיעוני באי כוח הצדדים.

באת-כוח המאשימה עתרה לבית המשפט להטיל על הנאשמת קנס, ועל הנאשמים עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, וזאת בשל חומרת העבירות, והנזק שנגרם לקופת המדינה.
לטענת באת-כוח המאשימה, הנאשמים הגישו דוחות כוזבים באופן שיטתי במהלך תקופה ארוכה כבת 4 שנים.
אף לאחר הגשת כתב האישום לא הסירו הנאשמים מלוא המחדלים, ולא שילמו מאומה מכיסם.
הסכום היחיד שהועבר לכיסוי החוב - הועבר על ידי הכונס, אם כי הודות למאמצי נאשמים 2
ו - 3.

כונס הנכסים העביר מקופת הכינוס לרשויות מע"מ סך של 1,555,543 ₪, ונותרה יתרת חוב לתשלום מעודכנת ליום הטיעונים לעונש בסכום של 2,102,516 ₪ (קרן), כשליתרת הסכום הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית בסך 648,454 ₪.

באת כוח המאשימה הפנתה את בית המשפט לתחכום שבשיטת הנאשמים אשר השמיטו הכנסות שקיבלו מוועדי בתים, ודיווחו רק על הכנסות שקיבלו מקבלנים, שאותן ניתן לגלות בנקל.
עוד ציינה, כי מדובר בנאשמים ששילמו בעבר כופר בגין עבירות מס קנייה ומע"מ, ונאשם 2 חתם מטעמם על ההתחייבות ת/27 בתאריך 22.2.94 להימנע מהגשת דוחות כוזבים למס קניה.
לא חלף אלא זמן קצר מאז החתימה על ההתחייבות, והנאשמים ביצעו העבירות נשוא התיק דנן (החל משנת 95').

באת כוח המאשימה גרסה, כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות אינו יכול לשמש נסיבה לקולא לעונש בתיק דנן, וזאת נוכח מהות העבירות - עבירות כלכליות שהטיפול בעניינן מטבעו נמשך זמן רב, מה גם שהתמשכות ההליך הייתה לטענתה, בעטיים של הנאשמים.

ב"כ נאשמים 2 ו-3 הדגישו כי מדובר באנשים נורמטיביים שהסתבכו עקב מצבה הכלכלי של הנאשמת, אשר עשו כל אשר יכלו כדי להביא להסרת המחדלים (באמצעות הכונס). לטענתה, הנאשמים מימנו שכר טרחתו של עו"ד פרטי, ויזמו הליך של מתן הוראות למפרק, וכל זאת על מנת לחייב את הכונס להעביר לשלטונות מע"מ את הכספים שהחברה חייבת למע"מ.
קודם לכן במהלך הפעלתה של החברה - שילמו הנאשמים לרשויות מע"מ מדי פעם תשלומים ביתר מכספי החברה, ואף הזרימו אליה כספים פרטיים שלהם. לטענת נאשם 2, הוא הזרים לחברה סך של 800,000 ₪, ונאשם 3 - 200,000 ₪, בעוד שנאשם 4 לא שילם, לטענת נאשמים 2 ו-3, מאומה מאמצעיו הפרטיים.
באת כוח המשיבים 2 ו-3 הדגישה, כי היו אלה מרשיה שיזמו פנייה לרשויות מע"מ בתאריך 4.12.98 והודיעו על חובה של החברה, וכל זאת עוד בטרם החל הליך חקירה כלשהו נגד הנאשמת ומנהליה.
ברם, פניית באת כוח נאשמים 2 ו-3 איננה בבחינת גילוי עצמי של עבירות, שכן הפנייה לרשויות המס היתה תולדה של הודעת נאשם 4 כי בכוונתו לפנות לבית המשפט למינוי מנהל מיוחד, והיה ברור לנאשמים 2 ו-3 כי פניית נאשם 4 תחשוף את דרך הדיווח על הכנסות הנאשמת.

טענת נאשמים 2 ו-3 לפיה הנאשמת נקלעה לקשיים כלכליים אמיתיים, ובשל כך נולדו האישומים בתיק דנן - אין בה כדי לסייע להם, שכן מצב כלכלי קשה, ואפילו הדבר נבע מאי החזרי מס הכנסה - איננו אמור להביא לביצוע עבירות.

בא-כוח נאשם 2 הדגיש כי מרשו חסר-כל כיום, ועקב הסתבכותו הכלכלית נהרס גם התא המשפחתי שלו, הוא התגרש. נאשם 3 לקה באירוע מוחי כמפורט בתעודות רפואיות שהומצאו לבית המשפט, ורק לאחרונה חזר לעבודתו.

מטעם נאשם 2 העיד עד אופי מר יצחק מויאל -סמח"ט גולני, שתיאר כיצד נאשם 2 סייע כספית בפעולות למען משפחות שכולות וחיילים בודדים, וחברו של נאשם 2 מזה כ-50 שנה - מר ישראל אולניק תיאר את תכונותיו הטובות , וכיצד השפיעה קריסת החברה על אורח חייו.

מטעמו של נאשם 3, הוגשו כאמור תעודות רפואיות המצביעות על מצבו הבריאותי כיום. (ראה: חוות דעת רפואית של ד"ר פאני רייספלד).

מטעמו של נאשם 4 העיד מר חיים אביב - קבלן עימו עבד נאשם 4 לאחר קריסת החברה אשר תיאר את מומחיותו הרבה של נאשם 4, ופוטנציאל ההשתכרות הצפוי לו מאותה מומחיות, שכן נאשם זה יכול היה להמשיך ולעבוד עם העד, אלמלא חשש ממוראות האינתיפאדה בהיות המפעל ממוקם בעטרות.

עו"ד שטיין שייצג את הנאשמת במהלך 15 שנות פעילותה ועד להתמוטטותה תיאר את הנאשמים כאנשי עמל, אך היה קושי לקבל את הגדרתו שמדובר ב"התמוטטות עסקית נקיית כפיים", ובהמשך תיקן את דבריו, בציינו שהוא מתייחס לניקיון כפיים במישור העסקי.

בא-כוח נאשמים 2 ו-3, עו"ד בן פורת, בהבהרה בכתב מתאריך 01.11.05 הדגיש כי לא ראוי להטיל על נאשם 2 אחריות מוגברת מאשר על הנאשמים האחרים, וזאת בשל היותו מנכ"ל הנאשמת אשר מתוקף תפקידו עסק בענייניה הכספיים. לטענתו, אחריות שלושת המנהלים שווה מכוח היותם מנהלים בעלי חלקים שווים בנאשמת, וכפי שהנאשמים האחרים זכו באותו נתח מרווחי החברה בימיה הטובים - אין להקטין מחלקם כשקרסה.
עוד לטענתו, יש לאבחן בין נאשמים 2 ו-3, רק בשל מצבו הבריאותי של נאשם 3, על כן עתר לביהמ"ש להסתפק בעניינו בעונש של מאסר על תנאי, ולהטיל על נאשם 2 עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות.

ב"כ הצדדים הפנו את בית המשפט לפסקי-דין שונים. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה המדגישה הצורך בענישה חמורה בשל חומרת העבירות, והצורך להרתיע עבריינים פוטנציאליים בייחוד כאשר קופת המדינה ניזוקה, והמחדלים לא הוסרו.
ראה: ת.פ 7312/89, 6738/90 ו- 2809/93 מדינת ישראל
נ' קאשי מאירוביץ עבודות עפר ואח' (לא פורסם).
וכן: ת.פ 40067/99 ז'ק כהן ואח' נ' מדינת ישראל
, מיסים י"ח/6 (דצמבר 2004) ה-321.

ב"כ הנאשמים מצידם הפנו לפסיקה, לפיה הוטל על נאשמים עונש מתון של מאסר לריצוי בעבודות שירות על אף ביצוע עבירות חמורות של הכנת פנקסי חשבונות כוזבים בכוונה להשתמט מתשלום מס או ניכוי מס תשומות בהתבסס על חשבוניות פיקטיביות.

בת.פ 1012/03 מדינת ישראל
נ' פדילה אמיר (לא פורסם), הוטל על נאשם שהורשע בעבירות מס חמורות עונש של חודשיים מאסר לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 15,000 ₪, וזאת בשל גילו - 19 שנים, היעדר עבר פלילי, הודאתו והבעת חרטה, תסקיר חיובי של שירות המבחן, והיותו מופעל ע"י אחר שנדון אף הוא למאסר לריצוי בעבודות שירות.
שיקולים דומים הפעיל המותב הנ"ל גם בת.פ 1013/03 מדינת ישראל
נ' ג'לג'ולי ממדוח (לא פורסם).

בת.פ 2268/02 מדינת ישראל
נ' בנימין פדני ואח' (לא פורסם) נגזר על כל אחד מהנאשמים במסגרת הסדר טיעון עונש של מאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, 8 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 100,000 ₪ וזאת בהתחשב בהודאתם שחסכה מזמנו של ביהמ"ש, העדר עבר פלילי, והסרת המחדלים במישור האזרחי- תשלום בסך 1.2 מליון ₪.

בת.פ 4682/99 מדינת ישראל
נ' צמרת אוואשן (1998) בע"מ ויעקב שגב (לא פורסם), הוטל על מי שניכה ביודעין מס תשומות שלא כדין בסכום העולה על 400,000 ₪ ועונש קל של 9 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2500 ₪, וזאת לאחר שהנאשמים זוכו מכל העבירות על פקודת מס הכנסה, בהם הואשמו ומחלק מהעבירות על חוק מע"מ. כמו כן נקבע כי לא הוכח שהנאשמים לא הסירו מחדליהם (הדיון בעניין החוב היה עדיין בעיצומו) וחלפו 8 שנים מאז ביצוע העבירות.
בית-המשפט (כב' השופטת הרמן) הדגיש כי לא מצאה לנכון למצות את הדין בשל זיכויים של הנאשמים מהחלק הארי של העבירות בהן הואשמו, וכן נקבע כי הם לא שלשלו לכיסם את כספי הגניבה, אלא אחר (ראה: פרשת עיני).

בת.פ 169/02 מדינת ישראל
נ' בוריס פודרוז'ני (לא פורסם), נגזרו על נאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, וחתימה על התחייבות בסך 12,000 ₪, וזאת לאור קביעת בית המשפט (כב' השופטת ליה לב-און) כי על אף חומרת העבירות, הרי לאור הודאתו של הנאשם, היעדר עבר פלילי, וחלוף הזמן, אין למצות עמו את הדין, בייחוד נוכח העובדה שהוא פעל כנאמן עבור אחר, ולא הפיק רווח לכיסו.

בת.פ 8281/99 מדינת ישראל
נ' טאלה עבודות בנייה ושיפוצים בע"מ, אחלאס תושיה ועבד אל פאתח גלבוש (לא פורסם), נאשמת שהורשעה בניכוי תשומות שלא כדין והוצאת חשבוניות פיקטיביות נדונה בפועל למאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 60,000 ₪, ונאשם שביצע העבירות עימה, נדון לעונש דומה , אלא שהקנס שהוטל עליו הסתכם בסך של 50,000 ₪. בית המשפט שם השתכנע כי הנאשמים הופעלו על ידי אחר, פעלו כמעט ללא תמורה, ובהיות הנאשם סייען שב"כ מצאו לנכון להקל בדינו.

בת.פ. 1285/04 מדינת ישראל
נ' חברת אדם ש. נ. בניה בע"מ, דוד שאזו ואח' (לא פורסם) הורשעו נאשמים בניכוי תשומות שלא כדין בסך 507,534 ₪ , הגשת דוחות כוזבים במטרה להתחמק ממס, ואי - הגשת 5 דוחות תקופתיים.
ביהמ"ש התחשב בהודאת הנאשמים שחסכה מזמנו, העדר עבר פלילי, ובכך שלא היה מדובר בחשבוניות פיקטיביות אלא בחשבוניות שלא כדין, כמו גם בפציעתו של בן הנאשם, והטיל על הנאשם מאסר של חמישה חודשים לריצוי בעבודות שירות, חמישה חודשי מאסר ע"ת, וקנס בסך 30,000 ₪.

באי-כוח הנאשמים אף הגישו לבית המשפט טבלאות ענישה שכללו פסקי דין לפיהם נגזר על הנאשמים עונש של מאסר על תנאי וקנס, ולמירב עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות וקנס.
דא עקא, שהמקרים הנ"ל אינם דומים לעניננו, ובהם הנאשמים הודו, הביעו חרטה, הסירו מחדלים, ובחלקם הענישה הוטלה במסגרת הסדרי טיעון, ועל כן ביהמ"ש לא מיצה הדין עם הנאשמים הנ"ל.
ג. חלוף הזמן

כתב האישום הוגש בתאריך 09.05.01, תוקן בראשונה בתאריך 30.08.01, ובשניה, בתאריך 18.09.02.
איני תמימת דעים עם ב"כ התביעה, כי יש לזקוף לחובת הנאשמים עצם הגשת בקשות לתיקון כתב-האישום, אף אם היה בהגשתן כדי להאריך את הדיון. מה גם שבתיק דנן הבקשה הראשונה אף הביאה לתיקון כתב האישום, והפחתת האישומים כנגד הנאשמים.
כתב האישום המקורי ייחס לנאשמים 46 עבירות, מהן שלוש עבירות בנסיבות מחמירות, ולאחר התיקון, נמחקו ארבע עבירות שמהן שתיים בנסיבות מחמירות.

ניהול ההגנה אכן התארך לעיתים יתר על המידה, הן בשל דרך חקירתו של עו"ד ברקת - ב"כ דאז של נאשם 4, והן בשל חילופי סנגוריו של נאשם 4, שהביאו לביטול מועדי דיון (ראה ייצוגו על ידי עו"ד קרני, עו"ד ברקת, עו"ד בננסון, ועד לייצוגו עובר למתן גזר הדין על-ידי עו"ד ניר עוז מהסנגוריה הציבורית).
נאשם 2 ביקש לדחות את עדותו פעם אחת בתאריך 18.03.04 לאחר שלא חש בטוב, ואילו משך אישפוזו של נאשם 3, לרבות אי-התייצבותו לדיוני בית-המשפט, לא מנעו קיום דיונים בבית-המשפט בהיעדרו.

לאור כל האמור לעיל, אין להתעלם מכך שאנו מצויים כיום כ-7 שנים מאז תום ביצוע העבירות, כאשר כתב האישום הוגש 3 שנים לאחר תום ביצוען, תוקן פעמיים, ושמיעת הראיות החלה רק בתאריך 29.09.03.

כבר נאמר לא אחת, כי עונש הניתן בריחוק מזמן ביצוע העבירה מאבד הרבה מאד מכוח ההרתעה שלו, ומאידך גיסא הנאשם כבר נענש כאשר חרב הדין התהפכה מעל ראשו.
ראה ע"פ 786/84 ו- 795/84 הלוי נ' מ"י פד"י לט(2) 714 (717).
וכן: ע"פ 2848/90 אסא נ' מ"י פד"י מד(4) 837.

ברם, בהלכה הפסוקה גם נקבע היפוכו של דבר, כי התמשכות משפט לכשעצמה, אינה יכולה לשמש עילה לאי-הטלת עונש מאסר, כאשר העבריין ראוי לו מבחינות אחרות.
ראה: ע"פ 568/72 עזרא נ' מ"י פד"י כ"ז(1) 806 (810).

בית המשפט אף קבע, כי כאשר נאשם בוחר בדרך התגוננות שתרמה להתארכות ההליך, ואף שלא חרג מהמותר, והוא פעל במסגרת שמתווה החוק להגנתו - אין הוא רשאי להצביע על התארכות הדיון כגורם המצדיק הקלה בדין.
ראה: ע"פ 7826/98 בנימין דורפמן ואח' נ' מ"י מיסים יג/5 אוקטובר 1999.

ומן הכלל אל הפרט;
בענייננו, אני סבורה כי בחלוף הזמן ועינוי הדין שנגרם לנאשמים יש כדי להשפיע על תקופת המאסר, אך לא לייתרה כליל.

ד. הענישה הראויה.

הנאשמים הורשעו כאמור, לאחר שמיעת ראיות, והכרעת הדין הינה מפורטת, אך ב"קליפת אגוז" יצויין כי , מנהלי החברה - הנאשמת דכאן דיווחו רק על הכנסות הנאשמת מהתקנת מעליות חדשות בבתים - עבודות שבוצעו עבור קבלני בנין, אך לא דיווחו על סכומי הכנסות משירות שנתנה הנאשמת לוועדי הבתים.

עד ההגנה מטעמו של נאשם 4 - מר שמואל אורבך סיפר בעדותו לבית המשפט כי שיטת הדיווח
כונתה ע"י נאשם 2 "הטריק המבריק", שכן ועדי בתים אינם דורשים החזר ממע"מ, ואין אצלם ביקורת צולבת, והשמטת המס קשה לגילוי, ולעומתם, הקבלנים אשר דורשים ניכוי תשומות -כפופים לביקורות צולבות של מע"מ.
מעדויות שהובאו בפני
בית המשפט עלה כי הוגה "הרעיון" - התרגיל היה העד שטרנברג, אך נאשם 2 אימצו, והורה למנהלת החשבונות גב' עמרם מלכה לדווח לו מידי חודש את סכום המע"מ שעל הנאשמת לשלם, - אך בפועל לשלם סכום אחר על פי הוראתו, וזאת בהתאם ליכולתה הכלכלית של החברה באותו חודש ועל מנת ששיקים שהוציאה הנאשמת - לא יחוללו.
עקב מצבה הכלכלי של הנאשמת, נדחו התשלומים בתחילה, ואלו שולמו בחלקם בלבד על פי תזרים המזומנים של החברה בחודשים הבאים, ובהמשך - המע"מ לא שולם כלל.
בחודשים מסויימים כאשר שולמו סכומים ביתר, הם הבליעו בתוכם סכומי דיווח של חודשים קודמים שלא שולמו.
יחד עם זאת, אין להתעלם מכך, כי בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת נרשמו כל החשבוניות, גם אלו שלא דווחו במועד, ולא שולמו.

לכל הנאשמים אחוז מניות שווה בנאשמת, וכולם קיבלו משכורות זהות, אך תיפקודם של שלושת המנהלים לא היה שווה, ונאשם 2 היה "הראשון בין השווים", על פיו נשק דבר, ולא נעשה דבר בחברה שלא היה בשליטתו. נאשם 2 היה בעל זכות חתימה בלבדית, בעוד שנאשמים 3 ו-4 היו בעלי זכות חתימה משותפת.
נאשם 2 היה גם מי שהחליט כאמור לאמץ את השיטה של תשלום מע"מ חלקי, ביודעו שהוא מבצע עבירה, אך מידי חודש קיווה שהבעיה תיפתר "בחודש הבא". תוחלתו - נכזבה , והפערים גדלו עד כי "בסופו של יום" לא שולמו סכומי המע"מ כלל.

הנאשמים אחרים ידעו על חוב החברה למע"מ, אך לא ירדו לפרטיו, ולא התעניינו כיצד הוא מבצע את תפקידו, בסומכם על שותפם, מבלי לבדוק את מעשיו , וסמכו על מילתו ש"הכל יהיה בסדר".

חוסר תיפקודו הכללי של נאשם 4 החל בסמוך לחודשים יוני-יולי 98, כשבחודש מאי 98 הוא פנה לקבלת טיפול פסיכולוגי (ראה סעיף 20 לת/3א'), ברם, החוב למע"מ שנוצר בעקבות הדיווח בדרך של "הטריק המבריק" החלה כבר בשנים קודמות.
בהכרעת הדין צויין, כי נאשם 4 "עצם עיניו", כפי שעשה בהסתבכותה הקודמת של הנאשמת עם רשויות מס קניה.

נאשם 3, בהיותו מקורב לנאשם 2 היה חשוף יותר לפעולותיו ולדרך הדיווח, אך נראה כי גם הוא לא טרח לעקוב אחר התנהלותה הכספית של הנאשמת, אם בהיותו "שפוט" של נאשם 2 כהגדרת אחד העדים, ו/או בשל העובדה שזה היה נוח לו יותר, שלא להתעמק בנושא זה.

נאשמים 3 ו-4, כמנהליה של הנאשמת, אינם יכולים בבוא יום הדין להסיר מעצמם את האחריות לתוצאות ניהולה של הנאשמת, והיה עליהם לנקוט באמצעים כדי למנוע ביצוע עבירות בחברה.
יחד עם זאת, על אף העובדה שלשלושת המנהלים היה אחוז שווה במניות ומשכורת שווה, וקבעתי כי אחריותם הפלילית - זהה, הרי בשלב הטלת העונש יש לאבחן בין מי שיזם ופעל להתחמקות ממס, והיה דומיננטי בטיפול בענייניה הכספיים של החברה, לבין מנהלים שעסקו בצד הטכני, בייחוד נאשם 4 אשר "מודר" על ידי נאשם 2,ולא הרהיב עוז בנפשו להתנגד לו, ולדרוש פרטי מצב חשבון של הנאשמת, כפי שעשה בסופו של דבר בסמוך לקריסת החברה, לאחר שנועץ בעו"ד.

העד אורבך תיאר את מערכת היחסים בחברה, ולדבריו, נאשם 2 התייחס לנאשם 4 כאל "טפט על הקיר", ונהג לכנותו "גורנישט" ו"אפס".
העד גולדפרב ציין כי נאשם 4 היה "מוקצה בחברה" (עמ' 401 ש' 8), ונאשם 2 ראה אותו כ"לא רלבנטי", ואף זלזל בשותף האחר - נאשם 3.

חומרה יתרה יש להסתבכות הנאשמת בתיק דנן, וזאת לאור העובדה שענייניה עם רשויות מס קניה הסתיימו בעבר בביטול כתב אישום לאחר תשלום כופר, וחתימה על התחייבות בשם החברה.

אינני מסכימה עם ב"כ הנאשמים כי על ביהמ"ש להתעלם מתשלום הכופר בעבר, מה גם שנאשם 2 היה מודע לכך, ושוחח אודות ענין זה עם העד אורבך. ראה דברי האחרון בעדותו כי העיר לנאשם 2 על כך שבפעם הקודמת הוא יצא מעבירות המס "בעור שיניו", (עמ' 287 ש' 3-2), והלה מצא לנכון לסמוך על מזלו, והאמין כי גם בפעם זו - יחלץ מן המיצר.

על התנהגותו של נאשם 4 כבר עמדתי בהכרעת הדין, ואני מוסיפה כי אני מאמינה לדבריו כפי שמצאו ביטויים בטיעונים בכתב שהכין בעצמו, ולפיהם הוא למד את ליקחו.
אף נאשמים 2 ו-3 הביעו חרטה.

בשל מצבו הבריאותי של נאשם 3, יוטל עליו עונש דומה לזה שיוטל על נאשם 4.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי טיעוני ב"כ הצדדים, לרבות הסרת חלק מהמחדלים, אם במהלך הפעלת החברה, ואם באמצעות הכונס וכן בהתחשב בחלוף הזמן, אני מטילה על הנאשמים כדלקמן:

א) על הנאשמת שאינה עוד פעילה, ונמצאת כיום בפירוק - קנס סימלי בסך 10 ₪.
המזכירות תעביר עותק גזר הדין למפרקת עו"ד חיה קופר-דונקלמן.

ב) על נאשם 2 -

1. 1. עשרה (10) חודשי מאסר בפועל .
2. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה על סעיף 117(ב), 117(ב)(1), 117(ב2) (3) לחוק מע"מ תשל"ו-1975.
3. 9 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה על סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ תשל"ו-1975
4. קנס בסך 20,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים החל מתאריך 1.1.2006 .

ג) על כל אחד מנאשמים 3 ו-4 -

1. 1. 6 חודשי מאסר בפועל.
המזכירות תעביר עותק גזר הדין לממונה על עבודות השירות על מנת שיחווה דעתו לאפשרות ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות.
נדחה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות לתאריך 15.12.05 שעה 09:00.
2. 2. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעברו תוך שלוש שנים מתום ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות עבירה על סעיף 117(ב), 117(ב)(1), 117(ב2) (3) לחוק מע"מ תשל"ו-1975.
3. 3. 9 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעברו תוך 3 שנים מתום ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות עבירה על סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ תשל"ו-1975
4. קנס בסך 15,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים החל מתאריך 1.1.2006.

הודע לנאשמים 1 ו-2 על זכותם לערער תוך 45 ימים.

ניתן היום ט"ו חשוון תשס"ו, 17.11.2005 בנוכחות נציג המאשימה, המתמחה מר פנחס רוזן הנאשמים ובאי כוחם עו"ד סמרה, עו"ד איתיאל בן פורת ועו"ד ניר עוז.
י. אמסטרדם, שופטת








פ בית משפט שלום 5172/01 מדינת ישראל נ' מגן מעליות בע"מ (בכינוס), גיל ברק (ורשבסקי), משה בן ישי, נחום ברקוביץ (פורסם ב-ֽ 17/11/2005)